למה אולי המס כן יתגלגל על השוכרים

(856 מילים)

"הבו לי כלכלן עם יד אחת!"

נשיא ארה"ב, הארי טרומן, מתוסכל מכך שהיועצים הכלכליים שלו תמיד אומרים But on the other hand…

כתבתי, ואני עדיין מאמין, שרק חלק קטן – אם בכלל – מהמס על דירה שלישית יתגלגל על השוכרים. זו מסקנה שנובעת מההנחה הסבירה מאד שהיצע הדירות קשיח מאד, ושהביקוש פחות קשיח. אבל – און די אדר הנד… בפוסט הזה, טענות הנגד הטובות ביותר ששמעתי.

היצע של מה? (לדעתי, הטיעון המשכנע ביותר)

הניתוח שלי דיבר על היצע של דירות. סביר מאד שבטווח הקצר והבינוני ההיצע הזה קשיח – להסבר המלא קראו את הפוסט הקודם.  ערן הופמן, דוקטורנט לכלכלה בסטנפורד (אדום עולה!) העלה נקודה חשובה: ההיצע הוא לא רק של "דירות". ההיצע הוא גם של "יחידות איכות של דיור", וההיצע הזה גמיש למדי. מה זאת אומרת?

כאשר אני משכיר למישהו דירה אני לא משכיר רק דירה. אני משכיר את כל מה שהולך עם הדירה – איכות הריהוט והמכשירים במטבח, כמה זמן אני מחכה לפני שאני שולח אינסטלטור לתקן, ואיזו איכות של תיקונים הוא עושה, כל כמה שנים אני מסייד, וכו'. אז נכון שאני בכל מקרה אשכיר את הדירה הזו, ולכן ההיצע של הדירות קשיח. אבל כמה "יחידות איכות" אני אשכיר זה דבר גמיש למדי. אני אפילו לא צריך להתאמץ להוריד את היצע יחידות האיכות – הן נשחקות מעצמן מדי שנה, ומספיק שאני לא אתאמץ לתקן אותן. אפשר כמובן לדבר גם על הביקוש ל"יחידות איכות של דיור", וגם הוא, סביר, גמיש למדי. אבל כאן כבר יש לנו גמישות בשני צידי השוק – גם ההיצע וגם הביקוש גמישים. מה תהיה התוצאה של מס על דירה שלישית? לפי הניתוח הסטנדרטי של התחלקות מיסים, אפשר לצפות לכך שהמחיר שהצרכן ישלם על כל יחידת איכות יעלה, ובמובן הזה המס יתגלגל על הלקוח. אלא שזה לא יקרה בצורת עליה בשכר הדירה, אלא בצורת ירידה באיכות הדירה שהוא מקבל תמורת אותו שכר דירה.

יכול להיות שיהיה קשה לתפוס את ההשפעה הזו בנתונים, אבל תיאורטית היא מאד סבירה. כשחושבים על זה, הטיעון הזה דומה מאד לטיעון שקושר בין פיקוח על שכר דירה ובין הירידה באיכות הדירות. לפרטים על כך – כאן.

123
לפני המס זה היה ארמון

כמה שווה כאב ראש?

בניתוח שלי המחיר היה הגורם היחיד שבעל הבית לוקח בחשבון. עומר מואב העיר בצדק שבעלי בתים, באופן כללי, מוכנים לגבות שכר דירה מעט נמוך יותר מהמקסימום שהם יכולים לקבל, ובלבד שהשוכר יהיה אמין: ישלם בזמן, לא יהרוס את הטיח, לא יגרום לבעיות עם השכנים וכו'. איך השיקול הזה משפיע על הניתוח של התחלקות המס? הנה דרך אחת לחשוב על הנושא:

אם במקום לקחת שכר דירה של 3,500 שקל, בעל הבית מוכן לקבל שכר דירה של 3,000 שקל, אבל בתנאי שהשוכר הוא שוכר מושלם, אז בעל הבית בעצם קונה לעצמו שקט נפשי במחיר של 500 שקל. בפועל, האופן שבו התהליך הזה עובד הוא שבעל הבית קובע מחיר שהוא יודע שימשוך 8 שוכרים פוטנציאליים, למרות שהוא צריך רק אחד, וכך הוא יכול לבחור לעצמו מבין השמונה את השוכר המועדף עליו. בעל הבית יכול היה לקבוע מחיר גבוה יותר, שימשוך רק מועמד אחד, אבל אז לא הייתה לו אפשרות לבחור.

אם המוצר הזה  -"שקט נפשי" – הוא מה שנקרא בכלכלה "מוצר נורמלי", כלומר מוצר שככל שיש לנו יותר כסף אנחנו מעוניינים בו יותר, אז הטלת מס על דירה שלישית, שתקטין את ההכנסה של בעלי דירות, תגרום להם לרצות לקנות פחות מהמוצר "שקט נפשי". התוצאה של זה תהיה, למשל, שבעל הבית יעדיף עכשיו שכר דירה של 3,200 שקל (במקום 3,000 לפני המס), שימשוך רק שלושה מועמדים (במקום שמונה לפני המס). במצב כזה, הנתונים יצביעו על עליה בשכר הדירה.

מה שפחות ברור הוא איך לחשוב על העליה הזו בשכר הדירה. זה לא בדיוק הפסד לשוכרים. זה הפסד לשוכרים האמינים, שפעם נהנו מהנחה גדולה בשכר הדירה, כי לפני המס היה ביקוש גבוה למוצר שהם "מכרו" – שקט נפשי לבעל הבית. מצד שני, זה רווח לשוכרים קצת פחות אמינים, שפעם לא יכלו כלל לשכור את הדירה הזו, ועכשיו הם יכולים. הניתוח המדויק של ההשפעה מורכב, ולא לגמרי ברור לי מה השורה התחתונה. אבל שווה לחשוב על הנושא. אגב, שימו לב שיש בו משהו ממש הפוך מהטיעון על יחידות האיכות: שם הטיעון הוא שלמרות שלא נראה עליה בשכר הדירה בנתונים, סביר שתהיה פגיעה בשוכרים. כאן הטיעון הוא שוודקא כן נראה עלייה בשכר הדירה בנתונים, אבל לא ברור האם זו אכן פגיעה בכלל ציבור השוכרים.

יהיה מעניין מאד לראות אם אכן יהיה שינוי במספר המועמדים לכל דירה שמוצעת להשכרה. אם יש למישהו רעיון איך אפשר להשיג נתונים כאלו – תנו בראש בתגובות. או יותר טוב – כתבו על כך עבודה סמינריונית (מודל, תחזית, נתונים, ניתוח השפעה על רווחה – יש פה הכל), וספרו לי מה יצא בסוף.

אנחנו לא בשיווי משקל

זה טיעון אפשרי, אבל אני לא מת עליו. לפי הטיעון, שוק הדיור במקומות מסוימים לא הגיע עדיין לשיווי משקל. המחירים כרגע נמוכים מדי, ויש עודף ביקוש. המס, לפי הטיעון, יזרז את ההתכנסות למחיר שיווי המשקל, שהוא גבוה יותר מהמחיר הנוכחי. כלומר – המס יגרום לעליית מחירים. יכול להיות. קשה לי לחשוב איך אפשר לקחת טיעון כזה לנתונים כדי לברר אם הוא נכון, אבל הוא אפשרי. בכל מקרה, אם זה המצב, אז השפעת המס היא רק זירוז של תהליך שהיה קורה ממילא.

סוף דבר הכל נשמע

אני עדיין מאמין שלא תהיה עליה משמעותית, מעבר לבליפ זמני בנתונים, בשכר הדירה. אבל עידנתי את עמדתי, ואני מאמין שתהיה עליה במחיר של "יחידות איכות של דיור". בכל מקרה – העמדה שלי לא צריכה לעניין אף אחד. כל אחד מוזמן לקרוא, לחשוב, ולהחליט בעצמו מה משכנע אותו.

כן, כן. ביקוש והיצע. ודירות. ומיסים.

(1,025 מילים)

יש שני דברים  שמטרידים אותי בדיון על מס הדירה השלישית יותר מאשר מהעליה שכן או לא תהיה בשכר הדירה

  1. ההורדה לדרגת תת-טוראי של עקרונות הביקוש וההיצע. אני קצת מופתע מהעדנה שהכלכלה ההתנהגותית זוכה לה בדיון הזה. פתאום כולם גילו את חוסר הרציונאליות? מה קרה להיצע וביקוש הישן והטוב?
  2. אם יש הצדקה כלשהי להסתמכות על שווקים תחרותיים כדרך לארגן את הפעילות הכלכלית, היא נשענת על כך שהמוכרים לא יכולים לעשות מה שבא להם. אני לא חושב ששווקים תחרותיים – אפילו כשהם קיימים, וזה אפילו גדול – יכולים לפתור את כל בעיות האנושות. אבל בניגוד לשמועות, הם גם לא ג'ונגל. בעלי דירות לא יוכלו להעלות את שכר הדירה רק כי הם רוצים לפצות את עצמם על המס שהם צריכים לשלם. אולי יש סיבות אחרות שיגרמו לעליית שכר הדירה, אבל "רוצים לפצות את עצמם על המס" היא לא אחת מהן.

ועכשיו – נסיון נוסף להסביר למה המס לא צפוי להעלות את שכר הדירה, בלי שום גרף ובלי להניח שום ידע מוקדם.

להמשיך לקרוא כן, כן. ביקוש והיצע. ודירות. ומיסים.

הלוואות באיסטנבול

(719 מילים)

נתוני הריבית על הלוואות מאיסטנבול במאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה מעלים שתי שאלות. הראשונה – איך זה יכול להיות? השניה – למי אכפת מהריבית על הלוואות באיסטנבול מלפני 300 שנה? את התשובה לשאלה הראשונה נתנו שני היסטוריונים כלכליים עם חוש נדיר למחקר מעניין – טימור קוראן וג'ארד רובין. את התשובה לשאלה השניה אני אנסה לתת כאן. אבל קודם כל – הנתונים:

123

הגרף הזה, שמתבסס על נבירות אין קץ בארכיונים של בתי משפט עות’מניים, מתאר את הריבית הריאלית הממוצעת ששילמו לווים שונים באיסטנבול בין שנת 1602 ושנת 1799. במבט ראשון, משהו פה לא מסתדר: דווקא אלו שהיו בעלי מעמד חברתי גבוה יותר שילמו על הלוואותיהם ריבית גבוהה יותר – הפוך ממה שהיינו מצפים. מדוע, למרות אפליה מוסדית עקבית לטובתם, מוסלמים שילמו ריבית גבוהה יותר מאשר לא מוסלמים, גברים שילמו ריבית גבוהה יותר מנשים, ובעלי תואר כבוד (אפנדי, ביי, אע'א) שילמו ריבית גבוהה יותר מפשוטי העם? הרי מלווים רציונליים בשוק תחרותי ייטו לגבות ריבית נמוכה יותר מאנשים בעלי אמצעים, בגלל שהסיכון בהלוואה לאנשים כאלה נמוך יותר. באיסטנבול של המאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה גברים, מוסלמים, וכמובן שבעלי תואר כבוד, נהנו מהכנסות גבוהות יותר, ויציבות יותר – איך קורה שהם משלמים ריביות גבוהות יותר?

הסבר אחד שעולה על הדעת הוא שלווים עשירים יותר יכולים לשלם ריבית גבוהה יותר, ואולי בגלל זה גבו מהם ריבית כזו. אלא שההסבר הזה יכול להתאים רק לשוק מונופוליסטי, ושווקי האשראי באיסטנבול באותה תקופה לא היו כאלה. בתנאים של תחרות, אם מלווה מסוים ינסה לגבות ריבית גבוהה מאפנדי עשיר רק בגלל שהאפנדי הזה יכול לשלם יותר, הרי שהאפנדי המדובר פשוט ילך למלווה אחר. בתנאים של תחרות אי אפשר לגבות ממישהו מחיר גבוה יותר רק כי הוא יכול להרשות לעצמו לשלם יותר. אם האפנדי שלנו נהנה מהכנסה גבוהה ויציבה, כלומר – אם הוא לווה בדרגת סיכון נמוכה, הריבית שהוא צפוי לשלם בשוק תחרותי תהיה נמוכה בהתאם. אז למה הנתונים מראים שהוא משלם ריבית גבוהה יותר?

לפי קוראן ורובין התשובה היא שלא מדובר בתופעה שקורית למרות האפליה המוסדית המובהקת לטובת מוסלמים, גברים, ובעלי תארי כבוד. מדובר בתופעה שקורית בגלל האפליה הזו. ליתר דיוק, הסיבה לכך שאלו שנהנו ממעמד חברתי גבוה יותר נאלצו לשלם ריבית גבוהה יותר היא שהאפליה לטובתם הייתה, בעיקרה, על ידי רשויות המדינה, בעוד שהריבית שהם נאלצו לשלם על ההלוואות שלהם נקבעה בשוק הפרטי.

האפליה לטובה של מוסלמים, גברים, ובעלי תואר כבוד התבטאה, בין השאר, בהעדפה גסה לטובתם בהליכים משפטיים, כולל הליכים לגביית חובות. במילים אחרות, כאשר בנק באיסטנבול הלווה כסף לנוצרי, הוא ניצב בפני הסיכון שהנוצרי הזה יאבד את פרנסתו ויתקשה להחזיר את החוב, אבל כאשר הבנק הלווה כסף לאפנדי מוסלמי מיוחס, הוא ניצב בפני סיכון שמתברר שהוא יותר חמור. אם סתם לא יבוא לאפנדי לשלם את החוב שלו, והבנק יילך לבית המשפט כדי לחייב אותו לשלם, בית המשפט עלול לזרוק את הבנק מכל המדרגות. עם כל הכבוד, יגיד בית המשפט, כשאפנדי אומר שהוא "לא יכול לשלם" אנחנו מאמינים לו, ואל תטריד אותנו עכשיו עם דרישות למסמכים והוכחות!

התוצאה – דווקא הלווים המיוחסים, דווקא בגלל שבתי המשפט רצו לפרגן להם, הם אלה שהפכו להיות הלווים המסוכנים. ובשוק תחרותי, לווים מסוכנים משלמים ריבית גבוהה יותר. הרצון של בתי המשפט לפרגן לאפנדים השיג דווקא את התוצאה ההפוכה. אמנם חלק מהאפנדים יצאו נשכרים: אלו שפשוט לא החזירו הלוואות, וסמכו על בית המשפט שלא יתעקש איתם, הרוויחו. אבל דווקא האפנדים היותר ישרים הפסידו מהסידור הזה, ונאלצו לשלם ריבית גבוהה יותר. אפילו יחסית לעולם הבלתי צודק שבו מערכת המשפט מוטה בגסות לטובת בעלי השררה והממון, הסידור הזה הוא בלתי צודק. הוא גם, כפי שיסביר לכם כל כלכלן – בלתי יעיל.

למי אכפת?

הסיפור העות’מני הזה חשוב כי הוא מזכיר לנו עיקרון די כללי: מדיניות שתהפוך מישהו לחסין מפני גביית חובות לא תמיד תשפר את מצבו, ויש סיכוי טוב שהיא דווקא תפגע בו. העות’מנים למדו את זה על בשרם כשניסו לפרגן למיוחסים, ואנחנו צריכים ללמוד מזה איך לעזור בצורה אפקטיבית למי שלא שפר עליו גורלו. כן, צמצום היכולת של הבנקים לזרוק אנשים מביתם אל הרחוב זה מהלך שיכול בהחלט לעזור – לפעמים להציל ממש – את החלשים ביותר. ולא, אף אחד לא חושב שצריך לשלוח כל מי שלא מחזיר הלוואה לכלא. אבל כשבאים לקבוע מדיניות בנושא גביית חובות צריך גם להיזהר: הגנה מוגזמת מפני גבייה עלולה לפגוע דווקא באותם לווים שאנחנו מעוניינים לעזור להם. ובעיקר – יש דרכים טובות יותר להשיג את אותה המטרה: עדיף למשל שהממשלה תערוב ישירות להלוואות מסוימות, או תיתן בעצמה הלוואות, במקום שתגביל את היכולת של הבנקים לגבות חובות בשוק הפרטי.

 

המחקר המלא כפי שהתקבל לפרסום זמין כאן בתשלום, וטיוטה כמעט זהה זמינה בחינם כאן. כמעט כל השאלות שקופצות לכם לראש עכשיו, בהסתברות גבוהה מאד, מקבלות תשובה במאמר.

רונלד קואס מבקר בגדה המערבית

כותרת משנה: מי מחפש נושא לעבודת סמינר?

כלכליסט דיווח לא מזמן על רפורמה מתוכננת בנושא אשרות העבודה בישראל לפלסטינאים מהשטחים. מה הרפורמה? ממשלת ישראל נותנת אשרות למספר מוגבל של עובדים פלסטינאים להיכנס לישראל ולעבוד בה, בעיקר בתחום הבניה. עד היום, אשרות העבודה האלו הוענקו למעסיקים הישראלים, ואלו העסיקו עובדים פלסטינאים לפי מספר האשרות שהיו בידיהם. השינוי המוצע יעניק את אשרות העבודה לעובד הפלסטינאי עצמו.

למה השינוי הזה יגרום? לתיאוריה הניאו-קלאסית יש ניבוי כמותי ברור, ואולי תהיה פה הזדמנות לקחת אותו לנתונים.  להמשיך לקרוא רונלד קואס מבקר בגדה המערבית

ועדי עובדים ופערי שכר

(643 מילים)

נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, הפנתה לאחרונה את תשומת הלב לפערי השכר בקרב עובדים בישראל, והשוותה אותם לפערים המקבילים במדינות מפותחות אחרות. המדד שפלוג הציגה הוא היחס בין השכר של האחוזון התשעים (הגבול התחתון של העשירון העליון), ובין השכר של האחוזון העשירי (הגבול העליון של העשירון התחתון), או בקיצור יחס ה 90/10. ישראל במקום האחרון בין מדינות ה OECD שיש עבורן נתונים בנושא:

123

ד"ר עמי וטורי, מראשי ארגון העובדים "כוח לעובדים", מיהר להצביע על כך ש –

5 המדינות עם הפער הקטן ביותר בין שכר העשירון התחתון לשכר העשירון העליון, הן באופן לא מפתיע המדינות עם האחוז הגבוה ביותר באירופה ובעולם של עובדים מאורגנים ועם חופש השביתה הגבוה ביותר.

כמה מחשבות על הנושא:

להמשיך לקרוא ועדי עובדים ופערי שכר

מס על דירה שלישית

שוק הדיור הוא כמו אבטיח: הבעיה עם שניהם היא שאנשים חותכים אותם לרוחב, במקום לאורך

[מארק טווין] [סתם. מטאפורה כושלת שהמצאתי הרגע]

(לב העניין: 225 מילים)

(הסברים וגרפים: 1,860 מילים)

(סיכומון על ניאו-קלאסיזם: 130 מילים)

לקראת סוף הפוסט, נגיע לשאלת המס על דירה שלישית, אבל זה רק תירוץ. הפוסט הוא בעיקר ניסיון לעשות סדר בנושא שוק הדיור. לב העניין הוא לחלק את שוק הדיור לשני תתי-שווקים. אבל במקום לחלק אותו בין סוגי דירות שונים – למשל דירות להשכרה מול דירות למכירה, אני מציע לחלק אותו לשני סוגי שירותים שכל דירה מספקת: שירותי דיור, ושירותי בעלות. מה זאת אומרת?

כל דירה מספקת שני סוגי שירותים. הראשון הוא שירותי דיור: דירה מספקת לך מקום מגורים. רק משק הבית שגר בדירה נהנה משירותי הדיור, ורק הוא משלם עבור שירותי הדיור. יתר על כן, כל משק בית משלם על שירותי הדיור שהוא צורך, ולא משנה אם הוא גר בשכירות או בדירה בבעלות עצמית. לשירות השני נקרא כאן, בהיעדר שם אחר, שירותי בעלות על דירה. רק בעל הדירה נהנה מהבעלות על דירה, ורק הוא משלם עליה, וזה נכון באותה המידה עבור בעל דירה שגר בדירה של עצמו, ועבור בעל דירה שמשכיר את הדירה לאחרים ("משקיע"). היתרון של חלוקת השוק באופן כזה הוא ששני תתי-השווקים האלו – שירותי דיור ושירותי בעלות – מנותקים זה מזה כמעט לחלוטין, ולכן קל לנתח את ההשפעות של צעדי מדיניות שונים על כל אחד מהם. לעומת זאת, שוק הדירות להשכרה משפיע באלף דרכים על שוק הדירות למכירה, שאולי משפיע בחזרה ואולי לא, וזה מסבך להפליא כל ניתוח. אז איך ההפרדה הזו עוזרת להבין משהו?

הסברים, מסקנות, וניתוח – אחרי הפולד.

להמשיך לקרוא מס על דירה שלישית

קיצור תולדות הפריון והשכר בישראל – מה למדנו עד עכשיו?

(1,312 מילים+פסקה שאפשר לדלג עליה)

יש רק נושא אחד בהרצאה של פרופסור יוסי זעירא בסרטון כאן שאיתו אני ממש לא מסכים. בניגוד לזעירא, אני דווקא חושב שהדיון בנושא הפריון והשכר בישראל, דיון שזעירא מילא בו תפקיד מפתח, היה דווקא שעתם היפה של הכלכלנים בישראל. בעיני, זו דווקא דוגמה מעולה לתרומה של כלכלנים לדיון ציבורי חשוב, ולא לאופן שבו הם עלולים לחבל בו. אבל – אני מקדים את המאוחר. אז בואו ניגש לעניין: קיצור תולדות הדיון על השכר והפריון בישראל – מחזה כלכלי בשלוש (וחצי) מערכות. [אני מציג את הטיעונים כאן לאו דווקא בסדר הכרונולוגי שבו עלו, אלא באופן שיהיה קל יותר להבין אותם.]

להמשיך לקרוא קיצור תולדות הפריון והשכר בישראל – מה למדנו עד עכשיו?