מועדון פיגו העברי מעניק צל"ש (על תנאי) לעיריית ירושלים

[תודה לתומר ואנה על ההשראה לפוסט הזה]

(628 מילים)

הרעיון של מס פיגו, שקרוי על שם ארתור ססיל פיגו, הוא פשוט: אם אתה גורם נזק לאחרים, הפיתרון הוא לא בהכרח לאסור עליך לעשות את זה. לפעמים הפתרון הוא לגרום לך לשלם על הנזק שאתה גורם, אבל בדיוק על הנזק שאתה גורם. לא מעבר לכך.

בדוגמה הקלאסית, ייצור של טון מתכת גורם לנזק סביבתי שיעלה אלף שקל לתקן. במקרה כזה, פיתרון מוצלח הוא הטלת מס של אלף שקל לטון מתכת, והשארת ההחלטה בנוגע לכמות הייצור למפעל עצמו. ההבדל העיקרי בין מס פיגו לסתם קנס על גרימת נזק הוא במטען הערכי שנלווה לו: אם המפעל מחליט ששווה לו לשלם את המס ולייצר – אז זה פיתרון מוצלח ולא צריך לעשות למפעל הזה פרצופים. אם המס מוטל בצורה נכונה, אז זה לא מפעל עשיר שממשיך לזהם למרות שאמרנו לו לא. זה מפעל שעושה את הדבר הרצוי. המפעל ייזהם, המיסים שלו ישלמו עבור תיקון הנזק הסביבתי, ויישאר עודף שממנו יהנו בעלי המפעל, העובדים במפעל, והלקוחות של המפעל.

מאליו מובן – לא כל מי שזורק לאוויר את המונח מס פיגו מצדיק בכך כל פעילות. מס פיגו יכול להיות נמוך מדי, יש נזקים שקשה לכמת, וכמובן שיש דברים שמסיבות עקרוניות אנחנו לא מוכנים לאפשר לאנשים לשלם עבור הזכות לבצע. אבל יש מקרים שבהם מס פיגו יכול להיות פיתרון מצוין. למשל – דירות ריקות.

 

מהחדשות

עיריית ירושלים החליטה זה עתה להטיל כפל ארנונה על "דירות רפאים". אני הולך להתעלם מהכותרת של הידיעה בדה-מרקר, ומהנימוקים ה… איך לקרוא לזה… מבולבלים משהו שניר ברקת מסר לעתונאים. אין שום מצב שלמהלך הזה תהיה השפעה משמעותית על מחירי הדיור, וגם אם כן – זו לא הדרך לטפל בהם. אבל שווה לחשוב על ההחלטה הזו בתור מס פיגו. ככזו – היא מצוינת, או לפחות יש לה פוטנציאל להיות כזו.

1919942146

 

זיכרו מה הם העקרונות המנחים של מס פיגו: יש פעולה שגורמת לאנשים אחרים נזק שניתן לכמת, ובעיקר – אם מישהו מוכן לעמוד בעלות של הנזק שהוא גורם – על הכיפאק. שישלם. זו לא פעולה כל כך בעייתית שאנחנו פשוט לא מוכנים שמישהו יבצע אותה.

אני חושב שיש טיעון די חזק לכך שדירות רפאים יוצרות, במקרים מסוימים, נזק כזה. בירושלים, באמצע איזור שיכול להיות חלק ממרקם עירוני תוסס יש פתאום קרחת רפאים ריקה. בגלל שזה לא לב הפוסט, ובגלל שזה לא התחום שלי, אני לא הולך להיכנס לעומק לשאלה האם יש או אין כאן נזק לאחרים, אבל נניח שאכן יש נזק כזה. אני גם לא הולך להיכנס לשאלה הטכנולוגית של היכולת לאכוף את המס הזה – נניח שאפשר לגלות דירות ריקות.

מס פיגו נולד בשביל מקרים כאלה. עיריית ירושלים יכולה לחשוב על העלות של תיקון הנזקים ששכונת הרפאים גורמת למרקם העירוני, למשל, ואני סתם זורק פה, העלות של הקמת מעונות סטודנטים מסובסדים במרכז העיר, כדי לפצות על הקרחת העירונית של שכונת הרפאים. מס פיגו מוצלח יהיה הטלה של לפחות חלק מהעלות הזו על בעלי הדירות הריקות.

מה זה משנה שקוראים לזה מס פיגו?

האם אני מתעסק פה בשטויות? למי אכפת איך קוראים לזה? אז במקום לקרוא לזה "תכנית שלא תעבוד לאכלוס שכונת רפאים" קראת לזה "מס פיגו", מה זה משנה?

מאד משנה. זה משנה כי זה מגדיר בצורה אחרת מה תהיה הצלחה של התכנית. זיכרו, כל הקטע של מס פיגו, הסיבה שהרעיון הזה נמצא בתכנית הלימודים בכלכלה לתואר ראשון, היא שהמטרה שלו איננה למנוע לחלוטין פעילות מסוימת, אלא להביא להקצאה יעילה של מקורות. כלומר, אם עיריית ירושלים תקבע מס פיגו בגובה נכון, אז לא משנה אם בעלי הדירות יחליטו להשכיר את הדירות או להשאיר אותן ריקות – התוצאה תהיה הקצאה יעילה של מקורות. אם בעלי הדירות האלה כל כך רוצים להחזיק דירה ריקה רק בשביל שבועיים בשנה, והם מוכנים לשלם עבור הנזק שהם גורמים – תפאדל. ישאירו את הדירה ריקה, ישלמו על מעונות סטודנטים במרכז העיר, וכולם יהיו מרוצים. אם הם מעדיפים להשכיר את הדירה כדי לא לשלם ארנונה גבוהה – גם טוב. או בקיצור, עצם זה שהתכנית כן או לא תגרום להשכרה של הדירות שעכשיו יושבות ריקות זה לא המבחן הנכון להצלחה של המס הזה. המבחן הנכון היא האם המס הה נקבע בגובה הנכון.

מודעות פרסומת

20 תגובות בנושא “מועדון פיגו העברי מעניק צל"ש (על תנאי) לעיריית ירושלים”

  1. ״מקרים קשים יוצרים חוקים גרועים״ (הולמס)
    אני לא מצטרף למחיאות הכפיים, לצערי. לא במקרה הזה, ולא במקרים נוספים. נראה לי שנושאים את שם פיגו לשווא. דווקא ציינת את אחת הנקודות שמצביעה על הבעיה: כיצד ניתן לכמת את הנזק?… האם הוא דומה במקרה של דירה או שתיים ברחוב לעומת שכונות שלמות העומדות בשיממונן? אולי ניקח את כספי הארנונה ונממן סטטיסטים שיטיילו ברחובות ויקנו בחנויות, וימלאו את בתי הספר? בעייה.
    לי זה נראה כמו פתרון פופוליסטי, המסתמך מחד על העוצמה הכלכלית של בעלי הדירות המדוברות, ומאידך מקבל עיתונות משובחת, והופ! כבוד ראש העיר עשה משהו למיתון משבר הדיור. נו…
    וזה מזכיר לי דוגמה אחרת מעיר גדולה נוספת בתל אביב – הלוא היא קנסות החנייה, המהווים חלק נכבד מהכנסות העיר (מאות מליוני שקלים בשנה).
    מת על הדוגמא של פרופ׳ מואב: הגשר מעל הנהר החוצה את העיירה. בואו נשכלל אותה כדי שתתאים למציאות:
    (מגורים בצד אחד של הנהר, עבודה בצד השני, יש אוטובוס שנוסע חצי שעה בחינם, ובנו גשר המקצר את המעבר לדקות מספר, וגובים תשלום). השכלול הוא: במקום לגבות מס אחיד מכל העוברים בגשר, בוחרים די פעם באחד החוצים, ומטילים עליו קנס! לאורך זמן, ההכנסות מהקנסות, בניכוי עלויות התהליך השיפוטי, משתוות להכנסות ממס. אהבתם? לא? כנראה שאתם לא עובדים בעיריית תל אביב.

    אהבתי

  2. למה אתה חושב שדירות רפאים גורמות לנזק? הדיירים משלמים ארנונה בעבור שירותי העירייה אבל לא צורכים אותם, זה לא יתרון? אין בגללם בעיות של תנועה, חניה, לכלוך וכו'. נראה לי סביר יותר שהתועלת בדירות רפאים גבוהה יותר מהעלות שבהן. שלא לדבר על זה שיש משהו לא הוגן בלכפות על מישהו לשלם מס נוסף רק בגלל הבחירה שלו לרכוש דירה בירושלים.

    אהבתי

  3. באותה מידה ניתן להטיל מס על אנשים שאינם שמשתמשים במכוניות שלהם מספיק או לא משכירים אותן לנטולי מכוניות וגורמים בעקיפין לזיהום הסביבה על ידי צורך במכוניות רבות יותר. או על רווקים שלא מביאים ילדים לעולם, או על בעלי אי קיו גבוה שלא מנצלים אותו לצרכי החברה, או על בתולות
    איפה הגבול?

    Liked by 1 person

    1. נדמה לי שהעיקרון שאתה מבקש להחיל כאן הוא שאם ניתן לקחת מדיניות לקיצוניות מגוחכת, אז אסור אפילו להתחיל עם המדיניות הזו. אני לא מסכים עם העיקרון הזה.
      דו"ח על נהיגה במהירות מופרזת הוא רעיון טוב, כי נהיגה במהירות מופרזת מגדילה את הסיכון שאתה גורם לאחרים. אבל אפשר להתחיל שרשרת של: אז למה לא על מהירות קצת פחות מפורזת? ואולי תטיל דו"ח על מי שקצת עייף, ולכן יותר מסוכן? או על כל מי שעבר את גיל 65, כי הרפלקסים שלו פחות טובים? או שתעשה מבחן לאיכות הנהיגה לכל אזרח, ותמסה בהתאם לסיכון שכל אזרח גורם בכביש?

      הדוגמאות שאתה מביא הן לחלוטין לא "באותה מידה" (ושים לב שאכן אף אחד לא מציע אותן). הן הצעות לא סבירות, עם הגיון רופף, הגדרה אמורפית או לא קיימת של ההחצנות, ובוודאי שאין שום דרך מקילומטר אפילו להתקרב למדידה של ההחצנות השליליות, אפילו אם מקבלים את ההגיון הרופף שטוען שיש כאלה.

      אז אפשר להתווכח, וכדאי להתווכח, על מידת היישימות של מס על דירות ריקות, ועל מידת הנזק שקרחת עירונית גורמת או לא. אבל הבאה לאבסורד לא משכנעת אותי.

      אהבתי

      1. אם להתיחס לגופו של עניין, נראה לי שעיריה פשוט מחפשת דרך לסחוט כספים ולא עושה מה שהיא עושה מתום לב. זכותו של כל מי שקנה דירה לעשות בה כרצונו כל זמן שהוא לא פוגע באחרים, ולהגיד שבזה שהוא משאיר אותה ריקה הוא גורם העלאת הדמי שכירות לסטודנטים נכנסים לתחום של תרוצים מגוחכים. כל דבר אפשר לומר שגורם נזק עקיף לסביבה. בעלי הדירות משלמים ארנונה ללא תמורה ובמקום להחזיר להם חלק מהמסים עוד מחפשים דרך באיצטלה מוסרית להוציא מהם עוד. אף אחד לא רוכש דירות במטרה לאגור סחורה ולהעלות את המחירים. אם אני מחזיק דירה כדי להשתמש בה בחופשות או כדי שבני יעבור לגור בארץ כשיגדל זו זכותי שלי שאני קונה אותה עם המחיר דירה והמסים המופקעים ששלמתי. להטיל מיסים על דירות ריקות רק מראה על אוזלת היד של עירית ירושלים לייצר בניה ודיור הולם במחיר שווה נפש. זו הונאה.
        אני לא מוצא הבדל גדול בין זה לבין לטעון שרווק גורם לכך שהוא מנצל דירה שיכלה לספק לזוג או שמי שמשתמש במכונית שלו לא ביעילות לוקח מקום חניה מיותר או בדיוק הדוגמה שנתת שנהג מעל 65 סיכוייו לגרום נזק לסביבה גדולים יותר לכן שישלם על כך. חברת ביטוח יכולה לדרוש מבעל דירה ריקה פרמיה גבוהה יותר כי יש סיבה סבירה לכך. לדרוש מבעל דירה ריקה יותר מס מבוסס על כך שהוא לא יוכל להתגונן מפני זה כי הוא גר בחו"ל.
        אדם חסך ושילם מס ורוצים שישלם על כך שכל עדר הבטלנים הקנאים סביבו לא הצליחו כמוהו.

        אהבתי

      2. אתה מעלה כאן טיעון שהוא חלק מדיון עקרוני עתיק מאוד- הגבול בין חירויות הפרט לבין טובת החברה. אתה טוען שזכותו של פרט לקניין על דירה, ולא משנה מה הוא עושה איתה, קודמת לטובת החברה.
        הדוגמאות שאתה מביא – רווק שתופס דירה של זוג וכו' – נמצאות הרבה אחרי הקו הסביר העובר בין חירות הפרט לבין טובת הכלל, ולכן אף אחד לא ישקול אותן ברצינות, מה שלא אומר כמובן שלא ניתן לשקות ברצינות סוגיות שנמצאות בהחלט באיזור הקו הסביר הנ"ל.
        אני טוען שבמקרים מסוימים, לחברה יש זכות להגביל את זכויות הפרט למען הטבת מצב הכלל.
        ספציפית בישראל, יש כמות מוגבלת של קרקע, ומגבלות רבות על בנייה חדשה בעיקר במרכזי הערים. מכאן, שדירות במקומות אלו הם משאב במחסור ולא ניתן לשנות זאת בטווח הזמן הקצר-בינוני. אדם שרוכש דירה במיקום כזה לצורך שימוש של שבועיים בשנה, גוזל את הדירה הזו ממישהו אחר שזקוק לה למגורים.
        גרוע מכך: במקרה של ישראל, תושב חו"ל כלשהו, שלא עשה צבא, לא משלם כאן מיסים ולא תורם פה דבר, לוקח דירה ממישהו שעושה מילואים 30 יום בשנה בשטחים (ההקצנה לצורך ההמחשה בלבד).
        לדעתי, במקרה כזה זכותה ואף חובתה של העירייה / הממשלה להתערב ולנסות למנוע מצב כזה. אפשר גם כמו כחלון לזעוק במיקרופון "די לחזירות, מספיק דירה אחת", אבל פעולה כלכלית אמיתית היא קצת יותר ראויה.

        אהבתי

      3. מי קובע איפה הקו הסביר? במדינות קומוניסטיות נילקחו דירות גדול ממשפחות קטנות וחולקו למספר חלקים בהם גרו אלו שלא היה להם. גם בישראל היו דברים דומים בשנות החמישים. ברגע שממשל מתחיל להטיל מגבלות על השימוש אתה לא יודע איפה יהיה הגבול. זה לא שבעלי הדירות קיבלו אותם במתנה. הם קנו אותם במיטב כספם. לא היה בחוזה הקנייה תנאי שהן ישרתו בצה"ל, גם ערבים לא משרתים א שישלמו יותר ארנונה?. גם הדירות לא הוגדרו כמלון דירות. אתה רוצה לשנות כללים תשנה אותם בעתיד, לא רטרואקטיבית. ההשוואה למכוניות שמזהמות אוויר או לוקחות מקום חניה כשאינן מנוצלות דומה רק שאי אפשר לכפות את זה. מי שיש לו דירה הוא פרה חולבת. באותה מידה אמהות יחידות מקבלות מענק הקלת ארנונה, זה קנס שלילי, מדוע הציבור צריך לממן איזו אגואיסטית שלא התחשק לה למצוא בן זוג ולהביא ילד? זה בדיוק אותו דבר.
        כל השאר עופר אמר

        אהבתי

      4. שוב, אתה בוחר להביא דוגמאות מטריטוריית האבסורד כדי להתנגד להגבלת שימוש על ידי הממשלה. אבל הגבלת שימוש קיימת בהמון תחומים, בעיקר בצורת מיסוי- מהו המס על סיגריות, או על דלק, או על אלכוהול, אם לא הגבלת שימוש? היית מציע להסיר את המיסים האלה, כי הם מגבילים את חופש הפרט?
        את הכללים משנים תמיד, אבל תמיד, בדיעבד. ככה זה – הרגולציה מגיבה לצורך שנוצר בשטח, היא לא חוזה אותו מראש. לפי ההיגיון שלך הטלת מס על הדלק אחרי שהרכבים המונעים בדלק נכנסו לשוק היא לא הוגנת, כי אנשים כבר קנו רכב בהסתמך על מחיר דלק נמוך, ועכשיו "מגבילים להם את השימוש".
        לגבי אמא יחידנית – קיומה וקיום הילד שלה אינו תופס משאב שנמצא במחסור לצורך נוחות בלבד. מה הבסיס להשוואה בכלל? אתה מתנגד פשוט לכל התערבות באמצעות מיסוי באופן גורף? לא הבנתי.
        אתן לך דוגמה יותר ברת השוואה: נניח שכל מיני תושבי חו"ל היו מתחילים לקנות בארץ כמויות דלק גדולות ולאגור אותן במאגר פרטי, כי הם רוצים שיהיה להם נוח בביקורם בארץ ואין להם חשק לפקוד את תחנות הדלק. כתוצאה היה נוצר מחסור בדלק בארץ. האם היה לגיטימי בעיניך למנוע זאת מהם, או להטיל עליהם מס נוסף? בעיני ממש כן.
        אבל בסופו של דבר זה כנראה עניין של השקפה.
        אגב אני מסכים עם עופר שהפתרון הזה נבחר בעיקר כי הוא קל, ובודאי לא כי הוא הכי טוב. אבל זה כשלעצמו לא עושה אותו פסול.

        אהבתי

      5. מהו המס על סיגריות, – מס שנועד לשלם עבור הנזק שנגרם למעשן ולסביבה. קופת חולים צריכה להוציא יותר כספים על מעשנים. שישלמו פרמיה דרך עלות הסגריות.
        או על דלק,- הממשלה סוללת כביבים, למה אני צריך לשלם על כביש שאני לא משתמש בו? אני לא אוהב לצאת מהבית אני יושב רק ליד המחשב, שישלם זה שנוסע דרך מחיר הדלק.
        או על אלכוהול, אינני יודע מדוע יש מס על אלכוהול, אולי כי הממשלה לא אוהבת שהעם שמח וצוהל או סתם רוצים לדפוק את הרוסים והספרדים.
        לגבי אמא יחידנית – כשהממשלה נותנת לה הטבות היא לוקחת מכלל המיסים, מהכיס שלך. למה שהמיסים ילכו למישהי שבא לה ילד בלי אב מפרנס כי היא אגואיסטית ומעדיפה שאיזה מעשן שהיא לא מכירה או חובב יין מארלו ישלם לה על הילד. אם המיסים שלי משלמים עבור ילד של אמא חד הורית אני רוצה זכות לקבל אותו כל שבועיים.

        אהבתי

      6. לקבל את הילד פעם בשבועיים זה לא פיצוי, זה כפל קנס 🙂
        אני עדיין מתקשה להבין את ההקבלה בין האמא לבין עניין הדירות.
        הממשלה מחלקת את המיסים כראות עיניה, לפי המטרות שהיא רואה לנכון. חלק מהמיסים הולכים לתמיכה באוכלוסיות מסוימות, בשם החמלה / ערבות הדדית, או בשם אינטרסים אחרים. לזה אתה מתנגד?
        באותה מידה אתה יכול לטעון שהקלות המיסים לתושבי הפריפריה הן פסולות. למה שאני אממן מישהו שבא לו לגור באיזה חור? שיסתדר לבד או שיגור במרכז כמו כולם.
        הנקודה היא שהממשלה משתמשת במיסוי (חיובי או שלילי) כדי לכוון את התנהגות האוכלוסיה בהמון דרכים, בהתאם לערכים שהיא מאמינה שהם נכונים. עניין הדירות הריקות הוא עוד דוגמה שאינה שונה בשום צורה מהרבה דוגמאות אחרות.
        אתה יכול להתנגד באופן גורף לכל התערבות ממשלתית – זה נקרא ליברטריאניזם. זו עמדתך? אם כן, בהצלחה עם זה.

        אהבתי

      7. כשאני אקבל את הילד פעם בשבועיים אני אגיד לו מה אני חושב על אמא שלו.
        ההטבות לחד הוריות והקשר שלהן לדירות ריקות. ההטבות הן מס שלילי, כמו ריבית שלילית. כשאתה מטיל מס על מישהו או נותן מענק למישהו זה די דומה. המענק שאתה נותן למישהו שלא עושה משהו שתורם לחברה או הקנס מס שאתה מטיל על מישהו שלא מזיק לחברה באים ויוצאים מהקופה החברתית המשותפת. אפשר להטיל מס או לתת מענק כשיש תועלת ישירה לחברה. הטבות מס להתישבות בגולן נועדו לטווח ארוך להטיב עם כולם. אבל כשעושים את זה צריך לחשוב אם זה פוגע בחרות הפרט. שי הסביר את זה. כשאני מקבל קנס על הדירה שלי שעומדת ריקה כשלכאורה הנזק שלה לחברה הוא עקיף ומרוחק מאד אנחנו כבר נכנסים לעמדות סוציאליסטיות קיצוניות או פשוט להצגה פוליטיקלי קורקט שנועדה להסוות שאני פשוט יכול לשפר את הכנסות העיריה והעשיר יעדיף לשלם מלריב.
        כשנשים רווקות מקבלות מענק ילד זה נעשה בלחץ קבוצות פמיניסטיות שבתמורה מסכימות להצביע שתטיל מס על בעלי דירות שלא גרים בהן.

        אהבתי

      8. זה דיון מעניין, אז בוא נמשיך:
        אתה טוען ש "אפשר להטיל מס או לתת מענק כשיש תועלת ישירה לחברה". זה עקרון יפה אבל לא קיים במציאות.
        האם הענקת הקלות מס לניצולי שואה, קשישים ונכים מביאה תועלת ישירה לחברה? האם היית מציע לבטל אות ההקלות האלה?
        האם ההתיישבות בגולן מיטיבה עם כלל החברה? איך בדיוק? איך איכות החיים שלך ברמת גן (נניח) עלתה כתוצאה מהקמת הישוב מרחב עם אשר בנגב? התועלת היא, אם לצטט אותך, עקיפה ומרוחקת מאוד…
        התשובה היא שמעבר לתועלת כלכלית ישירה יש גם, והייתי אומר בעיקר, אידאולוגיה, ערכים והשקפת עולם של הממשלה והחברה. הממשלה משתמשת במיסים כדי לעודד את הערכים האלו – נגיד, תמיכה בחלש, פיתוח הפריפריה וכו'.
        ואם נחזור לנושא הדירות הריקות – נכון, דירה אחת או שתיים בשכונה לא מפריעות לאף אחד. אבל כשנוצרת תופעה רחבת היקף של שכונות רפאים, המרקם העירוני נפגע, איכות החיים של התושבים הנותרים יורדת, בעלי העסקים המקומיים סובלים, וכו'. ועל כן במקרה כזה ראוי להתערב ולהטיל מס. לשם השוואה, אם אדם אחד בישראל היה מעשן סיגריות, כנראה לא היו מתעסקים איתו. אבל יש מיליון מעשנים, ולכן מטילים עליהם מס.

        אהבתי

  4. אני רוצה לנסות ולסבך קצת את המודל. בפרט "מפריע" לי המשפט "בדיוק על הנזק שאתה גורם". הדוגמה שניתנה בפוסט היא די פשטנית: טון מתכת גורם אלף שקל של נזק וזה לא משנה אם זה הטון הראשון או השלוש-מאות. אני לא חושב שזה נכון לגבי דירות רפאים – לדירה הראשונה כנראה אין (כמעט) השפעה אבל אם 10% מהדירות הן דירות רפאים אז כבר יש לזה השפעה.
    דוגמא מספרית: בשכונה הקטנה שלי יש חמש דירות "רפאים" כל אחד מהבעלים מוכן לשלם עד 500 שח בשנה בשביל לשמור אותה ריקה. שצי הדירות הראשונות לא גורמות נזק, אבל כל דירה נוספת גורמת נזק חיצוני של 1000 שח. עכשיו, אם מס הפיגו הוא מעל 500 שח אף-אחד מהבעלים של הדירות לא יבחר להשאיר אותה ריקה (למרות שהנזק השולי הוא אפס – המס הוא מעל לנזק שהוא גורם).אם המס יהיה 500 שח ומטה אז כל הדירות ישארו דירות רפאים הנזק שיגרם הוא 3000 שח וההכנסות מהמס לא יעלו על 2500 והמס לא יכסה את הנזק שנגרם.
    עכשיו אני לא בטוח אילו הנחות צריך לעשות בשביל שהכל יסתדר בסדר, אני לא חושב שהמצב שבו המס לא יכול לכסות את הנזק הוא כ"כ מופרך.

    אהבתי

    1. אין ספק שבמציאות כמעט אף פעם אין נזק שמגיע עם תג מחיר (עוד מותר להשתמש במושג הזה במשמעות המקורית שלו?), אין כמעט אף פעם נזק ליניארי – הכל נכון. ואולי המקרה של הדירות מסובך מדי מכדי ליישם בו מס פיגו בפועל. אני לא יודע.

      אבל – מס פיגו הוא מסגרת מחשבתית מועילה לחשוב על הנושא. אם בסוף יתברר שאין אפשרות פרקטית ליישם – או.קיי. אבל אולי יש. מס פיגו לא נועד לסיים את הדיון, אלא לתת לו מסגרת. ספציפית בנוגע למה שאתה אומר – נשמע סביר. אני בטוח שיש עבודות בנושא, אבל אני לא מספיק מתמצא כדי לצטט אותן בשלף.

      אהבתי

    2. נעם, איזה נזק מסבים לך 5 "שכניך" שאינם גרים לידך וגם לא משכירים את דירתם לאחר?
      פרט אולי לקצת תחושת בדידות לפעמים?

      אהבתי

  5. הפוך אסף הפוך.
    דירה ריקה צורכת פחות משאבים .
    משלמים ארנונה אבל לא שולחים שום ילד למערכת החינוך.
    משלמים ארנונה אבל לא מעמיסים על מערך פינוי הזבל.
    משלמים ארנונה ולא משתמשים בשלל הסובסידיות העירוניות.
    מה תהיינה ההוצאות של עירייה אם 100% מהדירות שבשטחה הן דירות רפאים?
    האם לראש עירייה כזאת יישאר יותר או פחות כסף לחלק למקורביו? האם בעירייה כזאת למנגנון יישאר יותר או פחות כסף לטובתו האישית?
    לפיכך הצדק הכלכלי גרידא צריך לדחוף לכיוון ההפוך, מי שיכול להוכיח שהדירה היא דירת רפאים יזכה להנחה.
    הדיון הטכני איך להוכיח לא רלוונטי כי אני טוען טיעון עקרוני ולא הצעה למדיניות.

    אז למה בכל זאת עיריית י-ם רוצה להכפיל את הארנונה לדירות רפאים?
    א) כי היא יכולה.
    ב) כי זה משתלב עם שנאת העשירים הפופוליסטית.
    ג) כי זה יכול להפיל בפח אפילו כלכלנים.
    ד) כי בעלי דירות רפאים מצביעים באחוזים נמוכים יותר משאר התושבים בבחירות לעירייה.
    ה) כי זה משדר שראש העירייה "עושה משהו" בנוגע ליוקר הדיור.
    ו) כי היא יכולה (-:

    אהבתי

  6. אסף, אני חושב שמס פיגו הגיוני יותר כשהוא מוטל על פעולה מזיקה (לגוף או לקניין של אחרים) מאשר על הימנעות מפעולה מועילה (לגוף, לקניין או לרווחתם של אחרים).

    ייצור המתכת — פעולה שגורמת נזק לגוף ולקניין של אחרים (למשל, זיהום מי שתיה ושטחים חקלאיים).
    השארת דירה ריקה — הימנעות מפעולה שמגדילה את רווחתם של אחרים (השוכרים, תושבי השכונה, בעלי העסקים באזור).

    לקנוס אדם על נזק שהוא גרם לקניין של אחרים זה לא עומד בסתירה לרעיון של קניין פרטי, כי לכבד את הקניין של הזולת זה גם אומר לשלם פיצויים אם פגעת בו.

    לעומת זאת, לקנוס אדם על כך שהוא נמנע מפעולה שמועילה לאחרים, זה מוביל לשעבוד של כל אחד לצרכים ולרצונות של אחרים, וזה עומד בסתירה לרעיון של קניין פרטי.

    אהבתי

    1. שי, ההסבר שלך יפה, אלא שאלו התומכים בקנס יכולים להבהיר שהשארת דירה ריקה גורם נזק בעקיפין. אם אדם עשיר קונה את כל המשאבים שצריכים להיות נחלת הציבור באופן טבעי, ומגורים זולים אמורים להיות בהשג יד כמו לחם במחיר מוזל או גבינה וביצים או מיים או פרנסה, אז התוצאה אינה שונה מחברה שמזהמת בפסולת מתכת.
      הויכוח פה הוא זכות הקניין של הפרט מול זכות הציבור. איפה הגבול? לכל אחד יש תפקיד כפרט בחברה. התפקיד שלך לבזבז כסף כדי לסייע לכל אלו שמתקיימים ממכירה של מוצרים. אם אתה חוסך אתה פרזיט ופוגע בציבור הרחב לכן צריך לקנוס אותך על ידי ריבית שלילית בבנק.

      אהבתי

      1. אורי, אני דיברתי ספציפית על נזק לגוף ולקניין. נזק עקיף אבל מוכח גם כן יכול לבוא בחשבון.

        אבל מה שכינית "נזק בעקיפין" זה לא באמת נזק לגוף ולקניין, אלא ציפיות שנכזבו. הדודות ציפו ממך למשהו, והתאכזבו.

        לשיטתי האדם הוא לא עבד של הציפיות של הדודות!!!

        אני מעדיף את זכות הקניין ואת זכותו של אדם על גופו. זה אומר שאני נגד קנס על רווקים, ומכוניות מושבתות, ודירות ריקות, וחסכונות.

        אני כן תומך בהטלת קנס או מס על נזק. אבל "נזק" זה כשהרסת בית, או הרעלת אנשים, או הפכת אדמה פוריה לבלתי ניתנת לעיבוד, וכו'. "נזק" זה כשהיה מצב שבו היה למישהו גוף או קניין במצב מסויים, ואתה באת ופגעת והרסת.

        כלומר, אני מגדיר נזק כפגיעה מוכחת בגוף או בקניין של מישהו, ולא בכך שמישהו לא קיבל ממך איזו תועלת שלדעתו או לדעת ועדת ההיגוי אתה היית אמור לספק לו. (אלא אם כן חתמת איתו חוזה או עשית איתו עסקה וכו').

        אני מבין שיש מקרי קיצון שבהם דבקות קנאית בזכות הקניין הפרטי יכולה להיות בעייתית: למשל אדם שהוא הבעלים של באר המים היחידה של עיירה מבודדת במדבר. אבל שים לב שזה מקרה קיצון כפול ומכופל: גם מדובר בחיים ומוות, במצב חירום בטווח המיידי, וגם מדובר במונופול מוחלט, וגם קשה לעזוב את העיירה.

        אז במקרי קיצון אפשר לטפל באמצעות החרגה בחוק.

        אבל מה שאסף מציע זה לא טיפול במקרי קיצון קטסטרופליים, אלא מעין ועדת היגוי של דודות חטטניות שקובעות מה הציפיות שלהן מכל אחד ונכנסות לחיים של אנשים באופן קבוע ומציקות להם במסים ובקנסות כדי לבצע אופטימיזציה של החברה.

        אני גם מתנגד לכך ערכית, וגם חושב שהתוצאות יהיו מאכזבות עד עגומות. בנוסף, אני חושב שעצם החיטוט מתסכל ופוגע באושר של אנשים, וזו אחת הסיבות לכך שאנשים עזבו את הקיבוצים.

        מקווה שזה ברור יותר, גם אם לא נגיע להסכמה.

        Liked by 2 אנשים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s