למה לא מלמדים על אי שיוויון בתואר ראשון בכלכלה?

(750 מילים)

זו בוודאי הטענה הפופולארית ביותר כלפי לימודי תואר ראשון בכלכלה – למה לא מלמדים על אי שיוויון? ועכשיו, קאס סננסטיין מוסיף טוויסט משלו בטור ביקורת על הספר החדש של ג'ורג אקרלוף ורוברט שילר (שאני מקווה לכתוב עליו פוסט נפרד מתישהו). לא רק בתואר ראשון, כך סוננסטיין. עד לא מזמן כלכלנים בכלל לא כל כך התעסקו באי שיוויון:

And until recent years, most economists have not had much to say about the problem of inequality

הטענה של סננסטיין מנוסחת באופן מתחמק – עד מתי? מה זה "לא הרבה"?  – אבל בכל מקרה אני חושב שהיא נופלת באותו פח שבו נופלת הביקורת כלפי לימודי תואר ראשון. היא פשוט שגויה עובדתית. מלמדים, ועוד איך מלמדים, על אי שיוויון בתואר הראשון בכלכלה. למעשה, התיאוריה שבעיני היא התיאוריה החשובה ביותר (לא היחידה, אבל החשובה ביותר) בנוגע לאי שיוויון היא אחד הדברים הראשונים שנלמדים בתואר ראשון בכלכלה. אני חושב שיש מה לשפר בנושא, והפוסט יתייחס גם לזה. אבל הנקודה שחשוב להבין היא ש"ללמד על אי שיוויון" זה לא בהכרח להקרין תמונות של מקררים ריקים. ללמד על אי שיוויון זה גם, זה בעיקר, להסביר תיאוריה כלכלית קוהורנטית שיכולה להסביר הן את חתך הרוחב של האי שיוויון, והן את המגמות לאורך זמן.

תיאוריה של פערים בהכנסות

לפני שמתחילים – שימו לב לכותרת: תיאוריה של פערים בהכנסות. זו צריכה להיות השאלה – האם לימודי התואר הראשון בכלכלה כוללים תיאוריה של היווצרות פערים כלכליים? אני מדגיש את זה כי לפעמים מול ההאשמה שלימודי כלכלה מתעלמים מנושא האי-שיוויון אנשים עונים שדווקא כן מתעסקים בנושא – לומדים על מדד ג'יני. יש בזה משהו, אבל זה רחוק מאד בעיני מלב העניין.

לב העניין בעיני הוא שחלק חשוב מלימודי התואר הראשון בכלכלה, כבר במבוא א', הוא תיאוריה כלכלית סופר רלוונטית לשאלות של אי שיוויון: תיאורית התפלגות ההכנסות לפי תפוקה שולית. לפי התיאוריה הזו, תחת תנאים של תחרות משוכללת, כל גורם יצור במשק, בין אם הוא עובד, בעל הון, או בעל קרקע, יקבל שכר (או תשואה) לפי התפוקה השולית של גורם הייצור שלו – עובדים יקבלו שכר לפי התפוקה השולית שלהם, ובעלי הון יקבלו תשואה לפי התפוקה השולית של ההון. מה הקשר לאי שיוויון? למשל, שלפי התיאוריה הזו, אנשים שיש להם כישורים מסוימים, נניח כאלה שיודעים לעבוד עם מחשבים, יהיו בעלי תפוקה שולית גבוהה, ולפיכך שכר גבוה. לעומתם אנשים שיש להם כישורים אחרים, שהדרישה להם בשוק נמוכה יותר, יקבלו שכר נמוך יותר. ועוד למשל – לפי התיאוריה הזו, בעלים של קרקע למגורים ירוויח יותר מבעלים של קרקע לחקלאות. זו בדיוק תיאוריה של אי שיוויון.

כמובן שזו תיאוריה כללית יותר – היא מסבירה איך נקבעת התפלגות ההכנסות במערכת של שווקים תחרותיים, ואי שיוויון הוא רק תוצאה אפשרית אחת של התיאוריה הזו. אבל כל תיאוריה רצינית שתסביר אי שיוויון תהיה תיאוריה כללית יותר של התפלגות הכנסות, שבהתבסס עליה אפשר יהיה להסביר את רמת האי שיוויון או את המגמות בו.

דיונים לשעת לילה מאוחרת

יש לי הרבה מה להגיד על התיאוריה של התפלגות הכנסות לפי תפוקה שולית: היא תיאוריה טובה מאד בעיני, שיכולה להסביר חלק גדול מהעלייה באי שיוויון בעשורים האחרונים, ויש לה השלכות מדיניות חשובות. אבל היא בהחלט תיאוריה לא שלמה שלא יכולה להסביר את כל העליה באי שיוויון, או את כל האי שיוויון בכל נקודת זמן. בין השאר, היא סובלת מכל הרעות החולות של מודלים של תחרות משוכללת. יש פה גם דיון נוסף, אפילו חשוב יותר – האם עולם שבו תפוקה שולית אכן קובעת את ההכנסה הוא עולם צודק? אבל, וזה אבל גדול – כל זה דיון אחר. ההאשמה הפופולארית כלפי לימודי הכלכלה היא לא שהתיאוריה של אי שיוויון שהם מלמדים היא לא טובה – ההאשמה היא שאין עיסוק בנושא. וזה פשוט לא מדויק.

זה לא אתה זו אני

יש לקח חשוב מהעניין הזה. חישבו על זה רגע – למה, למרות שחלק חשוב ממבוא א' בכלכלה עוסק בדיוק בהתפלגות ההכנסות, רבים (וטובים!) סבורים שאין בכלל עיסוק באי שיוויון? התשובה שלי היא שאנשים לא מצליחים לקשר בין מה שהולך בכיתה למה שקורה בעולם. יותר מדי תלמידים חושבים שהתיאוריה של התפלגות ההכנסות לפי התפוקה השולית היא משהו שהומצא כדי שיהיה על מה לשאול במבחנים. איך עוד אפשר להסביר את זה שכל תלמיד כלכלה למד, בודאות, את התיאוריה הזו, ועדיין רבים כל כך בטוחים שאין שום עיסוק בנושא? זה כאילו שתלמידי פיזיקה יתלוננו שהם לא למדו שום דבר על מה שמושך תפוזים לקרקע. מה? גרביטציה? זה לא תיאוריה על תפוזים בכלל! תראה לי את המילה תפוז פעם אחת בכל המשוואות בספר!

יש מה לעשות: לעזור להם. זה נכון לחלקים נרחבים בקורסי המבוא, וזה נכון בהחלט לנושא התפלגות ההכנסות. קודם כל צריך להציג את התיאוריה כפי שהיא – ניסיון להסביר תופעה אמפירית יציבה מאד: "היום תלמידים נלמד תיאוריה שמטרתה להסביר את אחת העובדות היציבות ביותר בכל מערכת מבוססת שווקים בהיסטוריה: אנשים שונים נהנים מהכנסות שונות. לעיתים מאד שונות. הנה סיפור קוהורנטי שיכול להסביר מה קובע את ההכנסות תחת הנחות של תחרות משוכללת". ואחר כך, לחבר את זה למציאות בצורה מפורשת: לדבר על הגידול ב"פרמיית הקולג'", להציג את הממצאים המפורסמים של גולדין וכץ, לחבר את זה לדיונים מסביב למסחר בינ"ל. ולבסוף – להציג את הביקורת: שווקים אינם משוכללים, למיקוח יש חשיבות, את העושר הבלתי נתפס של מאית האחוזון העליון קשה להסביר בעזרת תפוקה שולית, וכו'. בסילבוס הייתי גם מוסיף מאמרים של לא כלכלנים שעוסקים בשאלת הערכיות הרלוונטיות.

כן, אני יודע שאין זמן מיותר בתואר, ומשהו יצטרך לצאת כדי שזה ייכנס, וזו לא תהיה החלטה קלה. אבל נדמה לי שצריך לקבל החלטות כאלו.

Advertisements

11 תגובות בנושא “למה לא מלמדים על אי שיוויון בתואר ראשון בכלכלה?”

  1. הביקורת שאני בדרך כלל נתקל בה היא לא "בתואר בכלכלה לא מדברים בכלל על אי שוויון", אלא "הדיון על אי שוויון נדחק לקרן הזווית". ואכן, אי שוויון זוכה להרבה פחות תשומת לב ממושגים אחרים כמו יעילות פרטו או רווחה טוטלית, למרות שאין שום סיבה אפריורית שהם יהיו חשובים יותר.
    ביתר פירוט: גם כשמדברים על תיאורית התפוקה השולית של חלוקת ההכנסות, זה בדרך כלל פרק אחד בקורס מבוא לכלכלה. לעומת זאת, יעילות פרטו ורווחה טוטלית חוזרים שוב ושוב לאורך התואר – כמעט כל דיון באיזשהו נושא מתמצה בסופו של דבר בשאלות כמו "האם השוק יעיל פרטו?" ו"האם השוק ממקסם את הרווחה הטוטלית?". אם היו רוצים, היה אפשר להוסיף גם את השאלה "מה ההשפעה של זה על אי שוויון?" לרשימת השאלות הנ"ל.

    דוגמה קונקרטית: כשלומדים על מונופולים ואוליגופולים במבוא לכלכלה, עיקר הדיון עוסק בחוסר היעילות פרטו וב deadweight loss שהם יוצרים. אין שום דיון בהשלכות שלהם על אי שוויון, למרות שהן בהחלט קיימות. חלק מהספרים אפילו טורחים לומר משהו מטופש בסגנון "הבעיה האמיתית במונופול היא לא האי-שוויון אלא ה deadweight loss, כי את הבעיה של האי-שוויון אפשר לפתור עם lumpsum transfer" בתור תירוץ ללמה הם לא דנים בכלל בעניין של האי-שוויון.

    Liked by 1 person

    1. שמעתי גם את הטענה הזו. מישהו צריך לשבת עם סילבוס ולבדוק את העניין. אני מריץ עכשיו בראש את מבוא א' (במבוא ב' עוסקים בזה הרבה פחות, אם בכלל), ולא משכנע את עצמי לשום כיוון. יש יותר רווחה כוללת מאי שיוויון, זה נכון, אבל לא נראה לי שהמצב הוא עיסוק מתמיד ברווחה כוללת.

      אהבתי

  2. בהמשך לתגובה של אור,
    אני חושב שהמושגים של יעילות פארטו ומקסום סך תועלת רלוונטיים הרבה יותר לשאלה שאתה מעלה מאשר התפוקה השולית הפוחתת. כי בעוד האחרון הוא דסקרפטיבי ביסודו (ואני מאוד אוהב את ההצעה שלך ללמד את הנושא עם המאמרים של כץ וגולדין), יעילות ופארטו וסך תועלת גדושים במשמעות נורמטיבית.
    גם אם מלמדים אותו באופן יחסית נייטרלי, יעילות פארטו נתפס כהצדקה מסוימת לחלוקת משאבים – "זה נהנה וזה לא נפגע, אז למה שתהיה בעיה?". למה להציב דווקא את יעילות פארטו כתנאי ולא נניח צמצום פערים? הרי כשמגבילים את עצמנו לשיפור פארטו אנחנו סוג של מקדשים את ההקצאה ההתחלית, ודה פקטו גם מקדשים את זכויות הקניין של הפרטים (נכון שבמשפט הרווחה השני נותנים אפשרות של חלוקה מחדש של ההקצאה ההתחלית, אבל לדעתי זה הרבה פחות מהדהד אצל הסטודנטים. מה גם שרוב התרגילים שפותרים לא כוללים הקצאה מחדש). שים לב גם שבעוד תפוקה שולית כפי שטענת לא נלמדת כתיאוריית חלוקת משאבים, יעילות פארטו נלמדת בהקשר הישיר של חלוקת משאבים כחלק משו"מ כללי. וכשהתנאי היחיד, התנאי "היעיל" להקצאה הוא יעילות פארטו, אז כן, זה מרגיש שאי שוויון הוא לא שיקול רלוונטי בחלוקת משאבים.
    אותו דבר לגבי מקסום תועלת כללית, פונקציית המטרה כמעט בכל בעיה כלכלית שתלמידים נתקלים בה. למה המטרה היא תמיד למקסם את סך התועלת? למה לא את התועלת החציונית? ואם כבר בוחרים בפונקציית מטרה זו, למה לא להסביר לתלמידים שזו בחירה נורמטיבית מסוימת, שבעצם מייצגת את התפיסה התועלתנית, אבל יש בפילוסופיה גישות אחרות מתחרות לחלוקה הוגנת/צודקת? גם במקרה הזה, רמת אי השוויון לא מוצבת כבעיה מרכזית של הכלכלה. לגיטימי, אבל צריך לשים את זה על השולחן.

    Liked by 2 אנשים

  3. תודה על התגובה, היא חשובה ומעניינת, ואני חושב שאתם (אתה ואור) מעלים נקודה שיש בה לא מעט. אני בוודאי מסכים שהיה טוב אם הנחות סמויות היו הופכות שקופות יותר, ואם היה בהן דיון (או לפחות שהסילבוסים יפנו למאמרים שדנים בנושא). אבל יש אבל –

    סליחה שאני נטפל למשפט אחד, אבל נדמה לי שהוא מייצג. אני לא חושב שזה נכון ש"מקסום תועלת כללית [היא] פונקציית המטרה כמעט בכל בעיה כלכלית שתלמידים נתקלים בה". הנה סילבוס ממבוא א' בעברית:
    http://shnaton.huji.ac.il/index.php/NewSyl/57107/1/2015/

    רשימת נושאים / תכנית הלימודים בקורס:
    עקומת תמורה ועלות אלטרנטיבית, צמיחה כלכלית ומסחר בינלאומי, פונקציית ייצור והקצאת מקורות, מנגנון השוק התחרותי, ההתנהגות הכלכלית של יצרנים וצרכנים, היצע וביקוש, גמישות, שיווי משקל, מונופול, השפעות חיצוניות, התערבות ממשלה, אי שוויון בהכנסות

    זה הרושם שלי בנוגע לנושאים האלו בהקשר של הדיון שלנו (אנשים סבירים יכולים לא להסכים בחלק מהנקודות):
    עקומת תמורה ועלות אלטרנטיבית – נייטרלי
    צמיחה כלכלית (בהקשר של מבוא א! זה לא המודלים של מאקרו. זה רק הסבר על זה שעקומת התמורה יכולה לזוז כלפי חוץ) – נטיה קלה לכיוון המצרפי
    מסחר בינלאומי – שוב, במבוא א' זה רק הדיון ביתרון יחסי. מוסבר בו (לפחות הוסבר כשאני למדתי) גם על התועלת המצרפית וגם על המרוויחים והמפסידים מסחר.
    פונקציית ייצור – נייטרלי
    הקצאת מקורות – זו בדיוק התיאוריה של התפלגות הכנסות לפי תפוקה שולית
    מנגנון השוק התחרותי – יעילות פרטו
    התנהגות כלכלית של יצרנים וצרכנים – נייטרלי
    היצע וביקוש – נייטרלי
    גמישות – נייטרלי
    שיווי משקל – יעילות פרטו ורווחה מצרפית
    מונופול – פגיעה ברווחה המצרפית
    השפעות חיצוניות – נייטרלי?
    התערבות ממשלה – נטל עודף, כלומר פגיעה ברווחה מצרפית
    אי שיוויון בהכנסות – ובכן…

    סה"כ 14 נושאים. 6.5 נייטרלים. 3 עוסקים ישירות באי שיוויון. 5.5 ברווחה מצרפית או יעילות פרטו (סחר בינ"ל עוסק בשניהם, לכן זה לא נסכם ל 14). אפשר ואולי צריך לרדת לרזולוציות יותר קטנות – רמת המבחן, התרגיל, ההרצאה, וכו'. אבל במבט ממעוף הציפור, זה לא נראה כמו הטייה מאד קרימינלית.

    ומשהו שיושב לי באחורי הראש בכל הדיון הזה – מה צריך ללמד על אי שיוויון ולא נלמד ברמת המבוא? איפה צריך להעלות את הנושא?

    אהבתי

    1. אולי זה משתנה מקורס לקורס. אני למדתי מהספר של מנקיו. לא היה שום דיון מיוחד באי שוויון. ואשר לסחר בינלאומי – היה דיון על המרוויחים והמפסידים, אבל לא זכור לי שהוצג איזה קשר בין המנצחים והמפסידים לאי-שוויון, אם כי הספר לא לידי כרגע.
      אז לפי הספירה הזו – 14 נושאים, 1 עוסק באי שוויון. חוץ מזה, להגיד שתיאורית התפוקה השולית עוסקת "ישירות" באי-שוויון נראה לי קצת מוגזם – לפחות בספר של מנקיו, הדיון מציג רק את המשפט המתמטי שאומר שתפוקה שולית = שכר, מבלי שום ניסיון לקשר את זה לאי שוויון כתופעה חברתית.

      אבל מעבר לספירה יבשה מהסוג הזה, צריך לשים לב להבדל מהותי בין איך שיעילות פרטו ורווחה כללית ממוסגרים לאיך שאי שוויון ממוסגר. השניים הראשונים ממוסגרים בתור הקריטריון שלפיו אנחנו שופטים האם השוק עובד או לא, ובתור המטרה שיש לשאוף אליה. האי שוויון ממוסגר בתור אחת מתוצאות הלוואי של המודל, אם בכלל דנים בו ישירות.

      אהבתי

  4. "ללמד על אי שיוויון זה גם, זה בעיקר, להסביר תיאוריה כלכלית קוהורנטית שיכולה להסביר הן את חתך הרוחב של האי שיוויון, והן את המגמות לאורך זמן."

    קשה לי להסכים עם זה. בעיקר עם המילה 'בעיקר'. ללמד על אי-שוויון זה בראש ובראשונה להציג את הממצאים האמפיריים בתחום וללמד – איך מודדים אי-שוויון? למה זה חשוב? איזה סוגי אי-שוויון יש? מה קרה לאי-שוויון במדינות שונות לאורך השנים? מה מסביר אי-שוויון? כל הדברים שעושים, אתה יודע, אנשים שמתעניינים באי-שוויון. שום דבר קרוב לזה לא קורה בתואר ראשון בכלכלה, או לפחות – לא קרה בתואר הראשון שאני עשיתי.

    יתרה על כך, זה נראה לי קצת התחמקות להגיד שמלמדים תיאוריה שיכולה להסביר את חתך הרוחב של אי השוויון אם לא מלמדים, אפילו ברמיזה, את הנסיונות שנעשו להתאים את התיאוריה הזו למציאות.

    לבסוף, מה שהכי הטריד אותי בלימודי תואר הראשון בכלכלה היה הדרך שבה הדיון הנורמטיבי התנהל. הבעיה הייתה לא היעדרו – כמו שאתה אומר, 'השאלה האם זה צודק היא שאלה אחרת' (אם כי זו גם בעיה, לדעתי) – אלא שהועמסו על השולחן הרבה מאוד טיעונים נורמטיביים תחת כסות של עמדה נייטראלית מדעית. אני חושב שבגדול זו בעיה קשה גם בכלכלה מקצועית מהרמות הכי גבוהות – בניגוד להרבה דברים אחרים, זו לא בעיה מיוחד של תואר ראשון. אפשר לדבר על כל מיני אספקטים של זה – מהטרמינולוגיה שמשתמשים בה ועד הנחות העבודה שמובנות בתוך הרבה מהמודלים. אבל העניין אם אי-השוויון הוא רק אחד הדרכים שבהם ההטייה הזו נחשפת. למדתי תואר ראשון בכלכלה וזכור לי שדיברנו די הרבה על אינפלציה, איך היא קוראת ואלו צעדי מדיניות אפשר לעשות כדי לצמצמה. אפילו דיברנו על מקרי בוחן היסטורים כמו גרמניה בשנות העשרים, זימבבוואה בשנים האחרונות וישראל עד אמצע שנות השמונים. לא דיברנו אפילו ברמיזה על אי-שוויון באותה צורה – התיאוריה של השכר השולי מעולם לא קושרה לעניין ולא היה אפילו דיון ברמיזה בנושא כ'בעיה' באותו צורה. כנ'ל, במידה פחותה, לגבי אבטלה – הרבה פחות דגש על אבטלה כ'בעיה', אם כי היו הרבה יותר התייחסויות לכלי מדיניות שיכולים לשלוט ו/או להשפיע על כלכלה.

    זה לפחות הזיכרון המוטה שלי מלימודי תואר הראשון בכלכלה שעשיתי (גילוי נאות) במסגרת לימודי פכ'מ.

    Liked by 1 person

    1. דברים נכוחים. הדיון הזה יימשך פנים אל פנים. רק הערה אחת:
      כל קורס מבוא א', ובמידה רבה מדי (אם כי פחות קיצונית מהמבוא) התואר הראשון כולו, הוא תיאורטי עד כאב. הרבה פחות מדי אמפיריקה. לא רק שאני מסכים איתך בנקודה הזו, יש מצב שאני יותר קיצוני ממך בנושא. אבל שים לב שככה זה בכל הנושאים במבוא א': כשמלמדים על נטל עודף של מיסוי, לא עוברים על שיעורי מיסוי בישראל או בעולם, עכשיו או בעבר. לא מדברים על זה שממשלות גדלו מאחוזי תוצר בודדים בתחילת המאה העשרים לאיזור ה 40% בכל העולם המפותח למשל. כשמלמדים על ביקוש והיצע לא מביאים נתונים על מחירי מזגנים בקיץ, וכו'. כל המבוא הוא תיאורטי לגמרי.

      אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s