קנוניית הפנסיה הגדולה

[עדכון: ממליץ מאד לקרוא את התגובות]

(2170 מילים)

  1. פנסיה זה לא נושא מסובך
  2. פנסיה זה לא נושא משעמם
  3. זה נראה לאנשים מסובך, ומשעמם, בגלל נטיה בלתי נשלטת של רוב העוסקים בנושא להתמקד בעצים – מה עצים, בתתי הענפים – במקום ביער.

אז הנה הסבר של הבסיס. כרגיל, יש חשש שהסבר של הבסיס יראה לאנשים נאיבי ולא מתוחכם מספיק. שטויות. כמעט כל המתוחכמים בעיני עצמם שזורקים עליכם "ריבית תחשיבית" על ימין ועל שמאל, עושים את זה כדי לכסות על חוסר הבנה, ולא מתוך הבנה עמוקה במיוחד. אני קורא לא מעט דיוני פנסיה בישראל. אני די בטוח שמה שבאמת חסר זה הבנה של הבסיס. אז ככה:

מה יהיה בסופנו?

כרגיל, כדי להבין איך עובד העולם המסובך של הפנסיה, בואו נתחיל מעולם הרבה יותר פשוט: אתה עובד 40 שנה, בשכר קבוע של 1,000 שקל לשנה, ואז פורש. אחרי עוד עשר שנים, אתה נאסף לבית עולמך. וזהו. אין שום רגולציה, אין לך ילדים להוריש להם, אין חוסר ודאות. כלום.

אתה מאד רציונלי, ולכן כבר במהלך שנות העבודה שלך אתה חוסך כסף, כדי שיהיה לך ממה לחיות בשנות הפרישה שלך. אפשרות סבירה אחת היא שתעשה את החישוב הבא: היום אני בן עשרים וחמש. השכר שלי הוא אלף שקל לשנה, וכך הוא יישאר עד ליום הפרישה שלי. אני רוצה לפרוש בגיל שישים וחמש, כך שסך ההכנסות שלי במהלך החיים יהיה ארבעים אלף שקל. בגלל שאני יודע שאחיה בדיוק עד גיל שבעים וחמש, אני צריך לפזר את הכסף שארויח במהלך חיי על פני חמישים שנה. כלומר, אני אוציא מדי שנה בדיוק 800 שקל:

pension1

איך זה ייראה בפועל? במשך ארבעים שנות עבודה בשכר של 1,000 שקל בשנה, אני אוציא רק 800 כל שנה, כלומר – אני אחסוך 200 שקל כל שנה, ובסך הכל אחסוך 8,000 שקל במהלך שנות העבודה שלי. כשאפרוש, אמשיך להוציא 800 שקל כל שנה, מה שיספיק לי בדיוק לעשר שנים, כלומר – בדיוק עד למעבר לעולם שכולו טוב.

מכל אין סוף הפרטים שהתקשורת אובססיבית לגביהם – זה, בפער עצום, החשוב ביותר. סך ההכנסות שלך על פני החיים, וההחלטה שלך איך לפזר את ההוצאות שלך על פני החיים, הם הגורם המשפיע ביותר על המשאבים שיעמדו לרשותך בפנסיה. לא מודל הפנסיה. לא החלטות של הרגולטור. לא בנק ישראל. סך ההכנסות שלך על פני החיים, וההחלטה שלך איך לפזר את ההוצאות שלך על פני החיים. 

הפסקת לאה גולדברג:

וממשיכים.

סיבוך ראשון: מוציאים את הכסף מהבלטות

בסיפור הקודם החיסכון פשוט הונח מתחת לבלטות, ולא צבר שום תשואה – חסכת 8,000 שקל, קיבלת בסוף 8,000 שקל. במציאות, כמובן, זה איננו המצב. את הכסף שאתה חוסך אתה מלווה לאנשים שפותחים איתו עסקים, מרחיבים מפעלים, קונים דירה, וכו', ומקבל בתמורה תשואה. יש שפע של דרכים לתת לכסף הזה לעבוד – תכניות חיסכון בבנק, ניירות ערך בבורסה, השקעות בנדל"ן בבלגיה, להלוות לממשלה, אבל כולן, בסופו של דבר, דרך להלוות את הכסף שלך לאנשים אחרים. מה שחשוב לזכור הוא שבסופו של דבר, מה שקובע את התשואה זה מה שקורה בשאר הכלכלה: אם הכלכלה פורחת  התשואה על החסכונות תגדל. אם הכלכלה לא משהו – התשואה לא משהו. חוק הפנסיה השני: אף אחד לא יכול להחליט מה תהיה התשואה על החסכונות בטווח הארוך. לא בנק ישראל, לא הפדרל ריזרב, ולא שר האוצר. התשואה הריאלית בטווח הארוך תלויה במה שקורה בכלכלה הריאלית, לא ישירות בהחלטה של אף אחד. כמובן שזה מושפע משפע של החלטות, אבל אין מישהו שפשוט מחליט מה תהיה התשואה שלכם באופן ישיר.

מה כל זה אומר לחישוב שלנו? יותר ממה שנדמה לכם. נניח שהתשואה השנתית על החיסכון שלנו היא 5%, ושאנחנו ממשיכים לחסוך 200 שקל בשנה. זה אומר שבנוסף ל 40,000 שקל של הכנסות משכר, יהיו לנו על פני כל התקופה הכנסות בגובה 16,159 שקל מתשואה על החסכונות שלנו בשנות העבודה שלנו [בפועל, אנחנו ממשיכים לקבל תשואה גם אחרי הפרישה, אבל זה מסבך את החישוב אז דילגתי על זה]. רק להדגיש – הסכום הזה לא כולל את 8,000 השקל שהם החיסכון עצמו, כן? זה רק התשואה. התשואה הזו של 5% שנה משלשת את ערך החסכונות שלנו. הסכום הזה מפתיע בגובהו, אבל זה הפלא של ריבית דריבית, ותזכורת למוגבלות של האינטואיציה שלנו. 40 שנות תשואה עושות הבדל עצום. אם לעומת זאת התשואה השנתית הייתה רק 2%, אז על פני 40 שנות עבודה, ההכנסה הנוספת תהיה רק 4,080 שקל, ואם הריבית תהיה 1% – רק 1,777 שקל! כלומר, התשואה על חסכונות, שאף אחד לא יכול פשוט להחליט מהי, היא גורם בעל השפעה מכרעת על סך ההכנסות שלנו על פני החיים, ולכן – על ההכנסות הצפויות לנו בפנסיה. זה גם מבהיר את החשיבות של דמי ניהול. אם דמי הניהול הם, נניח, אחוז וחצי, זה מוריד את התשואה שלך מלמשל 4% לשנה ל 2.5% לשנה, וזה יכול לעשות הבדל גדול לאורך השנים. תמיד תתמקחו על דמי הניהול!

במציאות, כמובן, אף אחד לא יודע בדיוק מה יהיה השכר שלו לכל החיים, ובטח שאף אחד לא יודע מה יהיו התשואות ארבעים שנה קדימה. אז כל החישוב הזה הוא תחת עננת אי ודאות מסוימת, ויכול מאד להיות שאחרי ארבעים שנה נדפוק לעצמנו על המצח ונגיד – הייתי צריך לחסוך יותר, או הייתי יכול לחסוך פחות. אבל, העיקרון נשאר זהה.

סיבוך שני: עד מאה ועשרים?

עכשיו מגיעים לסיבוך באמת חשוב: אנחנו לא באמת יודעים מתי ניקרא לבית דין של מעלה. אם חשבנו שנחיה עד גיל 75, וחיינו דווקא עד גיל 87, אז יש לנו בעיה רצינית – איך מעבירים 22 שנות פרישה עם כסף שנועד להספיק לעשר?

עכשיו תתרכזו, כי מגיע קטע חשוב. בעוד שכל אחד מאיתנו לא יודע כמה זמן נותר לו על הכדור, יש לנו מושג לא רע מה יהיה הממוצע בקרב קבוצות גדולות של אנשים. המצב הזה מאפשר ומעודד היווצרות של חברות עסקיות שיעשו עם כל אחד מאיתנו את העסקה הבאה ביום הפרישה שלנו: אנחנו נעביר לידיהם חלק מהכסף שחסכנו בארבעים שנות עמל, והם יבטיחו לנו תשלום קבוע, מדי חודש, עד יום אחרון (בכלכלית זה נקרא annuity). לשם פשטות – נניח שהעברנו להם את כל החסכונות שלנו. מה יהיה התשלום הקבוע שנקבל כל חודש? בעולם מושלם עם תחרות מושלמת ופרטים מאד נבונים, התשלום שנקבל מדי חודש יהיה די קרוב לסך החיסכון שלנו (בתוספת התשואה שתמשיך להצטבר גם אחרי הפרישה) חלקי החודשים שנשארו לנו לחיות אם נחיה בדיוק כמו האדם הממוצע. בעוד שעל כל בנאדם ספציפי בסידור הזה החברה העסקית עשויה להרוויח או להפסיד, אם מספיק אנשים חתמו איתה עסקה כזו, הם יהיו בסדר. חוק המספרים הגדולים. עכשיו, במקום לחכות ליום הפרישה שלך כדי להעביר לחברה הזו את הכסף שחסכנו כל החיים, החברה הזו מציעה לנו לעשות את החיסכון אצלה כבר מראש, ולהעביר לה את סכום החיסכון מדי חודש מהמשכורת. והתוצאה, נעים מאד – קרן פנסיה ישראלית.

בגלל שזה חשוב, סיכום ביניים: קרן הפנסיה מספקת לנו שני סוגי שירותים. הראשון, ניהול החיסכונות שלנו לפרישה. השני, והחשוב יותר – ביטוח. במקום שאנחנו נצטרך לדאוג מה ייקרה אם הכסף ייגמר מוקדם מדי, או שיישאר לנו יותר מדי כסף בסוף, אנחנו מקבלים כל חודש סכום קבוע, מובטח, ואם השוק מושלם – גם סכום הוגן. בשוק מושלם, אם קרן פנסיה תבטיח לך פחות מדי – אתה תלך לקרן פנסיה אחרת. אם היא תבטיח לך יותר מדי – אתה תדע שהיא לא תוכל לעמוד בהבטחותיה, שהיא תפשוט רגל בעתיד, ולכן אתה תלך לקרן אחרת. כמו כל ביטוח – חלקנו נרוויח ממנו, חלקנו נפסיד, אבל לפחות אנחנו לא צריכים לדאוג.

עכשיו אנחנו כבר ממש מתקרבים לנושאים בחדשות, אז למי שהחזיק מעמד עד כאן – עוד מעט הכל ישתלם.

סיבוך שלישי: Moral Hazard

מהו ה"סכום ההוגן" לתשלום מדי חודש שקרנות הפנסיה יציעו לחוסכים? קודם כל, מדובר בנוסחה, לא במספר. הנוסחה הזו תיראה בערך ככה: סך הכל החיסכון שלך הוא מיליון שקל. נשארו לך, בממוצע, עשר שנים לחיות. במהלך השנים האלו אתה אמנם תתחיל לבזבז את מיליון השקל, אבל אתה הרי לא תבזבז את כל הסכום ביום הפרישה שלך, ולכן צריך לקחת בחשבון את התשואה שתמשיך להצטבר בחשבון שלך בעשר השנים הקרובות. נניח שהתשואה הזו היא 2% לשנה. את כל זה מכניסים לאקסל, ומקבלים מספר. אם האקסל שלי לא טועה, בדוגמה להלן התשלום השנתי יהיה 133,834 שקלים לשנה, כלומר בערך 11,000 שקל לחודש.

הרגולטור הישראלי לא סומך על השוק, ואני נוטה להסכים. הסיבה הקלאסית לא לסמוך על השוק כאן היא לא רק החשש מכך שקרנות הפנסיה יציעו לחוסכים תשלום חודשי נמוך מדי. החשש הוא שהם יציעו סכום גבוה מדי, וישקיעו באפיקים מסוכנים מדי. הסיבה שזה עלול לקרות היא ההנחה (המוצדקת) של קרנות הפנסיה ושל החוסכים, שאם ההשקעות יכשלו – הממשלה תציל את החוסכים. מה? היא תיתן לבני 82 להיזרק לרחוב? אז אם זה המצב, למה לא לקחת סיכונים? יילך טוב – הרווחנו. יילך רע – הממשלה תציל אותנו. כמובן שאפשר גם לחשוש מהמקרה ההפוך. שבגלל חוסר תחרות בשוק הזה, הקרנות יציעו לחוסכים תשלום חודשי נמוך מדי.

כך או כך, בצדק או שלא, הרגולטור בישראל פשוט הוציא את הנושא הזה מהידיים של קרנות הפנסיה, והוא זה שקובע את הנוסחה שלוקחת בחשבון כמה כסף חסכת, כמה שנים אתה צפוי לחיות, ובעיקר – מה הרגולטור חושב שתהיה התשואה בשנים הבאות, והופכת את זה לתשלום החודשי שתקבל.

מבזק חדשות קצר

בגלל שאף אחד לא יכול לחזות תשואות לעתיד הרחוק, מדי פעם הרגולטור צריך לעדכן את הנוסחה שלו בהתאם  לתשואות שבאמת יש בשוק. בעיה קלאסית עם רגולציה (לעומת שווקים) היא שהיא נוטה להגיב לאט. לפעמים מתברר שהקרנות נאלצות לשלם סכום חודשי שמבוסס על הנחות לא מבוססות בנוגע לתשואה שלהן: חשבנו שהתשואה תהיה 4%, ובפועל היא הייתה 1%, והכסף הולך להגימר לפני שתכננו. ובגלל שלרגולטור ייקח זמן לשנות את הנוסחה, הרגולטור מרשה לקרנות הפנסיה, באופן זמני, לקחת קצת כסף מההפקדות של חוסכים צעירים כדי להשלים את החסר. טלאי מסוג הטלאים שרגולציה מהסוג הזו חייבת להשתמש בהם. נראה לי מובן מאליו שאף אחד לא חושב שזה פיתרון סביר לאורך זמן. בסופו של דבר – ברור שצריך לשנות את הנוסחה.

אז לא מזמן זה קרה. הרגולטור שינה את הנוסחה כדי לשקף את זה שהתשואות לא משהו כבר כמה שנים. התקשורת הגיבה כאילו מישהו שודד את הפנסיות באיומי אקדח. לא, לא ושוב לא. כל מה שהיה פה זה הכרה בכך שערך החסכונות של אנשים הוא לא מה שחשבנו שהוא שהוא. לא שוד, לא מהפכה, לא פצצה. הכרה (מאוחרת משהו) במציאות שכבר מזמן קיימת. אפשר להתווכח אם ההחלטה הייתה מדויקת או לא, אם הנוסחה החדשה מוצלחת או לא. ויכוח שתשבי יתרץ לדעתי – אבל אפשר לדבר. כל עוד כולנו מבינים על מה אנחנו מדברים: הכרה במציאות, ולא החלטה ספק שרירותית של הרגולטור כמה מגיע למי. אגב, אם הרגולטור פוחד לקבל את ההחלטה המובנת מאליה של שינוי הנוסחה כדי לשקף את התשואות שיש בשוק, בגלל שהתקשורת תיפול עליו בתור מרושש קשישים מרושע… זה חבל. מאד חבל.

סיבוך רביעי – לא סומכים על החוסכים

זה שאנשים מקבלים החלטות גרועות בנוגע לחסיכון שלהם לפנסיה – גרועות במובן זה שהם עצמם יתחרטו עליהן בעתיד – זה כמעט בטוח נכון. אז הרגולטור הישראלי חשב חזק חזק, והחליט בשביל כל העובדים בישראל  – תתרכזו – על חיסכון מינימלי מכל משכורת. אני בעד. כדאי לקבוע סכום מינימום. אבל, וזה אבל חשוב – זה מה שזה. סכום מינימום. זה לא פטור גורף מלקבל החלטות בעצמנו. המחשבה שהרגולטור יכול פשוט למצוא את המספר הנכון, מספר אחד שיתאים לאנשים כל כך שונים, היא מופרכת. סבבה שיש רגולטור שקובע איזה מינימום, כדי שאנשים לא ינהגו בחוסר אחריות קיצוני, אבל מאיפה מגיע בכלל הרעיון שהוא יודע מספיק טוב כמה כל אחד מאיתנו צריך לחסוך?!

שאול אמסטרדמסקי, ששמו הפך להיות שם נרדף לפנסיה בישראל, התחיל באמת להתפרסם (בהקשר הזה) עם הרצאת יו-טיוב ויראלית עם המסקנה הבאה: הרגולטור נקב בסכום נמוך מדי. אם תחסוך רק את מה שהרגולטור קבע, יהיה לך מעט מדי כסף בפנסיה. לא כל פרט בהרצאה הזו שכנע אותי, אבל בגדול – זה היה שירות אדיר לציבור. באמת. אבל מה המסקנה מהסיפור הזה? שום החלטה של הרגולטור לא תשנה את כמות הכסף שתרוויח במהלך חייך. אין פה איזה "בעיה" שיכול להיות לה "פתרון יצירתי", אידיבודואלי או קולקטיבי. כל מה שהרגולטור אומר זה כמה לדעתו כדאי לך לחסוך. לא טוב? חסוך יותר. אין לך אפשרות לחסוך יותר – הבעיה לא קשורה להחלטות של הרגולטור על פנסיה, אלא שההכנסה שלך נמוכה. אתה דואג לאחרים? קרא גם להם לחסוך יותר, או שתקרא לרגולטור להכריח אותם לחסוך יותר. אבל חשוב לזכור שכל הרעש בנושא הוא רק על ההחלטה הזו: מה סכום המינימום שהרגולטור יכריח אותך לחסוך. לחשוב שהחלטה אחרת של הרגולטור תשנה מהיסוד את כמות המשאבים שעומדת לרשותך במהלך החיים, או שזו בעיה שאם נחשוב עליה מספיק חזק ומחוץ לקופסה נמצא לה פיתרון… זה פשוט… זה פשוט מוזר.

סיכום, ומה לעשות

זהו. אין עוד המון מה לדעת. הרגולטור לא סומך על אזרחי ישראל שיקבלו החלטות סבירות בנוגע לחיסכון הפנסיוני שלהם, ולכן הוא קובע להם סכום מינימום לחיסכון. יותר מזה, הוא קובע להם שאת כל החיסכון הזה (כמובן שהם יכולים לחסוך גם באפיקים אחרים בלי קשר) הם חייבים להפוך ביום הפרישה שלהם לתשלום חודשי קבוע. הרגולטור לא סומך על השווקים לקבוע בעצמם את הנוסחה שהופכת (סכום חיסכון+גיל+תשואות צפויות) לתשלום חודשי קבוע, ולכן הוא קבע אותה. מדי פעם, הוא צריך לעדכן אותה. עד שהוא מעדכן, הוא מרשה לפנסיות לקחת קצת כסף מהחוסכים הצעירים. זה "מודל הפנסיה". זה הכל.

כמה כסף יהיה לך בפנסיה זו שאלה שנקבעת, קודם כל, מכמה כסף יהיה לך בחיים. אין רגולטור שבהינף החלטה יכול לגרום לזה שיהיה לך יותר כסף. אפשר לדבר על היתרונות והחסרונות של המעורבות העמוקה של הרגולטור הישראלי בחיסכון הפנסיוני – ויש גם הרבה יתרונות, אם זה לא היה ברור. אבל נדמה לי שאחד החסרונות הוא הרושם של אנשים שהרגולטור, בפעולותיו, מחליט מה תהיה הפנסיה שלנו. אם רק נצעק עליו מספיק חזק, אם רק הוא יהיה מספיק יצירתי, אם רק הוא לא יהיה שפוט של הטייקונים, הוא ימצא דרך לסדר לנו פנסיה ראויה. צריך רק למצוא דרך יצירתית לתקן את "מודל הפנסיה".  במחילה – קדחת.

האם צריך לדבר על המדיניות הטובה ביותר לרגולטור? בוודאי. האם יש בכלל מקום לרגולציה? אני מאמין שכן, אבל אנשים סבירים יכולים לא להסכים בנושא. אבל אם יש דבר אחד שכל אחד מאיתנו צריך לדעת על פנסיה הוא זה: בסופו של דבר הפנסיה שלנו תלויה בשלושה דברים: כמה כסף נרוויח במהלך החיים (כולל התשואה על החסכונות שלנו, ובחיסור דמי ניהול ודומיהם), כמה נחסוך מתוך ההכנסות האלו, וכמה שנים נחיה. כל השאר זה בשוליים. ההחלטות של הרגולטור, המכונות בחיבה בשם כולל "מודל הפנסיה", הן הרבה פחות חשובות ממה שלפעמים מצטייר בתקשורת: או שקל לעקוף אותן (פשוט לחסוך יותר מהמינימום בחוק) או שהן בסך הכל משקפות (לעיתים באיחור) הכרה בשינויים שלא באמת תלויים ברגולטור, כמו התאמה של הנוסחה לקביעת תשלום חודשי  לתשואות שאפשר להשיג בשווקי ההון.

צריך לדבר על ההחלטות של הרגולטור, יש להן השפעה, וכדאי שהן יהיו מוצלחות. אבל, למעט במקרים קיצוניים, הן לא הסיפור המרכזי. להתמקד בהן כאילו הן היו הסיפור המרכזי יוצר רושם מוטעה מאד, לפיו יש פה איזה "בעיה" מוגדרת היטב, שאפשר למצוא לה "פתרון יצירתי". לא. פשוט לא.

מודעות פרסומת

67 תגובות בנושא “קנוניית הפנסיה הגדולה”

  1. אסף, יש שלושה מרכיבים שקצת חורגים מהתיאור שלך ובהם בפועל ה״רגולטור״ משפיע על הפנסיה לדעתי:
    1. אתה התייחסת לפנסיות צוברות, אבל בישראל עדיין אנשים רבים תחת משטר פנסיה ותיקה (defined benefit) ופנסיה תקציבית. כל מחסור שיהיה שם יכוסה (ומכוסה) בצורת סבסוד מתקציב המדינה, על חשבון דברים אחרים. לכן הרגולטור בפועל קובע את גובה הפנסיה של העמיתים ואת רמת הסבסוד שלהם.
    2. בישראל יש את המוצר המוזר הזה שנקרא אג״ח מיועדות המבטיחות תשואה לחוסכים בפנסיה גם בקרנות הצוברות הרגילות. כך בפועל הרגולטור משנה/מגביל את התשואה של הקרנות כך שאינן תלויות ישירות בגידול הריאלי במשק. ניתן אפילו לומר שהסבסוד הזה מקטין את הגידול הריאלי במשק כי החוב מושקע בקרנות פנסיה ולא בפיתוח הכלכלה. אני יודע שההשקעה באג״ח מסוג זה הן בחירה של הקרנות, אבל שווי המשקל הוא שכל הקרנות משקיעות עד למסקימום המותר להן בחוק, והחוסכים אף דורשים יותר.
    3. הטבות המס על החסכון לפנסיה מאוד משפיעות על כמות הכסף שיהיה לאדם בחשבון שנצבר ביום פרישתו. נכון שמדובר בחסכון מינימום, ואדם יכול לחסוך יותר אם ירצה, אבל שינוי חד של המס מקטין בפועל את היכולת של אותו אדם לחסוך יותר מעבר למינימום.

    אישית אני לא קונה את כל תחשיבי ״יחס ההחלפה״ של הפורשים לפנסיה והירידה ברמת החיים (״לאחר הפרישה תרוויח רק 45% מהשכר של לפני הפרישה ולכן תרד רמת החיים שלך״), מכיוון שלפני הפרישה חלק מההכנסה הלך לחסכון נוסף, ולאחר הפרישה אין יותר צורך בחסכון הזה. מעבר לכך לאדם לפני שפרש יש הוצאות לצרכי עבודה (נסיעות, ביגוד, אוכל), ולאחר הפרישה הן יורדות דרמטית. כנ״ל כלכלת ילדים, תשלום משכנתא ועוד ועוד – הוצאות שבגיל פרישה או מעט לאחריו אמורות להסתיים בשלב כלשהו.

    ירידה בכנסה אינה גוררת בהכרח ירידה ברמת החיים. הייתי שמח לראות השוואה של הוצאות משקי בית לפני ואחרי ביציאה לפנסיה כדי להבין האם יש ירידה ברמת החיים.

    Liked by 1 person

    1. אתה צודק ברוב הדברים. תיקון קטן – יחס תחלופה מחושב לפי משכורת אחרונה, כלומר השכר בחודש האחרון לפני היציאה לפנסיה לעומת הקצבה. לא סביר להאמין שמשהו דרמטי משתנה בחודש הזה, ובגלל זה זה דווקא פרוקסי לא רע לשינוי ברמת חיים.

      אהבתי

      1. גלעד,
        הרבה מאוד דברים משתנים בחודש הזה:
        1. חודש אחד לפני הפרישה לקצבה, אתה נוסע כל יום למקום העבודה. יש לכך עלויות נסיעה (כמה אלפי ש״ח בחודש אם אתה מחזיק רכב). יש עלויות אוכל במקום העבודה (אם לא הבאת אוכל מהבית). יש עלויות ביגוד.
        2. השכר אינו מעיד על רמת החיים (ההוצאה). בד״כ השכר משמש גם לחסכון לעת פרישה. חודש אחד לפני הפרישה אתה עוד חוסך (בהרבה מקרים 30% ויותר מהשכר שלך), וחודש אחד אחרי הפרישה אתה עובר למצב שבו אינך חוסך יותר כלל (על הנייר), כי כבר פרשת.
        3. חוקי המס למי שפרש ומתקיים מקצבה לעומת מי שאינו מתקיים מקצבה אינם זהים.

        האם העובדה שההכנסה שלך ירדה ב – 30% או 40% מיום אחד לפני הפרישה ליום אחד אחרי הפרישה מעידה על ירידה ברמת החיים אם אינך צריך לחסוך מההכנסה שלך וכמות ההוצאות (על הנייר) ירדה?

        הייתי מעדיף השוואה של סל הצריכה לפני הפרישה שאינו כולל הוצאות שתלויות בעבודה, ולבדוק האם הוא ניתן לקיום לאחר הפרישה.

        Liked by 1 person

  2. 1. הדיון הוא נכון, כמובן, בתנאי שהרגולטור אכן עושה עבודתו נאמנה. לעומת זאת, אם רגולטור היפותטי רוצה בטובתם של בעלי קרנות הפנסיה, למשל, הוא יכול לקבוע הערכה נמוכה מדי לתשואה ולתת לקרנות הפנסיה לשמור את העודף, לא?
    ואם זו אפשרות, אז לביקורת ציבורית על החלטותיו של הרגולטור יכולה להיות חשיבות – כמובן, בתנאי שהיא מבוססת.

    2. אם אני מבין נכון, הביקורת של אמסטרדמסקי על הרגולטור במקרה הזה הייתה שהתהליך התקבל בצורה לא שקופה, ע"י מעט מדי אנשים. בהינתן הנקודה הקודמת, זה נכון לדרוש מהרגולטור להיות שקוף ולקבל את ההחלטות בדרך של דיון ציבורי.

    3. כל הדיון הזה מניח שאדם צריך לחיות בפנסיה רק ממה שהוא חסך במהלך חייו, אבל זה לא בהכרח המצב. למשל, אם קורה איזשהו אירוע שמקשה משמעותית על אלה שיוצאים לפנסיה היום לממן לעצמם את הפנסיה לשארית חייהם – למשל, כי תוחלת החיים התארכה באופן בלתי צפוי והם לא חסכו מספיק מראש עבור תוחלת חיים כזו – זה יכול להיות מוצדק להטיל על אלה שנמצאים בשוק העבודה לעזור לפנסיונרים הנוכחיים. גם כאן, להחלטות של הרגולטור יש משמעות.

    Liked by 1 person

    1. אני לא יודע בן כמה אתה, אבל בתור צעיר אני לא חושב שזה בסדר לממן את הפנסיה ממה שאני צברתי, פשוט מכיוון שזה מס מפלה, מאוד. זה מס שהולך, לא על העשירים או משהו כזה, אלא פשוט על מי שלא קיבל עד עכשיו יותר ממה שהוא שילם עליו. המנגנון לאלו שאין להם כסף זה הקצבת זיקנה- אני לא מעוניין לממן פנסיה למי שסיים את שלו וקיבל 10 אלף לחודש כשהוא היה אמור לקבל 5

      אהבתי

    2. 1. זה לא עובד ככה. גם אם ההערכה נמוכה מדי, הכסף שנשאר בקופה לא הולך למנהלי הקרן, אלא לחוסכים. הדרך היחידה של מנהלי הקרן להעביר כסף מהקרן לכיס הפרטי שלהם, היא דרך דמי הניהול. האינטרס של רוב מנהלי הקרנות הוא דווקא שהרגולטור ייקבע תשואה גבוהה ככל האפשר. בצורה כזו, חברה כמו מגדל תוכל לפרסם ש"אפילו שאנחנו לוקחים לך 0.5% מהצבורה ו- 6% מההפקדות לדמי ניהול, אתה יכול לישון בטוח, כי אתה תקבל מלא כסף כל חודש כשתפרוש, בגלל מקדם החלוקה הנמוך נורא שלנו!". בצורה כזו, יהיו להם מלא לקוחות, שלא יהססו לשלם מלא דמי ניהול, כי אפילו אם החיסכון הסופי שלי הוא רק מיליון שקל, אם הרגולטור קבע מקדם חלוקה של 100 אז אני אקבל 10 אש"ח בחודש. אם הקופה תפשוט רגל בגלל זה, המנהלים הם לא אלה שיידפקו, אלא החוסכים ובעלי המניות.
      2. בגלל זה גם אין כאן כל כך הרבה חשש לניגוד עניינים, ועיקוב נוסף בקבלת ההחלטה היה מביא לנזק גדול יותר.
      3. במקרי קיצון חמורים במיוחד, ייתכן שזה מוצדק. אם תהיה עכשיו מלחמת עולם שלישית, שאחריה תקופת שפל כלכלית ארוכה, שבה אנשים לא ממש יצליחו לחסוך, אבל אז אנחנו נצא מהברוך הזה ונגיע למנוחה ולנחלה, אז זה הגיוני שאלה שפרשו קצת אחרי המלחמה הגדולה יסובסדו על ידי אלה שניצלו מהאסון הזה. אבל זה נכון למקרי חירום חריגים, לא ל"אופס, לא חסכתי מספיק. טוב, אז ילדים, תסבסדו אותי עד סוף חיי"

      אהבתי

    3. תוחלת החיים עלתה ב 4 שנים ב 20 השנים האחרונות, אפשר להניח שבעוד 40 שנים בתוחלת תגדל ב 8 שנים
      דווקא בתוחלת החיים יש פחות הפתעות ויותר קל לחזות אותה

      אהבתי

  3. אתם הורגים אותי כאן… אני מסכים עם כל אות בכל אחת מהתגובות שלכם. למעשה – ויש לי את הקבצים להוכיח את זה, כמעט כל מה שהעליתם כאן היה נוכח בגרסאות קודמות, אבל קוצץ מטעמי קיצור. בקיצור – מסכים.

    אהבתי

  4. אמסטרדמסקי לא חידש כלום. מה שהוא עשה היה לפרסם את המידע שאנשים לא רצו לעסוק בו, ולעורר דיון ציבורי. מאחר שהוא עתונאי ולא מדען, זו שליחות חשובה ויש לברך אותו על כך.
    אבל יש לי משהו יותר חשוב להגיד.
    במדינת ישראל נעשה שינוי דרמטי בכל מה שקשור למערכת הפנסיונית. ממעבר של מדינה פטרונית שדואגת לכל, ל"איש איש לנפשו". השינוי הזה נעשה לא כל דיון ציבורי, ובלי להסביר לאנשים את משמעותו.
    אתה יכול לטעון שהוא היה הכרחי, ואי אפשר אחרת, ובכל זאת הוא נעשה בלי שאנשים יבינו מה יקרה להם בסוף ימיהם, כשכבר יהיה מאוחר. העברת כספי החוסכים לשוק ההון לא נעשתה רק כדי לדאוג להם, אלא גם (ויש אומרים בעיקר) כדי להעביר משאבים לשוק ההון. הדרך בה בוצע הדבר, הביאה לכך שמעט התעשרו מאד, ואחרים לא.
    דמי הניהול הגבוהים לא צצו מהאויר, והם היו תוצאה של מהלכים פוליטיים תחת האג'נדה של השוק.
    ולכן – הדיון שלך כאן, לדעתי, מדגים היטב את הלקונה בחשיבה הכלכלנית. אתה עושה רדוקציה של הויכוח הציבורי לנוסחאות. שהן נכונות כשלעצמן, ומשאיר את שאר הרעיונות כבלתי נחוצים לדיון בכלל. לא קיימים.
    השאלה הבסיסית היא מה אתה חושב שצריך להיות תפקיד המדינה במערך הפנסיוני. האם רק רגולטור צרכני, כפי שאתה רומז, או אחריות תכנונית כללית. האם אכן צריך שכל המערך הפנסיוני יופקד בידי תאגידים, או שצריך ליצור מנגנוני הגנה שאינם שוקיים כדי להבטיח זאת. כל השאלות הללו, לפחות כפי שהבנתי את הטקסט שלך, אינן שאלות חשובות שצריך לדון בהן. והן משמעותיות לא פחות, ואולי יותר מאשר המתמטיקה שהצגת.

    אהבתי

    1. כרגיל – תודה על התגובה הזו. עם חלקה אני מסכים מאד, עם חלקה פחות. תשבי יתרץ. אני רוצה להתייחס רק לטענה על ה"לקונה בחשיבה הכלכלית" כי זה משהו שאני שומע בהרבה הקשרים.
      הפוסט הזה, כמו הרבה פוסטים אחרים אגב, לא נכתב כדי להיות המילה האחרונה בכל שאלה פנסיונית. הוא נכתב כדי להבהיר נקודות ספציפיות בדיון הציבורי שנראה לי שאנשים ממש לא מבינים. עכשיו, כשאנשים מבינים את זה, אפשר וצריך לדבר על כל הנושאים החשובים (מאד!) שאתה מעלה. במילים אחרות, המטרה של הפוסט הזה היא לא להחליף את הדיון בנקודות שאתה מעלה, המטרה היא לשפר את האיכות של הדיון הזה. ברוך השם, יש עוד כלי תקשורת ועוד בלוגים בעולם, ונקווה שהדיון יימשך.

      אהבתי

      1. אני חייב להסכים גם כן עם גלעד. ולציין שאני חושב שהשיחה על המודל היא היער ולא להפך. כמעט בכל מדינות העולם מרכיב גדול מאוד ממערכת הפנסיונית היא שוטפת (תקציבית בישראלית), ובמדינות רבות ישנן קרנות צוברות בניהול ממשלתי או בניהול ציבורי אחר (למשל, בבעלות איגודי העובדים, או קרנות ותיקות בישראלית). בשוודיה ובאיטליה יש אפילו מודל היברדי שמשלב בין הרעיון הצובר לשוטף. ישראל היא המדינה היחידה כמעט בעולם שהפריטה ל-ח-ל-ו-ט-י-ן את החיסכון הפנסיוני התעסוקתי. ואם זה לא מספיק, היא גם מחייבת את האזרחים בחוק (אוקי, "בצו הרחבה") לחסכוך אצל אותם גופי ניהול וחברות ביטוח פרטיים! אני מסכים לחלוטין איתך שהריבית התחשיבית היא לא העניין, העניין הוא האם הממשלה לוקחת אחריות על החוסכים או לא.
        פערי האינפורמציה וחוסר הודאות בסיפור הזה כל כך גדולים שזה פשוט לא סביר להכניס את זה למודל של החלקת תצרוכת על פני מחזור החיים – גם חוסך סופר אחראי, יכול להפסיד חצי מהחיסכון במשבר כלכלי אם יצא לפנסיה בשנה גרועה מספיק, והיחידה שיכולה לספק לו הגנה מפני דבר כזה זו המדינה. בגלל זה, הדיון בהחלט צריך להתמקד ב- האם האופן שבו המדינה מאפשרת לי לחסוך כיום הוא טוב וכיצד היא מבטיחה לי עתיד כלכלי גם אם הייתי סופר אחראי בעצמי, וזאת לפני שמדברים על האחריות האישית של כל אחד לעתידו.

        Liked by 1 person

      2. (נדמה לי שאתה מתכוון שהשיחה על המודל היא העצים?)

        שמע, אני לא מבין את ההערה שלך. כל יער הוא עץ בתמונה גדולה יותר. גם הדיון במידת המעורבות הממשלתית בניהול הקרנות הצוברות הוא עץ ביער הגדול יותר של מקומה הראוי של הממשלה בחיינו, ובסוף הכל רק עצים ביער הגדול של משמעות הקיום, וחוסר התוחלת של המצב האנושי. סבבה. בוא נדבר על כל הדברים האלה. אבל שני דברים:

        1. אם מתקיים בלהט דיון על "מודל הפנסיה", ואם נראה לי שהדיון הזה מתקיים על אדנים רעועים מאד, אז חשוב בעיני להבהיר על מה מדובר, ולמה אפשר או אי אפשר לצפות ממודל הפנסיה. הפופולאריות החריגה (כאילו, במונחים של הבלוג הזה…) של הפוסט הזה מחזקת אצלי את הרושם שהרבה אנשים לא הבינו על מה בכלל אנחנו מדברים.

        2. בעיקר – הפוסט הזה נועד לאפשר את הדיון שאתה מתאר, לא להחליף אותו. אם זה יער או עץ – השאלה היא האם הוא מחליף את הדיון ברמת ההכללה הגבוה יותר, או מאפשר לנהל אותו בצורה יותר מושכלת. אנשי ה"ריבית התחשיבית" פוגעים ביכולת לנהל את הדיון. הפוסט הזה, אני מקווה ומאמין – משפר את הדיון בשאלות שאתה מעלה. הרושם שלי מרמת הדיון הנוכחית היה שכרגע כל ניסיון לדון בשאלות שאתה מעלה אבוד מראש בגלל שחלק גדול מהאנשים לא מבינים את הבסיס. כשיש את הבסיס, אפשר לדבר על מה כל המודלים המתוחכמים בעולם יכולים לשנות, ומה הם לא יכולים לשנות. איזה מהם הם מודלים מוצלחים, ואיזה לא, ולמה. מה הממשלה יכולה לעשות, ומה לא, ומה המשמעות של כל מהלך ממשלתי.

        אם אנשים חושבים שהשאלה היא רק האם "הממשלה לוקחת אחריות", בלי להבין מה זה אומר, אין טעם לנהל דיון.

        אהבתי

  5. תודה רבה על הפוסט. הערה:
    מדוע צריך שצד ג' "ינהל" את הכספים שלנו (מילה מכובסת ל"ישתמש בכסף שלנו לממן אנשי עסקים מושחתים וקרובים לצלחת")?
    אם זה כספנו, המדינה צריכה לתת לציבור האופציה לנהל אותו לבד.
    המצב הנוכחי גורם לכל שהשוק היום חשוף לשחיתות שנובעת מאופיו הריכוזי.
    כיום טייקונים לא נפגעים מכך שעושים להם תספורות כי הביקורת הציבורית ממש לא משפיעה על מקבלי ההחלטות הבודדים בקרנות הפנסיה. ברגע שהכסף יהיה מבוזר ולא נשלט על ידי אותו קומץ מחליטים נקבל מצב בו האנשים יחליטו בעצמם באילו חברות להשקיע ונקבל מודל של שוק חופשי ולא הכאוס שיש היום בו אחד "משמן" את השני ועושה סיבוב על חשבון הציבור, מבלי ששוק חופשי יכול לתקן את השחיתויות האלו.

    אהבתי

    1. יש סיבה אחת הגיונית למה הציבור לא יכול לנהל את כספו: רוב המוחלט של הציבור הדיוט בכל הקשור לניהול השקעות.
      ומהמעט שנותרו – רובם חושבים שהם יודעים לנהל את כספם.
      לכן, הלטרניבה המומלצת היא לתת לבעלי מקצוע לנהל את הכספים (לא אומר שכל מנהלי המקצוע אכן בקיאים ובעלי יכולת מוכחת להציג תשואות אבל כאן נכנס התפקיד של האזרח- לנסות לבחור פעם אחת או פעמיים את בית ההשקעות הנכון)

      אהבתי

      1. אתה שם לב מה אתה רושם? הציבור לא יכול לנהל את כספו?
        אז למה לעצור בפנסיה? למה שלא יחליטו לי איזה בית לקנות?
        למה לא יחליטו לי מה לעשות בכסף שלי שבעו"ש?

        תנו לי לבחור מה לעשות עם הכסף שלי.
        לא רוצה להשקיע ביצחק תשובה – מדוע לחייב אותי?

        Liked by 1 person

    2. עופר – ניסיון העבר הוא הסיבה שצריך שצד ג' ינהל את הכספים שלך. ניסיון העבר מראה שהאופציות הן או לתת לקרנות הפנסיה לנהל את הכספים שלך, או שהילדים שלי יצטרכו לממן אותך כל ימי זקנתך בגלל שאתה לא חסכת מספיק. זה או זה, או שהמדינה פשוט תגיד "טוב, יש לנו 100,000 זקנים שהיו בטוחים שהדרך הכי טובה לחסוך היא לשים את הכסף מתחת לבלטות, אז אנחנו פשוט ניתן להם למות ברחוב כי היו 3 שנים של אינפלציה ועכשיו החיסכון שלהם נחתך ב- 30%, ואין להם איך לממן דירה, ויש לנו עוד 100,000 זקנים ששמו את החיסכון שלהם בהשקעה בדיור, שעכשיו הערך שלו התרסק כי התפוצצה בועת הנדל"ן, אז הם הולכים למות מרעב. אה, וכאן יש לנו עוד 100,000 קשישים שפשוט לא חסכו בכלל כי הם לא ממש חשבו על זה עד שהם לא הגיעו לגיל 50, ואז כבר היה מאוחר מדי, אז הם הולכים למות ממחסור בתרופות בסיסיות."
      אז אם אתה סוג הליברל שחושב שזה לגמרי סבבה שבן אדם ימות מרעב בגלל שהוא לא קיבל השכלה פיננסית ראויה לשמה, או שהוא יישאר הומלס בגלל שהוא לא ממש טוב בלנהל כספים, אז אתה יכול ללכת ולהישרף באותו הגיהנום שאיין ראנד נשרפת בו. אם אתה לא, אז אין לך ברירה אלא להכיר בזה שהמדינה צריכה לוודא שאתה תחסוך איזשהו סכום מינימאלי באופן שהוא לפחות קצת סביר (דהיינו – ממזער סיכונים תוך נסיון להשיג תשואה סבירה).

      שוק חופשי זה סבבה והכל, אבל מודל השוק החופשי מתבסס על ההנחה של שחקנים רציונאליים מיודעים. ציבור העובדים בגילאי העשרים לחייהם כל כך רחוקים מההנחה הזו שקצה הגלקסיה נראה קרוב יחסית לזה.

      אהבתי

      1. באמת נראה לך שבכלכלה חזירית כמו שלנו מישהו אחר יממן אותי או אותך???
        אנחנו **לצערי** אדם לאדם זאב. בעולם כזה אני לא מצפה שמישהו אחר יממן אותי.

        כרגע הדבר היחיד שאני מממן זה את התספורות של יצחק תשובה.
        תנו לי את הכסף שלי, אני אחליט לגביו הכי טוב.

        אם כבר נדפקנו עם כלכלה חזירית, לפחות תנו לשחק לפי הכללים.
        זה מאוד מזכיר את ההתעללות של המדינה בחיילים המשוחררים עם הפיקדון הדבילי שנותנים להם במקום לתת להם את הכסף שלהם.

        אהבתי

  6. שלא נדבר על כך שברגע שנוכל לנהל את כספנו, גם דמי הניהול יוכלו לרדת.
    ההמלצה שלך "להתמקח על דמי הניהול" ריקה מתוכן.
    ממליץ לך לנסות להתחזות לאיש הייטק עם התנאים הגרועים (6% + 0.5%) ולנסות לקבל תנאים טובים יותר מהגרועים שיש בשוק.
    תתפלא איך שכל קרנות הפנסיה יזרקו אותך מהמדרגות (מניסיון).

    אהבתי

    1. לא טוען שאתה משקר/מגזים/טועה אבל הנסיון שלי אומר אחרת.
      עם חסכון לא מזהיר בגובהו והכנסה די נמוכה באותו רגע, אחרי שתי שיחות טלפון כבר הייתי עם הצעה סבירה – 2% + 0.2%.

      Liked by 1 person

  7. תודה רבה על פוסט מעניין ונהיר.

    בתור חוסך צעיר יש לי שתי שאלות:

    1. האם העובדה שהקרנות לוקחות 'קצת' מהחוסכים הצעירים לא פוגעת בנו?

    2. מה ההצדקה לקחת כסף מחוסכים כדי לפצות על שגיאות של הרגולטור [רק על בסיס שותפות באותה קרן]?

    3. כמה זה קצת? בכמה טועה/טעה הרגולטור (בחישוב התשואה ובחישוב האקטוארי)?

    אהבתי

    1. 1. פוגעת. אם תסתכל בדו"ח הפנסיה שלך, יש לך סעיף שנקרא "תשואה אקטוארית". הסעיף הזה מתייחס לכסף שהתווסף או נגרע לקרן לא כתוצאה מהשקעות, אלא כתוצאה מההפרש בין ההנחות שלפיהן נקבעה הפנסיה החודשית של פנסיונרים בפועל, לבין המציאות. כך למשל, בחודש שבו מתו באופן מפתיע מלא פנסיונרים צעירים יחסית, תראה תשואה אקטוארית חיובית. בחודש שבו לא מת אף פנסיונר, על אף שסטטיסטית היו אמורים למות 400, תראה תשואה שלילית. ההפרש בין ההנחות לגבי התשואה של הקרן של הפנסיונרים לבין הביצועים שלה בפועל, גם כן נספג כתשואה אקטוארית שלילית.
      2. ההצדקה היא בגדול שאין מקום אחר לקחת את הכסף הזה ממנו. זה חלק מהחוזה שנכנסת אליו כשהחלטת להצטרף לקרן הזו. לא מתאים לך, תצטרף לקרן אחרת, שמבטיחה פחות לציבור החוסכים שלה, אבל גם תבטיח לך פחות.
      3. שאלה מאוווווווווווווד מסובכת. אולי אסף יידע לענות עליה.

      אהבתי

      1. תודה רבה. אני אסתכל.

        אז למעשה אחד הפרמטרים שאני צריך לשקול בבואי לבחור קרן פנסיה הוא התפלגות גילאי החברים בקרן.
        אם החוסכים צעירים, אז נטל ה'השלמה' מתפזר על פני יותר חוסכים ואני אנזק פחות (וכן להיפך).

        האם מי מהקרנות מפרסמת את הנתונים האלה? (התפלגות גילאי החברים, תשואה אקטוארית לאורך שנים או נתון עקיף כלשהו)

        ממה שהבנתי כל קרנות הפנסיה בארץ כפופות לרגולציה הזו ואין קרן אחרת שאני יכול להצטרף אליה ולהתחמק לחלוטין מהמס הזה (אלא אם יש קרן שכל חבריה צעירים לפני פנסיה).
        איזו קרן מבטיחה פחות? מה בדיוק היא מבטיחה פחות?

        אהבתי

      2. 1. דימה מה זה תשואה אקטוארית ? אתה מוזמן להעלות תצלום של דו"ח פנסיה עם צמד המילים הזה שמעולם לא שמעתי עליו.

        אולי אתה מתכוון לתשואה דמוגרפית ? אם כך זה בדיוק הפוך – בחודשים בהם יהיה מקרי מוות שהם מרובים מהציפייה, אזי התשואה הדמוגרפית תהיה שלילית.

        2. . "לא מתאים לך, תצטרף לקרן אחרת" – אין דבר כזה קרן אחרת. כל הקרנות הן בדיוק אותו דבר והן מבוססות על עקרון הערבות הדדית.

        האלטרנטיבה היא להפקיד רק לביטוח מנהלים / קופת גמל משלמת קצבה (אבל אז תשלם יותר על הביטוח…).

        3. בחישוב האקטוארי, מהנתונים שראיתי, הוא לא טועה. במצטבר יש תשואה דמוגרפית חיובית.
        בכל מקרה הרגולטור הוא לא האחראי הבלעדי על התושאה הדמוגרפית, יש גם משקל רב לחברה המבטחת עצמה שנובע ממדיניות החיתום שלה וכו'.

        בחישוב התשואה כרגע אין בעיות, הבעיות עצמם אמורות (אולי) להגיע בעתיד.

        אהבתי

      3. נתון יותר מדוייק לגבי התשואה (לא הדמוגרפית, התשאה על הנכסים):

        התשואה הממוצעת בתיק הפנסיונרים של מנורה מבטחים (לדוגמא) הייתה בשנים האחרונות 7.69%, הריבית התחשבית היא % 3.74 .

        כלומר אין בעיית איזון אקטוארי בגלל התשואה.

        אהבתי

  8. בנוסף לעצור לעיל, אני אוסיף עוד נקודה.
    הרגולטור איטי וחסר יכולתאמיתית לבחון את קרנות הפנסיה. והפרצה שקוראת לגנב היא שחברות הפנסיה יתדפקו על דלתות הרגולטור, ויוכיחו לו באותות ומופתים שהתשואה נמוכה מהצפוי. בדיוק כמו שקורה בשוק המזון המפוקח, שאתה במחיר הרבה יותר מהר משאר המזון

    והאמת שקל לבדוק את זה. כמה פעמים הנוסחה תוקנה לתשואה גבוהה יותר?

    אהבתי

    1. קשה לראות איך הנוסחה תתוקן לתשואה גבוהה יותר כשתוחלת החיים ממשיכה לעלות.
      וזה בלי קשר לשאר הפרמטרים כמו ריבית ומצב הכלכלה המקומית והעולמית.

      אהבתי

      1. "קשה לראות איך הנוסחה תתוקן לתשואה גבוהה יותר כשתוחלת החיים ממשיכה לעלות"

        מקדם ההמרה מכיל בתוכו צפי לתוחלת חיים, הצפי הזה מתעדכן כל פעם עם העלייה בפועל של תוחלת החיים ואז מקדם ההמרה עולה.

        ככה הנוסחא מתוקנת.

        אהבתי

    2. כמו שהגבתי כבר לאור – לקרנות הפנסיה אין עניין כל כך גדול בהחלטה הזו של הרגולטור. הכסף שלא הולך לפנסיונרים, לא הולך במקום זה למנהלי הקרן, אלא לחוסכים הצעירים יותר בקרן, בצורה של מה שנקרא "תשואה אקטוארית". למנהל הקרן אין אינטרס גדול להראות תשואה אקטוארית גבוהה ובמקביל להוריד את גובה הפנסיה, אם כבר אז להיפך (אבל גם להיפך לא ממש, כי גם אם אני אומר "תראו! אצלי הפנסיונרים מקבלים מלא כסף, אה, אבל לקחתי לך ברבעון האחרון 5% מהקרן שלך כדי לממן את זה" אני לא יוצא כל כך טוב).

      אהבתי

  9. תודה על פוסט מעניין וחשוב.
    בדברי הסיכום חסרה ההדגשה, הנובעת כמסקנה מהשפעת הריבית, על חשיבות ההתחלה של החיסכון הפנסיוני. לפי החישוב שהצגת, שקל שחסכתי בגיל 25 שקול לשלושה שחסכתי בגיל 65. זה פער מספיק גדול כדי לשכנע צעירים לצאת למסעדה אחת פחות בשבוע, ובכך דיינו

    Liked by 1 person

  10. מצויין. חבל שזה לא מוסבר כך על ידי אגף שוק ההון, ובמיוחד ההדגשה לגבי העובדה שהחיסכון הפנסיוני המחוייב בחוק הוא המינימום שהמדינה רואה לנגד עיניה.

    אהבתי

  11. פוסט נהדר.
    אישית אני חושב שהרגולטור מתערב שלא לצורך ויוצר יותר נזק מתועלת, ושראוי שתבוטל הרגולציה על תחום הפנסיה כליל.
    אל מול החשש שהחברות תסמוכנה על כך שהממשלה תציל אותן, הדרך הטובה ביותר היא לעשות בדיוק הפוך: לקבוע בחוק עם עוגנים מובהקים ש*לא* מצילים קרנות פנסיה (כמו גם תאגידים גדולים אחרים). זה קריטי להתנהלות תקינה של השוק.
    ולהכריח אדם לחסוך סכום מסוים זו בעיה עצומה, משום שעם הכסף הזה הוא יכול לעשות דברים יותר חשובים שבסופו של דבר יעזרו לו לימי הזקנה הרבה יותר. ואותו כסף שהוא הוכרח לחסוך עוזר רק לטייקוני הפנסיה.
    כמו כן, נקודה שלא דיברת עליה היא שאדם יכול שלא לחסוך כאשר הוא משתכר מעט, ולחסוך הרבה כאשר הוא משתכל הרבה. סכום ההכנסה של אדם אינו קבוע לאורך השנים, וסביר שאנשים יחסכו לעתיד רק כאשר יש להם הכנסה גבוהה. זה עוד משהו שהרגולטור מתעלם ממנו לגמרי, ולמעשה גם הציבור הכללי לא שם לב לזה כשהוא חושב על עצמו כמה הוא "לא אחראי" בעוד שהוא בעצם מתנהל באופן שקול לגמרי.
    חוץ מזה כתבתי עוד כמה דברים עקרוניים בעניין הזה בטור שלי כאן http://mida.org.il/2015/08/25/%D7%AA%D7%A0%D7%95-%D7%9C%D7%A0%D7%95-%D7%9C%D7%93%D7%90%D7%95%D7%92-%D7%9C%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%93-%D7%A9%D7%9C%D7%A0%D7%95-%D7%91%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%A0%D7%95/

    אהבתי

  12. ישנו דבר רביעי שהפנסיה שלנו תלויה בו!

    ערך הכסף המשתנה.
    אותו אדם מהדוגמא הפשוטה, שהבטיח לעצמו 800 שקל בחודש לפרישה, יכול למצוא את עצמו עם 800 שקל שיכולים לשמש לקונפטי.
    אם תוחלת החיים עלתה ובדיוק הילודה ירדה – ואז על כל 4 רפתות שהיו פעם, 1 שורדת ו 3 נסגרות בגלל שאין מספיק ידיים עובדות בשביל לטפל בפרות.
    אז אין מספיק היצע של מוצרים – המחירים עולים – ליטר חלב עולה פי 4 – החוסך שאחראי שלנו נשאר עם 200 שקלים ריאליים.

    אהבתי

      1. להצמיד למדד המחירים לצרכן זה לא "קסם".
        החלב לא ייצר את עצמו.

        זה או לנסות לשלם פנסיות על הגב של העובדים של הדור הבא: סטייל יוון. או לפגוע בחוסכים.

        אהבתי

    1. השתנות ערך הכסף מגולמת בתוך סעיף מספר 2 בתיאור של אסף – התשואה על החיסכון. הכוונה היא תמיד לתשואה הריאלית ולא הנומינלית.

      אהבתי

  13. פוסט נהדר, שמרתי בצד על-מנת לפנות אליו אנשים בעתיד. 🙂
    עכשיו כל מה שאני צריך זה פוסט שמסביר שינויים ברמת הסיכון בפונקציה של המרחק עד ליציאה לפנסיה (שזו נקודה שהרגולציה בישראל אולי לוקה בה).

    אהבתי

  14. אמסטרדמסקי מייצר היסטריה כי הנוסחה של בנק ישראל מניחה תשואה של 4% והריבית חסרת הסיכון במשק היא 0.1%. כאן הוא מבלבל בין ריבית חסרת סיכון לחלוטין לבין התשואה בפועל של קרנות הפנסיה, שלוקחים קצת סיכון כי מלווים לעסקים ריאליים תמורת 8-13% ריבית ומצד שני יש להם גם קצת תספורות (זה ה"סיכון" שמביא את התשואה הגבוהה יותר). אמסטרדמסקי צועק שעקב ההפרש בין 4% ל-0% הפנסיה נשחקת. אולם, בפועל תשואת קרנות הפנסיה ב-3 השנים האחרונות היא 6.4%, 10.2%, 11.5% (ראה אתר משרד האוצר) מכאן שהפניקה עדיין רחוקה ובפועל התשואה עודפת על הנחת האוצר.

    אהבתי

    1. אתה צודק בקשר לתשואות, אבל בפועל כאשר רואים את המאזנים של הקרנות הוותיקות, רואים שיש גרעונות, כנראה שתשואה לאורך זמן לא הצליחה לפצות על התתחייבויות, אבל אולי אני מחמיץ משהו.

      אהבתי

    2. התשואות הגבוהות שלהן בשנים האחרונות הן בדיוק בגלל ירידת הריבית חסרת הסיכון אשר הובילה לשערוך ההשקעות שלהם. מה שקורה הוא שבעצם הכירו ברווח היום והריבית האפקטיבית העתידית קטנה. (יהיה קשה מאוד לשחזר את השלוש שנים האחרונות בשלוש השנים הבאות, וכאשר הריבית במשק תעלה כל הקרנות תרשומנה הפסדים!)

      אהבתי

    3. אלון, את הכסף של הגימלאי הקופה חוסכת במסלול חסר סיכון לפי הוראות המפקח ולכן התשואה היא כמו שהיא, אם יפקידו בקופה הכללית אז עלול להיות גם ירידה של 20-30% (כמו ב2008) ואז מה ישלמו לגמלאים…..ד.א זה מה שקורה בביטוח מנהלים שם יש תנודתיות גבוהה בין כל חודש לשני בגמלה.

      אהבתי

    4. הבעיה אחרת השקעה של גמלאים לפי הנחיית האוצר היא מאוד סולידית כ 2% תשואה
      ברגע שמנתקים את הסיבסוד הצולב הגמלאים צריכים למצוא כ 1.74% של פער
      מצד שני פנסיונר ממוצע יחיה כ 15-20 שנה כלומר אין הצדקה להשקעה סולידית
      אבל פנסיונר שיחווה קריסה יקה להתאושש בזמן סביר
      הפתרון הוא הגדלת הסיכון עם ערבות ממשלתית מוגבלת או הקצאה צ'יליאני של אגח מיועד
      או מעבר חלקי לקופג ששם יש שליטה על מודל ההשקעה

      אהבתי

  15. בסך הכל, אתה לא טועה, אבל אני מרגיש שאתה קצת מקטין מחשיבותה של המדינה בסיפור הפנסיה, בעיקר בארבעה נושאים –
    הראשון הוא דמי הניהול, שמוגבלים על ידי החוק, ודמי הניהול בפועל נגזרים מחלקיות כזו או אחרת מדמי הניהול המירביים. זה נכון שרוב החוסכים משלמים פחות ממה שקבוע בחוק, אבל לו החוק היה מאפשר דמי ניהול כפולים, הסבירות היא שדמי הניהול של הרוב היו קופצים פי שניים גם כן. בצורה כזו, המדינה משפיעה באופן כמעט ישיר על הסעיף השני בחישוב שלך, של התשואה על החיסכון.
    דבר שני, עבור כ- 30% מהעובדים, שעובדים בשכר מינימום או קרוב לו, השאלה של הסכום שהמעסיק מחוייב להפריש לפנסיה בעבור העובדים שלו היא גם מהותית (מי שעובד בשכר משמעותית גבוה ממינימום לא מושפע, כי בפועל זה פשוט יורד מהשכר שלו). בפועל, הרגולטור יכול היה לחייב את המעסיקים להעלות את ההפרשה וכך להעלות את שכר המינימום האפקטיבי בלי באמת להעלות אותו (או כמובן להוריד אותו באותו האופן). כמובן, השאלה של שכר המינימום הרצוי היא שאלה ענקית נפרדת, אבל צריך להבין שהרבה מהביקורת הציבורית על מודל הפנסיה נושקת לביקורת על גובה שכר המינימום.
    דבר שלישי, באמצעות האג"ח היעודיות, המדינה כן מבטיחה את התשואה ארוכת הטווח של החוסכים (במידה כזו או אחרת) על חשובנם של האזרחים העובדים (בפועל, אין הבדל מהותי בין פנסיה תקציבית לאג"ח היעודיות). גם כאן, הרגולטור יכול להשפיע על השאלה כמה מהפנסיה לבטח ובאיזו תשואה. למשל, נכון להיום מבטחים כ- 30% מהפנסיה בכ- 5% תשואה ריאלית, במקום זה אפשר היה לבטח סכום מזערי (נגיד עד מלוא ההפרשה ממשכורת מינימום) בכ- 4% (שהיא התשואה שלפיה נעשו החישובים האקטואריים).
    דבר רביעי, וחשוב מאוד, הוא ההשפעה של המיסוי על הפנסיה – יש הבדל גדול בין הפנסיה שאנחנו מפרישים אליה כספים כחובה, לבין חיסכון נוסף – ההבדל הוא שמהכספים שמפרישים כחובה מקבלים הטבות מס ענקיות, וגם על זה יש הרבה מאוד ביקורת (מי מקבל את ההטבות, מה גובהן וכו').

    אהבתי

    1. אתה מעלה נקודות נכונות וחשובות. כבר הגבתי פה, ואני אומר שוב – זה פוסט שנועד לאפשר דיון מושכל בנקודות כמו הנקודות שאתה מעלה. הוא לא נועד להחליף את הדיון הזה. אם אחרי קריאת הפוסט שלי אנשים יבינו טוב יותר את הנקודות שאתה מעלה – מצוין.

      אהבתי

  16. תודה על הפוסט. שאלה:
    תחת Moral Hazard הראית שבחסכון של מיליון שקל, הנוסחא, בהינתן 2% תשואה לשנה, מבטיחה 11,000 לחודש.
    אממה, אם אני משקיע לבד את אותו הסכום בשוק ההון, תחת אותה תשואה של 2%, אני מקבל 16,000 לשנה (1M*0.02/12) כתוצאה מהריבית, בנוסף לצוואה יפה של מיליון שקלים לילדים. כלומר הסידור הזה לא משתלם לי.
    פספסתי משהו?

    אהבתי

    1. למה לא מסתדר? 16,000 ל**שנה** כתוצאה מהריבית נותן 1,300 שקל וקצת ל**חודש**. שאר ה 9,700 יורד מסכום החיסכון עצמו (הקרן). מה שעם הזמן, כמובן, גם מקטין את תשלומי הריבית.

      אהבתי

  17. הערה קטנה: אתה לא מסביר נכון את המודל העסקי של חברות הביטוח. הסיכון של חברת ביטוח לא קטן אם היא מחתימה הרבה מבוטחים – הוא גדל. אם תכפיל משתנה מקרי פי 1000, סטיית התקן שלו תגדל פי 1000. הדרך שבה חברת ביטוח שולטת בסיכון היא הערכה נכונה של הסיכון של כל מבוטח ומבוטח וקביעת הפרמיה האישית בהתאם.

    אהבתי

    1. fsasdfaadsf – ההנחה היא שהמוחתמים הם דגימות מאותה התפלגות – זה לא שמחתימים את אותו בן-אדם 1000 פעם. אם אתה דוגם בצורה בלתי תלויה 1000 פעם השונות שלך יורדת.

      אהבתי

      1. הביטוח הוא פרטני היכולת שיערוך הסיכון למוות ואובדן כושר עבודה של מבוטח בודד בצורה אמינה היא בלתי אפשרית כמעט
        מבוטח בן 25 בריא רזה ללא רקע משפחתי יכל תוך עזור להשמין ולפתח סכרת וזה ללא שום 'סימן מעיד'
        ולכן ההבדל בין קרן הפנסיה שיכולה להעריך בצורה אמינה את המבוטח הממוצע ולתת תעריף תחרותי
        וחברת הביטוח שמעצימה את הסיכון האישי לכל המבוטחים מתוך רצון לגדר את השגיאה בהערכה

        אהבתי

  18. לא מתאפק ומוסיף שיש טעות טכנית קטנה. אתה כותב:
    ״… בעולם מושלם עם תחרות מושלמת ופרטים מאד נבונים, התשלום שנקבל מדי חודש יהיה די קרוב לסך החיסכון שלנו (בתוספת התשואה שתמשיך להצטבר גם אחרי הפרישה) חלקי החודשים שנשארו לנו לחיות אם נחיה בדיוק כמו האדם הממוצע.״

    זה היה נכון אם ריבית היתה חיבורית ולא כפלית. זה לא משפיע על מהות המאמר אך לא מדויק.

    אהבתי

  19. (מעתיק מפייסבוק)
    א. לא התייחסת לכך שיש מספר שחקנים מצומצם, ולמעשה אין אפשרות חוקית להקמת קרן פנסיה שתתן דמי ניהול נמוכים יותר
    ב. האם לא נכון יותר לבטל לחלוטין את החובה לחסוך לפנסיה, ורק להבטיח בחוק קיצבה בגובה מסוים (נניח, השכר החציוני במשק) לכל פנסיונר, בלי שאלות? כדי לממן את הקיצבה יעלו את המס, אבל האזרחים לא ירגישו כי התשלום שלהם לפנסיה יתבטל.

    אהבתי

    1. א. נכון שיש מספר שחקנים מצוצמם, ונכון שי שמגבלות על הקמת קרן חדשה (לא הייתי אומר שאי אפשר), וזה משפיע על התמונה. ככה זה שמנסים להכניס את הדברים הכי חשובים ל 2000 מילה.. אי אפשר לכסות הכל.

      ב. זה רעיון לא רע. יש בו דברים טובים (את חלקם אמרת, ויש עוד) ויש בו חסרונות. אם קצבת הזקנה תהיה גבוהה יחסית – אנשים לא יחסכו ויסמכו על העזרה של משלמי המיסים של עוד שלושים שנה. אם הקצבה תהיה נמוכה, סביר שיהיו אנשים שלא יחסכו, או כמעט לא יחסכו, ואז נצטרך להחליט מה עושים עם כמויות גדולות של קשישים מאד עניים. בסך הכל – זה לא רעיון רע בעיני, אבל אני לא בטוח שהוא בהכרח טוב יותר מהסידור הנוכחי.

      אהבתי

      1. זה יעודד הגירה של אנשים מבוגרים לקראת גיל פרישה (שיבואו להנות מהקצבה בלי לתרום את חלקם לעוגת ההכנסות לכל אורך החיים)
        כל עוד חוקי ההגירה הנוכחיים בתוקף – זה לא צעד חכם במיוחד

        אהבתי

      2. אם יש להם הון עצמי, אז למה לא? עדיף שיבזבזו אותו בישראל.
        ואם אין להם, לא סביר שיגיעו ויחיו מ-5000 ש"ח לחודש בתנאי עוני יחסיים. וגם אם כן, הרי ממילא הכסף חוזר למשק בצורת צריכה.

        אהבתי

      3. דווקא מי שאין לו הון עצמי יעדיף לחיות בעוני יחסי מ5000₪ בישראל ולא בעוני אבסולוטי בארץ מוצאו (אפשר לחיות בצורה סבירה ויותר מהסכום הזה בפריפריה)
        וגם מי שיש לו הון – אם שנה עבודה והתאזרחות בישראל מביאה תוספת נכבדה לפנסיה – הוא יבוא לפה לשנה ויחזור הבייתה (ותסכים איתי שלא נדרוש מפנסיונרים לחתום בלשכה כל בוקר)

        אהבתי

  20. "פנסיה זה לא נושא מסובך אבל אני צריך 2200 מילים בשביל להסביר רק חלק ממנו"

    אחד הנושאים היותר סבוכים לדעתי….

    א. בכל מקרה, כרגע, אין בעיית איזון אקטוארי בגלל התשואה על הנכסים.
    התשואה הממוצעת בתיק הפנסיונרים של מנורה מבטחים (לדוגמא) הייתה בשנים האחרונות 7.69%, הריבית התחשבית היא % 3.74. הכל טוב (כרגע).

    ב. "החשש הוא שהם יציעו סכום גבוה מדי, וישקיעו באפיקים מסוכנים מדי" – מראיונות שקראתי עם מנהלים בבתי השקעות המציאות דווקא הפוכה, אף אחד לא מוכן לקחת סיכונים גבוהים מהחשש בשנה מסויימת הוא ישיג תשואות נמוכות מאוד ואז לך תסביר להמונים שבתוחלת בטווח הארוך הוא ישיג תשואות יותר גבוהות.
    כלומר הנזק התדמיתי – תקשורתי מסליל את רוב הקרנות להשקיע בצורה פחות או יותר דומה ואף אחד לא מנסה לעוף על עצמו.

    ג. "הוא זה שקובע את הנוסחה שלוקחת בחשבון כמה כסף חסכת, כמה שנים אתה צפוי לחיות" – זה לא מדוייק, בביטוחי מנהלים לדוגמא, החברה היא זו שקובעת את מקדם ההמרה.
    בנוסף אני דיי בטוח שקרנות פנסיה שונות מציעות מקדמי המרה שונים, למרות שאני לא בטוח בכך.

    ד. פוסט טוב למי שלא יודע כלום על הנושא.

    אהבתי

  21. עוד משהו:
    "אנחנו מקבלים כל חודש סכום קבוע, מובטח" – גם זה לא נכון, החל מ 2012 כמדומני (יכול להיות 2013, אל תתפוס אותי במילה) אין דבר כזה מקדמים מובטחים.

    המקדם יכול להשתנות אפילו אחרי שהתחלת לקבל קצבה.

    אהבתי

  22. כרגיל מאמר מעולה. תודה רבה עליו!
    שתי הערות קטנות:
    1. לא ברור לי איך הגעת מחיסכון של מיליון ש"ח ל-11,000 ש"ח קצבה. בעיקרון זה אמור לצאת קרוב ל-5000 ש"ח כיום.
    2. הרגולטור כבר ניסה לשנות פעמיים את נוסחת המקדם אבל הפוליטיקאים עצרו אותו. אז למרות שהרגולטור הגיב באיחור הוא לא הגיב עד כדי כך באיחור. הסיכון המוסרי של הפוליטיקאים הוא לא פחות מאשר הסיכון המוסרי של מנהלי הקרנות ולכן צריך להרחיק אותם מההחלטות האלו.

    אהבתי

    1. תודה!

      1. זה במודל הפנסיה של סחבק. מיליון שח. 2% ריבית. עשר שנים לחיות. אני משער שבמודל האמיתי אנשים חיים יותר… בכל מקרה, זו הייתה סתם דוגמה. עכשיו אני שם לב שהיא יצאה דומה למציאות בכמה מרפמטרים, וזה יכול להיראות כאילו זה מה שיקבל מי שחוסך מליון. זו לא הייתה הכוונה. הייתי צריך לבנות דוגמה אחרת…

      2. !!
      (בהערת אגב, ושוב – הייתי צריך להיות יותר מדויק בכתיבה, אבל – כשאני אומר פה רגולטור אני מתכוון לכל המערכת, כולל הפוליטיקאים. הרגולטור והאנשים שתחתיו יכולים להיות מאד מקצועיים, ומאד זריזים. המערכת בכללה היא זו שנוטה להגיב לאט.)

      Liked by 1 person

  23. ההערה היחידה היא שלרגולטור יש השפעה גדולה
    תיק האגחים של לפנסיונרים נותן תשואה של 2% בגלל הנחיות הרגולטור, הניתוק מנסיבסוד הצולב הבין דורי
    מאיץ את מצב הגרעון
    ולרגולטור יש מקום בתיקון סביר של הבעיה
    (אגח מיועדות במודל צ'יליאני או ערבויות לתשואה תחשיבית)

    אם הייתי לפני פרישה הייתי מושך קצבתמינימום
    למשתמש במקלטי מס כדי לבצע השקעות במודל פאסיבי 'מסוכן' יותר וזה בהנחה שהרגולטור לא התאפס

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s