קיצור תולדות הפריון והשכר בישראל – מה למדנו עד עכשיו?

(1,312 מילים+פסקה שאפשר לדלג עליה)

יש רק נושא אחד בהרצאה של פרופסור יוסי זעירא בסרטון כאן שאיתו אני ממש לא מסכים. בניגוד לזעירא, אני דווקא חושב שהדיון בנושא הפריון והשכר בישראל, דיון שזעירא מילא בו תפקיד מפתח, היה דווקא שעתם היפה של הכלכלנים בישראל. בעיני, זו דווקא דוגמה מעולה לתרומה של כלכלנים לדיון ציבורי חשוב, ולא לאופן שבו הם עלולים לחבל בו. אבל – אני מקדים את המאוחר. אז בואו ניגש לעניין: קיצור תולדות הדיון על השכר והפריון בישראל – מחזה כלכלי בשלוש (וחצי) מערכות. [אני מציג את הטיעונים כאן לאו דווקא בסדר הכרונולוגי שבו עלו, אלא באופן שיהיה קל יותר להבין אותם.]

השכר בישראל – כמה נקודות שהולכות לאיבוד ברעש

(1,100 מילים)

שכר זה חשוב, אבל זה לא הכל

שכר הוא מקור ההכנסה החשוב ביותר של משקי בית בישראל, בפער ניכר. הרוב הגדול של משקי הבית בישראל מקבלים את הרוב הגדול של ההכנסות שלהם בצורת שכר (והטבות נלוות, כמו הפרשות פנסיה). שכר גם חשוב בפני עצמו, כי זה אחד המחירים החשובים ביותר במשק מבחינת ההשפעה שלו על הקצאת גורמי הייצור, וכי יש לרבים – גם לי – תחושה חזקה מאד בנוגע למה מהווה שכר הוגן, ומה לא. אבל יש אבל…

כלכלת בית 2 – כמה תשובות קצרות

(990 מילים)

כפי שסיכמתי את הפוסט הקודם, אם תיקחו ממנו דבר אחד זה לא שקנייה בהכרח שווה לשכירות, אלא ש"הדרך להשוות בין העלות האמיתית של שכירת דירה והעלות האמיתית של קניית דירה היא לא השוואה בין שכר הדירה החודשי ותשלום המשכנתא החודשי". ובכל זאת, כמה תשובות קצרות להערות שעלו בעקבות הפוסט:

כלכלת בית

(1,040 מילים)

כותרת משנה:

אם אתה כל כך חכם, אז איך זה שאני משלם על משכנתא פחות מאשר שילמתי שכר דירה?

ההבדל הכספי בין קניית דירה ובין שכירת דירה הוא קטן מאד. אם בכלל, סביר שקניית דירה עולה יותר, לחודש, מאשר שכירת דירה. יש, כמובן שיש, הבדלים לא כספיים בין קניית דירה ובין שכירתה, אבל מבחינה כספית טהורה, ההבדל די קטן. זה מאד לא אינטואיטיבי, וכותרת המשנה בוודאי קופצת לרבים מכם לראש – בצדק. אבל האינטואיציה שלנו בנושא לא מוצלחת. באינטואיציה שלנו, "עלות" היא הצ'ק שאנחנו שולחים כל חודש לבעל הבית, או התשלום החודשי על המשכנתא. אבל עלות אמיתית היא עלות אלטרנטיבית. הסבר – אחרי הפולד.

תחרות, מכסים ,והמחיר לצרכן

(895 מילים)

נניח שאין בשוק המקומי שום תחרות בין רשתות השיווק – סופר מרקט אחד שולט ביד רמה בכל ארץ הקודש. האם הורדת מכסים תתגלגל לכיסי הצרכנים, או שכל (או רוב) החיסכון בעלויות יישאר בכיס של רשתות השיווק והיבואנים? מה יקרה אם יש יותר מסופר אחד, אבל התחרות מצומצמת מאד? השאלה הזו הפכה פופולארית בזמן האחרון, לאחר כמה הפחתות (מוגבלות) של מכסים, וטענות שהמחיר לצרכן לא יורד מספיק בגלל היעדר תחרות בין הקמעונאים. התשובה לשאלה היא, בקיצור, כן – המחיר לצרכן כנראה ירד גם בלי תחרות. ובפחות קיצור התשובה היא:

ואם תורידי את המכס שלך – אני אוריד לך את שלי?

 

הרפרנס לחברים של נטשה מעט צולע, וחושף כמה אני קשיש (ילדים! שקט שיהיה שם בין שתיים לארבע!) אבל השאלה היא שאלה חשובה – האם ישראל צריכה להתנות את הסרת המכסים על ייבוא למשל מסין, בכך שסין תסיר את המגבלות שהיא מטילה על ייצוא ישראלי אליה? האם הדדיות היא תנאי חשוב לליברליזציה של סחר?

התשובה הקצרה והדי חד משמעית במקרה של ישראל היא – לא. אבל הנושא יותר מעניין מזה. הדדיות בהסרת מכסים היא אחד משני העקרונות המרכזיים שעליהם נבנה ארגון הסחר העולמי, ושעליו נבנו גם הסכמי הסחר הגדולים שהיוו את הבסיס לארגון (העיקרון השני הוא עיקרון אי האפליה במכס, או MFN, אבל זה לפעם אחרת). האם כולם משוגעים? כל המאמץ העצום הזה, סבבי משא ומתן ארוכים ומייגעים – כולם לא מבינים כלום?

האם בכלל צריך את הארגון הזה?

שמיניות באוויר

(1,220 מילים)

יש סיבה שהסיפור המשעשע-משונה הזה הוא כל כך מפורסם. הסיפור הזה מפורסם בגלל שהוא נותן הצצה נדירה ומשכנעת על תופעה שבדרך כלל קשה מאד לראות: התנהגות קרטליסטית מובהקת במקום שבו התנהגות כזו לא אמורה להיות אפשרית. זה היה שוק שהיו בו הרבה מוכרים פעילים, שוק שחסמי הכניסה אליו היו אפסיים, ובעיקר, זה היה שוק שבאופן ברור לחלוטין, ובמשך יותר מעשור, התקיים בו קרטל מובהק, ומי שניפץ אותו בסופו של דבר היה הרגולטור. לא האיום בתחרות מבחוץ. לא מתחרים חדשים. לא לחץ של הלקוחות. לא תחרות פנימית. הרגולטור. לכן הסיפור על השמיניות האי-זוגיות בנסד"ק הוא סיפור עם לקח חשוב.