עושר ואושר

(581 מילים)
אמלק – הישראלי החציוני הוא מליונר!

המכון לרפורמות מבניות עשה שיעורי בית רציניים בנושא התפלגות העושר בישראל. עושר, למי שלא מצוי בשפה הכלכלנית, מתייחס לבעלות על נכסים, כמו דירה או קרן פנסיה, ועד היום היה ידוע לנו מעט מאד על ההתפלגות שלו בישראל. זה אולי נשמע מפתיע, אבל זה המצב. פשוט לא ידענו יותר מדי. באופן די גורף, מדדי האי שיוויון שאנחנו נחשפים להם כל הזמן הם נתוני אי שיוויון בהכנסה השוטפת (שכר, קצבאות, וכו'), ולא בעושר. אז, שאפו רציני על עבודה שנראית מאד רצינית למאור מילגרום וגלעד בר-לבב, שעשו שימוש בכל הטכניקות שיש, וכל הנתונים שעוד איכשהו יש, כדי להבין משהו על התפלגות העושר בישראל. הוסיפו לכך את חותמת הכשרות של פרופסור שלמה יצחקי (שעמד בראש הלמ"ס, ונשאר סמכות רצינית בנושא) על הדו"ח, ותקבלו רמת אמינות גבוהה מאד. אני ממליץ מאד לקרוא את כל הדו"ח, אבל בינתיים, כמה פנינים.
מי רוצה להיות מליונר?
 העושר החציוני של משק בית בישראל הוא של בערך 1.2 מיליון שקל. הסיבה המרכזית – שיעור גבוה מאד של בעלות על דירה. כן, זה כבר בחיסור חובות, כלומר, אחרי שמחסרים למשל את החוב למשכנתא, למשק הבית החציוני בישראל יש נכסים ששווים יותר ממליון שקל. כמו כן, חובות הם בעיה קטנה יחסית בישראל – רק ל 5% ממשקי הבית בישראל יש עושר אפסי או שלילי.  צריך לחכות שאנשים יבעטו קצת יותר בגלגלים של התוצאה הזו, אבל – בינתיים, זה נתון שלהערכתי יפתיע רבים. זה לא אומר שאין שום בעיה. אם, למשל, יש למישהו בית בשווי של מיליון ש"ח, ומשכנתא של 700,000 ש"ח, אז העושר נטו שלו הוא 300,000 ש"ח, וזה לא אומר שאין שום בעיה עם המצב שלו. אולי יש ואולי אין, ואני לא נכנס לדיון הזה עכשיו. אבל זה בטח לא מצב של להיות קבור תחת הר של חוב.
אי שיוויון
כצפוי, אי השיוויון בעושר גבוה משמעותית מאי השיוויון בהכנסה. למשל, מדד גי'ני לאי שיוויון בהכנסות בישראל הוא 0.36, ואותו מדד עבור עושר הוא 0.66. העושר שבידי האחוזון העליון מוערך בכ 22% מכלל העושר בישראל, הרבה יותר מחלקו של האחוזון העליון בעוגת ההכנסות. זה יוצא, אגב, ממוצע של 48 מיליון ש"ח למשק בית באחוזון העליון. זיכרו – אחוזון עליון זה לא מאתיים איש, זה בערך 80,000 בני אדם (לא בדיוק, כי זה לפי משק בית, אבל בערך).
אני משער שהמספר הזה מושפע מאד מהעושר של מאית האחוזון העליון, שרובו הגדול קשה למדידה, וחלקו "על הנייר" ולעיתים קשה לפרש את המשמעות שלו, אבל בכל מקרה – שווה לשים לב לפערים האלו, למשל כשדנים במיסוי.
gini
פינת המתודולוגיה – סקרים לעומת נתונים
בערך 70% ממשקי הבית בישראל הם בעלי נכסים בשווי של מעל 500,000 ש"ח. כאמור, 50% ממשקי הבית – מעל 1.2 מיליון ש"ח. באותו הזמן, כלכליסט מספרים לנו ש
"63% מבני מעמד הביניים יהיה קשה עד בלתי אפשרי לעמוד בהוצאה בלתי מתוכננת. אזרחי ישראל נמצאים במרחק של קלקול רכב אחד ממצב של חוסר אונים פיננסי."
את נבואות החורבן שלהם כלכליסט מבססים על סקר שבו אנשים נשאלו אם יוכלו לעמוד בהוצאה חד פעמית של 8,000 ש"ח בחודש הקרוב. איך מיישבים בין זה שמשק בית חציוני הוא בעל נכסים של מעל 1.2 מיליון ש"ח, ובין זה שרוב משמעותי של "בני מעמד הביניים" יתקשו מאד או לא יוכלו כלל לעמוד בהוצאה חד פעמית של 8,000 ש"ח?
הסבר אפשרי אחד – שווקי האשראי בישראל הם מאובנים לחלוטין. משקי בית שיש להם בעלות על נכסים של 1.2 מיליון ש"ח לא מסוגלים לקבל הלוואה בשווי של פחות מאחוז מהנכסים שלהם. אם זה המצב, זה באמת מדהים. אפשרות שניה, ואני נוטה לחשוב שהיא תופסת חלק גדול יותר מהאמת: סקרים בסגנון "האם תוכל" או "מה תעדיף", והפופולארי בזמן האחרון – "האם וויתרת על"  הם כלי מתדולוגי בעל אמינות נמוכה. בכל נושא שבו זה אפשרי – והיכולת לעמוד בהוצאה של 8,000 ש"ח היא נושא כזה – עדיף בהרבה להסתמך על נתונים קשיחים, ולא על סקרים.
קראו את כל הדו"ח. מעניין.
מודעות פרסומת

35 תגובות בנושא “עושר ואושר”

  1. הנתון של מדד ג'יני (שגבוה משמעותית עבור עושר) אכן לא מפתיע, אבל מעניין:
    האם ישנם נתונים עבור מדינות אחרות בנושא? איפה זה שם את ישראל?

    אהבתי

    1. שאלה מאד במקום. יש נתונים ממדינות אחרות, אבל בגלל שהמחקר הנוכחי עושה שימוש בלא מעט הנחות וטכניקות סטטיסטיות שאינן מובנות מאליהן, אני לא בטוח שאפשר להשוות.

      אהבתי

      1. טור מעניין מאוד כרגיל, תודה רבה.

        בהמשך לשאלה בשרשור- האם יש נתונים מצרפיים (לא התפלגותיים) על הון ממדינות שונות?
        ניסיתי לפני כמה ימים לחשב קפיטל פר קפיטה אבל לא מצאתי אף מקור נורמלי. לדעתי זה יכול להיות מאוד מעניין להשוות בין רמות הון לנפש ולראות האם או עד כמה יש הבדלים בין הדירוג הזה לדירוג של תל"ג לנפש.

        אהבתי

      2. (זו תגובה לספי – שיטת השרשור כאן בבלוג עלולה לבלבל…)

        שאלה טובה מאד. אני לא מעודכן בנתונים שיש או אין כיום, אבל המחקר המפורסם ביותר שעולה בדעתי בהקשר לשאלה שלך (למעשה, הוא אחד המאמרים המצוטטים ביותר אי פעם בכלכלה) זה Mankiw, Romer and Weill. הם מצאו שכמות ההון הפיזי במדינה, ומדד גס מאד לכמות ההון האנושי (אם אני זוכר נכון – בוגרי תיכון), מספיקים כדי להסביר סדר גודל של 60% מפערי התוצר בין מדינות.
        http://eml.berkeley.edu/~dromer/papers/MRW_QJE1992.pdf

        אבל נדמה לי שאתה שואל משהו קצת אחר, שיותר קשור לנכסים שבבעלות משקי הבית – לא משנה איפה ההון היצרני שהנכסים האלה משקפים נמצא. לא יודע אם ואיפה אפשר למצוא נתונים על זה… אולי מאור או גלעד יודעים?

        אהבתי

    2. הי אורי,
      במחקר אנו עושים השוואה למדינות אחרות, ומבחינת מדד ג'יני ישראל ממוקמת במקום ה-9 מתוך 19 מדינות. אבל אסף צודק שהשוואה בעייתית, כי בכל מדינה המתודה קצת שונה. באופן לא מפתיע, האי-שוויון בעושר הכי גבוה במדינות שמקור הנתונים לגביהן הוא במחקרים של פיקטי, שלא התבסס על סקרים אלא על נתוני מס הכנסה.

      Liked by 1 person

  2. משק בית הוא בדר"כ שני אנשים שעשו החלטות לטווח ארוך, לכל אחד בנפרד יש רק כ 600 אלף, וזאת ללא שיקול של העזרה מההורים. אין לי בעיה להוציא גם 20 אלף ברגע, אבל אני רחוק ממצב בו קניית דירה ליחיד תצדיק את עצמה.
    האם מיליון ש"ח (לזוג), שמשרת/ישרת אותם לכעשרים-ארבעים שנה, זהו סכום שמעיד על עושר?

    אהבתי

    1. אאוצ'. טוב. רושם לעצמי להיות פחות YNET בכותרות. לא, אני לא חושב שמיליון שקל למשק בית זה רמת עושר של חיים נטולי דאגות. בוודאי שלא. האינפלציה שחקה את מושג המליונר. זה נכון.

      ועדיין, הופתעתי מכך שהחציון הוא מעל מליון שקל. זה אולי לא עושר מופלג, אבל זה גל לא מסתדר לי עם זה ש 63% ממעמד הביניים הוא במרחק רכב מקולקל מקריסה פיננסית. אני גם תמה, בין השאר, איך להבין את המספרים האלה על רקע הכנסה חציונית של, פחות או יותר, 10K-12K. בקיצור – יש פה יותר דברים מעניינים מאשר סתם לזרוק, כפי שעשיתי, שהישראלי החציוני הוא מליונר. אבל גם לי מותר קצת YNET לפעמים … 🙂

      אהבתי

      1. אבל הישראלי החציוני הוא לא מיליונר לפי הנתון הזה…
        "משק הבית" החציוני הוא מיליונר. כמה מתוך משקי הבית הם זוג? כמה מתוכם הם אדם יחיד?

        ואם לבעוט בגלגלים, אז שאלה מעניינת נוספת – בלי לראות התפלגות לפי גיל, יש אפשרות שחלק מזה פשוט בא על חשבון דור קודם. אם מניחים שמשק בית שמתקרב לפנסיה עשוי להחזיק נכסים בשווי של יותר מ-3 מיליון ש"ח (שכוללים קרנות פנסיה לשני בני הזוג וחסכונות כלשהם ודירה) בלי להיות עשיר, יתכן שפשוט חלק מזה הועבר לתחתית (=לילדים) כדי לממן דירה. אם המקרה הזה, למשל, הוא נפוץ, אז הוא דווקא לא מבשר שום דבר חיובי. לזוג המבוגר חסר כסף קריטי לפנסיה בגלל החלטה שגויה, ולזוג הצעיר יש אמנם דירה אבל אין להם כסף נזיל בפרופורציות סבירות לנכסים שבידיהם.

        בקיצור, יש הרבה גלגלים לבעוט בהם.

        אהבתי

      2. זה מסתדר לא רע עם נתוני ההכנסה.
        כפי שכתבת בעצמך "הסיבה המרכזית – שיעור גבוה מאד של בעלות על דירה".
        שווי הדירות עלה (וממשיך לעלות) משמעותית בעוד שהמשכנתאות יורדות.
        לדוגמה ניקח זוג שקנה דירה לפני מספר שנים ב X כסף (הון עצמי (או הלוואה) 0.25X ומשכנתא של 0.75X)
        היום הדירה שלהם שווה 1.5X וסך החובות שלהם עבור דירה זו עומד על 0.9X

        אהבתי

  3. השאלה כמה מרכיב הדירה תורם לעושר הזה…
    א. יש הטוענים שאנו נמצאים בבועת נדלן (ריבית נמוכה וכו') – כך שאם המחירים ירדו ב20%-30% העושר הזה יישחק.
    ב. עם דירה לא הולכים למכולת אלא עם הכנסה שוטפת.
    ג. חסר פה פילוח לפי גיל, בעלי הדירות הם בד"כ אנשים שהספיקו להכנס לשוק לפני 2008. מה קורה עם שכבת הגיל של בני ה30 החדשים (ההומלסים)? איך הנתונים ייראו כשהם יהפכו לבני 40 (אם המחירים יישארו גבוהים)?

    אם מחירי הנדלן ירדו – הרי שהעושר יישחק.
    אם לא – נראה יותר ויותר אנשים חסרי דירה כך שהנתונים האלו לא רלוונטיים עבורם.

    ועוד נקודה: גם הפנסיה לא רלוונטית לתיקון הרכב במוסך.

    אהבתי

  4. אני לא חושב שעושר חציוני של 1.2 מש"ח זה משהו יוצא דופן. המשמעות של בפועל היא שלמשק הבית החציוני יש דירת שלושה חדרים בבעלות, או קרן פנסיה ממוצעת או תיק נכסים פיננסיים ממוצע. אם מדובר על שילוב של שלושתם אז ערך הדירה נמוך, קרן הפנסיה היא כזו שלא תאפשר קיום סביר לאחר הפרישה וכנראה שכמעט אין בעלות על נכסים פיננסיים. זה מצב די מדכא למען האמת.

    אהבתי

  5. בוא נניח שמשק הבית החציוני הוא בן 4 נפשות
    המרחק הממוצע ל פנסיה הוא 20 שנה
    ונניח תשואה נטו של 3.5% לשנה אז אחרי 20 שנה
    אותו הון שווה 2 מליון שח וךםי מקדם פנסיה זה שווה 10 אלף שח לזוג או 5000 לבוגר, זה לא בדיוק הון לעצמאות כלכלית
    חלק נכר מזה הוא הנדלן שבו הישראלי גר.
    בקיצור 50% מהישראלים חיים "על הקצה"
    לא בעוני אבל על הגבול, אני לא חושב שיעד המקרו של מדינת ישראל צריך להיות ש 50% מהאוכלוסיה תחייב על הקצה
    מהמעט שראיתי במדינות ה oecd שם האוכלוסיה לא חיה כך.
    אז אם אנחנו שואפים לחיות בעולם שלישי או אוליגרכיה דרום אמריקנית זה הכיוון.
    ג"נ ההון המשפחתי שלנו שם אותנו בקצה העשירון העליון

    אהבתי

  6. לגבי שוק ההלוואות – אני קניתי דירה בשווי של 3.5 מיליון ש״ח בלי משכנתא, יש לי כל הכסף. לצרכי נוחות, ביקשתי מהבנק הלוואה של 300,000 ש״ח על פני 20 שנה. הם סירבו. כי לא עבדתי בשלושת החודשים האחרונים – אכן לקחתי הפסקה, עבדתי מאוד קשה שנתיים בלי הפסקה ורציתי לנוח.
    למרות שיש לי בחשבון את הכסף, יש קניתי נכס ששווה פי 10 ומאז ערכו עוד עלה, ושהם יודעים שאני יכול מהר להרוויח הרבה – הם סירבו בגלל ״הנחיות בנק ישראל״. מדהים. לא נורא באמת במקרה שלי אבל מדהים. בכל העולם בודקים את הלוואה על פי כושר ההשתכרות של מבקש ההלוואה. מה אכפת ההכנסות שלו בחודשים האחרונים, מה שחשוב זה כמה הוא ירוויח בעשרים השנים הבאות. אבל לא בישראל.

    אהבתי

  7. נתון שלא לקחת בחשבון הוא שיותר מ-700 אלף איש בישראל הם חייבים בהוצאה לפועל ומסובכים בחובות כאלו ואחרים. ושמשקי בית כבר עכשיו חייבים יותר מ-100 מיליארד שח לבנקים (לא כולל משכנתאות).
    כמו שכתבת יכול להיות שיש מיליונרים בכאילו מבחינת הבעלות על דירה, שבכל זאת משלמים כל חודש משכנתא גבוהה, ו/או אולי הם מסובכים בהלוואות נוספות, אז לקחת עוד הלוואה שאוכלת להם את כל ההכנסה או שהיא אפילו תהיה מעל להכנסה שלהם היא לא אופציה בשבילם. תיאורטית במקרה חירום הם יכולים אולי למכור את הדירה, אבל הם לא בהכרח חושבים על אפשרות כזאת כששואלים אותם על הוצאה דחופה, כי במקרה כזה יצטרכו לדאוג גם לדיור חלופי.

    אהבתי

    1. קודם כל זה לא אני, זה המכון לרפורמות מבניות. שנית – לקחו בחשבון ועוד איך. כל הנתונים שהם מדווחים הם עושר נטו, כלומר – עושר בחיסור חובות. החובות הם באופן מאד מפורש חלק מהחישוב.

      בקשר להמשך, כמו שאמרתי בפוסט עצמו, זה לא אומר שאין שום בעיות בכלל והכל סבבה. ומן הסתם לחטוף על הראש הוצאה של 8,000 ש"ח זה דרעק אטומי. וכן, יכולים להיות מקרים שלמרות עושר נטו של מעל מליון שקל, יהיה קשה עד בלתי אפשרי לעמוד בהוצאה כזו. אבל אלו חייבים להיות היוצאים מן הכלל. בלתי אפשרי להאמין שכמות גדולה של משקי בית עם נכסים בשווי מעל מליון שקל לא מסוגלים ללוות 8,000 ש"ח, שהם פחות מאחוז אחד מערך הנכסים שלהם. הם לא צריכים למכור את הדירה, אלא רק לקחת הלוואה כאשר הדירה משמשת כערבון להלוואה הזו. אם פורסים 8,000 ש"ח על פני שלוש עד חמש שנים, מדובר בהוצאה של סדר גודל של 150-250 שקל לחודש. מבאס ללא ספק, אבל לא קריסה.

      אהבתי

  8. עוד נתון לגבי חובות: 80% מהישראלים נמצאים במינוס כרוני. החזרי ההלוואות+ההוצאות שלהם כבר עכשיו לא מאוזנים עם ההכנסות שלהם. אז אתה מצפה מהם לחשוב על עוד הלוואה כאופציה ריאלית?

    אהבתי

  9. יש בעייתיות בהכללה של דירה בעושר של משק הבית. מדוע? מכיוון שהדירה שאדם גר בה אינה ניתנת למכירה מבלי שהדבר יגרום מיידית לתוספת הוצאה של אלפי שקלים בחודש על שכירות. בנוסף, היא איננה ניתנת למכירה בזמן קצר וללא עלויות משמעותיות – תיווך, העברת דירה וכו'.
    מכאן נובע כי העובדה שרק 5% מהאוכלוסיה הם בעלי עושר אפסי או שלילי היא ריקה מתוכן. מה שצריך למדוד זה את העושר הניתן למימוש.
    לדוגמה: אני תושב פריפריה המתגורר בדירה בבעלותי השווה חצי מליון, אותה קיבלתי מהורי שקנו אותה אי שם בשנות השישים, יש לי שלושה ילדים. הכנסתי (כולל אשתי) החודשית היא 13K- החציון פלוס מינוס. הוצאתי החודשית היא 13K גם כן- לא מוגזם עבור זוג עם שלושה ילדים. האם העובדה שהדירה היא בבעלותי עושה אותי "עשיר"? האם אוכל לעמוד בהוצאה חד פעמית בלתי מתוכננת?

    אהבתי

    1. בגלל זה הערתי קודם כל בנוגע למצב שווקי האשראי בארץ: אם יש בבעלותך דירה ששווה חצי מיליון ש"ח, ונניח שאין לך שום נכסים אחרים, בנק סביר יישמח להלוות לך 8,000 ש"ח, כאשר הדירה משמשת כערבון. 8,000 ש"ח הם אחוז וחצי מערך הדירה שלך. אם מישהו בעל נכסים בשווי של חצי מיליון ש"ח לא מסוגל ללוות במקרה חירום 8K, אז שווקי האשראי בארץ לא סתם מאובנים, הם לא קיימים.
      בפריסה על פני כמה שנים, ככל שזה מבאס, ההוצאה על החזר ההלוואה לא צריכה לגרום לקריסה פיננסית.

      שוב, השאלה היא לא האם הוצאה של 8,000 שנופלת לך על הראש היא דבר משמח או לא. השאלה היא האם היא תגרום לקריסה פיננסית.

      אהבתי

      1. אתה צודק כמובן, אבל זכור כי הסקר המפורסם שואל אנשים האם יוכלו לעמוד בהוצאה, והמשיבים מניחים כנראה שהכוונה היא בהתבסס על ההכנסה והכסף הזמין שיש להם ביד.
        מעטים האנשים שהם מספיק מתוכחמים פיננסית כדי לענות "אוכל לעשות זאת על ידי לקיחת הלוואה היות ויש בידי די נכסים כדי לאפשר זאת".
        הייתי מסכם, שהסקר הזה הוא בעל יעילות מועטה במדידת מצב כלכלי "אובייקטיבי", אבל הוא בעל יעילות רבה במדידת מצב כלכלי "סובייקטיבי" או "נתפס". רוב האנשים, מה לעשות, לא חזקים בכלכלה ובכספים, ומבחינתם הם חווים מצוקה כלכלית אמיתית.
        באותה מידה, אם פתרון בעיות מתמטיות מורכבות היה צורך יומיומי, רוב האנשים היו חווים מצוקה, ולא משנה שאובייקטיבית ניתן לפתור הכל על ידי לימוד מעמיק של מתמטיקה.

        Liked by 1 person

      2. אני מסכים עם כל מילה. הסקר הוא לא חסר ערך לחלוטין – יש בו ערך (מסוים) למדידה של מצב רוח כלכלי סוביקטיבי. גם בזה הייתי נזהר, אבל אני מקבל שלצורך זה הסקר הוא בעל ערך. הבעיה שלי מתחילה רק עם הטענה שהסקר מראה שמשקי בית יתמוטטו פיננסית בגלל הוצאה כזו. ככל הנראה, הם לא יתמוטטו.

        אהבתי

  10. לפי ויקיפדיה מיליונר הוא בעל הון של מיליון דולר אמריקאי.
    עם כל הכבוד לקושי בהשגה של מיליון שקלים 🙂

    אהבתי

  11. מדהים שאסף צימרינג, שהוא דוקטור בכלכלה, וכותב בדרך כלל דברים חכמים, מתגלה כאן כבור בתחום שאולי ‏לא נלמד בכלכלה אבל הוא נושא חשוב במנהל עסקים. מדובר בתזרים המזומנים, ביחס בין ההכנסות ‏וההוצאות של משקי הבית. ‏

    בתמצית, תאגיד או אדם פרטי יכול להיות עתירי נכסים ועם זאת להגיע לפשיטת רגל, אם אינם יכולים לעמוד ‏בהוצאות השוטפות כולל החזר הלוואות, התחייבויות ומשכנתא. זו המשמעות של המשפט שצימרינג מצטט ‏מכלכליסט לפיו "63% מבני מעמד הביניים יהיה קשה עד בלתי אפשרי לעמוד בהוצאה בלתי מתוכננת. ‏אזרחי ישראל נמצאים במרחק של קלקול רכב אחד ממצב של חוסר אונים פיננסי."‏

    צימרינג תוהה איך מיישבים בין העושר של משק בית חציוני ובין זה שרוב משמעותי של בני מעמד הביניים ‏יתקשו מאד או לא יוכלו כלל לעמוד בהוצאה חד פעמית של 8,000 ש"ח? לדעתו הרי אפשר לפתור את הבעייה ‏בלקיחת הלוואה. ובמילים שלו "משקי בית שיש להם בעלות על נכסים של 1.2 מיליון ש"ח לא מסוגלים לקבל ‏הלוואה בשווי של פחות מאחוז מהנכסים שלהם. אם זה המצב, זה באמת מדהים."‏

    זה באמת מדהים שצימרינג מבלבל בין הנכסים של משק הבית, ובין ההכנסות של משק הבית. כך לא עולה ‏בדעתו שהוצאה חד פעמית של 8,000 ש"ח הינה כגובה ההכנסה החודשית נטו של משק הבית. או בשפה שלו, ‏בשווי של כמאה אחוזים מההכנסה החודשית שלהם. כך לא עולה בדעתו שהוצאה חד פעמית של 8,000 ש"ח ‏יכולה להיות פי כמה מהחסכון החודשי, מההפרש (אם קיים) בין ההכנסות וההוצאות. ‏

    זה באמת מדהים שצימרינג אינו יודע או אינו מבין את השיקולים של הבנק כאשר הוא נותן הלוואות, ואינו מבין ‏את המצוקה של בני המעמד הבינוני הנמצאים צעד אחד לפני תהום כלכלית. ‏
    השיקול העיקרי של הבנק לפני מתן ההלוואה הוא יכולת ההחזר שלה מההכנסות העתידיות ‏של הלווה. הבנק רוצה לדעת איך תשלומי הקרן והריבית על ההלוואה יוחזרו מההכנסות (לא מהרכוש) של ‏הלווה. הנכסים של הלווה משמשים כבטוחה למקרה והלווה לא יעמוד בתשלומי החזר ההלוואה, אבל הבנק לא ‏רוצה ולא מתכנן לממש אותם. ‏
    מבחינת המשפחה מהמעמד הבינוני שהכנסותיה מכסות בקושי את ההוצאות השוטפות, לקיחת הלוואה כדי ‏לעמוד בהוצאה לא מתוכננת, לא תפתור את בעיית תזרים המזומנים שלה, היא רק תכניס אותה עמוק בבוץ ‏התזרימי. אחרי לקיחת ההלוואה ההוצאות יגדלו עם תשלומי החזר ההלוואה, וההכנסות לא יכסו את ההוצאות ‏המוגדלות. ‏
    המשפחה שעליה מדבר צימרינג, לא יכולה לקצץ בהוצאות שרובן חיוני לחינוך, לבריאות, למזון בסיסי, ולדיור, ‏ואינה יכולה לממש את נכסיה, לדוגמה, למכור את הדירה שלה, בלי לפגוע באופן משמעותי באורח החיים שלה, ‏גם אם הוא צנוע ללא הוצאות ראוותניות. ‏

    אהבתי

    1. הי אמנון, ותודה על המלים החמות,

      קודם כל, מאחר וההבדל בין הכנסות והוצאות ובין נכסים מופיע באופן מפורש כמה פעמים בפוסט, אני תמה כיצד הגעת למסקנה שאני לא מבין את ההבדל הזה. כמו כן, דיון ב"תזרים המזומנים" ברמה שאתה מעלה כאן לא דורש הכשרה נרחבת, לא בכלכלה ולא במנהל עסקים – כל אדם שיש לו חשבון בנק מבין אותו. אבל לעניין עצמו:

      אף אחד לא חשוב שלחטוף הוצאה של 8,000 שקל בפתאומיות זה דבר חסר משמעות. בוודאי שזה קשה, בוודאי שזו מצוקה, ובוודאי שליבי עם מי שחוטף הוצאה כזו בפתאומיות. אבל משק בית שיש לו נכסים נטו בשווי של מעל מליון ש"ח הוא משק בית שההכנסות שלו מהון בלבד (לפני שדיברנו על ההכנסות שלו מעבודה) הן בסדר גודל של 2,000 עד 4,000 שקל לחודש. אם הנכס הוא דירה (או החלק מהדירה שכבר שולם, כלומר – בחיסור המשכנתא), אז משק הבית חוסך לעצמו הוצאות שכירות בסדר גודל כזה. עכשיו, נניח שלמשק הבית אין אגורה אחת של חסכונות נזילים, והוא צריך לקחת את כל הסכום כהלוואה – מה המשמעות של זה על "תזרים המזומנים" שלו? ובכן, נניח הלוואה של 8,000 ש"ח , שנפרסת על פני ארבע שנים, בריבית של 10% (שזו ההצעה שהצלחתי עכשיו, ככה תוך כדי כתיבת התגובה הזו, לקבל מבנק הפועלים), ותשלומים שמתחילים רק ארבעה חודשים אחרי לקיחת ההלוואה. משמעה של הלוואה כזו היא החזר חודשי של 211 ש"ח.

      אז עכשיו יש שתי שאלות, שכמובן קשורות אחת לשניה: האם הבנק יסכים לתת הלוואה כזו למשק בית חציוני, והאם אחרי שהבנק ייתן את ההלוואה, משק הבית יוכל לעמוד בהחזרים. האם יכול להיות, טכנית, שהתשובה לשאלות האלו היא לא? בוודאי שיכול להיות, ואני בטוח שיש מקרים שבהם זה המצב.

      האם זה סביר שעבור רוב גדול של משקי הבית במעמד הבינוני התשובה היא לא? בעיני זה בלתי סביר בעליל. לווה כזה מהווה סיכון נמוך מאד מצד הבנק, וקשה מאד להאמין שמשק בית שההכנסות שלו מהון בלבד הן אלפי שקלים בחודש (שוב – לפני שדיברנו על ההכנסות מעבודה, שהן באופן גורף הרוב הגדול של ההכנסות) לא יוכל לעמוד בהחזר חודשי של 211 ש"ח. שוב – בלי לטעון שזה לא יוצר קושי, בוודאי שזה יוצר קושי. אבל התמוטטות פיננסית נראית לי לא סבירה.

      נבירה קצרה בסקר הוצאות משקי הבית, תוך התמקדות בעשירונים המרכזיים, מצביעה על כך שההוצאות של משק בית בחמישונים החמישי והשישי הן בערך 13,300 ש"ח לחודש. בלי לזלזל בקשיים, אני לא רואה איך אפשר לתמוך בטענה שהוצאה נוספת של 211 ש"ח לחודש תמוטט משק בית בעשירונים האלו, שלא לדבר על משקי בית בעשירונים מעליהם:
      http://www.cbs.gov.il/publications15/1613/pdf/t03.pdf

      אהבתי

  12. זה בהנחה שערך הבית הגיוני, כלומר בעצם מדובר בערך ממש מנופח (יחס משכורת וכו ), זה מבוסס על זה שלקחנו משכנתאות מקרנות הפנסיה שאנחנו מלווים להן את הכסף ובעצם אנחנו חייבים לעצמנו.

    אהבתי

    1. היי אסף
      אכן, דיון ב"תזרים המזומנים" לא דורש הכשרה נרחבת, לא בכלכלה ולא במנהל עסקים – כל אדם שיש לו חשבון בנק מבין אותו. הבעייה היא שהבנה זו נעלמת בעירפול בין הכלכלה והמציאות.

      כך אתה כותב: "משק בית שיש לו נכסים נטו בשווי של מעל מליון ש"ח הוא משק בית שההכנסות שלו מהון בלבד (לפני שדיברנו על ההכנסות שלו מעבודה) הן בסדר גודל של 2,000 עד 4,000 שקל לחודש. אם הנכס הוא דירה (או החלק מהדירה שכבר שולם, כלומר – בחיסור המשכנתא), אז משק הבית חוסך לעצמו הוצאות שכירות בסדר גודל כזה."
      זה משפט מעניין ומאיר את הבעייה. הוא נכון מבחינה כלכלית תיאורטית ושגוי מבחינת תזרים המזומנים.

      לרוב הגדול של משקי הבית במעמד הבינוני, משפחות או פנסיונרים הגרים בדירה שלהם, שיש להם נכסים נטו בשווי של מעל מליון ש"ח אין הכנסות תזרימיות מהון בסדר גודל של 2,000 עד 4,000 שקל לחודש. הכנסות אלו הן הכנסות תיאורטיות. הכנסות ההון עליהן אתה מדבר אינן תזרימיות, הן אינן חלק מתזרים המזומנים של משק הבית. הן לא נכנסות לא לחשבון הבנק ולא לכיס של משק הבית. אי אפשר לשלם איתן במכולת, או להשתמש בהן לאחזקת מכונית, או לתשלום עבור הילדים בגן ובבית הספר.

      בעיניך, משפחה כזו, "לווה כזה מהווה סיכון נמוך מאד מצד הבנק, וקשה מאד להאמין שמשק בית שההכנסות שלו מהון בלבד הן אלפי שקלים בחודש….. לא יוכל לעמוד בהחזר חודשי של 211 ש"ח."
      גם כאן יש בלבול בין הכנסות כלכליות לבין הכנסות תזרימיות. ההכנסות מהון שאתה מתייחס אליהן אינן תזרימיות אי אפשר להשתמש בהן לשלם את ההחזר החודשי.

      גם בעשירונים המרכזיים, בהם הוצאות משק בית הן בערך 13,300 ש"ח לחודש, הוצאה חד פעמית לדוגמה, של 8,000 ש"ח הינה כ-60% מגובה ההכנסה החודשית נטו של משק הבית. ויכולה להיות פי כמה מהחסכון החודשי, מההפרש (אם קיים) בין ההכנסות וההוצאות.
      הבעייה אינה שהוצאה נוספת של כ- 220 שקל לחודש להחזר הלוואה כזו תמוטט משק בית בעשירונים האלו. הבעייה היא שלמשפחה כזו שהכנסותיה מכסות בקושי את ההוצאות השוטפות, לקיחת הלוואה כדי ‏לעמוד בהוצאה לא מתוכננת, לא תפתור את בעיית תזרים המזומנים שלה, היא רק תשקיע אותה עמוק בבוץ ‏ התזרימי. בעקבות לקיחת ההלוואה ההוצאות יגדלו עם תשלומי החזר ההלוואה, וההכנסות לא יכסו את ההוצאות ‏המוגדלות. ‏
      הבנק ער לבעייה זו ליכולת ההחזר של המשפחה מההכנסות העתידיות ‏שלה. ולכן הוא מסרב לחלק מהבקשות. זו הסיבה שאנו רואים מוסדות חוץ בנקאיים המלווים למסורבי הבנק בריביות נשך. כך הם דוחפים אתהלווים עמוק יותר ובמהירות בבוץ ‏התזרימי..

      אהבתי

      1. אמנון, שוב, אני מבין את ההבדל בין תזרים ובין נכסים. אני מבין את ההבדל בין הכנסה "תיאורטית" ובין מזומנים. בחיי שאני מבין. אבל נדמה לי שאתה עושה פה קצת סלט. ברור שנכסים אינם הכנסה, אבל גם לא צריך לתת להם משקל של אפס. נכסים בשווי של מעל מליון שקל אומרים משהו (כמו שרון מציין בתגובה מתחת) וגם שווים משהו.
        כמה הם 8,000 ש"ח מתוך ההוצאה החודשית זה גודל כמעט לא רלוונטי לשאלה האם משק בית יוכל לעמוד בהוצאה חד פעמית של 8,000 ש"ח. השאלה הרלוונטית היא אם הוא יוכל לעמוד בהוצאה נוספת של כ 200 ש"ח לחודש. אתה נשמע מאד בטוח שהשתובה היא לא. על סמך מה – אני לא יודע. לי זה נשמע מאד מאד מוזר שמשק בית שהצליח לצבור נכסים בערך של מעל מליון ש"ח נמצא עד כדי כך על הקשקש, שהוא לא מסוגל לבצע התאמות בגודל של 2% בהוצאות שלו (200 שח מתוך 13,000). אם יש לך איזשהן ראיות שזה אכן המצב – יהיה מאד מעניין לראות מה הן.

        אהבתי

  13. אסף, אחזק מעט את התשובה שלך לאמנון בשאלה הבאה – משק בית שהגיע לשווי נטו של 1.2 מיליון שח כפי הנראה אינו נמצא לאורך זמן בתזרים שלילי.

    לו זה היה המצב, איך נוצרו 1.2 מיליון שח אם משקי הבית מתחילים מאפס?

    שאלה מעניינת שעולה (והנתונים אצל מחברי הדוח) היא מה החלוקה של נכסים אלו בין נזילים לשאינם נזילים.

    Liked by 1 person

  14. לרון
    בשש השנים מתחילת 2009 ועד סוף 2014. עלו מחירי הדיור בשיעור מצטבר של לא פחות מ-74%.
    מחירי הדירות בערים הגדולות עלו ב- 106% בחיפה, ב- 92% בבאר שבע, וב-84% בתל אביב.
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4630771,00.html

    נסתכל על משק בית, על משפחה שרכשה דירה במחיר של 1.25 מיליון שקל ב-2009, שילמה כ-250 אלף שקל שאותם קבל מהמשפחה או מחסכונות, ולקחה משכנתא של מיליון שקל ל- 25 שנים. משק בית זה מוצא עצמו היום עם דירה בשווי של כ- 2.2 מיליון שקל, כאשר המשכנתא ירדה לרמה של כ-800 אלף שקל. כלומר השווי נטו של נכסיו עומד על כ-1.4 מיליון שקל.
    זו עליה שנתית ממוצעת של כ- 235 אלף שקל לשנה, כ-20 אלף שקל לחודש, בשווי של נכסי משק הבית.

    הצמיחה הזו בשווי נטו של הנכסים כל כולה באה מעלית מחירי הדיור, ואינה נובעת מתזרים המזומנים של המשפחה הממוצעת גם אם הוא חיובי. אין סיכוי שמשק בית ממוצע הצליח לחסוך מהכנסותיו 20,000 שקל לשנה (לאחר תשלומי המשכנתא) כל חודש במשך שש שנים.
    זה בדיוק המצב וההסבר ליצירת 1.2 מיליון שקל בשוי הנכסים גם כאשר משקי הבית מתחילים מאפס.

    אהבתי

    1. אמנון, אתה צודק כמובן בנוגע לחסכון הנזיל למול שאינו נזיל, אבל שים לב שגם אם נקטין את שווי הנכסים של כלל משקי הבית באותם 74 אחוזים, נגיע לחציון שגבוה מ – 650 אלף ש״ח.
      המספר הזה גבוה מהחציון (למשל) של משק בית חציוני בארה״ב (שם הנתון איפשהו בסביבות 85 אלף דולר כיום, ובשיא בועת הנדלן היה בגובה 135 אלף דולר).

      החלוקה בין נכסים נזילים לשאינם נזילים מעניינת, והנתונים נמצאים בידי כותבי הדוח. לכן יהיה מעניין לראות מה קורה כשמוציאים החוצה את בית המגורים וחסכון לפרישה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s