הפרובוקציה השבועית שלי

(125 מילים)

ד"ר הלל (שם כמעט בדוי) מטפלת בחולת סכרת. היא שוקלת לתת לה תרופה מסוימת, בעלת יעילות מוכחת, שתקל משמעותית על התסמינים של הסכרת, ותוריד משמעותית את הסיכוי לעיוורון (אם כי יש לציין שהסיכוי לעיוורון נמוך מאד גם בלי התרופה הזו). אילו מן השיקולים הבאים רופאה שמחויבת לאתיקה הרפואית צריכה לקחת בחשבון? אילו שיקולים אסור לרופאה לקחת בחשבון?

  1. התרופה תפגע קלות באיכות השינה של המטופלת
  2. התרופה גורמת לפריחה מקומית מדי פעם
  3. בגלל תכונות כימיות של התרופה, כל עוד המטופלת נוטלת אותה, אסור לה לצרוך אלכוהול
  4. התרופה גורמת לרגישות לריחות וטעמים עזים, ופוגעת בהנאה ממזונות מסוימים
  5. התרופה פוגעת בליבידו
  6. התרופה יקרה

כן, אני יודע. גם לי. אבל למה בעצם? למה מתוך שש דרכים שבהן התרופה עלולה לפגוע באיכות החיים של המטופל – אבל מבלי שאף אחת מהן מסכנת את חייו, מספר 6 נראית לנו שיקול הרבה פחות לגיטימי?

pharma_0

מודעות פרסומת

11 תגובות בנושא “הפרובוקציה השבועית שלי”

  1. מצטער, לדעתי לא פרובוקציה. אבל בהחלט שאלה מעניינת.
    אני חושב שזה מפני ששיקולים 1-5 נוגעים לבריאות המטופלת והאחרון למצב הכלכלי של המטופלת. ההנחה הבסיסית בהתנהלות רופא-מטופל היא ש:1. הרופאה יודעת את המצב הבריאותי ההתחלתי של המטופלת; 2. לרופאה כלים טובים יותר להעריך את ההשפעה של התרופה/החלופות על ה"בריאות" מאשר למטופלת עצמה.
    לכן יש לה לגיטימציה מובנית חברתית לקחת את השיקולים הללו בחשבון במקום/לטובת המטופלת (אני חושב שזה פחות נכון בארה"ב מאשר בארץ, שם מהתנסותי הרופאים פחות החלטיים ואפילו פחות ממליצים מה לעשות).
    זה בהחלט לא המצב כשזה מגיע למצב הכלכלי של המטופלת, שם הרופאה לא יודעת את המצב ההתחלתי ולא יודעת את ההשפעה. לכן גם אין הנחה שלרופאה איזשהו יתרון מבחינת ידע ואין לה שום יכולת לשקלל את זה פנימה.

    Liked by 1 person

    1. משכנע מאד, ואני נוטה להסכים. בייחוד בנוגע לקריטריון מספר 1.

      בקשר לקרטיריון מספר 2, אני יותר חצוי. שים לב שבחרתי את נקודות 1-5 כך שהן בפריפריה של מה שאפשר לקרוא לו "מצב רפואי". חוסר יכולת להינות ממזונות מסוימים למשל. זה גם נושא שהוא על הגבול שבין מה שהרופאה יודעת יותר טוב להעריך ובין ומה שהחולה יודעת. כלומר, כן. הרופאה יכולה להבין יותר טוב את ההשפעה הביולוגית, אבל זה לאו דווקא מה שחשוב. האם הרופאה מבינה יותר טוב את ההשפעה של ליבידו נמוך על החיים של המטופלת?

      אהבתי

      1. מסכים. עדיין אני חושב שההנחה היא שלרופאה ידע טוב יותר לגבי אלה גם כן, ולו מהסיבה שהיא פגשה לכאורה כבר מאות מטופלים שנפגע להם הליבידו/ההנאה משוקולד/השינה ולכן יש לה הערכה טובה יותר של ההשפעה על מטופלים דומים מאשר למטופלת שזה מעולם לא קרה לה.

        Liked by 1 person

  2. שיקולים 1-5 יישארו כפי שהם גם אם נתפוס 5 מיליארדרים ונקרקף אותם.
    שיקול 6 מעורר בנו את האשליה שאם רק נוסיף מדרגת מס או נלאים עוד משאב, נוכל לחסוך לד"ר הלל ולחולה הסוכרתית שלה את הדילמה המיותרת, והחיים יהיו דבש או בעצם סוכר מעתה ועד עולם.

    אהבתי

  3. אני בכלל לא מבין למה אתה טוען מה שאתה טוען, דהיינו שאחד פחות לגיטימי מהשני.
    בעיני, רופאה טובה צריכה להציג את כל ששת השיקולים לחולה ולתת לחולה להחליט אם יצרונות התרופה מצדיקים את חסרונותיה. אני מכיר הרבה מקרים שבהם אנשים לא לוקחים תרופות בגלל שיקולים של תופעות לוואי כאלה או אחרות, ואפילו מקרים קיצוניים של חולים סופניים שמעדיפים חיים קצרים יותר אך טובים (עבור פונקצית תועלת כלשהי) יותר.

    לגמרי לשיקול החולה

    Liked by 2 אנשים

  4. גם אני לא חולק את האינטואיציה שלך. לדעתי, בהחלט אתי מצד הרופאה לחשוב על שיקולים כלכליים. כמו בכל אחד מהשיקולים האחרים, הרופאה אמורה להציג את הקריטריון הזה לחולה, וביחד הן יחליטו אם לקחת את התרופה או לא.

    כמו כן, הדבר המוסרי מצד החברה הוא לנסות לגרום לכך שעלות התרופה לא תהיה קריטריון משמעותי בקבלת ההחלטות במקרים כאלו. כלומר, לדאוג לכך שלא יהיו תרופות יקרות.

    אהבתי

  5. לא הבנתי את הפרובוקציה. וגם השאלה לא נראית לי מנוסחת באופן מעניין.
    ברור שכל השיקולים לגיטימיים – רופא שלא לוקחת בחשבון שיקולים כמו אלו, היא לא רופאה. זה לא אומר שכל אחד מהשיקולים האלו לבד הוא מכריע. זה גם לא אומר שהרופאה צריכה לקבל את ההחלטה לבד – רופאה טובה תספר לחולה שלה שיש גם השפעות לוואי ותסביר אותן, ואפילו לנסות לשכנע אבל החולה יכולה להחליט שהיא לא מוותרת על אלכוהול.
    גם במקרה של מחיר – בוודאי ובוודאי שזה שיקול לגיטימי. אני לא מכיר אף טיעון רציני אחר בכל הספרות על אתיקה רפואית. בוודאי, אני מכיר את הסנטימנט הנפוץ ש'בריאות לא מודדים בכסף' אבל גם אנשים שאומרים את זה, בדר"כ מתכוונים לזה בתוך טווח מסויים של עלות. ברור לכל בר-דעת שאם התרופה מאוד יקרה, היא באה על חשבון דברים אחרים. וכשחושבים על העניין מפרספקטיבה חברתית – העניין עוד יותר מתחדד. ברור שצריך לחשוב פעמיים על מה מסובסד ומה לא מסובסד, בהתאם לתקציב. לדידי, כדאי להגדיל תקצביי בריאות ולהקטין תקציבי ביטחון – אבל זה כבר עניין אחר.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s