האם יש אפליה נגד שחורים באכיפת החוק בארה"ב?

הקדמה

טיפ ישן וטוב: כדי להבין מה הופך מחקר לאמין ומשכנע, טוב להתחיל עם מחקר (אמיתי או דמיוני) שברור לנו שהוא מחורבן, אבל להתעכב ולפרט בדיוק מדוע הוא מחורבן. לכן, את הדיון בספרות על האפליה הגזעית שכן-או-לא קיימת במערכת אכיפת החוק בארה"ב, טוב להתחיל עם דיון במחקר דמיוני שיקבע כי קיימת אפליה נגד גברים במערכת אכיפת החוק בארה"ב, וכראייה יביא את העובדה ש 93% מהאסירים בבתי הכלא בארה"ב הם גברים. מיותר לציין – זהו מחקר מחורבן, אבל למה בעצם?

ישנן שתי סיבות מרכזיות שאי אפשר לייחס שום אמינות למחקר שיקפוץ משיעורם הגבוה של הגברים מכלל האסירים למסקנה שגברים מופלים לרעה במערכת אכיפת החוק:

  1. רקע מוסדי והיסטורי: גברים אינם, בלשון המעטה, קבוצה שסבלה היסטורית מאפליה מוסדית בכלל, ובמערכות אכיפת החוק בפרט. מעולם לא היו חוקים משמעותיים שצמצמו את ההשפעה הפוליטית או הכלכלית של גברים, וגם כיום גברים אינם בתת ייצוג בתפקידי חקיקה, שיפוט, שיטור, הנהגה, וכו'. לכן, הרעיון שגברים מופלים לרעה הוא חשוד. זה לא אומר שהוא בהכרח פסול מראש – תמיד צריך לתת לנתונים לדבר, אבל הוא בוודאי חשוד מאד על פניו.
  2. הסברים אלטנרטיביים לאפליה: יש הסבר אפשרי אחר לכך שגברים מהווים את הרוב המכריע בקרב האסירים. ייתכן שגברים מבצעים הרבה יותר עבירות פליליות שדינן מאסר. זהו הסבר סביר על פניו, וברור שאי אפשר לפסול אותו בתור הסבר, לפחות חלקי, לשיעור הגבוה של גברים בקרב אסירים. כמובן – כל הסבר אלטרנטיבי, ובפרט ההסבר לפיו גברים עוברים יותר על החוק, מזמין דיון בשאלה מדוע גברים עוברים יותר על החוק. אבל חשוב להפריד בין הדיונים האלה, חשובים ככל שיהיו, ובין הדיון בשאלת האפליה עצמה.

את הסטנדרטים האלו צריך להחיל על כל מחקר בנושא אפליה, ולא רק מחקר שמראש ברור לנו שתוצאותיו מופרכות. תמיד צריך לשאול ברצינות האם הרקע ההיסטורי והמוסדי הופך אפליה לסבירה, והאם יש הסברים אלטרנטיביים, בלי גלגולי עיניים ובלי "איך אתה מעז". ועכשיו, לעניין שלשמו התכנסנו.

מחקרים בנוגע לאפליה באכיפת החוק נגד מיעוטים אתניים בארה"ב, בעיקר נגד שחורים והיספנים, עוברים בקלות את המסננת הראשונה. אין מחלוקת בנוגע לקיומה של היסטוריה של אפליה מוסדית נגד שחורים בארה"ב, היסטוריה שכוללת כמובן את מוסד העבדות עד אמצע המאה ה 19, ואת הסגרגציה המוסדית עמוק לתוך המחצית השניה של המאה העשרים. כידוע, עד סוף שנות השישים של המאה העשרים מסעדות שסירבו לשרת שחורים היו חזון נפרץ בארה"ב, ובכמה מדינות בארה"ב נישואין בין -גזעיים היו בלתי חוקיים.

אבל מה בנוגע לביקורת השניה? כאן יש בעיה אמיתית, בגלל שגם בלי שום נימה של גזענות יש סיבות טובות להאמין ששחורים והיספנים מבצעים יותר פעילות פלילית, ולכן צריך להיזהר מקפיצה מהירה מדי מנתונים גולמיים לטענות על אפליה. למשל בגלל ששחורים והיספנים הם בממוצע עניים יותר, בעלי השכלה נמוכה יותר, ועוד מאפיינים שמתואמים חיובית עם ההסתברות לבצע פעילות פלילית. לכן, עצם העובדה שישנו ייצוג יתר של שחורים והיספנים מתוך כלל אלו ששוטרים השתמשו נגדם בכוח, כשלעצמה, אינה ראיה לקיומה של אפליה גזעית. אז איך כן אפשר לברר האם קיימת אפליה גזעית בפעילות שיטור בארה"ב?

קודם כל, כל דיון רציני באפליה (מגדרית, גזעית, או כל אפליה אחרת), צריך להכיר בעובדה מתסכלת למדי: בדרך כלל בלתי אפשרי להוכיח או להפריך את קיומה של אפליה שיטתית, לפחות לא בסטנדרטים המקובלים כיום במדעי החברה. אבל העובדה שבדרך כלל לא ניתן להוכיח או להפריך את קיומה של אפליה לא אומרת שלא ניתן כלל לקיים דיון מחקרי מבוסס ראיות בנושא, ודיון מחקרי כזה מתקיים בעוז, והוא מקדם מאד את הבנתנו בנושא. מטרת הפוסט הזה (וזה שיבוא אחריו) היא להבהיר מה הם הקשיים שחוקרי מדעי החברה ניצבים בפניהם בבואם לבדוק את הראיות לקיומה של אפליה, ומהן הדרכים – המבריקות לעיתים – שבהן עשו החוקרים שימוש כדי להתמודד עם קשיים אלו. המסקנה הכמעט קונצנזוסיאלית כיום – ספוילר אלרט – היא שאכן יש ראיות חזקות לקיומה של אפליה במערכת אכיפת החוק בארה"ב.

מה הסיכוי של אדם שחור לחוות אלימות משטרתית?

השאלה הזו, כמובן, אינה זהה כלל לשאלה האם אדם שחור מופלה לרעה על ידי המשטרה, אבל עיסוק בשאלה הזו יוצר מסגרת מושגית חשובה כדי להתקרב לתשובות על שאלת האפליה.

דרך אחת, מקובלת מאד, לתאר את הסיכוי של אדם שחור לחוות אלימות משטרתית היא לתאר את הסיכוי הזה בתור סכום של שלושה חלקים:

  1. הסיכוי של כל אדם לחוות אלימות משטרתית בהינתן אלמנטים של הסיטואציה שאפשר לראות בנתונים. למשל – מה הסיכוי לחוות אלימות משטרתית בזמן מעצר על גניבת רכב? בזמן סכסוך אלים במשק הבית? בדיקת רשיונות סטנדרטית? הליכה ברחוב בשעות החשיכה? מה הסיכוי של גבר צעיר? של אשה מבוגרת?
  2. הסיכוי העודף – שאולי קיים ואולי לא – לחוות אלימות משטרתית בגלל דברים שאי אפשר לראות בנתונים. למשל, איך התנהגת כלפי השוטר? מה הייתה שפת הגוף שלך בזמן האינטראקציה?
  3. הסיכוי העודף – שאולי קיים ואולי לא – לחוות אלימות משטרתית רק בגלל שאתה שחור.

רק סעיף 3 – הסיכוי העודף לחוות אלימות בגלל שאתה שחור – מתאר אפליה. רק סעיף 3 עונה לשאלה האם אדם שחור נמצא בסיכון גבוה יותר לחוות אלימות משטרתית בגלל שהוא שחור, ולא בגלל שום מאפיין אחר של הסיטואציה. (הערת אגב לפני שממשיכים – בפוסטים בנושא לא אבחין בין אפליה בגלל שנאה כשלעצמה, ובין "אפליה סטטיסטית" שגורמת לשוטרים לנהוג אחרת כלפי שחורים על בסיס הנחה סטטיסטית בנוגע לשחור הממוצע. זה דיון חשוב, אבל – נשאיר משהו לפעם הבאה). אז, חזרה לשאלה – רק סעיף 3 מתאר אפליה, אבל האם אפשר למדוד את סעיף 3?

שוב, מחקר דמיוני יכול לעזור לנו להבין את הקושי. אז – איך למשל ייראה מחקר שינסה למדוד את סעיף 3?

בהינתן  מסד נתונים עשיר מספיק, ישנה טכניקה סטטיסטית – רגרסיה ליניארית – שמאפשרת לנטרל את ההשפעה של כל האלמנטים של הסיטואציה שאפשר לראות בנתונים. רגרסיה ליניארית יכולה לתת מספר שאפשר לפרש כך: לאחר שלקחנו בחשבון את ההשפעה של כל מה שאפשר לראות בנתונים – מה הסיכוי העודף (אם קיים כזה) של אדם שחור לחוות אלימות משטרתית לעומת אדם לבן בסיטואציה שזהה בכל המאפיינים שניתן לראות בנתונים? ככל שמסד הנתונים עשיר יותר, וככל שיש בו יותר תצפיות, המדידה הזו יכולה להיות מדויקת יותר. במחקר של רולנד פרייר מהארווארד (עוד עליו בהמשך) שקיבל כמות מסחררת של תשומת לב, נעשה שימוש במסד נתונים שכלל למעלה מחמישה מליון אינטראקציות שונות בין שוטרים ואזרחים, כך שאפשר לפחות לקוות למדידה מדויקת יחסית. ולמרות זאת, רגרסיה ליניארית ששולטת בכל המאפיינים הנצפים של הסיטואציה עדיין אינה פתרון קסם.  למה?

בואו נחזור רגע לטענה שייצוג היתר של גברים בבתי הכלא מעיד על אפליה נגד גברים במערכת אכיפת החוק. נניח שבעזרת מסד נתונים עשיר הצלחנו לבודד את ההשפעה של כל מה שאפשר לראות בנתונים, וגילינו שעדיין – בהינתן הגיל, המצב המשפחתי, טיב העבירה, העבר הפלילי, המוצא האתני, וכו' – עדיין גברים נוטים לקבל עונשי מאסר ארוכים יותר מנשים. האם זה מעיד על אפליה נגד גברים? לא בהכרח. הבעיה, והיא מוכרת היטב לכל מי שעבד עם נתונים, היא שהמציאות מורכבת הרבה יותר מכל מסד נתונים. יש גורמים חשובים בכל סיטואציה שפשוט לא ניתן לראות בנתונים. למשל, הנתונים לא יכולים להגיד לנו האם במהלך המשפט העדות של הנאשם הייתה אמינה או לא. האם ביטוי החרטה שלו בשלב הטיעונים לעונש נשמע כנה או מזויף? או האם מכת האגרוף שברה חמש שיניים או בקושי השאירה סימן? כשלעצמם, קיומם של גורמים בלתי נצפים איננו מהווה בעיה להסקה של מסקנות תקפות מן הנתונים. אבל הם כן מעלים את מה שהיא כנראה השאלה החשובה ביותר במחקר האמפירי במדעי החברה: האם יש סיבה להאמין שהגורמים שלא ניתן לראות בנתונים מתחלקים בצורה לא אחידה בין הקבוצות, ובמקרה הזה – בין גברים ונשים. אם הם אינם מתחלקים בצורה אחידה, אז יש לנו בעיה.

מדוע זו בעיה? נניח למשל שנשים שהורשעו בפלילים נוטות יותר מאשר גברים לבטא חרטה כנה ועמוקה בזמן המשפט שלהן. הנתונים, כאמור, לא יכולים לתפוס את זה. ולכן התוצאה של רגרסיה ליניארית תראה שגברים, אפילו לאחר ששולטים בכל מה שכן ניתן לראות בנתונים, מקבלים בממוצע עונשי מאסר חמורים יותר. אבל התוצאות האלו לא יכולות לתמוך במסקנה חד משמעית שיש אפליה, כיוון שיתכן שהעונשים החמורים יותר אינם תוצאה של אפליה נגד גברים, אלא הם תוצאה של התנהגות שונה של גברים בבית המשפט, התנהגות שהנתונים לא יכולים לתפוס. אילו הייתה אפשרות לתפוס בנתונים את מידת הכנות של החרטה בשלב הטיעונים לעונש, היינו מוצאים שנשים וגברים דומים, שמביעים חרטה דומה, על מקרים דומים, מקבלים עונשים דומים. אבל בגלל שנתונים לא יכולים לתפוס את "מידת החרטה", התוצאה נראית כאילו יש אפליה נגד גברים.

אז מה עושים? האם צריך להרים ידיים? חלק ניכר מהאנרגיות היצירתיות של חוקרים אמפיריים במדעי החברה מוקדש בדיוק להתמודדות עם הקושי הזה: החשש שגורמים שאינם נצפים בנתונים אינם מתחלקים בצורה שווה על פני האוכלוסיה. בגדול, יש שתי דרכים להתמודד עם הקושי הזה. אחת – עבודת נמלים, עיקשת, עם תשומת לב אינסופית לפרטים, שמנסה בכל דרך אפשרית לבודד את הגורמים שעלולים ליצור הטייה. השנייה – מציאת רעיון מבריק ומקורי שמאפשר לבודד את גורם האפליה בנתונים, למרות שתמיד יש גורמים בלתי נצפים.

דוגמה להברקה עם מסקנה מדכדכת

האם שוטרי תנועה בארה"ב נוטים לעצור נהגים שחורים יותר מאשר נהגים לבנים, ובגלל שהם נהגים שחורים? אם התשובה היא כן, אז היא יכולה – מעבר לחשיבות שלה כשלעצמה – לחזק את החשש ששוטרים באופן כללי מפנים אלימות נגד שחורים יותר מאשר נגד לבנים.

במאמר משנת 2016, ויליאם הורייס ושון רוהלין השוו את הסיכוי של נהג שחור ונהג לבן להיעצר על ידי המשטרה. הקושי בהשוואה נאיבית בין מספר הנהגים השחורים ומספר הנהגים הלבנים שנעצרו ברור עוד לפני שבכלל נכנסים לשאלת אופי הנהיגה שאולי הוא שונה. הרי אפילו אם שחורים ולבנים נוהגים בדיוק באותו האופן – כלל לא ברור מה אמור להיות שיעור השחורים שיעצרו אילו השוטרים היו חפים מכל הטייה, הרי שיעור השחורים באוכלוסיה לא בהכרח מייצג את שיעור השחורים בקרב הנהגים. ההברקה (שהתבססה על מאמר מוקדם יותר של גרוגר ורידג'ווי) נשענה על ההשוואה בין שיעור הנהגים השחורים שנעצרים על ידי המשטרה בשעות האור ובין שיעור הנהגים השחורים שנעצרים על ידי המשטרה בשעות החשכה, כאשר קשה יותר לשוטרים לדעת האם הנהג הוא שחור או לבן. ליתר ביטחון, למי שדאג שאולי שעות שונות ביום עלולות לגרום להבדל במספר הנהגים השחורים (אם למשל יש שיעורי תעסוקה שונים בין שחורים ולבנים), החוקרים התמקדו בשעות שבהן השינוי בין שעון חורף לשעון קיץ הוא זה שיוצר הבדל במידת האור הטבעי באותה השעה עצמה, וליתר יתר ביטחון – הם השתמשו במסד נתונים מיוחד כדי לשלוט גם במידת התאורה המלאכותית בנקודת המפגש בין השוטר והנהג.

תוצאות המחקר הראו שבשעות חשיכה שיעור הנהגים השחורים שנעצרו היה נמוך יותר ב 15%, וזו עדות חזקה מאד לקיומה של אפליה. למה? כי מה שלא יהיו הסיבות להבדלים בין הסיכוי של נהג לבן להיעצר ובין הסיכוי של נהג שחור להיעצר למעט צבע העור עצמו, קשה לחשוב על סיבה שההבדלים האלו ישתנו בשעת חשיכה, ולמרות זאת שיעור הנהגים השחורים שנעצרו לאחר החשיכה היה משמעותית נמוך יותר לעומת שעות האור. רק "סעיף 3", כלומר רק צבע העור כשלעצמו, יכול להסביר את ההבדל בשיעור השחורים שנעצרים בין שעות האור והחשיכה. במילים אחרות, שעות החשיכה יוצרות מעין ניסוי שבו השוטרים לא יודעים את צבע העור של הנהג (או מספיק אפילו שהם פחות יודעים), ומתברר שבניסוי כזה שיעור הנהגים השחורים שנעצרים פוחת. זו עדות חזקה מאד לקיומה של אפליה.

אבל מה עושים אם אין איזו הברקה מיוחדת שמאפשרת סוג של ניסוי (שנקרא לפעמים "ניסוי טבעי")? האם צריך להרים ידיים? על כך, בפוסט הבא שיעסוק בויכוח שהסעיר את הרוחות סביב מחקר של רולנד פרייר מהארווארד.

23 תגובות בנושא ״האם יש אפליה נגד שחורים באכיפת החוק בארה"ב?"

  1. פוסט חשוב, פוסט מענין. המון סוגיות סבוכות פה. אבל, עקרונית, הפוסט לא ממש מגדיר, מהי אפליה בכלל.

    אינטואטיבית, זה ברור. רק אינטואטיבית אבל. למה ? מכיוון, שיש אפליה שנחשבת חוקית ולגיטימית. ויש אפליה שנחשבת לא חוקית, ולא לגיטימית. היא לגיטימית כאשר על בסיס שונות רלבנטית. ולא לגיטימית כאשר היא לא על בסיס שונות רלבנטית לענין.

    אינספור המחשות. אבל, נניח שאנו מקבלים את הקורלציה שבין נתוני עוני והשכלה ויישוב (גיאוגרפית) לבין פשיעה. אזי, אנו נראה ביישוב שבו הפרופילים מצויים והקורלציה מצויה, יותר נוכחות משטרתית. יותר סיורים. יותר בילוש. יותר פעולות מניעה. יותר מעצרים. אזי:

    ניתן לטעון, שעצם הסיורים או הנוכחות המשטרתית המוגברת, הינה בבחינת אפליה. שהרי זה משרה תחושה קשה בקרב תושבים במקום. ולא כולם עבריינים הרי. אבל:

    זוהי אפליה, על בסיס לגיטימי וחוקי. כלומר:

    שקבוצה מופלית, בגין מדיניות ציבורית חוקית ולגיטימית, משלמת מחיר של "נזק אגבי" בגין השתייכות כשלהיא לקבוצה הנדונה. כלומר, אתיופי ביישוב אתיופי, שהוא שומר חוק, יהיה מופלה, לרעה, בגין מדיניות ציבורית לגיטימית וחוקית אבל ניתן לטעון.

    אז האם זוהי אפליה אם לאיו ? זוהי שאלה פילוסופית מקדימה לא פשוטה.

    לא נגמור כאן, אבל, צריך לשים לב:

    מבחן טוב אכן יכול היה להיות: "הטיית תום הלב". כלומר, כיצד נניח נוהג שוטר לא מוטה גזענות, כלפי מושאי הגזענות. כלומר שוטר שחור כלפי עבריין פוטנציאלי שחור. אבל, המבחן המובא עם האור והחושך ועיכוב הנהגים, הוא לא ממש מבחן כזה. שהרי, הם לא עצרו ביודעין ניתן להניח נהגים שחורים. אלא, עצרו ועיכבו על הבלנק ( באופן עיוור).

    המבחן צריך להיות, כיצד שוטר לא מוטה, נוהג בשחורים נניח, נכוחה אל מול שחורים מלפניו בעליל. וכאן, אנו נכנסים לגיהנום ממש.

    תודה

    אהבתי

    1. המבחן עם הנהגים בחושך דווקא לא כזה רע. אם כאשר השוטר 'עיוור צבעים' בגלל שחשוך בחוץ הוא עוצר פחות נהגים שחורים ב 15 אחוזים משעות היום, מתי שהוא כן יכול להבחין בצבע עורם – זו לא מסקנה תקפה מספיק?

      אהבתי

      1. kdfda, זה לא רע אכן. אבל, רחוק מאוד מלהספיק. המבחן הוא פאסיבי, ולא רלבנטי ממש להפליה פשוט.

        עיקר המבחנים, נוגעים, לסטרס. מצבי לחץ ששוטרים עומדים בהם. הפעלת שיקול דעת, במצבי לחץ. מצבים של סיכון חיים.

        אין במבחן דינמיקה. איך המוח עובד. איך המוח מעבד מידע. למה ואיך הוא נכנס להטיות.

        זה בהחלט לא רע. רחוק מאוד מלתאר המציאות. המציאות סבוכה פי כמה עשרות מונים.

        אמחיש אחר כך אולי, עם קייסים מארה"ב.

        אהבתי

      2. כאן למשל, נחזור לקייס של פרופ' גייטס. קייס זניח יחסית, אבל, עוד נביא בהמשך אחרים. פרופסור מכובד. מהארוורד. הוא חזר מנסיעה לסין, הבית היה נעול. ניסה לפרוץ אותו. הוא כמובן כושי.

        כמובן ששכן רואה זכר שחור, מנסה לכאורה לפרוץ דלת. מזעיק משטרה. השוטר כמובן, לא מעלה על דעתו במחשבה ראשונה, שהוא בעל הבית, ובטח ובטח שהוא לא פרופ' מכובד מהארוורד.

        הוא נאזק, הכל בגין חילופי דברים קשים. נעצר בעוון, נניח הפרעת הסדר הציבורי. אחר כך, ההאשמות נגדו, בוטלו וכו….

        זוהי המחשה זניחה ביותר. עדיין, לא מתקרב למצב של ממש.

        המבחן המובא. יש בו מקוריות משהו. אבל, רחוק מאוד מלתאר המצבים בחיים. וגם זה לעי"ל המובא, לא ממש מתאר עדיין.

        כאן על המקרה, בוויקיפדיה:

        https://en.wikipedia.org/wiki/Henry_Louis_Gates_arrest_controversy

        אהבתי

      3. כאן למשל, מקרה הירי בקנושה ( וויסקונסין). האדם שירו בו, שחור, בשם: ג'קוב בלייק.

        כאן אנו נוכחים, בשוטרים, שהרגישו קצת יותר בלחץ (קצת יותר, לא ממש לחץ הכי חזק). אבל, דפקו לו, 7 כדורים בגב. כנראה רק ארבע פגעו.

        יש סתירה בין גרסאות, לטענת השוטרים, הוא התכופף להרים סכין משהו הם חשדו בו. וכך דפקו לו ירי מטורף בגב.

        על פי הטענה, אין סיכוי שהיו עושים זאת ללבן בצורה כזו כמובן. זוהי טענה נפוצה.

        אבל, זה יותר מתאר או מתקרב למצב לחץ ששוטרים עומדים בו, אל מול שחורים.

        כאן בוויקיפדיה:
        https://en.wikipedia.org/wiki/Shooting_of_Jacob_Blake

        אהבתי

      4. כאן למעונין, פסק דין, אחד המדהימים מסוגו. סתם הוראה של שוטר לרכב לעצור. רכב של שחור. כאילו קייס תעבורה או ענין תעבורתי. אבל, הפך לחיפוש מטורף בלתי נלאה אחרי סמים.

        השופט התפוצץ ממש.

        ראוי אבל, לצטט, את השופט בקייס, מצטט בתורו, מקייס אחר, של בית משפט לערעור ( פדרלי). מצטט:

        Although we recognize that our police officers
        are often asked to make split-second decisions,
        we expect them to do so with respect for the dignity and worth of black lives

        נתרגם ספונטנית:

        למרות שאנו מכירים בעובדה,ששוטרים צריכים לקבל החלטות, מהירות, שברירי שניה לפעמים, אנו עדיין מצפים מהם, לעשות זאת, תוך שמירה על חייהם וכבודם של שחורים.

        אז, אנו קוראים, בתי משפט מודעים לבעיה. ואחד מעיקרי הבעיה, זה קבלת החלטות, במצבי לחץ.

        כאן לקייס:

        יש ללחוץ כדי לגשת אל jamison-v-mcclendon.pdf

        אהבתי

  2. רק על מנת להמחיש מדוע כה חשוב להגדיר מהי אפליה בכלל, נצטט מ-בגצי"ם הנוגעים להפליה:

    תחילה, מבג"צ 528/88 אביטן נ' מינהל מקרקעי ישראל פ"ד מג(4) 297, 299-300. כך מצטט:

    "עקרון השוויון בא לשרת מטרה של השגת תוצאה צודקת. לא השוויון ה"טכני" או "הפורמאלי" הוא הראוי להגנה, אלא השוויון המהותי, דהיינו השוויון בין שווים.  בני האדם, או קבוצות בני אדם, שונים לא אחת זה מזה או זו מזו בתנאיהם, בתכונותיהם ובצורכיהם, ולעתים יש צורך להפלות בין מי שאינם שווים כדי להגן על החלש או הנזקק, לעודדו ולקדמו. שוויון בין מי שאינם שווים אינו, לעתים, אלא לעג לרש. לפיכך, השאלה המתעוררת כשנטענת טענת הפליה אינה רק אם פלוני מופלה לטובה לעומת אלמוני, אלא יש גם לברר, אם ההפליה היא בלתי מוצדקת. דהיינו, האם מסיבות זהות גררו אחריהן יחס שונה. ההבחנה בין מסיבות שונות, מאידך, אין בה משום הפליה"

    או, מ-בג"צ 986/05 שמואל פלד ואח' נ' עיריית תל אביב-יפו, תק-על 2005(2), 161, 167. כך מצטט:

    "הנה-כי-כן, עצם ההחלטה לנהוג בקבוצה זו או אחרת באופן שונה אינה מקימה, לכשעצמה, טענת אפליה. החלטה תיחשב למפלה באם החילה יחס שונה כלפי מי ששווים במאפייניהם הרלוונטיים. אותם "מאפיינים רלוונטיים" המחייבים יחס שווה נמדדים, לא אחת, באספקלריה של "קבוצת השוויון" אליה משויכות הקבוצות נשוא הדיון".

    כאן לינק לבג"צ השני:

    https://bit.ly/37PBnA9

    תודה

    אהבתי

  3. הדוגמה אמנם מעניינת ומתוחכמת, אבל אני יכול לחשוב על כמה דברים שמערערים על קיומו של ניסוי טבעי פה:
    1. ההחלטות של הנהגים בנוגע לנהיגה מושפעות מהתאורה. יכול להיות שיש איזשהו פער תרבותי שגורם לשחורים להגיב בצורה שונה לחשיכה לעומת לבנים.
    2. סוג העבירות שקורות בלילה שונה מסוג העבירות שקורות ביום (למשל, העבירה של לא להפעיל אורות, או עבירות שקשורות בחוסר תשומת לב לסביבה, כמו קריאה מוטעית של תמרורים), ויכול להיות שאנשים עם צבע עור שונה נוטים לעשות עבירות מסוגים שונים.
    3. סוג העבירות ששוטרים שמים לב אליהן כשחשוך שונה מסוג העבירות ששוטרים שמים לב אליהן כשמואר (כי עבירות מסוימות יותר קל לראות ואחרות פחות) ושוב, יכול להיות שיש הבדל בין סוגי העבירות שאנשים מגזעים שונים נוטים לבצע.

    באופן כללי, אפשר פשוט לומר שמצב התאורה הוא מאוד מרכזי בהקשר של נהיגה, והוא משפיע על המון גורמים מלבד המידה שבה השוטרים רואים את צבע העור של הנהגים.

    אהבתי

    1. אני מסכים עם רוח ההערות שלך, ואכן – אין ניסוי טבעי מושלם. אני משוכנע שבמהלך ביקורת העמיתים – בסמינרים, ובהגשות לז'ורנלים – המחברים שמעו את כל אלו ועוד 100 ביקורות דומות. בצדק, וכך מדע מתקדם. יתר על כן, אפילו מעבר לכל הביקורות האלו, כלל גדול הוא לעולם לא להגיע למסקנות חזקות מדי על סמך מאמר אחד בלבד. אז כן – בהחלט נשארים ספקות. וכמובן – המחקר בנושא לא נפסק אחרי המאמר הזה…

      השאלה היא האם המאמר הזה קידם בצורה משמעותית את ההבנה שלנו בנושא. כל קורא מוזמן להחליט עבור עצמו, אבל התשובה שלי היא כן מהדהד. האם יכול להיות שהפערים נובעים מזה ששחורים משנים את נהיגתם – ודווקא לטובה! – בשעות החשיכה? האם יכול להיות שאופי העבירות ששחורים נוטים לעשות יותר הן דווקא העבירות הנדירות יותר בזמן החשיכה? התשובה לשתי השאלות היא כן. זה אפשרי. אבל זה פשוט לא מאד סביר. הרבה יותר סביר שמה שיוצר את הפער שאנחנו רואים בנתונים הוא עיוורון הצבעים שנכפה על השוטרים לאחר החשיכה. אז הוכחות אין במחקר אמפירי. אבל יש צעדים משמעותיים קדימה, והמחקר הזה נראה לי צעד כזה.

      אהבתי

  4. לא ברור לי מה זה אומר שעוצרים מישהו "בגלל שהוא שחור". אם שחורים נוטים לשים מוזיקת ראפ ושוטר לבן לא אוהב מוזיקת ראפ (כי זה מזכיר לו תרבות שחורה שהוא לא מחבב, או סתם ככה כי הוא מעדיף ויואלדי) ונוטה לעצור יותר אנשים ששומעים מוזיקת ראפ תוך כדי נהיגה – אז האם השוטר הזה עוצר אנשים "בגלל שהם שחורים?" (אפשר להניח לצורך העניין שאם מוסיפים לרגרסיה משתנה דאמי של "שמע ראפ", יוצא שאין שום אפליה בין הנהגים האלה לאלה).
    אפשר להרחיק לכת עוד יותר – מה אם הנהג לא אוהב שמות כמו Latisha ו-Marquis וכן אוהב שמות כמו Lukas ו-Claire, והוא מפלה על בסיס זה, אבל באמת באמת לא מפלה לרעה שחורים שקוראים להם Lukas או Claire – האם יש כאן אפליה מהסוג שמעניין אותנו?
    אפשר לקחת את זה עוד יותר לקיצון ולחשוב על שוטר שלא מפלה על בסיס טעם במוזיקה או על בסיס שם, אלא על בסיס האם מי שהוא רואה נראה לו שחור או לא (אבל לא על בסיס האם הנהג *באמת* שחור או לא).
    הנקודה היא שיכול להיות שנמצא איזשהו ניסוי טבעי שנחשוב שהוא טוב אבל שלא יספק את התנאים הדרושים אם אנחנו מגדירים אפליה כלהיעצר יותר "רק בגלל שאתה שחור".

    אני לא מנסה להגיד שמחקר על אפליה לא יכול להיות מעניין, או שהמחקר המסוים שאתה מתאר לא מעניין. אני גם לא מנסה לטעון שאין תשובה ברורה לדוגמאות שנתתי. מה שאני אומר זה שההצגה של הנושא כאילו יש תופעה (אפשרית) מובהקת של אפליה על בסיס צבע עור וזה הדבר היחיד שמעניין אותנו במחקר על אפליה, היא פשטנית מדי.

    אהבתי

  5. אתה עושה שירות טוב בפישוט של נושא מורכב, ומשאיר את זה מעניין. רוב התגובות פה ממש מתחכמות ולכן רציתי להגיד פשוט תודה.

    Liked by 1 person

    1. תודה!
      והתגובות לגמרי בכיף. אני שמח שאנשים קוראים קריאה ביקורתית, ואם הם לא מסכימים – הם תמיד מוזמנים להביע את זה.

      (אם כי בהחלט כיף גם לשמוע תגובות מפרגנות… 🙂 )

      אהבתי

  6. הנושא מרתק והגישה שהוצגה אלגנטית, שאפו

    אבל יש עוד שאלה באשר לאפליה שהייתי שמח שלא תוזנח
    גם אם יש אפליה- האם היא בלתי מוצדקת?

    כלומר- אם יש סטטיסטיקה ששחורים יותר מסוכנים (על הכביש)
    האם זה לא סביר ששוטר יבדוק יותר שחורים?

    אהבתי

    1. כן…. זו נקודה חשובה, ולצערי הדבר היחיד שאמרתי עליה, ושאומר עליה (למרות שעכשיו עם הביקורת אולי אוסיף) היא שאני הולך לדלג עליה בפוסטים האלו.

      המחקר מבחין בין אפליה מבוססת "טעמים", כלומר, למשל, ששוטרים פשוט לא אוהבים אנשים ממוצא אתני מסוים( זה נקרא Animus) ובין אפליה "סטטיסטית" שבה למשל שוטרים ייטו לעצור, או לעצור באלימות, אנשים שחורים בגלל שבממוצע יש סיכוי גבוה יותר שהפעלת כוח תהיה מוצדקת.

      יש פה היבטים אתיים ופילוסופיים חשובים. לא בטוח שזה היתרון היחסי שלי לעסוק בהם – אבל אלו שאלות חשובות. בכל מקרה, הדיון האתי-פילוסופי הזה יוצא נשכר מזה שקודם כל (או לצד) נראה אם יש בכלל אפליה, ואז אפשר לדבר, וגם קצת לחקור אמפירית, את הסיבות לה.

      אהבתי

  7. אולי הם סתם פחות ראו את הדגם של הרכב בגלל החושך, ודגם הרכב משפיע על ההחלטה? למשל מכונית ישנה מול חדשה, רכב ספורט מול רכב משפחתי, וכו׳?

    אהבתי

  8. משהו ששכחת זה שלמשטרה בארצות הברית יש גישה למסד הנתונים של ה DMV ושם יש גם תמונה של בעל הרכב (בהנחה וכמובן הנהג הוא בעל הרכב).

    אם כבר מה שבודקים צריך להיות עצירה של רכב לבדיקה מסיבות גזעניות. האם עוצרים יותר רכבים של בעלי רכב שחורים ביחס לגודלם באוכלוסייה?

    אהבתי

    1. הם דנים בנושא הזה במאמר עצמו. הנקודה היא ש"חלקם באוכלוסיה" הוא לא בנצ'מארק טוב במיוחד, ואפילו "חלקם בקרב בעלי רשיון נהיגה" הוא לא בנצ'מארק מוצלח. בתור התחלה, עוד לפני שלוקחים בחשבון התנהגות שונה של נהגים שחורים ולבנים, הבנצקמארק צריך להיות משהו בסגנון "חלקם של שעות הנסיעה של שחורים יחסית לשעות הנסיעה של לבנים", וזה נתון שלא קיים…

      אהבתי

  9. מעניין לראות האם במחקר גם אחוז הלבנים שנעצרו כשחשוך עלה. אם הוא ירד גם כן אולי יש סיבה אחרת לזה שעצרו פחות שחורים (הרי גם אחוז הלבנים שנעצרו ירד)

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s