מבוא-לכלכלה-איזם

(776 מילים)

נוח סמית קורא לזה Econ101ism. פול קרוגמן יצר את הניואנס שנקרא  101Boosterism.  ובאופן כללי זו תופעה מעניינת: אנשים שלא מוכנים לשלב בטיעונים שלהם שום תובנה כלכלית מעבר למה שהם למדו במבוא לכלכלה. בעברית אפשר לקרוא לתופעה מבוא-לכלכלה-איזם. אבל האם זאת באמת בעיה בכל הנוגע לדיון הכלכלי העברי? ומה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב?

 

האם מבוא-לכלכלה-איזם מהווה בעיה? 

הממ… כן ולא. קודם כל אני חושב שצריך לעדן את הטיעון המקורי נגד מבוא-לכלכלה-איזם. המודלים שנלמדים במבוא לכלכלה, כמו כל מודל בכלכלה, הם שימושיים רק אם הם מגלים לנו משהו שאיננו מובן מאליו ללא המודל. כשמישהו טוען שגידול בהיצע יביא לירידה במחיר הוא לא ממש נשען על מה שהוא למד במבוא לכלכלה, אלא על הקומן-סנס שלו, ואולי על נסיון החיים שלו. ובהתאם, אם מישהו מתעקש ששום דבר חוץ מאשר הקומן-סנס שלו לא יכול להיות רלוונטי לדיון – וברוך השם לא חסרים כאלו במקומותינו – אז הוא אשם בצרות אופקים וחוסר יושר אינטלקטואלי, ולא במבוא-לכלכלה-איזם. בגלל שחלק ממה שנלמד במבוא לכלכלה מתיישב היטב עם הקומן-סנס שלנו ועם נסיון החיים שלנו  (כשההיצע גדל, בהינתן כל השאר, מחירים צפויים לרדת), יש לפעמים בלבול בין התופעות.

אבל המודלים במבוא לכלכלה עושים יותר מאשר לספר לנו את מה שאנחנו כבר יודעים. להלן כמה דוגמאות:

1. הם מבהירים לנו שמכסות ייצור הן לא רק העברה של משאבים מהצרכנים ליצרנים, אלא שהן יכולות ליצור גם נטל עודף. המודלים יכולים אפילו להכווין אותנו איך אפשר, גם אם באופן גס, לכמת את הנטל העודף הזה.
2. הם מבהירים לנו שיכול להיות הבדל בין מי ששולח את הצ'ק לשלטונות המס, ובין מי שבאמת נושא בנטל המס.
3. הם מבהירים לנו שמכסות ייבוא כנראה ייצרו רנטה לייבואנים, ושההשפעה שלהן על המחיר לצרכן הסופי מוגבלת.
4. הם עוזרים לנו להבין מי יישא בעלות של מיסוי על דירות להשכרה לפחות בטווח הקצר.
5. הם עוזרים לנו להבין שמי שטוען ש"אין מספיק ישראלים שמוכנים לשטוף כלים" טוען בעצם שלדעתו "שכר שיווי המשקל של שוטפי כלים גבוה מדי".

אני יכול להמשיך ככה כל היום.

עכשיו, אין מחלוקת על כך שלכל אחת מהדוגמאות האלה, ובאופן כללי לכל אחד מהמודלים שנלמדים במבוא, יש ניואנסים שהמודל הפשוט מפספס. בוודאי שיש. לא רק ניואנסים: לעיתים קרובות יש טענות חזקות מאד – חלקן מתיאוריה מתקדמת יותר, חלקן ממחקרים אמפיריים – שמספיקות כדי להפוך על ראשה את המסקנה מהמודלים של קורסי המבוא. אבל הרושם שלי מהשיח הציבורי העברי הוא שהנוכחות של טענות מקורסי המבוא (להבדיל מקומן-סנס, לעיתים משובש, שמתחפש לטענות מקורסי המבוא) היא די דלילה. כמות המקרים שבהם יש התעקשות נחושה לא לתת לשום דבר שכלכלנים גילו אחרי 1890 לחלחל לשיח נראית לי קטנה משמעותית מכמות המקרים שבהם תובנה מאיזור 1890 הייתה יכולה דווקא לסייע.

קל לשכוח את זה היום, אבל המודלים ה"פושטים" (מתחרז עם מושטים, הדגים מהכינרת) של המבוא לכלכלה, אלו שהיום קל מאד לעקם את האף כלפי חוסר התחכום שלהם, הם מההישגים האינטלקטואלים המרשימים ביותר של המאות האחרונות. אז כן, מאליו מובן, למדנו עוד משהו על כלכלה מאז אלפרד מרשל. אבל גם לא צריך לזלזל בתרומה של המודלים האלו להבנה של המציאות.

ובכל זאת, לעיתים מבוא-לכלכלה-איזם הוא בעיה. למשל, גם אני וגם אסף פתיר (מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית), וגם אריאל קרלינסקי, התרגזנו על סרטון של גלעד אלפר באתר מידה שטען שבשוק חופשי לא יכולה להיות אפליה נגד נשים. בגדול, אלפר טען שבתנאי תחרות עסק שממקסם רווחים ישלם  לכל עובד את ערך התפוקה השולית שלו (כפי שלמדנו במבוא א'), ולכן מעסיק שיפלה נגד נשים ינגף בפני התחרות מול מעסיקים שאינם מפלים. זה לא שמה שאלפר אמר כאן הוא שטות מוחלטת. בכלל לא. זה טיעון שיש לו מקום. אבל אלפר סובל כאן במובהק ממבוא-לכלכלה-איזם. יש לכלכלנים עוד המון מה לומר בנושא – לחצו על הלינקים אם מעניין אתכם מה למשל – והתעקשות שבשוק חופשי לא יכולה להיות אפליה עושה חטא לדיון חשוב.

לא תמיד קל למתוח קו ברור בין שימוש מועיל במודלים של מבוא לכלכלה, ובין התעקשות להיצמד אליהם שגורמת יותר נזק מתועלת. אבל עדיף לנסות ולפעמים לטעות מאשר לוותר עליהם מראש.

האם מבוא לכלכלה ג' סובל ממבוא-לכלכלה-איזם?

אחרי הכל, קוראים לבלוג מבוא לכלכלה, לא?

אפשר להאשים את הבלוג הזה בהרבה דברים, אבל נדמה לי שקשה לטעון שלא נתתי במה לתובנות מעבר לקורסי המבוא, או בכלל לעבודות כלכליות מהשנים האחרונות. הרי רק בפוסט האחרון, שעסק בטיעון של מרכז אדוה בנוגע לקשר בין פריון ושכר, הסברתי את הקשר בין הטיעון האמורפי משהו בטקסט של אדוה לשני מודלים שנמצאים הרחק מעבר למבוא לכלכלה. ובאופן כללי – חוץ מהסיכום של הספר של פיקטי והביקורות עליו, וסקירת ספרות עדכנית יחסית על גלובליזציה ופערים, היו פה גם למשל, ולמשל ולמשל ולמשל ולמשל ולמשל ולמשל ולמשל.

מאידך, חלק מהפוסטים שאני הכי אוהב בבלוג היו בנויים על טהרת המבוא (זה למשל), ואולי בגלל זה דווקא יש מי שטוען שאני לוקה במבוא-לכלכלה-איזם. נו טוב. אני מקווה שהצלחתי למתוח את הקו הנכון בין שימוש מועיל במבוא ובין פשטנות יתר, אבל אנשים סבירים יכולים לא להסכים בנושא. כך או כך, הנה ממצא אמפירי מהאדמין של הבלוג:

אני באמת ולגמרי מזמין מכל הלב את מי שחושב שפוסט שלי לקה בפשטנות יתר להגיב. בטח מי שחושב שיש רעיונות כלכליים מתקדמים שיכולים לקדם את הדיון.