זו לא השאלה

(560  מילים)

עוד הערה קצרה, עד שיהיה לי זמן לפוסטים רציניים יותר, על מחקר חדש של ניק בלום, דיוויד פרייס, פתיח גובנן וג'אי סונג.

עם מסד נתונים נדיר (חסר תקדים?) – נתונים אדמיניסטרטיביים (יעני – לא סקרים) על כל הפירמות האמריקאיות בין 1978 ל 2012, הם שואלים שאלה פשוטה: האם האי שיוויון בשכר עלה בעיקר בתוך כל פירמה, למשל בין המנהלים ובין העובדים הפשוטים, או שהוא עלה בעיקר בין פירמות שונות – בין פירמות שמשלמות שכר גבוה וכאלה שמשלמות שכר נמוך יותר. התשובה:

Covering all U.S. firms between 1978 to 2012, we show that virtually all of the rise in earnings dispersion between workers is accounted for by increasing dispersion in average wages paid by the employers of these individuals. In contrast, pay differences within employers have remained virtually unchanged, a finding that is robust across industries, geographical regions, and firm size groups.

ובעברית: כמעט כל העליה באי שיוויון קרתה בין פירמות שמשלמות שכר גבוה לכאלו שמשלמות שכר נמוך, וכמעט כלום מתוך העליה באי שיוויון היא הגידול בפער בין המנהלים ובין עובדיהם בתוך אותה הפירמה.

למי אכפת?

אי שיוויון בשכר זה אי שיוויון בשכר, למה שיהיה לי אכפת מאיפה הוא מגיע? התשובה היא שאם אכפת לך מאי שיוויון, אז המקור לאי שיוויון משפיע על הדרך שבה אפשר יהיה להתמודד איתו. אז מה אפשר ללמוד מהמחקר הזה? אני זורק פה כמה אפשרויות ממש מהשרוול. אני פתוח לגמרי לדיון, ולא עד הסוף משוכנע בעצמי מה אני חושב בעניין.

1. איגודים?

ירידה בכוחם של האיגודים המקצועיים וועדי העובדים מוזכרת לעיתים קרובות מאד בתור אחד הגורמים לעלייה באי שיוויון בשכר, וכך גם הבן-דוד של ההסבר הזה – שכרם של ה CEO, הסופרמנג'רז, האחוזון העליון, וכו'. לא הייתי ממהר להוריד את ההסבר הזה מסדר היום, אבל כן הייתי אומר שהממצאים האלה הם ראיה נגד ההסבר הזה. הדרך העיקרית שבה ועדי עובדים משפיעים על אי שיוויון בשכר (נדמה לי… אולי אני טועה) היא על ידי "השטחה" של מבנה השכר בתוך החברה שבה הם פועלים, ולפעמים בתוך התעשייה כולה. שהמנהל, סופרמנג'ר ככל שיהיה, לא ירוויח כל כך הרבה יותר מאשר הפועל בפס הייצור. עכשיו, אם כמעט כל העליה באי שיוויון בארה"ב קרתה כי חברות מסוימות משלמות שכר גבוה יותר, ואחרות שכר נמוך יותר, ולא כי בתוך כל חברה המנהל התחיל להרוויח הרבה יותר מעובדי פס הייצור, פחות ברור לי איך ועדי עובדים היו יכולים לפעול נגד התופעה.  במילים אחרות, זה לא הסופרמנג'ר מול העובד הפשוט, זה גוגל מול וול-מארט. האם ועד עובדים חזק יותר בוול-מארט היה משפיע על הפער הזה? עד כמה?

מאידך, יכול להיות שאם הדגש של איגודים מקצועיים היה עובר מרמת הפירמה לרמת התעשייה, או המשק כולו – הם היו יכולים להשפיע יותר. אני לא מתמצא מספיק בהיסטוריה של איגודים מקצועיים כדי לגבש עמדה מוצקה בנושא הזה.

2. איפה כל העניים?

כותבי המאמר מעלים את הנקודה החשובה הזו: בגלל שהאי שיוויון גדל בעיקר בין פירמות, ולא בתוך פירמות, אנחנו פחות רואים אותו. העובדים שהם הרבה יותר עניים, או הרבה יותר עשירים מאיתנו הם לא הקולגות שלנו. הם עובדים במקומות אחרים. בארץ, עם הדגשים בתקשורת וסתם זה שמדובר במדינה קטנה, אני לא בטוח שההסבר הזה תופס, אבל זו עוד נקודה למחשבה.

3. מיקור חוץ?

אולי מה שאנחנו רואים זה בעצם תוצאה של הסתמכות הולכת וגדלה על מיקור חוץ. אולי מה ששמר על האי שיוויון בתוך פירמות זה שהעובדים שמסורתית קיבלו את השכר הנמוך ביותר, שרתים למשל, פשוט הפסיקו להיות מועסקים בפירמה, ועברו למיקור חוץ, ובאותו הזמן המנהלים והמתכנתים הכוכבים התחילו לדפוק קופה?

 

הגרסה הראשונה של המאמר עלתה לרשת רק לפני כמה ימים. בינתיים הייתי מקטלג אותה כ"חומר למחשבה" ולא כ"מצאנו את התשובה", אבל יהיה מעניין לעקוב.