לא-סקירה על הספר החדש של דני רודריק

(813 מילים)

Economic Rules

by Dani Rodrik.

272 pages. W. W. Norton & Company

הנה הבטחה שכמעט בטוח שלא אעמוד בה: אני לא הולך לכתוב סקירה על הספר החדש של דני רודריק. אני כן אכתוב המלצה – רוצו לקרוא. למרות שטרם סיימתי את הספר, כבר ברור לי לחלוטין שזה ספר נפלא וחכם של כלכלן נפלא וחכם. אז למה לא לכתוב עליו סקירה? שלוש סיבות:

 

כל הבלוג הזה הוא תגובה אחת ארוכה לרודריק

אחת הנקודות שרודריק עוסק בהן בספר אינה חדשה כלל, ורודריק כותב עליה כבר שנים: הפער בין מה שכלכלנים מדברים עליו בינם לבין עצמם, ובין מה שיוצא החוצה. דוגמה חביבה על רודריק היא סחר בינלאומי. כשעתונאי מתקשר לשאול כלכלן מפורסם מה דעתו על איזה הסכם סחר, יש סיכוי לא רע שהכלכלן יזרוק איזה "סחר חופשי זה מצוין", ואם הוא משקיען, הוא אולי יזכיר את דויד ריקרדו. לעומת זאת הז'ורנלים המקצועיים, הסמינרים, ואפילו חומרי הלימוד בקורסים מעבר למבוא א' מכילים שפע של ניואנסים.

נדמה לי שאת הטיעון הזה צריך להפנות יותר כלפי המראיינים מאשר כלפי המרואיינים, אבל – זה פחות חשוב. לא צריך יותר את המראיינים. כלכלנים שרוצים לחשוף לציבור הרחב את הניואנסים יכולים לעשות את זה בקלות רבה. נניח בבלוגוספירה. הניסיון שלי הוא שזה גם טוב לאולקוס – במקום להתרגז על הפעם האלף שבה מסבירים לי "אבל כלכלנים מתעלמים מ…", במקום לצעוק – "מי מתעלם?!", הרבה יותר נעים (שלא לדבר על מועיל) פשוט להראות מה כלכלנים עושים.

כמו כן, סחר בינלאומי חופשי לחלוטין זה אחלה, למרות שיש שפע ניואנסים. למשל, בנושא הקשר בין סחר בינלאומי ואי שיוויון (1, 2, 3).

כרגיל, אני מנצל את ההזדמנות לקרוא לכל מדעני החברה מכל התחומים לתרום את חלקם לבלוגוספירה העברית. מי שלא עושה את זה, מי שמשאיר את הזירה הזו ריקה כל כך, עד שהאב-טיפוס היחיד שאנשים מכירים זה צעקני פייסבוק וטורים בהארץ של אווה אילוז… אין לו זכות להתלונן על זה שעירית לינור כותבת שטויות על אנתרופולוגים בפייסבוק.

שיעול, שיעול

תלונה ישנה של זקני מחנה השלום הישראלי מתארת את התסכול שלהם מכנסים משותפים של ישראלים ופלסטינאים. כנס טיפוסי כזה, לפי התלונה, מתחיל בדובר ישראלי שמגנה בלהט את הממשלה הישראלית, ואת הישראלים בכלל, מטיל את האחריות למצב על הישראלים, וקורא לכל הישראלים לערוך חשבון נפש. לאיזון, עולה אחריו דובר פלסטיני שמגנה בלהט את  הממשלה הישראלית, ואת הישראלים בכלל, מטיל את האחריות למצב על הישראלים, וקורא לכל הישראלים לערוך חשבון נפש… זה לא שמישהו חושב לרגע שצריכה להיות סימטריה, אבל אולי קצת… בכל זאת…

רודריק מסביר בספר שלו שחלק מהמוטיבציה שלו לכתיבת הספר הגיעה ממפגש שלו עם אנשי אקדמיה מחוץ לכלכלה בזמן שהוא בילה במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון – מכון שמי שנמצא בו הוא באמת שמנה וסולתה של האקדמיה. אלו אנשים שבכל תחום אחר יהיו אבירי הניואנס, וקנאי ההיצמדות לראיות. אבל כשזה מגיע לעמדות שלהם בנוגע לכלכלנים וכלכלה, כך רודריק, יאללה בלאגן. הכל הולך. (רודריק עצמו, כמובן, יותר מנומס ממני)

הניסיון שלי בנושא הוא מעורב. רוב האינטראקציות שלי עם אנשים מתחומים אחרים במדעי החברה, איפלו רוב משמעותי, הן מאד חיוביות, ואני נתקל בהרבה פתיחות, רצון להכיר, וביקורת נבונה ושקולה (אם רק הם היו פותחים בלוג – כולם היו יכולים לדעת את זה). אבל, יש גם כמות מטרידה של אנשים – לא מיעוט זניח בשום מובן –  ש Should know better, ושמחזיקים, לעיתים בקנאות, עמדות מופרכות לחלוטין בנוגע למה כלכלנים עושים, מה הם כן או לא אומרים, ולאיזה כיוון פוליטי הם כן או לא נוטים. אלף חתני פרס נובל בכלכלה יסבירו מתחת כל עץ רענן על מגבלות המקצוע, על הקושי להגיע למסקנות, על הטנטטיביות של חלק גדול ממה שכלכלנים אומרים, אבל פעם אחת מירב ארלוזורוב תגיד שלהכחיש את מדע הכלכלה זה כמו להכחיש את השואה – והנה ההוכחה שכלכלנים בטוחים שהם פיזיקאים. סקר אחרי סקר יראה שכלכלנים – סגל וסטודנטים כאחד – נוטים דווקא לשמאל כלכלי מתון (לפחות בהרבה שאלות מדיניות קונקרטיות), אבל עדיין יהיה מי שיתעקש שהמחלקות לכלכלה הן חממות לשיבוטי מילטון פרידמן. שנים עשר פרסי נובל בכלכלה בעשור וחצי האחרונים הוענקו על תיעוד כשלי שוק שונים ומשונים – ועדיין יהיה מי שיתעקש שכל המקצוע אינו אלא כסות לאידיאולוגית לסה-פר קיצונית.

בקיצור, הספר של רודריק נועד גם להם, ולא רק לכלכלנים. פחות או יותר כל הבלוגוספירה הכלכלית כותבת, די בהתלהבות, סקירות על הספר של רודריק. מתי נקרא סקירה על הספר של רודריק שנכתבה על ידי אנתרופולוג למשל, תחת הכותרת "איך גיבשתי לעצמי תדמית כל כך מופרכת כלפי הכלכלנים, ומה למדתי מהספר של רודריק"? אחרי שאקרא סקירה כזו – אני מבטיח לכתוב סקירה משלי.

http://smbc-comics.com/index.php?db=comics&id=2060#comic
http://smbc-comics.com/index.php?db=comics&id=2060#comic

ריבוי מודלים

מה שמהווה את הנקודה המרכזית, נדמה לי, בספר של רודריק היא הטענה שבכלכלה אין את ה-מודל. יש מערכת אנליטית שכוללת מספר גדול של מודלים, שכל אחד מהם עוזר לנו להבין פן מסוים של תופעה מסוימת. זו טענה מובנת מאליה לכל כלכלן. לא בגלל הגות מעמיקה, ולא בגלל תובנות מעולם הפילוסופיה של המדע, אלא בגלל מה שהוא עושה בבוקר כשהוא מגיע למשרד. התעסקות עם מודלים רבים, לעיתים עם מסקנות סותרות, זה במובן הכי מילולי העבודה של כלכלנים. איך ליישב בין המודלים, איך להתאים כל אחד מהם לנסיבות שונות, ולנתונים שונים – זה המקצוע. ובכלל, נראה לי שרוב מי שמאמין שבכלכלה יש את ה-מודל הם דווקא מבקרי הכלכלה, ולא הכלכלנים עצמם.

החשיבות של ריבוי מודלים בכלכלה זה נושא כל כך חשוב ומרכזי בעיני, שאני פשוט לא רוצה לבזבז אותו על סקירת ספר של מישהו אחר…

מודעות פרסומת

תגובה אחת בנושא “לא-סקירה על הספר החדש של דני רודריק”

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s