מה עושה מס לצודק?

(940 מילים)

שאלה: האם ההוצאות של פירמות עסקיות על שכר לעובדים צריכות להיות מוכרות לצורכי מס? למי שהשפה קצת זרה לו, השאלה היא מה צריך להיות הסכום שעליו חייבות הפירמות במס: האם השורה התחתונה של הפירמות צריכה להיות סך ההכנסות של הפירמה פחות סך ההוצאות שלה על חומרי גלם בלבד? או שהשורה התחתונה צריכה להיות סך ההכנסות פחות סכום ההוצאות על חומרי גלם ועל שכר לעובדים? אני יכול לדמיין טיעונים לטובת כל אחד מההסדרים האלה. אבל עזבו אותכם כרגע מהדיון ביתרונות והחסרונות הכלכליים של כל אחת מהאפשרויות האלו. מה דעתכם בנוגע למידת הצדק החלוקתי בשתי האפשרויות האלו? איזו משתיהן פוגעת יותר בעניים? למה? הרי עם כל הכבוד לחישובים כלכליים, כולנו יכולים להסכים שהשיקול החשוב ביותר בכל מערכת מס הוא מידת הצדק שבה. אז, מה יותר צודק, לאפשר ניכוי שכר עובדים או לא? התרגיל הזה עובד הכי טוב אם תרשמו לעצמכם רגע בצד את התשובה שלכם כולל הסיבות בראשי פרקים. קדימה. אני אחכה. כתבתם? הנה התשובה שלי: קשה לי לחשוב על טיעון על בסיס צדק חלוקתי לטובת אחד ההסדרים האלה. אולי יש יתרון מסוים לאפשר ניכוי של שכר העובדים כדי לעודד פירמות להעסיק עוד עובדים, אבל זהו פחות או יותר, וגם זה לא ממש שיקול של צדק, אלא יותר שיקול של יעילות. למה אני שואל? ובכן, למי שעוד לא עלה על התרגיל הדמגוגי הקטן והבלתי מזיק שהרצתי כאן, עכשיו הרגע הנכון לחשוף אותו. השאלה שהצגתי לכם הרגע הייתה בעצם זו: איזה מס צודק יותר בעיניכם- מס חברות, או מע"מ?

מס חברות הוא מס שמוטל על רווחי החברות. בפישוט קל – סך ההכנסות שלהן בחיסור ההוצאות שלהן על חומרי גלם ועל שכר לעובדים. מע"מ לעומת זאת הוא מס שמוטל על הערך המוסף של חברות, כלומר על סך הכנסות שלהן בחיסור סך ההוצאות על חומרי גלם. מי מהם משרת טוב יותר מטרות של צדק חלוקתי?

כאמור, לי אין עמדה מוצקה בשאלה הזו, אבל יש בהחלט מי שיש לו עמדה אחולשלוקי מוצקה בשאלת הצדק של ההסדרים האלה. הנה שלי יחימוביץ':

אין מס יותר אכזרי, טיפש, לא שוויוני ולא כלכלי מהמע"מ… מס טיפש, עקיף, רגרסיבי, לא הוגן ומגדיל פערים… מס שמוטל על כולם באופן עיוור, גם על העניים ביותר.

לעומת זאת הגדלת מס החברות הוא המקור הגדול ביותר, בפער משמעותי, לגידול בהכנסות הממשלה בתכנית הכלכלית שפרסמה יחימוביץ' בבחירות הקודמות. אתמהה.

בין מע"מ למס חברות

ההגדרות המדויקות של מע"מ ובעיקר של מס חברות כוללות המון אותיות קטנות. אבל הרעיון הבסיסי של שני המסים הוא כפי שהוסבר כאן, וההבדל המרכזי בין שני המיסים הוא שאחד מהם מוטל על הערך המוסף של החברה והשני על רווחי החברה. אם מע"מ מוטל באופן עיוור, גם על העניים ביותר, אז כך גם מס החברות. על הרקע הזה, מאכזב לגלות כמה השתרשה התפיסה שמס החברות נחשב להתגלמות הצדק החברתי עלי אדמות, בעוד שהמע"מ נחשב לשיא הרשע. מה שמאכזב במיוחד הוא שלא מדובר בהתעלמות מהרעיון שמס על היצרן יגולגל בחלקו על הקונה דרך מחירים גבוהים יותר. גם המע"מ וגם מס החברות מוטלים, טכנית, על צד היצרן, ולא על הצרכן, כך שאין הבדל ביניהם מהבחינה הזו. לא. ההבחנה בין המיסים לא נובעת מהתעלמות מעיקרון, אלא מיישום סלקטיבי של העיקרון הזה: המע"מ נחשב משום מה למס שכולו מגולגל על הצרכן, ואילו מס החברות נחשב למס שכולו נספג על ידי היצרן. קשה לי לראות טיעון סביר לטובת היישום הסלקטיבי הזה.  פעם אחר פעם יש מי שסופר את כל גודל המע"מ כאילו הוא נופל על כתפי הצרכן, ואז מסביר לנו שהמע"מ מטיל  נטל בגודל של עשרות אחוזים על משקי בית עניים. מעולם לא קראתי טיעון דומה על מס החברות. בטח שלא באותו הלהט. לפני שאני עובר לדבר על ההבדלים שיש בין מע"מ למס חברות, מילה על "גלגול חלק מהמס על הצרכן". מיד לאחר כל הודעה על שינוי במע"מ יש טקס קבוע בתקשורת שבו גופים עסקיים שונים מסבירים אם, איך, ולמה הם ישנו את המחיר לצרכן בעקבות שינוי המע"מ. הכתבות האלו הן בזבוז זמן. מחירים משתנים כל הזמן, ומה בדיוק קרה ביום, שבוע, או אפילו חודש שאחרי שינוי המע"מ לא באמת משנה. הטענה שנטל המס יתחלק בין המוכר לקונה לא נשענת על בעל עסק שיום אחרי שינוי המע"מ יישב במשרד ויגיד לעצמו "אני מעריך שגמישות ההיצע כפולה מגמישות הביקוש ולכן אעלה את המחיר בשני שליש משיעור הגידול במס". ברור שלא. מה שחשוב הוא שינוי המחירים לאורך זמן, ואלו בוודאי יגיבו לשינויים במיסוי. במקום לדמיין בעלת בית קפה שיום אחרי שינוי המע"מ משנה את המחיר בתפריטים, צריך לדמיין את בעלת בית הקפה עושה חישובי עלויות שונים, חודשיים אחרי שינוי המע"מ, ומעלה את מחיר הסנדביצ'ים קצת פחות או קצת יותר כי המע"מ היה קצת פחות או קצת יותר. הכותרות בעתונים בנוגע למי יספוג וכמה ביום אחרי המע"מ הן הבל יח"צני.

הבדלים ששווה לדבר עליהם

יש הבדלים שחשוב לדבר עליהם בין המע"מ למס החברות. למשל, הבדל אחד בין מע"מ למס חברות, וזהו הבדל שנוגע לשיקולי צדק חלוקתי, נובע מזה שישראל איננה אי בודד, אלא מדינה שסוחרת לא מעט עם מדינות אחרות, ושחלק מהבעלות על חלק מהחברות שבה נמצא בבעלות של משקיעים זרים. יש מה לדבר על ההשפעות של הנושאים האלו (בלי נדר, וגו'). צריך לחשוב לאיזה כיוון הם משפיעים, ומה החשיבות הכמותית שלהם. אבל בל נשלה את עצמנו: הם לא הסיבה להבחנה הפופולארית בין מידת הצדק במס החברות לעומת המע"מ. להיפך. הנושאים החשובים האלה כמעט לא זוכים בכלל לדיון בגלל היחס השחור-לבן למע"מ לעומת מס חברות.

לא שורה תחתונה

המטרה של הרשומה הזו איננה להגיע למסקנות בנוגע ליתרונות והחסרונות של מע"מ לעומת מס חברות. המטרה היא רק להצביע על כך שמדובר במיסים שיש ביניהם דמיון רב, ושההבדל המרכזי ביניהם איננו, כפי שלפעמים נטען, שמס חברות הוא מס ישיר וצודק, ולעומתו המע"מ הוא מס עקיף ובלתי צודק. ההבדל המרכזי ביניהם הוא שאחד מהם מוטל על רווחי הפירמות והשני על הערך המוסף שלהן. האופן שבו נטל המס מתחלק באמת איננו תלוי, או לכל הפחות הוא לא מתמצה בשאלה על מי החוק מטיל את המס. התובנה הזו צריכה להיות חלק מכל דיון רציני בנטל המס.