בעית האמינות במחקר הכלכלי

(1,213 מילים)

המחקר הזה, והוא רק האחרון בשרשרת של מחקרים שעשו תרגיל דומה, מקבל הרבה תשומת לב: רוב(!) המחקרים במדגם של 67 מחקרים שפורסמו בז'ורנלים נחשבים מאד בכלכלה הכילו תוצאות ש"לא ניתנות לשכפול". למי שלא מצוי בסלנג המדעי, "תוצאות שלא ניתנות לשכפול" זה בדרך כלל ביטוי מכובס משהו לתוצאות שגויות או שקריות. זה לא המצב כאן בדיוק, ואני ארחיב על זה טיפה עוד מעט, אבל אני כן חושב שיש בעיה אמיתית. יחד עם זאת, אני גם ממליץ להירגע קצת עם המסקנות של יאללה יאללה, אי אפשר להאמין לאלה. אני מאמין בשקיפות, והפוסט הזה יציג פנים לא יפות של המחקר הכלכלי. אבל אני ממליץ גם לקרוא עד הסוף, כי הסיום הוא יותר אופטימי.

הבעיה האמיתית

מבנה התמריצים בממסד האקדמי בכלכלה כיום הוא כל כך נורא, שאם הייתה סוכנות ממשלתית שהייתה מתנהלת ככה, היא הייתה הופכת להיות קייס סטדי חצי הומוריסטי לאיך לא לעשות דברים. הבעיה נוצרת משילוב של שלושה אלמנטים, אף אחד מהם לא ייחודי לכלכלה, אבל אני מדבר רק על מה שאני מכיר:

  1. המחקר האקדמי בכלכלה כיום הוא ספורט תחרותי: התחרות היא פרסום מאמרים בז'ורנלים נחשבים, והפרס הוא משרה אקדמית או קביעות. אם יש לכם בראש תמונה של מחקר אקדמי כשיחה מרתקת בקפיטריה שבה מועלות תובנות עמוקות, או הרצאות כריזמטיות שבסופן אתה משתכנע שהמרצה הוא האיש הכי חכם על הכדור מאז אפלטון, אתם חיים בסרט. פרסום. מאמרים. בז'ורנלים. מובילים. זהו. זה לא מעיד על ציניות, ולא ידוע לי על שיטה יותר מוצלחת. הדרך היחידה לפרסם היא להעלות רעיונות מקוריים, ולבצע את המחקר בצורה מעולה – להכניס מאמר לז'ורנל רציני זה שמונה מדורי גיהנום. הרעיון הוא שמתוך שלחוקר עצמו יש תמריץ חזק לפרסם, המחקר כולו מתקדם. זאת העבודה. לבוא בבוקר למשרד, להדליק את המחשב, ולנסות לפרסם. אבל, חשוב לזכור – פרסום זה שם המשחק.
  2. בכלכלה מפרסמים נורא מעט: רוב מוחץ של תלמידי הדוקטורט, כולל הכוכבים הגדולים שיקבלו משרה בפרינסטון,  לא יפרסמו אף מאמר במהלך הדוקטורט, ולעיתים קרובות גם לא בשנה או שנתיים הראשונות שלהם במשרה אקדמית. בסוף הדוקטורט אמור להיות לך מאמר אחד טוב, שאולי בעוד כמה חודשים יהיה מוכן להגשה לז'ורנל. הפרס הגדול – קביעות, ניתן בדרך כלל על בסיס מספר קטן מאד של מאמרים. ברוב המחלקות מאמר אחד(!) בז'ורנל מהטופ, בתוספת של עוד שניים שלושה מאמרים סבירים על פני שבע או שמונה שנים מספיק לקביעות. בצדק. בטופ של הטופ – שלושה או ארבעה מאמרים על פני שבע שנים בדרך כלל יסגרו את הפינה. (המציאות כמובן מורכבת יותר, זה לא סתם ספירה של מאמרים או ציטוטים, אבל זה כלל אצבע לא רע). זה חשוב כי מאמר אחד טוב יכול לעשות הבדל עצום בקריירה אקדמית. כמו שאמר לי פעם חוקר שאני מאד מעריך – שמע, מאמר אחד ב QJE… זה שם את כל החיים שלך על מסלול אחר. הוא צודק. יכול להיות שאם כלכלנים היו מפרסמים 5 מאמרים במהלך הדוקטורט, ועוד 60 בדרך לקביעות, הדברים היו נראים אחרת. לכל מאמר, בפני עצמו, ההשלכות היו פחות דרמטיות. אבל זה לא המצב, ואני חושב שזה בעיקר מסיבות טובות.
  3. שכפול תוצאות… you keep using this word:  ככל שיש יותר נתונים זמינים, וככל שלחוקרים עצמם יש מחשבים יותר חזקים, המחקרים בכלכלה הופכים להיות יותר קשים לשכפול – גם אם הם אלף אחוז נכונים. אפילו מאמר יחסית פשוט יכיל כיום מאות או אלפי שורות קוד, לפחות בתוכנה אחת. עבור מאמרים יותר מורכבים – מאקרו וארגון תעשייתי מפורסמים במיוחד בהקשר הזה – שכפול תוצאות מאפס הוא פרויקט שדורש עשרות אם לא מאות שעות של עבודה על ידי אנשים שמתמצאים בתחום. וכמובן, האנשים בתחום נמצאים במירוץ עכברים משלהם, ואין להם זמן להקדיש עשרות שעות עבודה כדי לבדוק מישהו אחר. למעשה, רוב המחקרים שלגביהם נקבע במחקר שעושה עכשיו רעש שהם אינם ניתנים לשכפול היו מהסוג הזה – היה קשה מדי לשכפל אותם. רק חלק קטן יחסית (אם כי עדיין גדול בצורה מטרידה) היו מחקרים שקיים חשש משמעותי לגבי אמיתות התוצאות שלהם.

שימו את כל הדברים האלה ביחד, ותקבלו מתכון לאסון. הנה שתי תמונות שאתם צריכים לדמיין כדי להבין על מה מדובר.

תמונה ראשונה: ירון זהבי (שם בדוי, לצעירים שלא מכירים את חסמב"ה) נמצא בשנה האחרונה של הדוקטורט, ומתכונן למירוץ על המשרה. שלושה שבועות לפני שהוא שולח את חבילת המועמדות שלו – חבילה שמכילה קורות חיים, מכתבי המלצה מהמנחים, ובעיקר, את מאמר הדגל שלו מהדוקטורט – הוא מציג את המחקר שלו, בפעם השלוש מאות,  בסמינר מחלקתי. עד היום, כולם מתים על המחקר הזה, והוא כבר יכול להרגיש את המינוי האקדמי שלו באוניברסיטה רצינית בקצות האצבעות. במהלך הסמינר מישהו מעלה נקודה טכנית בנוגע לאופן שבו צריך לחשב את סטיית התקן של אומד מסוים. ירון זהבי חוזר הביתה באותו ערב, כותב את הקוד הדרוש בתוכנה הסטטיסטית שלו כדי לחשב את סטיות התקן מחדש, לוחץ אנטר, עושה קפה – וכשהוא חוזר למחשב עם הקפה מתברר שכל התוצאות שלו עד עכשיו היו לא נכונות. התוצאות החדשות, הנכונות, הן חסרות חשיבות מחקרית. יש שלושה שבועות עד לדד-ליין של המועמדויות, אין לו מלגה לשנה נוספת. הבחירה פשוטה מאד: להסתיר את התוצאות החדשות, והנכונות, או לוותר על קריירה אקדמית.  קריירה שעד לפני עשרים דקות נראתה מובטחת.

תמונה שניה: תמר (נו, קראו כבר חסמב"ה) היא מרצה צעירה במחלקה לכלכלה באוניברסיטה מובילה. יש לה שני פרסומים טובים, והחוקרים הבכירים במחלקה שלה אומרים לה שעוד פרסום אחד סוגר את הפינה ומסדר לה קביעות. היא מגישה את המאמר החדש שלה לז'ורנל יוקרתי, ומקבלת תשובה שנקראת Revise and Resubmit, כלומר – הנה כמה נקודות שאת צריכה להתייחס אליהן, ואז להגיש שוב את המאמר (בפועל, לא קיים כיום בכלכלה מאמר שמתקבל מיד לפרסום. R&R זה התשובה ששולחת אנשים לרקוד על הגג משמחה). שוב – אותו סיפור כמו עם ירון. מתברר שאחת ההערות, בלי להתכוון, הורסת לחלוטין את התוצאות של המחקר. הקביעות, היעד שעבורו תמר עשתה לילות כימים במשך שש שנים, עומדת על הפרק. בלי המאמר הזה – אין קביעות, והיא תצטרך למצוא משרה חדשה, לעבור לעיר אחרת, ולא לשכוח שיש לה בן זוג וגם לו יש קריירה. האם הוא יוכל לעבור?

גם ירון וגם תמר יודעים שהמחקר שלהם כולל עשרות קבצים שונים של קוד שכל אחד מהם מכיל מאות או אלפי שורות, והסיכוי שמישהו אי פעם יבדוק אותם הוא אפסי. ובחיי שאלו סיפורים שהמצאתי עכשיו על המקום, אבל אין לי ספק שדומים להם קורים כל יום. אם זה לא מתכון לאסון, אני לא יודע מה כן. אז – האם אפשר לאמין למחקר הכלכלי? אני חושב שכן, בזהירות, אבל קודם כל – איך בוודאי לא נכון לחשוב על הנושא.

טעויות הן חלק לגיטימי, וחשוב, מהמשחק

טעויות קורות ויקרו כל עוד אנשים לוקחים את המחקר שלהם ברצינות. הדרך להימנע מטעויות היא לעשות מחקר שהוא מעורפל מדי מכדי לבדוק, ואני לא חושב שזה הכיוון שכלכלה צריכה ללכת בו. אם המחקר שלך מכיל טענות מדויקות שנבחנות בצורה ריגורוזית מול הנתונים – אתה עלול לטעות. אם אתה אף פעם לא טועה, כפי שכתב כריס האוס, אולי הבלוגר הכלכלי החביב עלי כיום, אתה לא עובד על נושאים מספיק מסובכים. זה, כשלעצמו עוד לא אסון. אבל צריך לזכור שזה המצב, ולכן –

אז מה עושים?

קודם כל- כבר עשו. רוב הז'ורנלים כיום דורשים ממך להגיש יחד עם המאמר את כל מה שצריך – קוד, נתונים, וכו' – כדי לשכפל את התוצאות. זה מקל משמעותית על הבדיקה, ולכן משמש כהרתעה נגד מגמות מסוכנות. אגב, זה ניכר גם בתוצאות של המחקר שהתחיל את הפוסט הזה. זה כבר הופך להיות הנורמה, ואני סבור שזה יישפר את המצב. בנוסף, אני חושב שצריך להכניס קורס חובה בדוקטורט שבו צוות של שני תלמידים יבחר מחקר וינסה לשפכל את תוצאותיו (יש כאלה כבר בלא מעט מקומות). זה טוב לתלמיד, וזה טוב למחקר. אני מאמין ומקווה שזה יתרחב לכל המחלקות. התוצאות שמדווות במחקר האחרון לא מייצגות בעיני, כי הן מתמקדות במאקרו – תחום עתיר מחשוב, שקשה לשכפל, ושרגיש לטעויות. אני בטוח שבתחומים אחרים כמות הטעויות קטנה יותר משמעותית.

אבל שנית, וחשוב יותר: אף פעם, לעולם, בשום מצב – אל תקבעי את העמדה שלך על בסיס מחקר יחיד. שניים או שלושה זה כבר יותר טוב. אבל להתחיל לגבש עמדה מושכלת בנושא מחקרי אפשר רק אחרי שהרבה אנשים ניגשו לנושא, בדקו אותו עם נתונים שונים, בתקופות שונות, בדרכים שונות, ובאופן כללי – ככל שיותר אנשים ניגשים לנושא הסכנה של טעויות או רמאויות פוחתת. הכי טוב זה אם יש מחנות מתנגדים, כי קנאת סופרים וגו'. הם כבר ידאגו למצוא את הטעויות אחד אצל השני. והם יפחדו שהצד השני ימצא אצלם את הטעויות…

"מחקר דרמטי חדש קובע", או "מחקר פורץ דרך מוכיח סופית" – זה לכלכליסט או לכותרות בידיעות על המסרטן היומי. זו לא הדרך לקרוא את הספרות הכלכלית. אבל לאט לאט, ובזהירות, כן נבנה גוף ידע בעל ערך. יש טעויות. יהיו טעויות. צריך להיות לחלוטין שקופים וכנים בנושא. כל זה אומר שצריך להיזהר – לא שצריך להתעלם.

Advertisements

19 תגובות בנושא “בעית האמינות במחקר הכלכלי”

    1. יתכן, ייתכן. חבל.
      מבחינתי – אין דבר כזה "בטחון במחקר". הביטחון שלי בכל מחקר ספציפי הוא זניח. לא אפס, אבל נמוך. יש דבר כזה "בטחון שמסקנות שעולות מהספרות", וגם זה, כמובן, דורש זהירות.

      אהבתי

      1. תראה, יש פה משהו לא ברור. אני, בתור מי שמותח ביקורת על כלכלנים לא מתייחס לספרים ולג'ורנלים אלא לעמדה הציבורית שכלכלנים נוטלים לעצמם בבטחון מופרז, ויהירות שאין לה על מה לסמוך.
        מימי לא שמעתי כלכלן שעוסק במדיניות שינסח הצעת מדיניות עם ספקות, עם התלבטויות או מורכבויות. הכל שריר ובריר וקיים, וכל השאר פופוליסטים.

        אהבתי

      2. זה לא עניין של טלויזיה, אלא כפי שאמר מישהו "החיים עצמם". הביקורת הקיימת על הכלכלנים אינה על הדיסציפלינה והנחותיה, כמו על היותם של הכלכלנים שחקן פעיל ודומיננטי בזירה הציבורית, תוך טענה לבלעדיות על ידע רלבנטי, ובטחון עצמי שאינו מוצדק בהתחשב בשרשרת הכשלונות המפוארת.
        וזה גם מוקד הביקורת על לימודי הכלכלה. מלמדים אותם שם שהם יודעים הכל, ואין דבר שאין לו פתרון עם גליון אקסל ואיזה מודל עלום. הבעיה אינה הכלכלה אלא הכלכלנים.

        אהבתי

  1. היי אסף,
    נהנתי מהפוסט, אבל הוא לדעתי התחמקות (גדולה) :). פרסום בג'ורנלים וכל מה שמתלווה לכך קיים גם בפיזיקה ובכימיה, כמו גם בסוציולוגיה (ובכלכלה). הבעיה הזו שמשותפת לכל התחומים באקדמיה (ועם העניין הוא דגש, הרי זה עניין של מידה בלבד) לא יכולה להסביר מדוע אנשי אקדמיה מתחומים כמו פיזיקה וכימיה נחשבים בציבור (ובצדק) כהרבה פחות אמינים מסוציולוגים וכלכלנים. מדעי החברה "נחשבים" (תרתי משמע) בקטגוריה אחרת מהשאר, וההבדל הוא בז'ארגון המורכב שכל אחד ממציא לעצמו. אתה מכחיש (או בוחר שלא להתייחס) לכך שישנן בכלכלה בעיות הרבה יותר גדולות שאופייניות למדעי החברה בפרט. אם אתה רוצה שיקשיבו לכלכלנים אתה קודם כל צריך להסביר למה דברים כאלה:
    http://www.huffingtonpost.com/2009/09/07/priceless-how-the-federal_n_278805.html
    לא משפיעים על מערך התמריצים באופן דרמטי.
    כולם יודעים שהכוח הכלכלי המניע ברפואה הוא פיתוח תרופות, בפיזיקה הוא טכנולוגיה ובכלכלה וסוציולוגיה – הוא פוליטיקה. אתה מכחיש שלמדעי הטבע יש הצלחות ענקיות שכל בר דעת יכול להכיר בהן (המצאות, תרופות) ולמדעי החברה אין דבר להראות פרט לדעתם החיוביות של בעלי הקביעות והקתדרה. אם אתה חושב שבתנאים כאלה יכול להיווצר "מדע איכותי" יש לך לדעתי תפיסה מאוד לא כלכלנית של טבע האדם.

    אהבתי

    1. הי גיא,
      יכול להיות שפיזיקה וכימיה נחשבים בעיני הציבור כיותר אמינים מכלכלה, אבל אני מאמין שאם תשאל פיזיקאי או כימאי האם המאמרים בתחום שלהם הם אמינים, הם יספרו לך סיפור מאוד דומה למה שאסף כתב בפוסט.
      אני חוקר בתחום מתמטי, והמאמרים שלנו אמורים להיות אפילו הרבה יותר מדויקים מאלה של פיזיקאים וכימאים – ועדיין, מתפרסמים אצלנו מאמרים שגויים כל הזמן.
      הרבה מזה נובע מהתמריצים הבעיתיים באקדמיה שאסף תיאר, וגם מזה שאין למדענים שום תמריץ לבדוק ביסודיות את המאמרים של מדענים אחרים.

      אהבתי

      1. אור, על מה אתה מדבר, מחקרים חשובים במתמטיקה נבדקים שוב ושוב. אפילו במקרה הכי בעייתי של מיון החבורות הפשוטות יש כל הזמן מאמץ לפשט את ההוכחה.

        אהבתי

      2. מחקרים חשובים נבדקים מכל כיוון גם בכלכלה. לתוצאות תיאורטיות חשובות יש בדרך כלל יותר מהוכחה אחת, וכו'.
        הבעיה, אני משער, היא עם מאמרים פחות מפורסמים.

        אהבתי

      3. שמע, כמות השטויות שיכולה להתפרסם במאמר כלכלי לא קרובה אפילו למשהו שקיים במדעי הטבע. דברים בסגנון עשינו סטטיסטיקה ומצאנו ש"העלאת מיסים בזמן ירח מלא משפרת את הצמיחה באופן מובהק" מסוג הדברים שבהחלט יכולים להופיע שם (תחליף את ירח מלא במשהו אחר).

        אהבתי

      4. מה שאסף אמר.

        אם מאמר הוא מאמר חשוב שמעניין המון אנשים, אז הרבה חוקרים יקראו אותו לעומק רק כדי להבין אותו ולנסות לבנות עליו. אם יהיו בו טעויות, אין לי ספק שימצאו אותן.

        במקרה של מאמר טיפוסי, מעט מאוד חוקרים יקראו אותו ביסודיות, אם בכלל. רוב החוקרים שיתעניינו בו יסתפקו בלשמוע הרצאה עליו או בקריאה שטחית, והסיכוי שהם יאתרו שגיאות עדינות הוא נמוך.

        רק להבהיר: אני מאמין שהמצב בתחומים המתמטיים הוא טוב יותר מהמצב בתחומים האמפיריים. חלק גדול מזה הוא בגלל שאצלנו, אם חוקר כבר רוצה לבדוק באופן יסודי מאמר של חוקר אחר, הוא יכול לעשות את זה בזמן סביר – הוא צריך "רק" לקרוא הוכחה ולוודא את כל הצעדים שלה. בדרך כלל, מדען אמפירי (פיזיקאי, כימאי) שירצה לבדוק ביסודיות מאמר יצטרך לבצע בעצמו את הניסוי שוב, בעלות מטורפת של זמן וכסף.

        Liked by 1 person

      5. גיא, צריך להפריד בין שני סוגים של ביקורות על המחקר הכלכלי:

        1. הביקורת שאסף תיאר: "הרבה מהמאמרים שמתפרסמים בכלכלה לא עומדים בסטנדרטים שהכלכלנים מציבים לעצמם".

        2. הביקורת שלך, אם אני מבין אותך נכון: "הסטנדרטים שהכלכלנים מציבים לעצמם הם לא מספיק טובים".

        אני מסכים עם הביקורת השניה, למרות שאני חושב שהתיאור שלך של מה שמתפרסם במאמרים כלכליים הוא לא הוגן. כך או כך, הביקורת הזו פחות קשורה לנושא של הפוסט הזה.
        הנקודה שלי הייתה שהביקורת הראשונה תקפה גם למדעים שנחשבים "אמינים".

        אהבתי

      6. הביקורת שלי היא באמת מאוד מהסוג השני- הסטנדרטים שלהם בקאנטים והסיבה לכך היא הצורך לתת המלצות מדיניות. זה נכון שזה לא נושא הפוסט (ולמעשה הפוסט לא מדבר על שום בעייה ספציפית לכלכלה, או אפילו למדעי החברה למרות שלא חסר) וחבל שכך… 🙂

        אהבתי

  2. אתה חושב שבעקבות כך כלכלנים שדווקא פחות מבינים בכלכלה מתקדמים הלאה?
    העיקר שהם מצליחים לפרסם מחקר עם מסקנות "מעניינות" שקשה לבדוק את נכונותן?
    נשמע מאוד מטריד למחקר הכלכלי בכלל ובפרט עבורי בשל העובדה שאני שוקל קריירה כזו.

    Liked by 1 person

    1. לא. לא צריך להגזים. ואני ארגיש רע מאד אם הפוסט הזה יהיה שיקול של מישהו נגד קריירה אקדמית. רוב החוקרים הם אנשים ישרים. למרות שיש טעויות, ויש (אם כי אני מאמין שהרבה פחות) רמאויות, יש גם אתוס של חתירה לאמת. ואני מאמין שיש התקדמות, גם אם היא לא תמיד נעה בקו ישר חד משמעי. מה שכן, לא צריך להיות רומנטיקנים יתר על המידה. זה מקצוע, ויש לו גם פנים פחות יפות – כמו כל מקצוע.

      מקרים כמו שתיארתי הם אולי לא אחד למיליון – אבל הם בכל זאת דורשים צירוף מקרים שלא קורה הרבה.

      תראה, מטרת הפוסט הזה הייתה לדבר על בעיות שיש במחקר הכלכלי. בכוונה רבה לא התייחסתי לתחומים אחרים, ולא ניסיתי לייפות. ברוך השם – אני מגן על כלכלנים די והותר, אז הפוסט הזה התמקד בצדדים השליליים, בלי בג"צ ובלי בצלם. אבל לא צריך לתת לזה לכסות על זה שמדובר בכל זאת בתחום שיש לו בעיקר הרבה פנים יפות מאד.

      אהבתי

    2. בהחלט לירון, זה תחום פוליטי. כלכלנים שתומכים בעמדה פוליטית שתואמת את מי שזה לא יהיה שאחראי על הכסף למשרתם יתקדמו יותר (זאת בשונה מתחומים אחרים). אישית, לא ממליץ לך להיכנס לאקדמיה במדעי החברה, הם לא מראים הצלחות וכנראה לא מדובר במיזמים הכי מוצלחים כיום.

      אהבתי

  3. מעניין מאוד.
    שתי הערות כלליות:
    1. חן חן על הכתיבה וההשקעה בפוסטים.
    2. אם תוכל בהזדמנות להפנות לבלוגים מומלצים לטעמך בתחומי הכלכלה, זו יכולה להיות ברכה.

    אהבתי

  4. כשלמדתי לתואר שני בכלכלה (לפני שש או שבע שנים), באחד הקורסים היינו צריכים לשחזר תוצאות של מחקר קיים.
    עברנו כמובן רק על מאמרים בג׳ורנלים המובילים. ברובם הנתונים לא היו זמינים. כותבים ששלחנו להם מייל נפנפו אותנו מכל המדרגות. בסוף כבר מצאנו נתונים אבל כמובן שלא היה על מה לדבר לגבי סקריפטים שמשחזרים את תוצאות המחקר. מה שהכי גרוע – באחוז גדול מהקבוצות (עבדנו בזוגות כרגיל באוניברסיטת תל אביב) מצאנו משתנים נוספים שלא הוכללו במודל, ושאם מוסיפים אותם התוצאות משתנות.

    עוד סיפור – כשלמדנו על gmm, המרצה (כלכלן מאוד בכיר וחשוב במשק הישראלי דאז) אמר לנו – אם הרצתם עם סט של משתני עזר ולא קיבלתם את מה שרציתם, תחליפו משתני עזר ותנסו שוב.

    בקיצור, מה שאני מנסה להגיד הוא:
    1) בגדול, לרוב הכלכלנים יש ידע מאוד בסיסי בסטטיסיקה ותכנות וזה מוביל לטעויות רבות ובאגים רבים.
    2) אני חושב שבהשוואה לתחומים ״מדעיים״ אחרים, אין נורמות של reporducability נורמליות (כמה קשה זה כבר להעלות את הסקריפטים שלך לגיטהאב?)
    3) גם אם הקוד והנתונים היו זמינים לכל, עדיין החוקר יכול לשחק עם המשתנים (להשמיט/להוסיף, טרנפורצמיות וכו׳) עד שהוא מקבל את התוצאה הרצויה לו, ולתעד רק את הגרסה האחרונה. אגב – זה קורה לפעמים גם באופן לא מודע (למשל, מציירים גרף של y כפונקציה של x ונראה שבערך צריך לעשות שם לוג, אז עושים…)
    4) כפי שנאמר – בכלכלה הרבה יותר קשה לפרסם מאשר ברוב התחומים ה״מדעיים״ האחרים, מה שמגדיל את החשיבות של כל פרסום ויותר תמריץ לרמות. הפיתוי לרמות קיים תמיד, אבל ככל שהחשיבות של מחקר בודד גדלה התמריץ לרמות גדל.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s