סקירת ספר: כלכלת ישראל מאת יוסף זעירא (חלק שני)

(חלק שני מתוך סקירה בת שני חלקים על ספרו החדש של פרופסור יוסי זעירא)

(קישור לחלק הראשון בסקירה)

(1,900 מילים. בערך 14 דקות קריאה)

כלכלת ישראל, מאת יוסף זעירא, הוצאת עליית הגג ומשכל, 2018, 498 עמודים

מחאה חברתית, ושכר ריאלי

כשזעירא ניגש לניתוח של נושאים עדכניים יותר, הוא מציע כמה תובנות חשובות ומעניינות. למשל, הוא סונט – בצדק – באלו שטוענים ש"כלל ההוצאה" הוא חוק חשוב לשמירה על אחריות פיסקלית. כלל ההוצאה, בגלגוליו השונים, הוא חוק שמגביל את קצב הגידול בהוצאות הממשלה בישראל, ובאופן כללי נוטה להקטין את חלקה של הממשלה בפעילות הכלכלית. זעירא מצביע על כך שאחריות תקציבית לא נוגעת לגודל ההוצאה כשלעצמה, אלא לפער בין ההוצאות וההכנסות של הממשלה. חוק שמגביל את הגידול בהוצאות הממשלה, ובכך מאפשר הורדת מיסים – כפי שקרה בישראל, הוא אחראי תקציבית בדיוק במידה שבה חוק היפותטי שמכריח את הממשלה להעלות מיסים, ובכך מאפשר הגדלה של תקציב הממשלה, הוא אחראי תקציבית.

לא מיותר לציין שהדעות חלוקות בנוגע להשפעתו של כלל ההוצאה בפועל. מעבר ליצירתיות חשבונאית שממשלת ישראל למדה להתמחות בה כדי לעקוף את החוק, הרי גם התקציב הממשלתי הוא חוק. אם הממשלה יכולה להשיג רוב פרלמנטרי להצעת תקציב שחורגת מכלל ההוצאה, מה מונע ממנה להשתמש באותו הרוב ממש כדי לשנות את כלל ההוצאה עצמו? למרות שזעירא מנהל דיון חלקי מאד בהיבטים אלו של החוק, התובנה שלו בנוגע לכך שהחוק איננו, ביסודו, מנגנון של אחריות תקציבית אלא דרך לצמצם את חלקה של הממשלה בפעילות הכלכלית תורמת לדיון בנושא.

אלא שכאשר מדובר בניתוח כלכלי, ולא רק בעקיצות כלפי רטוריקה חלולה, איכות הניתוח של זעירא היא לעיתים בעייתית. כיוון שיש לשער שחלקים אלו יזכו לתשומת הלב הרבה ביותר, מצער שהם לא נכתבו באותה רמה של הקפדה כמו חלקים אחרים בספר. החולשה של חלקים אלו מודגמת בצורה החדה ביותר בציטוט הבא, הלקוח מהפרק על אי השיוויון בישראל:

 

"…למימצא שהתוצר לעובד, או הפריון, גדל בהתמדה, בעוד שהשכר מדשדש במקום ולא עולה, יש גם חשיבות נוספת, חברתית-פוליטית. משמעותו היא שהצמיחה הכלכלית בישראל לא "מחלחלת" אל רוב-רובם של תושבי ישראל – עובדים שכירים או עצמאים קטנים שהכנסתם צמודה בדרך כלל לשכר. במונחים פופולריים יותר, הצמיחה הכלכלית מאז שנת 2000 מגיעה בעיקר לאחוזון העליון, של בעלי הרווח, ולא מגיעה ל-99 האחוזים שחיים משכר, או שהכנסתם צמודה לשכר במשק. התחושה הזו של עושר הולך וגדל, שמגיע רק למיעוט קטן בצמרת, גורמת הרבה תיסכול וכעס." (עמוד 326)

הציטוט הזה לא פחות ממדהים, וקשה להבין איך הוא מצא את מקומו בספר עיון רציני על כלכלת ישראל.

ראשית, הטענה שהשכר "מדשדש במקום ולא עולה", שחוזרת מספר פעמים בספר, היא אולי סבירה בניתוח של הקשר בין הפריון והשכר (וגם אז היא לא זהירה במיוחד), אבל היא בעייתית כשבאים לדון בהשלכות החברתיות-פוליטיות של הנושא. במשך רוב השנים המדוברות השכר כן עלה, לעיתים משמעותית, אלא שעליות אלו נקטעו פעמיים בשל מיתונים. שנית, אפילו אילו השכר הממוצע לא היה עולה, טעות לגזור מכך שהצמיחה בשנים אלו לא חילחלה אל "עובדים שכירים". שלישית, אפילו הצמיחה לא הייתה מתרגמת לשיפור ההכנסות משכר של העובדים השכירים, טעות לגזור מכך שמיעוט קטן בצמרת – האחוזון העליון – נהנה מעיקר הגידול בהכנסות.

בנוגע לשכר הריאלי – זעירא טוען כי "החל משנות ה 2000, ולאמיתו של דבר משנת 1999, השכר הריאלי לא עולה כלל, בעוד התוצר לעובד ממשיך לעלות". (עמוד 325). אמנם הטענה נכונה טכנית, אך היא מציגה תמונה חלקית מאד של התפתחות השכר באותן שנים. שימוש בשנת 1999 או 2000 בתור שנת בסיס להשוואה הוא בעייתי מאד. כפי שניתן לראות בגרף להלן, שמתאר את מדד השכר הריאלי במגזר העסקי, השנים 1999-2000 היו שנים חריגות, עם שכר גבוה במיוחד שהושפע משיא בועת ההיי-טק. [1] יתר על כן, מטעה לומר שהשכר הריאלי "לא עלה" במהלך שנות האלפיים. הנתונים מראים שהוא היה במגמת עלייה עקבית, אלא שזו נקטעה פעמיים בשל שני מיתונים: זה של האינתיפאדה השניה (והתפוצצות בועת ההיי-טק) בראשית שנות האלפיים, וזה שהחל עם המשבר העולמי לקראת סוף העשור. מאז נקודת השפל במרץ 2003, עלה השכר ברציפות במשך כמעט ארבע שנים, עליה מרשימה של כאחד עשר אחוזים, שנקטעה רק בעקבות המשבר העולמי. לאחר מכן, השכר שב לעלות, ועד שנת 2011 הוא עלה בכשני אחוזים לעומת נקודת השפל אליה הגיע בשנות המשבר. זעירא מסיים את הניתוח שלו בנושא הזה בשנת 2011 מסיבות טכניות של חוסר רציפות מתודולגית בנתוני פריון העבודה. זו סיבה לגיטימית, גם אם אפשר היה להתגבר על הקושי הזה, לפחות חלקית. כך או כך – קשה מאד להבין מדוע זעירא לא מזכיר, ולו בהערת אגב, שאחרי שנת 2011 השכר הריאלי בישראל עלה בצורה עקבית ומשמעותית עד 2014 (השנה שבה, ככלל, הניתוחים בספר מפסיקים). בזמן כתיבת שורות אלו, אנחנו אף יודעים שהשכר הריאלי לא רק המשיך לעלות מאז, אלא אף עלה בקצב מוגבר. אין בכך הפתעה, שכן לא היה קיפאון בשכר הממוצע הריאלי, אלא מגמה ברורה של עליה, עם הפסקות בזמן מיתונים כלכליים. אני מוטרד מהמחשבה שטענתו של זעירא שהשכר "לא עלה כלל" במהלך העשור הראשון של האלף הנוכחי תהפוך לציטוט סטנדרטי שעליו יסתמכו טענות על קיפאון בשכר, הן במאמרים אקדמיים והן במאמרים פופולריים.

real wage private sector

אלא שכאמור, אפילו אילו השכר הריאלי לא היה עולה, אין משמעות הדבר שהעובדים לא נהנו מפירות הצמיחה. אחת התופעות הכלכליות המשמעותיות ביותר בעשורים האחרונים בישראל הייתה ההצטרפות הדרמטית של אוכלוסיות חדשות לכוח העבודה – אנשים רבים שקודם לכן אפילו לא חיפשו עובדה, יצאו לחפש ובדרך כלל אף מצאו עבודה. במהלך העשור וחצי האחרונים, הפכה ישראל מאחת המדינות המפותחות שבהן שיעור המועסקים מכלל האוכלוסיה היה הנמוך ביותר, למדינה שבה שיעור זה הוא מעל הממוצע. מעבר לשפע המשמעויות של שינוי זה, איך הוא משפיע על טענתו של זעירא, שגוזר מכך שהשכר הממוצע לא עלה את המסקנה שהצמיחה לא חלחלה לעובדים?

דמיינו משק בית זוגי, שבו רק ראובן עובד, ואילו דינה איננה עובדת. ראובן עובד אצל מעסיק נדיב, כך שמתוך 12,000 השקלים שראובן מייצר מדי חודש, המעסיק משלם לו בשכר 10,000 שקלים. כעת נניח שדינה מצטרפת גם היא לכוח העבודה, אבל היא מוצאת עבודה אצל מעסיק נצלן: למרות שהיא מייצרת ערך גבוה יותר מראובן – נניח ש 16,000 שקלים – המעסיק משלם לה כשכר בדיוק את אותו השכר כמו ראובן: רק 10,000 שקלים לחודש. הנתונים על משק הבית הזה יצביעו על כך שהתוצר לעובד גדל מ 12,000 שקלים לחודש (כאשר רק ראובן עבד) ל 14,000 שקלים לחודש (כאשר שני בני הזוג עובדים), בעוד השכר הממוצע במשק הבית נשאר כשהיה – 10,000 שקלים לחודש. למען הסר ספק – השינוי בחלק שבני הזוג מקבלים מתוך כלל התוצר שלהם הוא התפתחות חשובה (עוד על כך, בהמשך). אבל מופרך לטעון שמקבלי השכר לא נהנו מהצמיחה במשק הבית הזה: בגלל שיש יותר עובדים, סך תשלומי השכר של משק הבית הזה הכפיל את עצמו! מאליו מובן שהנתונים עבור המשק הישראלי אינם קיצוניים כל כך, אבל העליה הדרמטית במספר העובדים למשק בית ממוצע, עלייה שנבעה מהצטרפות מסיבית לכוח העבודה, העלתה משמעותית את ההכנסות משכר של משקי הבית.

לבסוף, הטענה שרק, או בעיקר, מתי-מעט (האחוזון העליון!) נהנים מהעליות ברווחי הפירמות מופרכת. אמנם, אין מחלוקת על כך שרווחי החברות, ובאופן כללי יותר ההכנסות מבעלות על הון, מתחלקות בצורה מאד לא שיוויונית. אבל כל מי שיש לו קרן השתלמות, קופת גמל, כל חיסכון אחר לפנסיה, או למעשה כל חיסכון בבנק – הוא בעל הון, וגם הוא נהנה מהגידול בהכנסות של ההון. למעשה, למרות האי-שיוויון הרב בבעלות על הון, הרוב המכריע של ההון בישראל לא נמצא בבעלות האחוזון העליון בישראל. לפי דו"חות העושר שמפרסמת חברת קפג'מיני, ערך הנכסים בידי עשירי ישראל בתקופה המדוברת היה בערך 150 מיליארד שקל (עשיר הוגדר כמי שבבעלותו נכסים, לא כולל דיור בבעלות, בשווי של מעל מליון דולר. הגדרה זו איננה מאד רחוקה מ"האחוזון העליון"). לשם השוואה, סך ערכו של תיק הנכסים של הציבור באותה תקופה – לא כולל דיור בבעלות – נאמד על ידי בנק ישראל כשווה כמה טריליוני שקלים. כלומר, עשירי ישראל מחזיקים רק בחלק מזערי מכלל ההון בישראל. יש מקום לטענה שעשירי ישראל נהנו יותר מאחרים מהעלייה בחלק התוצר המופנה להון, אבל הם בוודאי לא נהנו מעיקר העלייה, שהתפזרה – גם אם באופן לא שיוויוני – על חלקים גדולים בהרבה מאשר אחוז אחד מהאכולוסיה.

אכן, מזה תקופה, וכמעט בכל הארצות המפותחות, ישנה ירידה בחלק מתוך כלל התוצר שמשולם לעובדים, כפי שהודגם במשק הבית של ראובן ודינה. מחקר כלכלי ענף עוסק בשאלה מדוע, ומעלה בדרך כלל שלוש סיבות אפשריות. אחת, כנראה הפחות חשובה, היא שינוי במבנה הענפי במשק: ייתכן שראובן הוא איש תוכנה וכל הציוד שדרוש לו הוא מחשב פשוט, כך שהמעסיק יכול, וצריך, לשלם חלק ניכר מערך התוצר של ראובן כשכר. דינה לעומתו היא נהגת משאית, כך שחלק משמעותי מהערך שהיא מייצרת משולם על שכירת המשאית (או קנייתה), ורק חלק קטן יותר יכול להיות משולם כשכר. אפשרות אחרת היא שינויים טכנולוגיים: כל ההבדל בין דינה וראובן, זה שהופך את התוצר של דינה לגדול בשליש מזה של ראובן, הוא שהמחשב שעומד לרשות דינה חזק ומשוכלל הרבה יותר משל ראובן. כיוון שהשיפור הטכנולוגי הוא זה ששיפר את התוצר של דינה לעומת ראובן, הבעלים של הטכנולוגיה – נניח שזה המעסיק – הוא זה שמקבל לידיו את כל הגידול בתוצר של דינה לעומת התוצר של ראובן. שלישית, ייתכן שכוח המיקוח של דינה נמוך יותר משל ראובן, אולי בגלל שהיא איננה חברת איגוד עובדים, ואולי בגלל שהמעסיק שלה הוא המעסיק היחיד שמציע עבודה לאנשים עם הכישורים שלה. כדי לקבל מושג על היקף המחקר האקדמי בנושא, מאמר של ברנט ניימן ולוקס קרברבוניס שעוסק בדיוק בנושא הזה, ושפורסם באחד הז'ורנלים המקצועיים החשובים ביותר בתחום, צוטט ביותר מ-850 מחקרים אקדמיים נוספים – מספר עצום (לפחות בסטנדרטים של המחקר הכלכלי) עבור מאמר שפורסם לפני פחות מחמש שנים. אמנם, יש מחלוקת אמיתית בשאלה מה הם הגורמים החשובים ביותר לתופעה, ואנשים סבירים יכולים לא להסכים בנושא. אבל זעירא מציע לקוראיו כהסבר רק את האפשרות של היחלשות כוח המיקוח של העובדים, ולא מזכיר כלל שמדובר בנושא שניצב בלב עשייה מחקרית פורה. מתמיה מכל – במקום הפנייה למחקר העצום בנושא שגועש בז'ורנלים המובילים, זעירא מפנה רק למחקר יחיד – עבודת גמר לתואר מוסמך באוניברסיטת תל אביב! מאליו מובן שקבלת ההסבר של כוח המיקוח בתור הגורם המרכזי לירידת חלקם של העובדים בתוצר היא עמדה לגיטימית. אבל זו עמדה שרחוקה – מאד רחוקה – מלהיות קונצנזוס מחקרי, ויש להצטער על כך שההסברים האחרים לא מוזכרים כלל.

סוציאליזם, קפיטליזם, והטיות של כלכלנים

בפרק האחרון בספר, "סוציאליזם מול קפיטליזם", טוען זעירא שישראל "לא רק… קמה כמדינה קפיטליסטית, אלא שברגע שהדבר התאפשר, היא נעה אל הקוטב הקיצוני של הקפיטליזם ואימצה מדיניות ניאו-ליברלית מאד". מכיוון שאינני מבין את משמעות המושגים "סוציאליזם" או "קפיטליזם" ועוד פחות מהם את משמעות המושג "ניאו-ליברליזם", אין לי שום דרך להעריך את איכות הטיעונים בפרק. ובכל זאת, קריאה בפרק יוצרת אצל הקורא תחושה שיותר משזעירא מעריך היכן על הציר קפיטליזם-סוציאליזם נמצאה ישראל לאורך השנים, הוא פועל כשומר סף מחמיר, שמבהיר שישראל מעולם לא עמדה ברף הדרוש כדי להיות מוגדרת כסוציאליסטית באמת. קל להסכים עם טענה זו – שום מדינה, בשום תקופה, לא יישמה בפועל את האידיאל הסוציאליסטי בטהרתו: לנין עצמו הנהיג בשנת 1921 את ה"מדיניות הכלכלית החדשה" המפורסמת, ששילבה במגזר החקלאי אלמנטים של כלכלת שוק. אבל מה בכך? בוודאי שישראל מעולם לא הגשימה את האידיאל הסוציאליסטי – אך האם היא הגשימה את האידיאל הקפיטליסטי? שפע הדרכים והצורות שבהן ממשלות ישראל לדורותיהן פעלו כדי להכווין את הפעילות הכלכלית במשק מעלות בכך ספק. דוגמה שבוודאי תגרום לחיוך אצל קורא בן ימינו, שעבורו רכישה של מוצרים מחו"ל דרך האיטנרט היא מעשה של יום ביומו, הוא "חוק הפיקוח על המטבע תשל"ח", שאסר על כל פעולה במטבע חוץ ללא קבלת היתר מיוחד מן הממשלה. וברור שיש עוד שפע של דוגמאות, שמציבות את ישראל די רחוק גם מן האידיאל הקפיטליסטי. אמנם, ישנם מדדים חשובים לפיהם ישראל נמצאת ימינה מבחינה כלכלית לעומת מרבית המדינות המפותחות. אך להשקפתי, אם ממשלה שאחראית במישרין לכ- 40% מהפעילות הכלכלית (זהו בערך חלק הממשלה בתוצר בישראל), ושמדורגת במקום ה 54 בעולם במדד "קלות עשיית עסקים" של הבנק העולמי, נחשבת ל"קוטב הקיצוני של הקפיטליזם" יש בכך יותר כדי להעיד על ערכם של המושגים "קפיטליזם" ו"סוציאליזם" כיום, ופחות על היותה של ישראל ביטוי של קפיטליזם קיצוני.

האם זעירא מוטה אידיאולוגית? האם הסקירה הזו מוטה לכיוון ההפוך? התשובה היחידה לשאלה הזו היא שאין לה שום חשיבות, ואסור לתת לה להסיח את הדעת מהעיקר. את הספר, ואת הסקירה הזו, יש לשפוט לגופם של הטיעונים והניתוחים שעולים בהם. אין מחלוקת שבעומק הדברים ישנן הנחות שאפשר לקרוא להן אידיאולוגיות – לא זעירא, ולא אני, ניגשים לניתוח מתוך הנחה שמערכת השווקים היא משטר של ניצול שמוציא מידי העובדים את הערך העודף, ושממסד את ניכור העבודה. אבל בשום נקודה שעלתה בסקירה זו אין מחלוקת אידיאולוגית ביני ובין זעירא, ואת כל אי ההסכמות אפשר לפתור – או לכל הפחות להשתדל לפתור – דרך דיון מושכל בראיות וביציבות הלוגית של הטיעונים. יש לקוות שזה הכיוון שדיונים עתידיים בספר יתפתחו בו.

סוף דבר, ספרו של זעירא הוא תרומה אמיתית וחשובה לדיון הציבורי הכלכלי בישראל, תרומה שנדיר כל כך שנכתבת על ידי כלכלנים מן השורה הראשונה. הספר שופע ניתוחים ונתונים חשובים (לעיתים, יש לומר, שופע מדי, ומקשה על הקריאה), ופרקים ממנו יכולים להיות תוספת נאה לקורסים אקדמיים, או אפילו ללימודי האזרחות בתיכון. יש לקוות שהקוראים ישכילו להינות משפע הטוב שיש בספר החשוב הזה, גם מבלי לקבל כל אות בו כפסיקה ברורה של המחקר הכלכלי.

 

 

 

[1] ניתוח של כלל השכר במשק, כולל המגזר הציבורי, מעלה תמונה דומה. השימוש במגזר העסקי כאן הוא כדי להיות עקבי עם ההצגה של זעירא

מודעות פרסומת

14 תגובות בנושא ״סקירת ספר: כלכלת ישראל מאת יוסף זעירא (חלק שני)"

  1. אגב, מחקר מאוד מעניין של בנק ישראל, אמנם מלפני שלוש שנים, מדגים עד כמה מורכב לבצע את חישובי מגמת השכר בישראל בשני העשורים האחרונים. בעיניי הנושא החושב ביותר שעולה ממנו זה היחס הקובע, יחסית, בין השינוי בפריון לשינוי בשכר. http://www.boi.org.il/he/Research/DocLib3/138-1.pdf

    Liked by 1 person

  2. הדיון הקצר לגבי כלל ההוצאה מתעלם מהטיעון האוצר (לדעתי גם קרן המטבע) מכך שהכלל נועד להיות א-מחזורי.
    כלומר בעיתות גאות, כאשר ההכנסות ממיסים עוות, וכלל הגרעון (האיזון בין הוצאות והכנסות) מאפשר להגדיל הוצאה בהיקף דומה לזה שההכנסה עלתה, אז כלל ההוצאה אמור להיות הכי אפקטיבי ולצנן את הגידול בהוצאות הממשלה.

    הדבר הזה נעשה שכן בעיתות שפל יהיה קשה (וכואב) לצמצם הוצאה ממשלתית שהיא יחסית קשיחה בהתאם לקצב הירידה בהיקף ההכנסות מיסים (שמטבע הדברים מאוד תלוי במצב המשק ומיקומו במחזור העסקים).

    בנוסף לא רק הניתוח של זעירא לגבי הסיבות חסר גם ניתוח משמעות כלל ההוצאה איננה מדוייקת, שכן במידה וכלל ההוצאה מביא לגידול בהוצאה הממשלתית בקצב דומה לקצב הצמיחה הוא לא מביא לצמצום גודלה של ההמשלה וזה (למיטב ידיעתי) אכן המצב בשנים האחרונות (כ3% גדול ריאלי וכ- 5% גידול נומינאלי).

    Liked by 1 person

    1. לדעתי כלל ההוצאה הוא דוגמא טובה לאיך תיאוריה כלכלית לא עומדת במבחן המעשי, לא בגלל שהיא לא נכונה אלא בגלל שמעורבים אנשים בדרג מקבל ההחלטות שלא פועלים לפי אותם כללים.

      ספציפית כלל ההוצאה בא לפתור את הבעיה של ניהול התקציב לפי כלל הגירעון. בשיטה הקודמת היו מעריכים את הכנסות הממשלה (שזה בעצמו בעייתי כי לשרי הממשלה הוצאות תמיד קלות יותר מקיצוצים ולכן ההערכה בעצמה היא פוליטית במידה מסוימת), לוקחים גירעון מסויים (3% בערך) וכך מקבלים את ההוצאה המותרת. זה באמת בעייתי בגלל המחזוריות כי זה מאלץ את הממשלה לקצץ הוצאות בזמן מיתון ומאפשר לה להרחיב בזמן צמיחה וכך בעצם המחזוריות נהיית חריפה יותר.

      כלל ההוצאה בעצם מחליק את זה לאורך השנים ואומר בגדול שנשקיע יותר בזמנים הקשים ונחסוך בזמנים הטובים. הוא בא יחד עם נוסחה שאמורה לאורך זמן לייצב את יחס החוב תוצר למספר יעד של 60%.

      עד כאן נשמע יופי ובאמת תיאוריה יפה. איפה הבעייה? שקל יותר להגדיל את ההוצאה בזמנים הגרועים. אף אחד לא מתנגד לתמיכה במשק במשבר ובטח כשיש תיאוריה כלכלית שמראה שזה אפילו אחראי. הבעיה היא שכשיש עודף, פוליטיקאים לא שמחים לקצץ וכך הגענו לבור התקציבי שהיה אצל לפיד (לזכותו יאמר שלא הוא יצר אותו, למרות שספק אם הוא אפילו קרא את התיאוריה של כלל ההוצאה…). בקיצור, כלל ההוצאה הנכון בתיאוריה לא לקח בחשבון את חוסר היכולת של מערכת פוליטית להיות אחראית לטווח הארוך.

      אהבתי

  3. המאמרים של אסף על ספרו של יוסי זעירא הם טובים ומעניינים ותורמים לדיון כלכלי בעל ערך שראוי שיתפתח. אני לגמרי מסכים עם השורה התחתונה בשני המאמרים אכן "…אין ספק שעצם המאמץ להציב את הניתוח של ההיסטוריה הכלכלית הישראלית בתוך ההקשר של ההסיטורי של הסכסוך מעלה תרומה חשובה מאד לדיון הכלכלי העברי." ואכן "ספרו של זעירא הוא תרומה אמיתית וחשובה לדיון הציבורי הכלכלי בישראל, תרומה שנדיר כל כך שנכתבת על ידי כלכלנים מן השורה הראשונה. הספר שופע ניתוחים ונתונים חשובים (לעיתים, יש לומר, שופע מדי, ומקשה על הקריאה), ופרקים ממנו יכולים להיות תוספת נאה לקורסים אקדמיים, או אפילו ללימודי האזרחות בתיכון. יש לקוות שהקוראים ישכילו להינות משפע הטוב שיש בספר החשוב הזה, גם מבלי לקבל כל אות בו כפסיקה ברורה של המחקר הכלכלי." אני משוכנע שדברי השבח האלה נכתבו בכנות ולא (כפי שנרמז על ידי כמה) כדברי נימוסים. בכל אופו אלה דברים נכונים.

    מטבע הדברים שאסף אינו מסכים לכל הניתוחים של יוסף זעירא. ודנו בכמה נושאים בהרחבה במקום אחר. אבל בנושא אחד, די טכני, זה של ניתוח שינוי השכר הראלי בעשור הראשון של האלף הנוכחי נראה שאסף מבקר את יוסי זעירא באופו לא סביר תוך ידיעה שניתוחים מעמיקים יותר תומכים בדבריו של זעירא.

    כיצד יש לשפוט את השינוי של השכר הריאלי בטבלה שהביא אסף בעשור הראשון של האלף השני? יש קושי ברור שנובי מהשונות הגדולה בשזור של שנת אלפיים. במאמר של גלעד ברנד ממכון טאוב שאסף הביא והסביר באריכות בכתבה קודמת על נושא השכר יש נסיון לניתוח של הנתונים על השכר הראלי. (הנקודה העיקרית של ברנד היא שהשכר הראלי אינו המדד "הנכון" וכאשר מתקננים את השכר הראלי באופן אחר הפער בינו לבין הפריון קטן מאד.)

    המאמר של גלעד ברנד קובע "בסוף שנת 2015 השכר הריאלי ברוטו במגזר העסקי היה דומה לשכר בשנת 2001 . לעומת זאת, הפריון לעובד עלה במהלך תקופה זו בכ- 15 אחוז."

    זו קביעה דומה לזו של יוסי זעירא אבל נחרצת יותר וחלה על תקופה ארוכה יותר. לאור זאת מוזר שאסף מכנה את הטענה של זעירא כ"מתמיהה".

    יתר על כן, ברנד מנסה לנתח אם מדובר בארטיפקט של ההתנהגות סמוך לשנת 2000 וכותב:

    "בשנים 2000 ו- 2001 עלה השכר בכ- 10 אחוזים במצטבר. כדי לבחון האם ההאטה בצמיחת השכר בשנים שלאחר מכן מהווה רק חזרה למגמה ארוכת הטווח נערך החישוב הבא: "עבור השנים 1999 – 1968 נאמדה רגרסיה שבה לוג השכר מוסבר בפולינום ריבועי של השנה t. לאחר מכן הוחלפה רמת השכר בשנים 2000 ו- 2001 ברמה החזויה לפי אמידת הרגרסיה. התוצאות מראות שגם בחישוב זה מתקבלת האטה חדה בצמיחת השכר: קצב הגידול השנתי הממוצע בין השכר החזוי בשנת 2001 ובין השכר ב- 2015 עמד על 0.2 אחוז. לעומת זאת, בשלושת העשורים שקדמו ל- 2001 צמח השכר מדי שנה בקצב ממוצע של 2.1 אחוזים."

    שוב, יש בעייתיות בכך שאסף מודע לניתוח שתומך בקביעות של יוסי זעירא בנושא הזה גם לאור ההתנהגות באיזור שנת אלפיים ועדיין נותן את הרושם שהטענה על דשדוש בשכר הראלי היא תוצאת לואי של השונות בשנת אלפיים.

    יש לי גם עוד הערה מעניינת על הנושא של העבודה המאורגנת אבל אדחה אותה להערה נפרדת.

    אהבתי

    1. תודה על התגובה גיל, ועל המילים החמות. אני מסכים שלא רק שיקולי נימוס הנחו אותי – אני מאד מעריך את זעירא ככלכלן, ובוודאי שיש בספר הרבה מן הטוב. אבל אני לא מסכים עם הטענה שלך. זעירא ראוי לביקורת שאני מעלה בנושא השכר הריאלי.

      ההשוואה בין שנת 2001 לשנת 2015 במאמר של גלעד מתאימה (גם זה בקושי) להקשר מאד מסוים של ניתוח. לאפיין את התנהגות השכר הריאלי בשנים אלו כדשדוש – ועוד ככזה שגורם לתסיסה חברתית – או כ"לא עלה כלל" זו אמירה מטעה בנוגע להתפתחות השכר הריאלי במגזר העסקי בישראל. ניחא אילו זעירא היה מעלה את הנקודה הזו ולפחות מציג את ההסתיגויות המתבקשות – אבל הוא לא עושה זה כלל. הוא רק טוען שהשכר לא עלה כלל.

      הסיבה שזה בעייתי היא לא רק הבחירה בשנת 2000 או 2001 כשנת בסיס, אלא בגלל שהיו שני מיתונים בעשור הזה. אני מסכים לחלוטין שהתפתחות השכר בין 2001 ל 2015 היא לא רק חזרה למגמה ארוכת הטווח. בוודאי – זו גם תוצאה של שני מיתונים בעשור. (לכן, אגב, לא מפתיע במיוחד שמאז דווקא כבר כן חזרנו למגמה ארוכת הטווח). לא צריך לבחור ציטוטים מתוך המאמר של גלעד, מספיק להביט בגרף התפתחות השכר הריאלי במגזר העסקי. אני טוען, ועומד מאחורי הטענה, שאי אפשר לתאר את ההתפתחות הזו בתור "לא עלה כלל" בלי שום התיגויות או הסברים. אשאל זאת כך: מה לדעתך משתנה בהבנה שלנו את הגרף הפשוט מאד שצירפתי לפוסט, כשלוחקים בחשבון את מה שמופיע במאמר של גלעד? האם אתה חושב שזעירא מתאר את התפתחות השכר הריאלי בצורה מלאה, שיוצרת אצל הקורא רושם נכון של מה שקרה בשנים האלו לשכר?

      יתר על כן, כזכור, זה רק מרכיב אחד בשלושה מהלכים בעיתיים בטיעון של זעירא, שאותם פירטתי.

      אהבתי

  4. אגב, טכנית, מה שגלעד אומר הוא שגם אילו העליה בשכר בשנות בועת ההיי-טק לא הייתה קורית, עדיין קצב הגידול בשכר בין 2000 ל 2015 היה איטי. בוודאי שכך! הרי הייתה אינתיפאדה, ומיתון משמעותי מאד, והיה משבר עולמי ומיתון קטן יותר. את השפעות שניהם רואים בגרף היטב. אבל לתאר את כל התקופה הזו בתור דשדוש לא מתאר בצורה מלאה את התפתחות השכר, ולכן לא במפתיע כאשר נוספות נים מאוחרות יותר לניתוח, המסקנה הקודמת מאבדת לחלוטין מתוקפה. מישהו טעון שהייתה מהפכה גדולה בכוח של העבודה המאורגנת החל משנת 2011?

    אהבתי

  5. אסף, האינתיפאדה והמיתון העולמי הם נושאים חשובים מאד אבל הם משפיעים גם על הצמיחה.

    התאור של גלעד שפותח את המאמר שלו הוא ברור

    "בסוף שנת 2015 השכר הריאלי ברוטו במגזר העסקי היה דומה לשכר בשנת 2001 . לעומת זאת, הפריון לעובד עלה במהלך תקופה זו בכ- 15 אחוז."

    וכאשר זעירא כותב בדיוק את אותו הדבר (באופן יותר זהיר ומצומצם) אתה מתייחס לטענה הזאת כ"תמוהה" ומנסה לטעון שמדובר בטעות או הטעיה בהבנת התנהגות הפונקציה שמתארת את עליית השכר, כאשר, שוב, במאמר שאתה המלצת לנו מובא ניתוח שמראה שאכן השכר בשנים 2000 עד 2015 למעשה לא עלה (עליה של 0.2% לשנה) גם כאשר מקזזים את האנומליה של השנים 1999ו- 2000.

    אתה גם טוען, אסף, שהתמונה שונה כאשר מרחיבים את התחום מ 2010 ל2014 ומתלונן שזה לא מוזכר בספר. אבל שוב, מאמר שמנתח את הנתונים, שאתה העלת כאן לדיון, טוען את אותה טענה למרווח השנים מ 2000 ל 2015.

    זה לגמרי בסדר לבקר את יוסי זעירא על הניתוח שלו אבל החלק הזה של הביקורת שלך על הוא בעייתי לא בקטע של עצם הביקורת אלא בנושא של אתיקה של ביקורת, לפחות במה שנוגע לדיון אקדמי.

    לגבי הטענה הכוללת מרחיקת הלכת והתלת שלבית של יוסי זעירא אין ספק שראוי לבקר אותה ולדון בה בלי הנחות (אבל בהגינות).

    אהבתי

    1. ההקשר שבו אני מבקר את הטענה של זעירא הוא הקישור שהוא עושה בין אי עליית השכר ובין ה"חשיבות נוספת חברתית-פוליטית" של הממצא. אני חושב שאני עושה את זה בשקיפות ובהגינות: אני מראה את הנתונים הגולמיים כך שהקורא יכול לשפוט בעצמו, ומסביר שהיו פרקים ארוכים לאורך העשור שבו השכר עלה, וכאשר הוא ירד זה באופן מובהק בזמן מיתונים. כאשר מקשרים בין השכר להשלכות הפוליטיות חברתיות של שכר תקוע, אני חושב שהביקורת שלי במקום. ואחרי כל זה (ואני מבין שזה אולי בבחינת מעט מדי מאוחר מדי) אערוך את הביקורת שלי וארכך את הניסוח.

      בהקשר של השוואת השכר והפריון הטענה פחות בעייתית, אם כי גם אז היא לא משהו, ואני חושב שצריך לצייר תמונה יותר ברורה של התפתחות השכר. אבל שוב – הפסקה שאני מבקר היא זו שמקשרת בין השלכות חברתיות פוליטיות והשכר.

      אהבתי

  6. אסף שלום

    במחשבה שנייה, יש לי תגובה נוספת. לגבי ההסבר שלי על ירידת חלק השכר בשל החלשות העבודה המאורגנת, אתה מציין כי לא ייתכן לתמוך בכך רק על ידי עבודה לתואר שני בארץ. ראשית, לא יפה לדבר כך על עבודה של סטודנט צעיר. זכור כי נפוליון כבר אמר כי שרביט המרשל מונח בילקוטו של כל חייל… אך ראשית נושא המחקר הזה רק בתחילתו. והנה, רק לאחרונה נתקלתי במחקר חדש, המחזק טיעון זה בנתוני ארה"ב, מחקר של חוקרים ותיקים וחשובים. אפי בן מלך מנורתווסטרן, ניתאי ברגמן מMIT ואוניברסיטת תל אביב, ויונסיוב קים מקורנל, כתבו מאמר שכותרתו Strong Employers and Weak Employees: How Does Employer Concentration Affect Wages?
    המאמר בודק ומאשש טיעון זה אמפירית בארה"ב על פני מחוזות (counties). בקיצור, הטיעון שאני מעלה בספרי אינו מופרך ואף אינו סותר את המחקר המתקדם ביותר בתחום. חשוב לזכור שגם המחקרים האחרים מדגישים את עליית כוחם הלא תחרותי של החברות, אך בעוד שמחקרים אחרים מדגישים כח תחרותי בשוקי המוצרים, הטיעון בספרי ובמחקר החדש של בנמלך ושות', מדגיש את שוק העבודה.

    כל טוב וכל המרבה במחקר הרי זה משובח. יוסי זעירא.

    Liked by 1 person

    1. תודה על התגובה יוסי! ומסכים עם הדברים. היחלשות כוח המיקוח של העובדים הוא הסבר סביר, שיש לו תמיכה מחקרית.

      (כמו כן – מהתגובה שלך נראה שהייתה גם תגובה נוספת, אבל אני לא מוצא אותה באתר. האם הייתה כזו? אם כן, אשמח מאד לקרוא ואני בטוח שכך גם שאר הקוראים)

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s