ומה הסיפור של אירלנד?

(982 מילים)

המון דברים מעניינים בדו"ח השנתי של בנק ישראל. כמה דברים שתפסו את עיני:

 

מה אתם אומרים על אירלנד?

123

השינוי במיקום בהחלט מרשים. מהמדינה עם שיעור העוני היחסי הגבוה ביותר לפני מסים ותשלומי העברה, למדינה עם רמות עוני כמעט סקנדינביות, ובמצב יותר טוב משוודיה למשל. אז השינוי במיקום מרשים, אבל השינוי ברמות האבסולוטיות לא פחות ממדהים. ממצב שבו כ 40% ממשקי הבית מוגדרים כעניים, מערכת המיסוי ותשלומי ההעברה באירלנד יוצרת מצב שבו פחות מ 10% ממשקי הבית מוגדרים כעניים.

"אבל תראו את שוודיה" זו לא תשובה

זה גרם לי לחשוב על טענה שאני שומע לא מעט. לפי הטענה הזו, איגודים מקצועים, גם אם ההשפעה שלהם על אי השיוויון בשכר מוגבלת (למרות שזו צפויה להיות השפעתם העיקרית), הם מהווים כוח פוליטי משמעותי לחלוקה מחדש של ההכנסות באמצעות מערכת המס. כל מי שעוקב אחר המערכת הפוליטית האמריקאית ימצא את הטענה הזו, לפחות על פניה, משכנעת.

הגרף הבא מעיף מבט ראשוני ברעיון הזה עבור מדינות ה OECD. על הציר האופקי – שיעור העובדים המאוגדים במדינה. על הציר האנכי – אחד פחות היחס בין שיעור העוני היחסי לפני מיסוי והעברות ושיעור העוני היחסי אחרי מיסוי והעברות. כלומר, הציר האנכי מתאר את הפחתת העוני האחוזית כתוצאה מחלוקה מחדש על ידי הממשלה. למשל, בטורקיה זו ירידה של בערך 10% (משיעור עוני של כ 20% לשיעור עוני של כ 18%), ובדנמרק ירידה של כ 80% (משיעור עוני של כ 25% לשיעור עוני של כ 5%). כרגיל, כל הנתונים, החישובים והלינקים למידע הרלוונטי, כאן. אנא בידקו אותי.

מחד, יש מתאם חיובי שקופץ מיד לעין (וכן, הוא מובהק סטטיסטית). מאידך, המתאם החיובי מושפע מאד, למעשה – הוא תלוי לגמרי, במדינות בפינה השמאלית תחתונה – ישראל, מקסיקו, קוריאה הדרומית, וטורקיה. בתוכן, קוריאה יוצאת דופן כי שיעורי העוני בה נמוכים עוד לפני התערבות הממשלה. כשמסירים את המדינות האלו מהמדגם, הקו שטוח. (בשפה טכנית – ללא המדינות האלו, קו רגרסיה מעלה שיפוע של אפס עם סטיות תקן קטנות יחסית, כלומר – אפס מדוד היטב, ולא רק אפס בגלל רעש). כמובן שזה לא ניתוח רציני, אבל לפחות במבט שטחי קשה למצוא קשר בין איגודים ובין האגרסיביות של ממשלות בחלוקה מחדש. למעט בקבוצת מדינות שישראל בתוכן, שבהן מיסוי והעברות משפיעים מעט מאד על שיעורי העוני, וגם שיעור ההתאגדות של עובדים נמוך למדי, הקשר בין איגודים ובין האגרסיביות של הממשלה בכל הנוגע לחלוקה מחדש לא קופץ לעין.

מעמד הביניים?

בנק ישראל עורך השוואות מעניינות מאד בין ישראל לשאר מדינות ה OECD בנוגע להוצאה הממשלתית למטרות אזרחיות. תמיד צריך לקחת את ההשוואות האלו בזהירות רבה מאד, אבל אני אפסיק לחזור על עצמי לפני שאהפוך למשחק שתיה של סטודנטים בקולג' (שוט טקילה כל פעם שהוא אומר "דמוגרפיה שונה", שני שוטים כשהוא אומר "אג"ח מיועדות"?). אבל ממצא אחד בכל זאת קפץ לי לעין.

קודם כל, הממשלה בישראל, ככל שהוצאות הממשלה כאחוז מהתוצר מהוות מדד, קטנה למדי יחסית ל OECD. לא זו אף זו – מדינת ישראל מוציאה יותר מהממוצע על תשלומי ריבית של הממשלה על החוב שלה (בערך אחוז תוצר יותר) והרבה יותר מהממוצע על ביטחון (בערך 5% תוצר יותר). זה משאיר מעט מאד למה שנקרא "ההוצאה הציבורית האזרחית", שזה כלל השירותים שהממשלה מספקת – בריאות, חינוך, רשת ביטחון חברתית, וכו'. ההוצאות של ממשלת ישראל על מטרות אלו נמוכות מהממוצע ב OECD ב 11.6% תוצר. בשקלים של 2015 מדובר בערך ב 150 מיליארד שקל. שוב – יש פה המון אותיות קטנות, וכמה בינוניות, אבל בואו נזרום.

עד כאן אין שום חדש. אבל מה שכן מעניין זה שבנק ישראל בדק מה משקי הבית בישראל מקבלים פחות לעומת מקביליהם ב OECD. ובכן, לפי בנק ישראל 80% מההבדל בין ישראל לממוצע ה OECD הוא ההבדל ב"תשלומי ההעברה החברתיים". רק 15% מההבדל נובע מהבדלים בשירותים כמו חינוך ובריאות.

למה זה מעניין? כי זה יכול לתת מושג על איך ישראל הייתה נראית אילו היה נסגר הפער הזה מול ה OECD. אם ההוצאה הציבורית האזרחית בישראל היתה דומה לממוצע של המדינות המפותחות, שירותים ממשלתיים כמו חינוך, בריאות, שיטור, בתי המשפט, וכו', היו אמנם מגדילים את תקציבם, אבל במידה צנועה למדי. מה שהיה גדל משמעותית זה הקצבאות. כלומר, זה לא מדויק לטעון שהפער בהוצאה האזרחית בין ישראל לממוצע של המדינות המפותחות הוא הסיבה לכך שבישראל בתי הספר לא משהו, הזקנה במסדרון בבתי החולים, כולם חייבים לקנות ביטוח בריאות פרטי, התשתיות בקאנטים, וכו'. לא. הפער בהוצאה האזרחית מול שאר מדינות ה OECD הוא ברובו המכריע פערים בתשלומי העברה. ההבדלים ברמת בתי הספר, ככל שאלו קיימים, אולי נובעים מסדרי העדפות פנימיים, ואולי מהבדלים ביעילות בשימוש במשאבים, אבל לא כל כך מהבדלים בסך ההוצאה האזרחית.

תשלומי העברה עוזרים בעיקר למשקי בית עניים. קשה לדעת בודאות איך ישפיע גידול בתשלומי ההעברה על משקי בית ממעמד הביניים בישראל, כיוון שהם לא רק נהנים מתשלומי העברה, אלא גם מממנים אותם במיסים שהם משלמים. סביר להניח שחלקם יצאו נשכרים, חלקם יפסידו, ועבור חלק גדול מהם ההשפעה נטו תהיה קטנה. מי שיכולים להינות משמעותית מתשלומי ההעברה הם משקי הבית העניים, שכמעט ולא משלמים מיסים ישירים כלל (הם משלמים מיסים עקיפים), וזכאים לתשלומי העברה משמעותיים. כך או כך – זה ההבדל הגדול בין ישראל ומדינות מפותחות אחרות. לא בתי ספר, לא בתי חולים, לא כבישים. בעיקר קצבאות.

וזה מזכיר לי דיון קלאסי…

יש מתאם מובהק וברור בין גודל הממשלה ובין מידת האי שיוויון בחתך רוחב של מדינות. הנה גרף באדיבות יוסי זעירא:

123

כיוון הסיבתיות המתבקש, וזה שזעירא מתמקד בו, הוא שממשלה גדולה מצמצמת אי שיוויון. אין לי כמעט ספק שזה חלק מהסיפור. אבל כיוון סיבתיות אפשרי נוסף הוא שבמדינות שבהן יש שיוויון רב מלכתחילה, קיים אקלים פוליטי שבו אזרחים רבים תומכים בממשלה גדולה, כיוון שהם מרגישים שכולם תורמים את חלקם. מה אפשר ללמוד מהסיפור הישראלי בהקשר הזה?

כאמור, רוב הפער בין ישראל לממוצע בשאר המדינות המפותחות הוא בגודלם של תשלומי ההעברה. כדי להתקרב לממוצע הזה יהיה צורך בעלאת מיסים משמעותית, אפילו אם תקציב הביטחון ייחתך בחצי מחר. איך שלא הופכים את זה, שתי קבוצות שאינן חלק מהמיינסטרים הישראלי  – החרדים והערבים – יהנו בצורה לא פורפורציונאלית מהקצבאות האלו. אז כן, אין לי כמעט ספק שבישראל ממשלה גדולה יותר הייתה מפחיתה את מידת האי שיוויון. אני משוכנע שכיוון הסיבתיות הזה קיים במציאות. אבל אני חושב שגם כיוון הסיבתיות ההפוך פועל כאן: קיומן של שתי קבוצות באוכלוסיה שהן עניות מאד, ושסביר שיהנו מחלק משמעותי מגידול בחלקה של הממשלה בתוצר, מקטין את הנכונות של ישראלים רבים לשלם מיסים גבוהים יותר עבור קיומה של ממשלה גדולה יותר.

מודעות פרסומת

10 תגובות בנושא “ומה הסיפור של אירלנד?”

  1. הי אסף,
    תודה על הפוסט המעניין!

    יש משהו מאוד מטעה בלהסתכל על מדדים "לפני ואחרי מסים ותשלומי העברה". הסיבה היא שהרוב הגדול של תשלומי ההעברה, לפחות ב OECD, הולכים לתשלום פנסיות, ראה עמוד 7 כאן:
    http://www.oecd.org/eco/public-finance/49417295.pdf

    המשמעות: נניח שיש לך שתי מדינות זהות לחלוטין פרט להבדל אחד: במדינה הראשונה מערכת הפנסיה היא ציבורית לחלוטין, ובמדינה השניה מערכת הפנסיה היא פרטית לחלוטין (נניח שלמרות זאת, תשלומי הפנסיה הם זהים בשתי המדינות). אם נמדוד את שיעור העוני במדינות האלה לפני תשלומי העברה, נקבל ששיעור העוני במדינה הראשונה הוא הרבה יותר גבוה משיעור העוני במדינה השניה, למרות שבפועל המדינות זהות לחלוטין. הסיבה היא שבמדינה הראשונה כל הקשישים יספרו כאילו הם לא מקבלים פנסיה בכלל ולכן אוטומטית יספרו כעניים, בעוד שבמדינה השניה כל הקשישים יספרו כאילו הם כן מקבלים פנסיה.

    זאת אומרת שאם רוצים לעשות השוואות שיש להן איזשהי משמעות, צריך קודם כל לנטרל את רכיב הפנסיה בתשלומי ההעברה. דרך אחת לעשות את זה היא להסתכל על מדדים שלוקחים בחשבון רק אנשים בגיל העבודה.

    מתוך מה שנשאר מתשלומי ההעברה אחרי שמנכים את הפנסיה, החלקים הגדולים הם דמי אבטלה, קצבאות נכות וחופשות לידה.
    לגבי דמי האבטלה: המשמעות היא ששיעור העוני לפני תשלומי העברה יראה גבוה יותר במדינות שיש בהן אבטלה גבוהה יותר, ללא שום קשר לשאלה עד כמה תשלומי ההעברה מחלקים מחדש את העושר במדינה – שים לב שדמי אבטלה לא מחלקים מחדש את העושר, אלא מעבירים כסף מבן אדם בתקופה שהוא עובד לאותו בן אדם בתקופה שהוא מובטל, ע"י סוג של ביטוח. בפרט, אנשים עם משכורת גבוהה מקבלים דמי אבטלה גבוהים יותר כשהם מובטלים מאשר אנשים עם משכורת נמוכה. לכן, ראוי לנטרל גם את דמי האבטלה מהחשבון.
    לבסוף, חופשות לידה אמנם מחלקות מחדש, אבל לא מהעשירים לעניים אלא מכל האוכלוסיה למשפחות שעושות ילדים. כלומר, אם רוצים לבדוק (כמו שעשית) את ההשפעה של איגודי עובדים על חלוקה מחדש מעשירים לעניים, יכול להיות שצריך לנטרל גם את הרכיב הזה.

    בקיצור, נראה לי שהמדדים שבנק ישראל הסתכל עליהם הם לחלוטין לא רלוונטיים לשאלות של חלוקה מחדש מעשירים לעניים.

    אהבתי

    1. זו נקודה מצוינת, אבל אני לא לגמרי מסכים שהצעד הנכון הוא לנטרל לחלוטין את תשלומי הפנסיה. קשישים הם קבוצה חשובה מאד של עניים. אני מסכים שזה ששוודים ונורבגים יודעים שהמדינה תיתן להם פנסיה נדיבה יחסית בזקנתם גורם להם לחסוך פחות בעצמם (בתור כלכלן ינדו אותי מהמקצוע אם אני אטען אחרת…). לכן לא מדויק לחשוב עליהם כעניים ברוטו בהכרח. הם פשוט חסכו דרך הממשלה. עד כאן, אני איתך.

      אבל לנטרל את תשלומי הפנסיה לחלוטין זה להניח שכל אותם קשישים היו מצליחים לחסוך בעצמם כך שהם היו מקבלים בדיוק את מה שהם מקבלים מהממשלה כיום. ואת זה קשה לי לקבל. אפילו אם תשלומי הפנסיה הממשלתית פרופורציוניים להכנסה שלהם מתקופת העבודה, קשה להאמין שאין בפנסיה הממשלתית שום אלמנט של חלוקה מחדש. השאלה הקשה היא עד כמה הפנסיה הממשלתית מעבירה כסף מעשירים לעניים, וזו שאלה קשה כי קשה לדעת כמה אנשים היו חוסכים אלמלא הפנסיה הממשלתית.

      ושאלה עוד יותר קשה, אם כי יותר פילוסופית ופחות טכנית, היא איך צריך לחשוב על חיסכון כפוי בתור אמצעי לחלוקה מחדש? האם זו חלוקה מחדש? אם נניח (וזו הנחה סבירה מאד) שאנשים לא יחסכו בעצמם מספיק לימי פרישתם, האם חיסכון כפוי הוא אמצעי של חלוקה מחדש?

      Liked by 1 person

      1. אני מסכים שיש בפנסיה רכיב של חלוקה מחדש. אם יש דרך מעשית להשיג נתונים שנותנים לפנסיה בדיוק את המשקל הראוי אז זה מצוין. אחרת, אני חושב שנטרול הפנסיה יתן תוצאה יותר מדויקת מאשר לקיחת הפנסיה בחשבון (למרות ששניהם רק קירובים).

        אהבתי

  2. אי אפשר להוסיף תמונה אבל הרעיון שהצעת בגרף הבוחן את המתאם בין שיעור ההתאגדות לעוני של להוריד את ישראל, קוריאה, טורקיה וצי'לה תקף גם לגרף של זעירא, גם שם הקו מתיישר.(לפי נתוני הOECD לשנת 2011)

    אהבתי

  3. האם יש דרך להסתכל על חלק מתקציב הבטחון כהוצאה אזרחית?
    הרי פנסיות תקציביות, גלי צה"ל ומורות חיילות (ותחומים לא צבאיים אחרים במשהב"ט) אינם טנקים.

    אהבתי

    1. יש בזה משהו. האם תשלומים לנכי צה"ל הם הוצאות ביטחון? פנסיה תקציבית זה קצת באמצע, אבל אולי גם אפשר לשאול. כן. שאלות טובות.

      אהבתי

      1. יוני – פנסיה תקציבית של אנשי צבא היא הוצאה צבאית מובהקת (בעיני זה חלק מהשכר והתנאים של אנשי הקבע, שאותם אי אפשר להפריד מההוצאה הביטחונית)
        לגבי נכי צה"ל – פה צריך לבדוק כמה מהם נפגעו בפעילות צבאית (לחימה ואימונים) וכמה נפגעו בפעילות אזרחית (חייל שנפגע בתאונת דרכים כשהוא נהג שיכור בחופשה הוא בעיני פשוט נכה רגיל שמקבל תנאים יותר טובים כי היה לו ביטוח טוב)
        אור – נקודה מעניינת, למרות שבעיני זה יותר עניין של שני דברים: יכולת הזדהות עם האוכלוסיות והמצב שלהן ומחשבה על 'מה הסיכוי שלי ליפול למצב הזה ולהזדקק לשירות הזה'

        אהבתי

  4. אגב, לגבי ההערה האחרונה שלך:
    "קיומן של שתי קבוצות באוכלוסיה שהן עניות מאד, ושסביר שיהנו מחלק משמעותי מגידול בחלקה של הממשלה בתוצר, מקטין את הנכונות של ישראלים רבים לשלם מיסים גבוהים יותר עבור קיומה של ממשלה גדולה יותר"

    כנראה שמה שמשפיע פה הוא לא רק שיש קבוצות עניות שיהנו מחלק מחלק משמעותי מתקציבי הרווחה, אלא גם שהקבוצות האלה – החרדים והערבים – הן קבוצות מאוד לא פופולריות בלי שום קשר למידת העוני שלהן.

    אני חושב שפול קרוגמן, בספר the conscience of a liberal, העלה רעיון דומה על ארה"ב: הוא טען שאחת הסיבות העיקריות שבהן יש התנגדות חזקה למדינת רווחה בארה"ב הוא שמי שיהנה ממנה הכי הרבה יהיו השחורים.

    Liked by 1 person

  5. נראה לי שרוב ההבדל הוא שבמדינות אחרות נותנים כסף ובישראל נותנים הנחות. אם היו נותנים כרטיס עם כסף שישמש רק לנושאים בהם נותנים הנחה סביר להניח שישראל לא הייתה כל כך גבוה במדד העוני

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s