אין לא רוצה – יש לא מספיק כסף

(1,062 מילים)

אחד הז'אנרים הפחות ברורים לי בנוגע לתלונות על המצב הוא הז'אנר שבו מעסיקים מתלוננים על כך ש"חסרים למשק הישראלי ____" (הנדסאים, מתכנתים, שוטפי כלים, עובדי בניין). הנה דוגמה מהזמן האחרון – למה ישראלים לא מוכנים לשטוף כלים?

המציאות בישראל? … בישראל 2016, יותר מעסיקים מתקשים למצוא עובדי מטבח (ע"ע שוטפי כלים) למרות שכר שעתי גבוה שממשיך ברגעים אלה ממש לטפס, ולפי חברות כוח האדם נדיר עוד יותר למצוא שוטפי כלים ומנקים ישראלים. למה? כי רוב הישראלים לא מוכנים לבזות את עצמם בעבודה כזאת וכי השכר הנלווה לצדה לא מכבד אותה כלל ועיקר… במקרה זה אומרת המדינה למסעדנים: "תשלמו כמו שצריך, יבואו ישראלים".

אני מאמין לחלוטין שבעלי מסעדות עומדים בפני מצב לא פשוט. באמת. אני לא הולך להציע את הטקסט הזה ל"שירי מעסיקים". רובם רחוקים מאד מלהיות טייקונים, וחלקם נאבק כל יום כדי להשאיר את הראש מעל המים. אבל צריך לנהל את הדיון הזה לא בשיחה על כמויות (יש מעט מדי שוטפי כלים), אלא בשיחה על מחירים – ובניתוח כלכלי סטנדרטי זו אותה שיחה בדיוק. היא רק נשמעת קצת אחרת. וכך ישמעו אותן הטענות אבל על מחירים, במקום על כמויות: שכר שיווי המשקל של שוטפי כלים הוא גבוה מדי.

לי אישית קשה לדמיין איזשהו טיעון סביר לפיו יש בעיה עם זה ששכר שיווי המשקל של שוטפי כלים יהיה גם 300 ש"ח לשעה, ושל עובדי בניין – 50,000 שקל בחודש (זה קצת יותר מורכב עם מתכנתים. פרטים בהמשך). וכן, אני יודע שזה יגרום למחירים נוספים להשתנות, אבל – פרה פרה.

CMT20J_2445042b

 

הביקוש לשוטפי כלים

הביקוש לעובדים מתבסס על התנאי שמשווה בין ערך התפוקה השולית שלהם והשכר שלהם. מהי התפוקה השולית של שוטף כלים? בואו נקשיב למה שאומר איש הענף המצוטט קודם:

גם השף הטוב ביותר והמסעדן המיומן והמקצועי ביותר, לא יכולים לפתוח מסעדה ולנהל אותה בלי שוטף כלים… טבח בלי מחבת וברמן בלי כוסות לא שווים הרבה, מקצועיים ככל שיהיו.

כלומר, התפוקה השולית של שוטף כלים שווה לתפוקה של המסעדה כולה. בכלכלנית: יש ביקוש קשיח לחלוטין לשוטפי כלים. בעברית: בעל המסעדה יהיה מוכן לשלם כל שכר, עד לגובה מלוא הרווחים של המסעדה, עבור שוטף כלים.

היצע שוטפי הכלים

ובכן, ישראלים הם אולי מפונקים, אבל תמורת שכר של 80 ש"ח לשעה, אני בטוח שיהיו לא מעט קופצים על המשרה, ותמורת שכר של 300 ש"ח – אפילו יותר. כך שיש עקומת היצע עולה של שוטפי כלים. השאלה מדוע ישראלים דורשים שכר גבוה כדי לשטוף כלים היא לא עניינו של כלכלן, ואני בספק אם היא עניינו של מישהו. והנה הוא, במלוא הדרו, הגרף המפורסם ביותר בתולדות המחקר הכלכלי – ביקוש (במקרה, קשיח לחלוטין), והיצע.

demandandsupply

השכר של שוטפי כלים יקבע במפגש של הביקוש וההיצע, וזו תהיה תוצאה יעילה (לפחות במובן הצר של יעילות כלכלית). ואם זה אומר שהם ירוויחו יותר מבעל המסעדה – סבבה. הרבה מדענים בטבע מרוויחים יותר מאשר הרבה בעלי מניות של טבע. אני באמת לא מבין מה הבעיה.

אי אפשר למצוא כיום בישראל מתכנת סביר ומעלה בפחות מכמה עשרות אלפי שקלים לחודש (נניח. אל תתקטננו איתי). מה ההבדל? יש, ברוך השם, עקרונות נוספים בעולם. אבל איזה עיקרון כלכלי קובע שכישרון מתמטי שווה עשרות אלפי שקלים בחודש, והכישרון לעמוד יום שלם על הרגליים ולשטוף כלים שווה פחות? למה המפגש של הביקוש וההיצע של המתכנתים הוא בסדר אם הוא נותן שכר של עשרות אלפי שקלים בחודש, אבל במקרה של שוטפי כלים זה לא בסדר?

הטווח הארוך

מה יקרה בטווח הארוך אם שכר שיווי המשקל של שוטפי כלים יטפס עד 200 ש"ח לשעה? סביר להניח שהדבר הראשון שיגיב לעלייה בשכר שוטפי הכלים הוא מחירי המנות במסעדות. בשלב הבא, כשמחיר ארוחה במסעדה יעלה, סביר להניח שיהיו אנשים שיאכלו בחוץ קצת פחות, ובמקום זה ישחקו מיני גולף, ולכן סביר שיהיו מסעדות שיסגרו (ומגרשי גולף יפתחו במקום. זכרו – אנחנו מדברים עכשיו על הטווח הארוך). זה לא יהיה נעים לראות, אבל זה קורה כל הזמן גם בלי ששוטפי הכלים מקבלים שכר גבוה… סגירה של מסעדות תוריד את הביקוש לשוטפי כלים, אז אפשר לצייר מחדש את הגרף הקודם מתוך מחשבה על הטווח הארוך. בגרף החדש, עקומת הביקוש לשוטפי כלים כבר לא קשיחה לחלוטין, אלא יורדת משמאל לימין. עדיין – שכר שוטפי הכלים יקבע במפגש בין הביקוש וההיצע. ואני עדיין לא מבין מה הבעיה אם המפגש הזה יקרה בשכר של 200 ש"ח לשעה.

אז מה הבעיה?

טיעון נפוץ אחד הוא שאי אפשר ששוטפי כלים ירוויחו 200 שקל לשעה, כי מחירי הארוחות בחוץ יהיו "גבוהים מדי". שאי אפשר שעובדים בחקלאות ירוויחו 30,000 שקל בחודש, כי הירקות יהיו "יקרים מדי", וכו'.

אני לא מבין את הטיעון הזה. האם מישהו חושב שלא סביר שמהנדס באפל מרוויח סכומים כאלה (או יותר) כי זה גורם לאייפונים להיות "יקרים מדי"? אלא אם יש לכם בראש כשל שוק ברור, במידה שיש בעיה, היא לא במחיר של המוצרים ולא בשכר הגבוה – אלא בהכנסה הנמוכה של מי שלא יוכלו להרשות לעצמם את המוצרים האלו. ולכן הפתרון צריך להיות ממוקד בשיפור ההכנסה של מי שאין להם, ולא בדרדור השכר של שוטפי כלים או עובדי חקלאות. זה קו מחשבה בעייתי להאמין ששווקים הם סבבה כשהם מסדרים לי שכר גבוה, אבל נוראיים כשהם מסדרים למישהו אחר שכר גבוה.

למה זה קצת שונה עם מתכנתים?

קודם כל – זה לא מאד שונה. אבל יש הבדל חשוב אחד, הטיעון לפיו "שכר מתכנתים בשיווי משקל יהיה גבוה מדי" (ששקול לטיעון "יש מעט מדי מתכנתים בישראל") הוא גם טיעון על אי שיוויון. הטיעון הזה פותח בצורה רחבה מאד בספרות (הספר הזה הוא אחת הפסגות של האג'נדה הזו), אבל אפשר לתמצת אותו כך: כל עוד הביקוש למתכנתים גדל מהר יותר מההיצע של המתכנתים, האי שיוויון בשכר יגדל. וזה נושא שאפשר לדאוג לגביו גם אם אין שום כשל שוק, והתוצאות שאנחנו רואים הן "יעילות" במובן הכלכלי הצר של המושג.

רעיון: במקום עובדים זרים בחקלאות, להביא מתכנתים זרים מבנגלדש? אני לא אומר שזה רעיון טוב. אני כן אומר ששווה לחשוב למה זה (אולי) לא רעיון טוב, או למה זה רעיון שונה מעובדים זרים בחקלאות או בבניין. האם זה טיפול טוב לאי שיוויון? מי הצרכנים שנהנים או משלמים את המחיר? וכו'.

ומוסר השכל כללי – כללי אצבע לא עובדים

מתוך הרגל, אנשים מוצאים כללי אצבע בעסקים: המחיר של מנה במסעדה צריך להיות "עלות פלוס עשרים אחוז", או "ההוצאה של מסעדה על שוטף כלים צריכה להיות לא יותר מ 5% מההוצאות". זה עובד, וככה זה, ואם תנסה לשנות אז או שאתה נצלן או שתפשוט רגל.

אבל העולם לא עובד ככה. כללי האצבע האלה הם בסך הכל תוצאות של שיווי משקל מהעבר. אז ברור – לא כל יום כולם מחשבים מחדש את שיווי המשקל, ולכללי האצבע יש ערך רב ביום יום. אבל לא צריך להתאהב בהם. אם העולם משתנה – מחירים יכולים להשתנות דרסטית. ואין שום חוק שאומר ששוטף כלים לא יכול להיות בעל השכר הגבוה ביותר במסעדה. אפילו יותר מבעל המסעדה.

נ.ב

זה דיון שבהחלט דורש את נוכחותם של לא כלכלנים. יש לו עוד פנים.

נ.נ.ב

להכניס לתיקיית: מבוא א' כן רלוונטי למציאות

מודעות פרסומת

33 thoughts on “אין לא רוצה – יש לא מספיק כסף”

  1. תודה על הטור המעניין.
    למה כתבת "בגרף החדש, עקומת הביקוש לשוטפי כלים כבר לא קשיחה לחלוטין, אלא יורדת משמאל לימין"?
    העקומה לא נשארת עדין קשיחה אבל זזה שמאלה? אולי זה גם יכול להסביר את העליה במחירי שוטפי הכלים בישראל לאורך זמן, משום שנפתחו יותר מסעדות ב-15 שנה האחרונות, ועקומת הביקוש זזה שמאלה לאורך זמן.

    אהבתי

    1. כן… אכן התלבטתי איך לומר את זה. שתי ההצהרות הבאות נכונות, ושקולות:
      לאורך זמן, יהיה רצף של עקומות ביקוש קשיחות לחלוטין, שכל אחת מהן תחליף את קודמתה.
      לאורך זמן, כשעל הציר האנכי השכר של שוטפי הכלים, ועל הציר האופקי יש את הביקוש לעובדי כלים בשיווי המשקל של הטווח הארוך, עקומת הביקוש יורדת משמאל לימין.

      אהבתי

      1. תוכל להרחיב למה הן שקולות? הרי קונספטואלית אנחנו מסכימים שהביקוש קשיח
        וכמו כן בתגובה הקודמת בשורה האחרונה הכוונה היא כמובן ימינה ולא שמאלה…

        אהבתי

      2. בשמחה:
        כששואלים "מה הכמות המבוקשת של שוטפי כלים כאשר השכר שלהם הוא 100 ש"ח לשעה", אפשר להתכוון בכך לשני דברים. הראשון, בהינתן מספר המסעדות הנוכחי, מהי הכמות המבוקשת? והשני, מהי הכמות המבוקשת בשיווי משקל של הטווח הארוך כאשר זה השכר?
        התגובה שלך הצביעה בצדק על כך שגם היום, וגם עוד שנה, וגם עוד עשר שנים, כל תמונת מצב תראה ביקוש קשיח לחלוטין, אלא שהעקוה הקשיחה הזו אולי תזוז שמאלה. מה שאני התכוונתי הוא לביקוש במובן השני. הכמות המבוקשת בשיווי משקל של טווח ארוך כן תלויה במחיר.

        אהבתי

  2. תיקון קטן על מתכנתים- בטח ש״מביאים״ מתכנתים מבנגלדש. פשוט משאירים אותם במקום 🙂
    בניגוד לעובדי בניין, חקלאות ושוטפי כלים, בשביל להנות מדרישות השכר הנמוכות של מתכנתים הודים (או ישראלים אם אתה חברה אמריקאית) אין צורך להביא אותם פיזית. זה כנראה החיכוך הגדול שמבדיל בין תנועות הון לעבודה ואחת הסיבות שחברות טכנולוגיה צומחות מהר יותר מחברות מסורתיות היא שאצלן החיכוך הזה קטן משמעותית.

    Liked by 1 person

    1. ואוו.. ואוו.. .צריך לשלול לי את תעודת הכלכלן (ועוד אחד שמתמחה בסחר בינ"ל!) על זה שלא כתבתי את זה בעצמי.

      הערה מעולה!

      (וזהו כמובן הנושא של מודל הקשר-אולין.)

      אהבתי

  3. כמובן שלהיות שוטף כלים לא צריך השכלה לכן לא נגיע למקרי קיצון כאלה אף פעם – כי השף גם חשוב למסעדה וההצע יהיה תמיד יותר נמוך כי דרוש ניסיון

    Liked by 1 person

  4. הביקוש לעובדים מתבסס על התנאי שמשווה בין ערך התפוקה השולית שלהם והשכר שלהם. אני חשבתי שלתוצר יש השפעה על השכר ובגלל זה הייטק ירויחו יותר ממלצרים למשל.

    אהבתי

  5. אתה מתעלם, אני מניח שבכוונה, מהסבטקסט בבכי "אין מספיק שוטפי כלים". המטרה שלו היא פוליטית: תביאו לנו שוטפי כלים בשכר נמוך, מתאילנד/סין/מזרח ירושלים/רמאללה.

    Liked by 1 person

  6. ישנו הדהוד בפוסט שלך לעניין, אבל כדאי להבהיר אותו – הביקוש לעבודה איננו קשור רק לשכר. בשטיפת כלים זה קלאסי, וגם בפועלי בניין – אדם יעדיף להרוויח שכר נמוך יותר בעבודה קלה יותר פיזית שנראית יותר "מכובדת" מאשר לעבוד בעבודה קשה פיזית (ובמקרה של פועל בניין אף מסוכנת) שנחשבת נחותה. הרבה מאוד אנשים יוותרו על שכר בשביל "נראוּת", בגלל הכבוד העצמי שלהם ובגלל שהם יוכלו להגיד לחבר'ה שהם עובדים ב"הייטק" ולא בשטיפת כלים, גם אם העבודה בהייטק היא משעממת ובעלת שכר נמוך יותר. אגב, פועלי בניין לפי מה שאני יודע מרוויחים שכר יפה מאוד.

    אהבתי

  7. בתחום העיסוק שלי, אני נתקל בסוגייה דומה – התעשיינים כל הזמן מלינים על כך שאין מספיק עובדים מיומנים, נגיד בעיבוד שבבי.מנגד, יש את הטענה שיעלו שכר ויהיו עובדים. התשובה שלהם בדרכ, היא שא' – מעלים שכר ואז מפעל אחד גונב עובד מהשני, ואז השני מעלה את השכר בעוד שני שקלים לשעה והעובד חוזר, ובסוף נשארים באותו מצב עם שכר גבוה יותר לעובד ומחסור בעובדים. אלמנט נוסף זה שהתחרות גלובלית מרמת שכר מסוימת אתה כבר לא מצליח להתחרות במפעלים, במיוחד כאלה שמייצרים במדינות עם שכר נמוך מאוד. במצב כזה המפעל נסגר עוד מעתיק את פעילותו למדינה אחרת, ואז, המשק כולו מפסיד. ככה שלמדינה יש אינטרס שיהיה היצע של עובדים בשכר שמאפשר להתחרות ולהרוויח.

    אהבתי

    1. סליחה על ההקפצה הפתאומית של הפוסט. אבל הטענה מוריכמן כאן נשמעת הגיונית. האם לא עדיף אפילו להביא עובדים זרים בתחומים ניידים כמו הייטק על מנת לא לאבד את כל החברה ואולי אפילו להרוויח כמה שקלים ממסים?

      אהבתי

      1. הכל נכון, אבל לא משפיע על הפן הכלכלי אשר בוחן שורה תחתונה – מחיר, היצע וביקוש.

        ולא על השיקולים הרגשיים האישיים שמביאים להחלטה הכלכלית הפרטית.

        אהבתי

  8. פוסט מעניין, מלמד ומעורר מחשבה.

    מספר הערות:

    1. רוב האנשים לא מסוגלים לתכנת ברמה נדרשת גם אם מאוד ירצו ויתאמצו ויקבלו הכשרה. היצע המתכנתים מוגבל יותר ע"י היעדר יכולת מאשר ע"י סלידה (ואני לא אומר שאין סלידה אצל חלק מהאנשים מלשבת מול מחשב כל היום, דווקא יש). לעומת זאת, בשטיפת כלים הסלידה ולא היעדר יכולת משחקת את התפקיד המרכזי.

    2. הכפלת מספר הסועדים תכפיל את מספר הכלים שצריך לשטוף, אבל הכפלת מספר ההתקנות של התוכנה לא תכפיל את מספר הבאגים שצריך לתקן, או את גודל הצוות שיוצר ומתחזק את התוכנה. המתמטיקה של ההשפעה על המחיר לצרכן נראית לי שונה.

    3. יכול להיות שמטעמי כבוד ומעמד ישראלים מוכנים לשטוף כלים בחו"ל יותר מאשר בארץ? אם בני אדם ככלל סובלים יותר כשהם שוטפים כלים במולדתם מאשר בארץ זרה, זה טיעון לטובת שטיפת כלים ע"י זרים.

    4. הזרים מוכנים להסתפק בשכר נמוך יותר תמורת שטיפת כלים. אולי זה בגלל שהם סולדים מכך פחות. אולי זה בגלל שהכסף הנ"ל משמעותי יותר עבורם או עבור משפחותיהם בארצות מוצאם. אולי זה בגלל שהחלופות שפתוחות בפניהם גרועות יותר. תהיה אשר תהיה הסיבה, יש להם ככל הנראה *יתרון יחסי* בשטיפת כלים. על פניו ובכפוף להסתייגויות*, הרווחה העולמית הכוללת תשפר אם יתאפשר להם לשטוף פה כלים.

    * הסתייגות אפשרית: החצנות שליליות כמו המצוקה של תושבי דרום תל אביב.

    אהבתי

    1. תודה על פוסט משובח נוסף!

      אשמח להבין יותר לעומק את עמדתך ביחס לעובדים זרים בענפי low skills דוגמת חלקאות ובנייה ?
      מחד ברור שלעובדים הזרים יש *יתרון יחסי* ולכן הרווחה העולמית משתפרת.
      מאידך טוענים כי העסקת עובדים זרים עשויה ליצור תת השקעה בהון ולכן גם פריון ענפי נמוך וכתוצאה אי מיצוי של פוטנציאל הצמיחה במשק.
      האם עמדתך הייתה משתנה אילו המשק היה שרוי במצב של אבטלה גבוהה יחסית ?

      אהבתי

      1. אליהו, את המשאבים שלא הושקעו באוטומציה של עבודה X, ניתן להשקיע באוטומציה של עבודה Y.

        חסימת עובדים זרים בעבודה X עלולה להביא להסטת ההשקעה באוטומציה מ-Y ל-X, וזה עלול דווקא לפגוע בצמיחה ובפריון.

        אהבתי

      2. הי ערן,

        תודה על התשובה, אבל היכן נכנס בניתוח העלות המשקית שיש לאבטלה מקומית? בעל המשק החקלאי לא רואה לנגד עינייו את עלות תשלומי האבטלה שהוא יוצר במשק המקומי (ואת כל הספילאובר שנובע ממנה) אולם בטריידאוף בין עובד זר לעובד מקומי צריך להתחשב גם בזה.

        אהבתי

      3. אליהו,

        אין לי דעה נחרצת בסוגיה, והחשש העיקרי שלי הוא מהתאזרחות ילדיהם של העובדים הזרים והפיכתם לצרכני קצבאות ממורמרים. החשש הזה רלוונטי לחלק מהעובדים הזרים ולא לאחרים.

        אם כבר אנחנו בקטע של חשיבה על השפעות עקיפות, אז תוסיף את הפיצוי לנפגעי פעולות איבה (התאילנדים בחקלאות החליפו את הפלסטינים).

        דמי אבטלה זה זמני. אני בספק אם ישראלים שחרוצים מספיק כדי לעבוד בחקלאות ובבניה יישארו מובטלים.

        אהבתי

  9. בכל הנוגע לביקוד לשוטפי כלים מסעדה יכולה לעבוד עם שוטף אחד או עם שלושה, אז הביקוש בהחלט לא קשיח וגם כמות המסעדות משתנה בתדירות די מהירה כך שהטווח הארוך בענף הזה הוא (יחסית) מאוד קצר.
    בכל מקרה התוצאה האמיתית של עליית שכר שוטפי כלים ל-200 ש"ח לשעה זה הכנסת אמצעים טכנולוגים (מדיח כלים) שיחליפו את העובדים.

    אהבתי

  10. השאלה "למה ישראלים לא מכונים לשטוף כלים?" נשמעת לי דווקא מאוד רלוונטית לכלכלנים. היא באה ללמד אותנו שמונחים כמו מחיר, היצע, וביקוש מושפעים ממונחים קצת פחות קלים לכימות כמו "נורמה". נשמע לי שהטענה שלך שאין זה מעניינם של כלכלנים (או של מישהו) נובעת טיפ-טיפה מחרדת הדיסציפלינה. כי אם נצטרך להודות שמחיר של מוצר נקבע על פי נורמה (ועוד יותר מזה – ששינוי הנורמה ישנה את המחיר, רחמנא ליצלן) נצטרך להכיר בכל שכלכלנים צריכים להתחיל ללמוד סוציולוגיה. וזה כבר מחזיר אותנו למאה ה-19 בואכה המאה ה-20, אז פותח מדע הסוציולוגיה על ידי – אלוהים ישמור – כלכלנים.

    אהבתי

    1. הי עודד,

      אתה מערבב פה בין שתי טענות אפשריות (ולא לגמרי ברורה לי הנימה הלעומתית עם כל ה"רחמנא ליצלן", אבל ניחא).

      עם אפשרות אחת קל לי מאד להסכים: בוודאי, כמובן, ברור לחלוטין, מי אדיוט לחשוב אחרת, שהיצע, וביקוש ולכן גם המחיר מושפעים לעומק מנורמות ומעוד שפע של דברים בלתי ניתנים לכימות. כל מה שאני אומר הוא שהניתוח הכלכלי צריך לקחת את הדברים האלה כנתונים. זה לא שהם לא מעניינים עקרונית, אלא שלכלים של כלכלן אין מה להגיד עליהם. מטרת הפוסט הזה הייתה להגיד שאין שום הגיון כלכלי שלפיו השכר של שוטפי כלים צריך להיות נמוך, ולכן גם אין הגיון כלכלי בטענה ש"אין מספיק שוטפי כלים". מן הסתם, רוב הטוענים מעדות ה"אין מספיק" מנסים להשמע כלכליים. הם אף פעם לא אומרים "מסיבות מעמדיות, לא נראה לנו סביר ששוטף כלים ירוויח יותר משכר מינימום וקצת". צריך לחשוף את זה שהם מקשקשים.

      האפשרות השניה היא שנורמות משפיעות על שכר ומחיר מעל ומעבר להשפעה שלהם על עקומות הביקוש וההיצע. יכול מאד להיות. כמעט בטוח אפילו. למעשה – זה מה שכתבתי בסיום, לא? על "כללי האצבע" שאנשים משתמשים בהם. וזה מסתדר לגמרי עם הטענה שלי פה בפוסט: אין שום הגיון כלכלי לפיו שוטף כלים לא אמור להרוויח גם 300 שקל לשעה. אם מישהו מרגיש שזה מוזר – אז שלפחות לא יטען שיש הגיון כלכלי בתחושה שלו. לאורך זמן אני מאמין שכוחות של ביקוש והיצע ישנו את הנורמות (ואנחנו רואים את זה קורה כל הזמן), אבל ברור שנרומות הם חלק מהמשחק.

      נקודה אחרונה – כשאני כותב "לא עניינו של כלכלן" אני מתכוון שאין לכלכלן מה להציע לדיון הזה. לא שאין לו, כאדם סקרן ורחב אופקים, מה ללמוד מלהקשיב לדיון הזה כשאחרים מנהלים אותו. זה גם מוזר: כשכלכלנים גולשים לתחומים אחרים – צועקים עליהם. כשאני אומר פה, במפורש, שזה דיון שדורש מעורבות גם של לא כלכלנים, ושיש דיונים מסביב שלכלכלן אין מה לתרום להם, שוב מתבאסים עלי… מה יהיה? (נקודתית, אני מאד לא אוהב את טיעון ה"ישראלים עצלנים" בייחוד כשהוא בא מהפה של מעסיקים שלא רוצים לשלם את שכר שיווי המשקל.)

      אהבתי

      1. היי אסף, תודה על התשובה.
        מצטער עם יצא לי קצת לעומתי. הרחמנא ליצלן שלי כוון כלפי האקדמיה (לא אליך) שמייצרת גבולות נוקשים בין הדיסציפלינות ויוצרת את הסיטואציה שבה כלכלנים מפחדים לגעת בסוציולוגיה ולהפך. פעם זה לא היה כך, ולשם כיוונתי.

        לעניין עצמו, אני קצת יותר ספקן לגבי היכולת של כוחות הביקוש וההיצע לשנות את הנורמות, בעיקר בגלל שגם הכוחות האלה, בתורם, הם תוצר של נורמות. הניסיון להגדיר וקטור של השפעה במקרה זה הוא מלאכותי בעיני, ואם אני אסתכן בלהישמע כתקליט שבור, נובע בחלקו מאותה חרדת דיסציפלינה. כלכלנים יעדיפו להגדיר את הכלכלה כמשתנה המסביר הנצחי, וסוציולוגים יעדיפו להתעקש ש"הפוך גוטה." רוצה לומר, הטענה ש"אין היגיון כלכלי" או ש"לכלכלן אין מה לתרום לדיון" היא טענה שמניחה שמדובר פה בשדות נפרדים ושניתן לנהל איזשהו דיון הגיוני שמודד, מחשב ומעריך רק אחד מהם. בעיני זו טעות (שנובעת מנסיבות טכניות לחלוטין, אגב. ראה ההיסטוריה של האקדמיה במערב) ועל זה אני מקטר.

        Liked by 1 person

      2. עכשיו הבנתי. כן… זה דיון שאני מתלבט בו בעצמי לא מעט. כל מקרה לגופו וכו'. לפעמים אני חושב שביקוש והיצע הם כלי מוצלח. בתחומים מסוימים (בעיקר פיננסיים) אני משוכנע שהסברים אחרים (של הסוציולגיים למשל) לרמות השכר הם חלק חשוב מאד מהדיון. אי אפשר להבין את העולם בלי לשלב דיסיפלינות.

        אהבתי

  11. דווא כן מביאים מתכמתים מבנגלדש. או לפחות מהודו. ההבדל הוא ששוטפי הכלים צריכים להיות במטבח, ועובדי החקלאות צריכים להיות במטעים, ואילו עובדי התוכנה צריכים שולחן, כיסא, מחשב וחיבור לאינטרנט. אז במקום להביא אותם לארץ, משאירים אותם שם ופותחים להם מכז פיתוח, במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב, בכלל עושים אאוטסורסינג להכל.

    אהבתי

  12. רק רציתי להגיד לך, שבניקיון באיזור המרכז, משקי בית מוכנים לשלם היום בערך 90 שח לשעה (בשיכלול חופשות וביטוח לאומי), ועדיין יש מעט מעוד ישראלים שמוכנים לעבוד בניקיון משק בית, ועוד פחות מזה, גברים שמוכנים לעבוד בזה.
    מעניין כמה מקוראי הפוסט הזה יסכימו לעבוד 8 שעות במסעדה במשך 5 ימים בשבוע, בשטיפת כלים. גם תמורת 100 שח לשעה.

    אהבתי

  13. אני חושב שאפשר להגדיר את ה"אין מספיק" בצורה אחרת, שתהיה לה משמעות אמיתית:
    האם הבאת עובדים זרים תעלה את כלל הרווחה של המשק? או, מנגד, אם מסכימים לפתיחת המשק תמורת למסות את המעסיקים לפיצוי הישראלים שמוחלפים העובדים מחו"ל, האם זה עדיין יהיה כדאי? (יעילות פארטו)
    זה תלוי בעיקר בגמישויות ומשתנה בין מקצוע למקצוע ולא תמיד יקרה, אבל צריך לברר כדי לדעת מתי זה כדאי

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s