סדקים באיזו אידיאולוגיה?

(1,960 מילים)

ד"ר אלי קוק, היסטוריון של הקפיטליזם מאוניברסיטת חיפה, לא אוהב את התיאוריה הכלכלית המכונה "התיאוריה השולית של התחלקות ההכנסות", לפיה כל גורם ייצור במשק תחרותי – ובפרט העובדים – מקבל כתמורה לשירותיו את ערך התפוקה השולית שלו. במאמרו "סדקים באידיאולוגיית האי שיוויון" קוק מעלה בין השאר שלוש טענות נגד התיאוריה.

אחת, שהדיון על אי-שיוויון "נותר בשולי הדיסיפלינה" של המחקר הכלכלי, לפחות עד פרסום ספרו של תומא פיקטי "הון במאה העשרים ואחת". יתר על כן, התיאוריה השולית של התחלקות ההכנסות "ה[י]א גם הסיבה המרכזית לשתיקתם של הכלכלנים בנוגע לשאלת אי-השוויון במשך שנים כה רבות".

שתיים, שהתיאוריה הצדיקה את התחלקות ההכנסות בכלכלות שוק, או במילותיו של קוק, התיאוריה "שימש[ה] לאורך המאה העשרים כהצדקה התיאורטית החשובה ביותר של הכלכלה הניאו-קלאסית לעצם קיומו של אי-שוויון".

שלוש, שתיאוריות חדשות שמתמקדות ביחסי הכוח הבלתי סימטריים בין הפירמות ועובדיהן עדיפות על פני התיאוריה השולית של התחלקות ההכנסות.

שלוש הטענות לא משכנעות. ראשית, עיסוק באי-שיוויון שוכן לבטח בלב המיינסטרים. ממילא, הטענה שהתיאוריה השולית של התחלקות ההכנסות היא הסיבה ל"שתיקתם של הכלכלנים" חסרת ביסוס. מי בדיוק שתק? שנית, התיאוריה השולית של התחלקות ההכנסות היא הסבר, ולא הצדקה. כשלעצמה, היא לא יכולה להצדיק שום דבר, לפחות לא במובן הפשוט והמיידי שקוק מתכוון אליו. התיאוריה היא כלי שמסייע לנו להבין את המציאות. אפשר וצריך להתווכח בשאלה האם היא עושה את זה בהצלחה, ואם כן – מה הן המסקנות הערכיות שאפשר להגיע אליהן בהינתן ההבנה שלנו את המציאות. אבל תיאוריה כלכלית, כשלעצמה, לא יכולה להצדיק שום דבר. שלישית – קשה להאמין שתיאוריה שתתמקד ביחסי הכוחות הבלתי סימטריים בין עובדים ומעבידים, ושבו בזמן תתעלם מההשפעה של התפוקה על שכר, תצליח להסביר אפילו את הדפוסים הבסיסיים ביותר שעולים מן הנתונים.

 

האם הדיון באי-שיוויון נותר בשולי הדיסיפלינה הכלכלית?

להיסטוריונים, זאת לדעת, לא אכפת ממלחמת העולם השניה. העיסוק במלחמת העולם השניה נותר בשולי הדיספלינה. כך למשל, עיון ברשימת המאמרים זוכי הפרסים של הז'ורנל היוקרתי The American Historical Review מארבע השנים האחרונות מעלה שרק אחד מזוכי הפרסים עסק במלחמת העולם השניה, וגם הוא רק מאד בעקיפין. עלעול בכמה מהדורות של הז'ורנל מעלה מסקנה דומה – מאמרים שבליבתם מלחמת העולם השניה הם נדירים. כנראה שהנושא נמצא בשולי הדיסיפלינה.

כפי שרוב הקוראים מן הסתם כבר הבינו, אני לא מנסה לטעון ברצינות שמלחמת העולם השניה היא נושא שנמצא בשולי הדיסיפלינה ההיסטורית. זו טענה מגוחכת כמובן. אני כן מנסה להצביע על הקושי לאבחן אילו נושאים שייכים לשוליים של דיסיפלינה אקדמית, וגם על הקלות שבה ניתן לייצר טענות מופרכות בנושא. ובכל זאת, להלן כמה דוגמאות על קצה המזלג למרכזיות הדיון באי-שיוויון במחקר הכלכלי עוד לפני צאת ספרו של פיקטי:

"המירוץ בין חינוך וטכנולוגיה", ספרם של לארי כץ וקלאודיה גולדין, שניים מהכלכלנים המשפיעים ביותר בעולם, יצא לאור בשנת 2010 (שלוש שנים לפני יציאת ספרו של פיקטי) והוא עוסק כולו בגידול באי שיוויון בארה"ב. הספר זכה לשבחים מקיר לקיר בקרב כלכלנים, ועל הדרך גם לכמעט 3,000 ציטוטים אקדמיים, מספר עצום בסטנדרטים כלכליים. מאמרם של עודד גלאור ויוסף זעירא "התפלגות ההכנסות ומקרו-כלכלה" ראה אור בשנת 1993 באחד הז'ורנלים החשובים ביותר בכלכלה, זכה מאז לכמעט 5,000 ציטוטים אקדמיים. זהו אחד המאמרים המצוטטים ביותר בכלכלה בעשורים האחרונים, והוא נבחר על ידי עורכי הז'ורנל לאחד המאמרים המשפיעים ביותר בתולדותיו. מאמרם של קווין מרפי, ברוקס ספירס, וצ'ינהוי ג'ון, "אי-שיוויון בשכר ועליית התשואה לכישורים", פורסם גם הוא בשנת 1993, ונכנס גם הוא לרשימת המאמרים המצוטטים ביותר בכלכלה בעשורים האחרונים עם מעל 3,500 ציטוטים אקדמיים. המאמרים האלו אמנם משאירים אבק למאמריהם של דיוויד קארד וג'ון די-נארדו משנת 2002 (כ 1,700 ציטוטים אקדמיים) ושל דארון אסמוגלו משנת 1998 (כ 2,300 ציטוטים אקדמיים) שעסקו בדיוק באותו הנושא, אבל אני מזכיר בכל זאת את שני האחרונים בגלל שדיוויד קארד ודארון אסמוגלו, שני חתני מדליית בייטס-קלארק היוקרתית, הם ללא צל של ספק שניים מהכלכלנים המשפיעים ביותר בעשורים האחרונים. שוליים זו לא מילה!

אלא שהתמקדות במאמרים שאי-שיוויון הוא נושאם המרכזי מחמיצה חלק חשוב מהסיפור. איך צריך לספור למשל את מאמריו הקלאסיים של חתן פרס נובל ג'יימס מירליס בנושא מיסוי אופטימלי? המאמר המצוטט ביותר באג'נדת המחקר הזו (מעל 5,000 ציטוטים אקדמיים) נפתח במילים "ניתן להניח שבכל מערכת כלכלית שבה שיוויון הוא ערך, מס הכנסה פרוגרסיבי יהיה כלי מדיניות חשוב". האין זה מאמר שעוסק, לפחות בעקיפין, באי-שיוויון? אם כלכלנים לא התעניינו באי-שיוויון בגלל שלפי הפרדיגמה השלטת האי-שיוויון הוא מוצדק, מדוע הם העתירו כל פרס אפשרי, כולל הנובל, על מירליס שתרומתו המפורסמת ביותר עוסקת בדרכים להפחתת האי-שיוויון? המאמר הזה של מירליס, אגב, פורסם כחודש לפני הולדתו של פיקטי.

מעבר לכל אלו ישנה גם עצם התיאוריה השולית של התחלקות ההכנסות. הרי קוק עצמו מסביר, בצדק, שהתיאוריה משמשת כדי להסביר (ולדעתו, גם להצדיק) את האי-שיוויון בהכנסות. כלומר, לפי קוק עצמו, תיאוריה שהוא רואה בה חלק מ"יסודות הפרדיגמה הכלכלית השלטת – התיאוריה הניאו-קלאסית" עוסקת בדיוק בנושא של אי-שיוויון. אולי זו לא תיאוריה שקוק אוהב, אבל זוהי תיאוריה של מקורות האי-שיוויון. קשה ליישב את הטענה שתיאוריה שעניינה הוא אי-שיוויון היא מיסודות הפרדיגמה, עם הטענה שאותה הפרדיגמה עצמה משאירה את העיסוק באי-שיוויון לשוליים.

על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על התיאוריה השולית של התחלקות ההכנסות

נכון לשנת 2017, הפער בין השכר החציוני של בעלי תואר ראשון ובין השכר החציוני של בוגרי תיכון בארה"ב היה כ 65%. כדי לשים את הפער הזה בפרופורציה, אפשר להזכיר שזהו פער גדול פי שניים וחצי מהפער בין עובד מאוגד ועובד שאינו מאוגד. כשמשווים בעלי תואר ראשון לעובדים שלא השלימו אפילו השכלה תיכונית הפער גדול יותר – השכר החציוני של בעלי תואר ראשון היה יותר מכפול משכרם של עובדים ללא השכלה תיכונית. השכר החציוני של בעלי תארים מתקדמים היה גדול כמעט פי שלושה מהשכר החציוני של עובדים ללא השכלה תיכונית.

הנתונים האלו מעלים אינספור שאלות בנוגע לדיוק בנתונים ובנוגע לתקפות ההשוואות, והמחקר הכלכלי מקדיש כמות ניכרת של מאמץ ויצירתיות לתיעוד מדויק ככל האפשר של העובדות הכלכליות, ולהקפדה על השוואות תקפות. אבל תיעוד עובדות, מדויק ככל שיהיה, איננו מספיק. בסופו של דבר השאלה החשובה ביותר היא זו: מהו ההסבר לדפוסים האלו בנתונים?

ההסבר העיקרי – לא היחיד – של הכלכלה הניאו-קלאסית לדפוסים האלו מכונה "התיאוריה השולית של התחלקות ההכנסות". לפי התיאוריה הזו, במשק תחרותי כל גורם ייצור ייקבל כתמורה לשירותיו את ערך התפוקה השולית שלו. כך, השכר של כל עובד יהיה שווה לערך התפוקה השולית שלו, התשואה על כל יחידת הון תהיה שווה לערך התפוקה השולית של ההון, התשואה על דונם קרקע תהיה שווה לערך התפוקה השולית של הקרקע הזו, וכן הלאה.

האם זהו הסבר טוב? מבחינות רבות הוא לא רק טוב – הוא מצוין! הוא ברור, הוא שקוף וחסכוני בהנחותיו, כל צעד בפיתוח ההסבר הזה יציב לוגית, וחשוב מכל – הוא עושה סדר בכמה מהדפוסים הבולטים ביותר בנתונים, למשל הנתונים מכמה שורות למעלה. מי שמבין היטב את התיאוריה הזו מבין משהו רב ערך על האופן שבו מתחלקות ההכנסות בכלכלות שוק. יתר על כן – התיאוריה הרבה פחות טריויאלית מכפי שהיא אולי נראית במבט ראשון. המודל לא רק מסביר שבעלי תואר ראשון ירוויחו יותר ממי שלא סיים תיכון – לא צריך יותר מדי מודל כדי להסביר את זה. המודל מקשר במסגרת קוהרנטית אחת בין התנהגות הפירמות, התנהגות העובדים, התנהגות הצרכנים, מחירי המוצרים, השכר, והתשואה להון במשק. המודל הזה הוא הישג אינטקלטואלי נדיר.

האם זהו הסבר מושלם? אפילו לשאול את השאלה הזו זו בדיחה. ברור שלא! כל אחת מההנחות בו לא מתקיימת במציאות. על קצה המזלג אפשר להזכיר שבמציאות, בניגוד לתיאוריה, אין אינפורמציה מושלמת, יש עלות לחיפוש עובדים או לחיפוש עבודה, לחברות רבות יש כוח שוק הן בשוק העבודה והן בשוק המוצרים, ועוד ועוד. לא זו אף זו – ישנם מקרים שבהם הניבויים של התיאוריה כנראה לא מתקיימים, וישנם מקרים – השכר של מנכ"לים למשל – שבהם לא ברור כלל איך ליישם את התיאוריה (חברה עסקית תמשיך לשכור עוד ועוד מנכ"לים עד ששכרם ישתווה לתפוקה השולית שלהם?). אין עדות מובהקת יותר לכך שהתיאוריה הזו רחוקה משלמות מהעובדה שכבר יותר ממאה שנים שהמחקר הכלכלי בוחן אמפירית ובודק השלכות תיאורטיות, מוסיף ומחסיר, מיישם ומשנה, כל תג ותו בתיאוריה הזו. אי אפשר שלא להזכיר שאפילו בשני הנושאים שקוק עצמו מעלה בתור נקודות תורפה של התיאוריה – שכרם של מנכ"לים (למאמר הזה בנושא יש כ 2,000 ציטוטים) והפער שנפתח בין הפריון והשכר של העובדים (למאמר הזה יש כאלף ציטוטים)  – יש כמות מסחררת של מחקר. ובכל זאת, בתור נקודת התחלה לדיון, בתור מפה בקנה מידה 1:100,000, זוהי תיאוריה מעולה, ובצדק היא מהווה חלק מלימודי המבוא לכלכלה פחות או יותר בכל העולם.

האם התיאוריה הזו מצדיקה את פערי השכר בכלכלות השוק? התשובה העיקרית היא שזה לא מבחן רלוונטי לערכה של התיאוריה. מבחנה של תיאוריה איננו בטיב המסקנות הערכיות שהיא נותנת להם תמיכה, אלא בהתאמתה לנתונים. אבל מעבר לכך, דווקא הבנה של התיאוריה היא זו שעוזרת להבין את חולשת ההצדקות לשכר בכלכלות שוק, בכך שהיא חושפת את ההנחות הנוספות – החיצוניות לתיאוריה – הדרושות כדי להגיע למסקנה שהתפלגות ההכנסות בכלכלות שוק היא צודקת.

למשל, לפי התיאוריה, התשלום לכל עובד נקבע לפי מחיר המוצר שאותו עובד מייצר, ובגרסה הרחבה שלה, התיאוריה מסבירה גם איך נקבעים מחירי המצרים. לכן, כדי להצדיק את חלוקת ההכנסות צריך גם לטעון שמחירי המוצרים בכלכלות שוק הם, במובן מסוים, "צודקים". אפשר להסכים או לא עם הטענה שמחירי המוצרים "צודקים", אבל הטענה עצמה אינה חלק מהתיאוריה, והתיאוריה עוזרת לחשוף את חשיבותה. יתר על כן, לפי התיאוריה כל עובד מקבל את ערך התפוקה השולית שלו. כלומר, לפי התיאוריה השכר של כל העובדים יהיה שווה לערך התפוקה השולית של העובד האחרון שנוסף לתהליך הייצור, תפוקה שלפי הנחות התיאוריה היא הנמוכה ביותר מכל העובדים. האם זה מוצדק? תחת אילו הנחות? התשובות לשאלות האלו לא יכולות להגיע מהתיאוריה עצמה, ומידת שביעות הרצון שלנו מהתשובות האלו אינן מבחן לערכה.

פוסט-ניאו-קלאסיזם

לפי התיאוריה השולית של התחלקות ההכנסות יש למאפיינים של הפרט השפעה ניכרת על השכר שלו. קוק משתמש בטרמינולוגיה מגרת-מיצים כדי לקומם את הקורא, ושם בפי הכלכלנים את האמירה לפיה – "אם הסכום בתלוש השכר שלך אינו משביע רצון – אין זו אלא אשמתך הישירה", אבל הנקודה עצמה נכונה: בקרב המיינסטרים הכלכלני יש הסכמה נרחבת שהשכר מושפע משמעותית מהתפוקה השולית של העובד. את הטענה החשובה, והנפוצה גם בקרב כלכלנים, שאין פה שאלה של אשמה, כי היכולת לסיים תואר מתקדם לא תלויה רק בפרט עצמו, קוק מבטל כ"ביקורתית-לכאורה". לא הדבר האמיתי. נראה שלפי קוק רק תיאוריה שבה הפריון של העובד לא משחק תפקיד משמעותי בקביעת השכר היא משביעת רצון. שווה להתעכב רגע על כמה האמירה הזו מרחיקת לכת.

מוסכם על כולם שתיאוריות שיוסיפו היבטים נוספים מעבר לתפוקה השולית בקביעת שכר יכולות לתרום להבנתנו את העולם. הספרות המחקרית בכלכלה מלאה ברעיונות כאלו, כולל כאלו שזכו בפרס נובל. אבל אני מתקשה להאמין שתיאוריה שתתעלם מחשיבות התפוקה של העובד תוכל להסביר ולו את הדפוסים הבסיסיים והמובהקים ביותר בנתוני השכר. נדמה לי שהתיאוריות שקוק מעלה על נס בחיבורו, ושמתמקדות ביחסי הכוחות הלא סימטריים בין פירמות ובין עובדיהן, יעשו עבודה מצוינת בהסבר הפער של 25% בשכר בין עובדים מאוגדים וכאלו שאינם מאוגדים, ואולי גם בהסבר שכרם של 0.01% בעלי השכר הגבוה ביותר. אבל הן יתקשו להסביר רבים מהדפוסים הבסיסיים ביותר של השכר בכלכלות שוק: מדוע קופאי בוולמארט מרוויח שכר מינימום שעתי ללא הטבות, בעוד שהרוקח באותה חנות ממש מרוויח מעל 10,000 דולר לחודש בתוספת שפע הטבות? ייתכן שהעתיד יוכיח אותי על טעותי, ותיאוריות חדשות דווקא יצליחו להסביר את העולם טוב יותר. אני גם פתוח לדיון בשאלה מה הם הדפוסים שאותם הכי חשוב להסביר. בכל מקרה, חשוב לזכור – זה יהיה המבחן של כל תיאוריה חדשה: האם היא עושה עבודה טובה יותר בהסבר של הדפוסים העולים מן הנתונים.

סיכום

ואחרי כל אלו, משפט אחד בחיבור של קוק, תמים למראה, הוא המטריד ביותר בעיני. "זהו… החידוש העיקרי בדיון הזה… הוא מבקש לערער מבפנים על יסודותיה של הפרדיגמה הכלכלית הדומיננטית, ובכך לצרף גם את המיינסטרים המחקרי למאבק למען שוויון כלכלי."

אסור לו למחקר, במיינסטרים שלו או בשוליו, להצטרף למאבק פוליטי, יהא המאבק מוצדק ככל שיהא. המאבק היחיד של המחקר הוא חתירה לאמת. כן, כן, בסדר. אני לא איכר פולני מהמאה השש-עשרה. אני מכיר את הטיעונים על יחסי הכוח בייצור הידע, ועל כך שכל ידע הוא בהכרח פוליטי, ואם פוליטי – עדיף כבר שיהיה פוליטי במודע ויצטרף למאבקים ראויים. מכיר, ומעולם לא מצאתי אותם משכנעים. לכל הפחות יש היפר-אינפלציה ביישום של הטיעונים האלו כדי לתקוף מחקרים ראויים, ולעיתים כדי להגן על מחקרים שיותר משהם אידיאולוגיים, הם בעיקר מרושלים. אני מאמין ומקווה שכלכלנים לעולם לא יפעלו במודע כדי "לצרף את המיינסטרים המחקרי למאבק" כלשהו. כשזה קורה אני מקווה ומאמין שעמיתיהם במחלקות השכנות, כולל ד"ר קוק עצמו, יקראו אותם לסדר. קוק מציין בצדק, ש"השפעתם של חוקרי כלכלה על הדיון הציבורי בסוגיות חברתיות-כלכליות גדולה לאין שיעור מזו של סוציולוגים והיסטוריונים." אם לסיים את החיבור הזה בעקיצה מחויכת – אם כלכלנים יגייסו במודע את המחקר שלהם לצרכים פוליטיים, נניח למאבק למען שיוויון כלכלי, ייתכן שהפער הזה בהשפעה ייסגר.

מודעות פרסומת

46 תגובות בנושא ״סדקים באיזו אידיאולוגיה?"

  1. אתה לא קצת מיתמם כשאתה אומר שתיאוריית התפוקה השולית לא מצדיקה את השכר של העובד?

    הצדקה במובן ״גורמת לשכר להשמע הוגן״, הרי אם אני מקבל בדיוק את התפוקה שלי, נשמע הגיוני שאני לא מקבל יותר.

    מה שאלי קוק כנראה מכוון אליו (כי הוא מרקסיסט) היא תיאוריה ,לא שתהיה מנותקת מהתפוקה של העובד, אלא שתגיד ״עובדים מסוג מעמד y מקבלים שכר x למרות שהתפוקה שלהם היא x+20 כי המעסיק נצלן״.

    לי נראה שתאוריית הערך השולי יותר מוצלחת אבל גם ברור לי למה אפשר להגיד שהיא מצדיקה שכר נמוך לעובד חסר כישורים.

    Liked by 1 person

    1. אני לא מיתמם (לפחות לא במודע). אני מדגיש שהתיאוריה, כשלעצמה, רק אומרת שעובד מקבל שכר ששווה לתפוקה השולית שלו. אולי זה נכון ואולי לא. אבל זו לא הצדקה. אם אנחנו סבורים שצדק חלוקתי הוא מצב שבו כל עובד מקבל שכר ששווה לתפוקה השולית שלו (וכאמור, זו הגדרה מאד ספציפית של תפוקה), ואם אנחנו גם מאמינים שהתיאוריה מתארת את המציאות, אז אנחנו סבורים שהמציאות הוגנת. אבל התיאוריה, אם היא נכונה, רק מתארת את המציאות. העולם הערכי שלנו הוא זה שמספק את ההצדקה.

      אהבתי

      1. אני אחדד קצת, בתיאוריה הזאת משתמשים (לפעמים) בשביל להגיב לדרישה בהעלאות שכר בצורה כזאת- ״אי אפשר לשלם לקבוצה א יותר מכיוון שאם השכר שלהם כרגע הוא x, זוהי גם התפוקה השולית שלהם, לכן כל העלאה תגרום בוודאות להפסדים לחברה או בירידה בתשואה על ההון לרמות לא תחרותיות״

        במובן הזה (שהוא די נפוץ בשפה הטבעית) התיאוריה מצדיקה משומשת בשביל להצדיק שכר מסויים

        Liked by 1 person

  2. העניין הוא שאי שוויון כלכלי, או המאבק בו, אינו מטרה פוליטית (שמייצגת צד מתוך קטבים ניציים) לטעמי, וכאן כנראה לב המחלוקת.

    אהבתי

  3. "מבחנה של תיאוריה איננו בטיב המסקנות הערכיות שהיא נותנת להם תמיכה, אלא בהתאמתה לנתונים." — זוהי אמת, אבל לא כל האמת. יש לא מעט פסאודו-תיאוריות שמתאימות לנתונים, אבל לא באמת מסבירות שום דבר (למשל, טאטולוגיות, הסברים אד הוק והסברים מעגליים). לכן, ראשית, תיאוריה צריכה באמת להציע הסבר ("להסביר" דבר והיפוכו או להציג כהסבר ישות שאינה ניתנת לבירור אמפירי או אנליטי, זה לא באמת להסביר); ושנית, ההסבר המוצע צריך להתאים לנתונים. ההאשמה החריפה והמנומקת ביותר שהופנתה לתיאוריה השולית של התחלקות ההכנסות (למיטב ידיעתי) היא בדיוק העובדה שהיא סובלת ממעגליות: היא מנסה להסביר את התחלקות ההכנסות באמצעות תפוקה, כאשר את התפוקה עצמה היא מגדירה דרך הכנסות. הנה גרסה מנומקת במיוחד של הביקורת הזו (כשבמוקד human capital theory ונתונים שנוגעים ספציפית לקשר בין שכר והשכלה)*:
    http://bnarchives.yorku.ca/568/2/20181200_fix_the_trouble_with_human_capital_theory_rwer.pdf

    ואז עולה השאלה החשובה שקוק רומז לה, הגם שניסוחיו אינם תמיד מושלמים:
    אם כוח ההסבר של התיאוריה מסתכם בהסבר מעגלי, מדוע היא רווחת כל כך בקרב כלכלנים והאם החיבה אליה אינה נובעת מכך שהיא כל כך מוצלחת בלהעביר אותה נקודה "נכונה", לדבריך, שמוסכמת על רוב כלכלני המיינסטרים, לגבי הגורם שאחראי לפערי ההכנסות?

    *הביקורת המדוברת כוללת גם, על פניו, נתונים שהתיאוריה ה"מצוינת" לא מסבירה (או אפילו סותרת), ושאפשר היה לצפות שתסביר.

    אהבתי

    1. נכון, ומעניין.

      ספציפית – זו אכן חולשה מרכזית של התיאוריה השולית שהיא מבוססת על גודל שרק לעיתים נדירות החוקר יכול לראות אותו. זה דיון מעניין וארוך. לפחות להבנתי, זו לא הייתה לב הביקורת של אלי, אבל בכל מקרה זה נושא חשוב.

      אהבתי

  4. בעיני כן. ולדעתי גם קיימת סתירה מניה וביה בין מעגליותה של תיאוריה לבין היותה הסבר מצוין, כפי שטענת. לא רואה איך אפשר גם להסכים איתי וגם לטעון את מה שנטען בפוסט.

    אהבתי

  5. קודם כל, התיאוריה בוודאי לא מעגלית. מה שאפשר לטעון הוא שקשה לבחון את הניבויים של התיאוריה בלי להיקלע להצדקות מעגליות. זה נכון רק חלקית.
    קודם כל – יש ספרות אמפירית שבוחנת את התאיוריה ישירות, גם אם במקרים ספציפיים מאד. אמנם זו שגודל יסודי בתיאוריה הוא, בדרך כלל, לא נצפצה, זו בעיה. אבל מכאן ועד לטענות שעולות במאמר שיקשרת הדרך ארוכה מאד מאד.
    שנית, יש אינסוף ספרות אמפירית שבוחנת תיאוריות שאחד המרכיבים שלהן – לעיתים מרכיב מרכזי – הוא שגורמי ייצור משתכרים לפי תפוקתם השולית. כל מקרה שבו תיאוריה שזה אחד ממרכיביה מקשלת אישוש בנתונים הוא גם אישוש לתיאוריה הזו.

    אהבתי

    1. אני לא מצליח להיפטר מתחושת הסתירה. תחילה הסכמת איתי, עכשיו אתה טוען שהתיאוריה המדוברת אינה מעגלית, אבל ממש באותו המשפט אתה מודה "שקשה לבחון את הניבויים של התיאוריה בלי להיקלע להצדקות מעגליות". לי זה נראה שאתה מודה מחד שבתיאוריה יש אלמנט מכריע שהוא מעגלי, ומאידך מכחיש שהתיאוריה היא מעגלית.

      אולי תוכל להפיג את בורותי/חוסר ההבנה שלי ולקשר למחקר שמגדיר תפוקה במושגים שאינם כספיים (כלומר לא שכר, מחיר המוצרים וכו) (אולי אחד המחקרים שמשתמשים בנתונים דומים לאלו של האנטר, שלדברי בלייר פיקס לא מעניינים את רוב הכלכלנים)? אחרת אתקשה להשתחרר מהרושם של מעגליות…חוץ מזה, אני בטוח שבלייר פיקס ישמח לשמוע ממך היכן טעה (למיטב ידיעתי הוא מאוד פתוח לדיון וביקורת).

      לבסוף, ציינתי כבר למעלה שהתאמה בין תיאוריה לנתונים אינה, לכשעצמה, ערובה לנכונות התיאוריה, ולא נראה שהתנגדת. מעבר למה שאמרתי על טאוטולוגיות, מעגליות והסברי אד הוק, אשתמש גם בדוגמה מההיסטוריה של המדע: המודל הגיאוצנטרי הפיק ניבויים די מדויקים, אבל הוא לא היה נכון. והמודל הגיאוצנטרי השתמש בישויות מוגדרות הרבה יותר מהישות ההסברית המרכזית בתיאוריית התפוקה השולית. לפיכך, קל וחומר שקשה לי לקבל את הטיעון שצירוף של היגד תיאורטי מעגלי להגדים אחרים (גם בהנחה שאלה האחרונים אינם מעגליים) ומציאת נתונים תואמים יהווה אישוש עבור הטיעון המעגלי.

      אהבתי

      1. לא, לא, לא. ושוב, לא. הסכמתי כי יש משהו בטענה שהגודל היסודי של התיאוריה הוא, בדרך כלל, בלתי נצפה. זה החלק מהעניין והנכון.

        אני לא מבין איפה אתה רואה פה מעגליות. אגב, המחשבה שיש בעיה כל כך אינהרנטית בתיאוריה, ושדורות של חוקרים לא שמו לב או התעלמו היא… איך לומר.. לא שיא הענווה. אבל, בכל מקרה – התיאוריה אינה מעגלית כלל. לחלוטין לא. היא קובעת כיוון סיבתיות ברור: יש גודל שנקרא תפוקה שולית, הוא קיים במציאות, אנשים במציאות (גם אם לא החוקר) יכולים לדעת אותו לפחות בקירוב. בשיווי משקל תחת הנחות מסוימות השכר של כל עובד ישתווה לתפוקה השולית שלו. אין כאן טענה שהתפוקה השולית תקבע לפי השכר. אין פה שום מעגליות. אני ממש לא מבין מאיפה אתה מביא טיעון על מעגליות. זה לא היגד תיאורטי מעגלי. זה מהלך שפועל ממקסום רווחים של הפירמות, ומקסום שכר של העובדים, למסקנה שהשכר בשיווי משקל ישתווה לתפ"ש.

        עכשיו באה השאלה – איך אפשר לבחון את התיאוריה הזו אמפירית? בעוד שאפשר להאמין שמנהלים בשטח יכולים לדעת, או לפחות להעריך, מהי התרומה של עובדים שונים לתהליך הייצור, ברור שלחוקר עצמו אין יכולת להביט במאגרי נתונים סטנדרטיים ולבדוק האם התפוקה השולית של כל עובד שווה לשכר שלו. לכן יש פה קושי אמפירי.
        נדמה לי שאתה מערבב את זה עם כך שיש מודלים מסוימים שכאשר לוקחים אותם לנתונים עובדים תחת ההנחה שהשכר שווה לתפ"ש. אבל ברור שאף אחד לא יסתמך על ההנחה הזו כדי אחר כך להגיד א-הא! הנחתי שהשכר שווה לתפוקה השולית. ואז מדדתי את השכר, וגיליתי שהוא שווה לשכר! מש"ל! כמה מטומטמים אתה חושב שהחבר'ה?

        מה שכן, אם תיאוריה שמניחה את הדברים האלה מייצרת ניבויים על גדלים אחרים (אינפלציה, הרכב ענפי של המשק, התמחויות בסחר, וכו') אז זה אישוש מסוים גם להנחה שהתפ"ש שווה לשכר. בכל מקרה, זו לא בעיה בתיאוריה, והתיאוריה אינה מעגלית. זה קושי אמפירי, וגם עליו מתגברים, לפחות חלקית. יש כמה כלכלנים אמפיריים שם בחוץ שחוקרים סוגיות של שכר.

        גיאוצנטרי – כן, זו דוגמה שעולה בכל פעם שמישהו לא אוהב תיאוריה מסוימת. הנה, גם פעם הייתה תיאוריה שהיו לה הרבה ניבויים נכונים, ובסוף היא התבררה כשגויה. ברור שזה יכול להיות, וברור שיכול להיות שבעתיד התיאוריה השולית של התחלקות הכנסות תוחלף באחרת, טובה יותר. אבל אם יש לך מודל שהוא כרגע, בפער עצום יש לומר, המודל הטוב ביותר שיש לנו, ושהסתמכות עליו (או על ואריאציות שלו) עושה סדר באינספור דפוסים בנתונים, אז להניח שאולי דווקא הוא גיאוצנטרי נראה לי מוזר.

        אהבתי

  6. ודוגמה על מחקר שלי אולי תעזור להבין למה אני מתכוון:

    יש מודל שנקרא מודל הקשר-אולין לסחר בינלאומי. תשלום שכר (ותושאה להון, אגב) לפי תפוקה שולית הן אחת מאבני הבניין שלו, אבל עיקר העניין של המודל הוא לחזות דפוסים של סחר בינלאומי,, ושל ענפי התמחות, לפי היחס בין כמות ההון ומספר העובדים במשק. בשנת 2000, עם חסימה (כמעט) של תנועת עובדים מהגדה לישראל, הכלכלה בגדה המערבית הפכה להיות הרבה יותר עתירת עבודה. למודל יש ניבויים כמותיים ברורים בנוגע לשינויים בהרכב הענפי של הייצור בגדה, ושל השכר בגדה. לקחתי את הניבויים האלו לנתונים. בינגו – המודל ניבא מצוין, אבל ממש מצוין, את מה שקרה בפועל.

    האם זו תמיכה לכך שהשכר נקבע לפי תפ"ש?

    אהבתי

    1. ראשית, בתגובתך הקודמת גם אתה ראית מעגליות. לדבריך, "מה שאפשר לטעון הוא שקשה לבחון את הניבויים של התיאוריה בלי להיקלע להצדקות מעגליות". וחשבתי שזה סביר (הגם שזה סתר להבנתי את המשפט שקדם לכך) בדיוק מהסיבה שציינתי בתגובה המקורית: תפ"ש אמורה להסביר חלוקת הכנסות, אבל תפ"ש מבוטאת דרך ההכנסות ולפיכך המשתנה המסביר נגלה לחוקר רק דרך המשתנה המוסבר. בעיניי, זו מעגליות. מקריאת דבריך נראה שאתה חולק עליי ברמת הנימה של דבריך, אבל מאשר את המסקנות מדבריי ברמת התוכן. אתה אומר שהחוקר נמצא במצב שבו אין לו מושג מהי התפוקה השולית — דהיינו, היישות ההסברית שבה הוא משתמש כדי להסביר תופעות בעולם — ואתה מאשר שחוקרים מניחים שהשכר שווה לתפ"ש, הגם שהם לא מנסים להדגים זאת או לא יכולים להדגים זאת. ייתכן שיש דרך אחרת מלבד מעגליות להסביר את האנומליה האפיסטמולוגית הזאת, אבל דומני שמעגליות התיאוריה היא הסבר לא רע לכך.

      ואז אתה אומר שמנהלים או אנשים בכלל יכולים לדעת בקירוב את התפ"ש. הייתי שמח לראות את הראיות לזה. למיטב ידיעתי, הנקודה הזאת הופרכה על ידי Hall and Hitch כבר ב 1939, אבל אולי אני טועה בפרשנות הדברים:
      https://www.jstor.org/stable/pdf/2663449.pdf

      ולהבנתי הדוגמה שלך לא מספקת תמיכה לכך שהשכר נקבע לפי התפ"ש. כדי לספק תמיכה לכך, כאמור, אתה צריך לספק מדד עצמאי של תפוקה (כאמור, משהו בסגנון הנתונים של האנטר) ולהראות מתאם שלהם עם חלוקת ההכנסות.

      לבסוף, להבנתי, בלייר פיקס מראה בצורה משכנעת למדי שהניבויים של תיאוריית התפוקה השולית לא נתמכים על ידי נתונים שספק אם רוב הדוגלים בתיאוריית התפוקה השולית בכלל טרחו להסתכל עליהם עד למחקריו.

      אהבתי

      1. אתה מנסה לשלב התפלפלות תלמודית עם גצ'ה מיותר.

        1. כן, יש מקומות שבהם משתמשים בהנחה שהשכר שווה לפוקה שולית כדי לבחון דברים אחרים. אם עושים בדברים האלה שימוש לא זהיר, זה עלול ליצור הצדקות מעגליות. אבל זה לא מה שנעשה בפועל במחקר. זה סתם שטות.

        2. יש הבדל בין תיאוריה שהיא מעגלית מטבעה, ובין תיאוריה שיש קושי לבחון אותה. התיאוריה הנ"ל לא מעגלית בשום מובן סביר.

        3. אני לא מבין איזה ראיות אתה רוצה. שאלונים "האם אתה יודע את התפוקה השולית של עובד X"? שאלונים כאלו הם בעלי ערך מוגבל בעיני. אנשים פועלים לפעמים בצורה יותר אופטימלית ממה שהם חושבים כשהם מנסים לענות לשאלון של איזה חוקר. למשל:
        https://www.jstor.org/stable/1911259?seq=1#page_scan_tab_contents

        התמיכה בעיני היא שמודל שמסתמך על התוצאות האלו הצליח לנבא בצורה מוצלחת מאד, למשל, שינויים בהרכב התעשייתי בגדה המערבית, שוינויים בשכר, שנמדדו באופן בלתי תלוי לחלוטין מההנחה שהשכר שווה לתפוקה שולית. יתר על כן, אלו שינויים שקשה לגזור ממודלים אחרים אפילו בכיוון השינוי, לא כל שכן בהצלחה הכמותית שלהם. כשיש עוד ועוד הצלחות כאלו, זה נותן תמיכה לתיאוריה שהיא אבן בסיס שלהם.

        אהבתי

  7. טוף, יש לי קצת יותר זמן עכשיו, אז תשובה יותר מאורגנת:

    1. יש הבדל – כמובן שיש הבדל! – בין תיאוריה מעגלית ובין תיאוריה שקשה לבחון אמפירית. הטבלה המחזורית הייתה במשך שנים רבות תיאוריה שאי אפשר לבחון ישירות כי לא היה אפשר לראות אטומים. אז היא הייתה מעגלית? אולי היא לא נכונה, ואולי קשה לדעת אם היא נכונה, וצריך לבחון ניבויים עקיפים גם בלי לספור על האצבעות כמה אלקטרונים יש להליום. אבל למה מעגלית? יש פה קפיצה שאני פשוט לא מבין. את התיאוריה של תפוקשה שולית קשה לבחון אמפירית, וזה דיון ארוך ומעניין אילו ראיות יש לטובתה ואילו נגדה, אבל היא לא מעגלית. אני בכלל לא מבין מאיפה הטיעון הזה מגיע.

    2. כשאני אומר "אפשר להגיד X, אבל זה נכון רק חלקית", לקחת את זה ולהגיד שאני אומר ש X נכון… סתם מרגיז. לא יודע למה אתה עושה את זה.

    3. לצטט מאמר בודד משנת 1939 שמראה שהיו אנשים שעשו סקר והכיעו למסקנה שמנהלים לא יודעים תפוקה שולית זה לא רציני. לדבר על מאמר בודד, ועוד מאמר כזה, בתור "כבר הפריכו" זה לא להכיר את העולם האמפירי של מדעי החברה. דברים פשוט לא עובדים ככה, אפילו אם שאלון מהסוג הזה היה ראיה חזקה במיוחד. קל וחומר כיוון שהוא לא.

    4. זה שיש ניבויים של התיאוריה שלא מחזיקים בנתונים זה חדשות מרגשות כמעט כמו זה שהשמש זרחה אתמול. יש על זה ספריות. ספציפית המאמר של פיקס לא רציני בעיני. יש מאמרים הרבה יותר מתוחכמים ומדויקים שעוסקים במקומות שבהם ניבוי נאיבי על בסיס התיאוריה שתפ"ש=שכר לא מחזיק בנתונים. מקסימום הוא הוסיף מאמר לספרות הזו. הגישה של הא-הא מצאתי משהו שהם לא חשבו עליו, וכל התיאוריה קורסת… סתם יהירות בעיני.

    אהבתי

  8. בעניין המעגליות דומני שהגענו למבוי סתום. אני לא רואה טעם להכנס לשאלה אם התיאוריה היא מעגלית "מטבעה" (מה שזה לא יהיה) או מעגלית בצורתה הרווחת בשל בעיות אמפיריות או אנליטיות. מה שחשבתי שהוסכם בינינו, לפחות בתחילת הדרך, היה שהתיאוריה סובלת ממעגליות, ולהבנתי פיקס הוא הראשון (לפחות שאני מכיר) להעמיד אותה למבחן שלא מגדיר תפוקה באופן מעגלי, ז"א לא מגדיר אותה דרך מה שהיא נועדה להסביר (היינו, חלוקת הכנסות). והתוצאות לא מזהירות מבחינת התיאוריה. מעבר לכך, בהפניותיו פיקס גם מפנה לסדרה של מחקרים שחוטאים לדבריו באותה מעגליות (עמ' 18 במאמר שלו), כך שלפחות על פניו לא מדובר באיזה איש קש או במשהו שלא נעשה בפועל במחקר הכלכלי. שוב, על פניו, כי יכול להיות שתטען שהוא מסלף את תכני המחקרים או שהמחקרים הללו חריגים בספרות הכלכלית, אבל בינתיים לא טענת זאת.

    כעת בעניין התהיה שהפנית אליי ב 3 – דומני ש-Hall and Hitch לא שאלו את מרואייניהם את השאלה הנאיבית שהצגת, אלא ביקשו מהיזמים לתאר את מדיניות קביעת המחירים ואת תהליך קבלת ההחלטות לגבי תפוקה. ובתיאורים האלה הם לא מצאו ראיות לשיקולי תפוקה שולית בקרב היזמים (אבל תקן אותי אם אני טועה). ראיות מהסוג הזה היו מספקות אותי.

    אהבתי

  9. 1. אולי מבוי סתום, אבל אנסה בכל זאת. אני כנראה אל לגמרי מבין מה הכוונה בתיאוריה מעגלית. אני מבין מהי טענה מעגלית: טענה שהיא נכונה רק בגלל שהיא נכונה. איך יודעים שאברהם חבש כיפה? הרי כתוב "וילך אברהם", והרי ברור שיהודי מאמין כמו אברהם לא יילך בלי כיפה. זו טענה מעגלית. או, אם התיאוריה קובעת שהשכר של כל עובד נקבע לפי כמות הפלוגיסטון שיש לעובד, ואם הטענה היא שעקרונית, תמיד, אין שום דרך למדוד או לראות את הפלוגיסטון, ואין שום דרך לבחון את כמות הפלוגיסטון למעט דרך השכר של העובד (תחת ההנחה שהשכר נקבע לפי הפלוגיסטון) אז זו "תיאוריה מעגלית". נדמה לי שאתה, ופיקס, טוענים שהתיאוריה של התחלקות הכנסות לפי תפ"ש היא כזו. זה מופרך לחלוטין. גם תיאורטית, וגם אמפירית, תפוקה שולית היא גודל שקיים באופן עצמאי ובלתי תלוי מהשכר. נכון שבדרך כלל קשה למדוד אותו, אבל זה לא פלוגיסטון מהדוגמה שהבאתי כאן. למשל, תחת ההנחה (שבפני עצמה אפשר לבחון אותה) שלימודי הנדסה מעלים את התפוקה השולית של עובד, יש פה ניבוי ברור של התיאוריה, בצורה בלתי מעגלית לחלוטין, שהשכר של מהנדס יהיה גבוה יותר משל עובד ללא הכשרה כזו. או שהשכר הזה יעלה כשמגזר ההייטק ייפרח בשוק המוצרים, או כשמדינה תעבור גאות של הייצוא בתחום. או למשל, תחת ההנחה (שבפני עצמה אפשר לבחון אותה) שככל שיש לעובד יותר הון יצרני שתומך בו, התפוקה השולית שלו תגדל, יש פה ניבוי ברור של התיאוריה, וכו'. בתוספת עוד כמה הנחות (שגם אותן בוחנים בנפרד), התיאוריה מנבאת מה יקרה בגדה כשימנעו מהעובדים שם מעבר לישראל. אני פשוט לא רואה איך טענות על מעגליות בכלל נכנסות פה.

    2. יש ים של תיאוריות שאי אפשר לבחון ישירות חלק מההנחות שלהם (מה יש בתוך סלע/לבנה, בדוגמה החצי מפורסמת של ריצא'רד פיינמן). בשביל זה עובדים קשה כדי לגזור עוד ועוד ניבויים שנובעים מהתיאוריה, אולי בתוספת הנחות אחרות (שגם אותן לפעמים אפשר לבחון ישירות ולפעמים לא). תפוקה שולית רחוקה מלהיות ייחודית בנושא.

    3. ראיות מהסוג הזה לא מספקות אותי, ואני מוצא בהן ערך מועט מאד. תשובות לשאלון, מחוכם ככל שיהיה, הן לא העניין. כמו בדוגמה המפורסמת – אם תשאל שחקן כדורסל איך הוא מכוון את קליעותיו, הוא לא ירשום ולו משוואה אחת. זה לא אומר שאי אפשר לקרב את ההתנהגות שלו באמצעות משוואות פיזיקליות.

    4. פיקס – הרבה בעיות במאמר שלו. אילו הוא היה טוב, הוא יכול היה לשלוח אותו לזו'רנל כלכלי. אנשים מקבלים פרס נובל כשהם מצביעים בצורה ברורה על בעיות בתיאוריות המקובלות. למשל, המשפט הזה:
    Thus, labor productivity is generally measured
    using sales or value-added per worker (Abowd et al., 1999; Haltiwanger et al., 1999; Haskel
    et al., 2005; Hellerstein et al., 1996; Hoegeland, 1999; Iranzo et al., 2008; Oulton, 1998). The
    problem with this approach is that it relies on circular logic. According to theory, income is
    explained by productivity. But when the theory is tested, productivity is defined in terms of
    income.
    פשוט לא נכון. התפוקה נמדדת במונחי מחירים, ולא במונחי הכנסה. אני ממש לא מבין מאיפה הוא שלף את הטענה הזו. פשוט במקום לספור תפוחים לעובד או תפוזים לעובד, סופרים (תפוח*מחיר של תפוח) ו("תפוז*מחיר של תפוז"). הטיעון שהוא מביא באמצעות accounting principle פשוט לא נכון. הזהות החשבונאית שהוא מצטט לא יוצרת מתאם בין שכר וערך מוסף לעובד. זה פשוט לא נכון. מתמטית. זה לא נכון. ואגב, אילו זה היה נכון, אז גם המתאם שהוא טוען שצריך באמת למדוד (בין מדדים פיזים של תוצר ובין שכר) היא נובע מזהות חשבונאית. אבל הוא לא. זה לא נכון.
    בהמשך במקום לצטט ברצינות מחקרים, הוא נטפל לניסוח של ספר לימוד לקורס מבוא. הביקורות שלו על המתאם החלש בין שנות חינוך לשכר לא משכנעת – הרי אין מחלוקת שספירת שנים שנותנת את אותו משקל לשנה בבית ספר להנדסה בסטנפורד ושנה בקומיוניטי קולג' במיסיסיפי היא מדד גס. ובסופו של דבר, הטיעון שלו הוא שיש עוד דברים שמסבירים הבדלים בשכר, כמו הדרגה בפירמה, או כמה אנשים אתה מנהל. הרעיון הזה לא באמת עומד בניגוד לתפ"ש, ויתר על כן – אפילו על זה (סולמות שכר בתוך פירמות) יש ספרות נרחבת. המאמר של פיקס זה בסך הכל עוד מאמר שמצטרף לספרות ענקית. המחשבה שהוא אמור לגרום לקורא איזו מהפכה בתפיסה היא יהירה ומיותרת. אפילו אם הוא נותן שמות פרובוקטיביים למשתנים שלו (Power!).

    אהבתי

  10. אתה טוען ש"תפוקה שולית היא גודל שקיים באופן עצמאי ובלתי תלוי מהשכר". אבל כבר אמרת קודם שהחוקר יכול להמצא במצב שבו הוא לא יודע או לא יכול לדעת מהו גודל התפוקה השולית. אם אין לחוקר דרך לדעת מהו גודל התפוקה השולית, איך הוא יודע שהגודל בכלל קיים (עם או בלי קשר לחלוקת ההכנסות). אתה טוען שכל מיני מתאמים ותחזיות אחרים תומכים באפשרות קיומה של תפוקה שולית, כמו למשל הקשר בין הכשרה ושכר. אבל אף אחד לא הכחיש את המתאם בין הכשרה ושכר והרלוונטיות של המתאם הזה לקיומה או אי קיומה של תפוקה שולית כלל לא ברור. נכון, אמרת "תחת ההנחה (שבפני עצמה אפשר לבחון אותה) שלימודי הנדסה מעלים את התפוקה השולית של עובד" — החלק הקריטי הוא בסוגריים. איך ניתן לאשש או להפריך את ההנחה הזאת שאתה מניח? אם תוכל להראות לי איך אתה עושה את זה בלי להזקק למושגים כספיים, אסכים איתך שתפוקה שולית היא גודל שקיים באופן עצמאי, אבל טרם עשית זאת.

    שנית, אני לא פוזיטיביסט ואני לא טוען שכל הנחה תאורטית (מיתרים, אטומים, כבידה וכו) חייבת להיות ניתנת לתצפית ישירה. אבל מההנחה התאורטית חייבות לנבוע השלכות מאוד מאוד ספציפיות הניתנות לתצפית, אחרת זו לא הנחה תאורטית ולא הסבר לשום דבר. למשל, קראתי שאלקטרודינמיקה קוונטית מנבאת באמצעות יחידת מדידה מוגדרת היטב ובדיוק של 11 ספרות אחרי הנקודה העשרונית את המומנט המגנטי של אלקטרון. האם אתה רוצה להגיד לי שתיאוריית התפוקה השולית עושה משהו דומה לזה, גם אם ברמת דיוק פחותה, ביחס לחלוקת ההכנסות? הרי עד כה אפילו לא אמרת לי באמצעות איזו יחידת מדידה אתה מודד תפוקה שולית, שאמורה להסביר את חלוקת ההכנסות, מלבד להודות שלפעמים מודדים אותה באמצעות ההכנסות או ערך כספי אחר כלשהו.

    שלישית, אתה שאלת אותי אלו ראיות היו מספקות אותי, ואני עניתי באמצעות הפניה חוזרת למחקר שלדעתי גילה משהו משמעותי ביותר. אף על פי שהוא ניסה למצוא ראיות לשיקולי תפוקה שולית כחלק מתהליכי קבלת ההחלטות של יזמים בענייני מחיר ותפוקה, הוא לא מצא אותן. אתה רמזת שמדובר במקרה בודד ולא משמעותי, אבל למיטב ידיעתי המסקנות של המחקר נתמכו גם על ידי מחקר המשך (שאני מניח שאתה מכיר יותר טוב ממני)
    Kaplan, A. D. H., J. B. Dirlam, and R. F. Lanzillotti. 1958. Pricing in Big Business. A
    Case Approach. Washington, D.C.: The Brookings Institution.
    זה נכון שאין שום ערובה שאנשים יהיו מודעים לכללים הנסתרים לפיהם הם פועלים, אבל כאמור היזמים לא נשאלו על הכללים האלה במפורש אלא החוקרים הסיקו את הדברים מתיאור תהליכי קבלת החלטות, ושנית, תיאוריית התפוקה השולית לא יכולה לטעון לא לרמת הדיוק ולא לבהירות (ביחס ליחידות המדידה) של משוואה פיזיקלית, לפחות עד שלא תגיד לי מהי יחידת המדידה באמצעותה אתה מודד תפוקה שולית. אתה לא יכול גם לטעון שהחוקר לא יודע את גודל התפוקה השולית וגם לטעון שהוא משתמש בה כמו במשוואה פיזיקלית.

    את הטענות שלך לבלייר פיקס אני מציע שתפנה אליו (בראש המאמר יש לינק למיטב זכרוני, ויש להם גם פורום באתר Capital as Power ששם הדברים נידונים). כאמור, הוא מאוד ישמח לשמוע שהוא טעה, אם אכן טעה. אני לא מצליח לעקוב אחרי הביקורת שלך כלפי המאמר שלו — כנראה שזה מעבר ליכולותיי האינטלקטואליות ו/או ידיעותיי. בייחוד אני לא מבין את ההבחנה החדה בין מחיר להכנסה — הרי בשני המקרים מדובר במושגים כספיים (לא ביחידות עצמאיות של תפוקה) ומחירים בהכרח משפיעים על חלוקת ההכנסות.

    לבסוף, באשר לאופטימיות שלך לגבי תהליכי השיפוט בכתבי עת כלכליים — מוכרח לומר שאני לא שותף לה. ראשית, אפילו בתחומים מדעיים הרבה יותר מפותחים יש עם זה בעיות רציניות ביותר (הנה דוגמה מאלפת : https://link.springer.com/content/pdf/10.1007/s11192-008-2141-5.pdf ) אבל במדעי הטבע לפחות צריך להתמודד עם הטבע, והוא אדון קשה עורף. מנגד, הדברים בכלכלה שונים להבנתי. אני לא חושב שדיסציפלינה שהגיבה לביקורת מהותית כפי שכלכלנים הגיבו ל Cambridge Controversy יכולה להתהדר בפתיחות לביקורת מהותית (https://pubs.aeaweb.org/doi/pdfplus/10.1257/089533003321165010). הרי רק לפני כמה תגובות הזכרת באהדה את מודל הקשר-אולין שלהבנתי (המוגבלת) מטאטא את מחלוקת קמברידג' מתחת לשטיח.

    אהבתי

    1. אההה!! Am I taking crazy pills?

      קודם כל, אתה חייב להפסיק עם ה"קודם אמרת" הזה. קודם אמרתי שלעיתים קרובות החוקר לא יכול למדוד בנתונםי את התפוקה השולית. זה לא תמיד המצב. ובכל מקרה, אין השלכה ישירה ממה שחוקר יכול לראות במקרים ספציפיים ובין קיומו של הגודל במציאות. זה לא פלוגיסטון. ממילא, כמו שאמרתי, יש ניבויים עקיפים רבים שמסתמכים על התפ"ש שכן אפשר למדוד. **זה מה שאמרתי**. לקחת מזה רק את החוקר לא יכול לראות את התפ"ש, זה שוב, סתם מרגיז.

      שוב – יש השלכות, ברורות, כמותיות, חד משמעיות, למודלים שבהם תפ"ש=שכר הוא גורם מרכזי. למשל במחקר שהבאתי כאן כדוגמה. או שבחברון איזשהו מספר (מוגדר היטב, אתה מוזמן לקרוא את המאמר) היה 58 או שהוא לא היה 58. המודל נותן 36 תחזיות כאלה על מחוזות שונים בגדה. במובן מוגדר היטב הוא קולע מצוין בתחזיות שלו. מאד ספציפי. ומאד ניתן לתצפית, והתצפית הזו כלל לא קשורה להנחות על תפ"ש ולמעשה בכלל לא עשוה שימוש בנתוני שכר. (תחזיות אחרות כן, גם הן אוששו).

      פיקס – סליחה על חוסר הסבלנות (גם כלפיך) אבל בגלל שכל פעם זה נגמר כך, הסבלנות שלי קצת פקעה. אין לי סבלנות למאמרים שביהירות בלתי נתפסת אומרים שהם מצאו איזה פגם פטאלי בתיאוריה כלכלית בסיסית. ושהמקצוע ניסה לרמות את כולם, ופתר את הקושי ב slight of hand, ואל תשאלו, כולם משקרים לכם. כל הכלכלנים האלה – טפשים או חסרי יושר או גם וגם. הנה הנה אני אחשוף בפניכם את הקנוניה. ואז אתה קורא, ובשורה שלישית בערך הוא עושה טעות קצת מביכה, וטוען שזהות חשבונאית יוצרת מתאם בין ערך מוסף ושכר. זה חד משמעית, 100%, שגוי. (זה שהכנסה ומחירים שניהם בדולרים לא יוצר ביניהם שום מתאם. גם השכר שלי ומחיר העגבניות בטנסי נקובים בדולרים ואין ביניהם שום מתאם). וממילא, אם זה היה נכון (וזה לא) אז אותו מתאם היה קיים גם בתפוקה פיזית שפיקס טוען שהיא הדבר שהיה עקרונית נכון להשתמש בו. מבין המאמרים שהוא מצטט בביקורתיות (או יותר נכון, בזלזול, אלו שאני מכיר הם פי אלף יותר זהירים, מדויקים, ומשכנעים מהטיעון שלו. בושה לרפריז של המאמר שלו שלא פסלו אותו ולו בגלל הטעות הזו. משם הוא פונה לבקר את הספרות על ידי התקטננות על ניסוחים של ספר מבוא. ולבסוף מציע תיאוריה חלופית, לא מנסח אותה במדויק, ולא עושה עבודה אמפירית רצינית. הרעיון לא רע בהכרח, אפילו נחמד. אבל כל מה שהוא עשה שם שם אותו במקרה הכי אופטימי בתור תוספת חביבה, לא חשובה במיוחד, לספרות בנושא. והוא תופס על כלכלנים תחת על הסטנדרטים האינטקטואלים הירודים של כלכלנים? במחילה.

      קצת התחלתי לדאוג שמחלוקת קיימברידג' עוד לא עלתה באמת. אני שמח שאפשר לסמן וי גם על זה.

      אהבתי

  11. לשלאותיך הספציפיות:

    ערך תפוקה שולית נמדד בכסף.

    ברור שאין טענה לדיוק פיזיקלי – לא מבחינת זה שרק תפ"ש קובע את השכר, לא מבחנת זה שקובעי השכר עצמם יכולים לדעת את התפ"ש ברמת דיוק כזו, ולא מבחינת הדיוק שבו חוקר יכול לבדוק את השכר, או את התפ"ש. העיסוק בכל אלה קורה כל הפאקן זמן במחקר הכלכלי. אבל איך כל זה משנה להיות התיאוריה מעגלית או לא?!

    אהבתי

  12. "יש השלכות, ברורות, כמותיות, חד משמעיות, למודלים שבהם תפ"ש=שכר הוא גורם מרכזי" — תקן אותי אם אני טועה, אבל זה נראה כאילו תפ"ש=שכר זו הנחה שהמודל מניח. זה לא נראה כאילו המודל גוזר מיחידות מוגדרות ובלתי-תלויות כלשהן של *תפ"ש* את גודל השכר, כאשר גודל השכר נבדק אמפירית. אני אומר "נראה" משום שלא הצלחתי לפתוח את המאמר שלך (מניח שהכוונה לזה https://research.upjohn.org/grants/87/). אם זהו המצב, אזי שמדובר בהנחת המבוקש, ולא בתמיכה בתיאוריה שתפ"ש=שכר. אבל שוב, אולי לא הבנתי אותך.

    בעניין פיקס, אני חוזר ואומר שאני לא בטוח שאני מבין את הביקורת שלך כלפיו ואני גם לא בטוח שאתה הבנת מה הוא אומר. למה אני אומר את זה? — אמרת ש"זה שהכנסה ומחירים שניהם בדולרים לא יוצר ביניהם שום מתאם. גם השכר שלי ומחיר העגבניות בטנסי נקובים בדולרים ואין ביניהם שום מתאם". אבל ככל שאני מצליח להבין את פיקס, זה לא מה שהוא טען. הנימוק שלו לכך שמתקיים מתאם בין שכר ממוצע ל value added per worker זה שהראשון הוא מרכיב מרכזי של האחרון (עמ 19). אולי זה נכון ואולי זה לא, אבל מה שהוא בוודאות לא אומר זה שמתקיים מתאם בין שכר ממוצע ל value added per worker רק משום שהכל נקוב בדולרים.

    לא הבנתי את ההתייחסות שלך למחלוקת קיימברידג'. אני מניח שמדבריך צריך להבין שזה מגוחך בכלל להעלות את העניין. אבל בינתיים לא זיהיתי נימוק מאחורי ההערכה הזאת.

    לבסוף, אחרי כל ההתנגדויות וההכחשות בעניין המעגליות, ההודאה שערך תפוקה שולית נמדד בכסף לא מאוד מעודדת ביחס לאפשרות שקיימים גדלים מוגדרים ועצמאיים של תפוקה שולית, משום שגם מחירי המוצרים וגם השכר, נניח בפירמה ספציפית, נמדדים בכסף. מתנגב, אם כן, החשד שהמוסבר הופך למסביר.

    נ.ב. כבר בתגובה האחרונה שלי אמרתי שאני לא מצפה לרמת דיוק פיזיקלית מתאוריה כלכלית. לא על זה הויכוח. אבל ביקשתי להבין, לכל הפחות, את יחידות המדידה המוגדרות של תפוקה שולית, מהן אפשר לגזור דברים כמו מחיר או החלטה לגבי מה יופק. אחרת אינני מבין כיצד אפשר להתיימר לקירוב אנלוגי (גם אם לא זהה בדיוקו) לזה של קירוב פיזיקלי. ועכשיו קיבלתי את התשובה: ערך תפוקה שולית נמדד בכסף. מוגדר בהחלט. אבל זה לא נשמע לי כמו מדד עצמאי מהסיבה שציינתי בפסקה הקודמת.

    אהבתי

  13. הנה:
    https://www.dropbox.com/s/5rqjksqfo8qlz1o/Testing%20HOV%20with%20Experiment%20Zimring.pdf?dl=0

    תהנה. המאמר לא מפתח את מודל הקשר-אולין, אבל מפנה לספר לימוד שבו הוא מוסבר. המאמר בוחן את הניבויים של המודל.

    בפעם האלף – הניבוי שנבחן במאמר הזה, וברבים אחרים, איננו האם השכר שווה לערך התפ"ש. אלא, במודל שזו אחת התוצאות שלו (לא הנחה, תוצאה), יש גם ניבויים חשובים, כמותיים, ברורים, אחרים. את האחרים אני בוחן. הטענה שלי הייתה שיש אינסוף מאמרים שעושים דברים דומים – בוחנים ניבויים של מודלים שבהם תפ"ש=שכר היא אחת מאבני הבניין. התוצאות תומכות במודלים האלה. לכן, אני רואה בהם תמיכה עקיפה לטענה ששכר=תפ"ש (כמובן עם כל ההסתיגויות הרגילות).

    בעניין פיקס. *אתה* אמרת שהמתאם מתקיים, או צריך להתקיים, בגלל שגם השכר וגם התפ"ש נקובים בערכים כספיים. הסברתי שזה בוודאי לא גורר מתאם. פיקס טוען שזהות חשבונאית שמראה שאפשר לכתוב את הערך המוסף בתור סך התשלומים להון (שמגודרים בתור כל מה שלא משולם כשכר, בגלל זה זו זהות חשבונאית), וסך התשלומים לשכר יוצאת מתאם בין השכר לערך המוסף הממוצע. זה פשוט לא נכון. אפשר להגדיר את הפער בין תוצאת קוביה לטמפרטורה באוגוסט בתור "גודל גמא", ואז יש זהות חשבונאית: הטמפרטורה באוגוסט תמיד זהה לתוצאת קוביה ועוד גודל גמא. זה כמובן לא ייצור שום מתאם בין הקוביה לטמפרטורה, וזה בדיוק ,אבל בדיוק מה שפיקס עושה. אם אתה לא מבין את זה, אז צר לי, אבל אתה זה שלא הבנת את המאמר של פיקס.

    מחלוקת קיימברידג' – תמיד עולה. אי אפשר לפתוח אותה כל פעם מחדש. היא נסגרה, בצדק, כשהצד הצודק הוא זה שהתווה את המשך הדרך עבור המחקר הכלכלי.

    אין לי מושג מאיפה אתה בכלל מביא את זה שבגלל שערך התפ"ש נמדד בכסף, כמו השכר ודברים אחרים, אז מוסבר הופך למסביר. זו טענה משונה לחלוטין. מה בכך ששני גדלים נמדדים באותה יחידת מידה גורם לבלבול בין מוסבר למסביר? הכוח שמופעל באמצעות היד שלי על סלע שמושלך על קיר נמדד באותן יחידות כמו הכוח שהסלע מעביר לקיר ברגע הפגיעה. מה פה גורם לבלבול בין מוסבר למסביר?

    אהבתי

  14. תודה על המאמר, אבל לדעתי יש כאן איזה קצר בתקשורת.

    "בפעם האלף – הניבוי שנבחן במאמר הזה, וברבים אחרים, איננו האם השכר שווה לערך התפ"ש" — אם כן, מהי הרלוונטיות שלו לדיון? הרי כל הויכוח סובב סביר נכונותה של התיאוריה תפוקה שולית=שכר. אתה מציג מאמר שלדבריך לא מבסס את התיאוריה שלנכונותה אתה טוען. אתה אומר שאתה רואה בזה תמיכה בלתי-ישירה, אבל לי זה נראה יותר כמו פוסטולט. כנראה שפספסתי משהו.

    "בעניין פיקס. *אתה* אמרת שהמתאם מתקיים, או צריך להתקיים, בגלל שגם השכר וגם התפ"ש נקובים בערכים כספיים". זה ממש לא מה שאמרתי, אבל אולי לא הייתי ברור (ר' מטה הבהרה). בכל אופן, אני באמת לא מבין את האנלוגיה בין מה שפיקס עשה לבין משל תוצאת הקוביה והטמפרטורה באוגוסט. לא פוסל את האפשרות שהבעיה היא במגבלות הקוגניטיביות שלי, אבל להבנתי תוצאת הקוביה איננה מרכיב של הטמפרטורה באוגוסט, בעוד במשוואה של פיקס (עמ 18) שכר העובדים הוא מרכיב של firm value added (שמאוחר יותר מצטמצמים לשכר ממוצע ו- value added per worker). אולי יש כאן איזה בעיה קונספטואלית אחרת ואולי לא, אבל אני לא רואה דמיון בין זה לבין מה שאתה מדבר עליו.

    אולי מחלוקת קיימברידג' נסגרה בצדק ואולי לא, אבל אני מעולם לא דנתי איתך בנושא, בעוד שכן קראתי אחרים בנושא, וכרגע זה נראה לי כמו קביעה ותו לא. ואני מנסה ככל יכולתי — כמובן יש לי מגבלות — לא להסתמך על טענות מסמכות.

    לבסוף, בעניין המסביר והמוסבר, זה למעשה מה שטענתי מהתגובה הראשונה, אבל נניח שהטענה הפכה להיות משונה יותר ככל שהדיון התקדם. בכל אופן, האנלוגיה לכוח שאתה מפעיל על הסלע לא ברורה לי. הרי כוח ניתן לכימות ברור, בעוד תפוקה שולית לא. ואם כוח כלשהו קיים, לדוגמה אם כוח הכבידה קיים, אז הוא יכול להסביר תנועה של גופים שמימיים שניתנת לתצפית. התצפית אמורה להיות זמינה באופן בלתי תלוי ביחידות של הכוח שאת קיומו אתה מעוניין להציע. תפוקה שולית, לפחות מאז ג'ון בייטס קלארק, אמורה להסביר את חלוקת ההכנסות , אזי היא לא יכולה להשתמש ביחידות של הכנסה (שהן יחידות כספיות) כדי להסביר את חלוקת ההכנסה. זו המעגליות שעליה פיקס מדבר להבנתי ושעליה דיברתי לאורך הדיון.

    הבהרה:
    אני מניח שהתכוונת למשפט הבא בדבריי:
    "…בייחוד אני לא מבין את ההבחנה החדה בין מחיר להכנסה — הרי בשני המקרים מדובר במושגים כספיים (לא ביחידות עצמאיות של תפוקה) ומחירים בהכרח משפיעים על חלוקת ההכנסות." קודם כל, המשפט לא מתייחס למתאם שפיקס מדבר עליו אלא לטיעון שלו לגבי זה שתפוקה שולית מוגדרת באמצעות הכנסה, אף על פי שהיא אמורה להסביר הכנסה. המשפט שלי היה תגובה לטענה הבאה שלך:
    "התפוקה נמדדת במונחי מחירים, ולא במונחי הכנסה. אני ממש לא מבין מאיפה הוא שלף את הטענה הזו" .
    כלומר, זו לא הייתה התייחסות לביקורת שלך לגבי הטענה החשבונאית של פיקס, אלא להבחנה שלך בין מחירים להכנסה שנראית לי כמו הבחנת סרק בגלל התלות בין ההשפעה של מחירים על חלוקת ההכנסה.

    אהבתי

  15. תיקון קל: במשפט האחרון התכוונתי לומר "בגלל ההשפעה של מחירים על חלוקת ההכנסה". תתעלם מהמילים "התלות בין" — זו שארית של שכתוב שלא שמתי לב אליה.

    אהבתי

  16. אכן יש פה קצר רציני בתקשורת. אנסה פעם אחרונה, ואז אתה מוזמן להגיב כרצונך ונשאיר את זה בכך.

    1. אז עכשיו ראיות בלתי ישירות הן פוסטולט. נו, התקדמנו. בעצם לא. חזרנו לנקודת ההתחלה ולחלק שאיתו הסכמתי מהתחלה. קשה מאד לבחון ישירות את הקשר תפ"ש=שכר. אבל יש שפע של ראיות עקיפות, למשל המאמר שקישרתי לך, שמראות שמודלים שבהן תפ"ש=שכר מייצרים ניבויים מוצלחים מאד. אני רואה בשפע העצום של הצלחות אמפיריות של המולדים האלו תמיכה באבני הבניין של המודלים האלו. ויש גם ראיות למנגנונים שנכללים במודל, מהן יומיומיות (למה עולה שכר המהנדסים כשעולה הביקוש למוצרי הייטק) ומהן יותר מתוחכמות. וכמובן, כרגיל במדעי החברה, מובן מאליו שיש חריגות, מקרים שהתיאוריה לא רלוונטית, וכו', וכו'. אין על כל זה שום מחלוקת. [הנה למשל משהו שנתקבלתי בו היום – כל עורכי הדין במשרדי עורכי הדין הגדולים בארה"ב מקבלים בשנה הראשונה שלהם בדיוק את אותו השכר.]

    אבל הטענה שהקשיים האפיסטמולוגיים בתיאוריה הם כל כך קשים, כל כך בסיסיים, שאין בה כלל ערך ושאין סיבה להאמין בנכונותה היא קשקוש מרגיז.

    2. תולדות פיקס:
    או.קיי. הבהרת את כוונתך עכשיו, ואפשר להתייחס לעניין עצמו. שכר איננו חלק מהערך המוסף. זה לא נכון. ערך מוסף נמדד באופן נפרד לחלוטין מהשכר, והוא שווה לערך המכירות של פירמה בחיסור ערך קניית חומרי הגלם. המשוואה של פיקס היא זהות חשבנואית ידועה. היא אומרת שכל ההפרש בין המכירות והקניות צריך ללכת לאנשהו. חלק משולם בשכר, (אותו אפשר למדוד בדרך כלל די בקלות). וכל השאר, בהגדרה, נחשב תשלומים להון. כדי שזו תהיה זהות חשבונאית (כלומר משוואה שתמיד נכונה) צריך להגדיר את התשלומים להון במשוואה הזו בתור כל מה שלא שולם כשכר. זו הגדרה (לצורך המשוואה הזו, לא בכל מקום). אם מודדים עצמאית את התשלומים להון (וזה קשה) צריך לקחת ביחד דיבידנדים, השקעה חוזרת, רוווח לא מחולק, מלאים, וכו', וזה מסבך וממילא המשוואה לא בהכרח תחזיק והיא מפסיקה להיות זהות חשבונאית. לכן, השכר נמדד עצמאית, הערך המוסף נמדד ללא קשר לשכר, והשכר הוא לא "חלק ממנו", בדיוק כמו שתוצאת הקוביה אינה חלק מהטמפרטורה בשום מובן סיבתי. התרגיל של פיקס זהה בדיוק לתרגיל הקוביה. מדהים אותי – מדהים עם עשרה סימני קריאה – שאתה או פיקס חושבים שיש פה מתאם שנוצר מזהות חשבונאית שלומדים במבוא א', אבל שכל החוקרים לא ישימו לב לדבר כזה. יא ראבק. באמת.

    3. כוח, סלע וכו' – אי אפשר שאתה לוקח כל טיעון שאני משתמש בו לצורך אחד, ואז מבטל אותו כי הוא לא רלוונטי לצורך אחר. כל מטרת האנלוגיה הייתה אחת, וצרה מאד – זה ששני גדלים נמדדים באותה יחידת מידה לא אומר שום דבר על בלבול בין מסביר ומוסבר. זה כל מה שניסיתי להגיד.

    4. אני לא מבין לא מה הרלוונטיות של זה שתצפית זמינה באופן בלתי תלוי ביחידות של הכוח, ולא איך זה שונה בין הדוגמה של כבידה לתפ"ש. למה זה משנה מה יחידות המידה של הכוח לעומת יחידות המידה של תחזיות הכבידה (שאני משער שהן שעות או ק"מ)? רק למען הסר ספק – חלוקת ההכנסות ותפוקה שולית חולקות ביניהן רק יחידת מידה. זה לא נכון שאחת נמדדת במונחי השניה.

    אהבתי

  17. חשבתי על זה לא מעט, ולהבנתי, הנקודה שלגביה אנחנו חלוקים היא המטרה ההסברית של הכלכלה הניאו-קלאסית. השאלה היא, אם כן: מה מנסה הכלכלה הניאוקלאסית להסביר? אני הנחתי לאורך כל הדיון (ולפני כן) שהגביע הקדוש של הכלכלה הניאו-קלאסית הוא מתן הסבר (וכאן אני בכוונה נזהר ומציג דיסיונקציה לוגית) מטריאלי או כמו-פיזיקלי או לכל הפחות הסבר לא כספי כלשהו לגדלים הכספיים. למה, מבחינת יחידה מידה מוגדרת כלשהי (למשל, תפוקה שולית, בהנחה שהיא ניתנת להגדרה קוהרנטית במושגים לא כספיים) השכר של עובד הוא 3000 דולר או מוצר כלשהו עולה 5 דולר, ולחילופין, למה (מבחינת יחידות תועלת או יחידות רווחה כלשהן או יחידות כלשהן של ידע או של מכונות או יחידות כלשהן של ביקוש) חברה עולה 300 מליון דולר . בהנחה שאני צודק לגבי המטרה ההסברית של הכלכלה הניאוקלאסית, הרי שלהסביר גודל כספי אחד דרך גודל כספי אחר, נראה לי כמו לא להסביר שום דבר באותו מובן מטריאלי/כמו-פיזיקלי/לא כספי שאליו התכוונו, להבנתי, אנשים כמו קלארק (אגב, זה נכון בעיניי גם אם מודלים שאבני הבניין שלהם כספיות מפיקים ניבויים מוצלחים; לנבא בהצלחה ולהסביר בהצלחה מחוץ לסביבה מעבדתית מבוקרת זה לא אותו הדבר). אבל אני מבין שאתה לא מסכים איתי לגבי המטרה ההסברית ומכאן, עד כמה שאני מבין, נובע שיח החרשים בינינו לגבי הסוגיה האפיסטמולוגית. אבל אולי אני טועה בפרשנות של אי ההסכמה.

    כעת בעניין פיקס. ראשית, תודה על ההסבר. ניסיתי לעקוב אחר ההגיון. אתה קובע שמאוד קשה למדוד את התשלומים להון באופן עצמאי. קיבלתי, לצורך הטיעון. אבל אתה גם אומר ש*במסגרת אותה המשוואה* בה פיקס משתמש התשלומים להון הם כל מה שלא משולם בשכר, ושזה כך בהגדרה. אם זהו המצב, האם זה לא אומר ש*במסגרת המשוואה* שפיקס מציג גם שכר העובדים וגם התשלומים להון תלויים זה בזה? והאם זה לא אומר ש*במסגרת המשוואה של פיקס* הערך המוסף ינבע לוגית מגודל השכר, שהרי שני המרכיבים במשוואה – תשלומים לשכר ותשלומים להון – תלויים זה בזה? אני מבין שיש דרכים אחרות וכנראה עדיפות לחשב ערך מוסף, שלא במסגרת המשוואה של פיקס. אני מבין שמדידה עצמאית של תשלומים להון — כלומר מדידה מחוץ להקשר של המשוואה שפיקס מציג, ששם לדבריך התשלומים להון הם בהגדרה כל מה שלא משולם בשכר — '…המשוואה לא בהכרח תחזיק והיא מפסיקה להיות זהות חשבונאית'. אבל אם כך, זו כבר לא אותה ה"משוואה". הדיון הרי לא השאלה האם המשוואה של פיקס היא הדרך הטובה ביותר לחשב ערך מוסף. הדיון הוא על השאלה האם המשוואה שפיקס הציג מכניסה כמרכיב של ערך מוסף משהו שלא מקובל לראות כמרכיב של ערך מוסף [באנלוגיה למשל הקוביה והטמפרטורה]. אבל אתה אומר בעצמך שהמשוואה של פיקס "היא זהות חשבנואית ידועה", כלומר, על פניו, הוא לא המציא איזה זהות חשבונאית על דעת עצמו. ואם זהו המצב, אני לא מבין מה הטענה שלך כלפיו. האם הוא טען שזו הדרך הכי סבירה או הכי אופטימלית לחשב ערך מוסף? להבנתי, לא. הוא רק טען שיש עקרונות חשבונאיים שלפיהם שכר יהווה מרכיב של ערך מוסף, ועל זה אני לא חושב שחלקת. אתה רשאי לתקן כל נקודה בדבריי, כי אני באמת מנסה לקבוע מה האמת כאן. ולא אכפת לי להודות בטעותי או בטיפשותי אם פספסתי משהו משמעותי. אבל לעת עתה, אני באמת לא מבין את הביקורת שלך. כרגע, נראה לי שתקפת איש קש , כאילו פיקס טען שהוא מציג את ה-דרך היחידה לחשב ערך מוסף ולא יידע את הקורא שיש דרכים עדיפות, ששם הזהות החשבונאית לא תישמר. אבל הוא לא אמר את זה.

    אהבתי

    1. הבטחתי לתת לך את המילה האחרונה, אז – סבבה. נדמה לי שהבהרנו את אי ההסכמה בליבת העניין. בנוגע לפיקס:

      מתמטית, התשובה לשאלתך זו
      "אם זהו המצב, האם זה לא אומר ש*במסגרת המשוואה* שפיקס מציג גם שכר העובדים וגם התשלומים להון תלויים זה בזה? והאם זה לא אומר ש*במסגרת המשוואה של פיקס* הערך המוסף ינבע לוגית מגודל השכר, שהרי שני המרכיבים במשוואה – תשלומים לשכר ותשלומים להון – תלויים זה בזה? "

      היא חד משמעית לא. חזור למשל הקוביה. נגדיר את גודל גאמה בתור ההבדל בכל יום בין תוצאת קוביה ובין הטמפרטורה. יש לנו זהות חשבונאית – הטמפרטורה שווה לתוצאת קוביה פלוס גודל גאמה. זה תמיד נכון (כך הגדנו את גודל גאמה).
      האם תוצאת הקוביה וגודל גאמה (שאנלוגים לשכר ותשלומים להון) תלויים זה בזה? לא בשום מובן מתמטי (אין ביניהם מתאם), לא לוגית, ובטח שלא במובן סיבתי, ממש כמו שאין מתאם ואין קשר סיבתי בין הקוביה והטמפרטורה. כך גם במסגרת הזהות החשבונאית שפיקס מציג אין שום מתאם ושום קשר סיבתי **שנובע מעצם המשוואה**. להיתלות במשוואה הזו כדי לטעון שיש קשר הכרחי, בגלל עצם האופן שבו ערך מוסף מוגדר, בין שכר ובין ערך מוסף זו טעות. חד משמעית, 100% טעות.
      אם אכן יש מתאם בנתונים, הוא דורש הסבר. הוא לא נובע מעצם הזהות החשבונאית. ממילא, אילו זה היה נכון (כלומר אילו מה שפיקס אומר היה נכון), אז הוא היה נכון גם לתפוקה פיזית, שפיקס אומר שהיא הדבר שכן היה צריך למדוד, ושאיתו אין בעיה. אבל הרי אפשר לכתוב את אותה משוואה גם במונחים פיזיים, וגם שם יהיה בדיוק את אותו קשר בין שכר (במונחים פיזיים) וערך מוסף.

      ולסיכום, שוב, אני מבין עד לרמה מסוימת את האתוס של "לא לפנות לסמכות, ואני רוצ הלהבין בעצי עד הסוף". אבל הנכונות להאמין שמקוצע שלם פספס משהו כל כך בסיסי, והנכונות להאמין לדברים של פיקס שהמקצוע פתר את הבעיה ה-הו-כה-עמוקה שהוא מצביע עליה ב slight of hand… זה מעבר לרצון לא פנות לסמכות. זו קצת יהירות בעיני.

      אהבתי

      1. בשאלה שהפניתי אליך יש התניה קריטית "אם זהו המצב". המשפט הזה מתייחס לאמירה *שלך*, לפיה התשלומים להון במשוואה של פיקס הם בהגדרה כל מה שלא שולם בשכר. פיקס עצמו, אגב, לא אומר את זה בשום מקום (ככל שאני מצליח לזהות — תקן אותי אם אני טועה). במובן שלך, התשלומים להון הם אנלוגיים לגודל גאמה במשל הקוביה והטמפרטורה, אבל רק בהנחה שהדרך היחידה ליישם את המשוואה של פיקס זה לחשב תשלומים להון באמצעות חיסור מה ששולם בשכר. הבעיה היא שפיקס לא מניח בשום מקום שזו הדרך היחידה לחשב תשלומים להון. אבל גם אם כן (דגש על ה"אם"), אני לא רואה איך אפשר להכחיש את התלות המתמטית, הגם שזה תוצר של האופן שבו הגודל הוגדר.

        אהבתי

      2. זהו המצב. חד משמעית. פיקס קורא לזה בצדק "זהות חשבונאית", כלומר זו משוואה שתמיד מתקיימת. כדי שהמשוואה תמיד תתקיים חייבים להגדיר את התשלומים להון בתור כל מה שלא משולם כשכר. זו הדרך היחידה לכתוב את המשוואה הזו כזהות חשבונאית – התשלומים להון מוגדרים בתור כל מה שלא שולם כשכר. אין דרך אחרת. זה מה שהוא אומר כשהוא מדבר על זהות חשבונאית. לא המצאתי כלום ואני לא סתם מכניס לו מילים לפה.

        אנסה מכיוון אחר. פחות דרך העיסוק במשוואה, ויותר דרך המשמעות שלה בעולם האמיתי:
        מוסכם על כולם שהשכר של העובדים משולם מתוך מה שנשאר לפירמה בסוף היום אחרי שהיא מכרה את תוצרתה ושילמה על חומרי הגלם. תחת ההגדרות הנכוחיות של זכויות קניין, הכסף לשכר צריך להגיע מאיפשהו. לדבר הזה שנשאר בסוף היום קוראים "ערך מוסף".
        האם בשלב זה אתה מסכים איתי שעצם העובדה שהכסף שמשולם לעובדים מגיע מתוך הערך המוסף לא יוצרת שום תלות (למעט אולי איזה חסם עליון לא כל כך רלוונטי לדיון) בין שכר העובדים והערך המוסף? במציאות, עזוב זהות חשבונאית וכל זה: במציאות, עצם זה שהכסף לשכר מגיע מתוך קופה X (הערך המוסף של הפירמה) לא יוצרת תלות בין השכר ובין הערך המוסף.
        הזהות החשבונאית שפיקס מדבר עליה אומרת, בסופו של דבר, רק את זה: השכר משולם מתוך הערך המוסף, וכל מה שלא משולם כשכר נחשב כתשלומים להון. זה כל מה שהזהות החשבונאית הזו אומרת.

        עוד אנלוגיה: תקציב מתנ"ס פיליפ לאון מגיע כולו (נניח) מתוך ההכנסות של בעלי הון יהודים בארה"ב. האם זה אומר שבהכרח, מעצם האמירה שמשם מגיע הכסף, יש נביעה לוגית (או אפילו רק מתאם) שאם התקציב של מתנ"ס פיליפ לאון גדל אז גם סך ההכנסות של בעלי הון יהודים בארה"ב יגדלו? עכשיו, אולי יש לך תיאוריה שקושרת בין השניים (בעלי הון תורמים חלק קבוע מהכנסתם, בעלי הון תורמים יותר כשטוב להם) או אולי יש לך תיאוריה שמנגידה בין השניים (בעלי הון תורמים פחות ככל שההכנסה שלהם גדלה), או אולי יש לך תיאוריה לפיה אין לשינוים באחד קשר לשינויים בשני (בעלי הון תמיד תורמים אותו סכום, ללא קשר להכנסתם השנתית). נפנה לנתונים ונראה באיזו תיאוריה הם תומכים. אבל עצם העובדה שהכסף למתנ"ס מגיע מתוך ההכנסה של בעלי הון לא יוצרת שום קשר הכרחי ביניהם. נראה לי מופרך ברמות לטעון, למשל, שבגלל שהכסף מגיע משם, אז בהכרח, זהות חשבונאית קובעת, שכשההכנסות של בעלי הון גדלות אז גם התקציב של מתנ"ס פיליפ לאון גדל. מה שפיקס אומר הוא שאי אפשר בכלל למדוד האם מתקיים קשר בין תקציב התנ"ס להכנסות של בעלי הון יהודים, כי זהות חשבונאית קובעת שהתקציב הזה הוא אחד המרכיבים בהכנסה של בעלי הון יהודים בארה"ב. של איתכן, לוגית, מתמטית, שתקציב המתנ"ס ירד בשנים שבהן ההכנסה של בעלי הון יהודים עולה. אני מתקשה להבין איך מישהו יכול לרגע למצוא את זה בתור טיעון משכנע.
        (בתרגום, הפחות חשוב, ל"זהות חשבונאית", אפשר להגדיר גודל בטא בתור ההפרש בין התרומות למתנ"ס פיליפ לאון ובין סך ההכנסות של בעלי הון יהודים בארה"ב, ולכתוב כזהות חשבונאית שסך ההכנסות של בעלי הון יהודים בארה"ב שווים לתרומות למתנ"ס פיליפ לאון פלוס גודל בטא).

        אהבתי

  18. תודה על ההסברים. אני אמשיך בהנחה שאתה צודק לגבי כוונתו של פיקס לגבי הזהות החשבונאית.
    עקרונית, אם כל מה שאתה טוען הוא שלא ניתן להסיק מנתון של ערך מוסף לבדו את גודל השכר, אני כמובן אסכים. במובן הזה אין שום תלות לוגית או סיבתית (וודאי לא סטטיסטית אם מדובר בחברה יחידה) בין ערך מוסף לשכר (מה שלא נכון לגבי תשלומים להון ושכר במצב שהערך המוסף והשכר נתונים — שם, להבנתי, תתקיים תלות לוגית-מתמטית, בהגדרה, בין שכר ותשלומים להון במסגרת המשוואה של פיקס). אבל אם גם השכר וגם הערך המוסף נתונים, וכדבריך "הכסף שמשולם לעובדים מגיע מתוך הערך המוסף", ואם יש לך נתון של ערך מוסף ושל שכר עבור כל אחת מתוך קבוצה גדולה של חברות, אני מתקשה לראות איך לא יתקיים כאן מתאם (הגם שלא מתאם של 1). החסם העליון שהזכרת בחטף לא קובע את גודל השכר במקרה של חברה ספציפית, אבל עם השתנות החסם העליון מחברה לחברה, משתנות גם אפשרויות תשלום השכר, לא?

    אהבתי

    1. אתה חושב שיתקיים מתאם כי אינטואיטיבי לך שהשכר כן קשור לערך התפוקה של העובד. סבבה. אפשר לדבר על מידת הקשר, חשיבות הקשר, הדרך הטובה ביותר לתאר את הקשר, להבין את הקשר, וכו'.

      אבל אין פה שום בכרח לוגי או מתמטי. למשל, אם המשק כולו מתאפיין בספר קטן מאד של חברות מונופוליסטיות, אז בהחלט ייתכן שככל שהכוח המונופוליסטי שלהן יתחזק, הן יעלו מחירים מצד אחד (ובכך יגדילו את הערך המוסף שלהן) ויפחיתו שכר מן הצד השני.

      אם כל הטיעון של פיקס הוא שסך תשלומי השכר לא יכול להיות גדול מסך הערך המוסף (בין אם ברמת הפירמה הבודדת ובין אם ברמת המשק) אז היא טענה לא רלוונטית למאמרים שהוא מבקר, וקשה לי לראות למה היא כן רלוונטית.

      אהבתי

      1. אינטואיטיבי לי שחברה עם ערך מוסף של 10 מליון דולר תוציא יותר על שכר מחברה עם ערך מוסף של אלף דולר. אני נמנע מלהניח הנחות לגבי תפוקתם של עובדים, בגלל העדר יחידת מדידה אובייקטיבית לדבר. וכמובן שהתסריט שאתה מציג ייתכן מאוד ולדעתי יש גם דוגמאות היסטוריות דרמטיות לזה. אבל גם כאשר התסריט הזה מתממש, המתאם ברמת המשק יישמר להבנתי. עד כמה שאני הבנתי, הטענה המדוברת של פיקס היא ניסיון לגלם לרגע את פרקליטו של השטן. פיקס לא מקבל את זה שערך מוסף הוא מדד לתפוקה, אבל במקרה שהקורא כן מקבל את זה, פיקס מבטיח לו שהוא ימצא את המתאם, פשוט בגלל שהשכר משולם מתוך הערך המוסף.

        אהבתי

      2. אההה…. אבל זה לא נכון. אתה סתם מטריל עכשיו.
        זה פשוט לא נכון שיתקיים מתאם מעצם העובדה שהתשלומים לשכר יוצאים מתוך הערך המוסף. אין פה שום הכרח לוגי או מתמטי (שזו הייתה הטענה של פיקס). ואגב – לא. בדוגמה הזו (שאין לה דגומאות היסטוריות) לא יישמר שום מתאם ברמת המשק. גם ברמת הפירמה וגם ברמת המשק הערך המוסף יגדל והשכר לעובדים יקטן. איך בכלל ייתכן אחרת? הרי סך המשק בהקשר הזה הוא סכימה פשוטה של הפירמות. איך ייתכן שברמת הפירמה לא יהיה מתאם, אבל ברמת המשק כן יהיה?

        קל לתת דוגמאות נגד. הנה – ההוצאה על סיגריות יוצאת מההכנסה המשפחתית, ואמפירית – ההוצאה האבסולוטית על סיגריות דווקא קטנה ככל שההכנסה גדלה. ממילא, סבירותו של מתאם היא לא הטענה של פיקס, ואפילו הייתה – היא ביקורת לא רלוונטית למאמרים שהוא טוען שהוא מבקר. ברור שאפשר להתווכח על מידת המתאם, ומה אפשר להסיק או לא מכל מיני תוצאות אמפיריות. אבל פיקס טוען למשהו חזק בהרבה. לבעיה מושגית, להיותה של הטענה מעגלית, וכו'. מכנה את הטיפול של הדיסיפלינה בנושא
        slight of hand!

        אגב, הוא מדבר על גדלים לעובד (שכר לעובד, ערך מוסף ממוצע לעובד), כך שהטענה על ההבדל בין פירמה של מליון דולר ערך מוסף ופירמה של אלף דולר ערך מוסף לא רלוונטית. אני חושש שבשלב זה אני נאלץ להרים ידיים. אני חוזר ונדהם מהנכונות שלך, כשאתה לא מכיר כלל את התיאוריות המדוברות, ולא את מושגי היסוד, להאמין שדיסיפלינה שלמה מרמה את העולם, ו=או שהיא לא שמה לב לאיזה פגם מובן מאליו ופטאלי בתיאוריה.

        אהבתי

  19. עשיתי טעות. לא הבחנתי במילה "כולו" בתסריט המשק המונופוליסטי שהצגת, אז לא חשבתי שאנחנו מדברים על סיטואציה שבה *כל* החברות במשק הן מונופולים. חשבתי שאנחנו מדברים על סיטואציה מצויה של משקים שיש בהם מונופולים (ו/או אוליגופולים), לצד חברות שהן לא. ובמשק כזה, היסטורית, התסריט של ערך מוסף עולה ושכר יורד קרה להבנתי. אני מתבסס למשל על עובדת התרחשותן של תופעות כמו סטגפלציה ועל המקור הבא (עמ 370-372 כולל הגרף): http://bnarchives.yorku.ca/259/2/20090522_nb_casp_full_indexed.pdf
    בכל מקרה, בתסריט שהנחתי בטעות שאתה מדבר עליו העובדה שחברות גדולות מעלות מחירים וחותכות בשכר לא אומרת שהחברות הקטנות עושות זאת באותו הקצב. אבל הרי לא על זה דיברת, אז לא משנה.
    מה שפיקס טוען שמתחייב לוגית, להבנתי המוגבלת, הוא שהשכר משולם בהגדרה מתוך הערך המוסף ושזה יוביל למתאם כשמסתכלים בין חברות ברמת המשק. אבל בדיוק בשל הבנתי המוגבלת ביקשתי על ההתחלה שתפנה את הביקורת שלך לפיקס. מה העלה עד כה הדיון שלך מול פיקס? האם הדיון הזה קרה בכלל?
    נכון שיש סתירה על פניו בין הודאתי בבורות בהרבה ממושגי הכלכלה לבין האמון שיש לי בפיקס, אבל זו סתירה שטחית. שהרי אנחנו נותנים ללא הרף אמון במומחים מבלי להיות מומחים בעצמינו (אני מאמין בפיזיקאים ובמדעני אקלים מבלי להיות אחד בעצמי ומבלי להבין מה הם בדיוק עושים). למה? — כי אם ארצה, אוכל להשיג הסבר מותאם להדיוטות למה מה שהם עושים הוא חשוב. פיקס (ומורו יונתן ניצן, לצד הקולגה שלו שמשון ביכלר) ניסחו שאלות שהטרידו אותי שנים ולא ידעתי איך לנסח, ושתמיד הרגשתי שחסרים לי בהסברים כלכליים קונבנציונאליים שחלחלו אל חיי כהדיוט. פיקס, ניצן, ביכלר (וקולגות אחרים שלהם) סיפקו נתונים שלהבנתי אף אחד ב"מקצוע" לא טרח להסתכל עליהם קודם. נכון שיש בעבודתם לא מעט רבדים טכניים, אבל כשאני קורא אותם אני מרגיש שהם מתייחסים לשאלות שעולות אצלי תוך כדי הקריאה ומשקיעים מאמצי הסבר ניכרים. כמובן שייתכן שמחשבות שצריכות לעלות אצלי בזמן הקריאה אינן עולות בגלל בורותי, אבל האפשרות הזאת תמיד קיימת. כדי לפצות על זה, אני מדבר עם אנשים כמוך, אבל בשיחה בינינו אני מתרשם שאתה סותר את עצמך (כן מעגלי, לא מעגלי), מניח את המבוקש (תפוקה שולית) , מתחמק מדיון בשטחים המתים של הדיסציפלינה (מחלוקת קיימברידג') ומספק הסברים שמעלים יותר שאלות משהם פותרים (וכמובן שבלי קשר לזה, אני עדיין מעריך את כוונתך להסביר). שוב, אולי אני מוטה ובעצמי מניח את המבוקש. אבל בדיוק כדי לבחון את זה אני מנסה לקיים דיון פתוח ולא דוגמטי.

    אהבתי

    1. החלק המעניין בדבריך הוא מה שכתבת על המאון במומחים. מה שמניע אותך, כפי שזה נראה לי, הוא דווקא רצון עצום להביע חוסר אמון במומחים מסוג מסוים – כלכלנים. לצורך כך, אתה מוכן להאמין שדברים מדהימים על הדיספלינה. באמת מדהימים. אתה ממש בכוח, כמעט באלימות, מנסה לברור חלקיקי רסיס של מה שנדמה לך כסתירה פנימית אצלי, אבל מול בורות מדהימים של היעדר לוגיקה וחוסר הגינות אצל פיקס אתה די אדיש. אגב – יש לי day job, ואין לי כוונה להתחיל התכתבות עם פיקס. יש לו מאמר ארוך ומפורט לשטוח את עמדתו. אני משוכנע לחלוטין שהוא טועה, ובצורה מרגיזה ויהירה אם כבר לטעות. די לי בכך. יש, ברוך השם, שפע עצום של מבקרי כלכלנים שמעלים טענות שגויות ומרגיזות. למדתי לחיות עם זה בלי לשלוח לכל אחד מהם מייל.

      לא סתרתי את עצמי בנוגע למעגליות, אלא אתה בררת בצורה משונה ומוצאת מהקשר חלקיקי משפט. ובסופו של גלגולי הטיעונים שלך, התברר שהמעגליות נובעת מזה שגם ערך התפוקה שולית וגם השכר נמדדים באותה יחידת מידה. נראה לי תמוה מאד, ואני די בטוח שאין טענה שפילוסופיה של המדע שכל טענה שקושרת בין גודל א' וגודל ב' היא בהכרח מעגלית אם א' וב' נמדדים באותה יחידת מידה [האם תיאוריה שתקשר בין המרחק בין שני גופים שנמדד במטרים, ובין תאוצת הנפילה שלהם – תאוצה גם היא נמדדת במטרים (לשניה בריבוע) היא בהכרח מעגלית?]. בכל מקרה, זה רחוק ת"ק פרסה מהטיעון של פיקס, או מהטיעון שלך בתחילת השרשור. אני גם המום שאתה עדיין קורא לראיות עקיפות "הנחת המבוקש". הסברתי כשבע עשרה פעם שאלו ראיות עקיפות, כלומר – מודל שבו תפ"ש=שכר יוצר ניבויים לא טריויאלים, ברורים, וכמותיים, שתצפיות שנמדדות ללא כל תלות בהנחה שתפש=שכר מאשרות. איך, איך, איך, איך, איך, בשם אללה הרחמן והרחום זו הנחות המבוקש? ללמעט במובן של הוצאת דברים מהקשרם ("הי! טענת שיש לך מאמר שבוחן את השר בין תפ"ש לשכר, אבל הוא מניח שהם שווים").

      קיימברידג' – כי יש גבול גם לסבלנות שלי. אי אפשר להבין את המחלוקת הזו בלי התמצאות די מעמיקה בחומר. כל פעם שיש דיון על כלכלה, מביאים לי אותה בתור ההכוחה שהדיפסיפלינה כולה בשקר יסודה. הנה – הוכח שהיא טועה במחלוקת קיימברידג', ועדיין הטועים התשלטו על התחום. זה חרטוט מרגיז של אנשים שלא מבינים לא מה המחלוקת, ולא איך היא יושבה.

      ואחרון – לא. צ'יטוט חביב בתגובות לפוסט זה לא באמת דיון על ערכה של תיאוריה. אילו היית לוקח קורסים (כולל קורסים מתקדמים), קורא את הספרות – אבל באמת קורא בנפש חפצה לא מנטפק כל מה שנראה לך לרגע לא מתאים – ואז קורא ספרות משנית על ערכה של התיאוריה – זה דיון.
      כאן יש חומרים מצוינים:
      https://web.stanford.edu/~jdlevin/teaching.html

      כך או כך – צר לי אם אתה סבור שדיסיפלינה שלמה נופלת בכשל אפיסטומולוגי כל כך חריף, כלכך מובן מאליו (עד שהאי נאלצת לרמות slight of hand! כדי לחמוק ממנו) שדי במאמר אחד כדי לחשוף אותו, אבל חילוקי דעות הן מה שעושה מרוצי סוסים למעניינים.

      אהבתי

  20. עוד אגב – ביכלר וניצן… sigh….

    קראתי, ורבים במקצוע קראו. הם גרועים. הם לא משכנעים. זו הסיבה שלא השכנעתי מהם – כי הם פאקן לא משכנעים. אילו היית מפעיל כלפיהם עשירית מהביקורתיות שאתה מפעיל פה כלפי (שלא לדבר על ההתקטננות והוצאת דברים מהקשר וכל זה), אין מצב בעולם שהיית משתכנע מהם. לא. אתה פשוט מאד רוצה להשתכנע מהם, ומאד רוצה להאמין שכלכלנים הם טפשים, ושכל הדיספלינה תקרו אם רק – אם רק – הם יטרחו להביט במה שביכלר וניצן חשפו.

    אהבתי

  21. אולי רק לפרוטוקול, כי אני שם לב שזה לא קרה עדיין. אז כך אני מבין את התיאוריה – כולל הקשיים שבה:

    1. הוספה של עובד אחד לתהליך הייצור יכולה לשנות את הכמות הפיזית של המוצרים המיוצרים. היא יכולה להגדיל, להקטין, או לא לשנות את הכמות הפיזית הזו. זו טענה שאפשר עקרונית למדוד (גם אם קשה בפועל, על כך בהמשך), ובינינו – לא מאד קשה להאמין שהיא נכונה.
    2. במערכת שבה יש מחירים, לתפוקה הזו יש ערך. הערך הזה הוא מכפלת התפוקה במחיר המוצר שהוא התפוקה. הערך הזה הוא בשקלים.
    3. לעובדים יש שכר, שמשולם בשקלים.
    4. תחת הנחות של תחרות משוכללת (אינפורמציה, עלויות עסקה, עלויות חיפוש, וכו) בשיווי משקל, השכר של כל גורם ייצור במשק יהיה שווה לתפוקה השולית שלו.

    אלוקים לבדו יודע מה פה מעגלי, ולמה יש בעיה בכך ששקלים עם יחידת המידה גם של ערך התפ"ש וגם של השכר. הרי לא היה ניתן בכלל להגיד שהם שווים אם הם לא נמדדים באותה יחידת מידה!

    5. יש קושי אמפירי – לא קושי מושגי – למדוד את ערך התפוקה השולית של עובדים. לכן, קשה להביא ראיות ישירות לנכונות התיאוריה. ממילא, כל אחת ואחת מההנחות הדרושות לתיאוריה לא מתקיימת במציאות, והשאלה היא האם התאיוריה הזו היא קירוב מועיל. כל זה מוסכם על כולם, יש על זה ים – אוקינוס – של ספרות בתוך המחקר הכלכלי. ברור מאליו שאין, ולא יכול להיות, מחקר שיוכיח שכל השכר של כל עובד במשק מוסבר באמצעות גדלים נצפים באופן כללי, וגדלים נצפים שמודדים תפ"ש באופן ספציפי. אין פה חידוש, ואין פה שערוריה. מאידך, יש מקרים ספציפיים שמביאים ראיות די ישירות לכך שהמודל תופס משהו חשוב, ויש אוקינוס של מחקרים שבהם מודלים שזו אחת מאבני הבניין שלהם מייצרים ראיות בלתי תלויות, ברורות, כמותיות, שמאושרות בנתונים.

    שום דבר מהטיעונים שלך כאן לא שינה שום דבר בהבנה שלי של הנקודות האלו.

    אהבתי

  22. שאלה פשוטה של כן או לא תכריע בעניין המעגליות: האם הכלכלה הניאוקלאסית שאפה מראשיתה להסביר גדלים כספיים באמצעות גדלים שאינם כספיים? – אם כן, אז להסביר גודל כספי אחד באמצעות גודל כספי אחר, זה לא להסביר כלום. ולהסביר גודל כספי באמצעות יחידת מדידה לא כספית שאינה ניתנת למדידה אובייקטיבית (שלא כמו תאוצה), זה גם כן לא להסביר כלום. כבר הערתי על זה קודם, אבל לא התייחסת. כמובן שזמינה לך האפשרות לומר שהכלכלה הניאוקלאסית מעולם לא ניסתה להסביר גדלים כספיים באמצעות גדלים שאינם כספיים, ואז העניין יוכרע באמצעות בדיקה של ההיסטוריה האינטלקטואלית של הכלכלה הניאוקלאסית. ובכן, כן או לא?

    בעניין ראיות עקיפות. בפילוסופיה של המדע ישנם הסברים מדוע ניבויים מוצלחים מחוץ לתנאי מעבדה ולתנאים יוצאי דופן בהם העולם מתנהג באופן ספונטני כמו מעבדה, הם חסרי משמעות הסברית (ע"ע רוי באסקאר). קל וחומר, כאשר ההיגד שהראיות אמורות לתמוך בו בצורה עקיפה מוגדר בחלקו המכריע ביחידות שאינן ניתנות למדידה אובייקטיבית.

    הספקנות שלי ביחס למומחיותם של הכלכלנים הניאוקלאסיים היא לא עיקר אמונה. ראשית, כמו שאמרתי, היו שאלות שהטרידו את מנוחתי מהרגע הראשון שהתחלתי לתהות על העולם החברתי, כשאולי העיקריות נגעו לתופעות המחיר והשכר. תהיתי איך נקבעים הגדלים האלה (אם כי בתחילת הדרך השאלות האלה היו מאוד מעורפלות בתודעתי) והמון זמן קניתי, באופן לא מודע ודי עיוור, את ההסברים הניאוקלאסיים. ביכלר וניצן היו הראשונים שסיפקו ניסוח מספק לבעייתיות שחשתי אינטואיטיבית, לצד הסבר שלא נשמע לי כמו נסיון גניבת דעת באמצעות פנייה לישויות מסתוריות, להנחות לא מציאותיות ולהצפה לשם הצפה בפרטים טכניים. בעיניי, אלה סיבות ראשוניות סבירות (הגם שהן פתוחות לרוויזיה) להאמין שמחברים נמצאים On the right track גם אם הם יכולים עדיין לטעות בפרטים (ואגב, כשהם טעו בפרטים ובוקרו על כך, הם הודו בזה, מה שמעיד להבנתי על אינטגריטי). שנית, כששני מומחים חלוקים ביניהם (לצורך העניין פיקס ואתה או ביכלר וניצן וכלכלן ניאו קלאסי כלשהו) אחת ההיוריסטיקות הבסיסיות שנגישות להדיוט כמוני היא לבדוק עד כמה כל אחד מהצדדים עונה או לפחות מתייחס לטיעונים של הצד האחר. תגיד מה שתגיד על ביכלר וניצן, אבל קשה לומר עליהם שהכתבים שלהם נעדרים התייחסות לספרות הניאוקלאסית. הם מקדישים פרקים שלמים ללהסביר מה לא בסדר בספרות הניאוקלאסית, עם המון מראי מקום. ייתכן כמובן שמה שהם מייחסים לספרות הזאת הוא לא נכון. אבל חוץ מלהגיד שהם גרועים, טרם ביקרת אותם על סילוף הספרות הניאוקלאסית (או לצורך עניין, על המצאה או סילוף של הנתונים הרבים שהם מספקים). כך שאתה לא בדיוק מקל על היכולת של הדיוט להגיע לאיזשהי הכרעה טנטטיבית בנושא. ועם פיקס בחרת בכלל לא להתעמת, למרות שהוא בפוזיציה הרבה יותר טובה משלי לענות על העניינים הטכניים במאמר. עכשיו זה מעניין, כי על מאמר הרבה פחות טכני וגם הרבה פחות מושקע אמפירית ואנליטית של אלי קוק כתבת ביקורת שלמה. זה מעורר את החשד שאתה מחפש מטרות קלות.

    אהבתי

    1. על בחירתי לענות לאלי קוק ולא לפתוח התכתבות עם פיקס:
      אלי קוק כתב מאמר פופולארי. כתבתי מאמר תשובה פופולארי. זה חלק מדיון שאני נהנה להשתתף בו.

      לפתוח התכתבות עם פיקס על מאמר אקדמי, שרק אני ואולי אתה והוא נקרא (את ההתכתבות), נראה לי בזבוז זמן. ביכלר וניצן ופיקס לא זוכים להתייחסות מרובה מדי כי יש רבים מאד כמותם.

      מה זה בכלל "גודל כספי"? המטרה היא להסביר את התחלקות ההכנסות , וכדי שזה לא יהיה טאטולוגיה צריך שהתחלקות ההכנסות לא תוסבר באמצעות התחלקות ההכנסות. תהרוג אותי שלוש פעמים אני לא מבין למה יחידת המידה של הגורם המסביר חשובה.
      נניח שיש מודל שמסביר (כלומר, מניח הנחות סבירות על התנהגות של בני אדם, ועל התנאים שבהם הם פועלים, וגוזר מהם היגדים לוגיים על תוצאות) את מספר השנים שתחיה באמצעות מספר השנים שבהן עישנת. או מודל שמסביר את גובהם של בניינים בעיר (מטרים) באמצעות שטחה של העיר (מטרים). למה זה לא להסביר כלום? אני ממש לא מצליח להבין.
      אפילו אם (ואני עדייןלא מבין איך) יש איזושהי משמעות אפיסטמולוגית עמוקה לנושא – בוודאי שאם המודל (או מודלים שמבוססים עליו) מספק ניבויים שהנתונים מאשרים פעם אחר פעם – זה מודל מועיל ומי שמבין אותו היטב יודע משהו בעל ערך על המציאות.
      לא כל כך ברור לי מה בדיוק תחפש בהיסטוריה האינטקטואלית של הניאו-קלאסים. אבל גם אם (ואני מתקשה להאמין שמישהו ינסח אמירה כל כך משונה "המטרה היא להסביר גדלים כספיים באמצעות גדלים בלתי כספיים". קיבלתי הכשרה ניאוקלאסית נרחבת, ואין לי מושג מה המשפט הזה בכלל אומר), אני לא כל כך רואה איזה אור זה שפוך על הדיון בינינו.

      שלל הניבויים של מודלים שבנויים על התיאוריה הזו ומתממשים בנתונים לא מוגבלים למקרים שבהם המציאות מתנהגת "כמו מעבדה". למעשה, רובם דווקא מתאימים לנתונים של עולם כמנהגו נוהג.

      אהבתי

  23. ואני מוסיף:
    קשה להאמין שתהיה תיאוריה שתסביר את השכר באמצעות גדלים שאינם כספיים. הרי אם ידובר בגדלים פיזיים – איך יהיה אפשר להשוות אותם (או לגזור מהם) שכר? עובד אחד מייצר תוכנה אחת (ואותה איך תספור? אחת? כמות שורות הקוד? כמות הדיסקים? מספר הלקוחות שקנו אותה? ומה אם העובד רק משפר תוכנה קיימת, ולא יוצר תוכנה חדשה? איך תספור את השיפור?) עובד אחר מייצר שולחן. איזה תיאוריה יכולה לקשור בין התפוקה הזו ובין השכר הכספי של העובד? ואם כך, אתה צריך תיאוריה שאסור שהתפוקה של העובד (או של הפירמה) תהיה חלק מהגורמים המסבירים. אולי אני בעל דמין מוגבל, אבל אני לא יכול לדמיין תיאוריה סבירה שבה השכר יוסבר בלי קשר כלל לערך המוצר שהעובד מייצר. מה תספור בכלל? איך תשווה את זה לשכר? תוכנה אחת ל 2000 שקלים? מה בכלל אומר?

    אהבתי

  24. תראה, זה מעניין מאוד בעיניי. אם אני מחסיר את הנימה והקינטורים, עיקר (אם כי לא כל) התוכן של התגובות האחרונות שלך כאילו נלקח מכתביהם של ביכלר וניצן או פיקס. הסכמת, להבנתי, שלהסביר חלוקת הכנסה דרך חלוקת הכנסה זו טאוטולוגיה. זה בדיוק מה שטענתי מראשית הדיון (גם אם השתמשתי במילה "מעגליות"; אגב, זה גם מה שפיקס אומר). אני עדיין לא מבין למה אתה רואה במחירי מוצרים ישות אוטונומית ולא חלק מתהליך התחלקות ההכנסות — דבר שנראה לי כמעט מובן מאליו — אבל לפחות נראה שהתקדמנו. התגובה השנייה שלך (בפרט, ענייני התוכנה והשולחן) זו בול האינטואיציה שהטרידה אותי ושביכלר- ניצן ניסחו עבורי. אם כן, מוסכם עלינו שאין דרך אובייקטיבית למדוד תפוקה בגדלים פיזיים, כמו שהדוגמאות שלך מראות. לפיכך, הויכוח בינינו הוא על השאלה האם הכלכלה הניאוקלאסית חטאה בטאטולוגיות כאלה או בנסיונות כושלים לקשור בין תפוקה במובן האמור לשכר העובדים (או להתחלקות ההכנסה באופן כללי). ניצן וביכלר סבורים שכן, ומביאים לכך אסמכתאות, בין היתר, מכתביהם של אבות הכלכלה הניאוקלאסית, ואתה ככל הנראה סבור שלא. אם הם צודקים, אז מאוד משנה אם ניתן לחלץ את יחידת המידה שבאמצעותה מודדים תפוקה פיזית ועד כמה היא בלתי-תלויה בדבר שאותו מנסים להסביר (גדלים כספיים). בעוד אם אתה צודק לגבי מה שהכלכלה הניאוקלאסית שאפה לעשות (ולא שאפה לעשות), אז לא תהיה שום חשיבות ליחידות המידה. לפיכך, הדיון מסתכם במתן תשובה לשאלה אמפירית: האם הכלכלה הניאוקלאסית ניסתה לעשות את מה שביכלר, ניצן, פיקס וכו מייחסים לה או לא. בעניין הזה דומני שגם הדיוט יוכל להכריע.

    מעניין לא פחות הוא שאתה אומר (להבנתי המוגבלת בצדק) שרוב המודלים הכלכליים שמסוגלים לנבא בהצלחה שלל תופעות, בכלל לא נועדו לנבא בתנאי מעבדה או בתנאים כמו-מעבדתיים. שזה בדיוק מה שאמרתי, ושזו בדיוק הסיבה שבגללה אני מטיל ספק בערכם ההסברי או, ליתר דיוק, בערכם המדעי של ניבויים אלה. כמובן שערך הסברי-מדעי זה לא הכל בחיים. ניבוי טוב (גם כשהוא נטול הסבר) יכול לתרום להתמצאות פרקטית בעולם. אבל הוא לא חושף, במובן לא טריוויאלי כלשהו, למה דברים קורים כפי שהם קורים, אלא אם כן מדובר בניבוי בתנאי מעבדה. אם זה לא היה כך, פיזיקאים היו עושים מחקרים באמצעות– זהירות דוגמה מוטרפת — צילום של אלפי תמונות של מה שקורה מחוץ לחלון והפעלת ניתוחים סטטיסטיים מורכבים על אותם צילומים, במטרה לנבא מה יקרה הלאה, במקום לבצע ניסויים בתנאים מבוקרים. הדוגמה נשמעת אבסורדית בדיוק משום שלא כך עושים מדע, ככל הידוע לי. אבל זה מה שקורה כשאתה מעריך הצלחה מדעית באמצעות כושר ניבוי במצב של "עולם כמנהגו נוהג" או מתייחס לזה כאלה ראיה בלתי-ישירה במובן מדעי.

    אהבתי

  25. מחירי המוצרים לא נקבעים לפי חלוקת ההכנסות. לפחות לא בתיאוריה הזו. זה פשוט לא נכון. אין נביעה כזו בתיאוריה הזו. מחירי המוצרים (בתוספת כמה דברים) כן קובעים את לפי התיאוריה את השכר. עצם זה שהגדלםי האלו באים מאותה מערכת כלכלית לא אומר שההסבר של אחד באמצעות השני הוא מעגלי. קרא את המשוואות, קרא את ההנחות, אין פה מעגליות. אין. יש קשיים אמפריים – בוודאי.

    בסופו של דבר, אני מתנדנד בין לא להבין את מה שאתה אומר, ובין לא להסכים עם מה שאתה אומר, ובין התחושה שמה שאתה אומר לא באמת משנה לכלום. הרעיון האמפירי שלך, מה אבות הכנסיה חשבו או קיוו למצוא…. מה אומר לך, לא נראה לי משנה לכלום. חלק מהשאלות שאתה מעלה, והקריטריונים למה הסבר טוב או לא, ומה מדעי או לא, ולמה… מה אומר לך… נראה לי פשוט לא משנה. בתור נציג הניאו-קלאסים בשיחה הזו, אתה מעלה שאלות שנראות לי כל כך לא חשובות, ושופט מודלים לפי קריטריונים שנראים לי לא רלוונטיים. יש לנו מערכת של מודלים שנותנת הסברים שנראה לי שכל אדם סביר ימצא בהם ערך (למשל – מה גרם לירידה בחלק העבודה בתוצר, למשל – מה יגרום מס כזה או אחר), ושתצפיות מאשרות פעם אחר פעם. ולך משנה האם עילת העילות לפני מאה שנה הייתה איזה קריטריון שאני עדיין לחלוטין לא מבין את הערך שלו (או את ההגיון שלו) למה נחשב מעגלי.

    אהבתי

  26. "מחירי המוצרים לא נקבעים לפי חלוקת ההכנסות. לפחות לא בתיאוריה הזו. זה פשוט לא נכון. אין נביעה כזו בתיאוריה הזו." — זה גם לא מה שאמרתי, אבל אני מתחיל להתרגל לאנשי הקש שלך. הנקודה הייתה ש*במציאות* מחיר שנקבע משפיע על התחלקות ההכנסות והוא לא אוטונומי מתהליך התחלקות ההכנסות.

    לבסוף, אני מבין שאתה בעניינים של הפקת ניבויים טובים במצב של עולם כמנהגו נוהג ולא בעניינים של הסבר מדעי, כך שהקריטריונים המקובלים של הסבר מדעי לא מעניינים אותך. אבל מבחינת השיקול המדעי, מאוד משנה אם אבות הכלכלה הניאוקלאסית הם אבותיו של מדע חדש או אבות הכנסייה (כינוי שביכלר וניצן היו חותמים עליו). דהיינו, חשוב לדעת האם אבות הדיסציפלינה חטאו בטאטולוגיות מהסוג עליהן דיברת קודם או לא.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s