רונלד קואס מבקר בגדה המערבית

כותרת משנה: מי מחפש נושא לעבודת סמינר?

כלכליסט דיווח לא מזמן על רפורמה מתוכננת בנושא אשרות העבודה בישראל לפלסטינאים מהשטחים. מה הרפורמה? ממשלת ישראל נותנת אשרות למספר מוגבל של עובדים פלסטינאים להיכנס לישראל ולעבוד בה, בעיקר בתחום הבניה. עד היום, אשרות העבודה האלו הוענקו למעסיקים הישראלים, ואלו העסיקו עובדים פלסטינאים לפי מספר האשרות שהיו בידיהם. השינוי המוצע יעניק את אשרות העבודה לעובד הפלסטינאי עצמו.

למה השינוי הזה יגרום? לתיאוריה הניאו-קלאסית יש ניבוי כמותי ברור, ואולי תהיה פה הזדמנות לקחת אותו לנתונים. 

מכסות, ביקוש, היצע – מי מרוויח מכל הסיפור?

אפשר להתחיל את הסיפור עם הגרף ממבוא א'. בצד ההיצע יש עובדים פלסטינאים שמוכנים לעבוד בישראל. ככל שהשכר בישראל גבוה יותר, יותר עובדים פלסטינאים ירצו לעבוד בישראל, ולכן עקומת ההיצע עולה משמאל לימין. בצד הביקוש, יש מעסיקים ישראלים שמוכנים להעסיק עובדים מהשטחים, וככל שהשכר נמוך יותר, הם ירצו להעסיק יותר עובדים כאלו. אילו לא היו שום הגבלות, היינו מקבלים את הגרף המפורסם ביותר בכלכלה:

תזכורת שתהיה חשובה עוד מעט – מניין מגיעה עקומת הביקוש? לפי המודל של מבוא א', בשוק עבודה תחרותי לגמרי, מעסיקים מוכנים, וחייבים, לשלם לעובדים את ערך התפוקה השולית שלהם. לכן, עקומת הביקוש לעובדים, שמתארת בדיוק את השכר שמעסיקים מוכנים לשלם עבור כל מספר של עובדים, היא גם העקומה שמתארת את התפוקה השולית של העובדים. למי שזוכר משהו ממבוא א'- כל זה ברור לגמרי. הסליחה עם מי שזה נראה לו קצת סינית.

המצב כיום

כאמור, האופן שבו ההגבלות על כניסה של עובדים פלסטינאים לישראל עובדות כיום הוא על צד הביקוש לעובדים. מעסיקים מקומבנים שעומדים בדרישות אוביקטיביות וראויות, מקבלים מספר מוגבל של אשרות עבודה. המעסיקים לא יכולים להעסיק יותר פלסטינאים ממספר האשרות שיש להם, ולכן הביקוש חסום. נניח שמספר האשרות שמחולקות לכלל המעסיקים בענף הבנייה הוא, כפי שמדווח בכלכליסט, 50,000. אז ברגע שעקומת הביקוש מגיעה לכמות של 50,000 אין ביקוש לעוד עובדים פלסטינאים אפילו אם השכר שלהם ירד לאפס. פשוט אין עוד מעסיקים שיש להם ביד אשרות שיאפשרו להם להעסיק עוד עובדים פלסטינאים. הגרף שמתאר את המצב הזה הוא הגרף הבא:

 

 

השכר בשיווי המשקל הזה, שימו לב, נמוך יותר מאשר השכר בשיווי משקל שבו יש תנועה חופשית של עובדים. אבל לא נכון לקפוץ למסקנה שהמעסיקים בהכרח מרוויחים מהסיפור. בגלל המספר המוגבל של אשרות, יהיו מעסיקים שלא יוכלו כלל להעסיק עובדים פלסטינאים, למרות שבשכר הנוכחי שלהם הם היו מעוניינים מאד להעסיק אותם. המעסיקים האלו מפסידים כתוצאה מהמגבלות. העובדים הפלסטינאים בוודאי מפסידים – חלקם לא יכולים לעבוד בכלל בישראל, ואלו שכן יכולים, מקבלים שכר נמוך יותר מאשר השכר שהיו מקבלים אילו לא היו הגבלות תנועה. מי מרוויח? המעסיקים שיש בידיהם אשרות. לא רק שהם משלמים שכר נמוך מהשכר שהיה מתקבל בעולם ללא צורך באשרות, אלא שהם משלמים שכר נמוך משמעותית מערך התפוקה השולית של העובדים שהם מעסיקים. הערך של כל אשרת עבודה בידיים של המעסיקים, שמסומן גם הוא על הגרף, הוא בדיוק ההפרש בין התפוקה השולית של העובד ה 50,000 והשכר בשיווי משקל בעולם שבו האשרות הן בידי המעסיק.

מה יקרה אם האשרות יהיו בידיים של העובדים?

תחת הרפורמה המוצעת, 50,000 עובדים פלסטינאים מקומבנים שיעמדו בדרישות אוביקטיביות וראויות, יקבלו אשרה לעבוד בישראל. הרעיון מאד דומה, רק שבמקום שעקומת הביקוש צונחת למטה כאשר מגיעים ל 50,000 עובדים, עקומת ההיצע של העובדים מתיישרת כלפי מעלה כאשר מגיעים ל 50,000 עובדים. לא משנה כמה השכר יעלה, היצע העובדים לא יכול לגדול מעבר ל  50,000 כי אין עובדים נוספים שיש להם אשרות עבודה ביד. הגרף המתקבל מאד דומה ברעיון לגרף הקודם, אבל עם הבדל חשוב אחד – השכר המתקבל גבוה מהשכר שהיה מתקבל בעולם ללא צורך באשרות. כלומר, תחת הרפורמה המוצעת, מי שיהנה מהמגבלות על מספר העובדים שיכולים להיכנס לישראל הם העובדים שיקבלו אשרת עבודה. הם, ולא המעסיקים.

 

 

איפה פה הרעיון לעבודת סמינר?

המודל הפשוט הזה נותן ניבוי לא טריויאלי: לאחר הרפורמה המוצעת תהיה עליה בשכר של עובדי בניה פלסטינאים. לא זו אף זו – גודל העלייה בשכר יהיה שווה לערך שהיה לאשרת עבודה עבור המעסיק בימים שלפני הרפורמה. איך אפשר לבדוק את הניבוי הזה? את השכר של עובדים פלסטינאים בבניה קל יחסית לברר, והוא זמין הן מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל והן מזו הפלסטינאית. אבל מה ערך האשרה עבור מעסיקים?

אשריך ישראל, אפילו ריקנין שבך מבינים כלכלה, ומבינים שיש לאשרות האלו ערך כספי. מסתבר, לפי הדיווח בכלכליסט, ש:

יש גורמים המקבלים היתרים עבור עובדים, אך בפועל לא מעסיקים אותם, אלא מוכרים אותם לקבלן אחר…

כלומר, האשרות האלו נסחרו בשוק, ואולי, עם קצת מאמץ וכמה טלפונים, אפשר לברר מה היה מחירן. ואז פשוט להשוות את המחיר הזה לשינוי בשכר סביב הרופרמה. כלומר – אני משער שיהיה צורך להתגבר על 735 קשיים עם הנתונים בדרך, ועוד כמספר הזה קשיים במיפוי בין המודל למציאות, ובכלל צריך להתפלל שהרפורמה תשנה (לפחות בהתחלה) רק את הבעלות על אשרות העבודה, ולא את מספרן. אבל – עם מספיק מאמץ, יש על מה לדבר….