פעמיים כיפאק ליאיר לפיד

(740 מילים)

כיפאק ראשון

אז כולנו קצת התכווצנו בכיסא ממבוכה כשקראנו את הנאום של שר האוצר, יאיר לפיד, מול אנשי אגף התקציבים. אני מתחיל לחשוב שאחת התרומות שיאיר לפיד ישאיר אחריו זה החזרת האמון הציבורי בכלכלנים. כי זאת לדעת – יש אמנם ביקורת רצינית וחשובה כלפי כלכלנים, אבל יש גם, והרבה יותר, מצב רוח כללי ומעורפל נגד כלכלנים. בחברה מהוגנת, צריך קצת לשנוא כלכלנים, או לפחות לחשוד בהם. לאכול בפה סגור, לחשוב שאלמדובר נורא התמסחר מאז Hable con Ella, ולחשוד בכלכלנים. אבל, א-הא, יש ציווי עוד יותר חזק: כל אדם מהוגן יודע שכל מה שיאיר לפיד אומר הוא קלישאה ריקה. אז אולי, אפשר רק לקוות, עכשיו כשגם יאיר לפיד מסביר ש"חוקי הכלכלה הם לא חוקי טבע", הטיעון הזה ייחשף בתור מה שהוא באמת: יותר קלישאה מביקורת עניינית. ואם יאיר לפיד יגיד מספיק פעמים שכלכלנים הם דרעק מיט לעבער, אולי סוף סוף ירשו לנו שוב להיכנס לסינמטק.

כיפאק שני

מכל הדברים שאפשר לדבר עליהם בנאום הזה, ובלי עין הרע – יש לא מעט, מעניין אותי במיוחד הקישור בין רציונליות ובין מה שיאיר לפיד לפחות תופס בתור מדיניות כלכלית שמרנית. לכבוד זה, אני מקפסט לכאן טקסט שכתבתי פעם מתוך כוונה לשלוח אותו לעיתון של גדולים (לכן, שימו לב, הטקסט הוא בדיוק, על המילה, 450 מילים). בגלל שאינני חובב פדיחות ציבוריות, ובגלל שהטקסט המדובר היה בכוונה קצת פרובוקטיבי, שלחתי אותו להערות אצל חברים שאני מעריך את דעתם, ושאני יודע שחושבים מאד אחרת על הנושא. התגובה לטקסט הזה הייתה שהוא לא ראוי לתגובה בכלל. איש קש מוחלט. עלבון לאינטלגנציה. הממ… לא לגמרי הסכמתי אז, אבל – לא שלחתי את הטקסט. נדמה לי שהנאום של לפיד הוא הזדמנות לפחות לחשוב שוב על הדברים. אגב, הטקסט מתייחס למאמר הבאמת נהדר בקישור הזה. אני רחוק מלהיות מומחה בנושא, אבל זה אולי המאמר החביב ביותר על כלכלת ישראל שאני מכיר.

וזה הטקסט שלא נשלח:

בפער ניכר, הביקורת הפופולארית ביותר המופנית כלפי התיאוריה הכלכלית מכוונת נגד הנחת הרציונאליות. אפשר ורצוי לדבר על הביקורת הזו ועל התשובות לביקורת, אבל השאלה המתבקשת ביותר היא זו: זה מה שמפריע לכם?!  מכל שפע ההנחות המפשטות במדעי החברה, דווקא זו נדמית לרבים כל כך בעייתית?

קחו לדוגמא את ההנחות הבאות, כמותן אפשר למצוא באינספור מאמרים: 1. אין במשק בנקים; 2. קיימים רק שני נכסים פיננסיים: אג"ח אחת בריבית קבועה, וכסף מזומן; 3. כל הצרכנים במשק הם בעלי הכנסה זהה, והעדפות זהות בצריכה. 4. אנשים מחלקים את כספם בין מזומן ואג"ח בצורה אופטימלית ומחושבת היטב. ההנחה האחרונה היא, בבסיסה, הנחת הרציונאליות. מדוע דווקא היא הפכה להיות ראש החץ בביקורת נגד המחקר הכלכלי? ברור שהיא לא מתקיימת במדויק, אבל בהשוואה לשלוש הראשונות היא נראית מופת של סבירות. ובכל זאת, דווקא היא הפכה להיות שק החבטות של מבקרי המחקר הכלכלי. למה?

יתכן שתרמה לכך העובדה שהביקורת הזו קלה מאד להבנה, והניסויים שמדגימים אותה הם לעיתים קרובות שנונים ומשעשעים לקריאה. בנוסף, במילה אחת: כהנמן. חתן פרס נובל משלנו, שאיננו רק עילוי מחקרי, אלא גם כותב פופולארי בעל כישרון נדיר. יש משהו בהסברים האלו, אבל כדי להבין במלואה את הפופולאריות של הביקורת כנגד הנחת הרציונאליות צריך להתייחס להקשר שבו היא מושמעת, שהוא לעיתים קרובות לא מחקרי, אלא פוליטי. בין השורות, ולעיתים גם במפורש, הביקורת טוענת כך: בתפיסת העולם של התיאוריה הכלכלית, בני האדם הם רובוטים רציונאליים ואנוכיים. בעולמם של הכלכלנים אין מקום לחמלה וסולידריות, ואין ערך למה שלא נמדד בכסף. אין אנשים שבחולשה של רגע מנהל הבנק שלהם ניצל את תמימותם, או שהם עצמם עשו טעות. מפעל שנסגר הוא רק מספר בסטטיסטיקה רציונאלית למהדרין, ולא סיפור קורע לב על קהילה שעומדת מול שוקת שבורה. נו, ממשיכה הביקורת, כשזו תפיסת העולם שלהם, מה הפלא שכלכלנים מאמינים בפנאטיות דתית בשוק החופשי? אולי עבור הרובוטים האנוכיים שלהם השוק החופשי הוא באמת שיטה מוצלחת…

הביקורת הזו לא רק מבולבלת בכל חלקיה, היא גם מסוכנת. הנחת הרציונאליות איננה, בעיקרה, ביטוי מעמיק לתפיסת עולם בנוגע לטבע האדם, אלא כלי אנליטי, לפעמים טוב יותר ולפעמים טוב פחות. ניתן להגיע לתובנות חשובות, ולהבין טוב יותר תופעות כלכליות רבות, מתוך התבססות על הנחת הרציונאליות, ובו בזמן להחזיק במערכת ערכים שסולידריות וחמלה הן אבני הראשה שלה. ארבע ההנחות שהזכרתי קודם לקוחות, במקרה, ממאמר משותף של חתן פרס נובל בכלכלה תום סרג'נט, ופרופסור יוסי זעירא מהאוניברסיטה העברית. המאמר, העוסק במשבר מניות הבנקים בישראל, וקפיצת האינפלציה שבאה אחריו, משפר מאד את הבנתנו בנושא, והנחת הרציונליות שבו לא מפריעה לפרופסור זעירא להיות מהדוברים הבולטים לטובת מדיניות כלכלית שמאלית בישראל. החשד כלפי הנחת הרציונאליות כהנחה "קפיטליסטית", שנועדה להצדיק שוק חופשי, הפרטות, ולימודי הנדסה, איננה התקפה מושכלת על יסודות הקפיטליזם, אלא ויתור מצער על כלי עבודה רב ערך. חשוב להמשיך בויכוח על ערכה של הנחת הרציונאליות במחקר, ויש על מה להתווכח! אבל כדאי להיזהר מפוליטיזציה מיותרת, ולא מדויקת, של הדיון הזה.