הומו אקונומיקוס?

(820 מילים)

[עדכון: הפוסט מבוסס על דיווח שמסתבר שהוא לא נכון. המספרים בטבלה אינם מה שאמסטרדמסקי, וכנראה גם אחדות, דיווחו שהם. בעסה…  ואני מתפייט לי שם על ההומו אקונומיקוס… פרטים בתגובה של רון]

הפסקה קצרה מענייני פיקטי כדי לעסוק בענייני דיומא.

שאול אמסטרדמסקי מציג בחשש רב את הטבלה הבאה, שלקוחה מתוך מצגת של לאה אחדות בכנס השנתי של ון-ליר, שעסק השנה בנושא הפנסיה:

צילום-מסך-2015‏.01‏.06-ב‏.00.20.10
מקור: http://tinyurl.com/l359tzh

אולי אני מפספס משהו, ואז אשמח להסבר בתגובות, אבל אני מתקשה לראות פה סיבה לפניקה. להיפך – זה נראה שאנשים בארץ דווקא מתנהגים בצורה אחראית להפליא בנושא הפנסיה. המספרים בטבלה הזו הם השנים שתוכל לשמור על רמת ההכנסה שהייתה לך לפני הפנסיה, אם לא חסכת אפילו שקל אחד מעבר למה שהחוק מכתיב. למשל, גבר בעל שכר ממוצע שיחסוך רק את מה שהוא פחות או יותר מחויב לחסוך, ולא יחסוך אף שקל יותר, יוכל להמשיך ולשמור על רמת ההכנסה שלו במשך 11.1 שנים. אבל, מסביר אמסטרדמסקי, גבר כזה צפוי לחיות דווקא 17 שנים אחרי גיל הפרישה. מה הוא יאכל במשך 5.9 שנים?

דירה היא גם נכס

אבל אנשים בישראל באופן מובהק מאד לא מסתפקים רק בחיסכון לפנסיה שהם מחויבים לו. בעיקר, יש בישראל אפיק חיסכון מאד מאד פופולארי: קנית דירה. אני לא מכיר את החלוקה לפי גילאים, אבל בסך הכל סדר גודל של 70% ממשקי הבית בישראל חיים בדירה בבעלותם. זהו ניחוש סביר שככל שהגיל עולה חלק גדול יותר חיים בדירה בבעלותם, ונדמה לי סביר גם להניח שעד יום צאתם לפנסיה, רובם כבר יסיימו לשלם את המשכנתא. דירה היא נכס משמעותי מאד והיא מייצגת את התוצאות של שנים ארוכות של חיסכון, לעיתים די אגרסיבי. בגלל שאנשים לא כל כך מתחברים לרעיון של דירה בבעלות עצמית בתור נכס מניב, אני לא הולך להתעקש על זה. אבל בהקשר של הפנסיה, נדמה לי שדרך אחת טובה לחשוב על כך היא שהבעלות על דירה חוסכת למשק הבית את כל ההוצאה על דיור. כשהדירה בבעלותך, אתה לא צריך להוציא שקל על דיור. עד כמה זה פותר את הבעיה מהטבלה להלן? שימו כוכבית קטנה על ההגדרה של "שמירה על רמת חיים" – אני אחזור אל הנושא מיד אחרי החישוב. בינתיים, קצת חישובי גב מעטפה.

נניח שההוצאה של משק בית על דיור היא סדר גודל של רבע מסך ההכנסה של משק הבית. זאת אומרת שאם נשווה את מצבו של משק בית שבאמת לא חסך אפילו שקל מעבר לפנסיה הקבועה בחוק, למצבו של משק בית שיש בבעלותו דירה, הרי שכדי לשמור על אותה רמת חיים בדיוק, משק הבית שיש בבעלותו דירה יכול להסתפק רק בשלושה רבעים מההכנסה של משק הבית שאין לו דירה. על בסיס זה, אפשר לעשות גם את החישוב של השנים כפי שהוא מופיע בטבלה: אם אתה מסתפק רק בשלושה רבעים מההכנסה, אותו סכום כסף יספיק לך ל 33% יותר זמן. (כן, שלושים ושלושה אחוז. לא, לא עשרים וחמישה אחוז יותר. תחשבו על זה ככה: כמה פעמים נכנס שלושת רבעי באחד? פעם ושליש). האפקט הזה לבדו הופך את ה 11.1 שנים של בעלי שכר ממוצע ל 14.8 שנים. אבל זה לא נגמר בכך. העובדה שבכל נקודת זמן חלק גדול יותר מהכסף שלך טרם שימש לצריכה, ולכן מקבל תשואה, תגדיל את כמות הכסף האפקטיבית שלך. כדי לעשות את החישוב  הזה, אפילו רק על גב המעטפה, צריך לעשות כמה הנחות על התשואה הצפויה, וכמה כסף בדיוק אתה מוציא כל חודש, וכו'. אבל, באופן מאד גס, אפשר להעריך שתוספת התשואה הזו תספיק לך בקלות לעוד שנתיים.

החישוב הזה הוא אמנם גס, אבל  התוצאות שלו כל כך קרובות ל 17 השנים שאותו אדם צפוי לחיות, שאני מתפתה להיגרר למחשבות עד כמה לפעמים אנחנו באמת דומים להומו אקונומיקוס. כלומר, ברור שאף אחד לא באמת עושה את החישובים האלה, אבל, אם להשתמש ברעיונות של מילטון פרידמן על מידול כלכלי, מעניין להיווכח שלפעמים אנחנו מתנהגים  as if הינו באמת מכונות חישוב די מדויקות.

או.קיי – זה היה מאד מאד על גב המעטפה, אבל אם למישהו יש את הנתונים והסבלנות, היה מעניין אותי לראות את החישוב המדויק (מישהו פה מחפש רעיון לעבודה סמינריונית?). כמה משעשע זה יהיה אם המספרים יוצאים די מדויקים? הומו אקונומיקוס FTW.

כשאת אומרת "שמירה על רמת ההכנסה", למה את מתכוונת?

עכשיו בואו נחזור לכוכבית, כי היא חשובה. למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים "שמירה על אותה רמת הכנסה לאחר הפרישה"? הסיבה שחשוב להגדיר את הרעיון הזה במדויק היא שנדמה לי שבדיון הפופולארי הוא קצת מתפספס. טכנית, החישוב שהדגמתי בפסקה הקודמת הוא כמעט בכלל לא רלוונטי. אם סיימת לשלם את המשכנתא שלך שנתיים לפני הפנסיה, אז כבר בשנה שלפני הפנסיה אין לך הוצאות על דיור. כלומר, כבר עכשיו אתה מרשה לעצמך רמת חיים גבוהה בשליש לעומת השנים בטרם הייתה לך דירה. גם בלי שום עליה בשכר מגיל שלושים ועד גיל שישים ושבע, אם סיימת לשלם משכנתא אתה יכול להרשות לעצמך רמת חיים גבוהה בשליש לעומת שנות השכירות העליזות. עכשיו, אם תרצה לשמור על אותה רמת חיים כפי שהייתה לך בשנה האחרונה שלך לפני הפנסיה, אכן החיסכון שלך לא מספיק לכך.

אבל האם זה מה שמדאיג את מי שמתבטאים בנושא? אולי. אבל נדמה לי שמה שמטריד אותם הוא שהם מדמיינים התרסקות של רמת החיים שהם יוכלו להרשות לעצמם לעומת רמת החיים הנוכחית שלהם בהווה, הווה שכולל הוצאות ניכרות על דיור, וזו השוואה מאד בעייתית. תשלומי המשכנתא לאורך עשורים הם אולי דרעק אטומי, אבל הם מכילים מרכיב ניכר של חיסכון שמשפיע מאד לחיוב על רמת החיים לאחר הפרישה. כל חישוב של רמת החיים שמשק בית צפוי לה בימי פנסייתו חייב לקחת את הנכס הענק הזה בחשבון.

Advertisements

7 תגובות בנושא “הומו אקונומיקוס?”

  1. אסף, זה מעניין (והתוצאה נחמדה) אבל מכיוון שהניתוח של שאול אמסטרדמסקי (וכנראה של לאה אחדות) אינו נכון, לדעתי יצא לך פוקס שמהספרים התאימו.
    המספרים בטבלה הם סה״כ הערך הנוכחי של תזרים ההכנסות הצפויות בפנסיה של כל אוכלוסיוה (גברים, נשים ולחלוקה לפי רמת הכנסות), או במילים אחרות, כמה שנים של הכנסה צריך לחסוך כדי לקבל את רמת הפנסיה שמובטחת לך על-ידי התנאים הנוכחיים.
    הם לא מודדים את רמת החסכון הפועל, ולדעתי השם מאוד מטעה.
    התיאור המדויק של החישוב מופיע כאן:
    http://www.keepeek.com/Digital-Asset-Management/oecd/finance-and-investment/pensions-at-a-glance-2011/gross-pension-wealth_pension_glance-2011-22-en#page3

    לכן גם נשים נדרשות לחסכון גבוה יותר – אע״פ שההכנסה הצפויה שלהן לאחר פרישה נמוכה מההכנסה של גברים (כאחוז מההכנסה שלפני הפרישה), מכיוון שהן חיות יותר שנים ופורשות יותר מוקדם, צריך לשלם להם תזרים ארוך יותר, וה – NPV גבוה יותר.

    בקיצור, המספר הזה דומה למספר של ״כמה שנות משכורת נדרשות כדי לקנות דירה״. כאן מדובר על ״כמה שנות משכורת נדרשות כדי לחסוך את הסכום הנדרש לקבלת הפנסיה שמובטחת על פי החוק״.
    בישראל החוק מבטיח פנסיה גבוהה יחסית, ולכן צריך לחסוך הרבה…

    מה שאני חושב שהוא סופר מעניין הוא ההשוואה לרמת החיים – צריך לבצע השוואה לרמת ההוצאות חודש/שנה לפני הפרישה, לא לשכר הממוצע במהלך החיים. ככה זה ינטרל את מרבית ההשפעה של רכישת הדירה וחסכון אחר.

    Liked by 1 person

    1. א. אופס… נכון. הייתי צריך לקרוא את המסמך המקורי. תודה על התיקון.

      ב. די מסכים בנוגע למה שבאמת מעניין. נדמה לי שזו תוצאה די מבוססת שיש ירידה ברמת הצריכה עם הפרישה, ושמקרואיסטים רבים עושים ימים כלילות להסביר את זה (יותר home production? יותר זמן לחפש מציאות או לצאת לחופשים בעונה יותר זולה – lunch special theory? וכו').
      אבל בנוסף למעניין הזה, ולו כדי להחזיר קצת שפיות לדיון הציבורי, שווהגם לדבר על השוואה לברמת ההכנסה הממוצעת לאורך שנות העבודה.

      אהבתי

      1. לגבי ב', זו לא תוצאה עד כדי כך מבוססת. ממליץ להעיף מבט ב Augiar and Hurst (2007).
        אמ;לק: נתוני הצריכה שונים מהותית מנתוני ההוצאה בדיוק בגלל פקטורים כמו Home Production ועלייה בצריכת מוצרים שעוברים "עיבוד" בבית מצד אחד, וירידת המחיר היחסי של הזמן מצד שני.

        Liked by 1 person

  2. יש כאן כמה נקודות שצריך לבדוק

    ראשית, האם הנתונים הם ברוטו או נטו? יש הבדל דרמטי בין הדברים מאחר ואל הפנסיה משלמים פחות מסים.

    שנית, יש עוד פנסיה שאינני יודע אם היא נכנסה לנתונים: קצבת זקנה של הבטוח הלאומי. נכון, היא לא גבוהה, אבל בתור "דלתא" יש לה ערך מסויים.

    בנוסף, יש מידע על כך שכאשר מזדקנים, יש הוצאות שיורדות באופן ניכר (למשל- בילויים) ותודות לשיפורי הרפואה, מגיעים לגיל מאוחר יותר בבריאות סבירה יחסית כך ששוב, יש כאן גורם מרכך.

    אחרון חביב, איפו כתוב בתורה שגיל הפרישה הוא 67? כשביסמרק קבע את הגיל ל- 65, זה היה מהחשבון הציני שרק מעט אנשים מגיעים לגיל זה. אני מסתכל על אנשים בני 70 סביבי ורבים מהם, ממשיכים לעבוד ועובדים לא- רע בכלל.

    לסיכום, יש כאן כל כך הרבה הנחות סמויות שבלי ניתוח יותר מדוייק- אין טעם להכנס לפאניקה.

    נ.ב.
    מה שכן, כל אחד חייב לעצמו לבדוק את הנתונים שלו ולשאול את עצמו מה מחכה לו בפרישתו האישית. סטטיסטיקה וחשבונות לאומיים זה נחמד, אבל למכולת הולכים עם שקלים…

    אהבתי

  3. רון,
    את רמת החיים בפנסיה צריך להשוות דווקא לממוצע רב שנתי. לפי שיטתך, מי שהיה מובטל בגיל 66 למשך שנה אחת יהיה עשיר מופלג כשיהיה פנסיונר המקבל 6,000 בחודש. לעומתו מי שקיבל קידום בעבודה דווקא בשנה שלפני הפרישה (ובהתאמה נהנה משנה אחת של שכר גבוה) יהיה "עני". מה גם, שאמנם הפוסט דיבר על חיסכון מינימלי ע"פ חוק, אבל אפשר לטעון שמי שנהנה מקפיצה בהכנסותיו בשנים האחרונות שלפני הפרישה יכול בקלות גם לחסוך יותר ואז "להחליק" את הכנסותיו.

    אגב, תודה על התיקון. שלחתי קודם רעיון בנושא לאמסטרדמסקי, עכשיו אשלח לו מייל תיקון.

    אהבתי

    1. עידו,

      אתה צודק בהחלט שיש שם ניואנסים, וצריך איזשהו ממוצע של ״השנים של לפני הפרישה״ וה״שנים שלאחר הפרישה״. אני פשוט לא חושב שצריך להשוות הוצאות בגילאי 40-50 להוצאות בגילאי 65-70. הן פשוט שונות מדי (בעיקר בגלל גידול ילדים, חסכון לקניית דירה בהרבה מקרים וכו׳).

      מה שאני מציע דומה ל – regression discontinuity design, כאשר המשתנה האקסוגני הוא הגיל. אבל יש שם הרבה מאוד הנחות, וצריך בצורה מאוד זהירה לבחון אותם.
      ייתכן שהשוואת קבוצות הגיל 60-65 ל – 65-70 טובה יותר (אפילו שלא מדובר באותם אנשים, וגם זו בעיה).

      בדקתי את הנתונים של ה – Consumer expenditure survey האמריקאי. יש להם מאגר של נתונים פרטניים מפורסם באינטרנט שאפשר לשחק איתו.
      יש הבדל גדול מאוד בהוצאות בין קבוצות הגיל מתחת לגיל 60 ומעל 70. אבל בעשור שבין 60 ל – 70 לא ברור שיש איזה טרנד ירידה מובהק.
      מעבר לכך, יום אחד אחרי הפרישה ההוצאה צריכה לקטון דרסטית (גם עם שמירה על רמת החיים) כי אין צורך להוציא יותר על תחבורה לעבודה, אוכל בעבודה וביגוד לעבודה.

      מה שאני מנסה לומר, ודומה להערה של עמית למעלה – בכלל לא ברור לי שיש ירידה ברמת החיים לאחר הפרישה. יש רק ירידה מסוימת ברמת ההוצאות, וגם היא בטווח הארוך ולא הקצר.

      אהבתי

  4. דווקא עם העליה בכמות הזמן החופשי יש גם צורך בתקציב לבידור ובילויים שכלל אינו קטן אלא עשוי לגדול. אם כבר יש חופש מהעבודה אז בא רצון עוד יותר עז לסוע לטייל בעולם . כמו כן ההוצאות הרפואיות עשויות לגדול, לא בהכרח אך אצל רבים מהאנשים הבעיה מתחילה לצוץ. לחלק מהאנשים גם יש נכדים, שעליהם גם מוצאים כספים או עוזרים לילדים. התפיסה שההוצאות יורדות אינה נראית לי כלל.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s