איפה כלכלנים טעו בנושא סחר בינלאומי?

(958 מילים)

כדי לקצר, נתחיל רק לפני עשרים וקצת שנים. יכולתי בקלות להתחיל הרבה לפני ולצופף את הדוגמאות.

 

בשנת 1994 יצא לאור בארה"ב הספר "הבחירה – משל על סחר חופשי ופרוטקציוניזם". המחבר, ראס רוברטס, תומך נלהב של סחר חופשי ואיש ימין כלכלי מובהק, תיאר את הספר כך:

I wanted to make the case for trade without lying about it.” Roberts said. “There are a lot of downsides to trade, and I tried to make those vivid in the book. As vivid as I tried to make the upsides.

דבריו של לא אחר ממילטון פרידמן מופיעים על כריכת הספר: "מרתק". כ 100,000 עותקים מהספר נמכרו, והוא מופיע בלא מעט סילבוסים בקורסים רלוונטיים. אלא שלמעט כישרון כתיבה ניכר, לא היה בספר הזה הרבה חדש. כל ספר לימוד בכלכלה* מסביר שהקייס לטובת סחר חופשי הוא שהתועלת הכספית שיפיקו אלו שירוויחו מהפתיחה לסחר תהיה גדולה יותר מהנזק הכספי שייגרם לאלו שיפסידו, אבל בהחלט סביר שיהיו מי שיפסידו.**

123

 

הלאה. עשור קדימה. בשנת 2004 גרגורי מנקיו, קיבל הזדמנות נפלאה להתחרט על החלטתו לקחת שנתיים של חופשה מהמשרה שלו כפרופסור לכלכלה בהארווארד ולהנהיג את המועצה הכלכלית המייעצת לג'ורג' בוש. בזמן מסיבת עתונאים שבה נשאל על עמדת הממשל בנושא אאוט-סורסינג לחו"ל (חברות אמריקאיות שמקימות, למשל, מרכזי תמיכה טלפוניים בהודו), מנקיו דיקלם את מבוא א':

I think outsourcing is a growing phenomenon, but it's something that we should realize is probably a plus for the economy in the long run… That doesn't mean there's not dislocations; trade always means there's dislocations. And we need to help workers find jobs and make sure to create jobs here.

הכל כרגיל. בטוווח הארוך, למשק כולו, התופעה הזו חיובית, אבל בוודאי שיהיו מפסידים מהעניין ויש לסייע להם. בתגובה, כל פוליטקאי שני בארה"ב הזדעזע מהרוע הטהור בדבריו של מנקיו. (שמצידו, כתב את התגובה המעניינת הזו).

הלאה. עוד עשור קדימה. בשנת 2016, דיוויד אוטר, מחשובי הכלכלנים שפעילים כיום, מתראיין לפודקאסט המפורסם-אבל-יא-ראבק-תמיד-ארוך-מדי של ראס רוברטס, שהזכרתי כאן קודם. בשיחה המאד מאד מומלצת ביניהם, אוטר מדבר על סדרה של מחקרים שלו ושל כמה שותפים בנושא ההשפעות של הסחר עם סין על העובדים בארה"ב. כמה ציטוטים נבחרים (ההדגשות שלי):

almost any conventional economic theory, including the ones I subscribe to, will tell you that [international trade is] going to improve aggregate welfare–the ability to focus on your comparative advantage makes all countries better off in aggregate…

Really the point of our paper: it's not about the net job losses. It's really about the degree of concentrated loss. Right? Even if the gains are positive in all likelihood on net… at least to a subset of people [it meant] losing career employment and not being able to find good alternatives. And that's what we're trying to draw attention to.

The other part, the calculus, which is the net gains are very likely positive. However, the distributional costs, which we've always known about in theory but hadn't seen a lot in practice, we now saw that very, very clearly.

כפי שאומרים הגויים – you could have knocked me down with a feather. יכול להיות שהוא אומר, האצבעות רועדות כשאני כותב את המילים, שסחר בינלאומי הוא מועיל ברמה האגרגטיבית, אבל יש כאלו שירוויחו וכאלה שיפסידו? זו מהפכה אמיתית! היא מצדיקה לפחות כתבה של אורי פסבוסקי בכלכליסט, שיסביר שהמחקרים החדשים האלו גורמים ל"חשבון נפש בקרב כלכלנים". אחרי הכל – מי יכול היה לתאר לעצמו שסחר בינלאומי עלול לגרום גם למפסידים?!

(להגנתו של פסובסקי, החיבור הזה של אוטר ושותפיו למחקר היה פחות חד מאשר הראיון שציטטתי כאן, ומי שלא מכיר את הספרות, ואוהב שהכל ייראה כמו מהפכה, יכול היה לקבל את הרושם שפסובקי קיבל מהחיבור שלהם.)

כן. תיאוריה.

ועוד מילה על המהפכה וחשבון הנפש בעקבות המאמרים של אוטר ושותפיו. כבר כתבתי כאן על המסר החשוב שעולה מהמחקרים האלו. אבל הנה ציטוט מושלם של אוטר שמסביר את העניין: הבעיה לא הייתה שכלכלנים דבקו בתיאוריה, והתעלמו מהנתונים, אלא להיפך! הם תמיד ידעו שבתיאוריה סחר אמור לגרום למרוויחים ומפסידים, אבל בנתונים האמריקאים עד סוף שנות התשעים פשוט לא כל כך ראו את זה. התיאוריה חזתה שייתכן שיהיו גם מפסידים מסחר, אבל הנתונים פשוט לא מצאו אותם:

We knew it could happen, but it wasn't very visible. It wasn't just going on that way. So I think people began to think, 'Well, you know, this is a theoretical curiosity,' like a Giffen good, right?… Like we know about it on the blackboard but we don't see it in real life

כלומר, ובניגוד מוחלט להאשמות, אם בכלל צריך להאשים את הכלכלנים במשהו, זה דווקא בזה שהם התעלמו מהתיאוריה, והתמקדו בנתונים. אני לא לגמרי מסכים גם עם ההאשמה הזו, כמו שהדוגמאות שהבאתי מראות. ובכל מקרה היא תקפה רק לניתוחים אמריקאיים (אוטר עצמו מסביר, למשל, שגרמניה מאד שונה בהקשר הזה, ואני מוסיף – גם ישראל!). אבל מה שמאד משונה בעיני זה שההאשמה שמטיחים בכלכלנים עכשיו היא הפוכה. כאילו הם התעקשו על התיאוריות שלהם, והתעלמו מהמציאות. כפי ששנו רבותינו:

איפה כלכלנים טעו?

עכשיו אני נכנס לטריטוריה ממש מסוכנת – למה, נדמה לי, אנשים כל כך צמאים לגלות שסחר בינלאומי הוא בעצם דבר רע, ושהכלכלנים תמיד שיקרו או טעו בנושא? אני מאמין שחלק מזה באשמת הכלכלנים שעוסקים בנושא. כן, גם אני עשיתי את הטעויות האלה.

לצד הדיון החשוב והרציני ביתרונות והחסרונות של חשיפה לסחר, יש גם לא מעט אי הבנה של הנושא. אני מתעסק בזה הרבה שנים, מול תלמידים ובסתם שיחות סלון, וזאת לדעת: המודל של רבים וטובים בנוגע לסחר בינלאומי הוא "מודל שתי החנויות". יש צרכן ישראלי, שאת הכסף שלו מקבל מאיזה מקור חיצוני לא מוגדר, והצרכן הזה צריך לבחור בין שתי חנויות: חנות "ישראל" שבה קונים מוצרים מקומיים, אולי יקרים מעט, וחנות "חו"ל" שבה קונים מוצרים בזול. מי שאכפת לו מפרנסתם של עובדי ובעלי חנות "ישראל" יסכים לשלם קצת יותר כדי לתמוך בהם, ולכן יקנה בחנות "ישראל". וגם, אם נטיל מכס על חנות "חו"ל", יותר אנשים יקנו בחנות "ישראל", וכך עובדי ובעלי החנות ירוויחו, גם אם הצרכנים יאלצו לשלם קצת יותר. המתח, לפי המודל הזה, הוא בין הצרכנים ובין העובדים. מה שלא תהיה המסקנה שלכם לגבי המדיניות הרצויה – זו דרך לא נכונה לחשוב על סחר בינלאומי, ושום ממצאים חדשים על ההשלכות של סחר בינלאומי לא יקימו את הטעות הזו לתחייה.

עכשיו, יכול להיות שכלכלנים קצת יותר מדי נהנו לעסוק בבורות של אנשים שחושבים את עצמם מחוכמים בנושאי סחר – פול קרוגמן עשה חיים משוגעים בשנות השמונים והתשעים בדיוק על הקטע הזה. גם אני מודה באשמה, ולומד את הלקח לעתיד. נדמה לי יש מי שנעלב, ושעדיין מקווה בכל ליבו שזה בכלל הכלכלנים שטעו כל הזמן, והכל חוזר עליהם, וגו'. כלומר, נדמה לי שמה שאנשים מקווים לגלות זה לא רק שסחר בינלאומי בעצם מזיק, אלא שאי ההבנה שלהם, שהיה מי שנהנה להסתלבט עליה, היא בעצם האמת. דווקא המתסלבטים הם אלו שטעו כל הזמן.

אז, הלקחים שלי:

  1. פחות להסתלבט
  2. המסר החשוב ביותר להעביר בנושא סחר בינלאומי הוא לא שסחר חופשי הוא רצוי (למרות שאני חושב שזה גם מסר חשוב). המסר החשוב הוא שאחרי פתיחה לסחר, מי שמחסל את מקומות העבודה של עובדי הטקסטיל הישראלים הם לא עובדי הטקסטיל הסינים, אלא המהנדסים הישראלים. אחרי שזה יובן – אפשר להתחיל לדבר ברצינות על ההשפעות האחרות של סחר (מחירים זולים, צמיחה בתמ"ג, גידול אפשרי באי שיוויון, אנשים שלעולם לא ימצאו עבודה חדשה) ועל מה נכון לעשות ואיך.

אי אפשר לסיים פוסט כזה בלי הפנייה לכאן. אבל יותר חשוב – אם אתם רוצים להכיר על קצה קצהו של המזלג את המחקר הכלכלי על הקשר בין סחר בינלאומי ובין אי שיוויון, ויש לכם יותר מדי זמן פנוי, אז חלק א', וחלק ב'. ואולי גם חלק ג'.

________________________________________________

*אגב, אני לא סתם זורק פה "כל ספר לימוד". במשך שנתיים לימדתי את הקורס לבוגר בסחר בינלאומי באוניברסיטת מישיגן, ואחד הבונוסים הנחמדים הוא שמו"לים שולחים לך ספרי לימוד במתנה. עברתי על כל הספרים שיכולתי למצוא – בכולם, ללא יוצא מן הכלל, כך מובאים הדברים.

**אגב, בקורס המבוא אפילו מזייפים קצת את המודל הריקרדיאני כדי להעביר את המסר הזה, למרות שהמודל הריקרדיאני דווקא לא חוזה אותו. במודל הריקדיאני יש רק עובדים, שכולם זהים זה לזה – המודל לא יכול להגיד כלום על חלוקת הכנסות. ולמרות זאת, ובעיוות נסלח בהחלט, מנצלים אותו כדי להסביר את ההשפעות השליליות שיש לסחר על עובדים בענפים מסוימים.

 

Advertisements

14 תגובות בנושא “איפה כלכלנים טעו בנושא סחר בינלאומי?”

  1. מה שכלכלנים לא חזו זה את ריבית האפס המתמשכת, שיש לה קשר הדוק לעליית סין כיצרנית כל דבר שאינה מוכנה לצרוך באותה מידה שהיא מייצרת. בן ברננקי תולה את האשמה למיתון העולמי ולריביות האפס בקדחת החיסכון הסינית. וזה בהחלט קשור לסחר בינלאומי.

    אהבתי

    1. שאלה היפותטית: נניח שבמדינה אסייתית קטנה, ענייה ומוכת אבטלה, 40% מכח העבודה עוסק בחקלאות של אורז וסויה. יש במדינה מכס על יבוא שמגן על חלקאות זו. הממשלה מחליטה להסיר את המכס וההגבלה, ואז נכנס תאגיד סיני לשוק ומוכר את האורז והסויה שלו במחיר 50% זול יותר מאשר המחיר שבו נמכר הסויה והאורז המקומיים. כמובן שרובם ככולם של העובדים יפוטרו. אומנם הם יוכלו לקנות מעכשיו סויה ואורז יותר בזול, אך הם נשארו ללא עבודה. הסיכוי של אותם עובדים להשיג עבודה חדשה בטווח הקצר והבינוני הוא נמוך, והם עלולים משום כך להדרדר לעוני מסוכן. גם אלו שימצאו מיד עבודה חדשה, שכרם יישאר דומה, וכל הרווח שלהם ממהלך פתיחת הסחר הוא שהם יכולים לקנות אורז וסויה יותר בזול.
      מה אני בדיוק מפספס כאן?
      תודה

      אהבתי

      1. הי מאנו2,

        הנה ניסיון בקיצור נמרץ:

        1. סחר הוא טכנולוגיה: נניח שמישהו במדינה שאתה מתאר היה ממציא מכונה חדשה – טרקטור משוכלל למשל – שהיה יכול לעשות את העבודה של 200 חקלאים. כתוצאה, מחירי האורז והסויה היו יורדים משמעותית, ועובדים רבים היו מאבדים את מקום עבודתם. בדיוק כמו במצב של פתיחה לסחר בינלאומי. בוודאי שיש מרוויחים ומפסידים, לפחות בטווח הקצר, אבל זה כמעט המקור היחיד שאנחנו מכירים לשיפורים ברמת החיים. מה גם שהניסיון ההיסטורי מראה שהכנסת טרקטורים לחקלאות הייתה תרומה אדירה לרמת החיים של כמעט כולם, אולי כולם. מדוע שסחר יהיה שונה?

        2. בוודאי שיש מרוויחים ומפסידים. מי שיודע לנהוג בטקטור ירוויח, ומי שיודע רק להפעיל חרמש יפסיד. ופה עלולה לקפוץ לך האינטואיציה המוטעה שבמקרה של סחר בינלאומי, המרוויחים הם היצרנים בחו"ל, ולא עובדים אחרים באותה המדינה. ובכן – זו אינטואיציה שגויה. האורז והסויה הזולים מחו"ל לא מגיעים למדינה במתנה, אלא בתמורה למשהו. המשהו הזה שנשלח בתמורה הוא הייצוא. לכן, כשפותחים את המשק לסחר, מי שמרוויח הם אלו שעובדים בענפי הייצוא, ומי ש(אולי) מפסיד, הם אלו שעובדים בענפי הייבוא.

        הנה הסבר יותר מפורט:
        https://orikatz.wordpress.com/2013/02/10/trad/

        אהבתי

      2. האמת היא שיש תשובה הרבה יותר פשוטה, שחוזרת למודל של ריקרדו. ראשית, בכלל לא ברור האם למדינה הקטנה יש באמת חסרון יחסי בייצור אורז וסויה. מה יקרה כשהשוק יפתח? דבר ראשון, כנראה תהיה שחיקה של ערך המטבע. אם יש יתרון יחסי או חסרון יחסי, תהיה ריאלוקציה כמו במקרה הסטנדרטי שאנחנו חושבים עליו. בכל מקרה, זה שפער המחירים בין המחיר המקומי למחיר חו"ל הוא גדול מאוד לא הופך את המקרה הזה לבעייתי במיוחד. האפקט מסדר גודל ראשון הוא לא של חיסול חקלאות האורז, אלא של פיחות.

        בכל מקרה, צריך לזכור שמנגנון שערי החליפין הוא חלק מרכזי בשיווי המשקל, בזכותו רוב השינויים הופכים להיות רציפים וקלים יותר. זה נמצא כבר בניתוח של ריקרדו. בעבר לימדתי את הניתוח הזה בקורס בהיסטוריה של מחשבה כלכלית. במבוא ב לא מדברים על זה, וכלכלנים לא תמיד מודעים לכך, אבל הסיפור שלו מבוסס על פעולת ה-price-specie-flow mechanism.

        Liked by 1 person

      1. 🙂
        באמת חשבתי לשים לינק, כי יש שם ציטוט די מושלם על זה שכלכלנים תמיד אמרו שיהיו מפסידים… אבל דוגרי – אחד הטורים המבולבלים של קרוגמן. לא? פשוט לא לגמרי ברור מה הוא רוצה.

        אהבתי

      2. הוא קצת גולש אבל בעיקר נראה שמכניס את הנושא לפרדיגמה הקיינסיאנית הרגילה שמתייחסת למצב של ביקושים נמוכים מהרצוי במשק. כל שאלה כלכלית במצב כזה צריכה להיבחן פעמיים. פעם לפי השיקולים הרגילים ופעם לפי השאלה – האם יגברו הביקושים או יקטנו. הדוגמה הקלאסית שלו היא רעיון להכין את הצבא להתגונן מפני פלישה ממאדים. רעיון כלכלי נוראי במצב רגיל אבל רעיון כלכלי לא רע בשעת שפל, כי מגביר את הביקושים.

        Liked by 1 person

  2. אני דווקא רוצה למשוך תשומת לב למה שנראה לי כתפוח האדמה הלוהט בראיון של אוטר ורוברטס:
    הועלתה השערה שהסיבה ש"פתאום" רואים את האפקט השלילי של הסחר הבין-לאומי היא ירידה בגמישות של שוקי העבודה, שבתורה נגרמת משינויי התמריצים של העובדים בעקבות הגדלת מערכת הרווחה.
    כלומר: מערכת הרווחה תורמת ל / מקבעת את המצב של המפסידים מהסחר הבין-לאומי!
    זו נראית לי השערה שהיא די שנוייה במחלוקת, ונדמה לי שברשימת הלקחים צריך גם להופיע הצורך לדבר יותר על הויכוחים בתוך המקצוע ולא רק על הקונצנזוס. אני יודע שבאופן אישי, הדברים שאני קורא/שומע (שלך ושל אחרים) שבהם הנושאים האלו עולים הן המקורות שמהם אני לומד הכי הרבה.

    אהבתי

    1. אני מסכים ששאלה מעניינת היא מה שונה בארה"ב, ומקשה על אנשים שאיבדו את מקום עבודתם בגלל סחר למצוא מקום עבודה אחר. כלומר, זו שאלה לא פחות, ואולי יותר מעניינת מאשר השאלה מה שונה בסחר.

      לא השתכנעתי מהתשובה של רוברטס (וגם אוטר כנראה לא). אבל השאלה עצמה חשובה.

      אהבתי

  3. נראה לי שהטעות העיקרית של שכלכלנים כאן היא הטעות שרודריק אוהב לדבר עליה, וגם אתה הזכרת בבלוג פעם: כלכלנים מדברים בינם ובין עצמם על החסרונות של סחר בינלאומי ועל ההשפעות שלו על אי-שוויון, אבל אם עיתונאי יתקשר פעם לכלכלן וישאל אותו מה דעתו על הסכם סחר, הוא יגיד "סחר חופשי זה מצוין", במקום להסביר את כל הצדדים של הסוגיה שכלכלנים מכירים.

    כשזה המצב, אין מה להתלונן על כתבות כמו של אורי פסובסקי.

    אהבתי

  4. אני אסתכן ואניח שלא קראת את הספר הזה:Cities and the Wealth Nations של Jane Jacobs. בעיני כל השיח על סחר בינלאומי מתעלם מכך שהמאיצים העיקריים לכלכלה נמצאים דווקא בסחר הפנים ארצי בין ערים (גם בין ערים יש יבוא וייצוא), אבל בגלל שכולם מתייחסים בכלכלה אל מדינות כאל היחידה הכלכלית הבסיסית, עושים טעויות קולוסליות.

    אהבתי

      1. אז אם קראת אפשר לשאול – למה ממשיכים להתעלם מהמסקנות של הספר הזה בנוגע למאיצים העיקריים של הכלכלה, כמו גם התעלמות מההשפעה ההרסנית של מטבע מקומי אחד לישויות כלכליות שונות בחוזקן (ערים)?

        אהבתי

      2. שאלה טובה… אני משער שהתשובה היא שככל שזה ספר נפלא, הוא לא הדבר היחיד שנאמר בנושא.

        בקשר למטבעות מקומיים – זה דווקא תחום שהיה פעם די פעיל בכלכלה (optimal currency area), ואז הוא קצת נעלם, ולאחרונה בגלל הבעיות באיחוד האירופי הוא חוזר לאופנה.

        אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s