עושר ואושר

(581 מילים)

אמלק – הישראלי החציוני הוא מליונר!

המכון לרפורמות מבניות עשה שיעורי בית רציניים בנושא התפלגות העושר בישראל. עושר, למי שלא מצוי בשפה הכלכלנית, מתייחס לבעלות על נכסים, כמו דירה או קרן פנסיה, ועד היום היה ידוע לנו מעט מאד על ההתפלגות שלו בישראל. זה אולי נשמע מפתיע, אבל זה המצב. פשוט לא ידענו יותר מדי. באופן די גורף, מדדי האי שיוויון שאנחנו נחשפים להם כל הזמן הם נתוני אי שיוויון בהכנסה השוטפת (שכר, קצבאות, וכו'), ולא בעושר. אז, שאפו רציני על עבודה שנראית מאד רצינית למאור מילגרום וגלעד בר-לבב, שעשו שימוש בכל הטכניקות שיש, וכל הנתונים שעוד איכשהו יש, כדי להבין משהו על התפלגות העושר בישראל. הוסיפו לכך את חותמת הכשרות של פרופסור שלמה יצחקי (שעמד בראש הלמ"ס, ונשאר סמכות רצינית בנושא) על הדו"ח, ותקבלו רמת אמינות גבוהה מאד. אני ממליץ מאד לקרוא את כל הדו"ח, אבל בינתיים, כמה פנינים.

מי רוצה להיות מליונר?

 העושר החציוני של משק בית בישראל הוא של בערך 1.2 מיליון שקל. הסיבה המרכזית – שיעור גבוה מאד של בעלות על דירה. כן, זה כבר בחיסור חובות, כלומר, אחרי שמחסרים למשל את החוב למשכנתא, למשק הבית החציוני בישראל יש נכסים ששווים יותר ממליון שקל. כמו כן, חובות הם בעיה קטנה יחסית בישראל – רק ל 5% ממשקי הבית בישראל יש עושר אפסי או שלילי.  צריך לחכות שאנשים יבעטו קצת יותר בגלגלים של התוצאה הזו, אבל – בינתיים, זה נתון שלהערכתי יפתיע רבים. זה לא אומר שאין שום בעיה. אם, למשל, יש למישהו בית בשווי של מיליון ש"ח, ומשכנתא של 700,000 ש"ח, אז העושר נטו שלו הוא 300,000 ש"ח, וזה לא אומר שאין שום בעיה עם המצב שלו. אולי יש ואולי אין, ואני לא נכנס לדיון הזה עכשיו. אבל זה בטח לא מצב של להיות קבור תחת הר של חוב.

אי שיוויון

כצפוי, אי השיוויון בעושר גבוה משמעותית מאי השיוויון בהכנסה. למשל, מדד גי'ני לאי שיוויון בהכנסות בישראל הוא 0.36, ואותו מדד עבור עושר הוא 0.66. העושר שבידי האחוזון העליון מוערך בכ 22% מכלל העושר בישראל, הרבה יותר מחלקו של האחוזון העליון בעוגת ההכנסות. זה יוצא, אגב, ממוצע של 48 מיליון ש"ח למשק בית באחוזון העליון. זיכרו – אחוזון עליון זה לא מאתיים איש, זה בערך 80,000 בני אדם (לא בדיוק, כי זה לפי משק בית, אבל בערך).

אני משער שהמספר הזה מושפע מאד מהעושר של מאית האחוזון העליון, שרובו הגדול קשה למדידה, וחלקו "על הנייר" ולעיתים קשה לפרש את המשמעות שלו, אבל בכל מקרה – שווה לשים לב לפערים האלו, למשל כשדנים במיסוי.

פינת המתודולוגיה – סקרים לעומת נתונים

בערך 70% ממשקי הבית בישראל הם בעלי נכסים בשווי של מעל 500,000 ש"ח. כאמור, 50% ממשקי הבית – מעל 1.2 מיליון ש"ח. באותו הזמן, כלכליסט מספרים לנו ש

"63% מבני מעמד הביניים יהיה קשה עד בלתי אפשרי לעמוד בהוצאה בלתי מתוכננת. אזרחי ישראל נמצאים במרחק של קלקול רכב אחד ממצב של חוסר אונים פיננסי."

את נבואות החורבן שלהם כלכליסט מבססים על סקר שבו אנשים נשאלו אם יוכלו לעמוד בהוצאה חד פעמית של 8,000 ש"ח בחודש הקרוב. איך מיישבים בין זה שמשק בית חציוני הוא בעל נכסים של מעל 1.2 מיליון ש"ח, ובין זה שרוב משמעותי של "בני מעמד הביניים" יתקשו מאד או לא יוכלו כלל לעמוד בהוצאה חד פעמית של 8,000 ש"ח?

הסבר אפשרי אחד – שווקי האשראי בישראל הם מאובנים לחלוטין. משקי בית שיש להם בעלות על נכסים של 1.2 מיליון ש"ח לא מסוגלים לקבל הלוואה בשווי של פחות מאחוז מהנכסים שלהם. אם זה המצב, זה באמת מדהים. אפשרות שניה, ואני נוטה לחשוב שהיא תופסת חלק גדול יותר מהאמת: סקרים בסגנון "האם תוכל" או "מה תעדיף", והפופולארי בזמן האחרון – "האם וויתרת על"  הם כלי מתדולוגי בעל אמינות נמוכה. בכל נושא שבו זה אפשרי – והיכולת לעמוד בהוצאה של 8,000 ש"ח היא נושא כזה – עדיף בהרבה להסתמך על נתונים קשיחים, ולא על סקרים.

קראו את כל הדו"ח. מעניין.