ועדי עובדים ופערי שכר

(643 מילים)

נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, הפנתה לאחרונה את תשומת הלב לפערי השכר בקרב עובדים בישראל, והשוותה אותם לפערים המקבילים במדינות מפותחות אחרות. המדד שפלוג הציגה הוא היחס בין השכר של האחוזון התשעים (הגבול התחתון של העשירון העליון), ובין השכר של האחוזון העשירי (הגבול העליון של העשירון התחתון), או בקיצור יחס ה 90/10. ישראל במקום האחרון בין מדינות ה OECD שיש עבורן נתונים בנושא:

ד"ר עמי וטורי, מראשי ארגון העובדים "כוח לעובדים", מיהר להצביע על כך ש –

5 המדינות עם הפער הקטן ביותר בין שכר העשירון התחתון לשכר העשירון העליון, הן באופן לא מפתיע המדינות עם האחוז הגבוה ביותר באירופה ובעולם של עובדים מאורגנים ועם חופש השביתה הגבוה ביותר.

כמה מחשבות על הנושא:

קודם כל – הוא צודק

לא רק חמש, אלא שש המדינות שבהן פער ה 90/10 הוא הקטן ביותר הן גם שש המדינות שבהן האחוז הגבוה ביותר של עובדים מאוגדים: איטליה, שוודיה, נורבגיה, בלגיה, פינלנד ודנמרק. (איסלנד, המדינה המאוגדת בעולם, קרובה מאד להיכנס לרשימה, אבל עם אוכלוסיה רק קצת יותר גדולה מפתח תקווה, לא בטוח איך צריך לספור אותה). הנה הגרף שכולל את כל המדינות שיש לגביהם נתונים, ושבע הכוכבות קופצות לעין מיד:

אמנם המתאם כמעט נעלם כשמוציאים את שבע הכוכבות מהמדגם, אבל קשה להתעלם מקיומו של מתאם שלילי מובהק בין התאגדות ובין פערי שכר בקרב כלל מדינות ה OECD.

מה עושים איגודי העובדים?

הנקודה שוטורי העלה מדגישה נושא מעניין: אחד הדברים שועדי עובדים עושים, לפי הטיעון, הוא להעביר כסף בקרב העובדים, מהעובדים בעלי השכר הגבוה יותר לעובדים בעלי השכר הנמוך יותר, ולא רק  מבעלי ההון לעובדים.* למרות שבדרך כלל פעילות ועדי העובדים מוצגת כהעברת משאבים בין בעלי ההון לעובדים, המתאם שמוצג כאן מדגיש דווקא את ההשפעה של ועדי עובדים על חלוקת הכנסות בין העובדים לבין עצמם. [אני מבין שיש ויכוח עז בשאלה האם ההסתדרות בישראל פועלת להקטנת פערים בקרב עובדים, או דווקא להיפך. פעם אחרת]

אני דווקא חושב שזו נקודה לטובת ועדי העובדים. כבר כתבתי לא מעט בבלוג – הגידול בפערים בקרב עובדים, בין עובדים בעלי הכשרה מתקדמת ועובדים שחסרים אותה, הוא משמעותי לא פחות, ובמובנים רבים יותר, מאשר הפערים בין בעלי הון ועובדים. לכן, אם ועדי העובדים משפיעים על החלוקה הזו הם דווקא משפיעים בדיוק איפה שחשוב. אבל האם זה כל מה שועדי עובדים עושים?

כדי להשלים את התמונה, הנה גרף שמראה את היחס בין שיעור ההתאגדות ובין חלקם של העובדים בעוגת ההכנסה הלאומית:

מקסיקו וטורקיה הן המדינות החריגות עם חלק עובדים נמוך משליש, אבל למעט שתי המדינות האלו המתאם חלש. למשל, בין חמש המדינות שבהן חלק העובדים הוא הגבוה ביותר, בשלוש יש שיעור התאגדות נמוך – שוויץ, גרמניה, ובריטניה.** במקום השישי בחלקם של העובדים, אגב, נמצאת ארה"ב. בישראל, בעלת שיעור ההתאגדות הנמוך יחסית (22%),  חלק העובדים גבוה יותר מאשר בנורבגיה, שהיא אחת המדינות המאוגדות בעולם (52%).

כל זה, כמובן, רק מבט זריז בנתונים. עבודה אמפירית רצינית זה לא. ובכל זאת, יש בזה ערך מסוים. לפחות במבט שטחי בנתונים יש תמיכה מסוימת לכך שועדי עובדים גורמים להתחלקות הכנסות שוויונית יותר בקרב העובדים, ופחות תמיכה לכך שועדי עובדים מגדילים את חלקם של העובדים על חשבון חלקם של בעלי ההון.

למה זה משנה?

ככל שהתמונה שעולה מהנתונים האלו נכונה, היא מקשה קצת על הנראטיב המעמדי הקלאסי של ועדי העובדים. אם עיקר ההשפעה שלהם היא על פערי השכר בקרב עובדים, אז הם לא בדיוק כלי בסיפור של המאבק המעמדי בין עובדים ובעלי הון, אלא כלי בסיפור אחר. סיפור חשוב – לדעתי חשוב ומועיל יותר – אבל אחר.

[הערת המערכת: עשיתי מאמץ גדול להפוך את כל הנתונים שהשתמשתי בהם לנגישים, שקופים, וקלים לבדיקה. שני המקורות שהשתמשתי בהם הם אתר ה OECD, והנתונים של ניימן וקרברבוניס על חלק העובדה במדינות שונות. כרגיל – אני ממליץ מאד לבדוק אותי, ובכלל לגשת ולשחק קצת בנתונים בעצמכם. כל הנתונים נמצאים כאן: לינק]

____________________________________________

*קיים דיון, חשוב, בשאלה איך נכון לחשוב על הטופ של הטופ של בעלי השכר, למשל מנכ"ל בנק עם שכר בשבע או שמונה ספרות? האם הוא עובד או בעל הון? בכל מקרה, זה לא דיון רלוונטי לפוסט הזה. האחוזון התשעים, זה שעשרה אחוז מהעובדים מרוויחים יותר ממנו, רחוק מאד מלהיות מנכ"ל בנק. בישראל, ההכנסה הכוללת נטו למשק בית, מכל המקורות, שמכניסה אותו לעשירון העליון היא 24 אלף ש"ח. שתי משכורות של 12 אלף נטו, ואתה שם. החישוב הזה לא אומר מהו השכר בעשירון העליון, אבל זה יכול לתת מושג.

** צרפת במקום החמישי עם שיעור התאגדות נמוך מאד (7%), אבל יש הסכמה רחבה ששיעור ההתאגדות בה לא מייצג את כוחם האמיתי של ועדי העובדים.