הנס הכלכלי של טראמפ?

(752 מילים)

יש הרבה דברים טובים להגיד על המצב הכלכלי בארה"ב בשנים האחרונות, ובייחוד על המגמה של כמה משתנים חשובים כמו שיעור האבטלה, השכר, ושיעור העוני. עד כמה טראמפ תרם לכך? מה אומרים הנתונים?

כל הגרפים הבאים מתחילים ב 2010, שזה שבע שנים לפני שטראמפ נכנס לתפקיד, אבל אחרי שיאו של המשבר הכלכלי של 2008, וממשיכים עד לנתון הזמין העדכני ביותר. בכל גרף קו אנכי אדום מסמן את תאריך כניסתו של טראמפ לתפקיד. אין שום סימן לשינוי בעקבות כניסתו של טראמפ לתפקיד. לטראמפ היה את המזל להיות נשיא בתקופה של גאות כלכלית שהתחילה שנים לפני כניסתו לתפקיד, וממשיכה באותה מגמה בדיוק מאז בחירתו. והנה הגרפים –

 

שיעור האבטלה:

מקור

ולמדקדקים בציציות שיעור ההשתתפות מול שיעור האבטלה, שיעור התעסוקה בגילאי התעסוקה העיקריים:

 

מקור

שכר ריאלי חציוני לעובדים במשרה מלאה:

מקור

וההכנסה הריאלית החציונית למשק בית:

מקור

ושיעור העוני (בהגדרתו האמריקאית):

אין עדיין נתונים זמינים תחת טראמפ. מוזמנים להתרשם מהמגמה עד כניסתו של טראמפ לבית הלבן:

מקור

ואיך הולך בבורסה?

מקור

האמת שכאן יש קצת משהו מעניין כלכלית. עלייה במדדים בבורסה יכולה להיגרם משני דברים: או שהעוגה הכלכלית גדלה, ולכן החברות הבורסאיות גורפות יותר רווחים, שזה סבבה, או שהעוגה מתחלקת בצורה כזו שמתוך אותה עוגה החברות הבורסאיות מקבלות נתח גדול יותר על חשבון שחקנים אחרים במשק, שזה לא סבבה, או כל שילוב של השניים. תחת טראמפ שני הדברים קרו, אבל רק השני – שינויי מס שהיטיבו עם חברות על חשבון אחרים – קרה בעקבות טראמפ. ובכל זאת, קשה לזהות שינוי משמועתי במגמה בבורסה.

ועוד משהו: מה שבבירור עלה לפחות מהשנה השנייה של טראמפ בנשיאות זה התנודתיות בבורסה. ככה זה כשמנהלים מדיניות כלכלית בטוויטר. והנה ניתוח יותר רציני של הנושא.

 

וכמובן, שיעור הצמיחה בתמ"ג הריאלי לנפש הישן והטוב:

מקור

או למי שמעדיף את התמ"ג לנפש עצמו:

מקור

בקיצור – הבנתם.

ציטוט של מאת גרגורי מנקיו, פרופסור לכלכלה בהארווארד ויועץ לממשלים רפובליקאים, מתוך טור שלו בניו יורק טיימס מינואר 2016, מסכם:

הדרך הנפוצה ביותר להעריך נשיאים היא פשוט להביט במצב הכלכלה בזמן נשיאותם. אם הכלכלה הייתה במצב טוב, הנשיא בטח עשה עבודה טובה. אם המצב היה קשה… הוא בוודאי נכשל.

אלא שהגישה הזו לוקה בשלושה כשלים קשורים. אחד, מדיניות הנשיא משפיעה על הכלכלה הרבה אחרי שהוא כבר איננו נשיא. שנית, כל נשיא יורש מקודמיו כלכלה במצב מסוים, וההחלטות של הנשיא הקודם מטילות את צילן. שלישית, והחשוב מכל, נשיאים אינם כל-יכולים. לא רק שהקנוגרס לא תמיד משתף פעולה, אלא שהכלכלה מונעת גם על ידי כוחות שהם מעבר לשליטתו של הנשיא.

אז מה כן אפשר להגיד על טראמפ ומדיניותו הכלכלית? 

לטראמפ היו שני פרויקטים כלכליים גדולים. אחד – מלחמת הסחר עם סין, ומדי פעם עם שותפות סחר אחרות כי למה לא להגביל ייבוא מהאויבת הגדולה קנדה, בתירוץ של שיקולי ביטחון לאומי. השני – רפורמת מס.

על מלחמת הסחר אני מקווה, בלי נדר, לכתוב בקרוב. אבל ברור שאפילו אם ייצא ממנה משהו טוב (ואני בספק), ואפילו אם המשהו הטוב הזה יצדיק את הנזקים שהמלחמה הזו גורמת כבר כמה שנים – אף ניתוח אפילו חצי רציני לא טוען שמלחמת הסחר הזו כבר עכשיו יוצרת השפעות חיוביות על כלל הכלכלה האמריקאית (יש בוודאי אנשים או איזורים ספציפיים שהרוויחו, כמו בכל מדיניות סחר). הויכוח הוא רק על גודל ההשפעות השליליות.

על רפורמת המס: ובכן, להלן תוצאות הסקר של אוניברסיטת שיקגו בקרב 51 כלכלנים מהטופ של הטופ השמחקר האקדמי (כולל, למשל שבעה חתני פרס נובל בכלכלה). השאלה נשאלה לפני שתכנית המס של טראמפ עברה בקונגרס, אבל אחרי שפרטיה היו ידועים. הנשאלים, שכוללים אנשי ימין כלכלי מובהקים, התבקשו לדרג את הסכמתם עם הטענה הבאה:

אם ארה"ב תחיל רפורמת מס דומה לזו שכרגע נמצאת בהליכי חקיקה בקונגרס ובסנאט, ובהנחה שלא יהיה שום שינוי אחר במדיניות המס או ההוצאה, התמ"ג בארה"ב יהיה משמעותית גבוה יותר בעוד עשור מהיום לעומת המצב תחת המס הנוכחי

אחד. רק כלכלן אחד הסכים עם הטענה. בשקלול שכולל את מידת הודאות של כל משיב, שאר התשובות התפלגו כך: כשליש אינם בטוחים, מעט יותר משליש לא מסכימים עם הטענה (כלומר לא חושבים שרפורמת המס תגדיל את הצמיחה), ומעט פחות משליש מאד לא מסכימים עם הטענה.

וכרגיל, בכל פעם שמדברים על טראמפ – הנזק ארוך הטווח שהוא יוצר למוסדות הוא, בעיני, הנזק החמור ביותר שלו, גם אם אכן קשה מאד לכמת את הנזק הזה. ואם לבחור דוגמה שאותי החרידה במיוחד, אז האופן שבו טראמפ מדבר על נגיד הבנק המרכזי שלו… מה יש לומר… הטוויט הזה – טוויט, אלא מה – השאיר אותי פעור פה:

ובעברית:

…שאלתי היחידה היא מי אויב גדול יותר שלנו, ג'יי פאוול [נגיד הבנק המרכזי האמריקאי] או היו"ר שי [מנהיג סין]

למי שהשמות זרים מדי כדי שזה יחלחל (בשני המובנים של יחלחל), אתרגם לישראלית. דמיינו התבטאות של בנימין נתניהו בעקבות התבטאות של קרנית פלוג, נגידת בנק ישראל לשעבר, שקוראת להגדלת ההוצאה הממשלתית:

שאלתי היחידה היא מי אויב גדול יותר שלנו, קרנית פלוג או אבו-מאזן?