מונופולים, השכר של אמהות, ועוד

 

הודעה מנהלתית – שמחתי להיענות להזמנה של תאגיד השידור הציבורי החדש, ואני מעביר את עיקר הבלוג שלי לשם. הבלוג יישאר בחיים בשביל דברים ממש ממש טכניים ומלאים בגרפים, אבל רשימות בשפת בני אנוש ילכו בעיקר לשם. כאילו, ל"כאן". כאילו… הבנתם. בינתיים התפרסמו הרשימות הבאות:

מונופול בארוחת הערב

והאם המחיר של אמהות הוא ירידה בשכר?

מודעות פרסומת

למה אולי המס כן יתגלגל על השוכרים

(856 מילים)

"הבו לי כלכלן עם יד אחת!"

נשיא ארה"ב, הארי טרומן, מתוסכל מכך שהיועצים הכלכליים שלו תמיד אומרים But on the other hand…

כתבתי, ואני עדיין מאמין, שרק חלק קטן – אם בכלל – מהמס על דירה שלישית יתגלגל על השוכרים. זו מסקנה שנובעת מההנחה הסבירה מאד שהיצע הדירות קשיח מאד, ושהביקוש פחות קשיח. אבל – און די אדר הנד… בפוסט הזה, טענות הנגד הטובות ביותר ששמעתי.

היצע של מה? (לדעתי, הטיעון המשכנע ביותר)

הניתוח שלי דיבר על היצע של דירות. סביר מאד שבטווח הקצר והבינוני ההיצע הזה קשיח – להסבר המלא קראו את הפוסט הקודם.  ערן הופמן, דוקטורנט לכלכלה בסטנפורד (אדום עולה!) העלה נקודה חשובה: ההיצע הוא לא רק של "דירות". ההיצע הוא גם של "יחידות איכות של דיור", וההיצע הזה גמיש למדי. מה זאת אומרת?

להמשיך לקרוא למה אולי המס כן יתגלגל על השוכרים

כן, כן. ביקוש והיצע. ודירות. ומיסים.

(1,025 מילים)

יש שני דברים  שמטרידים אותי בדיון על מס הדירה השלישית יותר מאשר מהעליה שכן או לא תהיה בשכר הדירה

  1. ההורדה לדרגת תת-טוראי של עקרונות הביקוש וההיצע. אני קצת מופתע מהעדנה שהכלכלה ההתנהגותית זוכה לה בדיון הזה. פתאום כולם גילו את חוסר הרציונאליות? מה קרה להיצע וביקוש הישן והטוב?
  2. אם יש הצדקה כלשהי להסתמכות על שווקים תחרותיים כדרך לארגן את הפעילות הכלכלית, היא נשענת על כך שהמוכרים לא יכולים לעשות מה שבא להם. אני לא חושב ששווקים תחרותיים – אפילו כשהם קיימים, וזה אפילו גדול – יכולים לפתור את כל בעיות האנושות. אבל בניגוד לשמועות, הם גם לא ג'ונגל. בעלי דירות לא יוכלו להעלות את שכר הדירה רק כי הם רוצים לפצות את עצמם על המס שהם צריכים לשלם. אולי יש סיבות אחרות שיגרמו לעליית שכר הדירה, אבל "רוצים לפצות את עצמם על המס" היא לא אחת מהן.

ועכשיו – נסיון נוסף להסביר למה המס לא צפוי להעלות את שכר הדירה, בלי שום גרף ובלי להניח שום ידע מוקדם.

להמשיך לקרוא כן, כן. ביקוש והיצע. ודירות. ומיסים.

הלוואות באיסטנבול

(719 מילים)

נתוני הריבית על הלוואות מאיסטנבול במאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה מעלים שתי שאלות. הראשונה – איך זה יכול להיות? השניה – למי אכפת מהריבית על הלוואות באיסטנבול מלפני 300 שנה? את התשובה לשאלה הראשונה נתנו שני היסטוריונים כלכליים עם חוש נדיר למחקר מעניין – טימור קוראן וג'ארד רובין. את התשובה לשאלה השניה אני אנסה לתת כאן. אבל קודם כל – הנתונים:

להמשיך לקרוא הלוואות באיסטנבול

רונלד קואס מבקר בגדה המערבית

כותרת משנה: מי מחפש נושא לעבודת סמינר?

כלכליסט דיווח לא מזמן על רפורמה מתוכננת בנושא אשרות העבודה בישראל לפלסטינאים מהשטחים. מה הרפורמה? ממשלת ישראל נותנת אשרות למספר מוגבל של עובדים פלסטינאים להיכנס לישראל ולעבוד בה, בעיקר בתחום הבניה. עד היום, אשרות העבודה האלו הוענקו למעסיקים הישראלים, ואלו העסיקו עובדים פלסטינאים לפי מספר האשרות שהיו בידיהם. השינוי המוצע יעניק את אשרות העבודה לעובד הפלסטינאי עצמו.

למה השינוי הזה יגרום? לתיאוריה הניאו-קלאסית יש ניבוי כמותי ברור, ואולי תהיה פה הזדמנות לקחת אותו לנתונים.  להמשיך לקרוא רונלד קואס מבקר בגדה המערבית

ועדי עובדים ופערי שכר

(643 מילים)

נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, הפנתה לאחרונה את תשומת הלב לפערי השכר בקרב עובדים בישראל, והשוותה אותם לפערים המקבילים במדינות מפותחות אחרות. המדד שפלוג הציגה הוא היחס בין השכר של האחוזון התשעים (הגבול התחתון של העשירון העליון), ובין השכר של האחוזון העשירי (הגבול העליון של העשירון התחתון), או בקיצור יחס ה 90/10. ישראל במקום האחרון בין מדינות ה OECD שיש עבורן נתונים בנושא:

123

ד"ר עמי וטורי, מראשי ארגון העובדים "כוח לעובדים", מיהר להצביע על כך ש –

5 המדינות עם הפער הקטן ביותר בין שכר העשירון התחתון לשכר העשירון העליון, הן באופן לא מפתיע המדינות עם האחוז הגבוה ביותר באירופה ובעולם של עובדים מאורגנים ועם חופש השביתה הגבוה ביותר.

כמה מחשבות על הנושא:

להמשיך לקרוא ועדי עובדים ופערי שכר

מס על דירה שלישית

שוק הדיור הוא כמו אבטיח: הבעיה עם שניהם היא שאנשים חותכים אותם לרוחב, במקום לאורך

[מארק טווין] [סתם. מטאפורה כושלת שהמצאתי הרגע]

(לב העניין: 225 מילים)

(הסברים וגרפים: 1,860 מילים)

(סיכומון על ניאו-קלאסיזם: 130 מילים)

לקראת סוף הפוסט, נגיע לשאלת המס על דירה שלישית, אבל זה רק תירוץ. הפוסט הוא בעיקר ניסיון לעשות סדר בנושא שוק הדיור. לב העניין הוא לחלק את שוק הדיור לשני תתי-שווקים. אבל במקום לחלק אותו בין סוגי דירות שונים – למשל דירות להשכרה מול דירות למכירה, אני מציע לחלק אותו לשני סוגי שירותים שכל דירה מספקת: שירותי דיור, ושירותי בעלות. מה זאת אומרת?

כל דירה מספקת שני סוגי שירותים. הראשון הוא שירותי דיור: דירה מספקת לך מקום מגורים. רק משק הבית שגר בדירה נהנה משירותי הדיור, ורק הוא משלם עבור שירותי הדיור. יתר על כן, כל משק בית משלם על שירותי הדיור שהוא צורך, ולא משנה אם הוא גר בשכירות או בדירה בבעלות עצמית. לשירות השני נקרא כאן, בהיעדר שם אחר, שירותי בעלות על דירה. רק בעל הדירה נהנה מהבעלות על דירה, ורק הוא משלם עליה, וזה נכון באותה המידה עבור בעל דירה שגר בדירה של עצמו, ועבור בעל דירה שמשכיר את הדירה לאחרים ("משקיע"). היתרון של חלוקת השוק באופן כזה הוא ששני תתי-השווקים האלו – שירותי דיור ושירותי בעלות – מנותקים זה מזה כמעט לחלוטין, ולכן קל לנתח את ההשפעות של צעדי מדיניות שונים על כל אחד מהם. לעומת זאת, שוק הדירות להשכרה משפיע באלף דרכים על שוק הדירות למכירה, שאולי משפיע בחזרה ואולי לא, וזה מסבך להפליא כל ניתוח. אז איך ההפרדה הזו עוזרת להבין משהו?

הסברים, מסקנות, וניתוח – אחרי הפולד.

להמשיך לקרוא מס על דירה שלישית