סחר בינלאומי ושנאת זרים

(894 מילים)

ככלל, בוחרי טראמפ שהצביעו עבורו מתוך אמונה שהוא יחזיר את המשרות מסין אינם פועלים מגזענות. המצוקה שלהם אמיתית, ומבט שטחי עלול להוביל אותם למסקנה שסין אשמה. במקום להאשים, כל אדם הגון צריך לשים את עצמו בנעליהם ולדמיין – איך אתה היית מרגיש אם התעשייה שבה עבדת כל חייך קרסה? אם המפעל שבמשך שנים או עשורים איפשר לך חיים נוחים ויציבים במעמד הבינוני פשוט נסגר יום אחד? למי שחסר דמיון, זו הזדמנות להמליץ על המחזה זוכה פרס הפוליצר "זיעה". זו באמת קריאה (או צפייה) חשובה.

אבל העובדות מצביעות על כך שסין נמצאת נמוך מאד ברשימת האשמים במצוקתם של אותם בוחרים. ומי שמנצל, בציניות בלתי נסבלת, את המצוקה האמיתית של אנשי הצווארון הכחול האמריקאי, ומפנה את כעסם כלפי סין – ראוי בהחלט לחשוד בו בשנאת זרים, בואך גזענות, או לפחות בלאומנות (ולא בפניה בריאה לסולידריות על בסיס לאום). אני רוצה להדגיש – מעבר למדיניות ההרסנית שטראמפ מוביל בנושא סחר בינלאומי, התיעול של מצוקתם האמיתית של עובדים אמריקאיים לכעס כלפי סין אינו מבוסס על עובדות, והוא פועל לשלהוב של רגשות שעדיף לא לשלהב. מנהיג אחראי צריך היה בהחלט לבחור מדיניות אחרת, אבל חשוב מכך – מנהיג (או כלכלן) אחראי צריך היה גם להסביר שלהאשים את הסינים זו פשוט טעות.

כמה עובדות שיכולות לעזור לדיון:

 

1. מספר מקומות העבודה בתעשייה בארה"ב – הענף שלכאורה סין הורגת – נמצא בירידה מאמצע שנות השישים, ואפילו אז – בשיא תהילתו, ענף התעשייה הקיף רק רבע מכוח העבודה. העובד במפעל הייצור, שמיוצג על ידי איגוד חזק, ונהנה משכר ראוי, תנאים סוציאליים, ויציבות תעסוקתית, הוא ייצור נדיר ומתנדר כבר חמישים שנה. כאשר סין מתחילה להיות שחקן משמעותי בסחר הבינלאומי – תחילת שנות האלפיים – פחות מחמישה עשר אחוז מהעובדים בארה"ב היו מועסקים בענפי הייצור:

מקור: https://pubs.aeaweb.org/doi/pdfplus/10.1257/jep.28.1.3

 

2. כפי שהגרף מראה, ענף הייצור בארה"ב שומר על חלק די קבוע מכלל התמ"ג במונחי ערך, מה שאומר שענף הייצור צומח באותו הקצב שבו צומחת כלכלת ארה"ב. אז לאן נעלמים מקומות העבודה? בעיקר, טכנולוגיה מחליפה אותם. אפשר לייצר את אותו הערך – למעשה הרבה יותר ערך – עם הרבה פחות עובדים. הצטרפות סין לסחר העולמי לא מזיזה כמעט בכלל את המגמה הזו – לא של יציבות חלק התעשייה במונחי ערך, ולא של הצטמצמותה במונחי תעסוקה. המפעלים לא עוברים לסין כל כך, כפי שהם עושים שימוש גובר והולך בטכנולוגיה, ולכן צריכים פחות עובדים.

3. למה אנחנו מדברים על סין כל הזמן? עד ממש לאחרונה, ארה"ב ייבאה יותר (ועד שנת 2000 הרבה יותר) ממדינות עשירות אחרות מאשר מסין (או מדינות עניות אחרות). הגרף הזה למשל משווה את הייבוא לארה"ב מסין לייבוא לארה"ב משלוש מדינות עשירות – קנדה, גרמניה, ובריטניה. אפילו אם נקבל לרגע את הטענה שהייבוא גרם לאבטלה, האם למובטל בדטרויט חשוב במיוחד אם הוא מובטל בגלל ייבוא סיני או ייבוא גרמני? האם האבטלה פחות כואבת אם איבדת את מקום עבודתך לפועל בריטי? האם למובטל מתעשיית הפלדה משנה מאד אם הייבוא היה "הוגן" או שהוא הסתמך על סובסידיות ממשלתיות ומניפולציה בשער המטבע? ומה זה בכלל הוגן בהקשר הזה? אז למה סין מככבת בדיון הזה, ולא מדינות אירופה?

מקור: https://comtrade.un.org/data/

 

חשוב לי להדגיש עוד משהו, דווקא בתור מי שלפרנסתו מרבה לעסוק בפרטי הפרטים. זו שאלה מעניינת עד כמה השפיעה מדיניות שער החליפין של סין על הייצוא הסיני. כנ"ל לגבי היעדר (יחסי) של רגולציה על תנאי עבודה, רגולציה של זיהום, וכו'. אבל אלו הערות שוליים בסיפור ענק – כלכלה של מעל מליארד איש פנתה לסוג אחר לגמרי של מדיניות כלכלית, והצטרפה כמעט בן לילה לשוק העולמי. כל הרגולציות, והמניפולציות המקומיות בשער המטבע, הן זוטי דברים. אז לא רק שלעשות מסין את ה-סיפור של מצוקת הצווארון הכחול בארה"ב זה מטעה, לעשות מפעולות ספציפיות של ממשלת סין את ה-סיפור של הסחר עם סין זה מטעה בריבוע.

4. כאמור, הרבה לפני עליית סין על בימת הסחר העולמי, מרבית העובדים בארה"ב, ובוודאי מרבית העובדים ברמות השכר הנמוכות, עבדו בענפי שירותים. עבור העובדים האלו הייבוא מסין מהווה את אחת ההתפתחות הכלכליות המועילות ביותר מזה עשורים. להם, ולא רק לניידים. כאן אני דווקא אעשה טאוב, ואאשים בניתוק את האליטות שמעקמות את אפן מול הצעצועים הסיניים מפלסטיק שכל העמך האלו מתעקשים לקנות במקום לרכוש עוד ספר של דוסטויבסקי. יש שכבות אוכלוסיה משמעותיות בארה"ב שתודות לייבוא מסין יכולות עכשיו לקנות מוצרי אלקטרוניקה וטקסטיל – וכן, גם צעצועים מפלסטיק לילדים – הרבה יותר בקלות. וסליחה שאני חוזר על עצמי, אבל זה חשוב – ענפי השירותים, שמטיבעם לא הושפעו כמעט כלל מהסחר עם סין (או כל סחר אחר) הקיפו את הרוב הגדול של העובדים, בוודאי הרוב הגדול של העובדים העניים, הרבה לפני הבום הסיני.

5. קצת מספרים למתקדמים: אני מצטט, כרגיל, את דאג אירווין: ההערכות הרציניות ביותר של מספר מקומות העבודה שהלכו לאיבוד בגלל ייבוא סיני על פני עשור, שוות בערך למחצית מספר האנשים שמאבדים את מקום עבודתם בארה"ב בכל חודש. מה שלא תהיה העמדה שלכם לגבי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם זה – סין היא הערת שוליים, לא גדולה במיוחד, בחוסר היציבות התעסוקתי של אנשי הצווארון הכחול בארה"ב.

6. פיטר נאווארו, היועץ הכלכלי הבכיר של טראמפ לעניינני סחר בינלאומי, הוא חרפה למקצוע, והסרט (על בסיס הספר) שהוא חתום עליו – Death by China –  ראוי לכל גינוי. שוב, אני לא רוצה לתקוף אנשים בארה"ב שחווים מצוקה אמיתית – והיא אמיתית – ולהאשים אותם בגזענות. אני בהחלט רוצה להאשים את נאוורו ואת טראמפ עצמו, בכך שהם משלהבים יצרים שעדיף לא לשלהב, כדי למכור לאנשים פתרונות קסם שלא באמת ישפרו את מצבם. אין שום קייס רציני שמייחס לסין יותר מקמצוץ מהמצוקה – אמרתי כבר שהיא אמיתית? – של שכבות אוכלסיה לא קטנות בארה"ב. מי שבונה קמפיין פוליטי על הפניית הזעם לסין, ראוי קודם כל לגנאי מוסרי. וגם – הפתרונות שיתבססו על התפיסה הזו לא באמת יסייעו לאנשים שבאמת צריכים סיוע.

13 תגובות בנושא ״סחר בינלאומי ושנאת זרים"

  1. הפוסט כתוב נפלא

    אבל! אתה אומר "מי שמנצל, בציניות בלתי נסבלת, את המצוקה האמיתית של אנשי הצווארון הכחול האמריקאי, ומפנה את כעסם כלפי סין – ראוי בהחלט לחשוד בו בשנאת זרים"

    מי זה המישהו הזה? ואי אפשר להגיד "טראמפ" גם כי זה לא איש אחד וגם בגלל שהוא רכב על גל. מי הציניקנים שמפנים זעם כלפי סין ולמה הם עושים זאת?

    אהבתי

  2. לצערי הפוסט מלא בדחלילים, אתה טוען מצד אחד ש"בוחרי טראמפ שהצביעו עבורו מתוך אמונה שהוא יחזיר את המשרות מסין" מצד שני אתה מראה שהמישרות בתעשיה שאותם סין כביכול לקחה לא היו יותר מ 5% מהמועסקים בארה"ב בעשור האחרון (זאת אפשר ללמוד מגרף המועסקים בתעשיה שצרפת) טרמפ לא נבחר ע"י 5% בלבד מבעלי זכות הבחירה.
    דחליל נוסף הוא הטענה שההתכתשות עם סין היא בעניין המשרות שנלקחו מהתעשיה ולא בעיניין האמיתי שהוא הפרת זכויות יוצרים שמשלמות את שכרם של חלק מרוב העובדים בארה"ב בשרותים.

    אהבתי

    1. 1.הפוסט למעשה אומר שסין אחראית ל0.415%~ מאיבוד המשרות בארצות הברית (חצי מהמשרות שנאבדות בחודש במשך עשור, כלומר אחת מ240 עבודות שנאבדו). העניין שציבור גדול בהרבה ממי שאיבד את המשרה שלו לסינים מוטעה לחשוב שהוא איבד את המשרה לסינים, וכך טראמפ נבחר. זה מה שמסביר הפוסט.
      2.אשר להפרת זכויות יוצרים: כאן אין לטראמפ מה לעשות ממילא, הוא לא יכול לקחת מכס על שימוש באפליקציות. בכל מקרה האלטרנטיבות הסיניות לא באות במקום אלא בנוסף למקור. יש לך דוגמאות לחברות שנסגרו בגלל חברות סיניות מקבילות?

      אהבתי

    2. אתה אולי חושב אחרת, אבל אלו בהחלט, לחלוטין, לולגמרי לא דחלילים. אלו דברים שטראמפ עצמו אומר, ודברים שנאווארו עשה עליהם סרט שלם. אלו אנשים אמיתיים ובעלי השפעה גדולה מאד. לא דחלילים.

      מה הסוגיה האמיתית? שוב – הפוסט עוסק בליבוי יצרים כלפי סין, ובפרט ליבוי יצריהם של אנשי הצווארון הכחול בארה"ב. להגיד שהדליקו אותם על סין כי אמרו להם שסין מפרה זכויות יוצרים זה משונה, וגם פשוט לא נכון עובדתית. מכרו להם שבגלל סין אין להם מפעל.

      הטענה שליבת המדיניות של טראמפ היא נושא זכויות היוצרים (ואכן, זו סוגיה אמיתית שבה סין גורמת נזק אמיתי) עולה מדי פעם. אני לא משוכנע שזו ליבת המדיניות שלו (היא למשל לא קשורה כלל לנושא גירעון הסחר הדו-צדדי מול סין, שטראמפ עסק בו ללא הרף), ולא שטראמפ נוהג נכון בנושא. בכל מקרה – זה דיון אחר. הפוסט הזה עוסק בשלהוב יצרים שלא מבוסס על עובדות.

      Liked by 1 person

  3. פוסט מצויין.
    שאלה קטנה: צמד העמודות הימני בגרף השני מחזק בדיוק את הטענה שאתה בא לסתור – אם הייבוא מסין ב-2018 היה גדול יותר מהייבוא מגרמניה, קנדה ובריטניה ביחד, לא הגיוני לצפות מטראמפ שימקד את המאמצים שלו בסין?
    (אני שם בצד רגע את השאלה האם גירעון סחר הוא בהכרח דבר שלילי ואת שאר הטיעונים שהעלית בפוסט)

    Liked by 1 person

    1. צריך להפריד בין השאלה של המדיניות הרצויה (למקד מאמצים בסין, כן או לא), ובין השאלה "האם ליבוי היצרים כלפי סין מוצדק".

      יש הרבה מה לדבר על השאלה הראשונה, ואני עושה את זה מדי פעם, ואעשה את זה גם בעתיד. מטרת הגרף היתה בהשר של הדיון בשאלה השניה.

      אהבתי

  4. יש הערכה כספית של הנזק שגורמת ארה"ב לסין בגניבת זכויות יוצרים וכדומה? זה גם זניח?

    מה החסם שמונע ממפוטרי התעשייה למצוא משרות בתחום השירותים?

    מה מצבם של עובדי הצווארון הכחול בתחומי השירותים בארה"ב? האם גם הם סובלים ממצוקה אמיתית? מה הגורם לה?

    אהבתי

    1. לא מצאתי את הטור בגלובס משכנע במיוחד, אבל בכל מקרה – אין צורך "ליישב" בין הדברים. הטור בגלובס עוסק בשאלה האם סין יכולה להחזיק מעמד זמן משמעותי במצב של מלחמת סחר. הפוסט שלי עוסק בשאלה האם מדיניות ממשלת סין פוגעת משמעותית בעובד האמריקאי.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s