(940 מילים)
130 מיליארד שקל זה מספר שרץ עכשיו חזק. הוא מטעה, הוא דמגוגי, ואסור להתייחס אליו ברצינות, ולמרות זאת – אני הולך להתייחס למספר הזה ברצינות. מוגזם ככל שיהא, אפשר להשתמש בו כדי להעביר נקודה חשובה.
מאיפה מגיע המספר הזה?
המספר הזה, 130 מיליארד שקל, מגיע מדבריה של קרנית פלוג בישיבת ממשלה. פלוג הסבירה שההוצאות של הממשלה בישראל למטרות אזרחיות (כלומר, לא כולל הוצאות ביטחון וריבית), שהן מדד לשירותי הממשלה לציבור, נמוכים בשניים עשר אחוזי תוצר מהממוצע ב OECD. על בסיס זה, מתרגשים רבים, אם רק היינו משווים את ההוצאה האזרחית בישראל לממוצע ב OECD – ממוצע, לא תגידו שוודיה – תקציב הממשלה למטרות אזרחיות היה גדל בערך ב 130 מיליארד שקל כבר השנה. הגז הטבעי ילד ליד זה. ההמשך הוא כרגיל: 130 מיליארד שקל סוגר לנו את כל הפינות: 20 תלמידים בכיתה, קצבאות, רכבת תחתית לכל פועל, אל תשאלו. ובכן – הכצעקתה?
בהערת אגב, הממוצע של הוצאות ממשלה למטרות אזרחיות במדינות המפותחות הוא 43%. די מדהים כשעוצרים רגע לחשוב על זה. מהפכה וקונצנזוס ניאוליברלי והכל, ועדיין, בממוצע, במדינות המפותחות הממשלה אחראית על יותר מ 40% מהפעילות הכלכלית.
להשוות לאחוז ב OECD (אפשר לדלג על החלק הזה בלי לפגוע ברציפות הקריאה)
(זה לא ממש הנושא של הפוסט, אבל פטור בלא כלום אי אפשר, אז בקיצור נמרץ: למה 130 מיליארד שקל זו בדיחה, ולא טיעון.)
השוואות של הוצאות הממשלה בישראל ובמדינות אחרות הן עסק בעייתי, ואת התוצאות שלהן צריך לקחת עם יותר מקמצוץ מלח. אבל השוואת ההוצאות האזרחיות של הממשלה בין ישראל לעולם משאירה אותנו רק עם קמצוצי מלח, וכמעט בלי תוכן. כמה נקודות בקיצור נמרץ:
1. גובה המיסוי בישראל נמוך בשלושה אחוזי תוצר מהממוצע ב OECD, כך שהרוב המכריע של הפער בהוצאות האזרחיות של ישראל לעומת שאר העולם המפותח מגיע מהוצאות ביטחון גבוהות, ולא מקמצנות יוצאת דופן בגביית מיסים. יותר משהכסף נשאר בכיסי הטייקונים, הוא הולך לכיסי הצבא.
2. נקודה טכנית: כבר הסברתי פה פעם שיש בעיה עם השוואה של אחוז ההוצאה האזרחית בין ישראל לשאר העולם, בגלל שההוצאה הבטחונית של הממשלה נספרת כחלק מהתוצר (כלומר במכנה), אבל לא כחלק מההוצאה האזרחית (כלומר לא במונה). ברוב מדינות ה OECD, בהן ההוצאה הבטחונית היא בין אחוז אחד לשניים (ארה"ב ודרום קוריאה הן יוצאות דופן, אבל לא בהמון), זה כמעט לא משפיע על החישוב. בישראל, שבה ההוצאות הבטחוניות הן בסדר גודל של שמונה אחוזי תוצר, זה משפיע מאד על החישוב. בחישוב גב מעטפה שעשיתי, אם מחשבים את ההוצאה האזרחית כחלק מהתוצר האזרחי הפער בין ישראל ל OECD הוא בערך 9% ולא 12%.
3. צבי אקשטיין הסביר שממשלת ישראל תומכת בפנסיות באמצעות אג"ח מיועדות – כלומר, נותנת לחוסכים לפנסיה סובסידיה בצורת ריבית גבוהה, וזה לא נספר בתור חלק מההוצאות החברתיות של הממשלה, אלא בתור תשלומי ריבית על חוב. במדינות ה OECD האחרות, התמיכה היא ישירה, וכן נחשבת כחלק מההוצאות החברתיות. לפי אקשטיין, ההבדל הזה לבדו סוגר את הפער בסך ההוצאה הממשלתית בין ישראל ל OECD בכמעט שלושה אחוזי תוצר. אני הייתי מוסיף לכך את העובדה שחלק לא זניח מתקציב הביטחון משמש לתמיכה בנכי צה"ל ובמשפחות שכולות – הוצאות אזרחיות לכל דבר.
4. דמוגרפיה: ישראל היא מדינה צעירה מאד, ולכן הצרכים שלה שונים מאד. יותר חינוך, אבל הרבה פחות בריאות ופנסיה, למשל.
5. מע"מ: באופן די גורף, מדינות ב OECD שיש בהן מיסוי גבוה, נשענות בין השאר על מע"מ גבוה מאד. רשימה חלקית: דנמרק – 25%, פינלנד – 24%, צרפת – 20%, גרמניה – 19%, שוודיה- 25%. בכל המדינות האלו יש גם פטורים, אבל הם לא באמת משנים את התמונה, ולדעתי רק מחמירים אותה. אפשר להתווכח, אולי, בשאלה האם אפשר להשיג שיעורי מיסוי גבוהים במיוחד ללא הישענות על מע"מ. קשה להתווכח עם זה שבפועל אנחנו לא רואים את זה קורה. מי שמפנטז על 130 מיליארד שקל נוספים שיגיעו רק מכיסי הטייקונים, ובכן, מפנטז.
אבל עזבו אתכם, ובואו נגיד שאפשר להגדיל את ההוצאות האזרחיות של ממשלת ישראל ב 130 מיליארד שקל, ושהמיליארדים האלה יגיעו מהשמיים. נניח, למשל, שתקציב הביטחון יתאפס, והתוספת (הניכרת) שדרושה לא תבוא מהכיס של אף אחד מאיתנו. אפילו לא מכיסי הטייקונים (שכן או לא יצמצמו השקעות בתגובה), ולא מכיסי קרן הפנסיה שלנו, ולא מהכיס הצרכני שלנו (שנוטה להפגע כשיצרנים מגלגלים חלק מהמסים עלינו). מהשמיים. זה לקחת את המופרכות המובנית של 130 מיליארד שקל, ולהפוך אותה למופרכות בריבוע. סליחה על הטחינה, אבל באמת – עצרו רגע את הקריאה וחישבו כמה מופרך התרגיל הזה. זה יעזור בפרשנות שלו. אז – איך תראה מדינת ישראל במצב הזה?
It's Dejavu All Over Again…
הנה התרגיל: הגדלה של 130 מיליארד שקל בהוצאות החברתיות של הממשלה משמעה גידול של 41% בהוצאות אזרחיות ריאליות לנפש. השאלה היא איך תרגיש מהפכה כזו בחיי היום יום שלנו? אז הנה מספר שיכול לתת מושג כלשהו בנוגע לחיים שאחרי המהפכה: 2004.
מה? מי? כמה? איך 2004 עונה על משהו?
ובכן, מאז שנת 2004 ועד שנת 2015 ההוצאות האזרחיות הריאליות לנפש של ממשלת ישראל גדלו בערך ב 29.5%. שלושה רבעים מהגידול בפנטזית ה 130 מיליארד שקל. לא ממש כל הדרך, אבל חלק גדול מאד ממנה. וכל זה, יחסית ל 2004, בלי שהכסף הגיע מהכיס של אף אחד. זה הרגע גם לזכור ש 130 מיליארד שקל (ובחינם!) הוא מספר מופרך בריבוע, כך ששלושה רבעים ממנו זה די הרבה יחסית לכל תרחיש מציאותי. אני מפרט את החישוב בנספח בסוף הפוסט כדי שתוכלו לשכפל ולבדוק, אבל זה פחות או יותר המספר. כלומר, אם אתם רוצים לדמיין איך פחות או יותר תיראה ישראל של אחרי מהפכת ה 130 מיליארד (או ליתר דיוק, מהפכת ה 100 מיליארד), אתם צריכים לחזור בזמן ל 2004, ולדמיין את ישראל של היום. הנה הגרף:
אני יכול לחשוב על שלוש פרשנויות לתרגיל הזה:
- דוקטרינת ישראל היום: הכל דבש! ממשלת ישראל של 2015 מספקת לתושביה שירותים חברתיים ברמה גבוהה מאד. מה שהיה בשנת 2004 חלום סקנדינבי רחוק, הוא היום מציאות.
- דוקטרינת כץ-מואב: זו לא שאלה של כסף. רמת השירותים החברתיים לא נקבעת רק, או אפילו בעיקר, לפי כמות הכסף המשוקעת בהם, אלא לפי היעילות שבה המשאבים האלו מנוצלים. הדרך לשיפור היא רפורמות, לא הגדלת תקציבים.
- דוקטרינת "צמיחה זה דווקא דבר חשוב": המצב היום לא משהו, אבל הוא שיפור ניכר לעומת המצב לפני עשור, שלא לדבר על לפני שניים או שלושה עשורים. הצמיחה בתוצר מאפשרת גידול ניכר מאד במשאבים שעומדים לרשות הממשלה.
וכמובן כל סוג של תערובת ביניהן. אבל רק מי שסבור שדוקטרינת ישראל היום היא הפרשנות היחידה לתרגיל הזה, יכול להתחבר לפנטזיות של "אם רק נשווה את ההוצאה החברתית בישראל לממוצע ב OECD, חבל לכולכם על הזמן איזה מעולה יהיה כאן". וזה הרגע להיזכר בכמה מופרך התרגיל הזה, שבו 100 מיליארד שקל נפלו על הממשלה מהשמיים. בכל תרחיש מציאותי, אופטימי ככל שיהיה, קל וחומר בן בנו של קל וחומר. .
נספח חישוב
נתונים על הוצאות הממשלה הרחבה (כלומר, כולל רשויות מקומיות ומלכ"ר הממומנים על ידי הממשלה) למטרות אזרחיות נלקחו מלוח 10.8 בשנתונים הסטטיסטים לישראל. בשנים מוקדמות יותר אותו הלוח מופיע כלוח 10.10. הוצאות אזרחיות הן סכום הסעיפים סדר ציבורי, שירותים כלכליים, איכות הסביבה, שיכון ושירותים כלכליים, בריאות, תרבות ודת, חינוך, ביטוח סוציאלי וסעד. כלומר – הכל למעט ביטחון ותשלומי ריבית.
מדד המחירים לצרכן נלקח מאתר בנק ישראל. המדד שלקחתי לכל שנה הוא מדד ינואר של אותה השנה. שימוש בממוצע השנתי לא ישנה כמעט כלום בחישוב.
אוכלוסיית ישראל נלקחה מלוח 2.2 של השנתון הסטטיסטי האחרון.
כל הנתונים האלו קיימים עד שנת 2013, כולל. עבור השנים 2014 ו 2015 המשכתי את קו המגמה של הגידול מאז שנת 2011. בגרף אלו שנים מקווקוות. בגלל שהגידול בשנים 2011 עד 2013 היה גבוה יחסית, אפשר לבחור קו מגמה אחר. שימוש בממוצע הגידול בעשור האחרון מביא לגידול של 24.4% במקום 29.5% שמופיעים בגרף.
בחרתי את 2004 כשנת המוצא כדי לצמצם ככל האפשר את השפעת בועת ההי-טק והמיתון של פיצוץ הבועה והאינתיפאדה השניה.
מבוא לכלכלה - ג 
פוסט מעניין, תודה!
שתי מחשבות ראשוניות:
1. פרשנות רביעית לתרגיל: "הוצאה אזרחית" היא מדד רע להשקעה בשירותים חברתיים, שזה מה שפלוג ואחרים באמת רוצים למדוד.
2. גידול ריאלי בהוצאות הממשלה הוא לא בהכרח מדד טוב ל"בכמה השירותים הממשלתיים היו אמורים להשתפר אם הכסף היה מנוצל בצורה יעילה". ספציפית, אם נניח שבתקופה מסוימת השכר הריאלי עלה ב 10%, אז הוצאות השכר הריאליות של הממשלה יצטרכו לעלות ב 10% רק כדי לשמר את השירותים הממשלתיים *כמו שהם* – אחרת, המשמעות תהיה שהשכר של עובדי הממשלה יורד יחסית בהשוואה לעובדים במגזר הפרטי, וזה יוביל כנראה להדרדרות איכות כוח האדם של הממשלה.
עם זאת, בגלל שהשכר הריאלי עלה לאט יותר מהצמיחה מאז 2004, אני מנחש שזה לא מסביר את את הנתונים שאתה מביא.
אהבתיLiked by 1 person
בהמשך לדברים שלך, יש ניסיון מעניין של מרכז טאוב ליצור "מדד המחירים לממשלה", שלטענתם משקף נכון יותר את העלויות של הממשלה מכל מדד אחר, ובפרט, נותן דגש משמעותי לשכר. זה מסתבך, כי לפעמים שיפור בשכר מהווה שיפור אמיתי, ולפעמים לא. בכל מקרה, החישוב שעשיתי כאן הוא מצד העלות, כלומר – על כמה צריכה אלטרנטיבית צריך לוותר כדי לרכוש כמות כזו של שירותים ממשלתיים.
אני חושב שהתרגיל שעשיתי כאן הוא תקף, או לפחות מעניין, אבל אני לא הולך לטעון שהוא סוגר את הנושא. יש מה להמשיך לדבר על איך נכון לחשוב על השאלות האלה.
אהבתיאהבתי
אני ממשיך והופך בנקודה מספר 2 שלך. ככל שאני מהרהר בה, ואיך נכון לחשוב על זה, אני חושב שהיא שאלה יותר חשובה. אני נוטה להסכים שיש הבדל בין מצב שבו הממשלה, נניח, מכפילה את שכר המורים כאשר השכר של שאר העובדים במשק נשאר קבוע, ובין מצב שבו לאורך זמן השכר הריאלי של המורים גדל פי שניים, אבל בלי לשנות את היחס שלו לשאר השכר במשק. אבל למה ואיך, נדמה לי, זו שאלה הרבה פחות תמימה ממה שהיא נדמית, והיא נוגעת לכמה דברים די עמוקים.
אהבתיאהבתי
לגבי נקודה 2: אם אתה מגיע למסקנות מעניינות בעניין, אני אשמח לשמוע.
לגבי נקודה 1: הכוונה שלי הייתה שיש הבדל בין מצב שבו ה 130 מיליארד שקלים מושקעים בשיפור השירותים החברתיים, לבין מצב שבו הם מושקעים, למשל, בסלילת כבישים עוקפים בהתנחלויות, בהכנסת תכניות "חיזוק זהות יהודית" לבתי הספר, ובפרויקטים אזרחיים אחרים שלא ממש קשורים לשיפור השירותים החברתיים.
אני לא בטוח איך לבדוק אם זה באמת מה שקרה.
אהבתיאהבתי
עוד לגבי נקודה 1: ע"פ דו"ח של מרכז טאוב, ההוצאה של הממשלה על שירותים חברתיים ירדה בין 2002 ל 2008 – עמוד 30 כאן:
יש ללחוץ כדי לגשת אל h2009_annual_analysis_2008.pdf
בזמנו היה לי דו"ח אחר שלהם שהראה שהמגמה נמשכה עד 2010, אבל אני לא מוצא אותו עכשיו.
אני מנסה להבין איך זה מסתדר עם הנתונים שהבאת. אפשרות אחת היא שהמגמה התהפכה אחרי 2010 – אני מאמין שזה נכון במידה מסוימת, אבל קשה לי להאמין שזה מסביר את כל ה 100 מיליארד. אפשרות שניה היא הנפילה שהייתה בתקופת האינתיפאדה השניה – אבל קשה לי להאמין שהנפילה הייתה דרסטית מספיק בשביל להיות משמעותית לצורך העניין (וזה גם סותר את מה שאני זוכר מהדו"ח ההוא שאני לא מוצא).
האפשרות השלישית, שנראית לי נכונה, היא שמדידת ההוצאה האזרחית כפי שאתה עושה שונה משמעותית מהדרך שבה מרכז טאוב מודד את ההוצאה על השירותים החברתיים. אני תוהה מה ההבדל ביניהם.
אהבתיאהבתי
נדמה לי שההבדלים נובעים משני דברים:
1. כמו שאמרת – הגדרה שונה של הוצאה חברתית: אני החשבתי את כל הוצאות הממשלה למעט בטחון וריבית, שנדמה לי שזה מה שמקובל לכנות "הוצאה אזרחית". כנראה שהם סופרים משהו אחר.
2. מדדים שונים: יכול להיות שהם השתמשו במדד "מחירי הממשלה" שלהם, בעוד שאני השתמשתי במדד המחירים לצרכן.
בכל מקרה חשוב לי להדגיש שמטרת הפוסט לא הייתה סקירה של התפתחות ההוצאה החברתית בישראל לאורך השנים. בפרט, אני לא בא להגיד שבכל מקרה ההוצאה תגדל במאה מיליארד כל עשר שנים וקצת. זה גם לא היה המצב במשך הרבה שנים שבהם ההוצאה (ריאלית לנפש) הייתה קפואה. ככל שזה נוגע לטיעון שלי בפוסט, יכול להיות שזה חד פעמי לחלוטין ויכול להיות שזה מגמה – לא משנה. מה שחשוב הוא רק שבשנת 2015, לעומת שנת 2004, הוצאות הממשלה למטרות אזרחיות גדלו דרמטית, ועדיין קשה להגיד שישראל היא מופת של שירותים חברתיים ברמה גבוהה.
אהבתיאהבתי
"מה שחשוב הוא רק שבשנת 2015, לעומת שנת 2004, הוצאות הממשלה למטרות אזרחיות גדלו דרמטית, ועדיין קשה להגיד שישראל היא מופת של שירותים חברתיים ברמה גבוהה."
אולי לא הבהרתי את עצמי מספיק טוב. הנקודה שלי היא שגם אם הוצאות הממשלה "למטרות אזרחיות" גדלו דרמטית, זה לא אומר שהכסף הושקע בשירותים החברתיים. אם הכסף אכן לא הושקע בשירותים חברתיים, אז אין שום פלא שישראל היא לא מופת של שירותים חברתיים, והנתונים האלה לא אומרים שום דבר.
למשל, ממה שהבנתי מרפרוף על הדו"חות של מרכז טאוב, חלק ממה שנספר בתור "הוצאה אזרחית" הם תמריצים במסגרת החוק לעידוד השקעות הון – זה במסגרת הסעיף "שירותים כלכליים". זה ברור שאם המדינה השקיעה 100 מיליארד ש"ח ב"תמריצים" לכי"ל, טבע, אינטל ודומותיהן, אין שום סיבה שזה ישפר את השירותים החברתיים.
אהבתיאהבתי
אני מסכים. עשיתי את החישוב כפי שעשיתי כי זו השוואה שרבים עושים – הוצאה אזרחית מול הוצאה אזרחית. כמובן שאפשר, ואפילו כדאי, לרדת לפרטים יותר מדויקים: בכמה גדל תקציב החינוך? הבריאות? הקצבאות? וכו'.
אני חושב באופן כללי שאתה מציע סוג של ואריאציה על דוקטרינת כץ-מואב: יש כרגע שתי בעיות – גם הכסף לא מנותב למקומות הנכונים, ואולי לא בצורה יעילה, וגם אין מספיק ממנו אפילו אם הוא היה מנותב נכון. תיעול של כסף למקומות לא רצויים, שלא לדבר על חוסר יעילות, לא יתוקנו מעצם זה שיהיה יותר כסף. אבל יכול להיות שכדי להשיג תוצאות טובות באמת, לא מספיק לשפר את סדר העדיפויות והיעילות, וצריך גם, בפשטות, יותר כסף.
אהבתיאהבתי
ובהמשך לתגובה האחרונה שלי: הנקודה היא שלא צריך להסתכל על ה"הוצאה האזרחית" אלא רק על ההוצאה על שירותים חברתיים. אם נאמין לדו"חות של מרכז טאוב, ההוצאה על השירותים החברתיים לא עלתה בכלל לפחות עד 2010, וסביר להניח שהמגמה הזו המשיכה לפחות עד המחאה החברתית ב 2011.
קשה להאמין שמאז 2011 ההוצאה על השירותים החברתיים הספיקה לעלות ב 30% – סביר להניח שהיא עלתה בהרבה פחות.
אז בקיצור, אם התיאוריה שלי נכונה – בתקופה הזו ישראל לא הגדילה משמעותית את ההוצאה על השירותים החברתיים, ובפרט אין פלא שהם לא השתפרו בהרבה מאז 2004. התעלומה היחידה שנשארה היא לאן הלכו ה 100 מיליארד ש"ח שהתווספו להוצאה האזרחית.
אהבתיאהבתי
אני לא מסכים שזה דומה ל"כץ-מואב". הטענה של "כץ-מואב", אם אני מבין נכון, היא שהמדינה מנסה לשפר את השירותים החברתיים ע"י תוספת כסף אבל זה לא עובד כי הכסף מתבזבז בגלל חוסר יעילות של המערכת.
אני טוען שהמדינה בכלל לא מנסה לשפר את השירותים החברתיים, אלא מוציאה את הכסף במכוון על מטרות אזרחיות אחרות, שאינן קשורות לשירותים החברתיים. זה לא קשור לחוסר יעילות – יכול להיות שהמטרות של המדינה מושגות מאוד ביעילות, הן פשוט לא רלוונטיות לשירותים החברתיים.
אהבתיאהבתי
או.קיי. עכשיו הבנתי. זו אכן טענה שונה.
אני באמת מאד מסוקרן מה יוצר את ההבדל בין התוצאות שלי לתוצאות של מרכז טאוב. בייחוד שהבטתי שוב על הנתונים, וההוצאות על בריאות עלו יותר מהממוצע של ההוצאות האזרחיות, על חינוך – בדיוק כמו הממוצע, תרבות ודת (לטוב ולרע) הרבה יותר מהממוצע, ביטוח סוציאלי וסעד – רק קצת פחות מהממוצע (במונחים נומינליים 68% לעומת ממוצע של 73%). מי שעלו פחות מהממוצע הם שיכון, שירותים קהילתיים, ושירותים כלכליים. אני ממש מסוקרן עכשיו מה יוצר את ההבדל.
אהבתיאהבתי
בהמשך לתגובה של רונן מנדלקרן: אולי בעצם כל ההבדל בינך לבין מכון טאוב הוא בבחירת שנות ההתחלה והסיום. לפי החישוב שלך, אם מתחילים את הספירה מ 2002 ומסיימים ב 2011, בכמה עלתה ההוצאה האזרחית?
אהבתיאהבתי
עוד פרט מידע: חישבתי את הגידול בהוצאה הריאלית לנפש ספציפית לחינוך ובריאות מ 2002 ל 2013, ובשני המקרים קיבלתי גידול של בערך 8%. עבור החינוך, עשיתי גם את החישוב במקרה שנקודת ההתחלה היא 2004, וקיבלתי גידול של 14%.
כדי לחשב את הגידול עבור החינוך, לקחתי את ההוצאה הריאלית על החינוך מהטבלה הבאה של הלמ"ס:
יש ללחוץ כדי לגשת אל tab03.pdf
ונרמלתי לפי גידול האוכלוסיה מהשנתונים שהבאת.
החישוב עבור הבריאות היה יותר מסובך: לקחתי את הנתונים על ההוצאה הריאלית על הבריאות מהטבלה הזו:
יש ללחוץ כדי לגשת אל t02.pdf
הבעיה היא שהטבלה האחרונה לא מבדילה בין הוצאה ציבורית לפרטית. כדי לפתור את זה, מצאתי לקחתי מהטבלה הבאה את אחוז ההוצאה הציבורית מתוך כלל הוצאה הלאומית לבריאות מתוך הטבלה הבאה, והשתמשתי בו כדי לנרמל את הנתונים מהטבלה הקודמת.
יש ללחוץ כדי לגשת אל t05.pdf
אהבתיאהבתי
טוב, אז התאמצתי קצת יותר, ועשיתי עוד כמה חישובים לגבי השינויים בהוצאה לחינוך לנפש ובהוצאה לבריאות לנפש. אפשר למצוא את כל החישובים בגיליון כאן:
https://docs.google.com/spreadsheets/d/1kIuDjFP3D9ksgmr2ctCA2r4GY1gkCzth5UK5V20n31U/edit?usp=sharing
העליה בהוצאה לחינוך לנפש:
מ 2004 ל 2013: 13.5%
מ 2002 ל 2013: 8%
מ 2002 ל 2011: 1%
מ 2004 ל 2011: 6%
העליה בהוצאה לבריאות לנפש:
מ 2004 ל 2013: 10%
מ 2002 ל 2013: 8%
מ 2002 ל 2011: 12%
מ 2004 ל 2011: 14%
העליה בשכר הריאלי:
מ 2004 ל 2013: 4%
מ 2002 ל 2013: 3%
מ 2002 ל 2011: 1.5%
מ 2004 ל 2011: 2.5%
ארבע נקודות לגבי החישובים האלה:
1. בהתאם לממצאים של מרכז טאוב, ההוצאה לחינוך לנפש כמעט ולא עלתה מ 2002 עד 2011. בניגוד לממצאים של מרכז טאוב, נראה שההוצאה לבריאות כן עלתה. ההבדל בחישובים נובע אולי מכך שהם מסתכלים רק על התקציב הממשלתי, והחישוב שלי לוקח בחשבון מקורות נוספים כמו מס ביטוח בריאות.
2. איך שלא מסתכלים על זה, תקציבי הבריאות והחינוך לא עלו ב 20% בתקופה הזו. לא הצלחתי למצוא נתונים על ההוצאה על הרווחה, אבל אני מוכן להמר שהמצב שם דומה וכנראה יותר גרוע.
המסקנה: השינוי בהוצאה האזרחית הוא לא מדד טוב לשינוי בהוצאה על השירותים החברתיים.
3. בתקציב החינוך הייתה עליה דרמטית מ 2011 ל 2013 (7%). זה כנראה משקף את התכנית לחינוך חינם מגיל 3, שהיא אכן שיפור משמעותי בשירותים החברתיים. אז כן, יש קשר בין תוספת כסף לשיפור בשירותים החברתיים.
4. מישהו בפייסבוק העיר בצדק לגבי הפוסט שלך ש 2014 הייתה שנה של קיצוצים בולטים בתקציב, עם הציטוט הידוע של יאיר לפיד על כך ש"עשו כאן מסיבה ועכשיו אנחנו בגירעון". תקציב 2015 עוד לא אושר, אז אנחנו עדיין מתנהלים לפי התקציב של 2014. אז עוד אין נתונים, אבל מאוד ייתכן שחזרנו לרמה של 2011.
אהבתיאהבתי
קודם כל – תודה. מעניין מאד. כמה הערות:
1. אני לא חושב שנכון לקחת את שנת 2002 בתור שנת בסיס (מצב שני גם 2004 לא מציאה גדולה), אבל חשוב מזה: הנתונים של הלמ"ס מוגדרים בצורה מאד ברורה – הוצאות של הממשלה הרחבה (כולל רשויות מקומיות ומלכ"רים שממומנים על ידי הממשלה), לפי מטרה. לא הוצאה לאומית שמערבת פרטי עם ממשלתי, ולא חישוב לפי הממשלה בלבד (שיכול לפספס תקציבים שעוברים דרך מלכ"רים ואולי לפעמים אפילו תקציבים שעוברים דרך רשויות מקומיות). לכן עם יש מחלוקת בין הנתונים האלו לנתונים אחרים, שלדעתי מוגדרים פחות טוב, אני הולך עם אלה. מה שבטוח, זה לא פחות ממדהים שכל כך קשה לברר את האמת בנושא הזה!
2. קיצוצים בעגה המקומית הם תמיד יחסית למתוכנן+טייס אוטומטי. לא יחסית לשנה שעברה. לפי קרנית פלוג (שרונן מצטט כאן בתגובות), ההוצאה האזרחית ריאלית לנפש עלתה ב 2014 בערך ב 1.5%. זה אכן לא הקצב של 2011-2013, זו הייתה פשוט טעות שלי. אבל זה עדיין משמעותי, וזה בטח לא קיצוץ אבסולוטי. נחכה ונראה מה יתברר לגבי 2015. אני עדיין חושב שבין 2004 ל 2014 הייתה עלייה של 20% או יותר. וזה משמעותי מאד.
בקיצור, אני מקבל את זה שהייתי צריך לחשב את 2014-2015 אחרת, אבל אני לא חושב שהשורה התחתונה משתנה עד כדי כך מהצד הזה. עוד נקודה שאני חושב עליה היא שאולי אכן היה שיפור, ואנחנו פשוט לא יודעים את זה כל כך, בגלל הנטיה של התקשורת לצבוע הכל בשחור…
אהבתיאהבתי
לא כל כך הבנתי את נקודה מספר 1 שלך. גם הנתונים שאני התבססתי עליהם לקוחים מהלמ"ס. במקרה של הבריאות, ניקיתי מהם את ההוצאה הפרטית. במקרה של החינוך, לא מצאתי איך לעשות את זה, אבל אני בספק אם תקציבים פרטיים בחינוך משנים כל כך הרבה.
"עוד נקודה שאני חושב עליה היא שאולי אכן היה שיפור, ואנחנו פשוט לא יודעים את זה כל כך, בגלל הנטיה של התקשורת לצבוע הכל בשחור…"
מבחינת התפיסה הסובייקטיבית של שיפור, יש כל מיני עניינים שצריך לדון בהם. למשל, נניח שבשנים האלה פותח טיפול חדש לסרטן, שהוא אפקטיבי יותר אבל יקר יותר. נניח שהטיפול הזה אומץ בכל העולם, וגם בישראל, וזה הגדיל את ההוצאה הריאלית לנפש על בריאות. האם זה אומר שמערכת הבריאות השתפרה?
מבחינה מסוימת, אין ספק שהיא השתפרה – מערכת הבריאות מטפלת עכשיו בסרטן טוב יותר מאשר קודם.
מנקודת מבט אחרת, שאולי תואמת יותר את התחושה הסובייקטיבית שלנו, מערכת הבריאות לא באמת השתפרה – קודם היא סיפקה את הטיפול הרפואי המקובל בעולם, וגם עכשיו היא מספקת את הטיפול הרפואי המקובל בעולם. אנחנו עדיין מרגישים שהמיטות צפופות ואין מספיק אחיות ורופאים.
אהבתיאהבתי
ועוד נקודה לגבי התפיסה הסובייקטיבית: נניח שחלק גדול יותר משמעותית מהתוספת להוצאה לחינוך הלך לחינוך החרדי, וכתוצאה מזה הוא באמת השתפר.
היות ואני ואתה חילונים, ואנחנו קוראים תקשורת שנכתבת ע"י חילונים, אין לנו שום דרך לדעת על השיפור הזה.
אהבתיLiked by 1 person
מודה בהכנעה, אני לא מבין מה הטיעון של הפוסט. אפשר פירוש, רצוי מנוקד? (ובאנגלית, Executive summary 😊 )
אהבתיאהבתי
מעולה! פשוט רעיון במריק להמחיש את המופרכות של הדרישה להגדיל את ההוצאה האזרחית כמזור לכל בעיה.
יואל – הוא מראה שהנה ההוצאה האזרחית בישראל גדלה בסכום עצום של 100 מיליארד ותכלס לא ממש השתנה משהו.
אהבתיLiked by 2 אנשים
כשמסבירים ל-א-ט…
אהבתיאהבתי
לגבי החלק הראשון – בישראל ההוצאות על חובות הן גם גדולות יחסית ל-OECD, ולא רק החלק של ביטחון.
אהבתיאהבתי
מ 1/1/2004 ועד 1/1/2015 עלה מדד המחירים לצרכן ב 24% , כך שהעליה הראלית בהוצאות הממשלה לא היתה 29% אלא 6%….
http://www.cbs.gov.il/reader/?MIval=%2Fprices_db%2FMachshevon_Results.html&MD=a&MySubject=37&MyCode=11120010&MultMin=19511016&MultMax=20150823&DateMin=16%2F10%2F1951&DateMax=23%2F08%2F2015&ssum=100&koeff=1&Days_2=1&Months_2=1&Years_2=2015&Days_1=1&Months_1=1&Years_1=2004
אהבתיאהבתי
הי חגי – המספרים שהבאתי בנוגע להוצאות הממשלה הם ריאליים, לנפש. כלומר, הם כבר לוקחים בחשבון את העלייה במדד המחירים לצרכן ואת גידול האוכלוסייה.
אהבתיאהבתי
אסף, בלי קשר לפוסט הנוכחי, כדאי לדעתי להציג "תגובות אחרונות" בשולי הבלוג.
1. זה יעזור לך ולאחרים לא לפספס תגובות.
2. כשהבדיקה קלה ומהירה אנשים בודקים לעתים תכופות יותר, וזה תורם להתפתחות הדיון.
אהבתיאהבתי
הא! לא ידעתי שזה אפשרי. רעיון טוב.
אהבתיאהבתי
תודה! לא תיארתי לעצמי שזה יהיה כ"כ מהיר. 🙂
אהבתיאהבתי
היי,
אני ביצעתי את החישוב הבא (עד 2013-לא מאמין גדול בקווי מגמה) ויוצאים לי המספרים הבאים:
הוצאות הממשלה הנומינאליות (ללא ביטחון)
ב-2013: 359,345
ב-2004: 225,250
השינוי במחירים בין ינואר 2004 לבין ינואר 2013: כ-23%.
השינוי הריאלי בהוצאות הממשלה (לא לנפש עדיין): כ-29.7%.
גידול האוכלוסיה הכללית בין השנים 2004 ו-2013 כ-18.5%.
כשלוקחים את הוצאות הממשלה הריאליות ומחלקים במספר הנפשות, מקבלים גידול לנפש של כ-9.5% בלבד…
תוכל לומר לי בבקשה היכן הטעות בחישוב שלי…
תודה!
אהבתיLiked by 1 person
קודם כל – תודה על הבדיקה!
ההבדל בינינו הוא בגידול הנומינלי בהוצאות הממשלה האזרחיות. הסיסה להבדל היא שצריך לחסר לא רק את הביטחון, אלא גם את סעיף "שירותים כלליים" שזה קוד בעיקר לתשלומי הריבית. בגלל שהחוב של ממשלת ישראל (יחסית לתמ"ג) ירד משמעותית בשנים האלו (לינק: http://tinyurl.com/qgyxnlq), תשלומי הריבית נשארו כמעט קבועים לחלוטין במחירים שוטפים. כאשר אתה סופר אותם בתור חלק מההוצאות האזרחיות, הדבר המצוין הזה – זה שהם לא גדלו, נראה כאילו שיעור הגידול של הוצאות הממשלה למטרות אזרחיות נמוך יותר ממה שהוא היה בפועל.
המספרים שלי הם:
הוצאות ממשלה נומינליות ללא ביטחון וריבית (מה שנכלל בטבלה בתור "שירותים כלליים"):
ב 2004: 180,134
ב 2013: 312,159
כלומר גידול נומינלי של 73%.
השינוי במחירים: אני בדיוק איתך – 23.1%
לכן השינוי הריאלי הוא של 41%.
גידול האוכלוסיה הוא אכן 18.4%, ובסך הכל מקבלים גידול ריאלי לנפש של קצת פחות מ 20%.
בקשר לקו המגמה, חשוב להדגיש שזה לא תחזית לעתיד – השנים האלו כבר קרו, ויש את כל הסיבות להאמין שההתפתחות בהן הייתה דומה מאד לשנים 2011-2013, ולא, נניח, לשנים של שיא המשבר העולמי. הבעיה היא רק שאין עדיין נתונים.
כמו שציינתי בנספח, תחת הנחות אחרות (ופחות סבירות בעיני), מקבלים גידול של 24.4%, כך שאני מאמין שהנקודה הכללית שהפוסט מבקש להעביר עדיין תקפה.
אהבתיאהבתי
ואפילו אם נמנעים לחלוטין מקווי מגמה והשערות. בין 2004 ל 2013 חל גידול של 20% בהוצאות הממשלה (אזרחיות, ריאלי, לנפש) רק כתוצאה מהצמיחה, וללא שום מיסים חדשים (למעשה, תוך כדי הפחתת מיסים), וללא ירידה בתקציב הביטחון (למעשה, תוך גידול בתקציב הביטחון).
זה לבד מעביר את הנקודה שרציתי להעביר. גם בלי שום קו מגמה.
אהבתיאהבתי
אסף אם אני מבין נכון מהגרף לפחות 50% מהגידול בהוצאה הריאלית במהלך העשור 2004-2013 התרחש בין 2011 ל-2013 (כלומר ב-2012 ו-2013) – כלומר בעקבות המחאה החברתית. זה נכון?
אהבתיאהבתי
כן. זה בערך המספר, וזה בהחלט מעניין שזה קורה בדיוק אחרי המחאה.
אני רוצה שוב להדגיש, ואני חושב אולי לכתוב פוסט שלם שיבהיר את הנקודה: אני לא טוען שלא צריך לדאוג כי ההוצאות האזרחיות של הממשלה יעלו בכל מקרה בזכות הצמיחה. אני לא טוען את זה בעיקר כי זה פשוט לא נכון. היו שנים ארוכות בישראל שבהן הייתה צמיחה מרשימה, וההוצאות האזרחיות של הממשלה לא זזו במילימטר. בהתאם,
אני גם לא טוען שהשינוי בין 2004 ל 2015 הוא מייצג. יכול להיות שהוא מקרי לגמרי, ושהמגמה תתהפך מחר. אני רק מדגיש את זה שיחסית לשנת 2004, ההוצאה האזרחית של הממשלה כיום גדולה בהרבה. אני חושב שיש גם שיפור ברמת השירותים, אבל אפשר להתווכח על זה. בכל מקרה, מה שחשוב לי להבהיר זה שזה לא סכום שפותר את כל הבעיות.
ובסוף ולא לגמרי קשור – אני לא טוען שהשקעה נוספת היא לא נחוצה. אני אומר שהניסיון של 2004-2015 מראה שהיא לא מספיקה.
אהבתיאהבתי
שאלתי את השאלה הזו כי בעקבות המחאה החברתית ודוח טרכטנברג היו דווקא שינויים מאד מוחשיים, הבולטים ביותר בתחום החינוך, בשירותים האזרחיים. כלומר הרחבה של השירותים האזרחיים שהתאפשרה באמצעות הגידול המשמעותי בהוצאה באותן שנים. וזה כמובן קצת מערער על הניסוח החזק של הטענה של הפוסט, כפי שמבין אותה עומר מואב באחת התגובות למעלה, לפיו אין קשר בין הגדלת ההוצאה להנאה משירותים אזרחיים. אני חושב שאם אפשר ללמוד משהו מ-2012 2013 זה שדווקא יש יופי של קשר.
בהמשך לזה, הסיפור של קו המגמה ו-2014-2015 הוא ממש מטעה לדעתי. כי כמו שמציין בנק ישראל בדוח האחרון שלו, "הגידול בהוצאה הציבורית האט ב-2014 לעומת השנים האחרונות. היקף ההוצאה האזרחית (ללא תשלומי ריבית) ירד והסתכם ב-%30.8 תוצר" (ע' 139). ההוצאה האזרחית הריאלית לנפש כן עלתה ב-2014 (משהו כמו 1.5%) אבל באופן הרבה יותר מתון מזה של 2012-2013 בהן זה עלה בסביבות 3.5% לשנה ופחות גם מהשינוי בשנים 2010-2011 בהן זה בערך 2% (ע' 149). כמובן, ב-2015 התקציב הוא בינתיים של 2014 ולכן אין שום סיבה לחשוב שיש עלייה משמעותית גם כאן.
אז אם אנחנו נשארים עם הנתונים 2004-2013 מה שיש לנו בעצם, כמו שאתה מציין באחת ההערות האחרונות, זה עלייה של 20%, כשבכל זאת מדובר על מחצית ולא על כשלושת רבעי הסכום המדובר. ואם אנחנו מסכימים שבנוסף לזה ההשפעה של מחצית מן ה-20% – זה של 2012-2013 – היא די מוחשית, אז הנתונים שאתה מביא לא ממש מפריכים את הטענה שאם יהיו לנו 20% נוספים של גידול בהוצאה האזרחית הריאלית לנפש מצבנו ישתפר. ובניסוח פחות זהיר: למעשה הנתונים המוגבלים שיש לנו מראים שזה דווקא בסיס להרחבה ושיפור רציניים של השירותים האזרחיים.
ואגב, אני לא חושב שמישהו רציני טען שזה יפתור את כל הבעיות או שהגדלת ההוצאה היא כל הסיפור. אבל הטענה היא שזה כן חלק חשוב מן הסיפור וכאמור, ובניגוד להערה של עומר מואב למעלה, אני לא חושב שהפרכת כאן את הטענה הזו (ואגב שני, גישת מואב-כץ למיטב הבנתי היא שזה יזיק – פגיעה בתמריצים להתייעלות, פגיעה בפעילות כלכלית בגלל מיסוי והסטת משאבים).
אהבתיאהבתי
אני מסכים עם כמעט הכל, עם קצת מחלוקת בנוגע לסיום. קודם כל, אם הייתי כותב עכשיו את הפוסט מחדש, הייתי מתנסח אחרת. לעניין עצמו – השאלה בעיני היא כמה מוחשי השינוי מאז 2011 ועד היום. שים לב לפרשנות 3 של התרגיל, שהיא די קרובה לליבי – המצב היום לא משהו, אבל הוא שיפור ניכר. ואם נכפיל את הגידול בתקציבים – יכול מאד להיות שיהיה עוד שיפור ניכר. אבל, וזה אבל חשוב בעיני, אפילו תרחיש די מרחיק לכת של גידול משמעותי מאד (אני מזכיר שוב שגידול של 40% ללא עלות הוא לא תרחיש סביר במיוחד) אנחנו מדברים על משהו בסדר גודל של גני טרכנטנברג ותוספות מהסוג שראינו בשנים האחרונות. שיפור – כן. האם זו מהפכה זו שאלה אחרת.
אבל אלו דברים חשובים מדי בשביל לדחוף לסוף שרשור תגובות ארוך, אז אני אכתוב פוסט נוסף…
אהבתיאהבתי
אגב קטן משלי – בקשר לנתונים, היה חשוב לי גם להביא את הגרף, שמראה שהיו בהחלט שנים של קיפאון בהוצאה האזרחית, ושהשנים האחרונות היו חריגות בנוף הזה, וכמובן – לספק ככל האפשר את המקורות כדי לאפשר גם את הדיון הטכני בנתונים האלה. ואני באמת מבסוט ומודה לך ולאור ולאחרים כאן שהרמתם את הכפפה.
אהבתיאהבתי