צל"ש לשלי יחימוביץ'

(865 מילים)

הצעת חוק ישנה חדשה של שלי יחימוביץ' קובעת שהממשלה תהיה חייבת לשלם עבור שירותים שהיא רוכשת מעסקים "קטנים או בינוניים" בתוך שלושים יום מסוף החודש שבו ניתן השירות. אני לא מעריץ גדול של הרטוריקה מסביב להצעת החוק הזו, אבל נדמה לי שזו הצעת חוק מוצלחת: היא מונעת בזבוז משאבים טהור. למה? או, אז טוב שאתם שואלים…

 

כי מה יש בשם? זה אשר נקרא לו ורד, ידיף אותו ריח מתוק בכל שם אחר

כאשר אתה מקבל שירות או מוצר ולא משלם עבורו מיד, קיבלת הלוואה. לא משנה איך קוראים להלוואה הזו – "תשלומים", "כרטיס אשראי" או לקשישים שבכם שעוד זוכרים את המכולת השכונתית "מנחם, תרשום על החשבון שתי לחמניות" – זו הלוואה.

לכן, כשבעל עסק מבצע עבודה עבור הממשלה תמורת 50,000 שקל, אבל מקבל את התשלום עבורה רק אחרי חודשיים, הוא  מספק לממשלה שני סוגי שירותים: את השירות עצמו, והלוואה של 50,000 שקל למשך חודשיים. שימו לב שלא כתבתי "הלוואה בריבית אפס למשך חודשיים", למרות שבמבט ראשון זה אולי נראה ככה. גם אם זה בוודאי לא מדויק, אני משוכנע שהריבית מתגלגלת לתוך המחיר. ממש כמו שחנות שמבטיחה לכם "12 תשלומים ללא ריבית" בעצם מגלגלת את הריבית הזו לתוך המחיר המקורי של המוצר.

לכן אני גם לא מאמין שהחוק ישפר את מצבם של עסקים קטנים במובן הפשוט ביותר: הם לא יקבלו את אותו התשלום, אבל מוקדם יותר, אלא יקבלו תשלום מעט נמוך יותר, שישקף את זה שהם מפסיקים לתת לממשלה הלוואות. הצד השני של המטבע הזה הוא שאני לא חושב שהחוק הזה יגרום לכך שהממשלה תפסיק לעבוד עם עסקים קטנים, כי אני לא חושב שהחוק החדש מקשה על הממשלה לרכוש מהם שירותים. מה שהממשלה תפסיד (ובעל העסק ירוויח) בגלל הצורך לשלם מוקדם יותר, היא תרוויח (ובעל העסק יפסיד) במחיר נמוך יותר. אז למה אני חושב שזה חוק טוב?

schy
אל פצ'ינו עושה שיילוק. אם בוער לכם לגלות לי שאף אחד מהציטוטים בפוסט לא מגיע מהסוחר מוונציה – תתאפקו…

אל תהיה לוֹוה ולא מַלווה, כי המלווה מפסיד גם כסף גם חבר. הלוֹוה חדל מייד לחסוך.

כתבתי בפסקה הקודמת שהריבית מתגלגלת לתוך המחיר, אבל נשאלת השאלה – איזו ריבית מתגלגלת לתוך המחיר? ובכן, יש שתי תשובות אפשריות.

תשובה אחת היא שהריבית שמתגלגלת לתוך המחיר היא הריבית שספק השירות ניצב בפניה. ספק השירות צריך לבצע את העבודה היום, וזה אומר (נניח) שהוא צריך לקנות חומרים ולשלם משכורות היום. אם הוא יקבל את התשלום שלו מהממשלה רק בעוד חודשיים, הוא יצטרך לקחת הלוואה כדי לכסות את העלויות שלו. נניח שעל ההלוואה שלו הוא משלם ריבית של 5%, אז זו עלות לכל דבר, והיא הריבית שתתגלגל לתוך המחיר שהוא גובה מהממשלה. שימו לב שלא צריך שכל העלות הנוספת הזו תתגלגל לתוך המחיר שהוא גובה מהממשלה – היא לא. מה שחשוב הוא שזו הריבית שמככבת בחישוב הזה.

תשובה אפשרית אחרת היא שהריבית שמתגלגלת לתוך המחיר היא הריבית שהממשלה ניצבת בפניה. הממשלה מקבלת פטור מתשלום כיום, וצריכה לשלם רק בעוד חודשיים. נניח שכדי לשלם היום הממשלה הייתה צריכה לקחת הלוואה, אבל בגלל שהיא צריכה לשלם רק עוד חודשיים, ההוצאה הזו נחסכה ממנה. נניח גם שהריבית שהממשלה הייתה צריכה לשלם על ההלוואה הזו היא 2%. במצב כזה, הממשלה יכולה לשלם קצת יותר עבור השירות. אתם אולי חושבים שהממשלה תיקח את כל ה 2% האלה לכיס שלה, אבל זה לא מדויק. אם הממשלה לא הייתה ניצבת בפני הצורך להתחרות מול קונים אחרים בשוק, היא הייתה יכולה לשלם חצי שקל עבור כל שירות בעולם, וזה לא המצב. זה שהתשלום המאוחר חוסך לממשלה 2% אומר שהממשלה יכולה להגדיל את התשלום שלה ב 2% יחסית למצב שבו היא הייתה צריכה לשלם מיד, וזה מאפשר לה לשלם יותר, ולהתחרות יותר ביעילות מול קונים אחרים.  לא צריך שכל הריבית הזו תתגלגל לתוך המחיר שהממשלה משלמת – היא לא. מה שחשוב הוא שזו הריבית שמככבת בחישוב הזה.

במציאות, הריבית שמתגלגלת לתוך המחיר תהיה מן הסתם משהו בין שני הקצוות האלו – בין הריבית המאד נמוכה שהממשלה ניצבת בפניה, והריבית הגבוהה שעסקים קטנים בישראל ניצבים בפניה. וזה, בפשטות, פסיכי. הרי מה זה אומר? נניח שהריבית שמתגלגלת כיום לתוך המחיר היא 3.5% – בדיוק באמצע של המספרים בדוגמה שלי. זה אומר שהממשלה משלמת 3.5% יותר מאשר אילו היא הייתה משלמת מיד, כאשר היא יכולה הייתה לקבל הלוואה תמורת 2% בלבד, ולשלם מייד. מאידך, זה אומר שספק השירות מקבל פיצוי בגובה של 3.5% לעומת מצב שבו הוא היה מקבל תשלום מיידי, כאשר הוא נאלץ לשאת בעלויות של 5%. מה?!

הבעיתיות הזו לא משתנה אם הריבית שמתגלגלת לתוך המחיר הייתה כל נקודה בין 2% ובין 5% – כולל נקודות הקצה עצמן. כמובן שזה היה משפיע על איך הנזק מההסדר הזה מתחלק בין הממשלה ובעל העסק, אבל הנזק נשאר אותו הנזק. יש לנו פה סידור משונה מאד לפיו מי שניצב בפני ריביות נמוכות (הממשלה) לוקחת הלוואות ממי שניצב בפני ריביות גבוהות (בעלי עסקים קטנים), וזה בזבוז משאבים טהור. הממשלה משלמת יותר ממה שהלוואה הזו שווה לה, ובעל העסק מקבל פחות ממה שההלוואה הזו עולה לו. למה, בשם אללה הרמן והרחום, לבצע את ההלוואה הזו?!

אז למה זה קורה? למה צריך חוק?

לא יודע. לא התחום שלי. אולי זה ניהול קלוקל במשרדי הממשלה. אולי אלו תמריצים מעוותים שנוגעים לאופן שבו תקציבים פנימיים מחולקים. אין לי מושג. אם אני מפספס משהו בענק – תריצו בתגובות. אבל כל עוד זה קורה, טוב מאד שהכנסת תחוקק חוק שיחייב את הממשלה להפסיק את זה.

מי מחפש נושא לעבודת סמינר בעוד חמש שנים?

לאסוף את הנתונים. לבדוק את שינויי המחיר בקרב ספקים שגודלם בדיוק מתחת לסף הקבוע בחוק הזה, ובין שינויי המחיר בקרב ספקים שגודלים בדיוק מעל הסף בחוק. האם התיאוריה הכלכלית חזתה נכון את ההשפעה של החוק?

מודעות פרסומת

20 תגובות בנושא “צל"ש לשלי יחימוביץ'”

  1. איך זה פוגש את המציאות? כבעלת עסק קטן שמספקת שירות לעירייה ומועצה מקומית, שמתמודדת במכרזים והצעות מחיר תרשה לי לגלות לך שפשוט 'סופגים' את עיכובי התשלום…

    אהבתי

    1. אם העירייה משלמת לך 100, ואת חושבת ש-100 הוא מחיר נמוך, זה עדיין לא אומר ש"ספגת" את עיכובי התשלום. השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך היא זו: אם העירייה הייתה משלמת לך מייד, ובהנחה שיש לך תחרות על מכרז עם עסקים אחרים, האם היית מוכנה לקבל 99?

      אהבתי

  2. מה לגבי קשיי נזילות של עסק קטן לעומת עסק גדול? תשלום עבור ההוצאות יכול לגרור הוצאות מימון שעסק גדול אינו נדרש להן (הלוואות, שימוש במלאי קיים וכו'). ולכן יש הגיון שהחוק יעזור לעסקים קטנים

    אהבתי

  3. שאלת בור:
    לכאורה הריבית שספק השירות ניצב לפניה זה הריבית האלטרנטיבית שהיה *מקבל* על *פיקדון* בבנק, כלומר בערך אפס. לא?
    או, האם בפוסט הזה טמונה הנחה שכל ספקי השירות נמצאים במאזן חובות שלילי, וזקוקים לאשראי עבור הפעילות השוטפת? זה לא נראה לי כל כך נכון לגבי ספקים קטנים ובינוניים.

    אהבתי

    1. למה בור? שאלה סבבה.

      קודם כל, ככל הידוע לי, רוב העסקים הקטנים מחזיקים משהו בסגנון קווי אשראי קבועים, שזה סוג של הלוואה שכל הזמן מתחדשת. גם אם בדרך כלל הבעלים של העסק לא נמצא במינוס, העסק עצמו כן. בכל מקרה, נדמה לי שהטיעון עובד גם אם משווים את ה"ריבית" שהעסק מקבל עבור התשלום המאוחר לתשואה שהוא יכול היה לקבל על אפיקים אחרים. זה יותר מורכב, כי בעצם זה אומר שהעסק כאילו "משקיע" באג"ח ממשלתיות , לא נזילות, אבל אם מכריחים אותו להשקיע באג"ח האלו במקום בכל דבר אחר שבא לו – אז זה עדיין לא יעיל.

      אהבתי

  4. הי אסף,
    זה בעייתי לנתח את המצב בעזרת המודל הכלכלי הסטנדרטי, שמניח ששני השחקנים (המדינה והעסקים הקטנים) הם רציונליים ומנהלים לעצמם עקומות היצע וביקוש.

    אם המודל הזה היה מודל טוב כדי לחקור את השאלה הזו, לא היינו מגיעים למצב הנוכחי מלכתחילה: המדינה הייתה מבינה שיותר משתלם לה לקחת את ההלוואה בעצמה ולהציע מחיר נמוך יותר לספקים.
    העובדה שהמדינה לא עשתה את זה עד עכשיו אומרת שהמודל הכלכלי הסטנדרטי לא ממדל טוב את הסיטואציה. אם באמת רוצים להבין מה קורה כאן, צריך להבין איך ההנחות של המודל נשברות ובאיזה הנחות צריך להחליף אותן. לנסות לבנות תחזיות על סמך המודל הסטנדרטי זה כנראה לא רעיון טוב.

    אהבתי

    1. אני מסכים חלקית. נתחיל עם ההסכמות – מה שאתה מעלה הטריד גם אותי, ולכן סיימתי בשאלה הזו: למה זה קורה? אין ספק שהמודל הכלכלי הבסיסי חוזה שאנחנו לא אמורים לראות הלוואה כזו, וכדי להבין למה היא קורית צריך לחשוב מחוץ למודל הכלכלי הפשוט, ואולי מחוץ לכלכלה בכלל. עד כאן אני לגמרי איתך.

      אבל – וחשבתי על זה הרבה במהלך חיי – המודל שלפיו עלות ה"הלוואה" תתגלגל לתוך המחיר **לא דורש** שהממשלה, או ספק השירות, יעשו את החישוב שאני עושה בתור הממדל. המחירים נקבעים בהיצע וביקוש. ומה שבעיקר צריך להניח זה:
      1. שבין שתי הצעות עם מחיר נומינלי זהה, הממשלה תעדיף את ההצעה שעבורה התשלום הוא מאוחר יותר.
      2. שבין שתי הצעות עם מחיר נומינלי זהה, ספק השירות יעדיף את ההצעה שעבורה התשלום הוא מוקדם יותר.
      זה לא מובן מאליו – אבל אני מוכן להניח את שתי ההנחות האלה.

      זה, פלוס קצת היצע וביקוש, נותן את התוצאה שהריבית מתגלגלת לתוך המחיר, ויתר על כן, שהריבית שמגולמת במחיר נמצאת בין הריבית שהממשלה רואה לריבית שספק השירות רואה. ואחרי כל זה – להגיד לך שאני מהמר את הבית שלי על זה שהמודל מספיק קרוב למציאות כדי להגיד בביטחון מלא שהמצב לא יעיל? לא. אני מאמין שזה מודל טוב מאד, וחושב שיש סבירות גבוהה, על בסיס הטיעון שהבאתי כאן, שההסדר הנוכחי מאד לא יעיל. בטוח? זה במחלקות אחרות.

      למה הוא קורה? שאלה טובה. כלומר – באמת שאלה טובה. לא בקטע של "לך תדע".

      אהבתי

      1. אני לא חושב שהשאלה המעניינת כאן היא אם המצב הנוכחי הוא יעיל או לא – זה נראה לי די ברור שהוא לא יעיל. אני חושב שהשאלה המעניינת כאן היא השאלה שהצגת בסוף הפוסט – האם החוק ישפיע על המחירים ואיך. בעניין הזה, אני חושב שהמודל שלך כנראה יתבדה.

        אהבתי

      2. אסף, יש לי השערה למה המצב קורה: זה בגלל שממשלה יש רק אחת! אין לה מתחרים ללמוד מהם, לפחות לא כאלה שדומים לה מבחינת היכולת ללוות בזול.

        נניח שהיו כמה ממשלות או כמה רשויות שהיו מתחרות ביניהן על בעלי המקצוע ולכולן הייתה אותה אפשרות ללוות בזול. אם במקרה או בגלל גחמה של מישהו, אחת הרשויות או הממשלות הייתה מציעה לשלם מייד, היא הייתה מקבלת הצעות מחיר נמוכות יותר, מנצחת בתחרות, והרשויות האחרות היו מחקות אותה.

        ככה השוק עובד: לפעמים מחקים הצלחה או נאלצים לחקות אותה גם בלי להבין אותה.

        אהבתי

  5. מנסיוני עם בירוקרטיות אוניברסיטאיות – יש כל כך הרבה בעלי תפקידים וניירות שצריך למלא, או לחילופין ניירת אחרת שנמצאת בתור של השוטף פלוס 60, ולעובדים אין שום תמריץ לטפל בהכל מהר (מי שיעשה מאמץ יגלה שכל הניירת מגיעה לשולחן שלו). חוקי פרקינסון כנראה יגרמו למשך הזמן בין מתן שרות לקבלת כסף ממשלתי לגדול תמיד (אלא אם כן אתה מקושר לראש הפרמידה)

    אהבתי

  6. נהנתי לקרוא.
    אם כבר אתה מתייחס לעובדה שלא כל הקוראים למדו כלכלה, אולי כדאי ללנקק את אותם המונחים לויקיפדיה. לי זה היה עוזר להבין גם את הפסקה ההיא.

    אהבתי

    1. תודה, ורעיון טוב. בפעם הבאה אולי אעשה את זה. אם כי קח בחשבון שלפעמים (בטוח במקרה הזה) אפילו הלינק לויקיפדיה כנראה לא היה עוזר. בגלל זה, אגב, הסרתי את הפסקה ההיא.

      אהבתי

  7. שאלה: מה ההבדל בין המקרה הזה לכל תשלום בתשלומים?
    כלומר אני יכול לקבל הלוואה בבנק בריבית 2.5, והעסקים צריכים הלוואה בריבית 5. אם אני קונה מקרר ב12 תשלומים, אני בעצם מקבל הלוואה בריבית גבוהה יותר, וגם העסק מפסיד

    אהבתי

    1. בדרך כלל, עסק (בוודאי עסק בגודל של העסקים שבדרך כלל מציעים 12 תשלומים) יכול לקבל מהבנק הלוואה בתנאים יותר נוחים מממני או ממך. בנוסף, לקוח שיכול לקבל הלוואה בתנאים יותר נוחים, פשוט לא יקנה בתשלומים (אם יש עליהם ריבית, או אם יש "הנחת מזומן"). אני מעריך שזה מכסה את רוב מקרי התשלומים, כך שלא נראה לי שקיומו של מוסד התשלומים הוא חסור יעילות מובנה, בטח לא ברמה של חוסר היעילות בכך שהממשלה משלמת באיחור. אבל יכול להיות שקורות הלוואות לא יעילות גם במגזר הפרטי.

      אהבתי

  8. תאוריה 1: אתה מתייחס למדינה כגוף אחד, אבל במציאות מי שלוקח הלוואה זה משרד האוצר, ומי שנותן הלוואה זה משרד אחר (אולי אפילו האוצר, אבל אנשים אחרים). מי שנותן הלוואה לא מודע לכל מה שכתבת. מבחינתו הוא מקבל תקציב כל חודש, וצריך לבזבז אותו.
    תאוריה 2: אנשים הם לא רציונליים. אם הם היו, הם לא היו נכנסים למינוס בבנק, למשל.
    תאוריה 3: היעד של כל משרד ממשלתי זה לבזבז כמה שיותר כסף, כדי להצדיק את הגדלת התקציב שלו בשנה הבאה. משרד שיחסוך יקוצץ והשר הממונה יחלש פוליטית

    אהבתי

  9. מקור ההתנהגות הזו הוא בחוקים והרגולציות המוטלים על התנהלות משרדי ממשלה:
    למשרד ממשלתי אסור לקחת הלוואה מהשוק הפרטי. למעשה גם לממשלה עצמה אסור לקחת הלוואה, כי זה משפיע על נתוני החשבונות הלאומית. הממשלה יכולה רק להנפיק אג"ח – תהליך ארוך ומורכב, שבוודאי לא יקרה כל פעם שצריך לשלם על איזשהו שירות.
    מכאן, שמשרד ממשלתי שמזמין שירות כלשהו יכול "לקבל הלוואה" אך ורק באמצעות עיכוב תשלום. אין אופציה אחרת. משרדי ממשלה אינם "סוכנים רציונליים" ואינם יכולים "להשיא את התועלת" שלהם כמו שהמודל הסטנדרטי מניח.
    ומכאן נובע חוסר היעילות שאתה מתאר.

    אהבתי

  10. שאלה – יכול להיות שלבירוקרטיה לוקח זמן לאשר את התשלומים, וקיצור הזמן שניתן לתשלום יגרום או לתוספת בכוח אדם בממשלה, או להחלפת חלק מהספקים הקטנים בספקים גדולים שלהם התשלום יקר יותר אבל ארוך יותר? ובכל מקרה כתוצאה מזה הספקים הקטנים יהיו בעמדת נחיתות מול הגדולים, לא? כלומר במחיר X, יהיה עדיף לממשלה לקנות מהספק הגדול ולא מהקטן. כךשיכול להיות שמי שיהנה מזה יהיו העסקים הגדולים ולא הקטנים בכלל.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s