השכר בישראל – כמה נקודות שהולכות לאיבוד ברעש

(1,100 מילים)

שכר זה חשוב, אבל זה לא הכל

שכר הוא מקור ההכנסה החשוב ביותר של משקי בית בישראל, בפער ניכר. הרוב הגדול של משקי הבית בישראל מקבלים את הרוב הגדול של ההכנסות שלהם בצורת שכר (והטבות נלוות, כמו הפרשות פנסיה). שכר גם חשוב בפני עצמו, כי זה אחד המחירים החשובים ביותר במשק מבחינת ההשפעה שלו על הקצאת גורמי הייצור, וכי יש לרבים – גם לי – תחושה חזקה מאד בנוגע למה מהווה שכר הוגן, ומה לא. אבל יש אבל…

המדד הרלוונטי לשאלה מה משקי הבית יכולים להרשות לעצמם איננו השכר הממוצע (או החציוני או בכל עשירון שהוא), אלא ההכנסה הכוללת נטו. ההכנסה הזו מושפעת גם מקצבאות, הכנסות מהון, ובעיקר – מכמה אנשים במשק הבית בכלל מרוויחים שכר. בישראל, מאז שנת 2002, קרו שני שינויים גדולים מאד דווקא במשתנים שאינם שכר. חל קיצוץ משמעותי בקצבאות רבות, וחל זינוק בשיעורי התעסוקה, ולכן ההבחנה בין מדדי שכר ומדדי הכנסה היא חשובה במיוחד.

תיכף נגיע לשאלה מה קרה למדדים שונים של השכר, אבל בדבר אחד לא צריך להיות ספק – מדדים של ההכנסה הכוללת של משקי הבית עלו יותר מאשר המדדים המקבילים של השכר, בגלל שהגידול בתעסוקה היה משמעותי יותר (בהרבה) מהקיצוץ בקצבאות. הנה הגרף של מרכז אדוה עבור משקי בית שבראשם שכיר. כפי שניתן לראות, בין השנים 2002-2010 הרובד הנמוך של משקי הבית בישראל הגדיל את הכנסתו הריאלית בערך ב 10%. הרובד הבינוני ב 14%. הרובד הגבוה, שחלקו הגדול איננו בדיוק טייקון (הכנסה ריאלית חודשית לכל משק הבית בשנת 2010 של כ 20,000 ש"ח) הגדיל את הכנסתו הריאלית ב 16%. אלו מספרים שמצביעים על גידול בפערים, אבל כל אחד מרבדי ההכנסה חווה גידול משמעותי בהכנסה שלו.

123

[הערת אגב חשובה: היציאה לעבודה של אנשים רבים, בעיקר נשים רבות, יוצרת בעיה במדידה של הגידול בהכנסות. הסיבה היא שנשים שיצאו לעבוד הגדילו את ההכנסה הנמדדת של משק הבית, אבל הקטינו את ההכנסה שקשה יותר למדוד, שהיא שווה הערך הכספי של העבודה שהנשים האלו עשו במשק הבית. כדוגמה קיצונית חישבו על מצב שבו כל ההכנסה הנוספת מיציאה של אשה לעבודה יוצאת על מטפל לילדים, מנקה, ומזון מוכן. האם ההכנסה של משק הבית הזה באמת גדלה? מאידך, הצד השני של אותו מטבע בדיוק הוא שהמדידה הסטנדרטית של הכנסות משק הבית לפני היציאה לעבודה של האמא יצרה רושם מוטה כלפי מטה של ההכנסות של משק הבית הזה. אבל אני גולש. איפה הייתי? אה, כן.]

מאז 2010 ועד 2014 (השנה האחרונה שהנתונים שלה זמינים בקלות), הגידול בהכנסה הריאלית של משק בית חציוני ושל משק בית בעשירון התחתון היה אפילו מהיר יותר, משמעותית, מאשר בין השנים 2002-2010. רק שינוי בשיטת האמידה בשנת 2012 מונע ממני לתת כאן מספרים מדויקים, אבל אפשר להעריך שמדובר בגידול של 10% או יותר, ואולי משמעותית יותר. מי שרוצה להעמיק: מדד, הכנסות 2010, הכנסות 2014, הסבר על השינוי. ובקיצור, הקביעות הנשמעות חדשות לבקרים על כך ש"העניים רק הפכו ליותר עניים" לא נתמכות על ידי שום נתון שאני מכיר. העניים, ומעמד הביניים, הפכו בעיקר ליותר עשירים. אולי לא הרבה יותר (דיון לפעם אחרת), ואולי לא במידה שווה (כנ"ל), אבל יותר עשירים.

באג שנת 2000

הנה ההיסטוריה של השכר הריאלי הממוצע (נגיע גם לחציון!) בישראל בשני העשורים האחרונים:

123

 

ועכשיו השאלה: האם הטענה הפופולארית שהשכר בשנת 2014 היה נמוך יותר מאשר בשנת  2000 (או 2001) היא טענה הוגנת והאם היא טענה מועילה? כלומר, היא טענה נכונה עובדתית, כמו למשל הטענה הנכונה עובדתית שאפשר למות משתיית מים. אבל האם היא מקדמת את הדיון? האם היא יוצרת רושם נכון בנוגע להתפתחות השכר?

אני חושב שלא. קודם כל, יש פה צ'רי פיקינג די גס. בין 1999 ל 2001 השכר הריאלי הממוצע עלה בתוך שנתיים בערך בחמישה עשר אחוז. זה קצב של הכפלת שכר ממוצע מדי שמונה וחצי שנים – מישהו באמת חושב שהשכר בשנת 2001 מייצג משהו? אבל השאלה הבאמת חשובה היא מה מטרת ההשוואה.

נדמה לי שאפשר להסכים שהשאלה שמעניינת את כולנו היא מה משפיע על השכר הממוצע, ואיך אפשר ליצור מדיניות שתגדיל אותו. מי שמצטט את ההשוואה לשנת 2000 רוצה לטעון שיש בישראל מגמה של שחיקת השכר הריאלי, אולי בגלל מאפיינים של שוק העבודה הישראלי בעשור וחצי האחרונים. טענות נפוצות נוגעות להידרדרות מתמשכת בכוח המיקוח של העובדים, או התרחבות  תופעת עובדי הקבלן. יכול להיות שהדברים האלו השפיעו על השכר החציוני, על פערי השכר, על השכר בעשירונים התחתונים, או על חלק העובדים בתוצר. תיכף נדבר גם על אלה. אבל אם מדברים על השכר הממוצע –  האם מישהו מוכן לטעון שכוח המיקוח של העובדים זינק בשנת 1999, התרסק בשנת 2001, עלה שוב עד 2007, נפל למשך שנתיים, ומאז הוא שוב נוסק? ולכן אסכם נקודה חשובה על השכר הריאלי הממוצע:

123

מדדים אחרים של שכר

שכר ממוצע ריאלי זה לא הכל. קודם כל – מה עם החציון? ובכן, השכר החציוני גם עלה, ולמעשה עלה בשיעור גבוה יותר מהשכר הממוצע (שימו לב שזו עליה קטנה יותר בשקלים, גם אם היא גדולה יותר באחוזים). אבל אני רוצה להדגיש פה משהו אחר – השכר הממוצע והשכר החציוני בעשור וחצי האחרונים נטו לזוז ביחד. הנה היחס ביניהם בין שנת 2000 לשנת 2014 – צר לי על בחירת השנים, אבל זה מה שהביטוח הלאומי מספק (לוח 47, כאן) ובכל מקרה – אני מביא בגרף את כל השנים, ולצורך העניין הזה בחירת שנת הבסיס פחות חשובה:

123

השכר החציוני נשאר חלק די קבוע מהשכר הממוצע. בעוונותינו – חלק נמוך, וזה בהחלט מעיד על אי שיוויון, אבל חלק די קבוע. אני מזהיר לא לעשות עניין מזה שיש מגמת עליה מסוימת: סביר מאד שזה נובע מכך שבשנות הבועה השכר הממוצע הושפע מהטירוף בהיי-טק יותר מאשר השכר החציוני. אבל מה שבטח אין זה שחיקה ביחס בין השכר החציוני והממוצע. בעשור וחצי האחרונים השכר החציוני זז ביחד עם השכר הממוצע. מפתה לשאול פה איזה סיפור של שוק העבודה הכי מתאים לנתונים האלה, אבל נשאיר את זה לפעם אחרת.

שכר כחלק מהתוצר

כאן כבר יש על מה לדבר. לא על שחיקה ברמת החיים החומרית, אלא על שאלה של צדק. כן השכר הריאלי במגמת עליה מובהקת, גם החציוני וגם הממוצע. וההכנסה למשק בית כנ"ל. אבל אולי כל אלו היו צריכים לעלות יותר? פרופסור יוסי זעירא הפנה את תשומת הלב לכך שפריון העבודה הריאלי (כמה עובד ממוצע מייצר בשעת עבודה) עלה יותר מאשר השכר הריאלי הממוצע. כלומר – שהעובד הממוצע מקבל חלק קטן יותר מהעוגה שהוא מייצר יחסית לעבר. כתבתי על הנושא הזה כאן, והנה גרף של בנק ישראל שמסכם את הנושא:

123

אני לא חושב שהגרף הזה מספר סיפור חשוב מדי. הסיבה העיקרית היא שהשתכנעתי שמדובר בבעית מדידה, ולא בבעיה אמיתית. על הגרסה האמריקאית של הדיון הזה כתבתי כאן, ואני מקווה בקרוב לכתוב על מה שכנראה קרה בישראל בנושא הזה. אבל אפילו אם זה לא ישכנע אותכם – מאז 2013, השנה האחרונה בגרף של בנק ישראל, השכר עלה יותר מהפריון, ולכן הפער שהגרף הזה מצביע עליו, שגם ככה הוא לא מאד גדול, הצטמצם אפילו יותר. כך שאפילו אם מתעלמים מבעית המדידה, אילו היחס בין השכר והפריון היה נשאר קבוע, כלומר – אילו העובד הממוצע היה מקבל חלק קבוע מהעוגה הממוצעת, השכר הממוצע היה כיום גבוה בסדר גודל של 3%. זה לא סכום לזלזל בו, אבל זה גם לא סכום גדול במיוחד.

מודעות פרסומת

29 תגובות בנושא “השכר בישראל – כמה נקודות שהולכות לאיבוד ברעש”

    1. אני משער שאתה מתכוון לגרף של אדוה (בגרפים שאני יצרתי 2002 איננה שנת הבסיס).
      אז קודם כל, ובעיקר – התמונה לא משתנה משמעותית אם בוחרים שנים אחרות מ 2002. המגמה היא של עלייה. יכול להיות שיהיה הבדל של אחוז או שניים לכאן (או לכאן) אם בוחרים להשוות ל 1998 או ל 2003 או 2004, אבל זה לא ייצור הבדלים דרמטיים. השוואה ל 2002 לא יוצרת רושם מוטעה. לעומת זאת, בחירה ב 2000 או 2001 יוצרת רושם הפוך ממש ממה שמשתקף במגמה של העשור וחצי האחרונים.

      אהבתי

  1. יכול להיות שלא השכר נשחק אלא ההוצאה למשק בית גדלה? (מה שיוצר תופעה מקבילה לשחיקת שכר). הרי מה שמעניין את האנשים זה לא כמה הם מקבלים אלא כמה כסף פנוי נשאר להם אחרי הוצאות חיוניות (נניח דירה, אוכל, חינוך, חוגים). למשל החלק היחסי בהשקעה בחינוך קטן בעשורים האחרונים והחלק היחסי של ההשקעה הפרטית עלה.

    אהבתי

    1. בשביל לקבל מושג על ההוצאה של משקי הבית אתה צריך לבדוק את מדד המחירים מחד, ואת השינוי בקצבאות השונות מאידך.

      השכר הריאלי מגלם כבר את השינוי במדד המחירים, ואל הקיצבאות הוא התייחס.

      אהבתי

      1. השאלה שלי היא האם יש התייחסות לעלויות "חדשות" שנוספו בשנים האלה- למשל, הגידול בחלק היחסי של ההוצאה הפרטית על בריאות וחינוך. גורם נוסף רלוונטי הוא הגידול בחלקם של המיסים העקיפים ביחס למיסים הישירים (הפרוגרסיביים יותר, לפחות ככל שמדובר בשכר).
        באפון כללי, אני חושב שיש מקום להתעמק בנקודה שהוזכרה של עלויות שנלוות ליציאה לעבודה ולא מתבטאות בנתוני הגידול בשכר. הכי ברור למשל זה הסיפור של עלות הטיפול בילדים במקרה של יציאת האם לעבודה, אבל את זה עוד קל יחסית למדוד. אבל מה אם את ההשגחה על הילדים מפילים (לכאורה ללא תשלום) על הסבתא? והאם יש דרך לחשב מחירים עקיפים של תזונה פחות טובה אם יש פחות זמן לבשל אוכל מזין, או את הפגיעה בחינוך הילדים אם ההורים הופכים להיות פחות זמינים עבורם?

        אהבתי

      2. אלו נקודות נכונות עקרונית, אבל הן לא משנות את התמונה. ראשית – צריך להפריד בין שתי סיבות לגידול בהוצאה הפרטית לחינוך או בריאות:
        1. הממשלה מספקת פחות, ולכן משקי הבית קונים יותר בעצמם
        2. למשקי הבית יש יותר כסף, אז כמו שהם קונים יותר ביגוד או הולכים ליותר הצגות תיאטרון, הם גם משקיעים יותר בחינוך של הילדים ובבריאות.

        כך או כך, מבחינה כמותית ההוצאה על שני התחומים האלו – חינוך ובריאות – קטנה בהרבה מהגידול בהכנסות. כלומר, אפילו אם כל הגידול בהוצאה על התחומים האלו רק מחליף שירותים שהמממשלה פעם סיפקה, התמונה עדיין לא משתנה משמעותית.

        יתר על כן – רבים מנסים ליצור את הרושם שההכנסות, והשכר, הולכים ונשחקים. לא רק שהעליה בהם לא מספיקה כדי לפצות על הגידול בהוצאות, אלא שהם נשחקים ממש. זה פשוט לא נכון, ועיקר כוונתו של הפוסט הזה היא להצביע על כך .

        אהבתי

      3. ובאיחור קל, לאבשלום – כל המיסים כבר מובאים בחשבון בנתונים האלו. המחירים שעל בסיסם נקבע מדד המחירים (שלפיו מחושב השכר הריאלי) הם מחירים כולל מע"מ. כמובן שההכנסה נטו מתחשבת גם היא במיסוי.

        אהבתי

    2. מעניין באמת לבדוק זאת. אבל בלי ממצאים אמפיריים ורק תוך התבססות על הזיכרון – גני ילדים הם מגיל 3 במקום מגיל 4, הרווחיות של חברות מזון ירדה לרמות גבוליות. מחירי מכוניות ירדו מאוד וכך גם לגבי מחירי התקשורת והטלביזיה. הנושא שווה בדיקה, אבל התוצאות לא תהיינה בהכרח לכיוון עליה בהוצאות.

      אהבתי

  2. מעניין ובהיר. תודה.

    אגב – לא רק ממוצע, ולא רק חציון. ללמ"ס יש גם טבלה של חלוקת ההכנסות הכספיות נטו בין עשירונים של משקי בית. מהטבלה הזו אפשר לראות יציבות, שאותי הפתיעה, בחלוקת עוגת ההכנסות הכספיות לאורך עשרים השנים האחרונות.
    הנה ניתוח (בעצם, ניתוח זה קצת מוגזם. גרף) שעשיתי: http://bit.ly/2a565Ie

    Liked by 1 person

  3. אסף – אתה לצערי מתעלם מדבר אחד (שהוא הטיעון העיקרי של פרופ' זעירא): עלית השכר לעומת הצמיחה במשק הישראלי בשנים האלה. לפי נתוני קרן המטבע הבי"ל בשנים 2003-2013 המשק הישראלי צמח בממוצע בכמעט 5% בשנה. זו צמיחה יפה מאוד, בפרט על רקע המשבר העולמי (בשנים 2009-2014 המשק צמח בממוצע ב 4% בשנה, לעומת צמיחה ממוצעת של 0.7% ב OECD).

    השאלה היא היכן פירות הצמיחה הזאת ? צמיחה של 5% בשנה למשך 10 שנים נותנת צמיחה כוללת של 62%. העליה בשכר הממוצע (וכם החציוני) אפילו לא מתקרבות לכך. למעשה בהשוואה לצמיחה הפנטסטית העליות בשכר הן עלובות.

    פרופ' זעירא מראה שבמקביל לצמיחה חלה עליה מטאורית בשורות הרווח של הפירמות ממוצע של 9% ב 1999 לקרוב ל 18%, כלומר רווחי החברות כמעט הכפילו את עצמן. מרבית הכסף הזה הלך לבעלים בצורה של דיבידנדים ולמנהלים הבכירים בצורה של שכר והטבות. זעירא טוען ששם נמצא הכסף האבוד. בהעדר הסבר אחר אני נוטה להסכים איתו.

    אי אפשר לדבר על צדק ולהתעלם מהנתון הזה.

    אהבתי

    1. למה מתעלם, למה? כתבתי בדיוק על זה. ממש, לגמרי, בדיוק על זה, ואף הבטחתי שאכתוב עוד.
      אני חושב שאתה אולי מתבלבל כי אני כתבתי על הנושא בצורה נכונה, ואתה מעיר עליו כאן בצורה לא נכונה. ההשוואה בין התוצר לנפש (צמיחה) ובין השכר היא שגויה (לא כל שכן ההשוואה בין התוצר הכולל, לשכר, שזה מה שאתה עושה כאן). גידול במספר העובדים לנפש הופך אותה לבעייתית. כתבתי על כך בהרחבה כאן:
      http://www.the7eye.org.il/85967

      ההשוואה הנכונה היא בין פריון ושכר, ולא בין תוצר ושכר. ועל זה כתבתי, ואכתוב עוד. בכל מקרה, אני לא כל כך מבין את הנתון של זעירא, וצריך לבחון אותו יותר לעומק. ברור שחלק ההון בתוצר, שזה באופן גס משהו ששקול לרווחי הפירמות, לא הכפיל את עצמו, ולא שום דבר קרוב לזה. יש ויכוח האם הוא גדל באחוזים בודדים. אז אני לא מבטל את הנתון שזעירא מביא, אני רק לא מבין אותו, ואוצר שאני צריך לבחון אותו יותר לעומק

      אהבתי

  4. שאפו אסף, כרגיל. אוסיף ואומר שיש נעלם אחד לא קטן והוא ההכנסה מהון שעליו אנחנו לא יודעים הרבה בגלל בעיות נתונים (המועצה הלאומית לכלכלה והלמ"ס התניעו לאחרונה מהלך לטפל בזה) אבל די בטוח שגם אצלנו וגם בעולם המערבי היא issue גדל והולך. בעצם זה קצת מסתתר בסוגיית חלקו של השכר בפריון שאתה מזכיר אותה. גם כאן צריך לא לדבר רק על הממוצע. די בטוח שעליית שכר הדירה בשנים האחרונות, המסתתרת להבנתי בנתוני התוצר והפריון, הגדילה את הפערים בין המשכירים (בצד ההכנסות) לאלה ששוכרים (אמנם לא בצד ההכנסות, אבל בכל זאת…). ירידת הריבית על המשכנתאות שקיזזה באופן ניכר את את עלויות הדיור למשקי בית לא רלוונטית לנטולי ההון ההתחלתי שאינם יכולים לקחת משכנתא.

    Liked by 1 person

  5. רק שאלת הבהרה. בפסקה השלישית רשמת: "בדבר אחד לא צריך להיות ספק – מדדים של ההכנסה הכוללת של משקי הבית עלו יותר מאשר המדדים המקבילים של השכר, בגלל שהגידול בתעסוקה היה משמעותי יותר (בהרבה) מהקיצוץ בקצבאות."
    אני לא חושב שהבנתי איך זה קורה. אם ההכנסה הכוללת מגלמת גם את העלייה בשכר וגם את הירידה בקצבאות, איך יכול להיות שהמדדים שלה עלו בצורה יותר משמעותית ממדדי השכר המקבילים שמגלמים רק את העלייה בשכר בלי שום ירידה נלווית בקצבאות?

    אהבתי

    1. שאלות הבהרה זה תמיד סבבה:
      לה העניין הוא שההכנסה הכוללת מושפעת גם ממספר המפרנסים במשק הבית. בגלל שהייתה עליה משמעותית בתעסוקה (בגלל ירידת האבטלה ועליית שיעור ההשתתפות), ההכנסה הכוללת עלתה משמעותית יותר מאשר השכר, כי כמות המפרנסים למשק בית עלתה.
      הקיצוץ בקצבאות אמנם משך את ההכנסה הכוללת כלפי מטה, ואם זה היה ההבדל היחיד, אז ההכנסה הייתה עולה פחות מהשכר. אבל לגידול במספר המפרנסים הייתה השפעה חזקה יותר מאשר לקיצוץ בקצבאות, ולכן ההכנסה עלתה יותר מהשכר.

      אהבתי

      1. זה אומר שיכול להיות שההכנסה הפנויה בעצם ירדה כי הנשים שיצאו לעבודה מרויחות פחות מעלות המטפלת/צהרון/עוזרת וכו נכון?

        אהבתי

      2. קשה להאמין מכמה סיבות:
        1. השנים שבהם עובד או עובדת מקבלים שכר הן רבות יותר, משמעותית, מהשנים שבהן יש בבית ילדים קטנים.
        2. מי שהוצאות צהרון/עוזרת אוכלות לו יותר הכנסה מאשר המשכורת שלו, כנראה לא יצא לעבוד.
        3. גם השכר עלה. עבור אנשים שכבר עובדים – השכר עלה.

        אהבתי

    2. כי פספסת את המושג הכי חשוב במשפט: הגידול בתעסוקה. אם המון משקי בית נכנסו לשוק העבודה (וסביר להניח שרובם בשכר נמוך מהממוצע, מטבע הדברים) אז הם מצד אחד משכו את השכר הממוצע מטה, אבל סך ההכנסות משכר במשק עלו מאוד, הרבה יותר מסך הירידה בקצבאות.

      אהבתי

    1. אתייחס בהרחבה בקרוב. בינתיים:
      השכר כן עלה, ואני לא מבין את הטענות שהוא נשאר במקום. הוא לא.
      המחקר של מרכז טאוב שחביאר קישר פה בתגובה מעל מסביר בדיוק את התופעה שזעירא מתייחס אליה. עיקרו: לא היה פיצול אמיתי בין הפריון ובין השכר. זה רק נראה ככה בגלל בעיות מדידה – בעיקר שימוש במדדי מחירים שונים לשכר ולפריון. כאמור, אכתוב על כך בהרחבה בקרוב.

      אהבתי

  6. בדיוק פרסמו ב ynet מחקר של מרכז טאוב שמשתמש בחישוב כמו של לורנץ ומרא שבמחירי היצרן אין פער בין הגידול לשכר לגידול בפריון אבל הכורתרות שיצר היו הפוכות לגמרי מהתוכן
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4856329,00.html
    http://taubcenter.org.il/wp-content/files_mf/productivityandpricesheb.pdf

    Liked by 1 person

  7. מאז 2008 ההכנסות של משקי הבית שמקורן ברווחים מנכסים, עלו משמעותית. כשאתם משלמים יותר שכר דירה אז משק בית אחר מגדיל את הכנסותיו. גם יש הרבה יותר משקי בית שהפכו למשקיעי נדלן

    אהבתי

  8. אסף, סמיכות הפוסט הזה למחקר של טאוב בנושא הזה חשודה מדי בשביל להיות מקרית (: וברצינות, תרשימים 5 ו-6 בעבודה של טאוב הם לב העניין בעיני, גם ביחס לפוסט שלך. כי תרשים 6 אצלם מראה שכשמסתכלים על תקופה ארוכה יחסית, ישי ירידה מתמשכת ומובהקת ביחס בין השכר הריאלי לפיריון, אבל תרשים 5 שהשכר בו מנוכה במחירי התוצר העסקי מספר סיפור אחר לחלוטין ויותר אופטימי (אם אתה עובד). אני אשמח לשמוע בפוסט ההמשך את דעתך לגבי האם ההצדקה שלהם להשתמש במדד מחירי היצרן היא הצדקה טובה ולא צ'רי פיקינג בסופר מרקט המדדים.

    אהבתי

    1. שים לב לרשימת התודות במחקר של מרכז טאוב…. זה בהחלט הפוסט הבא, ואני מסכים לחלוטין עם מה שגלעד ברנד עשה במחקר של מכון טאוב. אין פה צ'רי פקינג של מדדים. אבל – בפוסט הבא…

      אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s