דת וכלכלה

(511 מילים)

"יו"ר אחת מתת הועדות בקונגרס, רפובליקאי, הסביר שההתחממות הגלובאלית לא יכולה להיות בעיה, כי אלוהים הבטיח לנוח שלא יהיה עוד מבול… כעת אנחנו במהלכו של משבר פיננסי… חלק גדול ממנו נובע מאמונה דתית פנאטית במה שנקרא 'השערת השווקים היעילים'. זו פנטיות לשמה, [והיא הייתה] דומיננטית בקרב כלכלנים… האם זה מאד שונה מ'אלוהים הבטיח לנוח'?" (נעם חומסקי, בראיון לבי.בי.סי)

חומסקי, שכמעט תמיד מעניין לקרוא, הוא אולי דובר מעט פרובוקטיבי מהממוצע, אבל נדמה לי שבנושא זה הוא מייצג תפיסה רווחת: אמונתם של הכלכלנים בעקרונות של המודל הניאו-קלאסי בכלל, ובתבונתו האינסופית של השוק בפרט, היא אמונה דתית פנאטית, כלומר – מוחלטת, ולא מבוססת על דבר למעט להט פנימי.

אבל מה שמעניין בעיני בציטוט הנ"ל של חומסקי הוא לא כל כך הטיעון עצמו, אלא האנלוגיה שבה בחר. הניתוח של חומסקי את בועת הדיור האמריקאית הוא ירחמיאלי במקרה הטוב, והטיעון שלו סתמי, בואכה מטופש: כמובן שהתשובה לשאלה הרטורית שהוא מציג – "האם זה מאד שונה מ'אלוהים הבטיח לנוח'" – היא "ועוד איך שונה". השערת השווקים היעילים – שמתם לב שהיא עדיין מכונה השערה, כן? – על שלל ההסתייגויות והניואנסים שצברה בעשורים של מחקר, התקבלה בצורה כזו או אחרת, עם הסתיגויות כאלה או אחרות, בגלל שמאות או אלפי מחקרים אמפיריים ותיאורטיים העמידו אותה לשלל מבחנים ריגורוזים, חוזרים ונשנים, ומצאו שהיא תיאור לא רע, גם אם בוודאי לא מושלם, של המציאות. יכול להיות שכולם טועים. זו לא השאלה שאני עוסק בה כרגע. אבל אפילו אם כולם טועים, זה בגלל שהמחקר בנושא נכשל, ולא בגלל שכולם הניחו שההשערה נכונה, ולא טרחו לבדוק. זה בדיוק ההיפך מ'אלוהים הבטיח לנוח'.

אבל, כאמור, מה שיותר מעניין מהסתמיות של הטיעון של חומסקי הוא הניגוד בין האופן שבו הוא מתייחס לקונצנזוס המחקרי כשמדובר בחוקרי אקלים ובין האופן שבו הוא מתייחס לקונצנזוס המחקרי כשמדובר בכלכלנים: בעוד שהתנגדות למסקנות של חוקרי האקלים היא פרימיטיביות עם ניחוח דתי פונדמנטליסטי, בכל הנוגע לכלכלה דווקא תמיכה בקונצנזוס המחקרי היא זו שמדיפה ניחוח של קנאות דתית.

מה פשר הפער הזה? חלק ממנו נובע בוודאי מהתנגדות אינסטינקטיבית להון ונציגיו: מה הם מתנגדים לטענות על התחממות גלובאלית, אנחנו תומכים בטענות, ומה הם תומכים בהשערת השווקים היעילים – אנחנו מתנגדים לה. זו עמדה סבירה כנקודת מוצא לדיון – חשד כלפי בעלי שררה הוא אינסטינקט בריא. אבל אינסטינקטים הם  לא דרך להגיע לבירור האמת. עצם העובדה שטענה פוזיטיבית מסוימת על העולם משרתת את האינטרסים של ההון לא הופכת אותה לשגויה, ובוודאי שהיא לא הופכת את התמיכה בה לקנאות דתית. מה גם שכלל לא ברור שהשערת השווקים היעילים, לא כל שכן המחקר הכלכלי כולו, משרתים את ההון. חומסקי, ואחרים, הרי מודעים מן הסתם לכך שהשערת השווקים היעילים עומדת במרכז מחקר אקדמי ענף, כמעט כולו אמפירי, כבר כמה עשורים. אז ייתכן שחומסקי קרא בעיון את הספרות האמפירית הזו, והוא דוחה את מסקנותיה, אבל מנין נובעת ההשוואה לקנאות דתית?

יש, בשוליים, את מי שטוען שהנתונים תמיד אמרו א', אבל הכלכלנים, שבויים באמונתם הפנאטית, סירבו להביט למציאות בפנים. לא ברור לי איך אפשר להתמודד עם הטענה הזו חוץ מאשר – "די, נו. חלאס", אבל אולי שווה להזכיר שמאמינים דתיים אדוקים לא חוקרים ובודקים בלי הרף את ההנחות של האמונה שלהם, ואז מתעלמים מהתוצאות. הם בדרך כלל פשוט לא בודקים. אז שוב – מנין נובעת ההשוואה לקנאות דתית?

אני באמת שואל.

Advertisements

15 תגובות בנושא “דת וכלכלה”

  1. מצחיק שדווקא המודלים והתיאוריות של המטאורולוגיהנחשבים ללא מדוייקים בכלל – כוללים הרבה השערות ויכולת חיזוי מפוקפקת ומוגבלת מאוד (ועדיין מן הסתם זה הכי טוב שיש…) . אה זה גם מצחיק כי חומסקי מאמין (אפרופו) בכל מיני תיאוריות על תחביר מולד שגם הן לא ממש בלב הקונצזוס הבלשני.
    ובקשר לשאלה שלך, הייתי מציע נוסח אחר (בהשראת אבי כפרה עליו) – "האם זה נובע מרוע או טמטום?!?!"
    קשה לדעת.

    אהבתי

  2. נדמה לי שהטיעון של חומסקי הוא ספציפי ולא כללי. הוא מעמיד את השערת השווקים היעילים כנגד הראיות המובהקות (לדעתו) לכשלונה נוכח המשבר הפיננסי. בנקודה הזו, המשך ההתעקשות על כך שהשוק יעיל גם כאשר המשבר מוכיח שהוא לא היא דוגמטית ולכן שקולה לאמונה דתית.

    אהבתי

    1. אני רוצה להשאיר רגע בצד את השאלה האם המשבר כן או לא הפריך את השערת השווקים היעילים. דיון מעניין, אבל נפרד.
      אבל הנקודה שחומסקי מעלה כאן היא לא שאנשים ממשיכים להיאחז באמונה הזו אחרי המשבר, אלא שההתעקשות שלהם **לפני המשבר** הייתה פנטיות דתית, ובשגלל הפנטיות הדתית הזו לא נעשו צעדי מנע שיכלו אולי למנוע (או להחליש) את המשבר.

      אהבתי

    2. אבל יותר מזה – אי אפשר לטעון שמי שלא מסכים איתך הוא דוגמטי דתי על סמך זה ש**המסקנות** שלו שונות משלך. אלא אם כן יש לך הסבר ברור מה במתודולוגיה שלו דוגמטי ודתי, אתה סתם מדבר באוויר, או שאתה מאמין בתיאורית קונסיפרציה. הבנתי שחומסקי חושב שהנתונים הם חד משמעיים נגד. אומר זאת בזהירות – אני לא בטוח שהוא קרא מספיק בתשומת לב את הספרות הרלוונטית בכלכלה. למשל, פחות או יותר כל המבחנים של השערת השווקים היעילים לקחו בחשבון את השפל הגדול בארה"ב. להגיד "הנה נתון שאני חושב שהוא נורא משכנע, ומי שלא משתכנע הוא דוגמטי דתי" זה לא טיעון. או שחומסקי מוכן להפשיל שרוולים ולהיכנס לזירה של המחקר האמפירי, או שיזהר עם האנלוגיות שלו.

      אהבתי

      1. אנחנו מנסים להיכנס לחומסקי לראש בשביל להבין למה בדיוק הוא התכוון. אם הייתי צריך לנחש (ואני אשנה פה אחר מחשבה את הפרשנות המקורית שלי לטענה שלו), הייתי אומר שחומסקי מהדהד את מרכס ואת התפישה שקפיטליזם לעולם ינוע ממשבר למשבר. זו (על פי התיאוריה) עובדה שטבועה במערכת והיא נובעת מהאופן בו שוק קפיטליסטי מתנהל, כמו גם מהנחות היסוד שלו. זו טענה שגורה בקרב מרכסיסטים, והיא מתייחסת לקפיטיליזם כמכלול כאמונה דתית (למשל, כמשהו שתמיד היה ותמיד יהיה, ויש לו חוקים אובייקטיביים ובלתי תלויים). אני מניח שחומסקי היה עונה לך, שכל התיאוריה של הנחת השווקים היעילים נשענת על הנחת קיומו של שוק קפיטליסטי, ולכן בעייתית. או במילים אחרות, זה לא שהמשבר מפריך את טענת השווקים היעילים, אלא עצם זה שיש משבר על אף הטענה הזו, אמור לאותת לנו שמשהו פגום בשיטה. אלה לא הבדלים מתודולוגיים, אלא הבדלים פרדיגמטיים. בגלל זה גם הטיעון שלו הוא לא אמפירי (במובן של להציג עובדות חדשות), אלא תיאורטי (במובן של להציג פרשנות חדשה לעובדות ישנות).

        בכל מקרה, לגבי דומגטיות והבדלים במסקנות: אם אני מבין נכון את מושג הדוגמה, פירושו אמונה שממשיכה להיות יציבה גם לנוכח עובדות שאמורות לסתור אותה. דוגמות יציבות יודעות להתגונן מתפני עובדות סותרות על ידי יצירת תת-תיאוריות שיסיברו אותן (העולם נברא לפני 5,000 שנה יחד עם מאובנים שנראים כאילו הם עתיקים יותר). אני לא רוצה לשחק את פרקליטו של השטן, כי אני לא באמת יודע מה חומסקי מנסה לטעון, אבל הטענה כי תיאוריה מסוימת היא דוגמטית משום שהיא גוזרת מסקנות שונות מאותם נתונים היא חלק מהמאבק בין תיאוריות (אולי המילה "דוגמטית" היא חריפה יחסית לדיון אקדמי מעונב, אבל בוא נודה בזה, היא רחוקה מלהיות מהכינוי החריף ביותר בו אקדמאים כינו זה את זה). אם נאמין לקון, זה לא מסוג הוויכוחים שנפתרים בזיהוי השגיאה המתודולוגית הקריטית ואז כולם מסכימים והולכים הביתה כחברים. למרבה הצער, זה הרבה יותר מלוכלך מזה.
        אז נכון, מה שחומסקי אומר זה לא טיעון במובן התיאורטי. זו רטוריקה. למען האמת, אני לא באמת יודע אם אני מסכים אתו, אבל אני נוטה לתת לאנשים ממש חכמים את הקרדיט שאם נראה לי שהם מדברים שטויות, אולי אני מפספס משהו.

        Liked by 1 person

      2. יכול להיות, אם כי אם זה המצב – ההתנסחות שלו לא מוצלחת. שאר הדברים שאתה כותב מעניינים, (ולפחות חלקם) משכנעים.

        הערה חצי קשורה: השערת השווקים היעילים לא טוענת כלל שלא יהיו משברים. לכל היותר היא טוענת שאין דרך לדעת מתי הם יבואו. לא המשקיעים יכולים, ולא הבנק המרכזי יכול. ההשלכה שלה לרגולציה אומרת שרגולציה צריכה לפעול מתוך הנחה שלא יהיה ניתן לחזות משברים, ולא מתוך הנחה שהבנק המרכזי יוכל לזהות אותם כשהם מתקרבים ולפעול לפיצוץ הבועה. כמובן שאפשר וצריך להתווכח גם על זה, אבל חשוב לזכור שהשם של ההשערה הזו הוא רק שם, והוא די מחורבן. ופה כתבתי מה דעתי על ההשערה הזו באופן יותר כללי:

        https://assafzim.wordpress.com/2015/04/04/emh-2/

        אהבתי

  3. יכול להיות שחומסקי (בדיוק כמוני, אגב) פשוט לא מבין מה היא השערת השווקים היעילים?

    היות שהוא לא עוסק בתחום, האם בלתי סביר להניח שהפנאטיות בעיניו היא הטענה שלא צריך רגולוציה כי ללא רגולציה היד הנעלמה תדאג לכך שהשווקים ישרתו את הציבור בדרך הטובה ביותר? זו טענה שנראית מופרכת כשנחשפים לטקסטים כמו דה ביג שורט. לא היו רפובליקנים רבים שטענו שצריך לא להתערב במשבר הפיננסי ולתת לבנקים ליפול ולהמונים ליפול לעוני כי השוק יתקן את עצמו?
    הטענה שלא צריך רגולציה באמת נשמעת לי כמו טענה שרבים בארה"ב מאמינים בה פשוט כי זה משרת אותם, כי הם כבר החזקים וללא רגולציה הם ימשיכו להיות החזקים. להקביל זו לאמונה פנאטית דתית זו לא הקבלה מופרכת כל כך, למרות שלדעתי זו לא אנלוגיה שמועילה כל כך, כי בשני המקרים הדבר החשוב באמת זה שהאמונות הללו משרתות את החזקים.

    Liked by 1 person

    1. יכול להיות. אז חבל שאיש אקדמיה אומר דברים כל כך לא מדויקים. אם הוא רוצה לבקר את היעדר הרגולציה – סבבה. אבל אם הוא רוצה לדבר על השערת השווקים היעילים, שיתכבד וילמד מה היא בדיוק.

      הרבה אנשים מחזיקים בקנאות בעמדות לא מבוססות, זה בוודאי נכון, ובחלק מהמקרים (כולל בקרב מי ששוללים מכל וכל כל רגולציה) יש בהחלט מקום להשוואה לפנטיות דתית. עם זה אני לגמרי מסכים.

      Liked by 1 person

  4. נראה לי שלהגיד על חומסקי "חבל שאיש אקדמיה אומר דברים כל כך לא מדויקים" זה האנדרסטייטמנט של השנה.
    אני מסכים עם יוסי – כנראה שחומסקי חושב ש"השערת השווקים היעילים" היא ההשערה שהשוק החופשי הוא תמיד יעיל ואין צורך בהתערבות ממשלתית.

    אהבתי

  5. חומסקי הוא אדם שמחזיק בדיעות רדיקליות בפנטיות דתית.
    באותה מידה הוא יכול לבקר את עצמו.
    לא הייתי מתרגש מזה שהוא איש אקדמיה ומביע ביקורת לא ענינית כשמגיעים לנושאים כאלה.
    גם איש אקדמיה לפני שהוא איש אקדמיה הוא איש.

    אהבתי

  6. טוב, רשמתי עבורך תשובה ארוכה בעמוד הבלוג:
    ————-
    "…תשובה אחת של אסף נוגעת לבעלי ההון. הרעיון הוא שהאידיאולוגיה של חומסקי ודומיו היא התנגדות אינסטינקטיבית לדעתם של בעלי ההון בכל נושא ועניין, התנגדות שיש מאחוריה היגיון מסוים אם נניח שלבעלי ההון יש כוח להשפיע על פוליטיקאים ושהם מעוניינים אך ורק למקסם את רווחיהם.

    הייתי מוסיף לכך שהדעה הזו נובעת מבלבול מאוד נפוץ בין להיות pro-competition, כלומר לתמוך בתחרות, לבין להיות pro-business, כלומר לתמוך בכל מני הקלות וסובסידיות לעסקים גדולים. רבים חושבים בטעות שקפיטליזם זה להיות pro-business, והרבה אנשים שקוראים לעצמם "קפיטליסטים" הם באמת כאלו, אבל זהו חוסר הבנה בסיסי של הקונספט. בניגוד לגישת pro-business, גישת pro-competition לא בהכרח עוזרת לבעלי ההון ורבים מהם מתנגדים לה (למשל – התאחדות התעשיינים בישראל שמנסה ללא הרף להשיג לעצמה הגנות מתחרות וסובסידיות שונות).

    תשובה נוספת לשאלתו של אסף היא שרבים ממבקרי הכלכלנים חושבים שכלכלנים אוחזים בגירסה מאוד קיצונית של ליברטריאניזם, כל כך קיצונית עד שהיא באמת מסוגלת להיראות כמו אמונה דתית. זה פשוט איש קש שנוח מאוד לתקוף. רבים מהמגיבים לבלוג טוענים שאני מניח שכל בני האדם הם רציונאליים, או שאנשים ממקסמים רק כסף, או שאנשים צריכים למקסם רק כסף, וכך הלאה – הם קראו את הדברים האלו בתקשורת הכלכלית, או אצל יובל נוח הררי, דן אריאלי ולא-כלכלנים אחרים שגם להם נוח לתקוף אנשי קש.

    בפועל לא מעט כלכלנים תומכים בשכר מינימום, רובם תומכים ברגולציה בסגנון של הממונה על ההגבלים העסקיים, שלא לדבר על בנקים מרכזיים והתערבות בשערי הריבית (לא במקרה לליברטריאנים אמיתיים יש תפיסה הפוכה לגמרי של כלכלנים מאשר לציבור הרחב…). וכל זה לא מפריע לכלכלנים להאמין גם בהשערת השווקים היעילים, להאמין שתחרות עדיפה על רגולציה כאשר היא אפשרית, וכך הלאה.

    התשובה האחרונה לשאלתו של אסף היא שעבור רבים הזהות שלהם, ברמה הבסיסית ביותר, תלויה בכך שהם ימצאו דרך כזו או אחרת לדחות את הממצאים האמפיריים שמציגים כלכלנים. וכאן אין לי ברירה אלא לזרוק אתכם אל הוויכוח העתיק ביותר בתולדות המין האנושי, המתח בין הפרט לבין החברה, הקרב בין "החברה הפתוחה" של קרל פופר לבין אויביה, עוד מימי אפלטון ועמיתיו. קרל מרקס לא המציא את הוויכוח הזה.

    המין האנושי הוא קצת מוזר. אין לנו את האינטרסים הגנטיים שיש לחרקים חברתיים, אך מצד שני ההצלחה שלנו כמין וכקבוצות בתוך המין תלויה בשיתוף פעולה, ומצד שלישי האינטליגנציה שלנו והנטיה הביקורתית מהוות מכשול קבוע לכל מנהיג שרוצה לארגן שיתוף פעולה בקנה מידה המוני. ישנו מתח קבוע בין האינטרסים של הפרט לבין האינטרסים של החברה, ואנשים תמיד נוטים להתחלק באופן פוליטי סביב המתח הזה. בכל תקופה בהיסטוריה ובכל מדינה תמיד היו הרבה מאוד אנשים שהדגישו את האינטרסים של החברה מעל האינטרסים של הפרט, בין אם משמאל או מימין, ונאבקו כנגד אנשים שהעדיפו את האינטרסים של הפרט.

    אחד הממצאים העולים מהניסיון ההיסטורי והמחקר האמפירי בכלכלה, הוא שגישות אינדיבידואליסטיות המבוססות על שווקים המתוכננים מלמטה-למעלה עדיפות על גישות המבוססות על תכניות חומש מרשימות המתוכננות מלמעלה-למטה – אבל זה כמו לבוא למחצית (או יותר) מהאוכלוסיה ולומר להם "הוכחנו מדעית שכל תפיסת העולם שלכם שגויה". ברור שהם יגיבו באופן לא רציונאלי ויעדיפו לבטל את תחום המחקר כולו תחת תירוץ כזה או אחר, לזרוק איזו בדיחה דבילית או להסיט את הנושא. אנשים מבוגרים פשוט לא מסוגלים לשנות את הזהות שלהם ברמה כל כך בסיסית."

    אהבתי

  7. שוב תודה על דיון מעניין, אבל הייתי מניח לחוקרי האקלים לנפשם. בתור אחד כזה, אני יכול להעיד שהם הרבה יותר זהירים בתחזיותיהם מאשר כלכלנים.
    אולי כאן ׳אמונה׳, ׳נסיון׳,ו׳תחושת בטן׳, בשילוב בטחון עצמי מופרז, יכולים להפיל כלכלן בבור שפיזיקאי יעדיף לכסות 🙂

    לעניות דעתי זה שילוב של תחום מחקר שבו חסרות עדיין הרבה תצפיות ונתונים בכדי לבסס תיאוריה, עם ההשפעה האדירה של מסקנות הכלכלנים על חיי היומיום של כולנו.

    אהבתי

    1. רותם! מה המצב. לא ידעתי שאתה קורא את הבלוג… בכל מקרה –

      או. מצוין. כי זה דווקא לא הרושם שלי. ההבחנה, בעיני, היא לא בין חוקרי אקלים וכלכלנים. ההבחנה היא בין הרוב המכריע של החוקרים בשני התחומים, שהם זהירים, פחות בטוחים בתחזיות שלהם, ומודעים היטב למגבלות של הכלים שלהם, ובין החוקרים הפחות זהירים…
      הבאתי סדרת ציטוטים של כלכלנים מחוץ לטלויזיה כאן:
      https://assafzim.wordpress.com/2015/04/20/ruintheworld/

      אהבתי

      1. אהלן אהלן. אני נוסע סמוי בספינת ההרפתקאות שלך כבר זמן מה. תענוג לקרוא, לחשוב, ולראות שיש אקדמיאנים מובילים שאשכרה כותבים בעברית, ומנגישים לקוראים ישראלים מהרחוב את חזית המחקר.

        אכן סקירה מרתקת על הכלכלה כמדע מדוייק. אני מודה שגם אני עדיין צריך דחיפה קטנה שתשכנע אותי שהמערכת הנחקרת בתחומך יכולה להיות דטרמיניסטית במידה מספיק מובהקת.

        Liked by 1 person

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s