רונלד קואס מבקר בגדה המערבית

כותרת משנה: מי מחפש נושא לעבודת סמינר?

כלכליסט דיווח לא מזמן על רפורמה מתוכננת בנושא אשרות העבודה בישראל לפלסטינאים מהשטחים. מה הרפורמה? ממשלת ישראל נותנת אשרות למספר מוגבל של עובדים פלסטינאים להיכנס לישראל ולעבוד בה, בעיקר בתחום הבניה. עד היום, אשרות העבודה האלו הוענקו למעסיקים הישראלים, ואלו העסיקו עובדים פלסטינאים לפי מספר האשרות שהיו בידיהם. השינוי המוצע יעניק את אשרות העבודה לעובד הפלסטינאי עצמו.

למה השינוי הזה יגרום? לתיאוריה הניאו-קלאסית יש ניבוי כמותי ברור, ואולי תהיה פה הזדמנות לקחת אותו לנתונים. 

מכסות, ביקוש, היצע – מי מרוויח מכל הסיפור?

אפשר להתחיל את הסיפור עם הגרף ממבוא א'. בצד ההיצע יש עובדים פלסטינאים שמוכנים לעבוד בישראל. ככל שהשכר בישראל גבוה יותר, יותר עובדים פלסטינאים ירצו לעבוד בישראל, ולכן עקומת ההיצע עולה משמאל לימין. בצד הביקוש, יש מעסיקים ישראלים שמוכנים להעסיק עובדים מהשטחים, וככל שהשכר נמוך יותר, הם ירצו להעסיק יותר עובדים כאלו. אילו לא היו שום הגבלות, היינו מקבלים את הגרף המפורסם ביותר בכלכלה:
123

תזכורת שתהיה חשובה עוד מעט – מניין מגיעה עקומת הביקוש? לפי המודל של מבוא א', בשוק עבודה תחרותי לגמרי, מעסיקים מוכנים, וחייבים, לשלם לעובדים את ערך התפוקה השולית שלהם. לכן, עקומת הביקוש לעובדים, שמתארת בדיוק את השכר שמעסיקים מוכנים לשלם עבור כל מספר של עובדים, היא גם העקומה שמתארת את התפוקה השולית של העובדים. למי שזוכר משהו ממבוא א'- כל זה ברור לגמרי. הסליחה עם מי שזה נראה לו קצת סינית.

המצב כיום

כאמור, האופן שבו ההגבלות על כניסה של עובדים פלסטינאים לישראל עובדות כיום הוא על צד הביקוש לעובדים. מעסיקים מקומבנים שעומדים בדרישות אוביקטיביות וראויות, מקבלים מספר מוגבל של אשרות עבודה. המעסיקים לא יכולים להעסיק יותר פלסטינאים ממספר האשרות שיש להם, ולכן הביקוש חסום. נניח שמספר האשרות שמחולקות לכלל המעסיקים בענף הבנייה הוא, כפי שמדווח בכלכליסט, 50,000. אז ברגע שעקומת הביקוש מגיעה לכמות של 50,000 אין ביקוש לעוד עובדים פלסטינאים אפילו אם השכר שלהם ירד לאפס. פשוט אין עוד מעסיקים שיש להם ביד אשרות שיאפשרו להם להעסיק עוד עובדים פלסטינאים. הגרף שמתאר את המצב הזה הוא הגרף הבא:

123

 

 

השכר בשיווי המשקל הזה, שימו לב, נמוך יותר מאשר השכר בשיווי משקל שבו יש תנועה חופשית של עובדים. אבל לא נכון לקפוץ למסקנה שהמעסיקים בהכרח מרוויחים מהסיפור. בגלל המספר המוגבל של אשרות, יהיו מעסיקים שלא יוכלו כלל להעסיק עובדים פלסטינאים, למרות שבשכר הנוכחי שלהם הם היו מעוניינים מאד להעסיק אותם. המעסיקים האלו מפסידים כתוצאה מהמגבלות. העובדים הפלסטינאים בוודאי מפסידים – חלקם לא יכולים לעבוד בכלל בישראל, ואלו שכן יכולים, מקבלים שכר נמוך יותר מאשר השכר שהיו מקבלים אילו לא היו הגבלות תנועה. מי מרוויח? המעסיקים שיש בידיהם אשרות. לא רק שהם משלמים שכר נמוך מהשכר שהיה מתקבל בעולם ללא צורך באשרות, אלא שהם משלמים שכר נמוך משמעותית מערך התפוקה השולית של העובדים שהם מעסיקים. הערך של כל אשרת עבודה בידיים של המעסיקים, שמסומן גם הוא על הגרף, הוא בדיוק ההפרש בין התפוקה השולית של העובד ה 50,000 והשכר בשיווי משקל בעולם שבו האשרות הן בידי המעסיק.

מה יקרה אם האשרות יהיו בידיים של העובדים?

תחת הרפורמה המוצעת, 50,000 עובדים פלסטינאים מקומבנים שיעמדו בדרישות אוביקטיביות וראויות, יקבלו אשרה לעבוד בישראל. הרעיון מאד דומה, רק שבמקום שעקומת הביקוש צונחת למטה כאשר מגיעים ל 50,000 עובדים, עקומת ההיצע של העובדים מתיישרת כלפי מעלה כאשר מגיעים ל 50,000 עובדים. לא משנה כמה השכר יעלה, היצע העובדים לא יכול לגדול מעבר ל  50,000 כי אין עובדים נוספים שיש להם אשרות עבודה ביד. הגרף המתקבל מאד דומה ברעיון לגרף הקודם, אבל עם הבדל חשוב אחד – השכר המתקבל גבוה מהשכר שהיה מתקבל בעולם ללא צורך באשרות. כלומר, תחת הרפורמה המוצעת, מי שיהנה מהמגבלות על מספר העובדים שיכולים להיכנס לישראל הם העובדים שיקבלו אשרת עבודה. הם, ולא המעסיקים.

123

 

 

איפה פה הרעיון לעבודת סמינר?

המודל הפשוט הזה נותן ניבוי לא טריויאלי: לאחר הרפורמה המוצעת תהיה עליה בשכר של עובדי בניה פלסטינאים. לא זו אף זו – גודל העלייה בשכר יהיה שווה לערך שהיה לאשרת עבודה עבור המעסיק בימים שלפני הרפורמה. איך אפשר לבדוק את הניבוי הזה? את השכר של עובדים פלסטינאים בבניה קל יחסית לברר, והוא זמין הן מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל והן מזו הפלסטינאית. אבל מה ערך האשרה עבור מעסיקים?

אשריך ישראל, אפילו ריקנין שבך מבינים כלכלה, ומבינים שיש לאשרות האלו ערך כספי. מסתבר, לפי הדיווח בכלכליסט, ש:

יש גורמים המקבלים היתרים עבור עובדים, אך בפועל לא מעסיקים אותם, אלא מוכרים אותם לקבלן אחר…

כלומר, האשרות האלו נסחרו בשוק, ואולי, עם קצת מאמץ וכמה טלפונים, אפשר לברר מה היה מחירן. ואז פשוט להשוות את המחיר הזה לשינוי בשכר סביב הרופרמה. כלומר – אני משער שיהיה צורך להתגבר על 735 קשיים עם הנתונים בדרך, ועוד כמספר הזה קשיים במיפוי בין המודל למציאות, ובכלל צריך להתפלל שהרפורמה תשנה (לפחות בהתחלה) רק את הבעלות על אשרות העבודה, ולא את מספרן. אבל – עם מספיק מאמץ, יש על מה לדבר….

מודעות פרסומת

12 תגובות בנושא “רונלד קואס מבקר בגדה המערבית”

  1. לא ברור לי אם מה שמעניין אותך בסיפור הזה הוא לפרסם מאמר אקדמי יפה עם קשר בין ניבוי ומציאות, או להתמודד עם השאלה הערכית של מה ראוי לעשות והאם ראוי לבצע את השינוי. אני לא כלכלן ולכן אני יותר מתעניין במצב העניינים בשטח. בפועל מה שקורה הוא כפי שכתבת, שיש קומבינות ומאכרים שעושים קופה. בעלי אשרות מוכרים אותן לקבלנים שיעסיקו את הפועלים במקומם. זה יוצר שוק שחור וכל מיני עוולות הן לפועלים והן למעסיקים שנאלצים לחפש קבלן רשום שיהיה מוכן למכור להם אשרות גם אם אין לו שום קשר לעבודה בעבורה ניתנות האשרות. זה מוסיף עוד מתווך להעסקה שמסרבל ומייקר. ממילא המעסיק משלם את הסכום הדלתא שציינת, או למאכר או לפועל. לפי דעתי עדיף שיגיע לפועל. ככה הפועל יהיה יותר מרוצה ואולי יש סיכוי שגם יעשה עבודה יותר טובה, והוא יהיה יותר יציב בעבודה, וגם המעסיק יהיה פחות חשוף לסחטנות מצד המאכר.

    Liked by 1 person

    1. אתה נוגע פה בסוגיות מאד חשובות. באמת. איך צריך להתייחס למצב שבו מציאות עצובה ואלימה מספקת הזדמנות ללמוד נושא כלכלי כלשהו?
      לנושא עצמו, אני מסכים עם כל מה שכתבת, ולמרות שיש פה הזדמנות למחקר מעניין, הרבה יותר חשוב שהרנטה תלך לעובד עצמו, ולא למעסיק. מעבר לזה, יש לקוות שיגדילו מאד את מספר המכסות.

      אהבתי

  2. מעניין.

    כתבת ששכר הפועלים הפלסטיניים יעלה. תקן אותי אם אני טועה, אבל מדובר בשכר ברוטו. לצד זאת, בהנחה ששוק האשרות מתנהל ברש"פ בתחרות משוכללת השכר נטו אמור להיות שווה לשכר במצב הנוכחי, כשיחושב השכר ברוטו פחות מחיר שווי משקל של אשרת כניסה.
    כלומר, השכר פר פועל לא יעלה, ומספר הפועלים לא יעלה, אבל יהיה יותר כסף ברש"פ.

    את התוצאה הזו אפשר לסדר גם פשוט בסובסידיות, לא? ובכך להמנע מתופעות לוואי של שוק שסוחר באשרות בתנאים שהם לאו דוקא תחרות משוכללת (היעדר מידע מושלם, למשל..) ובנוסף, בתנאים שבהם כסף הוא לא אמצעי התשלום היחידי, ובפועל אפשר להניח שמחיר האשרות יגבה גם בשלילת זכויות באמצעים שונים, ואפילו באלימות.

    בנוסף, לאלוקציה ההתחלתית של האשרות יש כאן משמעות מכרעת ביחס למצב שווי משקל. אמת כי בכל מקרה הוא יהיה יעיל פארטו ביחס לאלוקציה ההתחלתית, אבל האם הוא יעיל פארטו ביחס למצב האלטרנטיבי (כמות שהוא היום)? ספק. זה גם תלוי באלוקציה ההתחלתית של האשרות בין המעסיקים במצב ההתחלתי. מה יהיו הקריטריונים לחלוקה של אשרות שהייה? האם ב"סיבוב הראשון" של הוצאתן לשוק תתקיים בפועל הדרה של משפחות בבעיות תזרים, שלא יכולות לשלם מראש את מחיר אשרת הכניסה בטרם תתקבל המשכורת, על אף שפונקציות התועלת שלהם גוזרותת אחרת (גם התנאים להלוואה לא אופטימליים), ובכך גם יקצינו הפערים וגם התוצאה תהיה לא "יעילה" בסוף.. ?

    אשמח לתגובתך.

    אהבתי

    1. אתה מעלה פה המון נקודות טובות. מחקר אמיתי יצטרך לחשוב טוב על כולן. בשליפה כרגע, ומאד בקיצור:
      1. אם האשרות מוענקות בחינם לרש"פ, והרש"פ מוכרת אותן (בכסף או כל דבר אחר) לפועלים, אז הערך של האשרה ילך לרש"פ. ככלל – מי שמקבל לידיו את האשרה הוא זה שיהנה מהרנטה. אבל בסיס הניתוח לא ישתנה, ורק צריך לבחור איזה מספר לשים בכל חלק בחישוב לפי מי מקבל את האשרה, ומי צריך לשלם עליה.
      2. אם (וזה משהו שאני לא נכנס אליו כרגע) יש איזושהי סיבה של יעילות (נניח של יעילות בהתאמה לעבודה או משהו) לתת את האשרות למעסיקים, אבל אנחנו רק רוצים שמי שיהנה מהרנטה זה העובדים, אז אפשר כמובן לעשות את זה עם סובסידיות: למכור למעסיקים את האשרות במכירה פומבית, ולתת לכל פועל סובסידיה בגובה המחיר שנקבע במכירה הפמבית הזו.
      3. חשיבות האלוקציה ההתחלתית: בוודאי – כל ניבוי, גם של משפט קואס, תלוי במרחק של ההנחות שלו מהמציאות. בלי לחקור את זה יותר לעומק, אין לי ניחוש מושכל בנוגע לחשיבות הכמותית של הנקודות שאתה מעלה. אולי הן חשובות, ואולי פחות. אין לי מושג.

      אהבתי

  3. המדינה צריכה למכור את האשרות כניסה לפלסטינים ישירות – כי אין סיבה שאני אממן את העובדים/חיילים שנמצאים במעברים, עושים להם מבדקים תרם הנפקת אשרה וכו׳.

    אהבתי

  4. אני רוצה לסבך קצת: התרשים השני לא מניח שהעובדים ה"מקומבנים" ביותר יהיו אלה שמקבלים אשרות, אלא אלה שיש להם הנכונות הגבוהה ביותר לעבוד. זה סביר להניח כך כאשר האשרות בידי המעסיק, אז רק אלה שהנכונות שלהם לעבוד גדולה מספיק כדי לוותר על ערך האשרה יבחרו לעבוד.
    אבל אם האשרות בידי העובדים, כמות העובדים המעוניינת לעבוד גדולה מהמכסה. אם, למשל, הזכות לעבוד תקבע בהגרלה, עקומת היצע העבודה לא תשאר כמו בשוק חופשי אלא "תתכווץ" שמאלה, ויהיה עובד שערך האשרה עבורו הוא אפס (תלוי איך תהליך ההגרלה עובד, זה יהיה כך למשל, אם עובד שזוכה להיכנס למכסה ומסרב מעביר את אשרתו לבא אחריו בתור ההגרלה).
    בקיצור, זה עגום, אבל ההקצאה הנוכחית יכולה להיות "יעילה" יותר מאשר הקצאה אחרת התלויה בהגרלה, מכיוון שהיא דומה יותר להקצאה לפי מכרז. המעסיק, שיש לו כח מונופסוניסטי על עבודת הפועל, גורף את כל העודף, כל הפועלים אדישים בין לעבוד ללא לעבוד.

    Liked by 1 person

    1. כן, נקודה טובה. אני חושב שאפשר בהקשר הזה להניח הומוגניות של העובדים בלי שזה יהיה פשע אמפירי חמור מדי. אם גם האשרות נסחרות (גם אצל המעסיקים, וגם אצל העובדים) אז אפשר לחזור להנחות שבבסיס תרשים 2. אבל זו באמת נקודה שצריך לחשוב עליה מאד בזהירות…

      אהבתי

  5. אני רק רוצה לציין שכבר הוגשה לי עבודת סמינר בנושא, על ידי דוקטורנטית שגם קשורה לרפורמה. אבל היא לא הייתה מה שאתה הצעת…

    אהבתי

  6. פוסט יפה שמעלה שאלה מעניינת

    מה שמסבך מעט את התמונה זו העובדה שהמעבידים נושאים בעלויות לא זניחות כדי להשיג את אשרות העבודה (בעיקר השקעת זמן ומאמץ).

    השאלה היא מי יישא בעלויות השגת האשרות אחרי המעבר.

    Liked by 1 person

  7. רשומה ממש יפה 🙂
    ראוי להוסיף שגם מעסיקים ישראלים (שאינם המקומבנים) יהנו מהשינוי הזה,
    וייתכן שגם בעניין של צורכי ביטחון זה יהיה שינוי חיובי (מכיוון שזהות הפלסטינאים שמורשים להיכנס תהיה ידועה ומוגדרת מראש ע"י המדינה, במקום מנגנון הפוך שאפילו לא אומר היכן הם יעבדו (אפשר למכור את האשרה).

    Liked by 1 person

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s