האם הערוץ הראשון נסגר?

 

(1532 מילים)

שלושה כלכלנים בכירים, דיוויד אוטר מ MIT, גורדון הנסון מ UCSD, ודיוויד דורן מאוניברסיטת ציריך, טוענים בסדרה של מחקרים שהסחר עם סין הקטין את מספר מקומות העבודה בארה"ב בטווח הקצר, ואולי אפילו בטווח הבינוני. כצפוי, קריאות ההידד בסגנון "עכשיו כולם יודעים שדארווין טעה" לא איחרו להגיע.

אז – מה אוטר, הנסון ודורן באמת אמרו? ולמה יש פער כל כך גדול בין מה שהם אשכרה אמרו, והאופן שבו הציגו את מה שהם אמרו? אבל לפני שנכנסים לפרטים – כל זה כבר קרה פעם, כשגדול כלכלני המאה העשרים, פול סמואלסון פרסם חיבור קצר בשם: "איפה ריקרדו ומיל תומכים ומפריכים את הטיעונים של כלכלנים מהזרם המרכזי לטובת גלובליזציה".

 

סמואלסון מפריך את הגלובליזציה

בשנת 2004, על רקע הגידול העצום בחשיבותה של סין בסחר הבינלאמי, הזירה הפוליטית האמריקאית געשה בשאלה העתיקה – סחר בינלאומי, טוב או רע. עד כאן – שום דבר חדש. אבל אז הגיע טוויסט לא כל כך רגיל. פול סמואלסון, אז כבר במעמד מיתי במקצוע, פרסם חיבור קצר שבו הוא טוען שדווקא יש מה לדאוג מהצמיחה המסחררת של סין והודו. שדווקא אם לוקחים ברצינות את רעיון היתרון היחסי, וגם כשחושבים לטווח הארוך, האזרח האמריקאי הממוצע בהחלט עלול להפסיד כתוצאה מהצמיחה המסחררת של סין. לא רק שיהיו מרוויחים ויהיה מפסידים – את זה כולם יודעים ממזמן. הממוצע יושפע לרעה! הטיעון של סמואלסון היה, כמובן, נכון לחלוטין מבחינה תאיורטית: הוא הציע תרחיש סביר שבו הצמיחה הסינית פוגעת ברווחה האמריקאית דרך ערוצים של סחר בינלאומי.

נו, אתם כבר יכולים לנחש מה קרה אז. כותרות – "כלכלן בכיר מנפץ את האורתודוכסיה הכלכלית לטובת סחר חופשי!", או "חתן פרס נובל מצדיק את מתנגדי הסחר החופשי: הצמיחה של סין מסוכנת לעובד האמריקאי!". וכו'. אלא שמי שאשכרה קרא את החיבור של סמואלסון ידע שלא מניה ולא מקצתיה.

מה סמואלסון כן אמר?

לב הטיעון של סמואלסון היה כזה: במודלים של סחר שפועלים על עיקרון היתרון היחסי, מה שיוצר את הרווח למדינות שסוחרות זו עם זו (כלומר – הרווח לעובד הממוצע במדינות האלו) הוא ההבדלים בין המדינות: ככל שהמדינות הסוחרות שונות יותר זו מזו, כך הן ייטו לסחור יותר אחת עם השניה, ולהפיק יותר תועלת מכל יחידת סחר. במקרה הקיצוני, אילו שתי מדינות היו זהות, לא הייתה שום תועלת של יתרון יחסי בסחר ביניהן (היו יתרונות אחרים א-לה קרוגמן או א-לה מליץ. פעם אחרת.)

הצמיחה הסינית, לפי סמואלסון, יכולה לקרות בשני כיוונים: או שסין תמשיך להתמקד במוצרים פשוטים, נניח טקסטיל, או שסין תעבור להתמחות במוצרים מתקדמים יותר, ותתחיל ללמוד איך מייצרים מחשבים. אם סין תתפתח בכיוון של לייצר מחשבים, אז ההבדלים בינה ובין ארה"ב יקטנו, ואז ייקרו שני דברים: סין וארה"ב יסחרו פחות אחת עם השניה, והרווח שלהן מהסחר הזה ייקטן. לכן, יש לנו פה תרחיש שבו הצמיחה הסינית תפגע בכלכלה האמריקאית, גם בממוצע ולא רק במובן של יש-מרוויחים-ויש-מפסידים, כי היא תפחית את הסחר בין שתי המדינות. לא הסחר עם סין פוגע בארה"ב בתרחיש הזה – אלא צמצומו. כל מגבלת סחר נוספת רק תחמיר את הפגיעה. הסחר עם סין, לפי הטיעון של סמואלסון, עוזר מאד לעובד האמריקאי הממוצע, אבל הצמיחה הסינית עלולה לצמצם את הסחר הזה. איך זה בדיוק טענה נגד סחר חופשי?

עכשיו, ברור שיש אנשים שימישכו להתעקש, להסתמך על מקורות משניים ושלישיים, ולהתגאות ביכולתם לאטום את אזניהם ולהמשיך לצטט בצורה מעוותת. בסדר. נושמים עמוק, יוצאים מהפייסבוק, וממשיכים הלאה. אני רוצה להאמין שאחרי שמספיק אנשים הבהירו את הנקודה הזו, אנשים חושבים נטשו את הרעיון שהטיעון הזה של סמואלסון "הפריך את הגלובליזציה". מי שממש התעניין, גם למד שהנתונים מראים שהרעיון של סמואלסון נשאר בגדר הברקה תיאורטית, אבל ללא שום תמיכה אמפירית.

ועכשיו, יש לנו סוג של שידור חוזר עם אוטר, דורן והנסון.

סחר בינלאומי ואבטלה

כדי להבין את המשמעות של המחקרים החדשים, שווה להזכיר איך כלכלנים הבינו את הקשר בין סחר בינלאומי ואבטלה עד היום. והרשו לי להתחיל עם ציטוט עצמי, מכאן. הערוץ שדרכו סחר בינלאומי מחסל מקומות עבודה הוא ברור. מוצר מיובא מחליף מוצר ישראלי, ומי שעבד בייצור אותו מוצר ישראלי יאבד את מקום עבודתו. אבל, יש שלושה ערוצים שדרכם סחר בינלאומי גם מגדיל את התעסוקה:

  1. הייצוא בדרך כלל גדל יחד עם הייבוא
  2. הייבוא תמיד עובר דרך ידיים של עובדים ישראלים, בין אם בגלל שהוא ייבוא של חומרי גלם ומוצרי ביניים, ובין אם דרך הצורך לשנע, לפרסם, ולנהל את המוצרים המיובאים (חשבו על הקצבים באינדונזיה שמחו על הגבלות על ייבוא בשר)
  3. ולעיתים בסיוע השליטה בריבית של הבנק המרכזי – כאשר ישראלים יוציאו פחות כסף על קוטג', הם יוכלו להוציא יותר כסף על שיעורי פסנתר, ויווצרו מקומות עבודה למורים לפסנתר.

עד כאן, תיאוריה. שימו לב מה אף אחד לא אומר:

  1. שכל מי שיאבד את מקום עבודתו בגלל הייבוא, יימצא מקום עבודה אחר בזכות הייצוא. למעשה – כך כתבתי בפוסט ההוא:

חשוב לזכור – רפתן שיאבד את מקום עבודתו בגלל פתיחת משק החלב לייבוא לא יתנחם בכך שבמקום אחר בארץ, אולי בענף כלכלי אחר נוצר מקום עבודה נוסף. לכן, למרות ששיעורם של אלו שאיבדו את מקום עבודתם בגלל ייבוא מתוך כלל הבלתי מועסקים הוא מזערי, פתיחת המשק לייבוא נותנת עוד סיבה חשובה לספק רשת ביטחון חברתית לאלו שאיבדו את מקום עבודתם, ואין ספק שיהיו כאלו. רשת ביטחון כזו צריכה לספק הן יציבות סבירה בהכנסה למי שאיבד את מקום עבודתו, והן הכשרה מקצועית שתאפשר לו למצוא עבודה אחרת במהירות האפשרית. מי שתומך בפתיחת המשק לייבוא, ראוי שיתמוך גם בצעדים אלו.

2.אף אחד לא אומר שהגידול בייצוא, לבדו, יפצה על כל אובדן מקומות העבודה שאבדו בגלל הייבוא. אולי כן, ואולי לא. זה נכון גם כאשר הסחר מאוזן כמו בישראל (איזון של ערך איננו גורר בהכרח איזון במספר מקומות העבודה),  וקל וחומר שזה נכון כשהסחר איננו מאוזן, כמו בארה"ב בעשורים האחרונים.

אבל אל תסמכו עלי. שימו לב לתשובה המפורסמת של פול קרוגמן לטענה שפתיחה לסחר תפגע בתעסוקה:

the whole idea of counting jobs gained and lost through trade represents a misunderstanding of the way the U.S. economy works

כלומר – גם מבלי להתחייב שהייצוא, לבדו, ייצור מקומות עבודה בכמות מספקת לפצות על אלו שאבדו בגלל הייבוא – אין ממש טעם להשוות בין המספרים האלה. למה? כי זה רק ערוץ אחד מתוך שלושה. במאמר מפורסם אחר, על רקע הסכם הסחר בין קנדה, ארה"ב ומקסיקו, קרוגמן הדגיש את הערוץ השלישי:

The obvious (to me) point that the average unemployment rate over the next 10 years will be what the Fed wants it to be, regardless of the U.S.-Mexico trade balance, never made it into the public consciousness.

אבל, יש אבל

בעוד שהטיעונים התיאורטיים בהחלט איפשרו מצב שבו הסחר, כשלעצמו, כלומר – רק ייבוא וייצוא (רק הערוץ הראשון), יהיה בעל השפעה שלילית על מספר מקומות העבודה במשק, בייחוד בטווחי זמן קצרים, הנתונים בארה"ב הראו תמונה הרבה יותר חיובית. במחקר שציטטתי בפוסט המקושר קודם, נמצא שלאחר הסכם הסחר בין ארה"ב למקסיקו משרות חדשות בייצוא פיצו כמעט לגמרי על אבדן המשרות בענפי הייבוא. וההשפעה על השכר? רוב המחקרים הראו שהיא נמוכה עד לא קיימת. כפי שאוטר, דורן והנסון עצמם מצטטים, כשבשנת 1995, ריצ'ארד פרימן פרסם סקירת ספרות תחת הכותרת "האם השכר שלך נקבע בבייג'ינג?" התשובה שלו הייתה לא נחרץ.

תוצאה מפורסמת יותר, אבל מדויקת פחות, היא שהשנים שלאחר חתימת הסכם הסחר החופשי עם מקסיקו, חרף כל האזהרות, היו השנים הטובות ביותר לעובדים אמריקאים בעשורים האחרונים. ההסכם נכנס לתוקף בתחילת 1994, והנה גרף שמראה מה קרה לשכר החציוני הריאלי (לא ממוצע. חציוני.) ולאבטלה בארה"ב בשנים סביב ההסכם:

fredgraph

האם התוצאות האמפיריות משנות התשעים עדיין תקפות?

כנראה שלא, לפחות עבור אמריקאיים. העבודות של אוטר, דורן והנסון מראות שהחל משנת 2001 פחות או יותר (שנת ההצטרפות של סין לארגון הסחר העולמי), יש סיבות טובות לחשוב שלסחר עם סין, כשלעצמו, היתה השפעה שלילית על מספר מקומות העבודה בארה"ב, בייחוד בענפי התעשייה. ההשפעה הכמותית לא גדולה (ובטלה בשישים לעומת ההשפעה של מיתון ראוי לשמו – הביטו בגרף מה קורה במיתונים, שמסומנים באפור), אבל – היא כנראה שלילית. יתר על כן, בניגוד לעבר, חלק ממי שאיבדו את מקום עבודתם בגלל סחר, התקשו למצוא מקום עבודה חדש.

אלו תוצאות חשובות ומעניינות, וכמובן שהן זכו, ובצדק, למלוא תשומת הלב, ולפרגונים ניכרים – טיילר קואן קרא למחקרים האלו "מהמחקרים החשובים ביותר על ידי כלכנים ב 20 השנים האחרונות" (אני חושב שהוא מגזים).  המאמרים האלו פורסמו בז'ורנלים החשובים ביותר במקצוע, והם כבר חלק סטנדרטי מסילבוסים בקורסים מתקדמים. וכאנקדוטה נחמדה, בתכנית הדוקטורט בברקלי אפילו  בחנו על המאמרים (שאלה 3, כאן). טוב מאד.

האם זו מהפכה בחשיבה על מסחר בינלאומי?

לא. אין ספק שהתוצאות האלו יכולות וצריכות לעודד עוד מחקר בנושא – והן כבר עושות את זה – כולל מודלים חדשים שיעזרו לנו להבין טוב יותר את התוצאות האלו. אבל אף אחד לא הולך לבטל את עיקרון היתרון היחסי, ואני לא רואה שום סיבה לשנות משהו בסילבוסים הסטנדרטים לתואר ראשון בנושא, למעט זה שאולי כדאי להוסיף את העבודות האלו עצמן.

האם זה רלוונטי לישראל?

ממש לא. כל אג'נדת המחקר הזו נשענת על תופעה אמריקאית כמעט ייחודית (ובוודאי נדירה) ושלא קיימת בישראל בכלל כבר לפחות שלושה עשורים (ומעולם לא בסדר הגודל הזה): גירעון דרמטי במאזן הסחר. מהרבה סיבות, מהמסד התיאורטי ועד הביסוס האמפירי, גירעון הסחר האמריקאי הוא חלק חשוב מאד מהתוצאות שאוטר, דורן והנסון מדווחים (שימו לב שזה בלב השאלה מהמבחן בברקלי). בישראל, בפשטות – אין כזה גירעון, מעולם לא היה גירעון עד כדי כך דרמטי, ומאד קשה לדמיין מצב שבו גירעון כזה יקרה.

אז שוב – סחר בינלאומי חופשי הוא לא מתנה משמיים שאין לה שום פנים שליליות. סביר שיהיו מרוויחים ויהיו מפסידים. לכן, סחר בינלאומי חופשי מחזק את הצורך ברשת ביטחון – ממשלתית, קהילתית, או כל רשת ביטחון אחרת. ובוודאי שהמעבר לסחר חופשי יהיה קשה וכואב, וצריך לעשות הכל כדי להקל על המעבר הזה.

אבל בעולם המסובך והלא ודאי שבו אנו חיים, קשה לי לחשוב על מדיניות שהראיות לטובתה מתקרבות אפילו לרמה של פתיחה לסחר בינלאומי. ואל תשכחו – בזמן שאנחנו מתלבטים האם ואיך ולמה, מכסים והגבלות סחר אחרות הן כיום, כנראה, המס הרגרסיבי ביותר בארסנל הישראלי*.

 

למתקדמים ובעלי סבלנות: ניתוח כמעט מושלם של הקושי להשליך מהתוצאות של של אוטר, דורן והנסון לשיעור האבטלה הכולל  –כאן

 

*למעט אולי המס על סיגריות

מודעות פרסומת

4 תגובות בנושא “האם הערוץ הראשון נסגר?”

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s