החיים כמשל

 

(565 מילים)

מהתגובות כאן בבלוג, ועד להערות בדה-מרקר, ההערה הנפוצה ביותר שנתקלתי בה בעקבות נייר העמדה שכתבנו, עומר מואב ואני, נגד החוק לעידוד השקעות הון הולכת בערך כך:

אולי בתיאוריה הכלכלית הדברים כל כך ברורים, והמסקנה שלכם תקפה. אבל במציאות, בחיים האמיתיים…

וכמו שכל כלכלן יודע (וכל כלכלן נתקל בתגובה הזו מתישהו), מיד אחרי ההקדמה הזו באה – ניחשתם נכון – תיאוריה כלכלית פרי עטו של המבקר. אני משתמש במונח "תיאוריה כלכלית" כאן בכוונה רבה, ומתוך מחשבה. כי זה בדיוק, אבל בדיוק, מה שמגיע תמיד אחרי ההקדמה "אבל במציאות".

ותודה לגילי ניר, שבזכותו נחשפתי לדיאלוג הזה.
HT: גילי ניר

 

הקטע הוא שכמעט כל טענה שאתם מנסחים בנוגע לנושא מורכב, נניח נושא כלכלי, אפילו רק לעצמכם בראש, היא תיאוריה. מודל. היא לא החיים האמיתיים. רוצים לדבר על החיים האמיתיים? יאללה. ככה נשמעת שיחה על החיים האמיתיים בנוגע לייצוא מישראל:

"שאול, העוזר של יעל, שהיא סמנכ"לית התפעול של חברת יוצמח, היה חולה שלשום. בגלל שרק הוא ידע איפה הוא שמר את הקובץ עם החוזה החדש למכירת 5,000 יחידות לרשת סופר מרקטים בהולנד, אל תשאלו איזה בלאגן היה. בדך כלל, איש הקשר בחברה ההולנדית הוא ממש נחמד ורגוע, אבל בדיוק השבוע הוא התגרש, והיה גם עצבני וגם לא בפוקוס, והוא איים לבטל את העסקה. אבל אז העורך דין של חברת יוצמח, שהוא באמת חתיכת טיפוס מבריק, גילה שהוא מכיר את גיסתה של המנכ"לית של הרשת ההולנדית. שלושה טלפונים, שני מכתבים, וכל הנזק נגמר בעיכוב של שלושה חודשים לעסקה. לא נעים, כי זו כבר שנת הכספים הבאה, אבל לא נורא"

זה לדבר על החיים עצמם. ככה זה נראה. אתם מתכוונים לעבור ככה על כל החברות במשק – בעצם, למה רק במשק? בעולם כולו! –  ועל כל האנשים בעולם כולו, ולבדוק את כל השיקולים של כולם בנוגע לכל עסקה? לא?  מזל טוב – אתם בונים תיאוריה כלכלית. אתם אולי חושבים שאתם מדברים על ה"חיים האמיתיים", אבל אתם לא. אתם בונים תיאוריה כלכלית.

השאלה היחידה היא האם התיאוריה טובה או לא. האם הלוגיקה שלה עקבית – כלומר, האם כל ה"אז", באמת נובעים מכל ה"אם"? האם יש לתיאוריה תמיכה אמפירית? האם ההנחות הקריטיות שעומדות בבסיס התיאוריה (כלומר כאלו ששינוי שלהן ישנה משמעותית את המסקנות של התיאוריה) סבירות לצורך השאלה שהתיאוריה מנסה לענות עליה? וכו', וכו'. זה הדיון הרלוונטי. אין טעם לדבר על "התיאוריה הכלכלית" מול הדיבור הבלתי מתווך על החיים עצמם. אין כזה.

מאריאל רובינשטיין שטוען נגד שימוש בתיאוריה כלכלית כדי להגיע למסקנות יישומיות על המציאות, דרך הסיקור התקשורתי של המכון בסנטה-פה, שכל שנה מאז שהתחלתי ללמוד כלכלה, הנה הנה והם ישנו מהיסוד את את המחקר הכלכלי בזכות ה agent based modeling שלהם, ועד התגובות בדה מרקר. כולם, אמנם ברמות שונות של תחכום, מפספסים בעיני את הנקודה. הם אולי תורמים תרומות חשובות ומשמעותיות לדיון בדרך (בוודאי שזה נכון לגבי רובינשטיין, וכנראה שזה נכון לגבי agent based modeling) אבל בכל הנוגע לכלכלה, אי אפשר לדבר על "החיים האמיתיים" או על המציאות, בלי תיווכם של מודלים. אפשר לדבר על איזה מודלים טובים יותר או פחות, על מה מקומה של המתמטיקה במודלים – הכל נכון. אבל נדמה לי שאי אפשר לדבר ברצינות על המציאות הכלכלית בלי התיווך של תיאוריה, או מודל. לכן, מעכשיו, אם יש לכם ביקורת על עבודה כלשהי של כלכלן, אמרו: "אני חושב שהתיאוריה שלך שגויה כי א', ב', וג'. בתיאוריה שלי לעומת זאת, אין בעיה כזו, כי לקחתי בחשבון את א', ב', וג'." זו ביקורת לעניין. להגיד "התיאוריה שלך אולי נכונה, אבל המסקנות שלך שגויות כי בחיים האמתיים…" זו בדרך כלל לא.

אגב, אתם באמת חושבים שהתיאוריה הכלכלית בכלל, והנייר שכתבנו עומר ואני בפרט, לא לוקחים בחשבון את זה שחברות מחליטות באיזו מדינה להשקיע בהתבסס, בין השאר, על שיעור המס בהן?!

Advertisements

13 תגובות בנושא “החיים כמשל”

  1. ועכשיו ברצינות.
    דווקא נייר העמדה נוקה מהיבטים מתמטיים, ואולי יש בכך חולשה מסויימת. אף אחד לא אוהב שאומרים לו
    Trust me, I'm an economist
    וגם במגבלות נייר העמדה ניתן וצריך לפתח טיעון ולתמכו בראיות.
    לי, למשל, הפריע הטיעון לפיו אין יתרון לייצוא על פני ייבוא, משום ששניהם קשורים.
    אמנם הגרף שסיפקתם מאלף, אך הוא אינו מצביע על הסיבתיות. (מנהל הבנק לא יאהב את הגידול בהוצאות משק הבית כפתרון לאוברדראפט, למשל)..
    עוד בעניין הזה. עד כמה שזכור לי מהדיונים בעניין הייבוא: מעולם הייבוא לא הושווה לייצוא, אלא לייצור מקומי, מוגן בחסמים, ולא יעיל (קרטל הלבידים או מפעלי עיבוד הטונה הם שתי דוגמאות). לא זכור לי כי הייצוא הוזכר, ולו במילה. במובן הזה הטיעון המדובר נחלש קצת.

    אהבתי

  2. לגבי הפסקה האחרונה שלך, לא ראיתי בנייר עמדה התייחסות לקבלת ההחלטות של החברות הזרות לגבי איפה להשקיע כתלוי בתמריצים, ודבר נוסף לגבי נייר העמדה, הבעיה העיקרית לדעתי שקיימת בו היא ההנחה כי בתעסוקה מלאה, אם החברות המוטבות לא יהיו פה העובדים יעבדו בחברה אחרת (מקומית) תחת אותו הפריון. לדעתי זו הנחה לא מציאותית וגם לא נתמכת ע"י התאוריה, כפי שכתבתי לך בתגובה אחרת, הפריון הוא לא של העובד, אלא שילוב של העובד הפירמה והסביבה הכלכלית. אותו עובד לא ייתן אותו פריון תחת חברות אחרות, ולכן לעודד חברות מייצאות כן תורם לפריון, מכיוון שקיימת הנחה מובלעת ומציאותית לדעתי שחברות אשר מתחרות בשווקים הגלובלים (מייצאות) מחוייבות לפריון גבוה יותר מאשר חברות מקומיות. אותו עובד שיעבוד תחת חברה מייצאת ייתן פריון גבוה יותר מאשר העובד תחת חברה לא מייצאת.

    חוסר ההתייחסות לפריון שמביאה הפירמה המייצאת לדעתי פוגעת בתיאוריה של נייר העמדה.

    אהבתי

    1. קודם כל – אנחנו בטח לא מתעלמים. הנייר מתחיל ממש בעמוד הראשון, בלדבר על האפשרות שללא הטבות המס אינטל לא תפעל בארץ. המשפט השני בנייר העמדה אומר את מה שאתה אומר כאן: " הרווח הישיר למשק מהחוק לעידוד השקעות הון שווה לפער בין סך הערך שמייצרים גורמי הייצור הנהנים מהטבות המס שבחוק, ובין סך הערך שגורמי ייצור אלו היו מייצרים אילו החוק לא היה קיים".

      בקשר לפריון – בוודאי שהוא תוצאה של השידוך בין עובד ומעביד. אנחנו לא מניחים שהפריון ישאר אותו דבר עם העובד יעבור למקום עבודה אחר. אנחנו מגיעים למסקנה הזו (פחות או יותר). מה שאנחנו (והרקוביץ וליפשיץ) טוענים מורכב משני דברים עיקריים:
      1. הטבות המס ניתנות על בסיס ייוצא. אין שום ראיה אמפירית, או תמיכה תיאורטית, לרעיון שעובד שנמצא בחברה מייצאת **רק בגלל שהחברה הזו קיבלה הטבות מס** יהיה בעל פריון גבוה יותר מעובד אחר. להיפך, יש סיבות טובות לחשוב שלעובד הזה היה פריון גבוה יותר בחברה אחרת, אבל בגלל שהחברה האחרת ניצבת בפני שיעורי מס גבוהים פי שלושה או ארבעה, היא לא יכולה להתחרות בחברה המייצאת ולהעסיק את העובד הזה. אם החברה המייצאת היא אכן שידוך יותר טוב לעובד, אז הוא יגיע לשם גם ללא הטבות מס. מערכת המחירים עושה את זה די טוב.
      2. במודל הניאו-קלאסי, אם חברה מסוימת היא ממש מעולה ובעלת פריון ייחודי, מי שיקבל את התשואה על הייחודיות הזו הם בעלי המניות של החברה. לא העובדים, ולא המשק. לכן, אם יש רווח למישהו למעט בעלי המניות של החברות המייצאות מכך שהן פועלות בארץ, זה בגלל החצנות חיוביות שלהן. סקרנו את הספרות – לא מצאנו שום ראיות לכך שלפעילות ייצוא, כשלעצמה, יש החצנות חיוביות.

      אהבתי

      1. מצטער שאני מתעקש בעניין הסיבתיות – בעניין סעיף 1 בתגובה לעיל.
        אתה כותב: ״אין שום ראיה אמפירית, או תמיכה תיאורטית, לרעיון שעובד שנמצא בחברה מייצאת
        **רק בגלל שהחברה הזו קיבלה הטבות מס** יהיה בעל פריון גבוה יותר מעובד אחר.״
        ההסתייגות שלי נוגעת לחברות טכנולוגיות בינ״ל כמו אינטל: אנחנו מסכימים כי הן לא היו פועלות בארץ לולא ההטבות. זו אחת מיצרניות הערך המובהקות של שנות ה-90 והאלפיים (במונחי מחיר המנייה, גודל שוק יעד, ובכלל השפעה על חיינו – לא שאני יודע איך למדוד את זה). האם *כל* הערך שנצבר באינטל בארץ מקורו בגורמי הייצור המקומיים? או שמא היה תהליך של הפרייה הדדית, השענות על קניין רוחני ושיטות עבודה מיובאים? האם יש עוד חברה שהגיעה למכירות שנתיות לעובד כמו אינטל?
        ר״ל: לו אינטל ודומותיה לא היו באות (גם בשל הטבות המס) כל אותם גורמי ייצור היו מוגבלים בפוטנציא הממוצע של המשק לחברות מסוגן, באותה תקופה.

        דוגמאות אחרות, עדכניות יותר, נוגעות בחברות בינ״ל הרוכשות מיזמים טכנולוגים ישראליים, וצריכות להחליט אם למשוך את העובדים אליהן או לשמר את המבנה הארגוני בארץ באמצעות ייסוד מרכז פיתוח.
        מעניין להראות עד כמה מבנה המס של עסקאות אלה והתפעול לאחריהן משפיע בנקודה זו.

        אהבתי

      2. הדבר היחיד שאני יכול להגיד על ההשערה שלך בנוגע לאינטל הם שני דברים:

        1. אולי. יש בישראל עשרות אלפי חברות, מתוכן אלפי חברות טכנולוגיות. אולי אינטל באמת יוצרת החצנות חיוביות אדירות. לא רק זה, אלא שאינטל יוצרת החצנות שאף חברה אחרת לא הייתה יכולה ליצור – זכור שללא הטבות המס בחוק לעידוד השעות הון היה אפשר להוריד את גובה מס החברות בשליש, מה שהיה מוביל להמון פעילות נוספת של חברות אחרות .אבל – אולי. אם מישהו היה בודק את זה ברצינות, ומגיע למסקנה שיש החצנות כאלו, ושהשווי שלהן מצדיק את העלות שלהן (עלות במובן של מיסוי כבד יותר על שאר החברות בישראל), אז היה על מה לדבר. עד היום זה לא נעשה. יש רק השערות.

        2. ואפילו אם אינטל או צ'ק פוינט יוצרות החצנות חיוביות אדירות – זה לא בגלל שהן מייצאות. את זה דווקא כן בדקו, ואין סימוכין לכך שייצוא יוצר החצנות חיוביות.

        מקווה שיותר ברור עכשיו. מסכים או לא – מקווה שיותר ברור.

        Liked by 1 person

  3. אסף, הבעיה בנייר עמדה היא השוני בין האופן שבו אתה מנתח כלכלית והמדינה. ואני מכיר את המספרים האמיתיים. אתה טוען שבמשק עם אחוז אבטלה נמוך אין סיבה להניח שעובדים בחברות מוטבות לא יעבדו בחברות אחרות. זה אולי נכון, אבל מדינת ישראל רצתה לעודד תעסוקה בפריון גבוה בפריפריה. שם הפריון נמוך עוד יותר (ראה נתוני הלמס). אין שום סיבה להניח. צר לי אסף על ההתעקשות, שעובדי אינטל ימצאו בדרום עבודה אחרת באותו פריון. ולכן החזר המס יהיה זהה. אם אינטל לא תהיה כאן, המודל הכלכלי שלך אומר שהם יעבדו במשק. אני שם בצד את העובדה שאני מתקשה לראות החזרי מס מחברות אחרות כמו אינטל (אני מכיר את נתוני רשות המיסים ודוח מינהל הכנסות המדינה). אבל ניחא. נגיד שזה זהה . או אפילו נגיד שעדיף שלא לתת הטבת מס כי ההחזר יהיה גבוה יותר ללא אינטל (ברור לך שאינטל לא תהיה כאן באחוז מס גבוה ). אבל למדינת ישראל חשוב לא רק החשבון הפיסקאלי. לא רק כמה כסף חוזר למשק. האם יותר בגין הטבות מס או לא. אלא גם שיהיה פיזור של אוכלוסיה חזקה בפריפריה. שיהיו מפעלים ועוגנים גם בפריפריה. ולא רק במרכז. חוק עידוד השקעות הון נתן הטבת מס גדולה במרכז והתוצאה היתה שחברות לא הגיעו לדרום ולצפון. לכן זה שונה לאחרונה. ויש סיבה. אף אחד לא רוצה להגיע לדרום.

    אני מבין שאתה מאוד אוהב את המודל . והוא לא פסול. אבל האם אתה יכול להבין למה כלכלנים שנמצאים באוצר/מרכז השקעות/רשות המיסים – שמכירים את המספרים – לא חושבים כמוך? האם תוכל להעלות אפשרות שאולי המודל שלך ישים. אבל כרגע הרווח מאינטל הוא כ"כ גדול (בזכות שהחברה משלמת המון מס, עובדיה, חלוקת דיבדנד והרכש הגומלין שהיא מבצעת) שאין שום סיבה ללכת על המודל שלך? דבר אחד אני מסכים. אינטל לא מייצגת נאמנה של חוק עידוד השקעות הון. היא חריג. החוק עצמו די נכשל

    Liked by 2 אנשים

    1. קודם כל – הנה כוחו של המודל. מאד ברור לנו על מה אנחנו מסכימים ועל מה לא. ובוא נתחיל עם המסכימים – הערבה סבבה. אני לא חושב שעובדי אינטל ימצאו עבודה דומה בדרום. סביר שלא, וסביר שרובם יעברו למרכז.

      הנקודה שאתה עוסק בה כאן היא האם החוק הוא כלי שימושי ויעיל להעברת אוכלוסיה חזקה לפריפריה. זו שאלה מעניינת, ואין לי עמדה מוצקה בעניין (אם כי אני נוטה לחשוב שזה כלי לא משהו, במובן זה שיש אחרים טובים ממנו). אבל זו לא הייתה השאלה שעסקנו בה, וזה לא עיקר החוק כפי שהוא קיים כיום. אם היה חוק ששמו ומטרתו המוצהרת היו העברת אוכלוסיה חזקה לפריפריה דרך הטבות מס לפירמות – היינו כותבים נייר מדיניות אחר.

      אהבתי

  4. שים לב שאם המגיב אומר "התיאוריה שלך לא הגיונית כי היא מתעלמת מא' וב' שביחד אחראים ל50% מהאפקט, אין לי תיאוריה מתחרה אני פשוט חושב שעשית עבודה גרועה ולכן המסקנות שלך לא יותר טובות ממסקנות אקראיות", כן מדובר בביקורת סבירה

    אהבתי

  5. זו בדיוק הסיבה מדוע הכלכלה אינה מדע.
    בפיסיקה, כימיה, ביולוגיה או כל מדע אחר "לא עומדת במבחן המציאות" מספיק כדי לזרוק את כל התיאוריה לפח. יש המון תאוריות פיסיקליות שהיו נכונות לחלוטין מבחינה מתמטית, עקביות מבחינה לוגית ומבוססות על מודלים מוצקים, רק מה – הן לא עמדו במבחן המציאות (תורת האתר, למשל). במילים אחרות – הן טענו שהתוצאה של ניסוי תהיה X ובפועל התוצאה היתה Y.
    אנחנו רואים המון תיאוריות כלכליות שאינן עומדות מבחן המציאות ולמרות זאת כלכלנים דבקים בהן ומסרבים להכיר בכך. אם הכלכלה היתה מדע, באותו רגע הכלכלנים היו צריכים לזרוק את התאוריה לפח (או לפחות להכניס בה תיקונים מסיביים), אבל זה לא קורה. יתר על כן – עצם העובדה שיש תיאוריות כלכליות שסותרות אחת את השניה מוכיחות שהכלכלה היא משחק נחמד, אבל בניגוד למה שהכלכלנים מנסים לשדר (עם הנוסחאות והמודלים) מדע היא לא.

    אהבתי

  6. בנוגע לתגובה שלך ליואל, אתה כותב כי ביטול הטבות המס יאפשר להוריד את מס החברות בשליש, איך הגעת לנתון הזה? הרי הטבות המס ברובן אינם כסף שיוצא מתקציב המדינה אלא כסף שלא נכנס כתוצאה מהטבת מס, אתה מניח שאם ההטבה תבוטל אז גביית המיסים תישאר ברמתה התאורטית ללא ההטבה (חברות לא יעזבו ולא יעבירו רווחים למדינות אחרות). האם הנחה זו מציאותית? נשמע הגיוני שחלק מחברות (והרווחים) יישארו וחלק יעזבו, האם יש עבודות אמפיריות או הנחות ליחס בין כסף הגבייה שיישאר לבין החלק שיעזוב?

    אהבתי

    1. ההערכה של שליש מבוססת על העבודה של ליפשיץ והרקוביץ. הם כמובן לוקחים בחשבון שיהיו חברות שיעזבו.
      עכשיו, נניח שאינטל, טבע, כי"ל, צ'ק פוינט, וישכר יסגרו לחלוטין את כל הפעילות שלהן בארץ. הנקודה היא, ונדמה לי שאנחנו כל פעם חוזרים לנקודה הזו, שהעובדים שעבדו בכל החברות האלה (וגם ההון שהן העסיקו) ימצאו מקומות עבודה אחרים. זה אולי ייקח זמן, אבל הם יימצאו. במקומות העבודה האחרים הם יקבלו שכר, והחברות שמעסיקות אותם יגדילו את רווחיהן. זה לא חייב להיות על השקל אותו הסכום, וליפשיץ והרקוביץ לקוחים את הכל בחשבון, אבל לחלוטין לא סביר שגורמי ייצור יישארו מובטלים לאורך זמן רק כי חמש חברות מסוימות לא פועלות בארץ. אחרי שהם חישבו את כל חישוביהם, הם הגיעו לכך שביטול הטבות המס יאפשר שיעור מס חברות של 16.7%, שהוא בערך שליש פחות מהמס כיום.

      אהבתי

  7. אסף, ונניח שעובדי אינטל וטבע ימצאו עבודה באותן מקומות אחרים במס מלא. מה המחיר שמדינת ישראל תשלם על זה שאותם מקומות במקום להעסיק עובדים חדשים (שאינם עובדי אינטל וטבע) יעסיקו כעת את עובדי אינטל וטבע, שכאמור כעת יצטרכו למצוא מקום עבודה? אינטל וטבע מוסיפים למשאבים הקיימים.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s