חדשות מהחזית – מי קונה מוצרים מיובאים?

ההשפעות של סחר בינלאומי על אי שיוויון מהוות את אחת השאלות המרכזיות במחקר הסחר הבינלאומי כיום. אולי אפילו את ה-שאלה המרכזית. עד היום המחקר הזה התמקד בצד הייצור, כלומר – מה ההשפעות של סחר על שכר של עובדים שונים, על הרווחים של פירמות, וכו'. צד הצריכה – כלומר, מי מרוויח יותר מהייבוא? עשירים שקונים מרצדס בזול, או פחות עשירים שקונים גופיות בזול? –  קיבל הרבה פחות תשומת לב. זה קרה מכמה סיבות טובות, כמו למשל זה שההבנה התיאורטית שלנו, זו שמכווינה בסופו של דבר כל מחקר אמפירי, הרבה יותר טובה בכל הנוגע לייצור, לעומת כל הנוגע לצריכה. ומכמה סיבות פחות טובות, בעיקר זה שנתונים על צריכה הם פחות זמינים, וכשהם זמינים, הם פחות טובים.

ובכן, מחקר חדש מקבל הרבה תשומת לב עכשיו. שאלת המחקר היא מה ההשפעה של האפשרות לייבא על אפשרויות הצריכה של עשירוני הכנסה שונים. על המחקר חתומים שני רוק סטארס מהדור הצעיר של חוקרי הסחר הבינ"ל: פאבלו פייגנבאום מיו.סי.אל.איי (תלמיד של אלחנן הלפמן), ואמיט קאנדלוול מקולומביה. זה מחקר מעולה, שעושה שימוש במיטב הכלים שיש לכלכלנים כיום בארסנל. כמו כל מחקר מהחזית, לא תשמעו ממני שמה שהם עושים שם לחלוטין חסין מביקורות (לפני כמה שבועות העלינו את המחקר הזה על שולחן המנתחים האכזרי של קבוצת הקריאה שלנו כאן באן-ארבור, ויש מה לבקר), אבל, אני משוכנע שהמסקנות המרכזיות של המחקר יציבות, וישארו כפי שהן גם אם כמה אותיות קטנות יישתנו בדרך לפרסום הסופי. ומה התוצאות?

גופיה. דוגמן: אני. תמיד בסלפים נחתך לי הראש

מרצדס. לא שלי.

ובכן, מסתבר שכתוצאה מהגישה למוצרים מיובאים, העשירונים הנמוכים, ברוב המדינות, מרוויחים לא רק יותר, אלא הרבה יותר מאשר העשירונים הגבוהים. ההבדלים בין מדינות ניכרים, אבל כמה דוגמאות: בברזיל, העשירון התחתון מרוויח פי חמישים ושתיים יותר מהעשירון העליון. באיטליה, פי שבע. בדנמרק, "רק" פי שניים וחצי (בין השאר כי ההבדל בהכנסות בין עשירון תחתון ועליון בברזיל גדול הרבה יותר מההבדל בדנמרק). אתם מוזמנים להציץ בטבלא 4 בסוף המאמר כדי לקבל תמונה יותר מלאה.

מה זה אומר?

אפשר להסכים על כך שפתיחה למסחר בינ"ל מגדילה במשהו את פערי השכר במדינות המפותחות, וכנראה גם במדינות המתפתחות. בגדול – שכרם של מהנדסים עולה, שכרם של עובדי טקסטיל יורד. מדידה כמותית של ההשפעות של מסחר על השכר היא קשה, ורוב המחקרים שאני מכיר מצביעים על השפעות צנועות יחסית. סדר גודל של אחוזים בודדים. ההשפעה הגדולה ביותר שאני מכיר מתועדת בספרות היא במחקר של אבי אבנשטיין (מהאוניברסיטה העברית), אן הריסון, מרגרט מקמילן, ושנון פיליפס, שמצאו שבארה"ב הפסד השכר הריאלי בקרב אנשים שנאלצו, בעקבות תחרות עם מוצרים מיובאים, לעבור למקצוע אחר, הוא בין 12% ל 17%. מספר גבוה מאד לכל הדעות. יש מחקרים שמוצאים מספרים יותר נמוכים.  (בכל מקרה, רק להדגיש, אלו ההפסדים רק של מי שנאלץ להחליף מקצוע. קבוצה לא גדולה במיוחד, ולאו דווקא ענייה במיוחד). העניין הוא שאפילו המספרים האלה נמוכים בהרבה מהרווחים של העשירונים הנמוכים מהאפשרות שלהם לקנות מוצרים מיובאים. כלומר, אפילו אם בעשירונים הנמוכים יש יותר עובדים ששכרם נפגע בגלל התחרות עם הייבוא, עדיין, כשלוקחים בחשבון את כלל ההשפעות של הסחר הבינלאומי, נראה שהם דווקא אלו שמרוויחים יותר.

מה זה אומר על מכסים?

עוד לפני פייגנבאום וקאנדלוול ידענו שמכסים הם מס רגרסיבי (או לפחות יותר רגרסיבי מאשר מס הכנסה למשל), בגלל שהוא מס עקיף. כמו המע"מ, הוא מטיל עול כבד יותר על מי שצורך חלק גדול יותר מההכנסה שלו. אבל פייגנבאום וקאנדלוול לימדו אותנו משהו מרחיק לכת בהרבה. במתודה שבה הם משתמשים הם מניחים שאנשים צורכים את כל ההכנסה שלהם. ואפילו אז, גם כשמתעלמים מזה שאנשים עם הכנסות גבוהות חוסכים יותר, מכסים הם מס אולטרא רגרסיבי. אז כן. גם עשירים נהנים מזה שהם יכולים לקנות מרצדס בזול. אבל מסתבר שמי שמרוויח הרבה יותר הם דווקא אלו שיכולים עכשיו לקנות טי-שירטים, בננות, וטונה בזול. מכסים הם פשוט דוגמא מושלמת למס לא יעיל כלכלית, וחמור מזה – מאד לא צודק.

למה זו שאלת מחקר קשה?

לסיכום, מילה על למה צריך שני רוק סטארס וכל כך הרבה משוואות כדי לענות על שאלה שנראית יחסית פשוטה, ומאד אמפירית. למה אי אפשר פשוט להסתכל על מה כל עשירון קונה, לבדוק כמה מזה מיובא, לעשות אחד ועוד שלוש, ולהגיע לתוצאות? ובכן, זה לא כזה פשוט.

הקושי העיקרי כשבאים להגיד מה ההשפעה של האפשרות לקנות מוצרים מיובאים בזול, הוא הקושי ליצור תרחיש משכנע של מה היה קורה אילו המוצרים המיובאים האלו לא היו זמינים. מה היו קונים העשירים במקום מרצדס? מה היו קונים העניים במקום טונה מיובאת? או כמה פחות טי שירטים הם היו קונים? בכמה זה היה פוגע ברווחה שלהם? איך אפשר להשתמש בנתונים שיש לנו כדי לנסות להעריך את הגמישויות האלו? וזה עוד מסתבך: איך היו מגיבים היצרנים המקומיים להיעדר התחרות? בכמה הם היו מעלים את המחירים שהם גובים? בקיצור – מסובך.