הרווחים הכלכליים של הכיבוש

(980 מילים)

באחד הריקושטים מהבחירות, יונתן אמיר המעניין תמיד כתב טקסט מעניין ופרובוקטיבי על "פני השמאל לאן". אני הולך להתעלם מכל החלקים המעניינים בטקסט שלו, ולהיטפל רק לחלק קטן ומשני. כזה אני. בכל מקרה, כך יונתן:

 צריך להיזהר מהשלכת כל הרע לכיוונן [של ההתנחלויות]. יום האדמה נוסד בעקבות הפקעת אדמות מסיבית בגליל, לא ביו"ש, ואת פירותיו הכלכליים של הכיבוש בשטחים קוטפים גם בתל-אביב, ירושלים וכפר סבא. [דגש שלי]

זה טיעון שיוצא לי לשמוע לא מעט, למרות שאני לא יודע מה בדיוק התהודה האמיתית שהוא זוכה לה מחוץ לבועה שלי: ישראל מפיקה (או לפחות הפיקה בעבר) רווחים כלכליים משמעותיים מההחזקה הצבאית של הגדה המערבית, ולפני כן גם עזה. המהדרין מוסיפים גם את רמת הגולן. אני חושב שזה טיעון שגוי בכמה רמות. ורק בקשה אחת לפני שאתם מטקבקים – אנא קראו עד הסוף. בפרט, קראו את החלק תחת הכותרת  "לפני שאתם מטקבקים".

קודם כל – הטיעון:

הרווחים שישראל הפיקה מההחזקה הצבאית של הגדה המערבית ועזה מיוחסים בדרך כלל לכמה גורמים: כניסה של עובדים פלסטינאים לשוק העבודה הישראלי סיפקה כוח עבודה זול מאד, מה שהביא לרווחים לבעלי הון ישראלים, ואולי גם לירידת מחירים בתעשיות הלרוונטיות, למשל בנייה וחקלאות; הגישה לשוק המוצרים הפלסטינאי שהיה זול מאד, אם מדובר ברהיטים מבידיא, או מוסכים בקלקיליה; "השוק השבוי" למוצרי ייצוא ישראלים, וכדו'. וכל הדברים הנפלאים האלו התאפשרו בגלל שישראל החזיקה את הגדה המערבית ועזה תחת ממשל צבאי. אין כיבוש? אין מוסך זול בקלקיליה, ואין פועלים זולים בשדות.

למה אני לא מקבל את הטיעון הזה?

אני בכוונה לא נכנס פה לספירת שקלים, למרות שהיא חשובה. כלומר, כן – מדובר במספרים לא מאד גדולים יחסית לגודל של הכלכלה הישראלית, אבל זה לא העניין. הסיבה שזה טיעון שגוי בעיני היא הרבה יותר חשובה ויסודית. בעוד שרוב מי שטוען את הטיעון הזה בדרך כלל רומז, או מדבר במפורש, על רווחים קולוניאליסטים, רווחים של ניצול, שהצד החזק מפיק על חשבון הנתינים נטולי הזכויות בקולוניה, במקרה הישראלי-פלסטינאי כמעט כל (אם לא כל) הרווחים שמונים אלו שסבורים שהכיבוש הוא בוננזה כלכלית לישראל הם רווחים הדדים. הישראלים מרוויחים – וגם הפלסטינאים (אני רואה שקופץ לכם הוריד במצח – אני אחזור לנקודה הזו בהמשך). אלו רווחים שנובעים מאינטגרציה, חלקית ככל שתהא, של המשק הישראלי עם המשק הפלסטינאי. כמי שמסחר בינלאומי הוא תחום ההתמחות שלו, אני האחרון לזלזל ברווחים האלה. אבל, וזה הקטע – הרווחים האלו לא נובעים מכך שישראל מחזיקה, או החזיקה בעבר, את השטחים האלו, על האוכלוסיה שבהם, תחת שלטון צבאי. אלו רווחים שנובעים מהגדלת הסחר בין ישראל לפלסטינאים: הן סחר במוצרים ושירותים, והן תנועה של גורמי ייצור, בעיקר עובדים, אבל גם הון,  בין המשקים.

זה חשוב משתי סיבות. הראשונה היא שאם בכלל, ההחזקה הצבאית בשטחים פוגעת ברווחים הכלכליים שיכלו לנבוע מתנועה חופשית יותר של עובדים, הון, צרכנים, ומוצרים בין שתי הכלכלות, למשל תחת הסכם. מאליו מובן – אפשר לדבר על כך שמסיבות בטחוניות אין ברירה אלא להחזיק את השטחים האלו תחת שלטון צבאי, אבל זה דיון אחר (ונדמה לי שהוא מקבל מספיק תשומת לב). הנקודה שלי היא שרוב, אם לא כל, האנשים שמדברים על ה"רווחים הכלכליים של הכיבוש" מתכוונים לכך שהרווחים האלו יוצרים אינטרס ישראלי להנציח את הכיבוש במקום לבחור בפיתרון של הסכם. הם טועים. יחסית למצב של הסכם, ועם הזמן גם תנועה חופשית יותר בין ישראל לגדה המערבית ועזה, ההחזקה הצבאית של השטחים היא  פחות "רווחית". פחות או יותר את כל הרווחים הכלכליים מהכיבוש ישראל הייתה יכולה לקצור, ביתר שאת, גם ללא הכיבוש. הרווחים באים מפתיחות של המשקים זה לזה. לא מהשליטה של ישראל בשטחים, ולא מזה שממשלת ישראל, בכוח הזרוע, גונבת את הזהב מהארמונות ברמאללה.

הסיבה השניה שחשוב להגיד את זה היא ההשפעה שהייתה לאינטגרציה בין המשק הישראלי למשק הפלסטינאי על הפלסטינאים. נכון שישראלים רבים נהנו לתקן את האוטו בזול בקלקלילה. אבל גם בעל המוסך הפלסטינאי נהנה מזה! נכון שחקלאים ובעלי חברות בניה (וחלק מזה עבר גם ללקוחות שלהם) נהנו מהיכולת להעסיק פועלים פלסטינאים. אבל גם, ואולי אפילו בעיקר, הפועלים הפסלטינאים נהנו מהגישה לשוק העבודה הישראלי. כאשר הגישה הזו נמנעה מהם, ההפסד לפועלים הפלסטינאים היה עצום. אילו היה קל יותר לעובד פלסטינאי לעבוד בישראל (נניח כי היו פחות מחסומים), העודף שהיה נוצר מהחיסכון בבלאגן ובזמן היה, כנראה, מתחלק בין העובד הפלסטינאי והמעביד הישראלי – ושני הצדדים היו מרוויחים מכך. נדמה לי שאפשר לעבור על רשימת הרווחים הכלכליים של הכיבוש אחד אחד ולהעלות טיעונים דומים.

או בקיצור – הרווחים של ישראל מהכיבוש הם לא רווחים של ניצול קולוניאליסטי מהסוג הישן, אלא רווחי גלובליזציה מהסוג החדש.

לפני שאתם מטקבקים:

1.מובן מאליו: אף אחד, בטח שלא אני, לא טוען שהחיים תחת שלטון צבאי ישראלי טובים לפלסטינאים. לא באופן כללי, ולא מבחינה כלכלית. מוצדק או לא, חיים תחת ממשל צבאי זר, אפילו אם הוא רק מחליט מתי ובאיזה כביש מותר לך לנסוע לבקר דודים מעיר שכנה, ולא ממש נמצא בתוך העיר שבה אתה חי, הם דרעק מיט לעבער. יש מי שמתווכחים על השאלה עד כמה זה נורא, אבל נדמה לי שאף אחד לא חושב שזה לגמרי הכל סבבה. אני בטח שלא טוען את זה. אני רק טוען שאותם הדברים שאנשים מציינים בתור הדברים שהביאו לרווחים כלכליים לישראלים בתוך הקו הירוק (פועלים פלסטינאים, מוסך בקלקליליה, וגו'), הביאו גם לרווחים כלכליים עבור הפלסטינאים. לא קולוניאליזם. גולבליזציה.

2. אפשר לדבר על השאלה האם, כפי שהדברים עומדים כיום, יש בכלל על מה לדבר בנוגע לקיום בשלום בין ישראל והפלסטינאים. אפשר לדבר על זה, אבל אני לא הולך לעשות זה. זה לא הנושא שלנו כאן, ונדמה לי, אפעס, שלא חסר דיון בנושא. אני מדבר כאן רק על האינטרס להמשך הכיבוש שנוצר לכאורה בגלל הרווחים הכלכליים ממנו. אין אינטרס כזה. כל הרווחים מהכיבוש הם רווחים שיישארו, ואף יגדלו, בוודאי בטווח הארוך, אם יהיה הסכם בין מדינת ישראל למדינה פלסטינאית, או אם תהיה מדינה אחת או כל הסדר אחר. אם בכלל, סביר להניח שהרווחים האלו יגדלו עבור הישראלים, ויגדלו עבור הפלסטינאים.

3. אני מדגיש, אני לא מדבר על רווחים והפסדים כלכליים שינבעו באופן כללי מסיום ההחזקה הצבאית בשטחים או אפילו מסיום הסכסוך. כמובן שלשינוי גיאופוליטי מסדר גודל כזה יהיו השלכות מרחיקות לכת, וכל אחד מוזמן להאמין האם הן יהיו לטובה או לרעה. שוב – זה לא הנושא של הפוסט הזה. אני מדבר רק על אותם הרווחים שאליהם מתייחסים אלו שטוענים שישראל מפיקה "רווחים כלכליים" מההחזקה הצבאית בגדה המערבית. אילו היה מדובר רק באינטרס כלכלי סטייל הקולוניאליזם הישן והטוב, הכיבוש היה נגמר מזמן.