פיקטי לסיכום

(1065 מילים)

עדכון: כל הסדרה בפי.די.אף

סיכום הפרקים הקודמים

אין כמעט סופרלטיב שלא הועתר על "הון במאה העשרים ואחת", מהכתרתו בתור נקודת מפנה בתולדות החשיבה הכלכלית, ועד תיאורו כספר שישנה את כל מה שאנחנו חושבים על אי שיוויון. הסיבות לפופולאריות כמעט חסרת התקדים של הספר הן מגוונות, ואין לי שום דבר חכם או מקורי להגיד בנושא. אבל ככל ששוקע האבק מההתפוצצות שליוותה את יציאת הספר לאור, הולך ומתברר שלב הטיעון של פיקטי אינו עומד בבחינה מדוקדקת.

החוק היסודי השני של הקפיטליזם, שעל בסיסו מנבא פיקטי גידול דרמטי בכמות ההון יחסית לתוצר בעולם המפותח מתברר כחוק שנשען על הנחות בלתי סבירות בנוגע לשיעור החיסכון של הציבור. הנחות סבירות יותר מביאות לתחזית צנועה בהרבה בגידול בכמות ההון.

יתר על כן, אפילו אם היחס בין כמות ההון לתוצר יגדל, אין סיבה מיוחדת לצפות לכך שהגידול בחלקם של בעלי ההון מכלל ההכנסות יגדל. הטענה של פיקטי בנושא נשענה על ראיות בעיתיות, ובחינה מדוקדקת יותר של הראיות מצביעה על כך שאם בכלל אפשר לחזות משהו, אפשר לצפות דווקא לירידה בחלקם של בעלי ההון בכלל ההכנסות. אם כי, כל תחזית לעתיד בנושא הזה, בייחוד עתיד של עשרות שנים מהיום, מניחה שהטכנולוגיה לא תשתנה מאד. הנחה שהיא כמובן מופרכת לחלוטין.

ובסופו של דבר, "הסתירה המרכזית של הקפיטליזם", המשוואה הראשונה מאז E=MC^2 שהפכה לסלבריטאית, לפיה הפער בין שיעור התשואה על ההון וקצב הצמיחה יביא לריכוז הולך וגדל של משאבים בידי בעלי ההון, מתעלמת מעולם שלם של שיקולים שנוגע לחלק מתוך התשואה שבעלי ההון, ואפילו העשירים ביותר שבהם, נוטים לחסוך. כשהשיקולים האלו נלקחים בחשבון, מתברר שהעולם יצטרך לעבור שנים ארוכות של צמיחה שלילית משמעותית – קיטון של שלושה אחוז או יותר מדי שנה בתוצר – כדי שהסתירה המרכזית תפעל את פעולתה. בשביל שהסתירה המרכזית הזו תייצר אפקט משמעותי באמת, צריך עשרות שנים כאלה. תרחיש כזה לא נראה בעולם המפותח לפחות מאז המהפכה התעשייתית, ואם הוא בדרך, חלק ההון בתוצר רחוק מלהיות הדאגה הראשונה שצריכה לעלות על דעתנו. למרות שלצורך תחזיות בנוגע לאי שיוויון יש חשיבות מסוימת לפער בין התשואה על ההון וקצב הצמיחה, גם פיקטי עצמו חזר בו במידה רבה מהנועזות של טענותיו המקוריות בנושא.

אז הכל היה בזבוז זמן? לחלוטין לא. פיקטי היה ונשאר כלכלן חשוב ומשפיע. רבות מעבודותיו יישארו איתנו כתרומות מחקריות חשובות שמעשירות מאד את הדיון בנושאים חשובים, בייחוד מדדי אי שיוויון שמתמקדים בחלקם בהכנסות של האחוזון, ואף מאית האחוזון העליון, נושא שטס מתחת לראדאר של רוב המדדים הסטנדרטיים, ולכן גם טס במשך שנים מתחת לראדאר של המחקר בנושא. יתר על כן, לא כל הביקורת שהוטחה בפיקטי הוגנת או משכנעת, והספר "הון במאה העשרים ואחת" מכיל גם שפע של חומר חשוב ומבוסס. אבל בתור תרומה מחקרית עצמאית "הון במאה העשרים ואחת", לפחות ככל שניתן לדעת כרגע, רחוק ת"ק פרסה מהסופרלטיבים שהועתרו עליו עם צאתו לאור.

PikettyBusinessweek
מר תומאס?
0523_piketty_970-630x420
או דוקטור פיקטי?

פיקטי משיב למבקריו?

במשך תקופה ארוכה פיקטי היה עסוק מדי מכדי לענות לביקורות שהופנו כלפיו. והוא היה עסוק מאד – כמות הראיונות שהוא נתן בכל שפה ולכל כלי תקשורת היא מסחררת בכל קנה מידה. בתוספת הפגישות שלו עם כל פוליטיקאי שמכבד את עצמו, קשה לדמיין מתי הוא יכול היה להספיק לקרוא את כל הביקורת, לא כל שכן לנסח לה תשובה. יתר על כן, פיקטי בז לכלכלה באקדמיה האמריקאית. לאורך הספר הוא משלח לא מעט חיצים כלפיה, רובם ילדותיים משהו (אבל ברור שכך אני אחשוב, לא?). הוא מאשים את הכלכלנים בחוסר יושר אינטלקטואלי, ובאובססיה ילדותית למודלים מתמטיים שגורמים להם להפריח השערות קלושות ומוטות אידיאולוגית (שיעול, שיעול).

בשורה שחשבתי שרק אני שמתי לב אליה, אבל מתברר שרבים מצאו מעצבנת, פיקטי מספר על כך שהמשרה הראשונה שלו לאחר סיום לימודיו הייתה ב MIT, במחלקה שנחשבת בדרך כלל למחלקה לכלכלה החזקה והמשפיעה ביותר בעולם. במשפט שהוא כולו צניעות מעושה (מה המילה העברית ל coy?) פיקטי מסביר שהוא קיבל משרה "באוניברסיטה ליד בוסטון". ואללה, גבר. במקרה קראתי את השורה הזו קצת לפני שגרמניה זכתה בטורניר ספורטיבי כלשהו שנערך בברזיל.

בכנס ה AEA, הכנס הכלכלי הגדול ביותר בעולם בפער ניכר, שבו הוזמן פיקטי להתעמת עם מבקריו, הוא ניסה אמנם להגן על החשיבות של חלק מהמנגנונים שתיאר בספרו, אבל מי שיקרא את דבריו בכנס, שאת חלקם ציטטתי בפוסט הפתיחה, לא יוכל לזהות בהם את רוח הקרב והנימה האפוקליפטית שנשבה בין דפי הספר, ועוד יותר מכך – זו שנשבה בסיקור התקשורתי שלו. על עיקר טענותיו, ועל הנחרצות שלהן, פיקטי בוחר בינתיים שלא להגן. רק בוחן כליות ולבב יודע האם זה בגלל שאין לו תשובות טובות, או בגלל שהוא לא מכבד מספיק את עמיתיו כדי להשיב להם ברצינות. כך או כך, תשובות של ממש אין.

אז אפשר להפסיק לדבר על אי שיוויון?

יודגש – לב החידוש בספר של פיקטי איננו שיש אי שיוויון מדאיג, ולא שאי השיוויון גדל, או שהוא צפוי לגדול. כל הדברים האלו עומדים במוקד של עשייה מחקרית עצומה כבר שנים רבות אם לא עשורים רבים. פיקטי ביקש להפנות את תשומת הלב של המחקר הזה מהערוצים היותר מקובלים בספרות כיום, לעבר ה"סתירות היסודיות של הקפיטליזם". הצלחה של פיקטי בשינוי סדר היום המחקרי לא הייתה מתבטאת בעיסוק רב יותר באי שיוויון, אלא בעיסוק בערוצים אחרים הגורמים לגידול בו. כבר שנים שחוקרים מעלים טענות בנושא הגורמים וההשלכות של האי שיוויון,  ובועטים היטב בגלגליהן. ולמרות שיש עוד הרבה מה ללמוד, נראה שעם הזמן התמונה הולכת ומצטללת. בינתיים, לא ברור כלל ש"הון במאה העשרים ואחת" תרם תרומה משמעותית לדיון הזה.

לאותו המטבע יש גם צד שני. כפי שלא צריך לקבל את המסקנות של פיקטי כדי לרצות להעמיק את הבנתנו בנושא האי שיוויון, כך דחיית המסקנות של פיקטי איננה, בשום פנים, דחיית האג'נדה המחקרית בנושא אי שיוויון, או טענה שהנושא אינו חשוב. זו רק טענה שהערוצים שבהם בחר פיקטי להתמקד, לפחות ככל שאנחנו מבינים את המצב נכון לעכשיו, אינם מבוססים במיוחד, ונראה שערוצים אחרים חשובים מהם.

דעתי האישית, אם יותר לי רגע להסיר את חלוק המעבדה הלבן שלי (המילה שאתם מחפשים היא – פחחח…), היא שהגידול באי שיוויון בעשורים האחרונים לקוח הישר מההגדה של פסח: אילו הטכנולוגיה והגלובליזציה היו פועלות את פעולתן, אבל איגודי העובדים היו פועלים להשטחת מבנה השכר במשק – דיינו. אילו איגודי העובדים לא היו עושים זאת (מחוסר יכולת או מחוסר רצון), אבל מערכת החינוך הייתה מצליחה להקנות כישורים לחלקים רחבים יותר באוכלוסיה – דיינו. אילו מערכת החינוך הייתה כושלת, אבל קהילות מקומיות והמשפחה הגרעינית והמורחבת היו מהוות משקל נגד ופועלות תוך סולידריות לסיוע הדדי – דיינו. ואפשר להמשיך ולמנות. אלא שסוף המאה העשרים ותחילת המאה העשרים ואחת היו והינן עדיין סערה מושלמת של אי שיוויון בתוך מדינות המערב (אבל גם, בל נשכח, צמצום היסטורי ברמת האי שיוויון הגלובלי). זהו תהליך מורכב וניואנסי, וכן, בגלל שאני מאמין שבני אדם חווים את המציאות באופן בלתי נמנע מתוך השוואה לאחרים, זהו בעיני אחד התהליכים החשובים ביותר של העשורים האחרונים, ושל אלו הבאים. כללים יסודיים של הקפיטליזם, בייחוד כאלו שאינם יציבים מאד לוגית, ועוד פחות מזה אמפירית, לא עוזרים לנו להבין אותו. הם בטח שלא עוזרים לנו לנסות לצמצם אותו.

Advertisements

14 תגובות בנושא “פיקטי לסיכום”

  1. הי,
    קודם כל, תודה על כל הסדרה המעולה. כל אחד מהפוסטים היה כתוב בצורה מאוד ברורה ומעניינת.

    יש משהו שנראה לי קצת מוזר: מקריאת הפוסטים שלך, זה נראה כאילו הכשלים בטיעונים של פיקטי הם כל כך בסיסיים שקשה להאמין שהוא לא ראה אותם בעצמו בזמן שהוא כתב את הספר. זה נשמע יותר כמו שרלטנות מאשר כמו מחקר שנוי במחלוקת. ובכל זאת, לא נראה שמישהו מתייחס אליו כמו אל שרלטן.

    אהבתי

    1. אני חושב שאתה מעלה נקודה מאד חשובה, אני חושב עליה לא מעט, ונדמה לי שכל מי שמבקר את פיקטי צריך לענות עליה: אם זה כל כך פשוט, אם אפשר להסביר את הדברים (לפחות בערך) בבלוג, מה אתה בעצם אומר על פיקטי?
      אם להיות לגמרי כנה, אני עוד לא החלטתי. יש בהחלט כף זכות גדולה לפיקטי, ויש לו הגנה סבירה: הספר מכיל כמות מסחררת של מידע, וחלקים גדולים בספר הם כן מבוססים, וכן חשובים (בעיקר אלו שמדווחים על ממצאים שלו עצמו שכבר פורסמו לפני כן). הייתי גם מוסיף שמה שאולי נראה בדיעבד כפשוט ומובן מאליו הוא לא תמיד כזה לפני שמצביעים עליו.
      מאידך, פיקטי הוא כלכלן מהשורה הראשונה, באמצע. האי.קיו שלו הוא אוף דה צ'רטס, וההיכרות שלו עם הספרות מושלמת. ובאמת, מאד קשה שלא לתהות – מה העניינים? איך הוא נפל בדברים האלה? אפילו אם הוא לא שם לב, למשל, לכל ההשלכות של הבחירה שלו להשתמש כל הזמן בגדלים נטו במקום ברוטו – אף אחד לא העיר לו על כך בטיוטות מוקדמות? מה בער לו להעלות את כל הדברים האלה פעם ראשונה בספר פופולארי (או קואזי-פופולארי), ולא למשל במאמרים בז'ורנלים בביקורת עמיתים? אלו שאלות מטרידות.

      אני לא חושב שפיקטי הוא שרלטן. אני חושב שהוא לקח מבנה מרשים שהוא בנה בדי עמל, מבנה של מחקר היסטורי חשוב ומעניין, ואז הוסיף לו שכבה… לא בטוח באיזה מילה להשתמש כאן… חפיפניקית(?) של תיאוריה לא מאד יציבה, ועל בסיסה תחזיות לא יציבות לעתיד. בכל הנוגע לעניין עצמו, אנשים רבים הבהירו היטב שיש להם אי הסכמות קשות עם הספר. למה לא קוראים לו שרלטן? יכול להיות שהכבוד שיש לאנשים לכלל העבודה שלו, וגם לחלקים הטובים של הספר הזה, מביאים לזה שאנשים "רק" מבטלים את השכבה הזו של הספר, בלי לצאת בהאשמות יותר מדי מרחיקות לכת (אגב, אני לא השתכנעתי כלל מההאשמות מרחיקות הלכת, למשל של הפיננשל טיימס).

      אהבתי

  2. המון המון תודה על הפוסטים המרתקים.

    ויש לי גם שאלה – יש לך אולי רפרנס לעניין הירידה באי-השוויון הגלובלי? או הצעות איפה לקרוא על זה? (עדיף דברים שכתובים בצורה שגם לא-כלכלנים יכולים לקרוא 🙂 )

    אהבתי

  3. תודה על הפוסטים. מאוד מעניינים. בעיניי הכשל המרכזי של פיקטי, שאכן חלק מהביקורות נגע בו, הוא שהוא חי בעולם שבו גיליון אקסל וחישובים שטחיים שנעשים עליו הם חזות הכול. בכך הוא מזכיר דווקא את הימניים שחיים בהיסטריה מכל גרעון בתקציב, כאילו גליון אקסל של הוצאות והכנסות מיתרגם תמיד ובכל הנסיבות למציאות בעולם. זו עבודת אלילים כלפי המספרים, ובסופו של דבר אמונה טפלה.
    המשפט הקלישאתי שאף עשיר לא יכול לאכול עשר ארוחות ביום משקף את המציאות הרבה יותר מגליונות האקסל המתוחכמים שפיקטי בונה. אפילו אם העשירים יצברו עושר עצום, האופן שבו יעשו בו שימוש והמשאבים שייקחו מהעולם תוך כדי כך יהיו שונים לחלוטין מזה שיעשו בו מעמד הביניים. עושר של מיליארד דולר לא שווה בפועל פי 10000 מעושר של מאה אלף דולר. פשוט נעשה בו שימוש בדרך שונה לגמרי (ראה מה יקרה לעושר של ביל גייטס וורן באפט אחרי מותם).
    הסגידה למשנתו של פיקטי בחוגי השמאל מזכירה לי משפט שנאמר על אליל שמאל עתיק אחר, ז'אן ז'ק רוסו. קראתי בספר שפול ג'ונסון כתב עליו שהאלהתו בין לילה בגלל מאמר מעורפל שכתב תוארה בידי מבקר אחד בשנינות:"אחת ההוכחות החזקות ביותר לטיפשותו של המין האנושי". כנ"ל כאן.

    אהבתי

  4. תודה רבה על הפוסטים המרתקים שגם סטודנטים כושלים של שנה ב' מבינים.

    עם זאת, אע"פ שהצגת בפנינו סתירות לסתירות בקפיטליזם, אני לא מרגיש שהצלחת לערער לגמרי את הבסיס לספר של פיקטי. אכן עוררת ספקות לגבי העתיד הקודר שמצטייר לפי פיקטי בתור חברה שנשלטת ע"י בעלי אחוזות ויקטוריאניים אבל אני לא מרגיש שהפרכת את הרעיון של פיקטי, בטח שלא בצורה סבירה ביותר.
    הטענה שלך לגבי גמישות התחלופה – בנוגע לכך האם מכונה אחת תחליף שני עובדים (פיקטי >1) או רק חצי עובד (1>לא פיקטי>0) לא מערערת מספיק את טענתו של פיקטי. במיוחד לאור זה שמהפכת המידע מבטלת מקצועות וענפים שלמים ברוב תחומי החיים – ואבטלה עתידית של עובדים לא מוכשרים. לכן הרבה יותר קל לי להתחבר לכך שמכונות יחליפו יותר עובדים ולכן חלקם של בעלי ההון בהכנסות ייגדל.
    הטענה שאחרי ירושה תוך דור מתחיל תהליך תשואה שלילי על ההון בגלל שהצריכה על אותו ההון כפולה כעת (בין שני ילדים). מדובר בהסבר שלא היה ברור לי. האם כמות ההון בעולם היא קבועה + % החסכון מהתוצר וכמות בעלי ההון רק גדלה בגלל ריבוי טבעי (+2 ילדים) ולכן התשואה על ההון שלילית? האם הוא מתכלה בסוף? האם מדובר בהוכחה מדעית קבילה? הרי דווקא פיקטי יצא נגד הקיבעון המתמטי של הכלכלנים והשתמשת ברעיון תיאורטי לא מתמטי דווקא כנגדו.

    *נק שממש עניינה אותי ולא קראתי עליה לא כאן ולא במקום אחר היא בנוגע לKapital. כיצד אתה מכניס את Airbnb וUber במשוואה של ההון והצאצאים? הכרי כאן מדובר ביצירת הון יש מאין ללא קשר לאחוז צמיחה בתוצר.

    אהבתי

    1. תודה לך, ואחלה הערה.

      השאלה המרכזית כשבאים להחליט אם הטענה של פיקטי הופרכה היא, כמובן, "מה הייתה הטענה של פיקטי?". וכמו שהדגשתי כאן, הטענה של פיקטי היא לא "אי השיוויון יגדל", ואפילו לא רק "חלקם של בעלי ההון יגדל". יש לו טענות מאד ספציפיות, והן לא כל כך יציבות. הכוונה היא לא שהמציאות פחות קיצונית ממה שפיקטי מתאר, אלא שהמנגנונים שהוא מתאר לא משכנעים. יכול מאד להיות שיש מנגנונים אחרים שדוחפים לאותו כיוון, ואפשר – מה אפשר, צריך – לדבר עליהם. אבל זה דיון אחר. זה לא נכון בעיני להגיד "אבל תראה, יש גם את הפסיקה של בית המשפט העליו האמריקאי בסיטיזן יונייטד, שתגדיל מאד את הכוח הפוליטי של תאגידים, ולכן חלק ההון יגדל, ולכן בעצם פיקטי די צודק". לא. אם זה טיעון משכנע (נניח לרגע), אז פיקטי טועה, ויש טיעון אחר, משכנע, שיש לו תחזיות דומות.

      נקודתית בנוגע לנושאים שאתה מעלה
      1. מהפכת הטכנולוגיה וההשפעה שלה על אי שיוויון היא אולי הנושא הנחקר ביותר (או לפחות בטופ 3) בכלכלת עבודה בעשורים האחרונים. ככל הידוע לי, רוב התחזיות בנושא מדברות על שיפור מצבם של עובדים בעלי כישורים רלוונטיים, ודרדור במצבם של עובדים אחרים. אלו שינויים בחלוקה בקרב העובדים, ולא בין העובדים ובעלי ההון. אגב, כמי שגם פיקטי עצמו אומר בספר שלו – כמעט כל העלייה באי שיוויון עד עכשיו היא בגלל עליה באי-שיוויון בקרב עובדים, ולא בין עובדים לבעלי הון.
      יכול להיות שבעתיד הטכנולוגיה תשפיע יותר על החלוקה בין עובדים ובעלי הון. זה לא מה שפיקטי מדבר עליו בכלל, אבל זה טיעון סבבה. אם מישהו יכתוב ספר על זה – אני מבטיח לכתוב עליו בבלוג 🙂

      2. כמות ההון לא קבועה, היא גדלה, פשוט, לפי הטענה של מנקיו שציטטתי, היא לא גדלה מהר מספיק כדי שחלקם של בעלי ההון בתוצר יגדל. היא גם יכולה לגדול מכל מיני מקורות (השקעה חוזרת של תשואה, השקעה של חלק מההכנסות שמקורן בעבודה, המצאות חדשות שאתה מזכיר כמו uber או לפני כן – מיקרוסופט, וכו'). לפיקטי יש טיעון שעוסק רק בגידול בהון שנובע מהשקעה חוזרת של חלק מהתשואה על ההון. כדי להכניס לדיון של פיקטי בצורה מפורשת את מה שאתה מדבר עליו (הון חדש מפיתוחים חדשים) צריך להכניס למשוואה בצורה מפורשת את הקשר בין הצמיחה (אובר ומיקרוסופט ישנו גם את התוצר) ובין התשואה, ואת זה פיקטי לא כל כך עושה.

      אהבתי

  5. טוב, אבל מה הדיוט כמוני אמור להבין מהכתבה של כלכליסט, שם מצייינים שהספר זכה לשבחים יוצאי דופן מפי ברי סמכא. הרושם המתקבל שם כי העולם הכלכלי כרע ברך לרגלי פיקטי.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s