למה עדיפות לעסקים מקומיים במכרזים עירוניים זה רעיון רע?

(1,617 מילים)

כך יאיר לפיד, בפייסבוק:

משהו לחשוב עליו בחג אם אתה בעל עסק:
עו"ד רון כץ, חבר מועצת העיר פתח תקווה מטעם "יש עתיד", העביר במועצה החלטה תקדימית הנותנת לעסקים מקומיים עדיפות של 5% במכרזים עירוניים.
מה הרעיון?
נניח שיש לך בפתח תקווה חנות שמוכרת מתנות, והעירייה רוצה לקנות לעובדים שי לחג. למה שהיא תקנה את השי בעיר אחרת? עדיף שהיא תתן עדיפות לעסק מקומי, שמשלם ארנונה בעיר, שנותן עבודה לתושבי העיר, שמשלם מיסים בעיר.
זה טוב לעסקים הקטנים, טוב לעיר, טוב לתושבים.
הפצנו כבר את המודל הזה בין כל חברי המועצות והרשויות של "יש עתיד" בכל המדינה. שחר מי און, הנציג שלנו במועצת העיר מודיעין, כבר העביר את ההצעה גם שם.
כי מה שטוב לעסקים הקטנים, טוב גם לנו.

עקיצה קטנה שכתבתי בפייסבוק בנושא זכתה לפופולאריות הרבה הרבה מעבר למה שהבלוג הזה רגיל אליה, אבל גם לשאלות כנות: למה אני כל כך בטוח שזה רעיון רע? הוא הרי נשמע סביר, לא? ובכן, שימו מים לקפה, הנה ההסבר באלף שלוש מאות מילים.

123

 

ההסבר המיידי, שאני לא הולך להתמקד בו

יש כמה בעיות שקופצות לעין עם היוזמה הספק חוקית הזו של יש עתיד. ראשית – חוסר ההגינות. מדוע שעסק בפתח תקווה ירוויח על חשבון מתחרה שלו ברמת גן? מילא לדפוק ספקים מסין – למי אכפת מהסינים – אבל עכשיו גם לא אכפת לנו מעסקים ברמת גן? ואפילו בתוך פתח תקווה – מדוע שמסעדה בפתח תקווה, עסק מהסוג שלפיד כל כך מעוניין לעזור לו, שבמקרה אינה מספקת שירותים לעירייה, תצטרך לשלם ארנונה גבוהה יותר (מישהו צריך לממן את העלות העודפת) רק כדי לסבסד עסק קטן אחר שבמקרה כן עובד עם העיריה? זאת ועוד – זהו פתח למניפולציה מושחתת של המערכת על חשבון משלמי המיסים בפתח תקווה. כפי שכתב מגיב שנון בפייסבוק:

מישהו כבר שמע על התאגיד החדש הבין עירוני להגשת הצעות במכרזים? מתאגד בכל עיר ומשמש כפלטפורמה להגשת מכרזים. עלות דמי התיווך: 2.5 אחוזים. או שזה טרי מדי?

ולבסוף, הרעיון להפיץ "את המודל בין כל חברי המועצות והרשויות של "יש עתיד" הוא כמעט קומי: לפיד מנחה את עיריית פתח תקווה לדפוק את העסקים ברמת גן, ובאותו זמן מנחה את עיריית רמת גן לדפוק את העסקים בפתח תקווה. במקרה הטוב – הפעולות יבטלו זו את זו, אף עסק לא יגדיל את רשימת הלקוחות שלו, וכל העיריות ישלמו מחיר גבוה יותר. במקרה הפחות טוב, עסקים ברשויות חזקות ירוויחו (עסקים תל אביביים יכולים לחיות בלי ההזמנות מעיריית חדרה), ועסקים ברשויות פחות חזקות יפסידו (עבור עסקים בחדרה, עיריית תל אביב היא לקוח פוטנציאלי גדול). קשה לי לדמיין הצדקה למהלך כזה.

כל אלו נקודות חשובות מאד, ולדעתי יותר ממספיקות כדי להתנגד למהלך הזה לחלוטין. אבל יש למהלך הזה בעיה עוד יותר עמוקה: הוא מבטא חשיבה מרכנטליסטית על העולם. חשיבה לפיה אם נשתדל לקנות מוצרים מקומיים, הדבר יועיל לכלכלה המקומית. כלומר, הנקודה היא לא רק שמהלך כזה מעדיף את רווחתם של העסקים בפתח תקווה על רווחתם של עסקים ברמת גן. הנקודה היא גם לא רק שהמהלך מעדיף את טובתם של עסקים בפתח תקווה על טובתם של משלמי הארנונה בפתח תקווה (שחלקם, כזכור, גם הם עסקים). הנקודה היא שהמהלך הזה לא באמת תורם לכלל העסקים בפתח תקווה. הוא רק תורם לחלק מהעסקים, ופוגע באחרים, ויתר על כן, הוא פוגע בכלכלת העיר פתח תקווה בכללה. ודוק – המהלך פוגע בכלכלת פתח תקווה לא רק בגלל שעסקים מקומיים יאלצו לשלם ארנונה גבוהה יותר. הוא פוגע בכלכלת פתח תקווה כי – ועכשיו מגיע משפט שכלכלנים אוהבים – הוא פוגע בהקצאה יעילה של המקורות. מה, מה, מה? ועכשיו מגיע ההסבר שהוא ליבו של הפוסט.

כן, כן. יתרון יחסי

בואו ניקח רגע את הדוגמה של העדפה לייצור מקומי עד לרמת האבסורד – העדפה לייצור מקומי ברמת משק הבית.  האם תרוויחו משהו, בתור משק בית, אם תכריחו את עצמכם לייצר חלק מהרהיטים שלכם בעצמכם במקום לקנות אותם?

הנקודה של התרגיל המחשבתי הזה היא לא רק להצביע על האבסורד – למרות שגם זה חשוב – אלא לשאול, למה בעצם זה אבסורד? למה כמעט אף אחד לא מייצר בעצמו את הרהיטים שלו? התשובה מן הסתם עוברת בהבנה שלנו שלזמן שלנו יש ערך. אם נצטרך לבלות יומיים בלבנות מיטה, נאבד יומיים של משכורת. עכשיו, אם מיטה עולה 500 שקל, ויומיים של משכורת שווים 520 שקל, אז ברור לנו שעדיף לנו לקנות מיטה ולשלם עבורה 500 שקל מאשר לבנות אותה לבד ולהפסיד 520 שקל במשכרות אבודה. (תלמידי כלכלה יזהו שהמחירים האלו מצביעים על כך שיש למשק הבית חסרון יחסי בבניית מיטות). אבל אילו היינו פועלים לפי ההגיון של עיריית פתח תקווה, ונותנים עדיפות של 5% לייצור מקומי, היינו מעדיפים לבנות את המיטה בעצמנו.

סיכום עד כאן: ברמת משק הבית, ברור לכולנו שזה לא מהלך נבון במיוחד לבנות לעצמנו את הרהיטים – ללא קשר לשחיתות, או להפסדים של איקאה בגללנו, או לחשש שאיקאה תתחיל להעדיף גם היא תוצרת מקומית. כשלעצמו, חד צדדית – זה מהלך גרוע מבחינתנו. לבנות את המיטה לבד זה לזרוק 20 ש"ח לפח.

אגב, שימו לב מה לא נכנס לחישוב פה: איך בדיוק איקאה בונה מיטות ב 500 שקל. אולי איקאה מקבלת סובסידיה מממשלת שוודיה? אולי היא מעלימה מיסים? לא משנה. כל מה משנה לצורך החישוב כאן הוא שאיקאה מוכנה למכור לנו מיטות ב 500 שקל.

אבל רגע –  עיר היא לא משק בית!

אני בספק רב אם מישהו השתכנע עד הסוף מהאנלוגיה למשק הבית. אבל למה בעצם?

נדמה לי שהסיבה להבדל בחשיבה שלנו על עיר שלמה לעומת החשיבה שלנו על משק הבית בדוגמה היא זו: כשאנחנו חושבים על עצמנו, בייחוד אם אנחנו אנשים שעובדים במשרה מלאה, קל לנו להבין שיומיים שנבלה בבניית מיטה יבואו על חשבון יומיים של משכורת. אבל כשאנחנו חושבים על משהו בגודל של עיר, נדמה לנו שאם העיר תצטרך לבנות מיטה בעצמה במקום לקנות מיטה מעיר אחרת, אז ה"יומיים עבודה על בניית מיטה" לא יבואו על חשבון יומיים של עבודה על משהו אחר. נדמה לנו שמי שייצר את המיטה המקומית לא יהיה עובד פתח תקוואי שעכשיו דווקא מייצר תוכנות מחשב, אלא עובד מובטל שעכשיו דווקא לא עושה כלום. כלומר, אם העירייה תתעקש לקנות מיטות מייצור מקומי, מה שיקרה זה שכמות העבודה הכוללת שמתבצעת בעיר תגדל: יווצרו יותר מקומות עבודה, ויוקמו יותר עסקים מקומיים לייצור מיטות.

לכן, לוחשת לנו האינטואיציה שלנו, אם כבר להשוות עיר למשק בית, עדיף להשוות אותה למשק בית שיש לו יומיים פנויים. אם משק בית כזה יבנה מיטה בעצמו, אז הוא לא יאבד משכורת של יומיים. למעשה – הוא לא יאבד כלום (חוץ מקצת חופש, אבל נניח שהוא לא כל כך מעוניין בחופש כרגע). אם הוא יבנה מיטה בעצמו, מיטה שעולה בשוק 500 שקל, הוא ירוויח 500 שקל. נקודה.

לפעמים יש משהו בטיעון הזה. בדרך כלל לא, אבל לפעמים כן. אבל בכל מקרה, זהו טיעון רלוונטי רק לטווח הקצר. אם במקרה יש לי יומיים פנויים, אז אולי, למשל, אנקה את הבית בעצמי במקום לשלם למישהו שיעשה את זה בשבילי. אם במקרה יש בפתח תקווה אבטלה זמנית גבוהה מהרגיל, אז יש מקום לטיעון שאילו העירייה תקנה מעסקים מקומיים הדבר יועיל לתושבי העיר. זה לא טיעון מובן מאליו, ויש בו אינספור דקויות, אבל כך או כך – הוא במובהק דיון של טווח קצר. לאורך זמן, אם בכל שבוע יש לי יומיים שבהם אינני עובד, אז הדבר הנכון לעשות הוא לעשות כל מאמץ למצוא עבודה בתחום שבו אני מסוגל להרוויח 520 שקל עבור יומיים עבודה, ולא להכריח את עצמי להקדיש יומיים בשבוע לייצור רהיטים בערך של 500 שקל ליומיים עבודה. זה בלתי סביר בצורה קיצונית שמכל הדברים בעולם התחום היחיד שבו אוכל לעבוד הוא ייצור עצמי של מיטות.

אבל, ישאל השואל, מה אם יתברר שאין שום עבודה אחרת שבה אני מסוגל להרוויח יותר מ 500 שקלים ליומיים עבודה? ובכן, אם זה המצב, אז הדבר שישתלם לי לעשות, ללא שום צורך בהעדפה מלאכותית לייצור מקומי, הוא לבנות מיטות בעצמי (ואפילו למכור מיטות לאחרים). כלומר – אם יש עבודות שאני יכול לעשות ולקבל עבורן משכורת גבוהה יותר מ 500 שקל ליומיים, עדיף לי לעשות כל מאמץ למצוא אותן, ולא להשקיע זמן בבניית מיטות. אם אין עבודות כאלה, אז אין שום צורך בהעדפה מלאכותית לייצור מקומי: אם השכר הכי גבוה שאני יכול למצוא ליומיים עבודה הוא 480 שקל, אז אני אעדיף לבנות מיטה בעצמי גם בלי שום העדפה מלאכותית למיטות מייצור עצמי. זה בדיוק, אבל בדיוק, הרעיון של יתרון יחסי.

ולשאלתכם – כן. יש שפע של תמיכה אמפירית לכך ששווקים אכן מכווינים את הפעילות של גורמים כלכליים לפי היתרון היחסי שלהם. הנה ארבע דוגמאות קלאסיות: דאגלס אירווין, דניאל ברנהופן וג'ון בראון, נתן נאן ודניאל טרלפלר, וארנו קוסטינו ודייב דונלדסון.

זו גם הדרך הנכונה לחשוב על עיר שלמה: אם אין אבטלה גבוהה מהרגיל בעיר הזו – אז התעקשות על קניית מוצרים מייצור עצמי רק תעביר משאבים יצרניים מתחומים שבהם יש לעיר הזו יתרון יחסי (עבודות עם משכורת של 520 שקל ליומיים), לתחומים שבהם אין לה יתרון יחסי (ייצור מיטות בערך של 500 שקל כל יומיים) – וזה הפסד משאבים טהור. לזרוק 20 שקל לפח. אם, לעומת זאת, יש בעיית אבטלה בעיר (וככל הידוע לי אין טענה כזו כלפי פתח תקוה), אז צריך לחשוב מה גורם לה (למה אנשים לא מוצאים את המשרות שמשלמות 520 שקל?), ולפעול כדי שהגורמים היצרניים בפתח תקווה יוכלו למצוא דרכים לעבוד בתחומים שבהם יש להם יתרון יחסי. הרעיון שהדבר היחיד שתושבי העיר יכולים למצוא בו תעסוקה הוא אספקת שירותים לעירייה הוא מופרך לחלוטין. ואם אכן יש לתושבי פתח תקווה יתרון יחסי באספקת שירותים לעירייה – אין שום צורך בהעדפה במכרזים, העסקים המקומיים יזכו בהם גם ללא העדפה. לכן ההתעקשות על הפניית משאבים לכיוון אספקת שירותים לעירייה – גם אם אלו משאבים שכרגע אינם מנוצלים – במקום למצוא את הדרך היעילה ביותר לנצל את המשאבים האלו, הוא מהלך מזיק, מעל ומעבר לכל הבעיות שפירטתי בתחילת הפוסט.

עד כמה המסקנה הזו באמת מפתיעה אתכם? היא לא צריכה להפתיע. הרי אפילו מבט שטחי בעולם סביבנו מצביע על כך שפתיחות לסחר עם ערים אחרות, או עם מדינות אחרות, איננו מתואם כלל עם אבטלה גבוהה. הביטו למשל על ערים כמו לונדון, תל אביב, ניו יורק או סן פרנסיסקו. אלו ערים שמייבאות חלק גדול מאד מהתצרוכת שלהם – האם הן סובלות מאבטלה כרונית? ודאי שלא. סך התעסוקה לא נקבע לפי מידת הפתיחות לסחר – וזה נכון למשק בית, לשכונה, לעיר, ולמדינה. מידת הפתיחות לסחר – של משק הבית, של השכונה, של העיר, ושל המדינה, משפיעה רק על חלוקת המשאבים בין פעילויות שונות ולא על סך המשאבים הפעילים. (למעט מקרים קיצוניים שבהם חוסר נגישות לשווקי העולם דווקא גורמת לאבטלה). מעבר לכל הבעיות המידיות ברעיון שלפיד מקדם בפוסט הזה, חוסר ההבנה של הנקודה הזו הוא אולי המטריד ביותר.

Advertisements

14 תגובות בנושא “למה עדיפות לעסקים מקומיים במכרזים עירוניים זה רעיון רע?”

  1. עדיין נראה לי שעבור מקרים מסויימים למשל בפריפריה חיזוק עסקים מקומיים עושה שכל. אם יש צלם בקרית שמונה והוא לא מקבל מספיק עבודות הוא יעבור למרכז ויחליש את הקהילה. ובנוסף נניח ש 30% מהתמורה לעבודה הולך להוצאות מקומיות (אוכל, מספרה, מסעדות). במקרה של צלם מתל אביב 500 ש"ח עזבו את העיר. צלם מקומי מחזיר 175 שח לעסקים מקומיים וסך המיסים מכסה את התמיכה של העיריה.

    אהבתי

    1. חיזוק עסקים מקומיים זה על הכיפאק, אבל כל הקטע של הפוסט הזה הוא להסביר שמהלך דל העדפה במכרזים עירוניים הוא לא מהלך לחיזוק עסקים מקומיים.

      אהבתי

  2. האירוניה היא שפתח תקווה (לפחות ממה שזכור לי כמי שגדל בעיר הזאת) היא באופן רשמי העיר עם אחוזי האבטלה ה*נמוכים* ביותר בארץ (כי אין את דרום ת"א ויש רק המוני תושבים בינוניים עם עבודה באיזור התעשייה הגדול בארץ).

    Liked by 1 person

  3. אם ממשיכים את ההגיון שלך- כל אפליה מתקנת מעוותת הקצאות ולא מועילה (אולי אפילו מזיקה) למשק.

    האם יש הבדל עקרוני בין העדפת נשים, אנשים ששרתו בצבא או מיעוטים לבין העדפה על סמך מיקום?

    אני באמת שואל כי אני לא רואה כזה ואולי אני מפספס משהו. היה אפשר לקחת את הטור הזה ולהחליף את המילה "עסק מקומי" עם המילה "אשה" או "עסק מהפריפריה" והניתוח הכלכלי לא אמור להשתנות.
    נכון?

    אהבתי

    1. הי ספי, שאלה סבבה. צריך להפריד בין שני סוגי אפליה מתקנת:

      1. אפליה מתקנת נועדה, כשמה, לתקן אפליות אחרות. כלומר – אילו לא היו אפליות נגד (נניח) נשים, אז לא היה צורך לבצע העדפה מתקנת לטובתן, אבל בגלל שיש אפליות שקשה לנו למנוע, אנחנו נוסיף אפליה, ובכן, מתקנת. יש כמובן הרבה מה לדון בנושא הזה, אבל אפליה מתקנת כזו תשפר את יעילות הקצאת המשאבים.

      2. אפליה שהיא צ'ופר לקבוצה מסוימת שאנחנו רוצים לצ'פר, נניח אנשים ששירותו בצבא. מעבר לדוגמאות הספציפיות שיש בנושא, התשובה היא – כן. לאפליה כזו יש עלות, כיוון שהיא יכולה ליצור הקצאת משאבים לא יעילה. עכשיו, כמו במקרה של העסק שמוכר מתנות לחג לעיריית פתח תקווה, יש מי שמרוויח מהצ'ופרים האלה. אבל מה שחשוב להבין זה שמי שמרוויח הוא העסק הספציפי הזה, ולא כלל העסקים בפתח תקווה. זה קצת למתוח את האנלוגיה, אבל אם נניח יתנו העדפה לחיילים קרביים בקבלה ללימודי רפואה – זה לא ישפר את מצבם של כלל הסטודנטים. זה ישפר את מצבם של חלק מהם, יירע את מצבם של אחרים, ובאופן כללי תתקבל הקצאה פחות יעילה למקצועות הלימוד.
      עכשיו – יכול מאד להיות שנחליט שאנחנו שמחים לשלם את המחיר של הקצאה פחות יעילה כדי לצ'פר את מי שאנחנו חושבים שצריך לצ'פר. זה לגמרי סבבה. כל עוד כולם מבינים מי הם אלו שמרוויחים, מי אלו שמפסידים, ואת זה שהמהלך יוצר חוסר יעילות. שים לב שזה לא מה שיאיר לפיד אמר. הוא הציג את המהלך המדובר כאילו 1. הוא עוזר לעסקים הקטנים, וזה לא נכון. הוא עוזר לחלק, ופוגע בחלק. 2. כאילו זה מהלך טוב לכלכלת פתח תקווה, יותר מיסים, יותר פעילות, וכו'. וזה גם לא נכון.

      אהבתי

  4. קודם כל, פוסט מעניין ומצויין. שאלה מכיוון אחר – בגלל שחלק מהתקציב של הרבה עיריות הארץ מגיע מהמדינה (מענקי איזון וכאלה), אם עיריה כזו נותנת כל מיני צ'ופרים לעסקים מקומיים אז היא מבחינתה חיזקה את הכלכלה המקומית ולא שילמה את המחיר. כלומר, במצב שכזה תוכנית כמו של יאיר לפיד דווקא כן תשיג את המטרות המוצהרות, לא? אני לא מנסה לטעון פה שזה ראוי, סתם תוהה אם זה אפשרי.

    אהבתי

    1. תודה!

      אממ… בערך. קודם כל, נכון שזה שהכסף מגיע מהממשלה משנה קצת את הסיפור (ואגב, הניחוש שלי הוא שזה גם הופך אותו ללא חוקי), אבל זה לא הופך את המסקנות. ברור שלקבל כסף זה דבר טוב. אבל מרגע שהכסף בידיים של העירייה – הטיעון בפוסט תקף: עדיף להוציא אותו על רכישת שירותים מהמקור הזול ביותר, או על הורדת מס אחידה על כל העסקים (אם רוצים דווקא לעזור לעסקים), על פני להוציא אותו על רכישה מעסקים מקומיים יקרים.

      מתי זה ממש ישנה את הסיפור? אם הכסף יתקבל בעירייה רק אם העירייה תוציא אותו. כלומר, אם העירייה לרכוש שירותים מעסקים זולים יותר, אז היא לא תחסוך את ההפרש, אלא פשוט תקבל מענקים קטנים יותר. במצב כזה, הסיפור מסתבך, ואולי (אם כי לא בהכרח) באמת עדיף לקנות מעסקים מקומיים יקרים. הסיבה היא שעיוות הקצאת המקורות אולי מתקזז עם זה קבלת המתנה.

      אהבתי

  5. הדוגמה הכי פשוטה ללמה זה יכול להיות טוב לאותה עיר:
    נניח שעיר X לוקחת כל חודש 1000 ש"ח ארנונה. היא גם צריכה כל חודש לקנות אוכל. יש בעיר עסק שיהיה מוכן למכור כמה שהעיר צריכה ב10000 שקל, ובעיר Y עסק מוכן למכור ב9500. אם העיר קונה מY אז היא משלמת 9500 ואם היא קונה פנימית אז היא משלמת 9000. התעלמות מכמה שחוזר אליה מהתשלום גורר הפסד. לא חיזוק עסקים מקומיים ולא שום דבר חוץ מלהבין את המחיר האמיתי של כל עסקה

    אהבתי

    1. אם אני לא ברור:
      1000 שקל ארנונה מכל עסק לחודש
      אני מניח שהעסק מוכר רק לעירייה ויסגר אם לא תקנה ממנו

      אהבתי

      1. במילים אחרות – אתה מתעלם מכל מה שכתבתי… 😦
        אז, כן. אם אתה מניח שכל מה שהסברתי פה לא נכון, אז יוצא שמה שהסברתי פה לא נכון.

        וברצינות רגע – כל ההסבר שלי ישב על זה שכאשר העירייה קונה מעסק מסוים היא לא מגדילה את סך הפעילות הכלכלית בעיר, אלא רק מעבירה משאבים מפעילות מסוג אחד לפעילות מסוג אחר. אם העירייה לא תקנה מהעסק הזה, ואפילו אם הוא ייסגר, אז סך הפעילות הכלכלית בעיר לא תשתנה, וסך גביית הארנונה לא ישתנה. אם האלף שקל לא יבואו מהעסק הזה, הם יבואו מעסק אחר שייפתח במקומו.

        כתבתי משהו על ההגיון הזה כאן:
        https://assafzim.wordpress.com/2014/12/28/half_price/

        אהבתי

      2. אני קורא די הדוק של הבלוג וממש מעריך את הכתיבה, מצטער אם זה נראה כאילו שאני מתעלם ממה שאתה אמרת 😦 ,אני אחדד-
        1. עסק שנסגר לאו דווקא אומר אבטלה (הוא יכול לעבור לעבוד אצל עסק אחר), אבל זה כן יכול לאמור פחות מסים לעירייה: יכול להיות שהפעילות הכלכלית תגדל, וזה טוב לכולם (על זה אני לא קובל) אבל העירייה לא מקבלת את המסים שלה כאחוז מהפעילות הכלכלית, אלא לפי כמות השטח של עסקים- ארנונה.
        2. הטענה היחידה שלי הייתה לגבי העלות של המכרז לעירייה (עד כמה שהבנתי התגובות נגד שלך הן נגד הטענות הקייניסיאניות של תמרוץ הפעילות בעיר, שגם אני מתנגד אליהן) והעלות של חוזה מול עסק בעיר מגלמת בתוכה מחיר שאני משלם לעצמי ויש הסתברות מסוימת שאני אאבד אם אעבור לעסק מחוץ לעיר; אם אני רוצה להשוות מחירים על מנת לבחור בהצעה הכי זולה, אני צריך לקחת את זה בחשבון.
        3. במקרה שתיארתי קודם אם אין באותה עיר ארנונה אז העירייה הייתה קונה מהעסק המקומי כי המחיר שלו היה 9000. אנחנו מוסיפים את ארנונה וזה משנה את הקצאת המקורות ככה שפתאום עדיף לנו לקנות בחוץ- אולי כדאי להחזיר את זה להקצאה ה"טבעית"? (מזכיר לי את הקטע הלא אינטואיטיבי שסבסודיה למונופול תגרור תועלת גבוהה יותר)
        4. מצטער שאני חופר- דבר אחרון: במקרה שאתה נתת זה טיפה שונה- עבודה בערך של 520 כל יומיים לעומת ייצור מיטות בערך של 550 כל יומיים אבל מתוכם אתה מקבל 500 על המיטה והחמישים האחרונות אתה צריך לשלם כמס. לעצמך.

        אהבתי

      3. קראתי את "חצי מחיר" (שוב, קראתי גם כשפרסמת) ונזכרתי שממש הסכמתי עם זה, אני לא יודע למה הפעם זה מרגיש אחרת. יכול להיות שאפשר להחליף את הרופאים בטענה ברופאים מחו"ל שלא משלמים מס הכנסה אבל זה לא זה

        אהבתי

      4. דווקא אני בדיוק התכוונתי להתנצל שהתגובה שלי (שהתכוונה להיות הומוריסטית) נראתה לי במבט שני עוקצנית, ובלי הצדקה… ההערה שלך, כמובן, לגמרי במקום. בכל מקרה – לענייננו:

        שני דברים.
        1. אני חושב שהסיבה לכך שזה מרגיש שונה – גם לי – היא שהאינטואיציה שלנו לפיה אדם בודד יכול פחות או יותר תמיד לעבוד במשרה מלאה (והשאלה היא רק במה הוא יעבוד) פשוט לא עוברת חלק לעיר שלמה. כמה שלא נבין את זה ברמה אינטקטואלית, האינטואיציה פשוט לא עובדת ככה. אבל למרות שקשה לתפוס את זה אינטואיטיבית, אני בהחלט מאמין שזה המצב: בטווח הארוך, סך העסקים בעיר, ולכן גם סך גביית הארנונה, לא מושפע מהשאלה האם העירייה תקנה מעסקים מקומיים או לא. אז למרות שזה אולי מרגיש שהעירייה "מקבלת 1000 שקל חזרה", זה לא באמת המצב.

        2. יש שאלות שאפשר לדבר עליהם על יעילות של הקצאת המשאבים בכל ישראל. אם רק עיר אחת גובה ארנונה, אז אתה צודק – יכולה להתקבל הקצאה לא יעילה ברמה הארצית. זה נכון. אבל שים לב שמנקודת המבט של העיר לא משנה מה רמת הארנונה בערים שונות. ההקצאה היעילה של משאבים בתוך העיר תתקבל אם העירייה לא תפלה לטובת עסקים מקומיים במכרזים שלה. עיקרון היתרון היחסי לא תלוי בשאלה למה עסקים בערים אחרות (או מדינות אחרות) מסוגלות למכור לנו משהו במחיר זול. השאלה היא רק עד כמה המחיר זול.

        אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s