איפה הכסף – 2

(1,417 מילים)

פרופסור יוסי זעירא, מבכירי הכלכלנים בישראל, לא השאיר מקום לספק בנוגע לחשיבות של הפער בין פריון העבודה והשכר הממוצע. בחיבור מרתק  משנת 2013, שבו הוא מנתח את השורשים הכלכליים של המחאה החברתית הוא קובע שהפער הזה מראה כי:

הצמיחה הכלכלית בעשור החולף כלל לא תרמה לציבור העובדים בישראל — שהוא רוב-רובו של הציבור הישראלי — ונותרה בעיקר בידי העשירים ביותר… [הפער בין הפריון והשכר] מנוגד לחלוטין לחיזוי של התאוריה הכלכלית, שעל פיה גידול בפריון צריך להוביל לגידול בשיעור דומה בשכר הריאלי. איך אפשר להסביר ממצא זה? 

ככל הידוע לי, זעירא היה הראשון שהפנה את תשומת הלב בישראל לתופעה החשובה הזו, ומגיע לו על זה הרבה מאוד קרדיט. הפוסט הזה, שהוא חלק שני בסדרה, יעסוק בדיוק בנושא שזעירא העלה – הפער בין הפריון לשכר, ויסביר איך אני רואה את הדברים. בחלק מהדברים אני מסכים עם זעירא. בחלק לא. יותר משהפוסט הזה מבקש לשכנע אותכם מי צודק, אני מקווה להציג את הסוגיה בצורה שתאפשר לכל אחד להחליט לעצמו.

אז – איך מתחלקים פירות הייצור בין העובדים ובין בעלי ההון? איך השתנתה החלוקה הזו בשנים האחרונות, ובעשורים האחרונים? למה? מה אפשר או כדאי לעשות עם זה? פוסט שני בסדרה. אם לא קראתם את הפוסט הראשון, שווה להעיף מבט.

 

העובדות

[יותר מאי פעם – בידקו אותי! אמנם בדקתי את עצמי לא מעט, אבל זה חישוב לא טריוויאלי, שנשען על כמה מקורות, ודורש תחכום אקסלי מסוים. הנה לינק לקובץ שכולל את כל החישובים, את כל הנתונים, ואת הפירוט של כל המקורות.]

הגרף הראשון מתאר את הגידול בפריון העבודה הריאלי, שהוא הערך שעובד ממוצע מייצר בשעה (שמתקבל מחלוקה של סך התוצר בסך שעות העבודה במשק), ואת הגידול במדד השכר הריאלי שמחשבת הלמ"ס, ושאפשר לצורך העניין לחשוב עליו כעל השכר לשעה. השאלה שהגרף הזה מנסה לענות עליה היא זו: האם השיפור ביכולות הייצור של העובד הממוצע תורגמו לשיפור בתמורה שאותו עובד מקבל עבור עבודתו? במבט ראשון כמעט הכל דבש:

piryon_all

אמנם אפשר לראות פיצול מסוים בין השכר והפריון החל משנת 2003, אבל גם הוא נסגר כבר, ובסך הכל, הפריון והשכר נעים בצמידות מרשימה. הלב הניאו-קלאסי הכלכלני שלי מתרחב מנחת…

אבל המבט הראשון מטעה. התמונה משתנה לחלוטין כשמסתכלים על המגזר העסקי בלבד, ויש סיבות טובות להסתכל על המגזר העסקי בנפרד. ראשית, אפשר לטעון שהכוחות שקובעים את השכר בממשלה אינם מנגנוני השוק, אלא כוחות אחרים, והדיון המעניין כרגע הוא באיזו מידה כוחות השוק מבטיחים שהעובדים יהנו מהשיפור בפריון העבודה. שנית, ואולי חשוב מזה, יש בעיות טכניות שקשורות לאופן שבו נמדד התוצר (ולכן הפריון) של הממשלה, והבעיות האלו עלולת לטשטש מגמות בפער בין פריון ושכר. ובכן, התמונה במגזר העסקי שונה. מאד. הנה הגרף עבור המגזר העסקי:

iski

החל משנת 2002 בערך יש פיצול משמעותי בין השכר ובין הפריון. למה? ומה החשיבות של הפער הזה?

[בשולי הדברים, למתעניינים בלבד – השאלה מתי בדיוק החל הפיצול הזה הובילה לעימות מתוקשר בין מחלקת המחקר של בנק ישראל ובין זעירא. בלב העימות עמדה השאלה מה צריכה להיות שנת הבסיס שממנה מתחילים את ההשוואה בין פריון לשכר. כאן נייר המדיניות של בנק ישראל, וכאן הטענות של זעירא. מכיוון שבסופו של דבר המחלוקת הגדולה בין בנק ישראל לזעירא מתמצה פחות או יותר בשאלה האם הפיצול החל ב 2002 או ב 2007, אני לא מרגיש צורך עז להכריע בנושא. מזה בערך עשור יש פיצול בין השכר לפריון. מי שמעוניין, כדי להמחיש את המחלוקת, בקובץ האקסל שקישרתי אליו קודם (הנה שוב) יש את משחק הוידיאו המשעמם בעולם – בוחרים שנת בסיס, והגרף מצייר את עצמו מחדש בהתאם. כדי לקחת בחשבון לפחות חלק ממה שלורנץ מהפוסט הקודם הצביע עליו, יש גם גרף עבור תוצר נקי. הוא נראה אותו דבר. ניסיתי לעשות גם את התיקון למדדי מחירים שונים, ולא נראה שיש הבדל גדול.]

אני אחזור לנקודה הזו בהמשך, אבל שימו לב מה אף אחד לא טוען – שהפיצול הזה החל לפני שנת 2002. זה חשוב כשבאים לדבר על הסיבות לפיצול הזה. בעיקר, רוב הגורמים המוסדיים שרבים מתמקדים בהם, החל מתכנית הייצוב של 1985 ועד למהפכה בהסתדרות בשנת 1994 (שהייתה יותר שיאו של תהליך מאשר תחילתו), קרו שנים רבות לפני תחילת הפיצול בין השכר והפריון. אם אכן הסיבה לפיצול היא היחלשות העבודה המאורגת, מדוע הוא מתרחש רק עשור או שניים אחרי שהעבודה המאורגנת אבדה חלק גדול מכוחה?

מה שכן קרה בשנים הרלוונטיות זו כניסה מסיבית של עובדים חדשים לשוק העבודה. הנה הגרף, שוב (מקור):

jobs

עכשיו, מכיוון שסביר שחלק גדול מהעובדים החדשים האלה הם בעלי כישורים שהרלוונטיות שלהם לשוק העבודה מוגבלת, ניתן אולי לצפות לכך שהם יקבלו שכר נמוך יותר, ולכן ניתן לצפות לגידול איטי משהו בשכר הממוצע בעשור האחרון (למרות שהשכר בהחלט עלה). אבל, וזו הנקודה החשובה שזעירא העלה – אם זה היה כל הסיפור, אז גם הגידול בפריון העבודה היה צריך להאט! אם כל הסיפור הוא שהעובדים החדשים הם בעלי כישורי עבודה מועטים, אז הגידול בפריון העבודה היה צריך להאט ממש כמו הגידול בשכר. אבל זה לא מה שהנתונים מראים! השאלה המעניינת לכן היא לא "למה העובדים החדשים מקבלים שכר נמוך יחסית?" השאלה המעניינת, אם אכן מדובר בתופעה שקשורה לכניסה של עובדים חדשים לשוק העבודה, היא "למה העובדים החדשים מקבלים חלק קטן יותר מתוצר העבודה שלהם?"

ובכן, אפשר לחשוב על כמה סיבות, והפוסט הבא יוקדש למאמץ לענות על השאלה הזו, או לפחות לשים את כל הנתונים האלו בתוך מסגרת תיאורטית שיכולה לעזור לנו לחשוב איך החלקים השונים של הפאזל הזה מתאימים אחד לשני. אבל עד אז, אני רוצה להגיד משהו אחר – הפיצול הזה חשוב, ומאד מעניין לנסות להבין אותו, אבל, להבנתי, הוא לא הסיפור החשוב ביותר בכלכלת ישראל בעשור האחרון.

למי אכפת?

צעד אחורה. למה בעצם אכפת לנו איך מתחלקים פירות הייצור בין העובדים ובין בעלי ההון? התשובה הסטנדרטית הולכת כך: ההון מחולק באופן מאד לא שיוויוני, בפרט – הפערים בבעלות על הון גדולים יותר, משמעותית, מהפערים בשכר. לכן, ככל שחלק גדול יותר מעוגת ההכנסות הלאומית הולך להון, כך האי שיוויון ייטה לגדול. אני מדגיש פה את המילה ייטה כי זה לא דבר שחייב לקרות. לא כל בעלי ההון עשירים: רוב ההון מוחזק על ידי אנשים שאינם עשירים, בעיקר דרך קרנות הפנסיה שלהם. ולא כל העשירים הם בעלי הון: למעשה, רוב מוחץ של העשירים, למעט הטופ של הטופ, הם עובדים בעלי שכר גבוה, ולא בעלי הון (לפחות לא במשמעות שרוב הכנסתם היא מהון). כך שגידול בחלק ההון בתוצר סביר שיגרום לגידול באי שיוויון, אבל זה לא חייב להיות המצב.

אם, למשל, רוב האי שיוויון מגיע דווקא מהפערים בקרב עובדים, בין עובדים שמקבלים שכר גבוה ועובדים שמקבלים שכר נמוך, או בין משקי בית שבהם יש שני עובדים וארבע נפשות, לעומת משקי בית שבהם יש רק עובד אחד ושמונה נפשות, אז ההשפעה של חלק ההון בתוצר על אי שיוויון תהיה קטנה יחסית לכוחות אחרים.

אז מה קרה בישראל מאז 2002?

ובכן, התשובה, כרגיל, מורכבת. הגרף הבא לקוח מדו"ח מימדי העוני והפערים החברתיים האחרון של הביטוח הלאומי. השנים שבהן קרה הפיצול בין השכר לפריון הן דווקא שנים שהתאפיינו בירידה חדה באי שיוויון בהכנסות הכלכליות (כלומר, לפני מיסוי ותשלומי העברה), וזהו האי שיוויון הרלוונטי לצורך הדיון. כלומר, אם הדיון איננו בגידול בשכר כשלעצמו (וכאמור, הנתונים מצביעים על עלייה בשכר הריאלי, ועל גידול עוד יותר משמעותי מזה בהכנסות של משקי הבית), אלא בכך שהעובדים מקבלים חלק קטן יותר מתוצר עבודתם, ושהדבר גורם לגידול באי שיוויון הכלכלי – החשש הזה לא מקבל תמיכה מאד חזקה בנתונים.

gini
#shout it from the rooftops

 

הגרף הזה גם לא מפתיע. כאמור, השנים מאז 2002 התאפיינו בהצטרפות מסיבית של עובדים חדשים לשוק העבודה, כך שההכנסות הריאליות של משקי הבית גדלו משמעותית יותר מאשר השכר הריאלי הממוצע (שגם הוא עלה), פשוט כי הרבה יותר אנשים בכלל מקבלים שכר. וזה קרה גם, אולי אפילו בעיקר, בעשירונים הנמוכים, ולכן האי שיוויון בהכנסות הכלכליות ירד בשנים האלו. על בסיס כל זה, הטענה שהפער בין הפריון לשכר מצביע על כך שרק שכבה דקה של עשירים נהנו מפירות הצמיחה בעשור ומשהו האחרונים לא משכנעת בעיני. אני גם לא משוכנע שהפער הזה הוא המפתח להבנת בעיות האי שיוויון בישראל.

יחסית למה?

ובכל זאת, אי אפשר לבטל את הטענה שהגידול בחלקם של בעלי ההון מתוך כלל התוצר הגדיל את האי שיוויון: טענות בנושא אינן משוות בין המצב כיום למצב לפני עשור; אלו טענות שמשוות את המצב כיום למצב היפותטי שבו חלקם של בעלי ההון נשאר קבוע. אמנם השנים של הפיצול בין השכר והפריון היו דווקא שנים של ירידה חדה באי שיוויון הכלכלי, אבל בהחלט יכול להיות שהאי שוויון בהכנסות הכלכליות היה יורד עוד יותר, אילו חלקם של בעלי ההון היה נשאר קבוע. אמנם בעשור האחרון היו כוחות חשובים יותר, כך נראה, שמשכו כלפי מטה את האי שיוויון הכלכלי, אבל זה עוד לא אומר שהגידול בפער בין השכר לפריון לא גרם לגידול באי שיוויון.

אלא שכאן אנחנו נכנסים לטריטוריה מסוכנת – אף אחד לא ראה אף פעם את המצב ההיפותטי, וכדי לנסות לחשוב איך הוא היה נראה, צריך תיאוריה. האם נכון לדבר על עולם שבו הכל נשאר בדיוק אותו דבר למעט חלקם של בעלי ההון? בפרט – האם יש קשר בין הכניסה המסיבית לשוק העבודה ובין הפער בין הפריון והשכר? כאמור, כדי לענות על שאלות של "מה היה קורה אילו" אין ברירה אלא להסתמך על תיאוריה. וזה יהיה הנושא של הפוסט הבא.

מודעות פרסומת

32 תגובות בנושא “איפה הכסף – 2”

  1. קודם כל אני חייב לומר שאני נהנה מאוד לקרוא את הפוסטים שלך ולהחכים מהם. אני חושב שבעידן של היום שחלק ניכר מהכתבות בעיתונים מאוד פופוליסטיות, בטח בהקשר של כלכלה, נחמד מאוד שיש בלוג כמו שלך שעוזר להדיוטות כמוני (בא מעולם הביולוגיה) להבין כלכלה ומושגים קצת יותר טוב (זה גם עוזר להרשים את החברה!).
    שנית, השערה פרועה שחשבתי עליה, יכול להיות שההבדל בין השכר לפריון מסוף שנות ה-90 ואילך נובע מהבדלי תרבות?
    כלומר, כניסה מאסיבית של כוח עבודה מברה"מ לשעבר שמגיע למדינה חדשה ורוצה להוכיח את עצמו, ומנגד מעסיקים
    שרואים בהם טרף קל. בדיוק כמו הבדלי השכר בין נשים וגברים כיום על אותה העבודה בדיוק?
    איך בודקים בכלל דבר כזה? מחפשים התפלגות שכר לפי מוצא אתני?

    אהבתי

    1. תודה! משמח לשמוע.

      רעיון מעניין, ובהחלט יכול להיות. אגב, יכולים להיות הבדלי תרבות לא רק בין העלייה הרוסית והעובדים הותיקים, אלא גם בין, למשל, חרדים שהצטרפו לשוק העבודה ועובדים ותיקים. בקשר לשאלה איך לבדוק את זה – זה כבר יותר קשה. אפילו אם יש נתוני שכר בחתך שמעניין אותך, אי אפשר להגדיר פריון של עובד בודד, והרי השאלה שמעניינת אותנו היא היחס בין הפריון לשכר, ולא רק השכר כשלעצמו. בגלל שפריון מגודר כסך הייצור (של המשק, של ענף במשק, או אפילו של פירמה) חלקי מספר שעות העבודה, ובלל שאי אפשר לדבר על הייצור של עובד בודד, לא ניתן לנתח ישירות את הפער בין השכר לייצור של עובדים מסוימים.
      יכול להיות שאפשר לגשת לזה בצורה עקיפה, למשל לבדוק ענפים שבהם יש ריכוז גבוה יותר של עובדים מהחתכים שאתה מדבר עליהם. אם יש נתונים כאלה, זה דווקא יכול להיות מעניין.

      אהבתי

  2. טור מעולה.
    בנוגע לשאלה שלך "למה עובדים חדשים מקבלים חלק קטן יותר מתוצר העבודה שלהם"? לדעתי זה נובע מניתוח מושג הפריון העבודה. פריון העבודה מורכב מחלקו של העובד וחלקה של הפירמה, כאשר מסה של עובדים חדשים התחילה להיכנס לשוק העבודה בתחילת שנות ה 2000. הם הביאו איתם אמנם פריון נמוך של עובדים חדשים ושכר נמוך, אך חלקה של הפירמה בפריון, הנובע משיטות העבודה, טכנולוגיה, נסיון וכו' נשאר זהה. לכן הפריון הכולל עלה יותר מהשכר, כי הפירמה ניצלה את כח העבודה הזול על מנת להוזיל עלויות העסקה אך תוך שימוש בחלקה בפריון, כך שהפריון עלה והשכר פחות.

    אהבתי

  3. היה עוזר אם היינו רואים פילוח על העובדים החדשים. אם נקבל את הטענה שהרלוונטיות של רובם לשוק העבודה מוגבלת – מדוע לא ניתן לטעון שהעובדים האלו קיבלו פחות, אך העובדים הוותיקים צמחו (גם מבחינת שכר וגם מבחינת פריון) בצורה משמעותית?
    כך עובדי ההייטק למשל המשיכו לייצר הרבה יותר ולקבל שכר גבוה יותר.
    כך אין ירידה בפריון והנתונים מסתדרים… אני טועה?
    זאת לא הטענה המקורית?

    אהבתי

  4. תודה רבה על הטורים שמסבירים את הדברים המורכבים בצורה פשוטה להדיוטות כמוני. ועוד שאלה: כתבת שלא סביר שהסיבה לפער היא היחלשות של האיגודים המקצועיים. האם יכול להיות ששינוי הכיוון של ה"ספינה הכלכלית" נצפה רק כמה עשורים לאחר מכן? הרי לפי האג'נדה הזו זה לא שבעלי ההון נהיו חזירים בין לילה?

    אהבתי

    1. בכיף. אני שמח לשמוע שאנשים מפיקים תועלת מהקריאה.

      יכול להיות. יש דברים שמשפיעים רק אחרי זמן, והיחלשות של עבודה מאורגנת יכולה להיות אחד מהם. לוקח זמן עד שחוזי העבודה הישנים פוקעים, לוקח זמן לנורמות להשתנות, וכו'. כך שאני לא אומר שאין שום אפשרות שדברים שקרו באמצע שנות השמונים ותחילת התשעים הם אלו שגרמו לפיצול שהחל בשנת 2003. אבל זה נראה לי פחות סביר. בעיקר, זה נראה לי פחות סביר מהסבר שקושר את הפיצול בין השכר והפריון שקרה בדיוק באותן שנים – הכניסה של עובדים חדשים לשוק העבודה.
      אני אתייחס לזה יותר בפוסט הבא, אבל יכול גם להיות שיש אינטאקציה בין הדברים. למשל – יכול להיות שאילו העבודה המאורגנת הייתה חזקה יותר, העובדים החדשים היו מקבלים חלק גדול יותר מהתוצר של עבודתם. אני לא מת על ההסבר הזה, אבל הוא אפשרי.

      אהבתי

  5. הי אסף,
    תודה על הפוסט המעניין.

    שאלה: האם מדד ג'יני לוקח בחשבון גם את ההכנסות של חברות, או רק של אנשים פרטיים?
    אם הוא כולל רק את ההכנסות של אנשים פרטיים, יכול להיות שהסיבה שאנחנו לא רואים את גדילת חלקו של ההון במדד ג'יני היא שהרווח הנוסף שההון קיבל הלך לחשבון הבנק של החברות שמעסיקות את העובדים, ולא לבעלי המניות.

    אהבתי

    1. הממ… שאלה מעניינת.
      מדד ג'יני מודד הכנסות של פרטים בלבד. עקרונית, כסף שהולך לחשבון הבנק של החברות אמור להעלות, בדיוק באותה המידה, את הערך של המניות של החברות האלה. העלייה בערך של המניות האלו תיחשב כעלייה בערך הנכסים של בעלי המניות, ולכן, נדמה לי, לא תיספר כחלק מההכנסה שלהם. אז כן, יכול להיות שאם היה גידול משמעותי בחלק מהרווחים שחברות שומרות בקופות שלהם, זה יטשטש את ההשפעה של הגידול בחלק ההון על האי שיוויון.

      אהבתי

      1. אם עליה בערך הנכסים לא נספרת כחלק מההכנסה במדד ג'יני, זה אומר שגם הרווחים שקרן הפנסיה שלי עשתה לא נספרים כחלק מההכנסות שלי. כלומר, כל הגדילה בחלק ההון בתקופה הזו שהלכה לקרנות הפנסיה לא נספרת בכלל במדד ג'יני. אני מבין נכון?

        אהבתי

      2. כן. כלומר – מדד ג'יני יכול למדוד כל משתנה באוכלוסיה, אבל מה שאאנחנו בדרך כלל רואים זה את מדד ג'יני להכנסות. המדד הזה לא כולל (אני כמעט בטוח) עלייה בערך של נכסים.

        אהבתי

      3. אם ככה, אז אין שום פלא שהעליה בחלקו של ההון לא השתקפה במדד ג'יני – היא אולי תשתקף במדד ג'יני בעוד כמה עשורים, כשיפרשו האנשים שקרנות הפנסיה שלהם הרוויחו מהעליה בחלקו של ההון – ואז קצבת הפנסיה שלהם תספר במדד ג'יני.

        אהבתי

      4. אפשרות מעניינת, ועל פניו סבירה. יש אותיות קטנות, אבל יכול מאד להיות שזה חלק מהסיפור.

        אם כי ככל שהאפשרות הזו מסבירה חלק גדול יותר מהפער, אז זה פחות סיפור של בעלי הון (במובן הקלאסי) מול עובדים. קרנות פנסיה שייכות לעובדים. אם הגידול בחלק ההון הלך פשוט לקרנות פנסיה אז זה עדיין בעיקר סיפור בקרב עובדים. זו אמנם אפשרות שמגדילה עוד את הפער הגדול ממילא בין עובדים בעלי שכר גבוה וכאלו בעלי שכר נמוך (או אלו שלא עובדים), אבל זה לא בדיוק הסיפור הקלאסי של הון נגד עבודה.

        אהבתי

      5. אם אני מבין נכון, הטענה הבסיסית שלך בפוסט הוא שהסיפור הקלאסי על הון מול עבודה הוא לא סיפור מעניין בפני עצמו, אלא רק כפרוקסי למדידת אי-שוויון. אני לא בטוח שאני מקבל את הטענה הזו, אבל לצורך הדיון אימצתי אותה והתייחסתי רק לענייו ההשפעה אי-שוויון.

        Liked by 1 person

  6. הבעיה העיקרית שלי עם הנתון של "ההתפצלות" בין פריון לשכר הוא שהוא לא מתייחס לתגמול הכולל של העובד, כולל כזה שאינו שכר, שהוא הערך שראוי להשוות את הפריון אליו.
    אם נסתכל למשל על הפרשת החובה לפנסיה שיש בארץ כעשור, אז בעצם יש פה שני רכיבי תגמול מהותיים שלא נכללים בחישוב, ההפרשה של העובד לפנסיה וההפרשה של המעסיק לפנסיה.

    אהבתי

    1. נכון!
      כלומר, אני צריך לבדוק את ההגדרה של מדד השכר הריאלי, אבל אם אכן הוא לא כולל את המרכיבים שציינת, אז זה חשוב מאד לכלול אותם, כיוון שהם בפירוש חלק מהשכר. הבעיה שקצת נשארת היא שהפרשות החובה לפנסיה, אם אני לא טועה, התחילו ב 2008, לא? והפיצול מתחיל מוקדם יותר.

      אהבתי

      1. לפי אחד החישובים המקובלים הפיצול התחיל ב2007, החוק נכנס לתוקף בינואר 2008 (וניתן להניח שנעשו התאמות אליו עוד לפני שנכנס לתוקף מה שיסביר את ה"זליגה" ל2007)

        בכל מקרה, הנקודה שלי היא פחות: "הנה נקודה ספציפית שעלולה להסביר את ההפרש" ויותר:
        "ההשוואה צריכה לכלול את כל התגמול לעובד, לא רק שכר. למעשה המהדרין יגידו שהיא צריכה לכלול את כל העלות למעביד, לא רק את השכר, לטוב או לרע, זה ישקף יותר את הקשר בין פריון לתגמול".

        אהבתי

      2. אני די מסכים, אבל זכור שמדובר במדדים, ולא בגדלים אבסולוטיים. לכן, אם חלקם של ההטבות הנלוות נשאר קבוע, אז הפיצול הוא אותו פיצול שרואים עכשיו בגרף.

        מה שמעניין זה מה קרה אם חלקן של ההטבות גדל. שוב, לא אם חלקן של ההטבות גדול, אלא האם הוא גדל. אם זה המצב, ואם המדד הנוכחי לא לוקח את זה בחשבון – אז בהחלט יכול להיות שהפיצול איננו כפי שנראה בגרף.

        אהבתי

      3. עד כמה שאני יודע, מדדי השכר בלמס נגזרים כולם מהגדרת "השכר ברוטו". היא כוללת את את כל ההטבות, גם אלה שאינן שכר ישיר (כמו רכב או טלפון). כוללת את הפרשות העובד עצמו לקרנות אך לא כוללת את הפרשות המעסיק לפנסיה, לבט"ל ולמס בריאות.

        כלומר, אם מתייחסים להפרשות הללו כשכר אזי צריך לבדוק אם חל בהן שינוי מהותי (אגב, זה שהפנסיה הפכה חובה לא אומר שחל שינוי מהותי בהפרשה הממוצעת…) ולשקלל את זה בגרף.

        הגדרת שכר ברוטו נמצאת כאן בעמוד 7 בקובץ
        http://www.cbs.gov.il/www/shnaton64/st12_00.pdf

        אהבתי

  7. איפה נכללת פה ההפרשה לפנסיה ?
    איפה נכלל פה אנשים שמקבלים רכב מהעבודה במקום משכורת?

    (הרבה מאוד עובדים שמרוויחים שכר נמוך יחסית מקבלים רכב, כמו טכנאי שירות ושליחים למינהם, עיתונאי שטח וכו')

    אהבתי

  8. אסף, יש עוד סיפור שיכול להסביר חלק גדול מהפיצול וזה שינוי במדיניות המס ובפרט ירידה משמעותית במס ההכנסה מ-2003 ועד היום (או ליתר דיוק עד 2013, אז העלו קצת את המס השולי). המשמעות היא שאמנם שכר ברוטו לא עלה ביחד עם הפריון, אבל השכר נטו כן עלה. זה סיפור קצת דומה לסיפור של הפנסיה אבל מהכיוון ההפוך – המעסיקים ניצלו את הירידה בנטל המס הישיר על מנת לשחוק את השכר ברוטו מתוך ידיעה ששכר נטו של העובדים גדל.

    Liked by 1 person

    1. זה בהחלט מסתדר עם השנים, והגיוני תיאורטית. סביר מאד שזה חלק מהסיפור. נדמה לי שבנק ישראל הסתכלו על זה קצת, והגיעו למסקנה שזה לא כל הסיפור, אבל אני צריך לנבור קצת כדי למצוא איפה הם אמרו את זה….

      אהבתי

  9. תרשים 7 שמעיד על הירידה באי שוויון, מתייחס לכל העובדים, בעוד שהגרף שמתאר את הפער בין פריון לשכר מתייחס רק לעובדי המגזר העסקי. מה קורה כאשר בודקים אי שוויון בהכנסה בקרב עובדי המגזר העסקי בלבד?

    אהבתי

  10. למיטב הבנתי, אחת הסיבות לפער בין הפריון לבין השכר קשורה להבדל במדד המחירים בו משתמשים במעבר מנומינאלי לריאלי. בשנים האחרונות מדד המחירים לצרכן עלה יותר מה-GDP-deflator, ולכן קיזוז עליית המחירים מהשכר גבוהה יותר מזו בחישוב של הפריון. שווה לחשב תוצר לעובד עם ה-CPI – לדעתי תקבל סידרה שכבר הרבה יותר קרובה לשכר הריאלי.

    אהבתי

  11. שניה, אני עדייין בהתחלה ומופתע לחלוטין.
    בשלב בו הלב הנאו כלכלי שלך בנחת (למה יש לך לב נאו כלכלי? מילא מוח אבל לב?!?!)
    אם הפריון זהה, אך כשלוקחים רק את המגזר העסקי הוא גבוה מהשכר
    אז…
    במגזר הציבורי הפריון נמוך מהשכר משמעותית מאז 2008?
    א. האם אני מבין נכון?
    ב. למה?

    אהבתי

    1. 🙂
      ניאו-קלאסי, לא ניאו כלכלי. בכל מקרה – אין אפשרות למדוד את הפריון של המגזר הציבורי. הסיבה היא שהדרך למדידות הפריון במגזר הציבורי שונה מנמדידה שלו במגזר הפרטי. במגזר הפרטי, הפריון נמדד לפי ערך השוק של המוצרים או השירותים שהעובד מייצר, והערך הזה נקבע לפי המחירים של המוצרים ושירותים האלו בשוק.

      לעומת זאת, רוב המוצרים של המגזר הציבורי לא נסחרים בשוק, ולכן אין להם מחיר שוק. את הפריון של המגזר הציבורי מודדים לפי השכר של העובדים, ולא לפי מחיר השוק של המוצרים שהם מייצרים, שכאמור אינו קיים….
      יש סיבות טובות למה עושים את זה, אבל בין אם מסכימים ובין אם לא, אין משמעות להשוואה בין פריון ושכר במגזר הציבורי, כי הפריון עצמו מוגדר דרך השכר.

      אהבתי

      1. יש אפשרות טכנית לחשב את פריון העבודה של הממשלה. המספרים קיימים. הבעיה היא שאם לא אומרים שום דבר בעל ערך. פריון העבודה הכללי כולל בתוכו מרכיב משמעותי שבהגרה צמוד לשכר, ולכן אין מה ללמוד ממנו. אין ממש משמעות לשאלה מה יוצר את ההבדל בין הגרפים, כי אחד הגרפים מציג תמונה שאין לה הרבה משמעות.

        אהבתי

      2. אני לא ממש מבין בכל העניינים האלה, אבל אני לא ממש מבין את ההגיון בדברך. אסביר מה אני הבנתי ואולי תואיל להסביר לי היכן טעיתי.
        א. יש כאן שני גרפים. אחד כולל ואחד רק עסקי.
        ב. טענת כי את הפריון הממשלתי מחשבים דרך השכר.
        ג. אם אני מבין נכון אז כל הסיפור הממשלתי לא היה אמור להשפיע על הגרף
        ג. משהו כן יוצר הבדל בין הגרפים
        ד. אמרת שהגרף הראשון הוא חסר משמעות.
        ה. זה לא ממש מעשה יפה אינטלקטואלית להגיד שגרף אמור להתנהג בצורה מסויימת, ואז כשהוא לא מתנהג ככה להגיד שאין לו משמעות.
        לולא דמסתפינא, הייתי אומר שיש כאן טעות, אבל אני לא יודע איפה.
        חוצמזה, ממש כיף לקרוא את הפוסטים שלך ותודה שאתה טורח להסביר ללא מבינים כמוני למה הכוונה.

        אהבתי

      3. זה הולך ככה:
        תחשוב על שוק שיש בו 100 איש. ל 70 מתוכם מודדים את הפריון דרך מדידת המחיר והכמות של המוצרים שהם מייצרים. עבור ה 70 האלה, יש משמעות ברורה להשוואה בין פריון ובין שכר. ל 30 מתוך ה 100 הפריון מוגדר בתור השכר שלהם. לכן אין משמעות להשוואה בין השר ובין הפריון שלהם – בהגדרה הוא אותו הדבר. עכשיו – השאלה היא מה קרוה כשאתה משווה את הפריון של כל ה 100 לשכר של כל ה 100? התוצאה לא תהיה זהה למצב שבו השוות הת פריון והשכר רק של 70 הראשונים. התוצאה תהיה בלבול, ערבוב של תוצאות עם משמעות ביחד עם תוצאות חסרות משמעות. לכן המדידה של כל ה 100 ביחד היא בסופו של דבר חסרת משמעות.

        הלאה – אם כבר, אז הגרף הראשון מתנהג יותר מדי כפי שהייתי מצפה. זה לא שאני מבטל אותו כי הוא לא מתנהג כמצופה. אני מזהיר שלמרות שמבט ראשון הוא נראה מבטיח, הוא בעצם לא אומר הרבה. אם בעיניך עדיף היה שהגרף לא יופיע כלל – סבבה.

        תודה שאתה קורא!

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s