שטיפת המוח במחלקות לכלכלה – פרק 328

(450 מילים)

כבר אמרתי את זה כמה פעמים, אבל שווה להגיד שוב: המחלקות לכלכלה הן לא חממות של שיבוטי מילטון פרידמן. זה לא אומר שאין מה לדבר על הטיות, אבל הקריקטורה הפופולארית של שטיפת המוח במחלקות לכלכלה היא לא במקום.

נדמה לי שלפחות חלק מהפופולאריות של ההאשמות האלה  – חלק! לא כולה! – נובע מההלם שאוחז בחלק מהאנשים – חלק! לא כולם! – כשהם נתקלים באיש אקדמיה שאיננו מחזיק בעמדות כלכליות שמאליות במובהק בכל נושא. יש אנשים שכל כך נבהלים כשהם נתקלים בתופעה הזו, שזה נראה להם דבר שדורש הסבר. איך זה ייתכן? איש אקדמיה עם עמדות כלכליות שמרניות?! משהו פה חשוד מאד!

הסיבה שנדמה לי כך היא שבעוד שבמחלקות לכלכלה דווקא יש מגוון דעות די רחב… ובכן… אבסטרקט ממאמר חדש בז'ורנל שלעיני הבלתי מתמצאות נראה רציני. העורך הראשי מאוניברסיטת ייל, האימפקט פקטור מעל 20. אבל תקנו אותי אם זה לא פרסום רציני:

Psychologists have demonstrated the value of diversity – particularly diversity of viewpoints – for enhancing creativity, discovery, and problem solving. But one key type of viewpoint diversity is lacking in academic psychology in general and social psychology in particular: political diversity. This article reviews the available evidence and finds support for four claims: (1) Academic psychology once had considerable political diversity, but has lost nearly all of it in the last 50 years. (2) This lack of political diversity can undermine the validity of social psychological science via mechanisms such as the embedding of liberal values into research questions and methods, steering researchers away from important but politically unpalatable research topics, and producing conclusions that mischaracterize liberals and conservatives alike. (3) Increased political diversity would improve social psychological science by reducing the impact of bias mechanisms such as confirmation bias, and by empowering dissenting minorities to improve the quality of the majority’s thinking. (4) The underrepresentation of non-liberals in social psychology is most likely due to a combination of self-selection, hostile climate, and discrimination. We close with recommendations for increasing political diversity in social psychology.

הנה גרף אחד מעניין, שמדגים את היחס בין אנשים בעלי נטיה שבארץ היינו קוראים לה שמאלית (ואצל האמריקאים – ליברלים), ובעלי נטיה שמרנית, ואיך היחס הזה השתנה לאורך זמן.

על הציר האופקי – שנים. על הציר האנכי – היחס בין העמדות השונות, כך שככל שנקודה היא גבוהה יותר, היא מתארת יחס שבו יש יותר אנשים עם נטיה שמאלית (במובן האמריקאי) ופחות בעלי נטיה שמרנית. כפי שניתן לראות, מענף עם נטיה קלה יחסית לשמאל בשנות החמישים עד שנות השמונים, התפתח ענף עם משהו שדי קרוב לאחדות דעים: יחס של 14:1 נגד שמרנים.

סיכום מאד(!)  מומלץ של המאמר, שנכתב על ידי אחד המחברים, כאן.

למי שמעוניין בכמה מספרים שהבאתי פעם בנוגע להרכב העמדות במחלקות לכלכלה: זה על המרצים, וזה על התלמידים.

וכרגיל, אוסיף: זה שהקריקטורה של מרצה/תלמיד כלכלה בתור שיבוט של מילטון פרידמן היא מופרכת לא אומר שאין על מה לדבר בכלל. יש. ואגב, אולי נצרף לשיחה גם איזה כמה מילים על החבר'ה במחלקות ליד?