מסחר בינלאומי – הטווח הקצר

(950 מילים)

מסכת הטיעונים הסטנדרטית לטובת סחר בינלאומי חופשי נשענת, באופן גורף מאד, על ניתוח של הטווח הארוך. האם זה חור ענק בטיעון? האם המסקנות משתנות, או אפילו מתהפכות, אם לוקחים ברצינות את השיקולים של הטווח הקצר?

מאז שכתבתי על היתרונות של סחר חופשי, ועל חוסר הביסוס של חלק ניכר מהחששות בנושא, אני מבטיח לעצמי לכתוב פוסט שמפרט גם את שיקולי הטווח הקצר. זה נושא מסובך וטכני, ואני דחיין ידוע, אבל עד שיהיה פוסט שלם בנושא, אני רוצה לעסוק בקצרה בשאלה מאד חשובה: האם בכלל צריך ניתוח נפרד עבור הטווח הקצר? מהו בכלל הטווח הקצר?

מהו הטווח הקצר במסחר בינלאומי?

יש שני מועמדים עיקריים לכתר הטווח הקצר:

  1. הזמן שייקח לשוק העבודה להתארגן מחדש, כלומר – הזמן שייקח לכל מי שאיבד את מקום העבודה שלו למצוא מקום עבודה אחר.
  2. הזמן שייקח למערכת המחירים להתארגן מחדש, כלומר – הזמן שייקח עד ששער החליפין יתאים את עצמו כך שסך ערך הייבוא יהיה שווה בקירוב לסך ערך הייצוא.

האפשרות הראשונה אינטואיטיבית, עוסקת באופן ישיר בנושא חשוב – אבטלה, בעלת השלכות מדיניות ברורות, ו… היא כמעט לחלוטין לא מועילה לדיון על סחר בינלאומי.

הסיבה שאני חושב שהגדרה מספר 1 לא מועילה לדיון הזה היא לא שההגדרה הזו לא חשובה, אלא זה שהיא חשובה מדי. כל שינוי כלכלי לכל כיוון יגרום לאנשים לאבד מקומות עבודה. כל רפורמה משמאל או מימין, כל קיצוץ או הרחבה של תקציב הממשלה, כל מכס שיבוטל וכל מכס חדש שיאכף, כל טכנולוגיה חדשה, כל פעם שאנשים מתלהבים ממוצר חדש או מתעייפים ממוצר ישן (מי אמר קרוקס?), כל אלו יגרמו לאובדן מקומות עבודה ולסבל אמיתי מאד בטווח הקצר. הטווח הזה הוא שיקול כשחושבים על כל נושא כלכלי, גם על רפורמות במדיניות הסחר הבינלאומי, והוא סיבה טובה לתמוך ברשת ביטחון. אבל מה ההגדרה הזו מלמדת אותנו ספציפית על מדיניות הסחר הבינלאומי? זה שלוקח זמן למצוא מקום עבודה אומר להסיר מכסים או להוסיף מכסים? לסבסד ייצוא או לא? זה מחזק את הטענה שייבוא גורם לאבטלה או מחליש אותה? עד כמה ההבנה שלוקח זמן למצוא מקום עבודה חדש, חשובה ככל שתהיה, משפרת את ההבנה שלנו בנושאי סחר? לדעתי – מעט מאד. אבל יש גם את הגדרה מספר 2.

מה זה הסינית הזאת בהגדרה מספר 2? 

הבה נחתוך בבולשיט – מתוך אלפי המילים שכתבתי בהסבר על מסחר בינלאומי אנשים זוכרים בעיקר גרף אחד. לימדתי מסחר בינלאומי במשך ארבעה סימסטרים, וקל לראות שהגרף הזה יוצר אצל הקורא/סטודנט את מה שפסיכולגים מכנים The a-ha! moment. הייבוא הוא התמורה לייצוא. איך לא חשבתי על זה קודם? כל שאר הדברים בפוסט נובעים מההבנה הזו, או שהם פשוט הרבה פחות חשובים. הנה הגרף עם הנתונים עבור ישראל בעשורים האחרונים, למי שפספס:

imp_exp

אלא שהשיוויון בין ייבוא לייצוא לא חייב להתקיים בכל רגע, והחריגות האלה מהשיוויון בהחלט יכולות להציג שיקולים חדשים, חשובים, וספציפיים לנושא הסחר הבינלאומי. אלו שיקולים שבאמת משפרים את ההבנה שלנו בנושא – אי אפשר בכלל לדבר על הפעולות של בנק ישראל בשוק המט"ח, למשל, בלי להבין אותם. אז עכשיו אפשר להסביר את ההגדרה השניה, זו שיותר רלוונטית לדיון. שער החליפין הריאלי הוא זה שמביא לשיוויון בין הייצוא לייבוא (וזה יהיה הנושא המרכזי של הפוסט על הטווח הקצר, בלי נדר). כל עוד השיוויון הזה לא מתקיים, שיקולי הטווח הארוך אינם שלמים, ולפעמים מטעים ממש. אבל בגלל שלשער החליפין הריאלי לוקח זמן להתאים את עצמו, יכול להיות שייקח זמן בין גידול משמעותי בייבוא וגידול דומה בייצוא. עד שהם משתווים – אנחנו בעולם של הטווח הקצר.

עכשיו הרגע לגשת לנתונים ולשאול: האם זהו פן חשוב של המציאות? האם במציאות אכן נוצרים פערים גדולים בין היבוא והייצוא? האם יש טעם להשקיע זמן ומאמץ בניסיון להבין מה יכול לגרום לפערים בין הייבוא והייצוא, ולמה הפערים האלו גורמים? אם התשובה היא לא – אז שיקולי הטווח הקצר הם מאד משניים. אבל אם התשובה היא כן – אז הם יכולים להיות שיקולים חשובים.

התשובה – בהמון המון גרפים, עם כל מדינות ה OECD, ומעט מילים.

בדרך כלל לא

גם אם הייבוא והייצוא לא זהים ממש, הם מאד קרובים, ונעים במתאם קרוב למושלם:

australia austriabelgiumczech_rephungaryitalymexicometherlandnew_zealandpoland_1koreaslovaniaswitzerland

לפעמים כן, אבל עדיין לא ברור שזה מעניין, ויותר מאשר בעיות במדידה

קודם כל, ידוע לנו בודאות שיש בעיות במדידה, כי כאשר סוכמים את הייבוא בכל העולם, ואת הייצוא בכל העולם, מתברר שהעולם מייבא יותר ממה שהוא מייצא. זה כמובן בלתי אפשרי. לכן, קבוצת המדינות הבאה, שבה יש פערים לא טריויאלים אבל לא מאד גדולים בין הייבוא לייצוא, גורמת לדריכות מסוימת, אבל עוד לא ברור שזה סיפור חשוב.

canada1chile1denmark1estonia1finland1france1germany1iceland1japan1spain1sweden1

אבל אז מגיעה הקבוצה השלישית וצועקת עלינו – צריך ללמוד את הנושא הזה!

הקטע בקבוצה השלישית של המדינות הוא לא רק שהן סוטות משמעותית משיוויון בין הייבוא והייצוא, ולעיתים לאורך זמן, אלא שאלו מדינות מאד מסוימות. זו רשימה שפשוט מתחננת לתיאוריה כלכלית שתקשר בין הפער הגדול בין הייבוא והייצוא שלהן ובין אלמנטים כלכליים אצלן. נוורבגיה – משהו עם הגז? אין איזה מחלה הולנדית שקשורה לסיפור? אירלנד – בירת הרפורמות של אירופה, אם לא של העולם כולו? ארה"ב (שהיא הגרף נטול העיצוב והכותרת) – מדפיסה את המטבע של העולם, הדולר. וכמובן – יוון… נדמה לי שגם הם היו בכותרות לאחרונה, לא?

Graph1greece2ireland2norway2uk2

אז מה אני בעצם אומר? 

רוב המדינות המפותחות, רוב הזמן, מקיימות שיוויון, או כמעט שיוויון בין הייבוא והייצוא שלהן. כל עוד המצב הזה נשמר, וזה בהחלט המצב בישראל כבר כמה עשורים, טיעונים של הטווח הארוך יכולים וצריכים להיות בקדמת הבמה. בגלל זה אני עומד לגמרי מאחורי הפוסט שכתבתי בנושא: כדי לנתח את המדיניות הרצויה לישראל בנושאים כמו מכסים, סובסידיות לייצוא, וכו', טיעונים של הטווח הארוך, כלומר – טיעונים שמניחים שיוויון בין הייבוא לייצוא, הם הכלים הרלוונטיים. אבל, זה לא אומר שאף פעם אין משמעות לשיקולי טווח קצר.

אנחנו יודעים שיש מקום לשיקולי טווח קצר כי יש מדינות שבהן יש פער לא זניח בין הייבוא והייצוא. בחלקן נראה שהוא לא כל כך חשוב, או שיטתי. אבל יש מדינות  שבהן יש פער משמעותי, שנמשך לאורך זמן, והכי חשוב – לא נראה שזו רשימה מקרית של מדינות. יש שם משהו שדורש הסבר. בגלל זה יש ענף שלם בכלכלה – מקרו בינלאומי, שעוסק בעיקר בחריגות האלו. מה גורם להן? למה הן גורמות? מהי המדיניות שנובעת מהתשובות לשאלות האלו? וכו'. בלי נדר – אכתוב מתישהו פוסט היכרות על מה התחום הזה מנסה לעשות, ועד כמה הוא מצליח.

Advertisements

16 תגובות בנושא “מסחר בינלאומי – הטווח הקצר”

  1. אתה רואה קשר בין יוון וספרד (למיטב ידיעתי גם אסטוניה במצב כלכלי לא משהו) – שחוו קריסה כלכלית לאחרונה – והמצב הקבוע של עודף ייבוא? האם ההיחלשות הכלכלית בצרפת לאחרונה קשורה לייבוא שגדל מהייצוא? (שאלת הביצה והתרנגולת)
    במקרה של ארה"ב אפשר להסביר את ההבדל בייצוא של דולרים, אבל צריך להבין מה הסיפור עם אנגליה…

    אהבתי

  2. שאלה: אם בדר"כ סוגיות של סחר בין-לאומי לא חשובות גם בטווח הקצר, מדוע מדינות כמו סין עוסקות במשחק בשער המטבע שלהן, ומדוע מדינות אחרות כמו ארה"ב מוטרדות מזה?

    אהבתי

  3. אני אשתדל שהפוסט העיקרי בנושא יסביר לפחות חלק מהדברים האלה, בייחוד הקשר בין כלכלות "חלשות" או קורסות למאזן הסחר. בנוגע לסין, נדמה לי שמעט כלכלנים במערב מבינים מה מניע אותם. כמו שאסביר בפוסט המובטח – משמעות הפעולות של ממשלת סין עם כל הפוילעשטיקים שלהם עם שער החליפין היא, בפועל, כפיית שיעור חיסכון גבוה על האוכלוסיה שלהם. זה מתמיה באופן כללי, וזה מדהים במדינה עם שיעור חיסכון גבוה גם כך כמו סין… ארה"ב נמצאת במצב בעייתי כי היא בשילוב של מאזן סחר שלילי מאד (כשלעצו, לא תמיד בעיה), ועם שער ריבית שצמוד לאפס. וזה שילוב שיכול להיות בעייתי. אבל מעבר לפרטים אני רוצה להדגיש שבקרב החוקרים בתחום יש הרבה פחות תמימות דעים ממה שמוצאים בתקשורת הכלכלית. נדמה לי שבתקשורת מציירים את זה כקרב פוליטי בין ארה"ב לסין, כשלכל צד יש מטרות ברורות, וברור מה כל צד עושה ולמה, והשאלה היא רק מי יצליח לכופף את מי. בקרב החוקרים זה הרבה פחות ברור.

    אהבתי

    1. למשל כאן, פרופסור בכיר מקולומביה טוען שאין בכלל מניפולוציות בסין, ושזה בכלל בגלל שיש פער מינים בסין מאז השנים של מדיניות הילד האחד בסין. (כי הורים חוסכים הרבה כשיש להם בן, כי קשה למצוא כלות, בגדול. לא אומר שאני קונה את זה, אבל רק להדגים את אי ההסכמות)
      http://econpapers.repec.org/paper/cprceprdp/8872.htm

      אהבתי

  4. אני מנסה להבין למה אתה מתכוון בחלק הראשון בכל הנוגע לשוק העבודה ולא כל כך מצליח.
    אני לא מבין איך זה שבכל רפורמה ומדיניות כלכלית צריך לחשוב על שוק העבודה פוטר אותנו מלהבין את ההשפעות בטווח הקצר של סחר בינלאומי על שוק העבודה ?

    אהבתי

    1. חלילה פוטר. לא פוטר בכלל. בכל רפורמה (ובכל מקרה שלא עושים רפורמה) תמיד יהיו אנשים שיאבדו את מקום עבודתם. צריך לחשוב על זה. יש טעם לנסות לכמת את ההשפעות האלה (מה שלא תמיד כל כך אפשרי), וזה יכול להיות טיעון לטובת כל מיני דברים כמו רשת ביטחון למשל.

      אבל בקשר לסחר בינלאומי, ספציפית, זה מלמד אותנו מעט מאד. מה שאני בא להגיד זה שיש בטווח הקצר שיקולים שהם ייחודיים לסחר בינלאומי. שהם לא רק מקרה פרטי של זה שדברים לוקחים זמן באופן כללי, אלא הם ייחודיים לנושא של מדינות שסוחרות זו עם זו.

      אהבתי

  5. היי אסף – רשומה ממש מעניינת! מה שאני לא מבין זה האם הטיעון תקף גם אם חושבים שהטווח הקצר יכול להשפיע על הטווח היותר ארוך? שכן גם במדינות שלאורך זמן היצוא והיבוא בהן שווים, אם המטבע יתחזק ויקטין את היצוא, תעשיות שבאופן כללי כן כלכליות עשויות להיפגע ועד שהמטבע יתייצב מחדש המשק יהיה עם פוטנציאל ייצור נמוך יותר. במילים אחרות – האם התעלמות מהטווח הקצר (ולכן התנגדות למדיניות אנטי מחזורית שמעודדת יצוא) לא עשויה להביא לסוג של ״מחלה הולנדית״?

    נקודה נוספת היא הוולטיליות של שער החליפין. האם לא ייתכן ששער חליפין יציב יותר יביא להשקעות טובות יותר?

    אהבתי

    1. קודם כל – סוודאי שלא טוב להתעלם מהטווח הקצר. הנקודה היא שמדיניות של מכסים, סובסידיות, וכדו' היא לא מדיניות שמתאימה לטווח הקצר, והשיקולים בכל הנוגע אליה צריכים להיות שיקולים של טווח ארוך.

      האם הנזקים שיכולים להיגרם בטווח הקצר יתוקנו, או שהם ישארו כהפסד שלעולם לא יפוצה? שאלה טובה… זו שאלה קשה, ויש טיעונים לכאן ולכאן. בכל מקרה, אם אפשר לצמצם תנודתיות – זה עדיף. שוב, הכוונה שלי כאן היא לא להגיד שאפשר להתעלם מהטווח הקצר.

      אהבתי

  6. פשוט בשיח הישראלי הנוכחי יש כאלה שתוקפים את רכישות המט"ח של בנק ישראל בדיוק באמצעות אותם טיעונים שאתה מעלה. והרי רכישת מט"ח גם היא סוג של סובסידיה (פחות שקופה פשוט). מעניין מה דעתך על כך.

    אהבתי

    1. כן… רכישות המט"ח של בנק ישראל זה נושא מסובך. הן אכן סובסידיה, אבל אני חושב שיותר מועיל לחשוב עליהם כעל "ביטוח". לעזור ליצואנים המקומיים להחליק תנודות זמניות חריפות בשער המטבע.
      אני חושב שהרבה מהאנשים שעוסקים בנושא הסכימו עם רכישות המט"ח בהתחלה, אבל ככל שחולף הזמן מתחילים לעלות סימני שאלה לפחות אצל חלק מהאנשים.

      אהבתי

  7. אשמח אם תוכל להרחיב או להפנות למקורות מידע שמסבירים כיצד היבוא והיצוא מתאזנים כשאין מנגנון של שער חליפין, כלומר כשיש מטבע אחיד – כמו באירופה, או כמו בישראל ועזה (או כמו במקרה היפותטי כמו כלכלת ביטקוין כלל עולמית).

    התיאוריה שלי היא שפשוט אם מדינה א' ייצאה הרבה סחורה למדינה ב', אז עכשיו במדינה א' יש יותר כסף בידי האזרחים מבמדינה ב' ולכן הוא שווה אצלה פחות. אם פתאום לכל האזרחים יש הרבה כסף, אז יהיה יותר ביקושים, וזה פשוט יגרום למחירים לעלות בהתאם עד שהכסף הזה שוב לא יקנה יותר ממה שהוא קנה קודם. אני בכיוון?

    אהבתי

    1. המנגנון שאתה מתאר הוא בדיוק נכון, והוא נקרא התאמה של שער החליפין. הוא יכול לקרות, וקרה, גם בעולם שבו מסחר בינלאומי נשען במידה רבה על חילופים של מטילי זהב. בהקשר הארופאי הנוכחי קראו לזה "פיחות פנימי".
      http://krugman.blogs.nytimes.com/2012/07/29/internal-devaluation-inflation-and-the-euro-wonkish/?_r=0

      Liked by 1 person

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s