קפיטליזם של מקורבים עם כוונות טובות

(573 מילים)

קפיטליזם של מקורבים, או crony capitalism, הוא שיטה מעניינת: כולם מסכימים שזו שיטה מושחתת מבחינה מוסרית ולא יעילה כלכלית, ובכל זאת השיטה הזו קיימת, יותר או פחות, כמעט בכל העולם המפותח. חשבתי על זה קצת בעקבות הפוסט שלי שיצא נגד ההנחות במס לאינטל, ובעיקר בעקבות התגובות לו. כל הסיפור הזה גרם לי להבין יותר טוב איך צומח קפיטליזם של מקורבים.

קודם כל – כן. ישנם גם פוליטיקאים שהם מושחתים עד לשד עצמותיהם. יש מעטפות. יש מפקדי ארגזים ופריימריז. יש טייקונים שמממנים עיתון לראשי ממשלה. הכל נכון. אבל אני לא חושב שזה לב הסיפור: אלו לא רוב הפוליטיקאים, ולא כך מתקבלות רוב ההחלטות. כדי להבין איך צומח קפיטליזם מושחת, נדמה לי שצריך לדמיין סצינה מאד אחרת מאשר מעטפות דולרים. צריך לדמיין למשל סצינה כזו (אם למישהו יש ספק לרגע – מדובר בסיפור היפותטי לגמרי, כן?):

נשיא חברת אינטל העולמית מבקש להיפגש עם שר הכלכלה. הוא איש חשוב נשיא אינטל, ובעיקר – הוא איש באמת מרשים ברמה האישית. לא רק זה שהוא שווה הרבה מאד מליוני דולרים, הוא גם באמת ובתמים איש טוב, ישר, חכם מאד, ושמכיר את התעשייה לפני ולפנים. והשר, כמו שכתבו לי בחלק מהתגובות – מה הוא בכלל יודע על תעשיית הסמי-קונדקטורים? לא תקשיב למה שאומר לך הבנאדם שהקים את התעשייה הזו בעשר אצבעות?

לא זו אף זו – נשיא אינטל העולמית מגיע לפגישה עם מצגת שאין בה ולו שקר אחד. הכל שם אמת. שלושים מהנדסים וחמישים אנשי שיווק עבדו על המצגת הזו חודש. זו לא הערה בפוסט או בפייסבוק. זה חצי דוקטורט. מה חצי? זה מספיק לשני דוקטורטים. המצגת מאד מאד משכנעת. אינטל באמת תעסיק המון אנשים, בשכר באמת גבוה. הידע שלה באמת יתפזר בכל המשק הישראלי. ההכשרות שהיא נותנת לעובדים שלה – חבל על הזמן. ובכלל, בניגוד ללופט גישעפט של תעשיות התוכנה, אינטל תייצר חומרה, שזה פי מיליון יותר טוב, והמיסוי על זה הרבה יותר יציב. ויש טבלאות וגרפים ואם לא הדגשתי את זה מספיק – המהנדסים שעבדו על המצגת, וגם אנשי השיווק הם אנשים כנים וישרים. הם לא מנסים לחרטט. הם מכירים את התעשייה מקרוב, והם באמת סבורים שהתעשייה שלהם בכלל, והמפעל החדש בפרט, מעלים תרומה חשובה מאין כמוה לכלכלת המדינה. כמובן שלפחות 7 מכל 10 אנשים שתשאל בטוחים בכך, אבל הם לא נמצאים עכשיו במשרד עם מצגת.

למרבה המזל, בסופו של דבר כל השבעה יגיעו למשרד של השר. וכדאי שתתקתק את הפגישה הזו כבוד השר, כי מנכ"ל אפל העולמית מחכה בחוץ. הם שוקלים לפתוח מרכז מחקר חדש בישראל. טים קוק אצלך במשרד, עם מצגת והכל. ואתה קולט איזה יוקרה ואמינות זה ייתן למשק הישראלי אם ייפתח פה מרכז פיתוח חדש של אפל! אחריו יגיעו נציגי מועצת החלב, ובאמת (באמת!) שאם תפתח את המילון בערך מלח הארץ תמצא שם תמונה של רפתן. את הרפת הזו בנה סבא שלו תחת מטחי קטיושות. ורק שתדע, שהייצוא של טכנולוגיית רפתות ישראלית לעולם סיפק בשנה שעברה 3,000 מקומות עבודה, והכנסות ממיסים בשווי של מלאנתלפים ושבע מאות.

כך, ולא דרך מעטפות דולרים, צומחת לה לפלא מערכת מס מהגיהנום, שכולה טלאי על טלאי, חוסר צדק, היעדר שקיפות,  וכן, גם חוסר יעילות.

לא, אני לא חושב שההקצאה שהשוק מגיע אליה היא תמיד מוצלחת. כן, אני חושב שלפעמים מעורבות ממשלתית בהקצאה יכולה לעזור. אבל  התערבות בסגנון "אמא – הבאתי מפעל" היא מתכון לקפיטליזם של מקורבים. אפשר לדבר על היתרונות והחסרונות של מעורבות ממשלתית דרך כללים ברורים, שמתעדכנים לעיתים רחוקות, ועם מינימום של שיקול דעת לפקידים. אני מאמין שהם יכולים להיות מועילים מאד. אבל להיפגש עם המנכ"ל ולהחליט שהחברה שלו ממש ממש על כיפאק ולכן ראוי לתת לה הנחות במס, גם עם כל הכוונות הטובות, וגם בלי אף מפקד ארגזים, ובלי פריימריז, ובלי מעטפות כסף – זו הדרך לקפיטליזם של מקורבים.

מודעות פרסומת

11 תגובות בנושא “קפיטליזם של מקורבים עם כוונות טובות”

  1. סיפור נאה. אני רץ להביא את הקלשון שלי. (שלי היתה גאה בך!)

    וכעת, בחזרה לעולם האמיתי, בבקשה. האם אנו רוצים מערכת מס שקופה ופשוטה, וכן הלאה? בוודאי. האם אנו רוצים שלטון פקידים ומלחכי פינכה? בוודאי שלא. האם כדאי להקים מערכת מס התומכת בצמיחה ומממנת את צרכי התושבים כאחד? אם אפשר בבקשה.

    ועם זאת, האם אנו חיים במדינה סגורה בה אין לעובדים, בעלי עסקים, משקיעים אלטרנטיבות? אה… כאן זה מעט מסתבך, אני חושב. לחלק מהגורמים יש אלטרנטיבות, לחלק אין. ככה זה. מערכת המיסוי היא כלי שיכול להיות קהה, ויכול להיות מעט יותר משוכלל. תפקידם של קובעי המדיניות, לדעתי, הוא להפעיל את כלי המס באופן שימקסם את הטוב.

    אני בטוח שפרנסי בית שאן, כמו גם שאר תושביה מרוצים כולם מכך שהמפעל שהוצע להקימו אצלם יוקם באירלנד. וייקוב הדין את ההר!

    ייתכן, בסבירות נמוכה, שבשנים הקרובות יתאגדו ארצות העולם וישוו את שיעורי המס (דקה אחרי שיממשו את פרוטוקול קיוטו, ברור) ואז הסוגיה תפתר מאליה. עד אז ערים, מחוזות, ומדינות מתחרות ביניהן על עסקים ועל הון, בין היתר באמצעות משא ומתן כפי שתיארת להפליא – ואני, אגב, לא רואה בו בעייתיות.

    Liked by 2 אנשים

    1. ובכן, כמה דברים:
      1. אני שמח לשמוע ששלי הייתה גאה בי, אבל אני חושש שההבדל היחיד בינה לבין בנט בנושאים האלו הוא רק למי שייכת הסימפטיה שלהם. לרפתן, או להייטקיסט, לחברות גדולות, או למכולת השכונתית, או למי שלא יהיה.

      2. ואני בטוח שפרנסי בית שאן מבואסים שהמחירים במכולות שלהם גבוהים, אז הם רוצים מענק למכולות. ושפרנסי דרום תל אביב מבואסים שהגנים שם יקרים, אז הם רוצים פטור ממיסים לגנים שלהם. ופרנסי מטולה רוציפ פטור ממיסים למפעל שיקום דווקא שם. ואני בטוח שמתוך 8 מיליון אנשים במדינה תקבל לפחות 20 מיליון סיבות סופר מוצדקות לפטור כזה, מענק אחר, וכו'. זה דרך לא טובה לבנות מערכת מיסוי.

      3. שיקימו את המפעל באירלנד. עדיף שיעור מס אחיד ונמוך. יש מספיק פירמות ישראליות שיעסיקו יותר מהנדסים אם שיעור המס עליהן יהיה נמוך יותר.

      4. בקשר לפריפריה – אני לא בטוח בכלל שהמענקים האלה הועילו. אני די בטוח שהם לא הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות בשביל הפריפריה. אבל, זה יכול להיות דוגמה למעורבות סבירה. נסח כלל ברור, עם מינימום של שיקול דעת לפקידים, שלא יתעדכן כל שבועיים, ובלי פגישות עם השר. זו יכולה להיות מעורבות סבירה.

      Liked by 2 אנשים

  2. אינטל או אפל או הרפתן לא מקבלים שום דבר באופן ייחודי. יש חוק עידוד השקעות הון. יש מאות חברות כמו אינטל שנמצאות בקרית גת ומקבלות גם הטבות מס, אולי בהבדל אחד – שאינטל נכנסת לקטיגוריה של מפעל מועדף מיוחד (ולכן משלמת עוד יותר מס מופחת). איך נכנסים לקטיגוריה הזאת או בכלל לחוק עידוד השקעות הון? והאם זה קפיטליזם של מקורבים? לא. כי יש חוק ברור עם אזורי עדיפות. אם אתה בקרית גת – אתה משלם X מס. אם אתה בחיפה – אתה משלם מס אחר. לגבי אינטל שנמצאת תחת קטיגוריה מפעל מועדף מיוחד.
    "מפעל מועדף מיוחד" הוגדר במסגרת התיקון כמפעל מועדף שמתקיימים בו, לגבי שנת מס כלשהי, כל אלה:
    (1) סך ההכנסה המועדפת של המפעל היה 1.5 מיליארד ₪ או יותר;
    (2) סך ההכנסות של החברה המועדפת היה 20 מיליארד ₪ או יותר, או שסך הכנסתה הכלולה בדוח מאוחד לפי כללי חשבונאות מקובלים יחד עם הכנסתה של חברה ממפעל בבעלותה הפועל באותו תחום שבו פועל המפעל התעשייתי שבבעלות החברה המועדפת, היה 20 מיליארד ₪ או יותר;
    (3) המנהל הכללי של משרד האוצר, המנהל הכללי של משרד התעשייה המסחר והתעסוקה ומנהל רשות המסים אישרו שהוכח להנחת דעתם, כי לפי התכנית העסקית שהוגשה להם והעומדת בתנאים שנקבעו בתיקון, המפעל המועדף יתרום תרומה מהותית לפעילות הכלכלית בישראל ויש בו כדי לקדם יעדים לאומיים במשק המדינה, בין השאר, בהתחשב במיקום הגיאוגרפי של המפעל המועדף וברמת השכר שצפוי שתיקבע לעובדיו.

    חברה המסווגת כ"מפעל מועדף מיוחד" זכאית לשיעור מס חברות מופחת של 5% באזור פיתוח א' ואילו בשאר הארץ 8%.

    כן ברור שחברות כמו אינטל מנהלות מו"מ עם הממשלה. על דברים אחרים לגמרי כי החוק הוא חוק. המס הוא אותו מס לכולם. על מה כן? על גובה המענק. על כמה עובדים היא תתחייב להעסיק בתמורה למענק. וכו' וכו'? האם זה ייחודי לאינטל? ממש לא, כל חברה שתיכנס לקטגוריה זאת ותגיע לישראל – תקבל אותו דבר.

    אהבתי

    1. אז על הכיפאק. סעיפים 1+2 הם סעיפים שלפחות עומדים בקריטריונים של מעורבות סבירה. אפשר לדבר ספציפית על האם הדרישות שלהם מוצלחות או לא, ואני קצת ספקן, אבל לפחות הם בסגנון הסביר. סעיף 3 נראה לי כמו האמא של הקפיטליזם של המקורבים.

      בקשר למו"מ – לא כל כך הבנתי מה אתה טוען. קודם כל, ההבחנה בין מענק למס נראית לי שרירותית. הדבר היחיד שמשנה הוא כמה, בשורה התחתונה, החברה מעבירה לממשלה. קרא לזה הנחה במס, או קרא לזה מענק – מה זה משנה? מעבר לזה, ברור שלא רק אינטל יודעת לנהל מו"מ. ברור שעוד פירמות יכולות, ויוכלו בעתיד, וחלקן יעשו את זה. אף אחד לא טוען שקפיטליזם של מקורבים הוא המצב שבו אינטל מקבלת הנחות במס. הטענה היא שעבור כל החברות בעולם, ברגע שנכנס המנכ"ל למשרד של השר ומתחיל סחר-מכר של כמה עובדים מול איזה מענק – נולד קפיטליזם של מקורבים.

      אהבתי

    2. "קפיטליזם של מקורבים" הוא לא (רק) מצב שבו הממשלה נותנת מענק לאינטל כי בא לה ולא על סמך קריטריונים שקופים. "קפיטליזם של מקורבים" הוא מצב שבו הכסף ניתן על סמך קריטריונים שקופים, אבל החברות הגדולות משפיעות על מה הם הקריטריונים האלה.
      כאשר חוק עידוד השקעות הון מהווה כלי למתן הטבות מס לחברות גדולות. גם חברה כמו כי"ל, שמנצלת את משאבי הטבע של ישראל ואין סיכוי שהיא תברח למדינה אחרת, מקבלת הטבות ממנו. אתה יכול לנחש איך נקבעו הקריטריונים שמאפשרים לתת לה הטבת מס.

      אהבתי

    3. *לא בדקתי אישית*
      מישהו אמר לי שהקריטריונים לעיל נוסחו בזמנו כדי להתאים לטבע.
      אולי אסף יוכל לבדוק בשבילנו האם זה באמת.

      באיזו שנה נוסחו התקנות? מה היו הנתונים של טבע באותה השנה?

      אהבתי

      1. מה שנוסח להתאים לטבע זה המסלול הקודם שהיה בחוק עידוד השקעות – הקרוי "מסלול אסטרטגי" שנתן הטבת מס מלאה (מס 0%) לחברות גדולות (שבזמנו הייתה רק חברה אחת כזו). מאז המסלול הזה בוטל והמסלול האסטרטגי החדש דווקא הותאם לאינטל, ולא לטבע.

        אהבתי

  3. אינני חושב ששאלת הסימפטיה של מקבלי החלטות רלוונטית במקרה הזה (וראה להלן)

    לדעתי ייתכנו מקבלי החלטות הפועלים לרווחת כלל האזרחים בתום לב, ויכול שהאמצעים למימוש הרווחה הזו יכללו גם את כלי המס (מה עוד שכלים אחרים חסומים על ידי אמנות סחר ומגבלות נוספות).

    הבעיה הראשונה שלי עם הפוסט נוגעת להאשמה הגורפת ב״קפיטליזם של מקורבים״. זאת משום חוסר ההבחנה, לדעתי, בין תופעות שבהן יש יחסי תן וקח בין הפקיד המאשר ליזם (קש״מ, בוודאי) לבין מקרים של win win בהם הן היזם והן הציבור נהנים.

    הבעיה השניה נוגעת להנמקה מסוג ״אם אינטל יקבלו, תבוא המכולת בשכונה ותדרוש גם״. המבחן לדעתי הוא מה התועלת הצפוייה לאזרח לא מעורב (לא היזם, לא מועסק, ולא דייר בפריפריה, או בשכונה ליד המכולת) מהשינוי הנקודתי במשטר המס. וכאן ייתכן שהעובדות דווקא תומכות בדעתך, וייתכן שלא. ברור שישנם תקדימים לכאן ולכאן גם בארץ: מפעלים נחשלים ומלכודות עוני שסובסדו בנדיבות מחד, מפעלים שדווקא השפיעו לטובה מאידך, ואפילו תעשיות שזכו להטבות יתר.

    ראוי אם כך שהדיון יתמקד בבחינת הקריטריונים לאורך השנים ובתוצאות המדיניות המתפתחת, תוך שאיפה לאופטימיזציה בנסיבות משתנות.

    [ בעניין הסימפטיה – בהחלט ישנם תחומים בהם מתקבלות החלטות על פיה – כלומר העדפה של מגזרים ו/או אג׳נדות – ובמקרים אלה אני נוטה להסכים על כותרת השחיתות, אלא שהייתי קורא לה שחיתות ממסדית. מפא״י פיתחה שיטה זו לרווחת אנ״ש ועל חשבון ״חירות ומק״י״, וממשלות ישראל מאז 67 משכללות אותה לטובת פרוייקט הכיבוש.]

    אהבתי

    1. או.קיי. דברים סבירים. אני רוצה להדגיש דבר אחד: הקטע של הפוסט לא היה להגיד שכל מו"מ עם מנכ"ל של חברה הוא שחיתות. אפילו הייתי אומר כמעט להיפך. הקטע של הפוסט הוא להגיד שקפיטליזם של מקורבים לא נולד דווקא כתוצאה משחיתות, אבל הוא עדיין קפיטליזם של מקורבים. כלומר, ההבדל בינינו, נדמה לי, הוא במה אנחנו מגדירים בתור קפיטליזם של מקורבים.

      שחיתות שמובילה להולילינדים, שבה רק היזם והפוליטקאי מרוויחים, והציבור מפסיד, היא בוודאי הגרועה מכולן. הנקודה היא שמענקים שתלויים בשיקול דעת של השר, גם שר הגון, בהחלט עשויים לגרום נזק. לא כי המפעל החדש גורם נזק אבסולוטי, אלא כי ההנחות במס יצרו עיוות לא רצוי בהקצאת המקורות. לא גרוע כמו הולילנד, אבל נזק. כשיטה, אני בוודאי מאמין שהם גורמים נזק, גם אם יש בוודאי דוגמאות לכאן ולכאן.

      אהבתי

  4. אני חושב שהדיכוטומיה של "שחיתות של כסף במעטפות מול התנהלות בתום לב מול הנשיא הממש מרשים של אינטל" קצת מפספסת את הנקודה. בעלי הון יכולים להשפיע על קבלת ההחלטות בצורות הרבה יותר עדינות מאשר לתת מעטפות כסף, והן עדיין רחוקות מתום לב. (אני משתמש כאן במונח "בעלי הון" בהעדר מונח טוב יותר שמקיף את כל גורמי הכוח שאני רוצה להתייחס אליהם)

    הנה כמה דוגמאות למה בעל הון יכול לעשות במקום לתת לפוליטיקאי כסף במעטפה:
    1. בעל ההון יכול לתרום כסף למסע הבחירות של הפוליטיקאי. לחילופין הוא יכול לתרום כסף למסע הבחירות של המתחרים שלו.
    2. הוא יכול לדאוג שיפורסמו נגד הפוליטיקאי מודעות בעיתון, ולעיתים גם כתבות בעיתון. זוכר את המודעות שפורסמו נגד ועדת ששינסקי בשם "משקיעים קטנים" אנונימיים?
    3. רוב המפלגות במדינה נמצאות בחובות לבנקים, ששמחים להמשיך להעניק להן הלוואות מבלי לדרוש בטחונות. העובדה הזו מקנה לבנקים כוח על מקבלי ההחלטות גם מבלי לתרום ישירות למסעות הבחירות.
    4. פוליטיקאים שאין להם עיתון מטעמם בדרך כלל מפחדים להרגיז את נוני מוזס.
    5. ברמת השלטון המקומי, בעלי הון תורמים לרשויות המקומיות למתנס"ים, לבתי ספר, ותרומות נוספות. ראשי הרשויות המקומיות, בתורם, יודעים למי כדאי להם להתחנף ואת מי לא כדאי להרגיז.
    6. כי"ל פיטרו לאחרונה מאות עובדים ממפעל שלהם בדרום, כנראה לא משיקול כלכלי, אלא כדרך להפעיל לחץ על הממשלה לסגת בה מכוונתה להגדיל את המיסוי עליהם.

    ואלה רק דוגמאות פשוטות שהן גם יחסית גלויות לעין. יש דרכים יותר מתוחכמות. בסופו של דבר, כל עוד אנשים בודדים ישלטו על כמויות גדולות של ממון ושל הון, הם יוכלו לכופף את המערכת הפוליטית לטובתם, וככה נוצר
    קפיטליזם של מקורבים, גם בלי שום מעטפות כסף.

    רועי צ'יקי ארד הקדיש בזמנו לנושא שלישית פוסטים בבלוג שלו:
    http://blogs.haaretz.co.il/royarad/124/
    http://blogs.haaretz.co.il/royarad/127/
    http://blogs.haaretz.co.il/royarad/143/

    אני מאמין שהתופעה שכתבת עליה בפוסט אכן קיימת, אבל אני מנחש שהיא שולית בהשפעתה ביחס לתופעות כמו אלה שכתבתי למעלה.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s