פעמיים כיפאק ליאיר לפיד

(740 מילים)

כיפאק ראשון

אז כולנו קצת התכווצנו בכיסא ממבוכה כשקראנו את הנאום של שר האוצר, יאיר לפיד, מול אנשי אגף התקציבים. אני מתחיל לחשוב שאחת התרומות שיאיר לפיד ישאיר אחריו זה החזרת האמון הציבורי בכלכלנים. כי זאת לדעת – יש אמנם ביקורת רצינית וחשובה כלפי כלכלנים, אבל יש גם, והרבה יותר, מצב רוח כללי ומעורפל נגד כלכלנים. בחברה מהוגנת, צריך קצת לשנוא כלכלנים, או לפחות לחשוד בהם. לאכול בפה סגור, לחשוב שאלמדובר נורא התמסחר מאז Hable con Ella, ולחשוד בכלכלנים. אבל, א-הא, יש ציווי עוד יותר חזק: כל אדם מהוגן יודע שכל מה שיאיר לפיד אומר הוא קלישאה ריקה. אז אולי, אפשר רק לקוות, עכשיו כשגם יאיר לפיד מסביר ש"חוקי הכלכלה הם לא חוקי טבע", הטיעון הזה ייחשף בתור מה שהוא באמת: יותר קלישאה מביקורת עניינית. ואם יאיר לפיד יגיד מספיק פעמים שכלכלנים הם דרעק מיט לעבער, אולי סוף סוף ירשו לנו שוב להיכנס לסינמטק.

כיפאק שני

מכל הדברים שאפשר לדבר עליהם בנאום הזה, ובלי עין הרע – יש לא מעט, מעניין אותי במיוחד הקישור בין רציונליות ובין מה שיאיר לפיד לפחות תופס בתור מדיניות כלכלית שמרנית. לכבוד זה, אני מקפסט לכאן טקסט שכתבתי פעם מתוך כוונה לשלוח אותו לעיתון של גדולים (לכן, שימו לב, הטקסט הוא בדיוק, על המילה, 450 מילים). בגלל שאינני חובב פדיחות ציבוריות, ובגלל שהטקסט המדובר היה בכוונה קצת פרובוקטיבי, שלחתי אותו להערות אצל חברים שאני מעריך את דעתם, ושאני יודע שחושבים מאד אחרת על הנושא. התגובה לטקסט הזה הייתה שהוא לא ראוי לתגובה בכלל. איש קש מוחלט. עלבון לאינטלגנציה. הממ… לא לגמרי הסכמתי אז, אבל – לא שלחתי את הטקסט. נדמה לי שהנאום של לפיד הוא הזדמנות לפחות לחשוב שוב על הדברים. אגב, הטקסט מתייחס למאמר הבאמת נהדר בקישור הזה. אני רחוק מלהיות מומחה בנושא, אבל זה אולי המאמר החביב ביותר על כלכלת ישראל שאני מכיר.

וזה הטקסט שלא נשלח:

בפער ניכר, הביקורת הפופולארית ביותר המופנית כלפי התיאוריה הכלכלית מכוונת נגד הנחת הרציונאליות. אפשר ורצוי לדבר על הביקורת הזו ועל התשובות לביקורת, אבל השאלה המתבקשת ביותר היא זו: זה מה שמפריע לכם?!  מכל שפע ההנחות המפשטות במדעי החברה, דווקא זו נדמית לרבים כל כך בעייתית?

קחו לדוגמא את ההנחות הבאות, כמותן אפשר למצוא באינספור מאמרים: 1. אין במשק בנקים; 2. קיימים רק שני נכסים פיננסיים: אג"ח אחת בריבית קבועה, וכסף מזומן; 3. כל הצרכנים במשק הם בעלי הכנסה זהה, והעדפות זהות בצריכה. 4. אנשים מחלקים את כספם בין מזומן ואג"ח בצורה אופטימלית ומחושבת היטב. ההנחה האחרונה היא, בבסיסה, הנחת הרציונאליות. מדוע דווקא היא הפכה להיות ראש החץ בביקורת נגד המחקר הכלכלי? ברור שהיא לא מתקיימת במדויק, אבל בהשוואה לשלוש הראשונות היא נראית מופת של סבירות. ובכל זאת, דווקא היא הפכה להיות שק החבטות של מבקרי המחקר הכלכלי. למה?

יתכן שתרמה לכך העובדה שהביקורת הזו קלה מאד להבנה, והניסויים שמדגימים אותה הם לעיתים קרובות שנונים ומשעשעים לקריאה. בנוסף, במילה אחת: כהנמן. חתן פרס נובל משלנו, שאיננו רק עילוי מחקרי, אלא גם כותב פופולארי בעל כישרון נדיר. יש משהו בהסברים האלו, אבל כדי להבין במלואה את הפופולאריות של הביקורת כנגד הנחת הרציונאליות צריך להתייחס להקשר שבו היא מושמעת, שהוא לעיתים קרובות לא מחקרי, אלא פוליטי. בין השורות, ולעיתים גם במפורש, הביקורת טוענת כך: בתפיסת העולם של התיאוריה הכלכלית, בני האדם הם רובוטים רציונאליים ואנוכיים. בעולמם של הכלכלנים אין מקום לחמלה וסולידריות, ואין ערך למה שלא נמדד בכסף. אין אנשים שבחולשה של רגע מנהל הבנק שלהם ניצל את תמימותם, או שהם עצמם עשו טעות. מפעל שנסגר הוא רק מספר בסטטיסטיקה רציונאלית למהדרין, ולא סיפור קורע לב על קהילה שעומדת מול שוקת שבורה. נו, ממשיכה הביקורת, כשזו תפיסת העולם שלהם, מה הפלא שכלכלנים מאמינים בפנאטיות דתית בשוק החופשי? אולי עבור הרובוטים האנוכיים שלהם השוק החופשי הוא באמת שיטה מוצלחת…

הביקורת הזו לא רק מבולבלת בכל חלקיה, היא גם מסוכנת. הנחת הרציונאליות איננה, בעיקרה, ביטוי מעמיק לתפיסת עולם בנוגע לטבע האדם, אלא כלי אנליטי, לפעמים טוב יותר ולפעמים טוב פחות. ניתן להגיע לתובנות חשובות, ולהבין טוב יותר תופעות כלכליות רבות, מתוך התבססות על הנחת הרציונאליות, ובו בזמן להחזיק במערכת ערכים שסולידריות וחמלה הן אבני הראשה שלה. ארבע ההנחות שהזכרתי קודם לקוחות, במקרה, ממאמר משותף של חתן פרס נובל בכלכלה תום סרג'נט, ופרופסור יוסי זעירא מהאוניברסיטה העברית. המאמר, העוסק במשבר מניות הבנקים בישראל, וקפיצת האינפלציה שבאה אחריו, משפר מאד את הבנתנו בנושא, והנחת הרציונליות שבו לא מפריעה לפרופסור זעירא להיות מהדוברים הבולטים לטובת מדיניות כלכלית שמאלית בישראל. החשד כלפי הנחת הרציונאליות כהנחה "קפיטליסטית", שנועדה להצדיק שוק חופשי, הפרטות, ולימודי הנדסה, איננה התקפה מושכלת על יסודות הקפיטליזם, אלא ויתור מצער על כלי עבודה רב ערך. חשוב להמשיך בויכוח על ערכה של הנחת הרציונאליות במחקר, ויש על מה להתווכח! אבל כדאי להיזהר מפוליטיזציה מיותרת, ולא מדויקת, של הדיון הזה.

מודעות פרסומת

19 תגובות בנושא “פעמיים כיפאק ליאיר לפיד”

  1. כהנמן? "כותב פופולארי בעל כישרון נדיר"? באיזה עולם בדיוק? מילא היית מתייחס לדן אריאלי, אבל הספרים של כהנמן משעממים למדי לדעתי.

    כמובן שאתה צודק בשאר הדברים. הביקורת על הנחת הרציונאלית לא מגיעה ממקום לוגי, אלא ממקום פוליטי ורגשי של אנשים שנורא היו רוצים להאמין שהכלכלנים הם כולם רובוטים אוטיסטיים שחושבים כמו רובוטים ונותנים המלצות שמתאימות לרובוטים. אנשים לרוב חושבים בטעות שההתקפה על הרציונאליות היא התקפה על הקפיטליזם, פשוט כי "ככה זה מרגיש להם", הקפיטליזם מתחבר אצלם בראש עם אובר-רציונאליזציה קרה של המציאות בניגוד לסוציאליזם החם והרך. זה עניין רגשי.

    אהבתי

      1. לדעתי הוא נורא חוזר על עצמו. פול קרוגמן וטיילור קוואן למשל הרבה יותר טובים בלכתוב ספרים פופולאריים. כל הכלכלנים שקראתי מלבדם די משעממים. עם אריאלי הבעיה היא שהוא כותב באופן פופוליסטי מדי, רצף של אנקדוטות משעשעות שאתה לא לומד מהם משהו נורא חשוב על העולם.

        אהבתי

  2. הביקורת על הנחת הרציונליים נובעת בין היתר מהצורה בה מלמדים מודלים בחלק ניכר ( רוב?) מהקורסים בכלכלה. הסטודנט הממוצע לא שומע ממרצים כי מודל כלכלי הוא כלי אנליטי אלא מקבל את הרושם שזה שיקוף של המציאות.

    אהבתי

    1. אני לא יודע איפה למדת חגי, אבל גם אני וגם מרצים רבים אחרים שאני מכיר מדגישים שהמודלים אינם שיקוף של המציאות. בהחלט ייתכן שיש גם מרצים גרועים יותר, אולי במוסדות טובים פחות, אבל שוב נשאלת השאלה – למה דווקא הנחת הרציונאליות? מה כל כך חשוב דווקא בה? למה לא לתקוף למשל את זה שמשתמשים בפונקציית קוב-דגלאס יחידה כדי לתאר כלכלה של מדינה שלמה?

      אהבתי

    1. ואגב, לגבי "חוקי הכלכלה הם לא חוקי הטבע" – זו אכן קלישאה, אבל זו קלישאה נחוצה כל עוד יש אנשים שנוהגים להצדיק את חוקי הכלכלה כאילו הם חוקי הטבע.

      אני זוכר שלפני כמה חודשים שמעתי ברדיו בארה"ב ויכוח על איזשהי יוזמה להעלאת שכר המינימום. הכלכלן שהתנגד טען שזה יגרום לאבטלה. הצד שתמך הזכיר את המחקרים האמפיריים שטוענים שלהעלאת שכר המינימום יש השפעה זניחה על האבטלה. הכלכלן שהתנגד ענה בתגובה משהו כמו
      "The law of demand says that if you raise the price of labor, there will be less demand for labor, and you cannot argue with the law of demand".
      ללמדך, שיש אנשים (ואפילו כלכלנים) שעדיין צריכים שיזכירו להם שחוקי הכלכלה אינם חוקי הטבע (אם בכלל יש כזה דבר "חוקי הכלכלה").

      אהבתי

    2. ועוד משהו: אני חושב שהביקורת על הנחת הרציונליות דווקא באה ממקום אחר. האמירה בין השורות לא מתייחסת להיעדר חמלה או לסולידריות, אלא לאמונה מופרזת בתבונתם של השחקנים בשוק. אם אתה מניח שאנשים הם יצורים רציונליים, אז לכאורה אין צורך ברגולציה – אפשר לסמוך עליהם שיעשו עבודה טובה מבלי לפשל. למה שהמדינה תתערב במה שהם עושים או תפקח עליהם, אם הם יודעים מה שהם עושים? אם אנשים הם רציונליים, אז אין סיבה שהמדינה תכריח אותם לבטח את עצמם בביטוח לאומי, או לדאוג לעצמם לפנסיה. אם אין "רוחות חייתיות", אז אין סיבה שהמדינה תדאג לייצב את המשק.

      למעשה, הגירסה (הסופר-פשטנית) הזו של הנחת הרציונליות היא במידה מסוימת מה שעומד בבסיס של כל טיעון ליברטניאני שעולה לי לראש כרגע, ואפשר גם לחשוב על שיח ה"אחריות האישית" שכל כך אהוב על הניאו-שמרנים בתור סוג של "הנחת רציונליות" מהסוג הזה.

      כמובן, אפשר לומר במידה מסוימת של צדק שזה לא מה שהכלכלנים אומרים, והרי ספרי הכלכלה מלאים במודלים שבהם יש צורך בהתערבות ממשלתית אפילו כשאנשים רציונליים, אבל:

      א. האדם הממוצע ברחוב לא יודע את זה.

      ב. הרבה מודלים שמופיעים בספרי כלכלה משתמשים בהנחת הרציונליות בדיוק בדרך שתיארתי למעלה, למרות שבדרך כלל זה נעשה בצורה משתמעת ולא מפורשת.

      אהבתי

      1. הרבה דברים מעניינים. תודה. אז בקיצור נמרץ:

        1. צריך להבחין בין שימוש במונח חוק, או אפילו אנלוגיה לחוקיים פיזיקליים – שגם הם, בעיני, דבר שעדיף להימנע ממנו – ובין הטענה שיש עקרונות כלכליים שהכלליות ודיוק הניסוח שלהם, כמו גם הביטחון שלנו באמיתותן, דומה לכוחות פיזיקליים. אף אדם שאני מכיר לא חושב שיש משהו שאנחנו יודעים על כלכלה שהוא קבוע ומדויק כמו הגרביטציה. אף כלכלן שפוי לא יגיד לך שהביטחון שלו בהשפעות של שכר המינימום שווה לביטחון שלו בנוגע למה יקרה כשתפיל אבן מהגג.

        2. ההערה שלך בנוגע ל"מאיפה זה מגיע". מעניין, והרושם שלי הוא שדי נכון מה שאתה אומר על "רציונאלי=יודע להסתדר, ולא צריך טובות". זה כמובן לא מה שהנחת הרציונאליות במחקר הכלכלי עושה, אבל אני מאמין שאנשים עושים את הקישור שאתה מציע. הוא די קרוב למה שאני אומר פה (אנשים רציונאליים לא עושים טעויות עם מנהל הבנק), אם כי לא ב 100%.
        אני לא לגמרי משוכנע ש"האדם ברחוב לא יודע" שיש סיבות טובות למעורבות ממשלתית גם כשאר כולם רציונאליים. למעשה – רוב די גדול של הדיונים בנושא עוסק בחלוקת ההכנסות (ואי שיוויון כמובן יכול לקרות גם כשכולם רציונאליים למהדרין) או בכשלי שוק. יש גם פטרנליזם – אני מסכים. אבל הוא, ככל שאני יכול לשפוט, חלק די קטן מהדיון.

        אהבתי

      2. תודה על התגובה המעניינת. לגבי 1: אני חושב שזה נכון שאף כלכלן שפוי לא *חושב* שהביטחון שלו בהשפעות של שכר המינימום שווה לביטחון שלו בנוגע למה יקרה כשתפיל אבן מהגג, אבל בהחלט יש כלכלנים שפויים שיעמידו פנים שזה נכון לצרכי דמגוגיה בדיון הציבורי (כמו למשל הכלכלן שהזכרתי). מכאן גם מגיע השימוש בקלישאה מהצד שכנגד.

        אהבתי

      3. לגבי 2: רציתי להבהיר שלא התכוונתי רק לפטרנליזם. אחרי המשבר האחרון ב 2008, כלכלן בכיר בממשל האמריקאי (אני חושב שזה היה גרינספן, אבל לא בטוח) העיד בפני הקונגרס שהוא הקל את הרגולציה על המגזר הפיננסי בגלל שהוא חשב שאנשי הפיננסים יודעים מה הם עושים, ולא צריך לפקח עליהם. זה גם סוג של "הנחת רציונליות" מהסוג שאני מדבר עליו.

        אהבתי

  3. לדעעתי פספסת. הסיבה שהפוליטיקאים נתפסים להנחת הרציונליות היא שהיא מאפשרת להם, לשיטתם, לעשות מה שבא להם, לחמוס ולגזול ולחלק לחברים. הפוליטיקאים יתקפו כל דבר שיפריע להם במלאכתם. העובדות לא מעניינות אותם כלל.

    אהבתי

  4. חבר'ה, בייחוד אסף, אני חושב שאתם עושים לעצמכם קצת חיים קלים. לא נראה לי שלב העניין הוא חוקים. חוקים אין גם בביולוגיה ואף אחד לא יבקר כך ביולוגים. זה גם לא רק, ולדעתי אפילו לא בעיקר, השאלה כמה אנשים טובים בחשבון, האם הם יכולים לחשב שיוויי משקל מתוך שינה או שמא 3 יח' בגרות במתמטיקה גדול עליהם. העניין הוא האם אפשר לעשות מדע אובייקטיבי של דינמיקה שהיא בעיקרה סובייקטיבית. כלכלנים, בהכללה גסה, חושבים שכן: ניתן לתאר את המוטיבציות\פחדים\תגובות וכו' במונחים של משהו כמו פונקציית תועלת, ולהתקדם משם. יש המון הנחות מפשטות שצריך לעשות כדי שמודל זה או אחר יעבוד, וזה דבר חשוב שצריך לשים לב אליו. אבל זה לא עדות לבעיה: הנחות חסרות שחר לכאורה יש גם בפיסיקה, וההנחה של הרציונליות היא לא יותר מעוד הנחה כזאת. אסף – אתה אומר את זה במפורש. אבל מבקרים מסוימים חושבים שאם מניחים שאנשים יודעים לכלכל את צעדיהם (pun sort of intended), ואם עושים כימות למוטיבציות שלהם, אז מתייחסים לאנשים בהכרח כאל עצמים דוממים, בלי תפישת מציאות, בלי העדפות (מבוססות או לא), בלי פחדים. יאיר לפיד מבטא זאת באופן מבולבל ויהיר (וגם טועה בשמו בפרטי של ברטראנד ראסל, על הדרך) אבל זה שם, ובעיני זה אפילו הדבר העיקרי שמציק לו. זו כמובן לא ביקורת חדשה, ולא חייבים לקבל אותה. אבל לא חושב שניתן לפתור אותה בקלות כסתם אי הבנה של ארגז הכלים הכלכלי.

    Liked by 1 person

    1. אני בעיקר מסכים. אני כמעט תמיד מתלבט כשאני נכנס לאפולוגטיקה כלכלית איך לצאת נגד מה שאני תופס כקריקטורה של ביקורת רצינית, בלי זיצא שאני מזלזל בביקורת הרצינית שעומדת בבסיס הקריקטורה הזו. לפעמים אני מוסיף – "יש גם ביקורת רצינית", אבל זה לא באמת פותר את העניין.

      יש אמת, אפילו הרבה אמת, בטענות שארגז הכלים הכלכלני הוא כזה שיש בו בליינד ספוטס שהן אינהרנטיות לטכניקה שאנחנו משתמשים בה. זה נכון. אם זה הדבר שמציק ליאיר לפיד, ואם הוא ידע לא לשפוך את התינוק עם המים – אני יכול לחיות עם זה בשקט. זה אפילו יהיה על הכיפאק. אבל הצעדים השנויים במחלוקת שלפיד לוקח הם לאו דווקא באיזורים העיוורים של הכלכלה. אז אולי בגלל זה מציק לי במיוחד שהוא מתרץ אותם בזה שכלכלנים לא באמת מפנימים את מה שכהנמן אמר. במה שנוגע לדברים שלפיד עושה – הנקודות העיוורות של כלכלה הן תירוץ. לא הביקורת הרצינית והנכונה שהן יכולות להיות.

      אהבתי

      1. רק כדי להיות ברור – אני מסכים עם מה שאתה אומר בנוגע לרציונליות. מעבר לאוסף ההנחות הספציפי שכלכלנים מכנים "הנחות הרציונאליות", יש את עצם הרעיון של לעשות מדע אוביקטיבי על התנהגות של אנשים. זה לא בדיוק אותו דבר, אבל זה קשור. אני לא חושב בכלל שזו הביקורת של כהנמן למשל. אבל אני מקבל את מה שאתה אומר. ואולי זה מה שמפריע לאנשים, ומה שהופך את הביקורת לכל כך פופולארית. רק שיפסיקו לצטט את כהנמן… 🙂

        אהבתי

      2. אם זה תירוץ, אז מה הטעם להתייחס ברצינות? תירוץ צריך לחשוף כתירוץ, כלומר להסביר למה הוא לא עושה הגיון כלכלי, משקף משחקים פוליטיים וכו'. כמו שעשו לא מעטים ביחס לאפס מע"מ למשל. אבל אם אתה רואה פה ביקורת עקרונית ששווה להגיד עליה משהו, אז השאלה היא מה הביקורת הזו. לדעתי, כאמור, הביקורת איננה רק על הנחת הרציונליות, אלא על הרעיון של מדע מדויק של תופעה חברתית.
        אם אני כבר פה, אז אוסיף שאפילו שאני ממש לא אוהד של יאיר לפיד, אני חושב שהוא מבטא משהו אמיתי כשהוא מקשר בין הנחות רציונליות לבין שמרנות ושוק חופשי. כמובן שאתה צודק שאפשר להשתמש בסט הכלים הכלכלי בלי להחזיק בהשקפות שמרניות ובלי להיות במיוחד פרו-שוק. אבל (א) הרטוריקה בדר"כ עושה את החיבור הזה, מסיבות שונות. (ב) יש מנטליות של if it ain't broken, don't fix it שמשותפת לשמרנות במובן החברתי ולהרבה מצדדים בשוק חופשי (מאוד) – בדר"כ אלה שנוח להם עם הסטטוס קוו.
        ולסיום, בהקשר לתגובתך האחרונה. לא קראתי את הספר האחרון של כהנמן, אבל אני לא רואה בו מבקר מהסוג שתיארתי. עם זאת, אפשר להשתמש בחלק מהממצאים שלו כדי לתמך ביקורת מהסוג שתיארתי. אם אנשים הם מאוד לא רציונליים, אם הפידבק בין מדיניות לבין פעולות הציבור מונע ע"י פרשנויות אידיוסנקרטיות, פחדים וסנטימנטים, ואם קשה לחזות את הפרשנויות והפחדים והסנטימנטים האלה, אז זה מציב קושי בפני מדע אובייקטיבי. לא חושב שזה מה שכהנמן חושב, כאמור, אבל אפשר להגיע מממנו לזה.

        אהבתי

      3. או.קיי. זה עוזר לי לחדד את המחשבות שלי. אז – חצי מאה-קולפה. אבל רק חצי.

        1. יש שני ענפים רלוונטיים של ביקורת על המחקר הכלכלי. אחד, מה שנופל בכללי תחת "כלכלה התנהגותית", שמנסה לפעול בתוך האפרט המחקרי של כלכלה כדי לשלב יותר ויותר רעיונות של היעדר רציונאליות, רציונאליות חלקית, וכו'. שני, שיוצא נגד האפרט המחקרי, או ה"מדעיסטי" של הכלכלה. אנשים מתבלבלים ביניהם, והביטוי המובהק ביותר לבלבול הזה הוא הייחוס של הביקורת מהסוג השני לכהנמן. אז נכון שזה יותר ניים-דרופינג מכל דבר אחר, אבל זה גם בלבול מושגי. לא רק שאני לא חושב שכהנמן הוא חלק מהביקורת מהסוג השני. אני חושב שאפשר להפנות כלפיו את הביקורת הזו. ואחרי שאמרתי את זה, זו גם היתממות לומר שאין שום קשר בין שני סוגי הביקורת האלה. בוודאי שיש קשר. אני צריך עוד לנסח לעצמי מה בדיוק יחסי הגומלין ביניהם, אבל זה הרי לא מקרי שאנשים מבלבלים ביניהם.

        2. שוב, אותו מבנה של טיעון. יש את הנחת הרציונאליות שהיא כלי אנליטי שעוזר לנו לספר סיפורים יחסית קוהורנטיים, ועוזר לנו לקחת את הסיפורים האלה לנתונים, וכו'. ויש את הנחת הרציונאליות בשיח הפוליטי, שהשימוש הנפוץ ביותר שלה היום הוא "לא צריך להתערב, אנשים יודעים מה הם עושים (או, ליתר דיוק, הם יודעים יותר טוב מהממשלה)". ושוב, אנשים מבלבלים ביניהם, ומשליכים אותם אחד על השני בצורה לא כל כך זהירה. אבל גם אני מיתמם כשאני משחק אותה שאין קשר בין הדברים. בוודאי שיש. זה קשר מורכב, האחד לא נובע מהשני, אבל מהרבה בחינות – היסטורית, פוליטית, פרסונלית – הדברים כן שזורים אחד בשני. אז אני כן עומד מאחורי הטענה שלי שלא נכון לדחות הצורה גורפתי מדי את מה שכלכלנים עושים עם רציונאליות רק בגלל שאנחנו לא אוהבים את הטיעון הפוליטי על רציונאליות, ואני עומד מאחרוי זה שאני חושב שאנשים עושים את זה יותר מדי. אבל, גם לא צריך לגמרי להתעלם מהקשר בין הדברים, כמו שאני חושש שעשיתי פה.

        אהבתי

  5. כלכלן שאינו מאמין בשוק חופשי הוא כפרופסור לפיסיקה שמאמין בבריאת העולם לפני 5000 שנה. יש כאלה אבל איני יכול להבין את הרציונל שלהם.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s