בנט והסיפור האמיתי

(2,100 מילים)

הנה ההסבר של בנט למה הנחות המס שהוא נתן לאינטל הן דבר נפלא, ואיך כל מי שמבין איך העולם עובד באמת, אמור להבין את זה:

 

אז הפרפרים נחמדים, ומגיע לבנט סחטיין על זה שהוא לפחות מנסה להציג טיעון, אבל הטיעון של בנט לא ממש מחזיק מים. וכדרך כלכלנים, כדי לדבר על הנושא, אני אתחיל בסיפור על כסאות ושולחנות ועל נטל עודף, היישר ממבוא א' לכלכלה. אחרי ההסבר ממבוא א' (עם שכלול קטן כדי לא לשעמם את מי שכבר עשה מבוא א': כמסורת הבלוג הזה, הטיעון יוצג בגרסת שו"מ כללי, במקום שו"מ חלקי), רוב הפוסט יעסוק בהתנגדויות אפשריות לטענה ממבוא א', ולהסברים מדוע אני לא קונה אותן.

 

מה זה נטל עודף? מה אפשר ללמוד ממנו?

רחל הנגרית יודעת לבנות רק שני דברים: כסאות ושולחנות. העלות שלה לייצור כסא היא 10 ש"ח, והעלות לייצור שולחן היא 15 ש"ח. יעל, שקנתה דירה חדשה, מעונינת לקנות רק רהיט אחד: או כסא או שולחן. עבור כסא היא מוכנה לשלם מקסימום 20 ש"ח, ועבור שולחן היא מוכנה לשלם מקסימום 30 ש"ח. הנה טבלה לסיכום האינפורמציה הזו:

info

שימו לב לעמודה השמאלית. אם הנכונות לשלם מבטאת את מידת התועלת שהצרכנית של הרהיט מפיקה ממנו, אז ההפרש בין עלות הייצור ובין הנכונות לשלם הוא איזשהו מדד לתרומה של כל רהיט לרווחה הכלכלית: שולחן תורם לרווחה, לפי המדד הזה, 15 שקלים, וכסא תורם רק 10 שקלים. כדי לפשט את הדוגמה בואו נניח שהערך שנוצר מתחלק שווה בשווה בין הצרכן ליצרן, גם בשוק השולחנות וגם בשוק הכסאות. במצב כזה רחל הנגרית יכולה להרוויח יותר מייצור שולחן מאשר מייצור כסא, ותחת כל ההסתייגויות הרגילות (אינפורמציה, רציונליות, ניאוקלאסים הם השטן, וכו'), סביר שהיא תייצר שולחנות. וזה אחלה, כי שולחן מייצר יותר ערך כלכלי.

עכשיו, נניח שמוטל מס בגובה עשרה שקלים על מכירת שולחנות, אבל אין שום מס על כסאות. במצב כזה סך הערך שיצרנית השולחן וצרכנית השולחן יכולות לחלוק ביניהן הוא רק 5 שקלים: 15 שקלים שהם הפער בין עלות הייצור והנכונות לשלם, פחות עשרה שקלים שהולכים לממשלה בצורת מס. לעומת זאת, כסא יאפשר להן לחלוק ביניהן ערך של 10 שקלים – בדיוק כמו קודם. במצב כזה, רחל הנגרית תבחר לייצר כסא. וזה חבל, כי שולחן מייצר 5 שקלים יותר ערך כלכלי. חמשת השקלים האבודים האלו הם מה שמכונה בקרב כלכלנים ניאוקלאסיים "נטל עודף", או "עיוות בהקצאת המשאבים". ודוק – עשרת השקלים שהם המס עצמו הם לא נטל כלכלי על המשק, הם רק העברת משאבים בין אנשים בתוך המשק. אבל, העובדה שהמס גרם לכך שבמקום לייצר שולחן רחל מעדיפה לייצר כיסא מפחיתה את סך הערך שיוצר בחמישה שקלים: לא עוד שולחן שמייצר 15 שקלים של ערך כלכלי, אלא כסא שמייצר רק 10 שקלים.

שימו לב מה יצר פה חוסר יעילות בהקצאת המשאבים: לא עצם קיומו של המס, אלא העובדה שהוא הוטל בצורה לא שיוויונית. אילו הממשלה הייתה מגייסת את אותם 10 שקלים על ידי הטלת מס זהה של חמישה שקלים הן על תעשיית השולחנות והן על תעשיית הכיסאות לא היתה למס כזה (כמעט. הסבר בהמשך) שום השפעה על הקצאת המקורות. כאשר המס הוא אחיד, אין לו השפעה מעוותת על הבחירה בין שולחנות לכסאות. [הערת תרגום: המונח באנגלית הוא distortion. נדמה לי ש"עיוות" בעברית נושא איתו מטען יותר שלילי, אבל לא מצאתי תרגום יותר מוצלח. הצעות?]

באופן קצת יותר כללי אפשר לדמיין עולם שבו הרבה מאד אנשים בעלי יכולות שונות צריכים לבחור האם להיות יצרני שולחנות או יצרני כסאות (או כל דבר אחר). בעולם כזה כל שקל נוסף של מס על שולחנות (ולא על כסאות ועל כל דבר אחר) גורם לא רק לעיוות נוסף בהקצאת המקורות, אלא לעיוות הולך וגדל. [הערה למתקדמים: המשמעות של כל זה במודל הפורמלי היא שהנטל העודף פרופורציוני לריבוע המס.] כלומר, כשהפער במיסים בין ענף השולחנות לענף הכסאות עולה מאפס לשני שקלים, יש שולחן אחד פחות וכסא אחד יותר, אבל הנגר שביצע את המעבר בעקבות המס הוא נגר שהיכולות שלו בשני התחומים די דומות. כאשר ההפרש במס עולה משמונה שקלים לעשרה שקלים, לא רק שיש עכשיו עוד שולחן פחות ועוד כסא יותר, אלא שהנגר שהמס השפיע על החלטתו עכשיו הוא נגר שהוא הרבה יותר טוב בייצור שולחנות לעומת כסאות. נכון שטאטאתי פה כמה פרטים מתחת לשטיח (למשל שגם מס אחיד יכול להוביל לעיוות בהקצאת משאבים בכך שאנשים פשוט ייצרו פחות, וינוחו יותר), אבל התובנה מהדוגמה הזו היא די כללית: בהינתן כמות המסים שהממשלה מעוניינת לגבות, ההשפעה השלילית של המס על הקצאת המקורות תהיה קטנה יותר ככל שהמס מוטל בצורה אחידה יותר (הכוונה כאן היא אחידה בין פעילויות שונות, ולא אחידה בין רמות הכנסה שונות). מהבחינה הזו, בהינתן סך המס שהממשלה מעוניינת לגבות, פטורים ממס הם מדיניות מס גרועה מאד. זה נכון ליצרני כיסאות, וזה נכון לאינטל. בתור נקודת התחלה לדיון, היה עדיף אילו היו מבוטלים כל הפטורים ממס חברות ובמקומם שיעורי המס היו פוחתים בצורה אחידה עבור כל החברות, כך שסך המס הנגבה היה נשאר זהה. מיסוי בשיעור זהה על כל הפירמות היה יוצר פחות עיוות בהקצאת המקורות. אם יש עיקרון מיסוי שאני חושב שפחות או יותר כל מי שלמד את הנושא (כלכלנים או לא כלכלנים) מסכימים לגביו הוא זה: בהינתן סך המס שהממשלה רוצה לגבות, עדיף להטיל אותו בצורה כמה שיותר רחבה, וששיעור המס יהיה כמה שיותר נמוך.

ועכשיו, להתנגדויות. יש, בגדול, שתי משפחות של התנגדויות: התנגדויות כלליות לטיעון, והתנגדויות שמקבלות עקרונית את הטיעון, אבל שטוענות שכדאי לעוות את הקצאת המקורות לטובת אינטל. ובכן, פרה פרה.

התנגדויות כלליות

התנגדות א – אבל בלי הטבת המס אינטל לא הייתה באה בכלל!

במבט ראשון עלול להיווצר הרושם שהסיפור על השולחנות והכסאות לא מתאים לסיפור של אינטל. הרי זה לא שאינטל כבר בארץ, מנהלי החברה רק צריכים להחליט האם לייצר כיסאות או שולחנות, והפטור ממס גורם להם לקבל החלטות שפוגעות ביעילות של הקצאת המקורות. ללא הטבת המס אינטל בכלל לא היו מגיעים לארץ!

אני מוצא את ההתנגדות הזו מאד לא משכנעת, אבל היא נוגעת בנקודה קריטית – מה היה קורה אילו אינטל לא הייתה פותחת את המפעל החדש בארץ? ובכן, אף אחד לא יודע, אבל אפשר לנסות ולבצע ניחוש מושכל, והנה הניחוש המושכל שלי: אילו אינטל לא הייתה מגיעה לישראל רובם הגדול של העובדים שעובדים כיום במפעל החדש שלהם, או ב"מעגל השני" (אספקה, בתי קפה ליד המפעל, וכו') היו עובדים במקום עבודה אחר. שיעור האבטלה בישראל כיום הוא נמוך מאד, כך שאפילו אילו העובדים באינטל היו מדגם מקרי מהאוכלוסיה סביר שבערך 95% מהם היו מוצאים מקום עבודה אחר. אלא שהם כמובן לא מדגם מייצג מהאוכלוסיה – הם קבוצה עם כישורי עבודה שנעים בין גבוהים מאד (המהנדסות) ובין גבוהים (לא קל להתקבל לעבודה באינטל גם בתור פקיד קבלה), קבוצה ששיעורי האבטלה בקרבה הם אפסיים. אני מוכן להניח שבמעגל השני של מקומות העבודה יש עובדים שהם מדגם יותר מקרי. אז בואו נסגור על 97% בסך הכל? כלומר, שללא אינטל 97% מהעובדים שכיום עובדים באינטל או במעגל השני היו עובדים במקום עבודה אחר. מה גם שמקום העבודה האחר הזה כן היה משלם מס חברות, וכמובן שכמו באינטל – העובדים היו משלמים מס הכנסה, הרחבת הפעילות הכלכלית הייתה יוצרת עבודות במעגל השני, וכו', וכו'. במשק שכל כך קרוב לתעסוקה מלאה הפטור ממס לאינטל כן מתאים למשל השולחנות והכסאות – אנשים (ואגב, גם מקורות אחרים) יופנו לאינטל ולא לייצור שולחנות בגלל אי השיוויון במיסים, ולא בגלל שזו ההקצאה היעילה ביותר של עובדים. אי השיוויון במיסוי יוצר אי-יעילות בהקצאת המקורות, ואין מה להתגאות בו. האופן שבו בנט מציג את הנושא בסרטון, כאילו בלי ההנחות לאינטל היו נעלמים אלפי מקומות עבודה, הוא בלתי סביר לחלוטין. מפעל חדש של אינטל אמנם יעסיק כמה מאות, ואולי כמה אלפי עובדים, אבל במשק של 3 מיליון עובדים הוא לא יגרום לשינוי מקרו-כלכלי משמעותי.

בנוגע למקומות העבודה שבפריפריה שאינטל יוצרת – אילו הטענה של בנט הייתה שיש לתת הנחות במס למפעלים בפריפריה, ועל זה היה הויכוח, היא אפשר להתייחס לטענה הזו יותר ברצינות. אני לא חושב שהנחות במס למפעלים בפריפריה הם רעיון טוב, אבל כאמור – זה לא הדבר שעליו הויכוח כרגע.

התנגדות ב – פוליטיקה, פוליטיקה, פוליטיקה

אולי, יאמרו האומרים, זה העולם אצלכם במודלים. אבל בכנסת ישראל הנוכחית, זו שבעולם האמיתי, יותר קל להעביר חוק שייאחד את להקת אבבא מאשר להעביר הפחתה כללית בשיעורי מס החברות. היתרון של פטור ממס לאינטל הוא שהוא אפשרי, לא שהוא מוצלח במיוחד.

יש משהו בהתנגדות הזו, אבל אז הפטור לאינטל הוא לא מהלך כלכלי מבריק של מי שמסביר לנו איך הדברים עובדים באמת, אלא איזה פטנט פוליטי של מי שלא מסוגל להוביל שינויים אמיתיים. הסרטון של בנט צריך היה לומר – בגלל שאני חסר כוח פוליטי אמיתי, ביצעתי מהלך בעייתי, שגורם לעיוות בהקצאת המקורות במשק, שקשה להצדיק באמצעות ניתוח כלכלי סטנדרטי, אבל, בגלל שהמטרה שלי היא הפחתת גודל הממשלה, ובהתאם הפחתת נטל המס, עדיף הפחתה מעוותת כזו על כלום. לאמירה כזו אפשר להתחבר ואפשר להתנגד, אבל שוב – אין הצדקה לפוזת ה"הנה איך הדברים עובדים באמת" שבנט מאמץ בסרטון הזה.

התנגדויות שבסיסן הוא שטוב לעוות את הקצאת המקורות לטובת אינטל

התנגדות ג – המשק הישראלי מרוויח מזה שאינטל, חברה חבל"זית, פועלת בו

גם כאן נקודת ההתחלה שלי כשאני חושב על הנושא היא המודל הניאו-קלאסי, ואם אני משתכנע שהוא לא מתאים, או שצריך להוסיף לו או להחסיר ממנו – בכיף. אני בשמחה מוכן להחליף אותו בכל טיעון סביר אחר. במודל הניאו-קלאסי כל גורם ייצור מקבל את ערך התפוקה השולית שלו. לכן, "המשק הישראלי" לא מרוויח ישירות מזה שיש בו את אינטל. אם אינטל היא חברה עם טכנולוגיה מצוינת, פרקטיקות ניהול למופת, וכן הלאה, אז הרווח מכל המצוינות הזו הולך לכיסים של בעלי המניות של אינטל ולא ל"משק הישראלי". אם ישראלים מעוניינים להיות בעלי מניות של אינטל – תפאדל. אין שום צורך בנוכחות של מפעל של אינטל בישראל.

התנגדות ד – החצנות חיוביות

הטיעון היותר מעניין נוגע להחצנות חיוביות שאולי יש למפעל של חברה כמו אינטל בישראל. בניגוד (נניח) לפירמות ישראליות אחרות, הסטנדרטים שאינטל מציבה לספקים שלה גורם להם להעלות את איכות השירות שלהם, וכך גם לקוחות אחרים של הספקים האלה נהנים. עובדים באים והולכים מאינטל, או סתם מרכלים עם חבריהם על הבאר, והידע של אינטל מתפזר לו בכל המשק, וכו'. אם זה המצב, ואכן אינטל כל כך ייחודית בנושאים האלו, אז יש הצדקה תיאורטית להטבות המס של אינטל. אבל השאלה האם יש החצנות חיוביות כאלו שכל כך אופיניות דווקא לאינטל, ואם אכן יש כאלה – עד כמה הן משמעותיות, היא שאלה אמפירית. ושאלה אמפירית קשה מאד.

אנשים מנסים להגיד משהו בנושא כבר המון שנים, וההגינות מחייבת לציין שאין תשובה חד משמעית. הקריאה שלי בספרות הזו השאירה אותי די סקפטי לגבי הגודל של ההחצנות החיוביות האלו. מחקר אחד מוצלח למדי של ריצ'ארד הורנבק מהארווארד, מייקל גרינסטון מ MIT, ואנריקו מורטי מברקלי (JPE 2010) השתמש בעובדה שתהליך הבחירה באתר למפעלים חדשים מעל גודל מסוים הוא שקוף מאד. המחקר השווה בין ההתפתחות הכלכלית במחוזות שבהם הוקם מפעל, למחוזות שהגיעו ל"גמר" בתהליך הבחירה (בדרך כלל אחד או שניים), תחת ההנחה שבסופו של דבר, בין שניים או שלושת המועמדים המובילים, הבחירה היא כמעט מקרית. המחקר שלהם מצא השפעה מסוימת, אלא שלמרות מובהקותה הסטטיסטית, המשמעות הכלכלית שלה מוגבלת. לעומתם, דאגלס אירווין ופיט קלינו, שבזמן המחקר שניהם היו באוניברסיטת שיקגו (JPE 1994) חקרו את ההחצנות החיוביות של ידע בתעשיית המוליכים למחצה ומצאו, שההחצנות הן חוצות גבול לחלוטין:

Learning spills over just as much between firms in different countries as between firm within a given country.

לא רק שהתוצאה שלהם משכנעת בגלל השליטה המרשימה שלהם במתודולוגיה המחקרית, אלא שהיא גם מתיישבת עם ההגיון: עובדים ישראלים בהיי-טק חשופים כל הזמן למה שעושות פירמות אחרות בחו"ל בזכות רילוקיישנים למיניהם; יש להם חברים, כנראה ישראלים, בפירמות אחרות בחו"ל; ובאופן כללי בכל הנוגע לזרימת ידע – גבולות לאומיים הופכים להיות פחות ופחות משמעותיים. לא ברור כלל שקיומו של מפעל נוסף של אינטל בישראל תורם משמעותית לענף ההיי-טק בישראל במובן של יצירת החצנות חיוביות. הרושם שלי הוא שקשה להצדיק הטבות מס כל כך מרחיקות לכת כפי שקיבלה אינטל באמצעות קיומן של החצנות חיוביות שכל כך מיוחדות דווקא לאינטל. אבל, אם מישהו יגיד לי שהוא קורא את הספרות אחרת, או שהוא מעורה מאד בתעשייה, ואינטל עושה דברים שצ'ק-פוינט יכולה רק לחלום עליהם, אני מוכן להקשיב ברצינות. אני סקפטי, אבל אני מוכן להקשיב.

בכל מקרה, אגב, זה לא מה שבנט אומר. לא בסרטון הזה (שעליו אני יותר סלחן – יש לו בסך הכל שתי דקות, והחצנות זה לא מושג שכל צופה מכיר), וגם לא בשום במה אחרת.

בשם ההגנה

בשפתיים חשוקות, ולמרות שמטרת הפוסט הזה היא לבקר את בנט, זה לא הוגן להתעלם מזה שאנשים אחרים אומרים שטויות הרבה יותר גדולות בנושאי מס החברות. בשיח כלכלי שבו אנשים מציעים פרוגרסיביות של מס חברות לפי גודל החברה – רעיון שאני מת לשמוע איך מישהו מגן עליו בפנים רציניות – העובדה שבנט לפחות מכיר בכך שלמס חברות יש השפעה כלשהי על פעילות כלכלית היא כבר התקדמות. אם הייתי עושה את מצעד האמירות המופרכות ביותר של פוליטיקאים בנוגע למיסי חברות, אני בכלל לא בטוח שבנט היה מככב בחמישייה הראשונה.

לסיכום

הסרטון של בנט מציג טיעון שנע בין הלא מדויק והשגוי לגמרי. זו לא חכמה להציג את הפטור ממס שאינטל קיבלה ולהתנאות ביתרונות שבכך. בוודאי שיש תועלת במיסוי נמוך על חברה מסוימת, אבל טיעון שלם צריך להתייחס גם לעלות, לא רק לתועלת, והעלות של הפטור לאינטל הוא מיסוי גבוה יותר על פירמות אחרות. פטורים ממס הם מדיניות שקשה להצדיק עם ניתוח כלכלי סטנדרטי. הם לא מגבירים את הפעילות הכלכלית, אלא רק גורמים להקצאת מקורות פחות יעילה. אם יש לבנט הסברים ספציפיים מדוע כדאי להתערב בשוק לטובת אינטל ועל חשבון פירמות אחרות, הוא לא הציג את ההסברים האלו, ונדמה לי שבאופן כללי הוא לא תומך גדול של מעורבות ממשלתית בהקצאת המשאבים, בייחוד כשמדובר בענף תחרותי כמו היי-טק. ההערכה שלי היא שקשה להצדיק את הפטור הזה, ובכל מקרה, פוזת ה"בואו אני אסביר לכם איך דברים עובדים באמת" היא לא במקום.

 

קריאה נוספת למיטיבי לכת

לא רבים זוכרים זאת כיום, אבל לפני מותו בטרם עת (וקימתו לתחייה בתור פרשן פוליטי), פול קרוגמן היה גדול הכותבים הפופולאריים בנושאי כלכלה. על הרעיון שכדאי לחתוך במס חברות כדי למשוך כל מיני אינטלים מחו"ל הוא כתב כבר ב 1994. החשיבה שלי בנושא מאד מושפעת מהדברים הוא אומר. החיבור הקלאסי שלו בנושא הוא:

Competitiveness: A Dangerous Obsession

[עדכון: אורי כץ אמר דברים דומים כבר קודם]

מודעות פרסומת

39 תגובות בנושא “בנט והסיפור האמיתי”

  1. כל הרעיון של מס חברות הוא מעוות. צריך מסים על צריכה – כלומר על לקיחת משאבים לשימוש פרטי, לא צריך מסים על הגדלת השפע והיצע המוצרים בעולם, שזו המטרה שבשבילה נועד קיומה של חברה.
    אגב, ההבדל במיסוי אינו כה גדול. חברה רגילה בפריפריה שמייצאת הייתה משלמת 9% מס. ההנחה לאינטל ל-5% אולי מיותרת, אבל ההבדל אינו עצום. זה לא שהאלטרנטיבה הייתה שתשלם מס חברות של 26%.

    אהבתי

  2. לטעמי בכלל לא התמודדת עם התנגדות א':
    במידה ואינטל לא מגיעה לארץ כלל – כמות מקומות העבודה הכוללת במשק פוחתת (ואתה הסכמת שזה תרחיש סביר) . זה נכון שהעובדים שיעבדו באינטל כנראה ימצאו עבודה במקום אחר (כישורים גבוהים וכו') אבל (וזה לב הטיעון שאתה לא עונה עליו):
    א. גם אותם עובדים יקבלו עבודה פחות טובה (תנאים , רמה מקצועית).
    ב. אותם עובדים ידחקו עובדים אחרים , ייתכן פחות מוכשרים, שכרגע עוסקים באותן משרות. ואז אלו ידחקו אחרים וכו' – עד אשר מישהוא (ייתכן בעל כירושים נמוכים יחסית) ידחק החוצה מבלי יכולת למצוא עבודה. ברגע שכמות המשרות במשק קטנה – מישהוא חייב להשאר ללא משרה , זו מתמטיקה פשוטה.
    ג. אינטל מייצרת ערך עודף (בדיוק לפי מה שהסברת למעלה) -תחת ההנחה שהוא גדול מ0 אם החברה לא תבוא לארץ , הערך העודף יהיה 0 ,כולמר הפסדנו. (זה בעצם טיעון ב' בניסוח יותר "כלכלי")

    גם לגבי התנגדוות אחרות יש לך כמה דברים שאשמח לשמוע עליהם – בנתיים בוא נצטמצם לזה
    אשמח לתגובה.

    Liked by 1 person

    1. הי דוד, ותודה על התגובה. תשובה בשני חלקים:
      1. "כמות המשרות במשק" היא לא מספר שנקבע לפי סכימת על המשרות בכל החברות שקיימות כרגע. כמות המשרות במשק היא תוצאה של שיווי משקל. זה לא נכון לחסר את המשרות שקיימות כרגע באינטל ולהגיד שבלעדיהן היו פחות משרות במשק. יש היצע של עובדים ויש ביקוש לעובדים, ובאינטראקציה ביניהם נקבע השכר. המקסימום שאני מוכן לקבל הוא שאינטל הגדילה במשהו את הביקוש לעובדים. מבחינה כמותית, אלפיים עובדים יותר או פחות באינטל לא ישנו בצורה משמעותית את השכר, אבל אפילו אם הם כן – יופי. נתנו סובסידיה לשכר של מי שכבר ככה משתכרים יחסית הרבה.

      2. אבל העיקר הוא – שהנחות במס לאינטל משמען מס גבוה יותר על חברות אחרות. אינטל לא מייצרת בישראל באמצעות אבקת קסמים. היא משתמשת במשאבים שקיימים בארץ גם בלעדיה (מהנדסים למשל) והמשאבים האלו היו מייצרים ערך גם ללא אינטל. יתר על כן, אם המשאבים האלו מועסקים כיום באינטל רק בגלל הטבת המס, כלומר, אם אינטל פועלת בארץ רק בגלל הטבת המס, אז המשאבים האלו היו יכולים לייצר יותר ערך בפירמות אחרות. הסטת המשאבים לכיוון אינטל (בהנחה שהיא קורית רק בגלל הטבת המס) מביאה לייצור של פחות ערך.

      אהבתי

      1. תודה על הפוסט, כמה שאלות נוספות:

        1. כמות המשרות לא נקבעת לפי סכימת המשרות בכל החברות שקיימות? אז לפי מה זה נקבע? אם בחברה מסוימת יש צורך ב-X משרות, היא תוסיף X משרות למאגר (או לפחות תנסה). אני לא חושב שזה משנה מאיפה. מה גם שלא התייחסנו לכמות העבודה שאינטל מוסיפה לשוק (נגיד עצמאי שמספק לה שירותי הסעות – לא ישאר מחוסר עבודה, אבל יהיה לו פחות עבודה).

        2. יותר קריטי – התייחסת ללאינטל בלבד כשהצגת טענות נגד, ואילו את הטיעון שלך הראית על מקרה כללי. אתה לא חושב שגם ההשפעה של אינטל על חלוקת המיסים היא זניחה?
        או לחילופין, אולי אם היו מסלקים את אינטל זה לא היה משפיע עד כדי כך על המשק, אבל אם היו מבטלים לחלוטין את הטבות המס לחברות גדולות, יכול להיות שזה כן היה פוגע ברווח שהחברות האלה עושות?

        אהבתי

      2. אני חושב שיש לך הנחה מוסווית והיא שהרווחיות של אינטל היא פחות או יותר ממוצעת ביחס לשאר חברות ההייטק, אבל אם היא רווחית פי עשרה, אז הטיעון קורס.

        אם לתמצת את תשובתך לדוד, המשק בתעסוקה מלאה ולכן המהנדסים הללו היו עובדים בחברות אחרות ומייצרים תוצר שווה ערך (כאשר שכרם הגבוה יותר, שהרי בחרו לעבוד באינטל על פני האלטרנטיבות, סובסד), ואותן חברות היו משלמות מיסים מלאים.

        גם אם מסכימים עם כל שאר ההנחות. הנחת התוצר השווה נשמעת לי מרחיקת לכת (וכראייה משקלה הרב של אינטל מסך הייצוא של ישראל).

        אהבתי

  3. נהדר. תודה. אני אשמח אם תכתוב מתישהו על עוד פעולות שבנט עשה בתור שר הכלכלה על פניו נשמע כמו מהלכים חיוביים אבל קשה לי לשפוט.

    אהבתי

  4. בנוגע להתנגדות ג,
    האם ערך התפוקה השולית של עובד לא עולה כאשר ממדובר בעובד שעובד בחברה טובה עם שוק גדול וטכנולוגיה מתקדמת?
    נניח שיש טכנאי באינטל שמפעיל מכונה שמייצרת אלפי שבבים ביום בשווי של מיליוני דולרים, לולא אינטל אותו טכנאי היה עובד בהוט ומבקר שלוש לקוחות ביום האם התפוקה השולית של הטכנאי לא עלתה כתוצאה מעבודתו באינטל?

    Liked by 1 person

  5. היי אסף. כמה נקודות שהייתי שמח שתתייחס אליהן.

    1. כתבת "כלומר, שללא אינטל 97% מהעובדים שכיום עובדים באינטל או במעגל השני היו עובדים במקום עבודה אחר". מאחר ואינטל נמצאת בדרום הארץ והפרופיל במפעל הייצור שונים מהותית מכל ההייטק הישראלי (שעיקרו במרכזי פיתוח וחברות סטארט-אפ), וכולל טכנאים, הנדסאים (בוגרי מכללות) ומהנדסים. ומאחר ו-50% מעובדי אינטל קרית גת מתגוררים בדרום . האם אכן נכון להניח שהעובדים שגרים בדרום בפרופילי תעסוקה אלה אכן היו מוצאים עבודה באותם מקצועות נוכח האבטלה הנמוכה?
    2. נושא אחר. לא התייחסת לנושא הערך המוסף של אינטל מבחינת מס. אינטל היא אחת החברות הרווחיות בישראל (היצוא שלהם ב-2014 הסתכם ב-4.2 מיליארד דולר). אני מעלה את האפשרות שגם ב-5%, כמותית אינטל משלמת מס הרבה יותר מאשר כל חברה אחרת בישראל. אבל אני חושב שאתה גם מחמיץ משהו נוסף. אינטל מחלקת מדי שנה מאות מיליוני דולרים דיבדנד לבעלי מניות שלה. בכל חלוקת דיבדנד מדובר ב-15% מס. זה, יחד עם הערך המוסף הגבוה, יחד עם המס הגבוה שהעובדים משלמים – כמה חברות ישראליות אחרות יכולות להציע לכלכלת ישראל, במיוחד בדרום, משהו דומה ולתרום פיסקלית באופן מהותי? אני תוהה.
    3. לא התייחסת גם לרכש גומלין שהחברה מבצעת/מחוייבת לעשות בישראל לעומת חברות ישראליות אחרות. אינטל ביצעה בשנים האחרונות רכש גומלין בהיקף של 6 מיליארד דולר (באישור הרשפ"ת) וחתמה לפי מה שקראתי http://www.pc.co.il/it-news/173518/ הסכם חדש נוכח השדרוג של המפעל והבחירה בישראל ולא באירלנד סכום של מינימום 550 מיליון דולר. כל זה לא היה קורה לולי אינטל לא היתה נמצאת כאן. לטעמי צריך להכניס את זה לחישוב. אפילו הרשפת קבע שכל 100 אלף דולר רכש גומלין שווה ייצור משרה אחת למשק http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000811611
    4. כתבת "אם אינטל היא חברה עם טכנולוגיה מצוינת, פרקטיקות ניהול למופת, וכן הלאה, אז הרווח מכל המצוינות הזו הולך לכיסים של בעלי המניות של אינטל ולא ל"משק הישראלי". שוב מקריאה בגוגל אני מוצא ש-10 אלף עובדים עזבו את את אינטל לאורך השנים והקימו חברות היי-טק/תעשייה. שבתורן הפכו להיות לרוב יצואניות. גם הספקים שעובדים עם אינטל ומקבלים "תו תקן" של ספק שעומד בקריטריונים של אינטל ולאחר מכן מוכרים לחברות מתחרות – מסייעים למשק בזכות העבודה עם אינטל.

    למען גילוי הנאות, אני מאנשים שמאוד תומכים כלכלית בהבאת חברות ייצור לישראל. פשוט מהטעם שהערך המוסף של מפעלי ייצור מתקדמים גדול לאיך ערוך בעיני לעומת כל חברת סטארט-אפ מבחינת תעסוקה עקיפה, השפעה על המשק, החזר פיסקאלי ועוד. והעובדה שאינטל בדרום היא בעיני רק תוספת מבורכת (ראה כיל. העובדים לא סתם מתנגדים לפיטורים. גם הם מבינים שלולי הקביעות הסיכוי שלהם בדרום למצוא עבודה הוא נמוך בפרופילים שלהם).

    Liked by 1 person

  6. אני אנסה לענות לכל הדברים שעולים פה בתגובה אחת:

    אתם לא צריכים לשכנע אותי שאינטל היא דבר טוב. אם משווים את ישראל עם אינטל, לישראל שזהה בכל למעט זה שאין בה את אינטל, בוודאי שעדיף שאינטל קיימת. אבל אני טוען שזו לא ההשוואה הנכונה.
    אילו אינטל לא הייתה קיימת יש את כל הסיבות בעולם להאמין שהרוב המכריע של המשאבים שכיום אינטל מעסיקה היו מועסקים בחברות אחרות, וזה נכון הן למשאבים שאינטל מעסיקה באופן ישיר והן לאלו שהיא מעסקיה באופן עקיף. הנה עוד דרך לחשוב על זה: אין כיום בישראל כמעט מהנדסים או הנדסאים מובטלים. להיפך – אנחנו שומעים כל הזמן על כמה קשה לחברות לגייס מהנדסים והנדסאים חדשים. מה יקרה אם אובר (או חברת ענק אחרת שלא מאד פעילה כיום בישראל) יפתחו מרכז פיתוח חדש בארץ שיעסיק 2000 מהנדסים? בגלל שפחות או יותר כל המהנדסים כבר עובדים איפשהו, הם ישאבו את המהנדסים האלו ממקומות עבודה אחרים. כרגיל – לא צריך לדמיין עובד שמתפטר באמדוקס והולך לעבוד באובר, למרות שגם זה. צריך לחשוב על הבוגרים החדשים של הטכניון שהולכים לאובר במקום לאמדוקס, או שהולכים לאובר, ואז איזה סטארט-אפ לא מתרומם כי הוא לא מצליח לגייס מתכנתים מספיק טובים, וכו'.

    לכן, השאלה הנכונה היא זו: האם עדיף המצב שבו המשאבים שאינטל מעסיקה כרגע מועסקים על ידי אינטל, או שעדיף שהם היו מעוסקים על ידי החברות האחרות שהיו מעסיקות אותם אילו אינטל לא הייתה כאן? הפוסט נתן את הטיעון הסטנדרטי: אפלייה במס גורמת להקצאת משאבים פחות יעילה – אלא אם כן יש איזה סיפור ספציפי לטובת העיוות הזה. למשל, אם התפוקה השולית של עובד באינטל גבוהה יותר מאשר במקומות אחרים – אז אינטל לא הייתה צריכה הטבות מס כדי להעסיק את העובד הזה. הקביעות של הרשפ"ת משונות לחלוטין בעיני. מאה אלף דולר של רכש גומלין לא מייצרות משרה. הן אולי מעבירות משרה מחברה אחת לחברה אחרת. וכו'. מה שמשפיע על סך המשרות במשק הוא לא שיעור המס של אינטל, אלא שיעור המס הממוצע שכל החברות ניצבות בפניו (וכמובן – תנאים מקרו כלכליים).

    בקשר לסיפורים הספציפיים – בכולם יש משהו, ואפשר לדבר עליהם ואני שמח שהם עולים בתגובות והכל. אבל שני דברים –
    1. כל דבר צריך להישפט מול האלטרנטיבה הסבירה ביותר. עובדים באינטל פורשים ומקימים חברות חדשות? על הכיפאק. ועובדים בצ'ק פוינט לא? ועובדים באמדוקס לא?
    2. זה שאפשר לתאר טיעון תיאורטי לטובת אינטל עוד לא אומר שהוא נכון. כן, אולי יש לאינטל החצנות חיוביות יוצאות מן הכלל שלא קיימות בחברות אחרות. אולי. יכול להיות. אני לא פוסל על הסף את האפשרות הזו. אני סקפטי, אבל פתוח לטיעונים. אני רק חושב שלפני שזורקים מי-יודע-כמה מיליארד שקלים על הנושא, צריך לחזק מאד את הקייס הזה.

    אהבתי

  7. תודה על הפוסט, ותודה על שיעורי הבית (המאמר של קרוגמן מאלף, מעניין מה הוא חושב עליו בפרספקטיבה של 20 ומשהו שנה, ולטעמי עליו ללעוס את דפי הטיוטה).
    אני נאלץ להצטרף למסתייגים הפעם, במספר הערות.
    1. ראשית, נעיין בדוגמת השולחנות והכסאות. הדגמת הטלת מס על השולחנות, אבל האם תוכל להראות מה ירה אם המס יוטל דווקא על הכסאות?
    2. אני מקבל את הרעיון של הסטת משאבים הנגרמת לכיוון התעשייה המועדפת במס, אולם במקרה שלפנינו ברור שלא כל המועסקים וקבלני המשנה הם דווקא מהנדסים והנדסאים המצויים במחסור. לא לחינם במיקום המיועד האבטלה גבוהה יותר. באמת לא צריך מפעל כזה בפתח תקווה.
    3. הצירוף ״בהינתן כמות המסים שהממשלה מעוניינת לגבות״ מעניין מאד. הממשלה היתה רוצה לגבות ככל הניתן, ובלבד שהנישומים יעמדו בתשלומים. והנה – בא גורם חדש (על כך מיד) ומציע מס נוסף. מה רע בזה? (מה עוד שהמס המדובר הוא רק על הרווח. כל התשומות והמשכורות ממוסות כרגיל)
    4. ניתן להשוות אתר ייצור של אינטל לתנורי הזכוכית של פניציה: מיום הקמתם הם מתכלים בקצב קבוע, ואסור לכבותם ולו לרגע. כך גם פאב: השקעה הונית גבוהה מאד שמתכלה בקצב מהיר (אם כי לא קבוע, ייתכן שטכנולוגיה חדשה יותר תפרוץ מוקדם מכפי הצפוי). המשקיעים מקבלים החלטה בנקודת זמן מסויימת, ויהיה יקר מאד לגלגל אותה לאחור. לגיטימי מבחינת המשקיעים לבחון מקומות שונים בעולם לצורך זה, ושיעור המס הוא אחד השיקולים.
    5. לסיום – מהתגובה האחרונה. כתבת: ״אני רק חושב שלפני שזורקים מי-יודע-כמה מיליארד שקלים על הנושא״. אני מודה שאינני מצליח להבין את ההגיון החשבונאי, שברור שעומד בבסיס הטרונייה הכללית כנגד הטבות המס. אני סבור שעליך להרים נטל של הוכחה מספרית כשאתה טוען שמשלם המיסים *ישלם* ולא ״יקבל יותר, אבל פחות ממה שהיה רוצה״.

    אהבתי

  8. אפשר לבחור ולענות רק על החלקים שנראים לי הכי מעניינים? 🙂

    1. אתה צודק, אבל זו בעיה בדוגמה, ולא בטיעון הכללי. כשרוצים לפשט, עושים פשרות. בניתוח מלא, מקבלים שבשיווי משקל תחרותי הערך של מוצר נוסף (שולי) הוא זהה בכל הענפים. לכן, במצב כזה, כל מס שאיננו שיוויוני ייצור עיוות בהקצאת המקורות.

    2. כפי שציינתי בקיצור (אולי קיצור רב מדי) – הנחות במס לחברות שפועלות בפריפריה זה רעיון שבהחלט אפשר לדבר עליו, ואנשים סבירים יכולים שלא להסכים לגביו. אני נגד (או בין נגד לחסר עמדה), אבל יש אנשים לא פחות חכמים שבעד. אבל זה לא מה שבנט טען, וזה דיון נפרד.

    5. אולי השימוש ב"זורקים" היה לא במקום. אבל איך שלא תנסח את זה מדובר בהחלטה שיש לה השפעה על ההקצאה של מיליארדי דולרים.

    אהבתי

  9. לגבי התנגדות א' (אינטל לא היתה באה בכלל):

    1. השכבה הגבוהה שאליה אינטל פונה – מהגרת כל הזמן החוצה, ולכן לא נכון להתייחס אליה כאוכלוסיה שממילא נמצאת בכיס שלנו.

    ב. אותה אוכלוסיה – עובדת בחברות פחות יציבות ואם "רק ארבעה מ-100 סטארט-אפים ישראליים מצליחים" (http://www.pc.co.il/it-news/176845) זה אומר ש96 סטרטאפים השקיעו הרבה כסף שהלך לפח וייצר ערך שלילי.

    אהבתי

  10. ועוד שאלה מעולמו של לאופר: מכיוון שהמס הוא על הרווח, ייתכן שיש חברה שיכולה להיות רווחית באופן יוצא מן הכלל ואז התקבולים ממסים בהינתן שהיא באה לארץ גדולים משמעותית מאם הייתה במקומה חברה שמשלמת מס כרגיל. אמנם העיוות עדין נוצר, אבל ייתכן שעודף מסים מאפשר למשק להסיר עיוותים במקומות אחרים או משהו בסגנון? או שאני מפספס משהו?!

    ופוסט מצוין אגב

    אהבתי

  11. אני חושב שיש יחודיות באינטל, היא שונה מחברות היי טק אחרות כיוון שמדובר על מפעל יצור ולא על מרכז מו"פ. (לאינטל יש כמובן גם פעילות מו"פ בארץ, אבל הגאווה של בנט היא על המפעל).
    בהבט הזה אינטל מספקת תעסוקה בהיי-טק גם לאוכלוסיה שאינה היי-טקית קלאסית. שכפי שציינתי לעייל, מרבית הסיכויים שעובד אינטל ממוצע היה עובד בענף הרבה פחות רווחי אם הוא לא היה עובד אינטל.
    כלומר, אינטל ממוקמת בנישה שחסרה מאוד בישראל, (וחסרונה כנראה גם קשור לפערי ההכנסה הגבוהים בישראל) ולכן בהחלט יתכן שהיא מביאה ערך מוסף אמיתי.

    Liked by 1 person

  12. תודה אסף על התשובות. כתבת "אני סקפטי, אבל פתוח לטיעונים. אני רק חושב שלפני שזורקים מי-יודע-כמה מיליארד שקלים על הנושא, צריך לחזק מאד את הקייס הזה". רק לסבר את האוזן ולדייק. אינטל קיבלה בשדרוג שעליו מדבר בנט 300 מ' ד' בהסכם רב שנתי (כלומר ל-5 שנים). הכסף הוא למעשה 300 חלקי 5, כלומר 60 מ' ד' לשנה. הטבות המס הן לא "כסף שזורקים על אינטל" אלא כסף שלא נגבה מאינטל לעומת המס המלא שמשלמת חברה רגילה במרכז הארץ ולא כפופה לחוק עידוד השקעות הון. ושוב אנחנו חוזרים לעניין הפריפריה. אם מדינת ישראל רוצה לקדם מפעלים או חברות (לא רק את אינטל) בדרום וצפון הארץ , או לא. אתה טוען שברמת האבטלה הנוכחית לא יהיה שינוי כי האלטרנטיבה תהיה שהעובדים יעסקו במקום אחר. אני טוען שההפסד הכלכלי יהיה גדול כי היצע משרות של מפעלי ייצור מתקדמים שונה ממרכזי פיתוח, לכן לא מה להשוות את מפעל הייצור של אינטל לצ'ק פוינט או אמדוקס. אם כבר להשוות לאותן חברות אז את מרכזי הפיתוח של אינטל בחיפה, יקום פ"ת וירושלים. אבל אינטל לא מקבלת הטבות מס בגינן והיא נמצאת כאן בגלל ההון האנושי הגבוה של ישראל.

    אהבתי

  13. פוסט מצוין. חשוב לזכור עוד דבר אחד קטן. בניגוד למה שבנט מתאר בסרטון הוא לא זה שנתן לאינטל את ה-5% מס, אלא שטייניץ וחיים שני ב-2011 בסבב הדיונים הקודם. כך שגם בעניין הזה בנט לוקח קרדיט על משהו שלא הוא עשה.

    אהבתי

  14. לא יכול להסכים לטענה שאם העובדים לא היו מועסקים באינטל הם היו מוצאים מקום עבודה אחר. יש הצע ויש ביקוש ושניהם מוגבלים. וגם אם ימצאו מקום עבודה חילופי, אז הוא יהיה (בהכרח!) בתנאים פחות טובים מבחינת משכורת, מיקום וכד'. ההפרש יתבטא ברמת החיים של המהנדסים ובהשפעה העקיפה על שאר השוק.
    הטענה שהאבטלה בישראל נמוכה ולכן אין טעם לייצר מקומות עבודה חדשים, תמוהה בעיני.
    גם הטענה שההשפעה של הבאת אינטל תעזור לאלפי אנשים "בלבד", מתוך שוק של 3 מיליון, מוזרה. האם יש מקום רק למהלכים קיצוניים שהופכים את השוק מקצה לקצה?
    לבסוף, אולי בנט לא חזק מספיק כדי להפוך את שוק העבודה לאוטופיה, אבל אם נחכה לשר הכלכלה שיכול, לא נגיע רחוק. האויב של הטוב הוא המצוין.

    אהבתי

    1. yanaia – מה בעיניך קובע את סך המשרות במשק?

      כמו כן – ברור לחלוטין שאני לא חושב שאין טען לפעול למען מקומות עבודה חדשים. אני טוען שפטור ממס לחברה מסוימת זו דרך גרועה להשיג את המטרה הזו.

      אהבתי

      1. לא חשבתי שיש כמה הגדרות, אני אכתוב את זאת שנראית לי טריוויאלית: סך המשרות במשק זה מספר ההתאמות בין משרות מסופקות (היצע) למשרות מבוקשות (ביקוש). בנוסף יש תמיד משרות פנויות שאף אחד לא רוצה לאייש אותם, ומובטלים שלא מוצאים משרה המתאימה להם.
        במקרה של אינטל, ההיצע גדל מבלי לפגוע בהיצע אחר (כי אינטל לא באה על חשבון חברות אחרות, אלא בנוסף), ואחוז לא אפסי ממנו יהפוך למשרות בפועל.

        מהציטוט שלך "ללא אינטל 97% מהעובדים שכיום עובדים באינטל או במעגל השני היו עובדים במקום עבודה אחר", אני לפחות מבין שלדעתך אין טעם ביצירת מקומות עבודה נוספים בתחום זה. אפילו אם המשפט הנכון (ולדעתי לא), אותם אנשים ירוויחו יותר ולכן הבאת אינטל לישראל כדאית.

        וכפי שנאמר לפני, אין להשוות בין הטבת מס לתעשייה מקומית כלשהי כמו שולחנות וכסאות, לבין הטבת מס לחברה חיצונית שרק מגדילה את העוגה, אפילו שהיא מגדילה אותה לא באופן טבעי ואופטימלי.

        אהבתי

      2. אני לא בטוח שאני מבין את הכוונה שלך עד הסוף. אבל אני אנסה לענות:
        אם אינטל תנחת בארץ בגלל הנחות המס, היא אכן תעלה את הביקוש לעובדים. על זה אין ויכוח. אבל, בגלל שהמשק נמצא בתעסוקה מלאה (בוודאי שעובדים פוטנציאליים באינטל נמצאים בתעסקוה מלאה), סביר שאינטל תמשוך אליה עובדים מחברות אחרות. אז אמנם סביר שזה ימשוך את השכר כלפי מעלה, אבל זו לא תוצאה מוצלחת. זה בסך הכל אומר שכולנו מסבסדים את השכר הגבוה ממילא של העובדים האלה. עדיף שהם היו עובדים במקום אחר, שמשלם מיסים מלאים, ושהם היו מרוויחים שכר נמוך יותר. זו הקצאה יעילה יותר של המקורות, וגם, על הדרך, צודקת יותר.

        זה גם התגובה שלי לפסקה האחרונה אצלך – גם אם החברה, אינטל, מגיעה מבחוץ, היא עושה שימוש במשאבים מקומיים, ומסיטה אותם אליה ממקומות אחרים שבהם הם הועסקו. אם ההסטה הזו נגרמת רק הודות להנחות במס, כלומר – שללא ההנחה במס אינטל לא הייתה מגיעה, אז זוהי הסטה לא יעילה של מקורות.

        אהבתי

      3. אני מבין את תשובתך לגבי הסטת משאבים, במידה והמשק בתעסוקה מלאה. עדיין ההנחה הזאת לא ברורה לי. האם המשק היה בתעסוקה מלאה גם בלי אינטל? איך אפשר לדעת?
        ונניח שהמשק בתפוסה מלאה: ניקח מהנדס מסוים שעובד בחברה קטנה בתפקיד משני. בעקבות כניסת אינטל, הוא מקבל משרה משמעותית יותר. האם אפשר להגיד שהמשק נמצא באותו מצב תעסוקה? לדעתי לא. אם נקצין את הדוגמא, בחברה הקטנה הוא עבד כמנקה ובאינטל כמנהל בכיר. האם המשק בכללותו לא הרוויח לטעמך, כי החברה הקטנה תאבד משאב?

        תודה על התשובות!

        אהבתי

  15. אינטל היא חברה מחו"ל זאת אומרת משקיעה משאבים מחוץ למשק ולכן נטל המס נמוך יותר.הנחה במס ניתנת לכל חברה שמביאה כסף חיצוני יותר מאשר כסף פנימי

    אהבתי

  16. שלום אסף
    כתבת:"בשיח כלכלי שבו אנשים מציעים פרוגרסיביות של מס חברות לפי גודל החברה – רעיון שאני מת לשמוע איך מישהו מגן עליו בפנים רציניות – העובדה שבנט לפחות מכיר בכך שלמס חברות יש השפעה כלשהי על פעילות כלכלית היא כבר התקדמות".
    אני באמת מעוניין לשמוע את הטיעונים נגד הרעיון של מיסוי פרופורציונלי לגודל החברות – לא מתוך רשעות אלא מתוך עניין שטחי בנושא.

    אהבתי

    1. הרעיון של מיסוי פרוגרסיבי הוא שאנשים עשירים יותר ישלמו יותר. אני תומך ברעיון הזה. אבל חברות גדולות יותר לא נמצאות בבעלות של אנשים עשירים יותר. למשל, רוב ה"בעלים" של חברה כמו טבע הם מחזיקי מניות קטנים יחסית, למשל מורים דרך קרן הפנסיה שלהם. לעומתם, משרד עורכי דין שיש בו שני שותפים יכול להכניס לשותפים האלו הכנסות של חצי מיליון ש"ח לשנה, והם יהיו עשירים שכל קנה מידה סביר, אבל המשרד שלהם הוא חברה קטנה בכל קנה מידה, ולכן הם יהנו ממס מופחת. קשה לי לראות את ההגיון בזה. כמובן שלא כל חברה קטנה מוחזקת על ידי אנשים עשירים, ולא כל חברה גדולה מוחזקת בעיקר על ידי מחזיקי מניות קטנים – יש המון מקרים מכל הסוגים. אבל המחשבה שמיסוי כבד יותר של חברות גדולות מתרגם למיסוי כבד יותר של אנשים עשירים היא לא נכונה.

      גם מבחינת יעילות קשה לי לראות איך מס חברות פרוגרסיבי הוא מועיל במשהו למישהו. אני מתקשה לחשוב על איזושהי סיבה מדוע זה יעיל לתת לחברות קטנות יתרון במיסוי על פני חברות גדולות.

      אהבתי

  17. פוסט מצוין.

    אינטל היא בי"הס להייטק של ישראל.
    חברות קטנות ובינוניות לא מגייסות עובדים חסרי ניסיון משמעותי. גיוס עובד שכזה מצריך שנתיים בלי תפוקה משמעותית של העובד ועוד פגיעה בתפוקה של עובדים אחרים שיסייעו לו בהתפתחות. הוא גם עלול לעזוב לפני התמורה.

    אינטל, כארגון ענק, קולטת מספר גדול של בוגרים שאחרי 3-7 שנים יוצאים לתעשייה ומככבים בה.
    אינטל יודעת שיהיו בוגרים שאחרי ההכשרה יעזבו לפני שיחזירו את ההשקעה, אבל מכיוון שהם חברה גדולה שמגייסת מאות עובדים כאלו, סטטיסטית הם מרוויחים מגיוסים אילו. אינטל גם בונה על יכולת שימור העובדים הידועה שלה.

    בהסתכלות על חברות החומרה בארץ ניתן תמיד למצוא בין המקימים אחוז גבוהה של "בוגרי אינטל".

    אהבתי

  18. בהקשר של עיוות הקצאת מקורות.
    מדוע התפיסה השלטת גורסת ביתרון קיומו של בנק מרכזי, האם קביעת באופן מרכזי וגורף לא יוצרת עיוות הקצאת מקורות?

    אהבתי

  19. אסף. המשק בתעסוקה מלאה אבל אתה בתור כלכלן מחמיץ בענק. לא מספיק להסתכל רק על התעסוקה אלא גם צריך לבחון איזה משרות מייצר המשק. כמה מהן בתעסוקה מלאה בפריון גבוה. כמה בדרום הארץ. אני מסופק אם אכן הטכנאים, ההנדסאים ועובדי הייצור של מפעל אינטל קרית גת היו מוצאים שכר גבוה במקום אחר בדרום הארץ ולכן כל הטענה שלך כאילו הטבת המס לאינטל מעוות את הקצאת המשאבים לא נכונה. אין משרות כאלה בדרום הארץ, ולכן אינטל פותרת לנו בעיה ענקית בזה שהיא בוחרת לבוא לכאן ולא לאירלנד. אבל האמת היא שאפשר לבחון את זה יפה גם בהמשך הדרך. אינטל לא תמיד תגיע לכאן. ורוב הסיכויים שהיא תבחר בפעם הבאה באירלנד ובארה"ב. שווה לראות האם המשק מרוויח מכך או מפסיד.

    אהבתי

  20. שלום אסף!
    לדעתי הצנועה, יש נקודה אחת חשובה שנראה שאתה מפספס:
    במציאות האלטרנטיבית, שבה במקום באינטל המהנדסים היו עובדים במקום עבודה אחר, המס שמקום העבודה שלהם היה משלם *בישראל* הוא, בוודאות קרובה, נמוך בהרבה.
    הסיבה שהמפעל בקריית גת הוא ייחודי היא שהוא מייצר חומרה (מעבדי אינטל המפורסמים) שהמיסוי עליהם נשאר בהכרח "תקוע" בארץ שבו הם מיוצרים.
    בחברות תוכנה, כמו מייקרוספוט למשל, המצב שונה באופן דרמטי. עם תוכנה, הרבה יותר קל לעשות תכסיסי מיסוי רבים ולשלם את המס בארצות בהן המיסוי נמוך.
    (ראה דוגמה: http://www.businessinsider.com/apple-microsoft-avoids-taxes-loopholes-irs-2013-1)

    אם אתה הולך לטעון שבמקום אינטל היה קם כאן מפעל חומרה (או תוכנה) אחר שהיה מנצל את אותם משאבים מפיק אותם רווחים ומשלם מסים גבוהים יותר (בגלל שלא הייתה לו את ההקלה במיסוי), קשה לי לראות את זה קורה.
    הרבה יותר סביר שהמהנדסים היו הולכים במקום זה לעבוד בגוגל או מייקרוסופט, שכמעט ולא משלמות בארץ מס בכלל. (בארץ יש מחסור במהנדסי תוכנה ועודף במהנדסי חומרה, ולכן הרבה מהנדסי חומרה עובדים בתוכנה, הסבה שהיא קלה מאד מבחינה מקצועית.)

    לאינטל, שמייצרת את הרוב המכריע של המעבדים למחשבים בעולם (אבל לא ל-smartphoneים), יש 12 מפעלי ייצור בעולם, כל אחד מוקם בעלות ענקית, ו-9 מהם ממוקמים בארצות הברית. הרווחים (העצומים! למעלה מעשרה מיליארד דולר בשנה) של אינטל באים, רובם ככולם, ממכירת המעבדים שמיוצרים במפעלים הללו. משולם עליהם מס במדינה בה הם מיוצרים. שדרוג המפעל בקריית גת שנועד לייצר את הדור החדש של המעבדים של אינטל מבטיח שיהיו לה רווחים עצומים, שישולם עליהם מס (כן, רק 5%) בארץ(!) עוד הרבה שנים קדימה.

    אני מסכים איתך לחלוטין שסביר להניח שהרוב המוחץ של מועסקי אינטל היה מוצא עבודה אחרת, אצל מעסיק אחר, אם אינטל לא הייתה מקימה כאן את המפעל. אבל אין, פשוט אין, שום סיבה סבירה להניח, שהמעסיק הזה היה מייצר למדינה רווח דומה ממיסים.

    אהבתי

  21. רק עכשיו נחשפתי למאמר (בעקבות מאמר באותו נושא שפורסם אצלי בבלוג).
    אז א' רציתי לומר שהפוסט מעולה. מסביר בשפה מאוד פשוטה נושאים מסובכים.
    שתי הערות לדברים שלא התייחסת אליהם ומחזקים את הטיעון:
    1. כדי לתחזק מנגנון שמאשר הטבות מס, בודק עמידה בתנאים וכו' נדרשת הטלת מס שבעצמה מייצרת עיוותים בכלכלה ואינה מייצרת ערך לתושבים. כלומר יש כאן מקור נוסף לנטל עודף.
    2. בהנחה שהחוק מצליח להגדיל תעסוקה בארץ נוצר מצב שהוא מעלה את עלות ההעסקה של כוח האדם האיכותי (בדגש על מהנדסים). זה מייקר גיוס כוח אדם איכותי לעסקים קטנים. השלב הבא של הממשלה יהיה ליזום תוכניות סיוע לעסקים קטנים. סיוע אשר אולי לא היה נדרש מראש אילולא חוק עידוד השקעות הון.
    אפשר לומר שיש כאן החצנה חיובית שגורמת ליותר אנשים ללמוד מקצועות ריאלים אבל אז מגלים שיש צוואר בקבוק מאוד קשה באוניברסיטאות (ולמעשה עוד בבגרויות הריאליות) שמונע מהמשק להרוויח את ההחצנה החיובית.

    Liked by 1 person

    1. תודה, ואגב, גם אני נהנה לקרוא את הבלוג שלך!

      מסכים בהחלט עם נקודה מס 1, מסכים בהחלט עם רוב נקודה מספר 2, אבל יש שם גם משהו יותר ניואנסי – מדוע זו החצנה חיובית? האם יש כשל שוק שגורם לפחות מדי אנשים ללמוד הנדסה כרגע? (וכמובן, וזה לא כביקורת על מה שאתה אומר, אלא לצד מה שאתה אומר, אם יש כרגע סיבה לחשוב שפחות מדי אנשים לומדים הנדסה, עדיף לסבסד לימודי הנדסה, ולא לפעול בצורה כל כך עקיפה ומשונה…)

      אהבתי

      1. הייתי צריך להאריך ולומר שזאת שיטת Pull שהממשלה יכולה להשתמש בה אם היא חושבת שצריך לעודד את זה.
        נראה לי שהממשלה מעדיפה יותר מהנדסים ופחות עורכי דין למשל. האמת שהממשלה מעדיפה הכל על פני עורכי דין 🙂

        אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s