הלוואות באיסטנבול

(719 מילים)

נתוני הריבית על הלוואות מאיסטנבול במאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה מעלים שתי שאלות. הראשונה – איך זה יכול להיות? השניה – למי אכפת מהריבית על הלוואות באיסטנבול מלפני 300 שנה? את התשובה לשאלה הראשונה נתנו שני היסטוריונים כלכליים עם חוש נדיר למחקר מעניין – טימור קוראן וג'ארד רובין. את התשובה לשאלה השניה אני אנסה לתת כאן. אבל קודם כל – הנתונים:

 

123

הגרף הזה, שמתבסס על נבירות אין קץ בארכיונים של בתי משפט עות’מניים, מתאר את הריבית הריאלית הממוצעת ששילמו לווים שונים באיסטנבול בין שנת 1602 ושנת 1799. במבט ראשון, משהו פה לא מסתדר: דווקא אלו שהיו בעלי מעמד חברתי גבוה יותר שילמו על הלוואותיהם ריבית גבוהה יותר – הפוך ממה שהיינו מצפים. מדוע, למרות אפליה מוסדית עקבית לטובתם, מוסלמים שילמו ריבית גבוהה יותר מאשר לא מוסלמים, גברים שילמו ריבית גבוהה יותר מנשים, ובעלי תואר כבוד (אפנדי, ביי, אע'א) שילמו ריבית גבוהה יותר מפשוטי העם? הרי מלווים רציונליים בשוק תחרותי ייטו לגבות ריבית נמוכה יותר מאנשים בעלי אמצעים, בגלל שהסיכון בהלוואה לאנשים כאלה נמוך יותר. באיסטנבול של המאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה גברים, מוסלמים, וכמובן שבעלי תואר כבוד, נהנו מהכנסות גבוהות יותר, ויציבות יותר – איך קורה שהם משלמים ריביות גבוהות יותר?

הסבר אחד שעולה על הדעת הוא שלווים עשירים יותר יכולים לשלם ריבית גבוהה יותר, ואולי בגלל זה גבו מהם ריבית כזו. אלא שההסבר הזה יכול להתאים רק לשוק מונופוליסטי, ושווקי האשראי באיסטנבול באותה תקופה לא היו כאלה. בתנאים של תחרות, אם מלווה מסוים ינסה לגבות ריבית גבוהה מאפנדי עשיר רק בגלל שהאפנדי הזה יכול לשלם יותר, הרי שהאפנדי המדובר פשוט ילך למלווה אחר. בתנאים של תחרות אי אפשר לגבות ממישהו מחיר גבוה יותר רק כי הוא יכול להרשות לעצמו לשלם יותר. אם האפנדי שלנו נהנה מהכנסה גבוהה ויציבה, כלומר – אם הוא לווה בדרגת סיכון נמוכה, הריבית שהוא צפוי לשלם בשוק תחרותי תהיה נמוכה בהתאם. אז למה הנתונים מראים שהוא משלם ריבית גבוהה יותר?

לפי קוראן ורובין התשובה היא שלא מדובר בתופעה שקורית למרות האפליה המוסדית המובהקת לטובת מוסלמים, גברים, ובעלי תארי כבוד. מדובר בתופעה שקורית בגלל האפליה הזו. ליתר דיוק, הסיבה לכך שאלו שנהנו ממעמד חברתי גבוה יותר נאלצו לשלם ריבית גבוהה יותר היא שהאפליה לטובתם הייתה, בעיקרה, על ידי רשויות המדינה, בעוד שהריבית שהם נאלצו לשלם על ההלוואות שלהם נקבעה בשוק הפרטי.

האפליה לטובה של מוסלמים, גברים, ובעלי תואר כבוד התבטאה, בין השאר, בהעדפה גסה לטובתם בהליכים משפטיים, כולל הליכים לגביית חובות. במילים אחרות, כאשר בנק באיסטנבול הלווה כסף לנוצרי, הוא ניצב בפני הסיכון שהנוצרי הזה יאבד את פרנסתו ויתקשה להחזיר את החוב, אבל כאשר הבנק הלווה כסף לאפנדי מוסלמי מיוחס, הוא ניצב בפני סיכון שמתברר שהוא יותר חמור. אם סתם לא יבוא לאפנדי לשלם את החוב שלו, והבנק יילך לבית המשפט כדי לחייב אותו לשלם, בית המשפט עלול לזרוק את הבנק מכל המדרגות. עם כל הכבוד, יגיד בית המשפט, כשאפנדי אומר שהוא "לא יכול לשלם" אנחנו מאמינים לו, ואל תטריד אותנו עכשיו עם דרישות למסמכים והוכחות!

התוצאה – דווקא הלווים המיוחסים, דווקא בגלל שבתי המשפט רצו לפרגן להם, הם אלה שהפכו להיות הלווים המסוכנים. ובשוק תחרותי, לווים מסוכנים משלמים ריבית גבוהה יותר. הרצון של בתי המשפט לפרגן לאפנדים השיג דווקא את התוצאה ההפוכה. אמנם חלק מהאפנדים יצאו נשכרים: אלו שפשוט לא החזירו הלוואות, וסמכו על בית המשפט שלא יתעקש איתם, הרוויחו. אבל דווקא האפנדים היותר ישרים הפסידו מהסידור הזה, ונאלצו לשלם ריבית גבוהה יותר. אפילו יחסית לעולם הבלתי צודק שבו מערכת המשפט מוטה בגסות לטובת בעלי השררה והממון, הסידור הזה הוא בלתי צודק. הוא גם, כפי שיסביר לכם כל כלכלן – בלתי יעיל.

למי אכפת?

הסיפור העות’מני הזה חשוב כי הוא מזכיר לנו עיקרון די כללי: מדיניות שתהפוך מישהו לחסין מפני גביית חובות לא תמיד תשפר את מצבו, ויש סיכוי טוב שהיא דווקא תפגע בו. העות’מנים למדו את זה על בשרם כשניסו לפרגן למיוחסים, ואנחנו צריכים ללמוד מזה איך לעזור בצורה אפקטיבית למי שלא שפר עליו גורלו. כן, צמצום היכולת של הבנקים לזרוק אנשים מביתם אל הרחוב זה מהלך שיכול בהחלט לעזור – לפעמים להציל ממש – את החלשים ביותר. ולא, אף אחד לא חושב שצריך לשלוח כל מי שלא מחזיר הלוואה לכלא. אבל כשבאים לקבוע מדיניות בנושא גביית חובות צריך גם להיזהר: הגנה מוגזמת מפני גבייה עלולה לפגוע דווקא באותם לווים שאנחנו מעוניינים לעזור להם. ובעיקר – יש דרכים טובות יותר להשיג את אותה המטרה: עדיף למשל שהממשלה תערוב ישירות להלוואות מסוימות, או תיתן בעצמה הלוואות, במקום שתגביל את היכולת של הבנקים לגבות חובות בשוק הפרטי.

 

המחקר המלא כפי שהתקבל לפרסום זמין כאן בתשלום, וטיוטה כמעט זהה זמינה בחינם כאן. כמעט כל השאלות שקופצות לכם לראש עכשיו, בהסתברות גבוהה מאד, מקבלות תשובה במאמר.

מודעות פרסומת

9 thoughts on “הלוואות באיסטנבול”

  1. היי אסף, רשומה מאוד מעניינת, תודה רבה! מה שכן, הלינק למאמר בתשלום מוביל ל:
    Does Competition Eliminate Discrimination? Evidence from the Commercial Sex Market in Singapore

    אהבתי

  2. זה נשמע הגיוני.
    אבל אני חושב שהעניין הוא זה: בתיאוריה, ריבית אמורה להיות פרמיה על הסיכון. התחושה שלי היא שמה שקורה בעשורים האחרונים הוא שילוב של שני אלמנטים:
    1. הריבית (ולכן הרווח של הבנק) הופכים להיות מחוייבות של הבנק כלפי בעלי המניות.
    2. הבנקים נהנים כמעט מאפס סיכון (יש ביטוח וערבות מדינה להלוואות חלוטות, ואפשרות להפעיל מכבש משפטי כבד כנגד חייבים ובני משפחותיהם).
    ולכן הריבית היא כבר לא פרמיה על הסיכון, אלא הערכה של הבנק של כח המיקוח של הלקוח. לכן, לקוחות מסוכנים אבל מקושרים (ע"ע פישמן) נהנהים מגישה לאשראי זול, ולקוחות לא מסוכנים אבל שבויים (בעלי משכנתא) סובלים מתנאים גרועים ומחנק אשראי.
    שוב, זה הרושם שלי. אני לא חוקר. יש נתונים על זה, אני בטוח.

    Liked by 1 person

    1. זה בהחלט יכול להיות המצב בשווקים לא תחרותיים, ואני מסכים שיש מצב שזה מה שקורה בארץ כיום. אני לא בטוח, וצריך נתונים והכל, אבל יש מצב.

      אהבתי

  3. מעניין מאוד, ורלוונטי לימים אלה שמשרד המשפטים מנסה לעשות רפורמה בדיני חדלות הפרעון, ולשים הגנות על הנושים הקטנים, מה שלפי פוסט זה יכול לגרור השלכות מעניינות על התשואה שהם יקבלו על ההשקעות שלהם.

    אהבתי

  4. מעניין מאוד!
    לגבי ההצעות האחרות שנתת בסוף – למשל ערבות ממשלתית להלוואות מסוימות – אשמח אם תוכל להרחיב יותר (או להפנות אותי למקומות רלוונטיים) בקשר לסיכון שבנקים ייתנו הלוואות בלי בדיקת רקע בכלל כיוון שהסיכון שלהם לאי פירעון נמוך משמעותית.
    תודה!

    אהבתי

    1. כן, זה גם נושא שיש בו לא מעט בורות שאפשר ליפול בהם, אבל אני חושב שתכנית ההלוואות לסטודנטים בארה"ב היא תכנית מוצלחת.
      יש מי שטוען שההלוואות האלה אחראיות במידה רבה להתנפחות "בועת" מחירי הקולג' בארה"ב, אבל אני לא מוצא את הטענות האלו משכנעות במיוחד. גם מחירי שירותי הבריאות, העלות של לימוןדי התיכון והיסודי, ועוד שירותים דומים עלו דרמטית באותה תקופה, אז אני לא חושב שההלוואות הן הסיבה לעלית המחירים, אבל – זה נושא גדול אחר. בכל מקרה, זו דוגמה בעיני לתכנית די מוצלחת של הלווואת ממשלתיות.

      יש כמובן גם דוגמאות הפוכות…

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s