השכר בישראל – כמה נקודות שהולכות לאיבוד ברעש

(1,100 מילים)

שכר זה חשוב, אבל זה לא הכל

שכר הוא מקור ההכנסה החשוב ביותר של משקי בית בישראל, בפער ניכר. הרוב הגדול של משקי הבית בישראל מקבלים את הרוב הגדול של ההכנסות שלהם בצורת שכר (והטבות נלוות, כמו הפרשות פנסיה). שכר גם חשוב בפני עצמו, כי זה אחד המחירים החשובים ביותר במשק מבחינת ההשפעה שלו על הקצאת גורמי הייצור, וכי יש לרבים – גם לי – תחושה חזקה מאד בנוגע למה מהווה שכר הוגן, ומה לא. אבל יש אבל…

המדד הרלוונטי לשאלה מה משקי הבית יכולים להרשות לעצמם איננו השכר הממוצע (או החציוני או בכל עשירון שהוא), אלא ההכנסה הכוללת נטו. ההכנסה הזו מושפעת גם מקצבאות, הכנסות מהון, ובעיקר – מכמה אנשים במשק הבית בכלל מרוויחים שכר. בישראל, מאז שנת 2002, קרו שני שינויים גדולים מאד דווקא במשתנים שאינם שכר. חל קיצוץ משמעותי בקצבאות רבות, וחל זינוק בשיעורי התעסוקה, ולכן ההבחנה בין מדדי שכר ומדדי הכנסה היא חשובה במיוחד.

תיכף נגיע לשאלה מה קרה למדדים שונים של השכר, אבל בדבר אחד לא צריך להיות ספק – מדדים של ההכנסה הכוללת של משקי הבית עלו יותר מאשר המדדים המקבילים של השכר, בגלל שהגידול בתעסוקה היה משמעותי יותר (בהרבה) מהקיצוץ בקצבאות. הנה הגרף של מרכז אדוה עבור משקי בית שבראשם שכיר. כפי שניתן לראות, בין השנים 2002-2010 הרובד הנמוך של משקי הבית בישראל הגדיל את הכנסתו הריאלית בערך ב 10%. הרובד הבינוני ב 14%. הרובד הגבוה, שחלקו הגדול איננו בדיוק טייקון (הכנסה ריאלית חודשית לכל משק הבית בשנת 2010 של כ 20,000 ש"ח) הגדיל את הכנסתו הריאלית ב 16%. אלו מספרים שמצביעים על גידול בפערים, אבל כל אחד מרבדי ההכנסה חווה גידול משמעותי בהכנסה שלו.

[הערת אגב חשובה: היציאה לעבודה של אנשים רבים, בעיקר נשים רבות, יוצרת בעיה במדידה של הגידול בהכנסות. הסיבה היא שנשים שיצאו לעבוד הגדילו את ההכנסה הנמדדת של משק הבית, אבל הקטינו את ההכנסה שקשה יותר למדוד, שהיא שווה הערך הכספי של העבודה שהנשים האלו עשו במשק הבית. כדוגמה קיצונית חישבו על מצב שבו כל ההכנסה הנוספת מיציאה של אשה לעבודה יוצאת על מטפל לילדים, מנקה, ומזון מוכן. האם ההכנסה של משק הבית הזה באמת גדלה? מאידך, הצד השני של אותו מטבע בדיוק הוא שהמדידה הסטנדרטית של הכנסות משק הבית לפני היציאה לעבודה של האמא יצרה רושם מוטה כלפי מטה של ההכנסות של משק הבית הזה. אבל אני גולש. איפה הייתי? אה, כן.]

מאז 2010 ועד 2014 (השנה האחרונה שהנתונים שלה זמינים בקלות), הגידול בהכנסה הריאלית של משק בית חציוני ושל משק בית בעשירון התחתון היה אפילו מהיר יותר, משמעותית, מאשר בין השנים 2002-2010. רק שינוי בשיטת האמידה בשנת 2012 מונע ממני לתת כאן מספרים מדויקים, אבל אפשר להעריך שמדובר בגידול של 10% או יותר, ואולי משמעותית יותר. מי שרוצה להעמיק: מדד, הכנסות 2010, הכנסות 2014, הסבר על השינוי. ובקיצור, הקביעות הנשמעות חדשות לבקרים על כך ש"העניים רק הפכו ליותר עניים" לא נתמכות על ידי שום נתון שאני מכיר. העניים, ומעמד הביניים, הפכו בעיקר ליותר עשירים. אולי לא הרבה יותר (דיון לפעם אחרת), ואולי לא במידה שווה (כנ"ל), אבל יותר עשירים.

באג שנת 2000

הנה ההיסטוריה של השכר הריאלי הממוצע (נגיע גם לחציון!) בישראל בשני העשורים האחרונים:

 

ועכשיו השאלה: האם הטענה הפופולארית שהשכר בשנת 2014 היה נמוך יותר מאשר בשנת  2000 (או 2001) היא טענה הוגנת והאם היא טענה מועילה? כלומר, היא טענה נכונה עובדתית, כמו למשל הטענה הנכונה עובדתית שאפשר למות משתיית מים. אבל האם היא מקדמת את הדיון? האם היא יוצרת רושם נכון בנוגע להתפתחות השכר?

אני חושב שלא. קודם כל, יש פה צ'רי פיקינג די גס. בין 1999 ל 2001 השכר הריאלי הממוצע עלה בתוך שנתיים בערך בחמישה עשר אחוז. זה קצב של הכפלת שכר ממוצע מדי שמונה וחצי שנים – מישהו באמת חושב שהשכר בשנת 2001 מייצג משהו? אבל השאלה הבאמת חשובה היא מה מטרת ההשוואה.

נדמה לי שאפשר להסכים שהשאלה שמעניינת את כולנו היא מה משפיע על השכר הממוצע, ואיך אפשר ליצור מדיניות שתגדיל אותו. מי שמצטט את ההשוואה לשנת 2000 רוצה לטעון שיש בישראל מגמה של שחיקת השכר הריאלי, אולי בגלל מאפיינים של שוק העבודה הישראלי בעשור וחצי האחרונים. טענות נפוצות נוגעות להידרדרות מתמשכת בכוח המיקוח של העובדים, או התרחבות  תופעת עובדי הקבלן. יכול להיות שהדברים האלו השפיעו על השכר החציוני, על פערי השכר, על השכר בעשירונים התחתונים, או על חלק העובדים בתוצר. תיכף נדבר גם על אלה. אבל אם מדברים על השכר הממוצע –  האם מישהו מוכן לטעון שכוח המיקוח של העובדים זינק בשנת 1999, התרסק בשנת 2001, עלה שוב עד 2007, נפל למשך שנתיים, ומאז הוא שוב נוסק? ולכן אסכם נקודה חשובה על השכר הריאלי הממוצע:

מדדים אחרים של שכר

שכר ממוצע ריאלי זה לא הכל. קודם כל – מה עם החציון? ובכן, השכר החציוני גם עלה, ולמעשה עלה בשיעור גבוה יותר מהשכר הממוצע (שימו לב שזו עליה קטנה יותר בשקלים, גם אם היא גדולה יותר באחוזים). אבל אני רוצה להדגיש פה משהו אחר – השכר הממוצע והשכר החציוני בעשור וחצי האחרונים נטו לזוז ביחד. הנה היחס ביניהם בין שנת 2000 לשנת 2014 – צר לי על בחירת השנים, אבל זה מה שהביטוח הלאומי מספק (לוח 47, כאן) ובכל מקרה – אני מביא בגרף את כל השנים, ולצורך העניין הזה בחירת שנת הבסיס פחות חשובה:

השכר החציוני נשאר חלק די קבוע מהשכר הממוצע. בעוונותינו – חלק נמוך, וזה בהחלט מעיד על אי שיוויון, אבל חלק די קבוע. אני מזהיר לא לעשות עניין מזה שיש מגמת עליה מסוימת: סביר מאד שזה נובע מכך שבשנות הבועה השכר הממוצע הושפע מהטירוף בהיי-טק יותר מאשר השכר החציוני. אבל מה שבטח אין זה שחיקה ביחס בין השכר החציוני והממוצע. בעשור וחצי האחרונים השכר החציוני זז ביחד עם השכר הממוצע. מפתה לשאול פה איזה סיפור של שוק העבודה הכי מתאים לנתונים האלה, אבל נשאיר את זה לפעם אחרת.

שכר כחלק מהתוצר

כאן כבר יש על מה לדבר. לא על שחיקה ברמת החיים החומרית, אלא על שאלה של צדק. כן השכר הריאלי במגמת עליה מובהקת, גם החציוני וגם הממוצע. וההכנסה למשק בית כנ"ל. אבל אולי כל אלו היו צריכים לעלות יותר? פרופסור יוסי זעירא הפנה את תשומת הלב לכך שפריון העבודה הריאלי (כמה עובד ממוצע מייצר בשעת עבודה) עלה יותר מאשר השכר הריאלי הממוצע. כלומר – שהעובד הממוצע מקבל חלק קטן יותר מהעוגה שהוא מייצר יחסית לעבר. כתבתי על הנושא הזה כאן, והנה גרף של בנק ישראל שמסכם את הנושא:

אני לא חושב שהגרף הזה מספר סיפור חשוב מדי. הסיבה העיקרית היא שהשתכנעתי שמדובר בבעית מדידה, ולא בבעיה אמיתית. על הגרסה האמריקאית של הדיון הזה כתבתי כאן, ואני מקווה בקרוב לכתוב על מה שכנראה קרה בישראל בנושא הזה. אבל אפילו אם זה לא ישכנע אותכם – מאז 2013, השנה האחרונה בגרף של בנק ישראל, השכר עלה יותר מהפריון, ולכן הפער שהגרף הזה מצביע עליו, שגם ככה הוא לא מאד גדול, הצטמצם אפילו יותר. כך שאפילו אם מתעלמים מבעית המדידה, אילו היחס בין השכר והפריון היה נשאר קבוע, כלומר – אילו העובד הממוצע היה מקבל חלק קבוע מהעוגה הממוצעת, השכר הממוצע היה כיום גבוה בסדר גודל של 3%. זה לא סכום לזלזל בו, אבל זה גם לא סכום גדול במיוחד.