אפליה בשוק חופשי – פינת התגובה המהירה

(904 מילים)

באתר "מידה", גלעד אלפר מסביר שבשוק חופשי לא יכולה להיות אפליה נגד נשים. הטיעון אינטואיטיבי, ועל פניו סביר: אילו השכר של נשים נמוך משכרם של גברים עבור אותה עבודה בדיוק, הרי שלבעלי העסקים יש תמריץ אדיר להעסיק נשים, ולהגדיל את רווחיהם. אפילו אם לא כל בעלי העסקים יבינו את זה, מספיק שיש כמה כאלה שכן יבינו, וכיוון שהעלויות של אותם מעסיקים שאינם מפלים יהיו נמוכות יותר, הם ידחקו מהשוק את רגליהם של אלו שמתעקשים להעסיק גברים יקרים. במילים אחרות, להפלות זה יקר, והשוק יעניק יתרון תחרותי למי שאיננו מפלה. יש משהו, אפילו משהו חשוב, בטיעון הזה, אבל הוא רחוק מאד מלשכנע.

שלושה סוגים של אפליה

קודם כל, אלפר מתייחס כאן רק לסוג אחד של אפליה: אפליה על ידי מעסיקים. בפועל, יש עוד לפחות שני סוגים – אפליה של לקוחות, ואפליה של קולגות (יש גם אפליה של ספקים, בייחוד ספקי אשראי, כיוון שבשוק האשראי האמונות של אנשים בנוגע לאופי של אנשים אחרים הן קריטיות במיוחד. אבל נשאיר אותה לפעם אחרת).

כאשר הלקוחות הם אלו שמפלים, והם, למשל, מסרבים לקנות במכולת שמעסיקה אתיופים (או שהם לא מרוצים כשמומחית התוכנה שנשלחת אליהם היא אשה), אז השוק החופשי דווקא יעניש את בעלי המכולות שכן מעסיקים אתיופים. אם להעסיק אתיופים פוגע ברווחים, אז כל בעל מכולת צריך להחליט האם לא להעסיק אתיופים כלל, להעסיק אותם בשכר נמוך יותר כדי לפצות את עצמו על הפגיעה, או לקחת את הסיכון שלאורך זמן הוא יהפוך לבלתי תחרותי, וייצא מהשוק.

אפליה של קולגות יכולה להתבטא באינספור דרכים, אך כולן ייצרו סביבת עבודה שתקשה על מי שלא שייך לתרבות הדומיננטית במקום העבודה הזה, ויהיו אלו נשים, אתיופים, ערבים, או כל קבוצה אחרת. במצב כזה, סביר שכדי לקבל את אותה התפוקה, מעסיק יצטרך לשלם יותר לנשים כדי לפצות אותן על הדרעק היומיומי שהן חוות (או, אם התשלום זהה, לקבל תפוקה נמוכה יותר), ולמה לשלם יותר על אותה תפוקה? שוב, דווקא המעסיקים שיבחרו לא להפלות עלולים להיענש על ידי השוק.

ולעניין עצמו

אבל, אני לא רוצה להסתפק רק בלהראות שיש טיעונים אחרים שמראים ששוק חופשי, על שלל יתרונותיו, איננו תרופת פלא לאפליה. אני רוצה להגיד משהו יותר חזק: גם הטיעון של אלפר, כלשעצמו, לא מחזיק מים. את הסיבה לכך הסביר כבר לפני ארבעה עשורים קנת' ארוו, מגדולי הכלכלנים של המאה העשרים, וחתן פרס נובל בכלכלה. ההסבר של ארוו מכונה "אפליה סטטיסטית", והוא מתחיל בכך שכל מעסיק שבא לקבל החלטה בנוגע לעובד ניצב בפני אי ודאות. תעודות וראיון עבודה זה הכל טוב ויפה, אבל תמיד נשארת מידה ניכרת של אי ודאות. מעסיק רציונאלי (ואני מדגיש – כל ההסבר כאן מניח רציונאליות מושלמת. לא צריך שום דעות קדומות שגויות) ינסה להסיק בנוגע למועמד על סמך הקבוצה שהמועמד שייך אליה. למשל, מעסיק עלול להיות תחת הרושם שנשים הן מתכנתות פחות טובות, כי רוב הנשים שהוא פגש היו מתכנתות פחות טובות. במצב כזה, המעסיק יציע שכר נמוך יותר למתכנתת אשה לעומת גבר בעל תעודות זהות, או שיעדיף שלא להעסיק נשים כלל. אבל, תאמרו, או שהמעסיק צודק, ואז אין מדובר באפליה, או שהמעסיק טועה, ואז השוק החופשי יידחק את רגליו. אלא שפה הסיפור מתחיל להיות מעניין.

נניח שכרגע המצב בשוק הוא כזה שנשים מתקשות להשיג משרה כמתכנתות, או שהן מקבלות שכר נמוך יותר כשהן כבר מצליחות למצוא משרה כזו. במצב כזה, אשה שצריכה לבחור האם להתמחות בתחום התוכנה, אפילו אם הכישורים הפוטנציאליים שלה לתחום לא נופלים בכלום מגברים רבים, תעדיף להשקיע פחות ברכישת כישורים כאלו, כיוון שהתשואה עבורם לאשה נמוכה יותר מהתשואה עבור גבר דומה.

עכשיו חזרה למעסיק – בגלל שנשים שחוששות מאפליה עתידית מקבלות את ההחלטה הרציונלית להשקיע פחות בלימודי תוכנה, ההנחה של המעסיק שנשים הן מתכנתות פחות טובות מקבלת הצדקה. נשים, בממוצע, הן אכן מתכנתות פחות טובות, בגלל שפחות כדאי להן להשקיע ברכישת כישורים בתחום. מעסיק שיפלה נגדן לא יישלם על כך מחיר, אפילו אילו השוק חופשי לחלוטין. במצב כזה, מה שנראה בשוק הוא מקצועות שבהן יש מיעוט של נשים בגלל אפליה, אפילו אם השוק חופשי לחלוטין, ואפילו אם נשים הן מוכשרות במידה זהה ומעוניינות בתחום במידה זהה. האפליה של מעסיקים יוצרת תמריצים שליליים לקבוצה המופלית, והתמריצים השליליים האלו עלולים לגרום לקבוצה המופלית לקבל החלטות שיצדיקו את ההנחות שעליהן נשענת האפליה של המעסיקים.

מה אני לא אומר

בגלל שמדובר בנושא רגיש, שתי הבהרות חשובות:

1. זה שיש תיאוריה של משהו – למשל תיאוריה של אפליה שיכולה להתקיים גם בתנאים של שוק חופשי – עוד לא אומר שהמשהו הזה בהכרח קורה. יש עוד אלף סיבות אפשריות לכך שנשים נמנעות מתחומים מסוימים – לא כולן שליליות, ואלף נוספות לכך שנתוני שכר עלולים להצביע, אולי בטעות, על כך שנשים מרוויחות פחות מגברים עבור אותה עבודה. האם התיאוריה של אפליה סטטיסטית  הזו מתקיימת בפועל או לא? שאלה טובה. אפשר לדבר על זה הרבה, והשאלה בסופו של דבר היא איזו תיאוריה מתאימה טוב יותר לנתונים. אבל הטענה של גלעד אלפר, לפיה, קטגורית, אפליה לא יכולה להתקיים בתנאים של שוק חופשי איננה נכונה.

2. איך מפרשים תיאוריה כלכלית? אפילו אם התיאוריה שהוצגה כאן בנוגע לאפליה נכונה, אין ספק שהמציאות אפורה ומורכבת פי כמה. ספק רב אם נשים רבות מחשבות את התשואה ללימודי תוכנה בהינתן רמת האפליה שהן עלולת למצוא את עצמן חשופות לה. ספק רב מאד אם מעסיקים אומרים לעצמם במפורש את מה שהמעסיק בתיאוריה כאן אומר לעצמו. אבל כל זה לא אומר שהתיאוריה חסרת ערך. התיאוריה הזו היא הפשטה. תיאור מזוקק של תהליכים שבמציאות, אם הם קיימים, הם רק השפעה אחת מני רבות, וגם היא פועלת בצורה עקיפה, לא מפורשת, ולא על כולם. הדיבר הראשון בכלכלה, בניגוד לתפיסה המקובלת, איננו "השוק הוא אחלה". הדיבר הראשון הוא "אף פעם אל תיקח את המודל שלך יותר מדי מילולית". לפעמים לדעת איך לפרש מודל תיאורטי זה לא פחות קשה, ולא פחות חשוב, מאשר לדעת לפתור אותו.

לקריאה נוספת:

קנת' ארוו מסביר לחבר'ה