שמיניות באוויר

(1,220 מילים)

יש סיבה שהסיפור המשעשע-משונה הזה הוא כל כך מפורסם. הסיפור הזה מפורסם בגלל שהוא נותן הצצה נדירה ומשכנעת על תופעה שבדרך כלל קשה מאד לראות: התנהגות קרטליסטית מובהקת במקום שבו התנהגות כזו לא אמורה להיות אפשרית. זה היה שוק שהיו בו הרבה מוכרים פעילים, שוק שחסמי הכניסה אליו היו אפסיים, ובעיקר, זה היה שוק שבאופן ברור לחלוטין, ובמשך יותר מעשור, התקיים בו קרטל מובהק, ומי שניפץ אותו בסופו של דבר היה הרגולטור. לא האיום בתחרות מבחוץ. לא מתחרים חדשים. לא לחץ של הלקוחות. לא תחרות פנימית. הרגולטור. לכן הסיפור על השמיניות האי-זוגיות בנסד"ק הוא סיפור עם לקח חשוב.

123

 

עושי השוק בנסד"ק [שועלי שוק ההון יכולים לדלג על החלק הזה]

כשאת, או כשקרן הפנסיה שלך, רוצה לקנות 30 מניות של גוגל בנסד"ק, את לא צריכה להתחיל לחפש מי מוכר בדיוק 30 מניות, ואז להתחיל להשוות מחירים בין כל מי שמחפש בדיוק עכשיו למכור 30 מניות. כמו בשווקים רבים, יש בשוק הזה מתווכים, שנקראים "עושי שוק". המתווכים האלה מחזיקים אצלם מלאי של מניות, וכאשר את מעוניינת לקנות 30 מניות של גוגל את פונה אליהם כדי לקנות מהם מניות, וכאשר את מעוניינת למכור מניות את פונה אליהם כדי למכור מניות. זה הופך את כל התהליך להרבה יותר מהיר ויעיל.

ממה חיים עושי השוק האלה? כל עושה שוק  מפרסם עבור כל מניה שני מחירים: המחיר שבו הוא מוכן לקנות את המניה (bid) והמחיר שבו הוא מוכן למכור את אותה המניה (ask). כמו כל מתווך בעולם – זה לא שונה אצל מוכרי מכוניות משומשות – המחיר שהוא מוכן לשלם עבור המניה כאשר הוא קונה אותה נמוך מהמחיר שהוא דורש עבור המניה כאשר הוא מוכר אותה. הפער הזה נקרא מרווח (spread בלעז). מערכת ממוחשבת אוספת מכל עושי השוק את מחירי הביד והאסק שלהם, ומפרסמת את האסק (המחיר שבו עושה השוק מוכן למכור) הנמוך ביותר, ואת הביד (המחיר שבו עושה השוק מוכן לקנות) הגבוה ביותר, וזה המרווח של השוק או inside spread. המרווח של השוק הוא מה שהמשקיעים משלמים תמורת התיווך, ולכן זה גם הרווח של עושי השוק. ולכן – וזה הקטע החשוב – ככל שהמרווח הזה קטן יותר, פערי התיווך קטנים יותר, והשוק הזה יעיל יותר. ומכאן קצרה הדרך לטענה שככל שהשוק של "עושי שוק" תחרותי יותר, כך פערי התיווך קטנים יותר, וכך השוק יעיל יותר. אחרי הכל, עושי השוק צריכים להתחרות על לקוחות, והתחרות הזו תדחוף כלפי מעלה את המחיר שהם מוכנים לשלם, וכלפי מטה את מה המחיר שהם דורשים, לא?

מופע שנות התשעים

בתחילת שנות התשעים הנסד"ק פעלה בפילוסופיה מעט שונה מבורסות אחרות, ובפרט בפילוסופיה שונה מהבורסה של ניו-יורק, ה NYSE שבה נסחרות רוב החברות הציבוריות האמריקאיות. בבורסה של ניו יורק עושי שוק קיבלו בלעדיות על מניות מסוימות, ובתמורה הם ניצבו בפני רגולציה צמודה על הפיעלות שלהם [הסיפור המלא מורכב יותר. למרות הבלעדיות הזו, עושי שוק "בלעדיים" ניצבו בפני תחרות מבורסות אחרות, ממה שנקרא "limit orders", ממה שנקרא "floor traders", וכו'. אבל זה יסבך את הפוסט הזה שלא לצורך. מה שחשוב הוא שהתחרות הוגבלה, והרגולציה הייתה כבדה יותר]. לעומת זאת בנסד"ק, בורסה שפעלו בה עושי שוק רבים, כל עושה שוק יכול היה לעבוד עם כל מניה, ועושי שוק חדשים יכלו להצטרף בקלות רבה אחרי תקופת המתנה של יום אחד בלבד. אלו תנאים אידיאליים לתחרות. מי צריך רגולטור כשהתנאים לתחרות כל כך מושלמים?

שמיניות באוויר

מסיבות לא מעניינות במיוחד, מחירים בנסד"ק ובבורסה של ניו יורק באותה התקופה [כיום זה כבר לא כך] היו נקובים בפערים של שמיניות דולר. כלומר, המחיר המבוקש עבור מניה מסוימת היה יכול להיות 32.00 או 32.125 או 32.250 או 32.375 או 32.500 או 32.675 או 32.750 או… טוב, הבנתם. מה שחשוב הוא שלא היה אפשר לנקוב מחירים בין המספרים האלה. כלומר, לא יכולת להכריז שאתה מוכן לקנות מניה מסוימת ב 32.15 דולר. או 32.125 או 32.250. אין באמצע. ופה הסיפור מתחיל להיות מעניין.

וויליאם כריסטי מאוניברסיטת ונדרבילט ופול שולץ מאוניברסיטת אוהיו סטייט שמו לב לדבר מוזר: עבור חלק גדול מאד מהמניות הגדולות ביותר בנסד"ק, כמעט אף פעם לא קיים מרווח שהוא בדיוק שמינית אחת או בדיוק שלוש שמיניות. הנה למשל המספרים עבור אפל, לוטוס (הקשישים שבכם אולי עוד זוכרים אותם מהימים לפני שאקסל הייתה הגליון האלקטרוני היחיד בסביבה), ואמ.סי.איי:

123

אמ.סי.איי מתנהגת בצורה מאד סבירה. המרווחים צרים כמצופה, וכמעט כל המרווחים שהיו קיימים הם בשתי הרמות הנמוכות ביותר האפשריות, שהן שמיניות אחת או שתי שמיניות. אבל משהו עם אפל ולוטוס לא מסתדר שם. למה אין כמעט בכלל מרווחים שהם מכפלה אי זוגית של שמיניות?

כריסטי ושולץ המשיכו לחפור, ובדקו את המצב עבור מאה החברות הגדולות ביותר בנסד"ק. כזכור – המרווח שעליו אנחנו מדברים הוא המרווח בין שני מחירים שעושי שוק נקבו – הביד, והאסק. כמו שאתם אולי זוכרים מהבחינה הפסיכומטרית, כדי לקבל הפרש אי זוגי (או ליתר דיוק, הפרש של מספר אי זוגי של שמיניות) צריך שאחד המחירים יישב על שמינית "זוגית" (0.00, 0.250, 0.500, 0.750) והשני ישב על שמינית "אי זוגית" (0.125, 0.375, 0.625, 0.875). בחפירה יותר מעמיקה בנתונים התברר שברוב משמעותי של המניות של החברות הגדולות בנסד"ק, בערך ב 70%, אין כמעט בכלל מחירים – לא ביד ולא אסק – שנקובים בשמיניות ה"אי זוגיות". הנה שוב המספרים עבור אותן שלוש חברות:

123

זה בהחלט חשוד, ומריח מהתנהגות קרטליסטית. למה קרטל? כי אם כל עושי השוק הגיעו להסכמה סודית לא לנקוב מחירים על השמיניות ה"אי זוגיות" אז הם בפועל מבטיחים שהמרווח המינימלי הוא של שתי שמיניות, ולא של שמינית אחת. יתר על כן, אם הנורמה היא לעגל תמיד לכיוון השמינית ה"זוגית" שרעה ללקוח (כלומר, לשמינית שמעל כשעושה השוק מוכר מניה, ולשמינית שמתחת כשהוא קונה) אז זו פעילות קרטליסטית להרחבה שיטתית של המרווח, ובכך לגידול ברווחי עושי השוק על חשבון הלקוחות שלהם.

רגע לפני שקופצים למסקנות – אולי יש סיבות טובות לכך שעושי השוק נמנעים מלנקוב מחירים על השמיניות ה"אי זוגיות"? למשל, מדובר במחירים שכוללים חצאי סנטים, ואולי זה מפריע לאנשים בעין?

רוב המאמר שכריסטי ושולץ פרסמו בסופו של דבר מוקדש לפסילה של כל הסבר אפשרי אחר למעט קרטל, אבל גרף אחד מספר את הסיפור היטב. אם יש סיבות אוביקטיביות טובות להימנעות משמיניות "אי זוגיות", אז הן תקפות באותה מידה בנסד"ק ובבורסה של ניו יורק. הנה גרף שמראה את ההתפלגות של המחירים הנקובים על ידי עושי שוק על פני השמיניות השונות בנסד"ק ובבורסה של ניו יורק:

123

כן, גם בניו יורק אנשים קצת פחות אוהבים את השמיניות ה"אי זוגיות", אבל בעוד שבניו יורק ההבדל הוא קטן למדי, בנסד"ק ההבדל הוא של פי חמישה יותר: כל שמינית זוגית מככבת במעט יותר מעשרים אחוז מהמחירים הנקובים, בועד שכל שמינית אי זוגית מופיעה בפחות מ 4% מהמחירים.

סוף דבר

רק התחילו השמועות על המחקר של כריסטי ושולץ להתפשט, וכבר התחיל גשם של תביעות נזיקין פרטיות וחקירות של הרגולטורים הרלוונטיים. הראיות הסטטסיטיות היו כל כך מוחצות, שעושי השוק לא באמת ניסו להכחיש את קיומו של הקרטל. להיפך. בחקירות של הרשות להגבלים עסקיים, עושי שוק רבים הודו שהייתה נורמה ברורה להימנע משמיניות אי זוגיות, ושהיו דרכים שבהן עושי שוק שניסו להתמרד נענשו. בסופו של דבר זה נגמר בפשרה שבה עושי השוק הסכימו לשלם כמעט מיליארד דולר – המון כסף היום, וסכום עצום אז. אבל השיעור החשוב בסיפור הזה, בעיני, הוא לא איך גילו ופירקו את הקרטל הזה, ואיך גרמו לו לשלם מיליארד דולר בפיצויים. השיעור החשוב הוא שהקרטל התקיים במשך שנים רבות למרות שזה לא אמור לקרות בשוק תחרותי, שקוף, וקל לכניסה כמו זה של עושי השוק בנסד"ק.

האם מופעל כוח מונופוליסטי בקו הטיסה בין לונדון לניו יורק? האם מופעל כוח מונופוליסטי בשוק הבטריות לרכב? בשוק קוצבי הלב?  האם בתי החולים בשיקגו מתחרים ביניהם או לא? האם צריך לאפשר להם להתמזג? איך אפשר לדעת? בדרך כלל קשה מאד, אם בכלל אפשרי, לדעת מה יהיה המחיר התחרותי בשוק – אז איך אפשר לדעת האם המחיר בפועל הוא תחרותי או לא? ויכוחים בנושא מפרנסים לא מעט כלכלנים (כולל אותי…), והמסקנות לא תמיד חד משמעיות. המחסור במסקנות חד משמעיות מאפשר ללא מעט אנשים לטעון שאם רק הממשלה לא תתערב – לא יכול להתקיים קרטל. שאין טעם לספור את מספר השחקנים בשוק בכלל, כי אפילו כשיש רק שני שחקנים בשוק, או אפילו רק שחקן אחד – האיום בכניסה של שחקנים חדשים ימנע את קיומו של קרטל.

אני לא מסכים. הדוגמה של נסד"ק משנות התשעים מראה בצורה חד משמעית שקרטל אכן התקיים במשך שנים ארוכות גם בשוק שהיה ילד הפוסטר של תנאים אידאליים לתחרות. אני לא אומר שזה תמיד קורה, אני לא אומר שבדרך כלל. וכן, לפעמים להסיר חסמים זה מספיק כדי להביא לתנאים תחרותיים. גם אין מחלוקת כל כך שלפעמים הרגולטור טועה, ובטח שצריך לדבר על איך לעשות רגולציה חכמה, ולא רק לזרוק "צריך רגולציה". אני אפילו מוכן לדבר על הטענה שאין אפשרות ליצור רגולציה חכמה, ושעדיף לחיות עם קרטלים (למרות שאני לא מקבל את הטענה הזו). אבל להניח מראש שלא תיתכן קרטליזציה בשווקים שיש בהם מספיק מתחרים, או שהם מספיק פתוחים לכניסה של מתחרים חדשים, זו טעות, וזה השיעור החשוב מהסיפור הזה.

מודעות פרסומת

23 תגובות בנושא “שמיניות באוויר”

  1. מרתק, תודה.
    מה שמעניין לדעת זה האם גם רווחי עושי השוק הראו על קרטל, או שאולי התמחור כפי שהיה הביא את עושי השוק לרווחים הסבירים בענף בהשוואה עולמית (לא יודע אם אפשר לבדוק את זה).

    כמו שמחירים בשוק תחרותי יגיעו לשיווי משקל שרוב המתחרים יסתובבו סביבו, אולי צורת התמחור הזאת הייתה שיווי משקל תחרותי.

    בהחלט נושא מרתק.

    Liked by 1 person

  2. מה הסיבה לכך שבמניה של MCI (ואחרות, אני מניח) זה לא קרה? ובאיזה דרכים עושי שוק שניסו להתמרד נענשו?

    אהבתי

  3. דילגת בחינניות על איך נאכף הקרטל, אבל זאת שאלה די מהותית.
    כאילו, על זה קמה או נופלת התאוריה, אי אפשר לפטור את זה ב"ושהיו דרכים שבהן עושי שוק שניסו להתמרד נענשו."

    אם הייתה שם אלימות או הסתמכות על רגולציה ממשלתית, זה מבטל את כל הטענה.

    אהבתי

  4. מצטרף לשואלים: איך זה עבד? מה החזיק את זה? מה מנע מעושי חדשים להכנס ולגנוב לעצמם נתח רציני מהשוק, ע"י הצעת מרווחים אטרקטיביים לסוחרים אך רווחיים עבור עצמם?

    אהבתי

    1. לכל השואלים על שיטת ההענשה:
      הפרטים בנוגע לאיך "הוענשו" עושי שוק שניסו לתת הצעות בשמיניות אי זוגיות הם טכניים, לא מעניינים במיוחד, והיו מאריכים שלא לצורך את הפוסט. הם מוסברים בעמוד 204 כאן:
      http://pubs.aeaweb.org/doi/pdfplus/10.1257/jep.9.3.199
      מה שחשוב להבין הוא שמדובר במהלכים חוקיים לחלוטין (למעט העובדה שהם אכיפה של קרטל). כלומר – לא נעשה שום שימוש באלימות או עבירה כלשהי על החוק.

      בכלל, יש במאמר הזה הרבה פרטים למי שמתעניין.

      אהבתי

      1. אוקיי, קראתי חלק מהאמר עם הפרטים אליו קישרת – ונראה שהפוסט הנוכחי מטעה ומוליך שולל.

        העיוות אותו אתה מתאר נגרם בגלל מכניזם דפוק, שבגדול ניתב את המסחר לעושי-שוק בלי קשר למחיר אותו הם הציעו (ועל "עונשים" אפשר לדבר בעיקר כמטאפורה):

        "Thus, if a market maker with little order flow attempts to garner orders by improving the quotes, there is no guarantee that they will receive most of the orders, since those orders may be preferenced to other dealers."

        ובכל מקרה, ממש אין שום קשר בין המקרה המתואר כאן לבין איזשהו ויכוח על נחיצותה של רגולציה ממשלתית, ובסופו של דבר יוצא שאתה בעיקר תוקף אנשי קש שמעמידים את ה-"שוק חופשי" כחזות הכל וכערך בפני עצמו.

        אני יכול לדבר רק בשם עצמי, אבל אני חושב שעם הדברים הבאים יסכימו הרבה (אולי רוב) מבין "מתנגדי הרגולציה" אליהם התייחסת:

        בהקשר של תיעדוף משאבים ושקלול העדפות, ה-"התנגדות לרגולציה" היא בסה"כ ביטוי להעדפה חזקה של מנגנונים המבוססים על game mechanics המתוכננים להשיג את התוצאה המבוקשת, על פני מנגנונים הנסמכים על שיקול דעתם של אינדיוודואלים שאמורים לתפקד כסוכנים-מייצגים ולפעול לטובת הכלל.

        בשיחות סלון "שוק חופשי" הוא שם-קוד המבוסס על דוגמא למנגנון מהסוג הראשון, ו-"רגולציה ממשלתית" היא שם-קוד המבוסס על דוגמא למנגנון מהסוג השני. אבל רק אנשי קש, לא בני אדם אמיתיים, מאמינים ש-"שוק חופשי" הוא המנגנון היחיד ואין בלתו, או שנציגים קיימים רק בקונטקסט של רגולציה ממשלתית.

        במקרה המוזכר כאן, לא דובר ומעולם לא עלה על הפרק "שוק חופשי" – אלא בכל מקרה מדובר על איזשהו מנגנון להסדרת המסחר בזירה ספציפית, שתוכנן בצורה גרועה במיוחד.

        מן הסתם גם לפני שהבעיה נחשפה, וגם אחרי שהיא תוקנה – *מישהו* ישב ותכנן את המנגנון הרלוונטי (בפעם הראשונה רע, ובפעם השניה טוב). וגם אחרי לפני התיקון, וגם אחריו – דובר על מנגנון מהקטגוריה של "שוק חופשי", ו-*לא* על מנגנון מהקטגוריה של "רגלוציה ממשלתית". כלומר, התיקון לא היה מהצורה: "נמנה מישהו עם סמכות להחליט איזה עושה שוק יקבל איזו עסקה, ובאיזה מחיר – והוא ינהל את העניינים, ויתערב כאוות נפשו", אלא היה מהצורה של ניסוח כללי משחק מוצלחים יותר.

        הקשר בין כל זה לבין קרטלים ולמונופולים הוא שטחי, אם הוא בכלל קיים. כל אחד מהשחקנים פעל לפי תכנית המשחק שהוכתבה על ידי הכללים (שהיו גרועים). את העובדה שהאחריות על מצב העניינים הגרוע שנוצר גולגלה לפתחם של עושי-השוק ולא על הוטלה על מתכנני-המנגנון, אני יכול להסביר רק ככסת"ח כלל מערכתי.

        Liked by 1 person

  5. בפוסט על ענף הביצים ניסית להעריך את הנזק שגורמות מכסות הייצור והתועלת שגורמות מכסות היבוא. האם תוכל להעריך את הנזק כתוצאה מההחלטה/קונבנציה/מזימה של עושי השוק לנקוב רק במחירים זוגיים?

    אני שואל שואל את זה כי קראתי בדוח של אחת החברות בארץ שעשיית שוק היא עסק לא כל כך רווחי. אז אם מדובר בעסק בעל רווחיות מפוקפקת, יכול להיות שבלי ההחלטה/קונבנציה/מזימה הייתה מתבצעת פחות עשיית שוק, כך שלמרות השימוש במספרים האי-זוגיים המרווחים היו בכל זאת נשארים רחבים באותה מידה בערך, והתוצאה מבחינת הלקוחות הייתה דומה.

    אהבתי

    1. זה תרגיל מאד קשה לחשב את הנזק הזה. אילו התביעות לא היו מוסדרות בפשרה, אולי היינו מגלים מהו המספר.סביר שמדובר בסכום אבסולוטי גבוה מאד – מילארדי דולרים. אם כי ביחס לגודל השוק המדובר, אפשר לנחש שמדובר באחוז לא מאד גבוה. כמה בדיוק? מאד קשה לדעת.

      אהבתי

  6. פוסט מעניין וכתוב היטב. פעם ראשונה אני קורא על מאמר מדעי שהביא להחזר של מיליארד דולר. מעניין שלא מזכירים את זה כשמדברים על תרומת המחקר האקדמי לחברה. אגב, מה מיוחד ב-MCI?

    Liked by 1 person

  7. הטענה שבשוק חופשי לחלוטין אין קרטלים או מונופולים היא טענה של ילדים קטנים. וכבר הביאו פה את Microsoft, Intel , ונדמה לי שאפשר להביא גם את IBM, GM, GE בתור מונופולים פרטיים שפעם ניהלו את השוק שלהם. אף ליברל רציני לא טוען שבשוק חופשי לא נוצרים מונופולים או קרטלים. לכן המאמר תוקף איש קש. הטענות הליברליות הרלוונטיות הן:
    1.מונופולים וקרטלים בשוק חופשי הם שבירים יותר, מחזיקים פחות זמן מעמד וחמדנים פחות כלפי הלקוחות מאשר מונופולים בחסות החוק, בכפוף לחסמי הכניסה לשוק. נזקם מוגבל. השוק יכול להעניש את IBM או את MICROSOFT, אבל לא את חברת חשמל.
    2. הנזק שגורמת רגולציה עולה על הנזק של שגורמים קרטלים פרטיים.
    שתי הטענות, ואין לי מושג אם הן נכונות, מורכבות בהרבה לבדיקה מאשר יש/אין קרטלים, ולשתיהן המאמר לא מתייחס.

    אהבתי

    1. למרבה הצער, יש אנשים אמיתיים ואפילו די רציניים שטוענים שבשוק חופשי לחלוטין אין קרטלים או מונופולים. תומאס סאוול למשל – בהחלט לא איש קש – עושה את זה בספרו "יסודות הכלכלה" (כולל התפתלות מרשימה למדי כדי להסביר מדוע מיקרוסופט מעולם לא הייתה מונופול).

      Liked by 1 person

    2. אם תחפש את התנועה הליברלית החדשה בפייסבוק, תזכה לפגוש הרבה אנשים שאכן מאמנים אמונה עזה ומוחלטת ששוק חופשי הוא מושלם ושלא יתכנו בו קרטלים.
      רבים מהם בעלי השכלה מדעית.

      אהבתי

  8. שלפתי את הספר "יסודות הכלכלה" של תומס סואל (בעברית) מהכוננית וקראתי שוב את הקטעים הרלוונטיים, לפי מילות המפתח מונופול/קרטל, ומיקרוסופט.

    לדעתי העמדה שסואל מציג שונה ממה שאור מייחס לו, וקרובה יותר למה שעמי כתב. סואל כותב, למשל:
    "למרבה המזל, קשה מאוד לקיים מונופולים בהעדר חוקים המגנים על המונופול מפני תחרות."
    — כלומר, הוא לא טוען שאין, או שזה בלתי אפשרי, אלא שקשה מאוד.

    ובמקום אחר: "כאשר הממשלה אינה אוסרת כניסה לשוק, אפשר להשתמש בתחבולות פרטיות מחוכמות בניסיון לחסום חדירת מתחרים, וזאת כדי להגן על רווחי המונופולים. אבל לבעלי העסקים האחרים יש תמריץ להיות מתוחכמים באותה מידה בעקיפת המחסומים הללו. לכן יעילות מחסומי הכניסה שונה מענף לענף ומתקופה לתקופה באותו ענף."
    — כלומר זה לא שהדברים מושלמים בכל רגע ובכל ענף אלא שיש דינמיקה, ויש כוחות נגדיים שמרסנים.

    בנוגע למיקרוסופט, הוא מסביר בעצם שתחרות היא לא רק בין חלופות זהות אלא גם בין חלופות מקורבות או תחליפים. אם מיקרוסופט הייתה מעלה מאוד את מחיר מערכת ההפעלה, בשלב מסויים אנשים היו עוברים לתחליפים, כמו אפל, סאן, או לינוקס, שחלקם אומנם דורשים פלטפורמה אחרת (לא של אינטל) אבל ביחד עם הפלטפורמה, מהווים חלופה. (הסברתי במלים שלי). לדעתי זו תובנה מאוד חשובה.

    אהבתי

    1. מעבר למציאת המשמעות המדויקת של דבריו של סואל, או אחרים, אני מנצל את ההזדמנות להבהיר:
      הדיון כאן הוא לא השוואה בין מונופול פרט ובין מונופול בבעלות ממשלתית או הגנה ממשלתית. הדיון פה הוא על האפשרות לקיומם של קרטלים מזיקים גם תחת תנאים שאמורים ליצור תחרות. אם אפשרות כזו קיימת, אז יש טעם לרגולציה ממשלתית שתיאבק בקרטלים כאלה. אם אין – אז אין טעם ברגולציה כזו. בדרך כלל מאד קשה לברר בצורה ברורה אם בשווקים מסוימים מופעל כוח שוק. במקרה זה זה מאד ברור. לכן, יש לפחות חשש שזה קורה גם בשווקים אחרים, ולכן זה טיעון בעד מדיניות פעילה של הממשלה למניעת קרטלים. יש כאלה שחושבים שמדיניות כזו לא נחוצה כלל, וממילא מזיקה יותר משהיא מועילה.

      אהבתי

  9. חדשות מרתקות בנושא קרוב: זירת המסחר האלטרנטיבית IEX הוכרה רשמית כבורסה.
    http://www.theverge.com/2016/6/17/11957258/iex-sec-approves-stock-exchange

    החידוש שלהם הוא עיכוב קטן בהעברת המידע, שמונע front running. זו דוגמה יפה לפתרון שמגיע מהשוק, להבדיל מפתרון שמגיע מהרגולטור.

    בתחתית הכתבה יש סרטון קצרצר מטעמם, ואפשר לראות מהטון השיווקי ש"הגינות במסחר" זה בהחלט דבר אטרקטיבי עבור לקוחות.

    המייסד טוען בסרטון שפתרונות מטעם הרגולטור הרבה פעמים יוצרים חומה שמבצרת את חברי הקרטל.

    אז מה היה לנו כאן? פוסט שמתאר קרטל של עושי שוק, ורומז שהפתרון היחיד האפשרי הוא רגולציה מטעם הרשויות. ההצלחה של IEX מראה שבעיות מסוג זה יכולות להיפתר גם באמצעות תחרות בין זירות מסחר, כאשר ההגינות של זירת המסחר מהווה יתרון שמושך לקוחות. במלים אחרות, התחרות בשוק היא לא רק ברמה אחת (עושי שוק), אלא גם ברמה שמעליה (זירות מסחר). כדי שזה יקרה, צריך שיהיה מותר להקים זירות מסחר נוספות. (בישראל למשל זה אסור, כמדומני).

    אהבתי

    1. הפוסט לא רומז שהפתרון האפשרי היחיד הוא רגולציה. הפוסט אומר שבמקרה הזה מה שפירק את הקרטל, אחרי שנים ארוכות שבו הוא פעל ללא הפרעה, זה הרגולטור. אף אחד לא חושב שהקרטל היה מחזיק מעמד לנצח. הרבה לפני ה IEX עברו לנקיבת מחירים בסנטים (ומבקרים מיוחדים פחות) וזה כבר היה מפרק את הקרטל הזה.

      אבל הנקודה המרכזית היא אחרת לגמרי: למרות שבדרך כלל מאד קשה לדעת בכלל האם בשוק מסוים מתקיימים תנאים תחרותיים, המקרה הזה מראה לנו שקרטל יכול להתקיים שנים ארוכות גם כשהוא לא אמור להתקיים. אני פתוח לויכוח בנוגע לדרך הכי טובה לפתור קרטלים, אבל אני מתנגד להנחה שאם רק נאפשר לשוק לתת בראש, לא יהיו קרטלים.

      Liked by 1 person

  10. אחלה טור ואחלה בלוג.
    נראה לי שעצם השימוש בשמיניות גם הוא ביטוי להתנהגות הקרטליסטית. הרי זה מבטיח מרווח מינימלי של 1/8 דולר.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s