פוסט מטא

(1480 מילים)

כמה מחשבות מטא בעקבות הפוסט על יאיר לפיד:

1. איש פח

איש פח הוא בן דוד של איש קש. לתקוף איש קש זה לתקוף טיעון שלא באמת קיים, או שאף אחד (בדרך כלל – כמעט אף אחד) לא באמת טוען. איש פח זה מצב שבו יש טיעון שקיים בשתי גרסאות, אחת רצינית ומעניינת, ואחת קריקטורה שטותית. כשל איש פח זה מצב שבו אתה בוחר לתקוף את הגרסה השטותית. זה לא טיעון לא קיים. זה לא איש קש. יכול להיות שאנשים חשובים – אולי אפילו שר האוצר, טוענים את הטיעון הזה. עדיין, זה לבחור לעשות לעצמך חיים קלים. האם תקפתי איש פח? אולי. כלומר, לפעמים צריך להבהיר שמה שאנשים חשובים אומרים זה שטויות. כמו שסיר פול הזהיר אותנו: Take ignorance seriously. אבל אם אנשים חשובים אומרים שטויות שהן הדהוד קריקטורי של משהו רציני – צריך גם, צריך בעיקר, להתייחס למקור הרציני.

2. שתי התרבויות וכלכלה

כפי שעלה בתגובות, מעבר להנחות הספציפיות שכלכלנים כוללים תחת "הנחת הרציונאליות", יש את עצם היומרה לעשות מדע ריגורוזי על ההתנהגות של בני אדם, והביקורת על האחת לעיתים מתערבבת עם הביקורת על השניה (ושתיהן מתערבבות עם הרציונאליות במחשבה הפוליטית, בין אם זו "הבנקאים יודעים מה הם עושים" סטייל גרינספן, ובין אם זו "אל תגידו לעניים מה לעשות, הם יודעים יותר טוב מכם" שמגיע בדרך כלל מהשמאל). יש ביניהן קשר, אבל גם חשוב להפריד ביניהן. כהנמן, למשל, איננו חלק  מהביקורת על המדעיסטיות של המחקר הכלכלי. הוא חלק מהמדעיסטיות הזו.

המחקר הכלכלי כפי שאנחנו מכירים אותו היום ברוב המחלקות הגדולות לכלכלה בעולם, ובכל המחלקות הגדולות לכלכלה בעולם דובר האנגלית, הוא מדעי, או מדעיסטי. תלוי אם אתם בעד או נגד. כולנו, פחות או יותר, מדקלמים את אותו הדקלום ששיננו לנו המנחים שלנו "בנה טיעון ריגורוזי, כלומר כזה שתוכל לבטא במשוואות. גזור ממנו תחזיות ניתנות להפרכה. מצא נתונים רלוונטיים, והסבר איך אתה יוצר מיפוי מהמשתנים במודל לגדלים מדידים במציאות. בחן את התחזיות שגזרת. הסבר מה למדנו מהתרגיל". כמובן שלא כל פייפר צריך להכיל את כל הצעדים, אבל זו רוח הדברים. פעם, לפני שפול סמואלסון וקן ארוו שכנעו את כולם שככה צריך לעשות כלכלה, זה היה מאד אחרת. הרבה יותר דומה למה שאפשר למצוא היום בעיקר במדעי הרוח. מה שהיה עבודה קלאסית בשנות השלושים סביר להניח שלא יצליח להתפרסם היום. מי אם לא פול קרוגמן כתב על זה חיבור משעשע, ומעט ארסי. ציטוט נבחר:

Back in 1992, I supplied the American Prospect with an article on the problem of growing income inequality. In the published piece, the editor, Kuttner, improved on my drab title, but also added a dreadful subtitle: "The Rich, the Right, and the Facts: Deconstructing the Income Distribution Controversy."

Deconstructing? Why on earth would anyone not a member of the Modern Language Association want to use an academic buzzword that has been the butt of so many jokes? (What do you get when you cross a Mafioso and a deconstructionist? Someone who makes you an offer you can't understand.)…

The opponents of mainstream economics dislike people like me not so much for our conclusions as for our style: They want economics to be what it once was, a field that was comfortable for the basically literary intellectual… In effect, they are saying, "You have Paul Samuelson on your team? Well, we've got Jacques Derrida on ours."

ואל תפספו את מה שהוא אומר שם על רוברט רייך… קרוגמן אף פעם לא הואשם באדיבות יתר כלפי בני הפלוגתא שלו. בגלל שגדלתי במדעי הרוח, ולפחות חצי מהלב שלי נשאר שם, אני פחות קיצוני מקרוגמן. אבל – שווה קריאה.

3. אצבע בעין

דיסקליימר מודגש באלף צבעי פלורסנט זוהרים: אני לא משווה שום תיאוריה כלכלית לאבולוציה. יש? ברור לחלוטין ששום תיאוריה כלכלית לא קרובה, מקילומטר, לבטחון שיש לנו בנכונות האבולוציה. ואחרי שאמרנו את זה:

אחת הביקורות המפורסמות נגד האבולוציה הולכת בערך ככה: תהליך הברירה הטבעית חייב להתקדם בצעדים קטנים מאד. יש איברים שרמת המורכבות שלהם גדולה מאד, ושמספיק שחלק אחד בהם לא יעבוד, כדי שהאיבר כולו לא יעבוד. הדוגמה החביבה על הטוענים היא העין האנושית. כאשר זה המצב, לפי הטענה, מתחייבות קפיצות אבולוציוניות. העין היא לא פיתוח מתמשך של חלק אחרי חלק, כי יש לה ערך רק כאשר כל החלקים עובדים. לכן – דארווין טעה.  אני לא רוצה לדבר על התוכן של הטיעון הזה כי אני לא באמת מתמצא בנושא. אבל, למיטב הבנתי, למרות שהוא נשמע סביר בשמיעה ראשונה, אפשר למצוא את ההפרכה שלו בכל ספר פופולארי על אבולוציה, מהאצ'ינס ועד גולד, שלא לדבר על ספרים רציניים יותר. אני רוצה לדבר על מה בעצם מניח מי שטוען את הטיעון הזה על חוקרי האבולוציה: מי שמקבל את טיעון העין טוען בעצם שחוקרי האבולוציה הם סתומים או חסרי יושר בצורה קיצונית, או שניהם. איך אחרת אפשר להעלות על הדעת שבמשך מעל 150  שנה מאז דארווין החוקרים מתעלמים מביקורת כל כך מתבקשת וכל כך מפורסמת? מתמיה אותי שאנשים מוכנים להאמין שלחוקרי אבולוציה אין תשובות לביקורת הזו. מה בדיוק הם חושבים שעושים כל חוקרי האבולוציה מאז דארווין? יושבים בחדרי הסמינר ומהנהנים "אבולוציה היא תיאוריה אחלה. ממש ממש אחלה. תעביר את הבורקס תרד"? כמובן שבמציאות לא רק שחוקרים מאז דארווין עסקו לעומק בביקורת הזו, אלא שדארווין עצמו כבר אמר:

“If it could be demonstrated that any complex organ existed, which could not possibly have been formed by numerous, successive, slight modifications, my theory would absolutely break down. But I can find no such case.”

אז, רציונאליות.

טוב. אני קצת מגזים. כמובן שהביקורות על הרציונאליות במחקר הכלכלי הן יותר רציניות וחשובות מהביקורת על האבולוציה. אבל כדי להפריד בין ביקורת מחורטטת ובין ביקורת רצינית, אני ממליץ תמיד לשקול – מה בעצם מניחה הביקורת הזו על חוקרי הכלכלה?

4. פאסיב-אגרסיב וקונצנזוס הסינמטק

לכלכלנים יש הרבה מזל. קודם כל, בניגוד לסטריאוטיפ הרווח, סקרים (בארה"ב לפחות) מראים שמחלקות לכלכלה הן דווקא אחד המקומות במדעי החברה והרוח שבהם אפשר למצוא את הגיוון הגדול ביותר של עמדות. למרות שהרוב המכריע עדיין תומך במפלגה הדמוקרטית בארה"ב, בחוגים לכלכלה יש גם מיעוט לא מבוטל שמחזיק בעמדות שמרניות, לפחות בנושאים כלכליים. מהבחינה הזו לכלכלנים יש המון מזל. המתח בין העמדות הפופולאריות בחוגים החברתיים שלהם, ובין עמדות שלפחות מיוצגות במידה סבירה בחוגים המקצועיים שלהם, הוא מתח מפרה. זה אחלה שהוא קיים. רובנו פשוט לא יכולים, ברמה הפסיכולוגית – לא רק האינטלקטואלית, לעקם את האף כלפי כל מי שטוען לטובת מדיניות כלכלית ימנית, ולבטל אותו בתור שואינעראי קפיטליסט שבטח רוצה לסרס עניים, וגם לא להיפך כלפי טוענים מהשמאל. אחת המנחות שלי בדוקטורט למשל הייתה במובהק אשת ימין כלכלי. מנויה על נשיונל אפיירס והכל. והיא גם אחד האנשים הכי חכמים, שקולים ומעניינים שאי פעם הכרתי. למרות שעל הציר האמריקאי אני בוודאי נחשב לשמאל (את הציר בישראל אני לא מבין, ולא יודע למקם את עצמי עליו), אני מכיר יותר מדי אנשי ימין כלכלי מכדי לזלזל בהם, קל וחומר לראות בהם דושבגים מיזנטרופיים.

ומה עם קונצנזוס הסינמטק/גילמניזם/איך שבא לכם לקרוא לזה? האם מוצדק להיכנס בהם, ועוד בסגנון פאסיב-אגרסיב ("אולי עכשיו ירשו לנו להיכנס לסינמטק?"), סגנון שמעצבן גם כשהוא מוצדק? האמת היא שכנראה שלא. כלומר, יש סיבות לחשש, ועדיין נדמה לי שהחוג לכלכלה עבור השמאל הוא לעיתים מה שהחוג למגדר הוא עבור הימין. בשני המקרים זה חבל. למרות שיצא לי כמה פעמים לכתוב דברים שהיו אמורים להרגיז מאד לפחות את הקריקטורה של קונצנזוס הסינמטק, מעולם, מעולם, לא נתקלתי ביחס עוין, ואפילו להיפך. אנשים רוצים לשמוע ולדבר. כל עוד אני נשארתי ענייני – גם הם נשארו ענייניים. כן, פה ושם, מעט ובשוליים, יש קצת שימוש בהון חברתי כדי להפחיד אנשים מלהביע עמדות, ויש כמובן טוקבקיסטים עם פה ג'ורה, אבל באמת שלא צריך להתייחס אליהם.

5. מה אמרו אחרים?

אני שמח במיוחד לראות שמתחילה לבצבץ מסה של בלוגוספירה כלכלית בעברית. עצם קיומה של מסה כזו יוצרת דברים שאף בלוג בודד לא יכול ליצור. ויאיר לפיד בהחלט עורר אותה. כמה ציטוטים שאהבתי:

מורי אמיתי, במידה, על עיקום האף של לפיד כלפי "רק תיאוריה":

 כשאתה מזלזל במילה "תיאוריה", אתה חושב בעצם על המילה "השערה". כל חוקר מעלה השערה שהוא מעוניין לבדוק. נדרשת השקעה רבה ועשרות שנים של בדיקות, ניסויים ומאמצי הפרכה על מנת שהשערה תגיע לרמה של "תיאוריה". יחסות? תיאוריה. אבולוציה? תיאוריה. הורדת מיסוי החברות ב1% במדינה שבה התל"ג מעל 30 אלף דולר תעלה את הצמיחה ב0.1%? השערה.

החבר'ה של נביא שקר, על כלכלנים וכלכלה:

מודלים הם מטאפורות לוגיות מופשטות שמנסות להקנות אינטואיציות, לא ניסיון לטעון שזו המציאות. מהבחינה הזו, הם לא שונים מהותית מניסויים מחשבתיים בפילוסופיה. הביקורת של לפיד על תיאוריות כלכליות דומה לטענה שבגלל שבמציאות כן אפשר להסיט קרונית ממסלולה בלי נפגעים, כל הקביעות המוסריות שלנו לא תקפות ופילוסופים הם שרלטנים.

וגם:

אני לא חושב שאנשים (רק) לעגו לו שהוא לא מבין את חוקי הכלכלה. הם לעגו לו שהוא לא מבין בכלל את הדיון. אף אחד לא טוען שהגענו לאיזשהי תיאוריה אחידה בכלכלה, א-לה פיזיקת חלקיקים. העניין הוא שיש תיאוריות מתחרות, וללפיד אין את הכלים בכלל להבין את הדיון ביניהן או להכריע ביניהן כשהוא מבצע מדיניות כלכלית כלשהי. השאלות שהוא שואל לא נוחתות על אף כלכלן כרעם ביום בהיר, זה בדיוק הלחם והחמאה של אנשי מקצוע. אני מתאר לעצמי מישהו בכנס על מדעי המוח מודיע לכולם על ההברקה שלו – ׳חוקי המוח אינם חוקי טבע! יש רק תיאוריות. האם זכרון באמת מחולק לקצר טווח וארוך טווח? האם חישוב נעשה באופן סימבולי או א-סימבולי? האם למידה מתבצעת בדנדריטים, בתאי העצב? עד כמה משפיעה ההתפתחות על הלמידה וכמה ידע יש כבר כשאנחנו נולדים? זה לא נשמע כמו מהפכן, זה נשמע כמו פרופסור שמברך את תלמידי שנה א׳ בפתיחת השנה ומעורר את סקרנותם.
אבל גם:
כשאני קורא דברים שלפיד כותב אני ישר חושב על הקונספט של בולשיט (הכוונה להגדרה הזו. א.צ.) – בגלל שבתוך הנאום שזורים כל מיני דברים שאני מסכים איתם או חושב שהם עמוקים, אבל ללפיד לא איכפת – הוא אוסף מפה ומשם כל מיני שבריריר רעיונות וביחד הם נהיים הנאום של לפיד.
בקיצור – קורים דברים מעניינים. סטיי טיונד.
מודעות פרסומת

5 תגובות בנושא “פוסט מטא”

  1. תודה שהכרת לי את המונח "איש פח". עד עכשיו נאלצתי לבזבז משפטים שלמים כדי להזהיר מראש ש"נראה לכם כי אני תוקף איש קש, אבל זה טיעון שאנשים משתמשים בו". תודה גם על כך שחסכת ממני לנסח בעצמי בעתיד חלק ממה שכתבת בסעיף 4.

    אהבתי

  2. טוב, מצטער על הקטנוניות, אבל:
    "פעם, לפני שפול סמואלסון וקן ארוו שכנעו את כולם שככה צריך לעשות כלכלה, זה היה מאד אחרת"

    הם לא שכנעו את *כולם*. הכלכלנים שהשתכנעו הם אלה שאנחנו קוראים להם היום כלכלנים ניאו-קלאסיים. תשאל את הכלכלנים האוסטריים, המוסדיים, הפוסט-קיינסיאנים, או המרקסיאנים מה הם חושבים על המתודולוגיה הזו, ותשמע דברים מאוד אחרים.

    גם קרוגמן במאמר שלו מתעלם מקיומן של אסכולות כלכליות לא ניאו-קלאסיות.

    אהבתי

    1. למה קטנוני? הערה במקום. "כמעט כולם" זה אולי טיפה חלש לטעמי (כולם חוץ ממספר סופי? 🙂 ), כי הדומיננטיות של הכלכלנים הניוא-קלאסיים, לפחות בעולם דובר האנגלית, היא מאד משמעותית, אבל, כמו שאמרת, נכון שיש גם אחרים.

      אהבתי

  3. אחלה של פוסט.
    ההגדרה של בולשיט בקישור – בטוח שלא נכתבה על לפיד? או שמא הנ"ל קרא והפנים?
    בכל מקרה, לגבי הטענה שאם תיאוריה קיימת 150 שנה אז ברור שהאוחזים בה לא סתם אומרים לעצמם "זה אחלה של רעיון, תעביר ת'בורקס":
    קח לדוגמה את תיאוריית המקורות של חמשת ספרי התורה שהגה וולהאוזן. אפשר ממש להגדיר את הדביקות של חוקריםבתיאוריה הזו במשפט הגאוני שלך עם הבורקס. וזו לא התיאוריה היחידה. כי באמת לעתים הדיונים המדעיים שובים את המדענים בעצמם בקונספט. וכך היה מאות שנים עם המדע היווני הקלאסי.
    זה לא סותר את זה שלפיד מבלבל את המוח. אבל טענות מתודיות על תחומי מחקר שלמים זה דבר שחייבים לעשות מדי פעם. לבדוק שלא השתעבדנו לקונספט.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s