התמ"ג המרושע

(1370 מילים)

בראיון לדה-מרקר לא כל כך מזמן, הזהירו חברי תא הסטודנטים לכלכלה באוניברסיטת חיפה מפני השימוש בתמ"ג, ומפני כך שהכלכלנים שוב מסתירים מכם את האמת:

"הייתי רוצה קורס על חגי קוט, כלכלן שמתעסק בכלכלה אקולוגית והתארח בפורום הסטודנטים שלנו. הוא אומר 'חבר'ה, התמ"ג זו בדיחה'. זה לא שהתמ"ג הוא לא מדד חשוב, אבל אי אפשר להתעלם מזה שמדובר במדד שמביא בחשבון את תאונות הדרכים, שבישראל הן 1%–2% מהתמ"ג. תאונות דרכים הן דבר טוב לתמ"ג. אחד כמו קוט לא יתקבל לעולם ללמד באוניברסיטאות". [ההדגשות שלי]

הידד לצמיחה!

זו טענה נפוצה, והטיעון השלם הולך בערך כך: כאשר מתקנים מכונית שהתרסקה בתאונת דרכים, הערך של התיקון הזה נספר כחלק מהתמ"ג. אם יש יותר תאונות דרכים, יהיו יותר מכוניות לתקן. לכן, יותר תאונות דרכים=יותר תמ"ג. אבל למה לעצור בתאונות דרכים? לפי הטיעון הזה, כל נזק הדורש תיקון יתרום לתמ"ג.  נו, אז באמת לא עוצרים בתאונת דרכים. לפי העמותה לכלכלה בת קיימא:

"על פי הסטנדרט המוזר של התמ"ג, המאורע השמח ביותר הוא רעידת אדמה או הוריקן. הסביבה הרצויה ביותר הוא אזור מזוהם בפסולת רעילה שיעלה מיליארדי דולרים לנקותו. כל אלה תורמים לתמ"ג, בגלל שהם גורמים לכסף להחליף ידיים."

והמסקנה מהטיעון הזה – אולי בלי תאונות (או בלי רעידות אדמה) התמ"ג נמוך יותר, אבל כולנו מאושרים יותר. ומאידך, יותר תאונות דרכים אולי ישפרו את הצמיחה אבל ברור שכולנו נהיה אומללים יותר. לכן, התמ"ג הוא מדד דרעק. אפילו יותר מזה. התמ"ג לא רק בעייתי, הוא מרושע. איזה מן מדד זה לרווחה אם הסביבה הרצויה לו היא אזור מזוהם בפסולת רעילה?! וכדרכם של דברי רשע – מדובר בסוד גדול שהכלכלנים מסתירים מכם (מי שמחזיק בסוד הזה לעולם לא יתקבל ללמד באוניברסיטאות!). אומרים לכם שצמיחה זה  דבר טוב? פחחחח…

ובכן, לא. כלומר, כמעט כרגיל במקרים האלה, יש גרגרון של אמת בדברים, ובניגוד לנימה הקונספירטיבית בציטוטים כאן, הוא מופיע בכל ספר מבוא לכלכלה. אבל הטענה ש"תאונות דרכים הן דבר טוב לתמ"ג", לא כל שכן הטענה ש"המאורע השמח ביותר הוא רעידת אדמה", הן טענות שגויות. אבל בואו נתחיל מגרגרון האמת.

על תמ"ג ותאונות דרכים

תוצר מקומי גולמי, תמ"ג, מודד את הערך הכספי של כלל המוצרים והשירותים שיוצרו במשק במהלך שנה. על בסיס ההנחה שמה שמשלמים עבורו כנראה משפר את החיים של מישהו, התמ"ג משמש מדד מסוים לרווחה – מסוים, מוגבל, חלקי, הכל נכון – אבל מדד מסוים לרווחה. לכן, כשאנשים קונים שירותי מוסך, למשל כאשר הם מתקנים מכוניות שהתרסקו בתאונות, ערך התיקון נספר כחלק מהתמ"ג. כך גם כשאנשים מקבלים טיפול לסרטן (דוגמה נפוצה בסוג הטיעון הזה), ערכו של הטיפול נספר כחלק מהתמ"ג, וגם כשהממשלה בונה מחדש גשר שהתרסק ברעידת אדמה. הכל נספר כחלק מהתמ"ג. וכי למה שלא ייספר? האם יש ספק שתיקון מכונית, בנייה מחודשת של גשר שהתרסק, שלא לדבר על טיפול לחולה סרטן תורמים רבות לרווחה? האם הגיוני לספור את הערך של מכונת האספרסו החדשה שקניתי – עם כל הכבוד לאושר שהיא מסבה לי – ולא את ערכו של טיפול מציל חיים?

לכן חשוב להתחיל את הדיון בתיקון שאולי נשמע כמו התפלפלות, אבל הוא חשוב. הניסוח של הסטודנטים מחיפה –  "מדובר במדד שמביא בחשבון את תאונות הדרכים, שבישראל הן 1%–2% מהתמ"ג" – הוא מעורפל, אז חשוב להבהיר מה מובא בחשבון ואיך: לא תאונות דרכים ורעידות אדמה נכנסות לחישובי התמ"ג, אלא תיקון המכוניות ותיקון הגשרים הוא זה שנספר. לא הסרטן – אלא הטיפול בו. וזה, לפחות על פניו, מאד מאד סביר. תיקון מכוניות וגשרים תורם לרווחה. למה שלא ייספר בתמ"ג? האם יש ספק שמדינה שבה גשרים שהתמוטטו מתוקנים היא מקום טוב יותר לחיות בו מאשר מדינה זהה בכל למעט זה שבה הגשרים שהתמוטטו אינם מתוקנים?

אז תאונות דרכים טובות לתמ"ג?

אלא מאי? אם יש לשתי מדינות תמ"ג זהה, אבל רק באחת מהן יש תאונות דרכים (או מלחמות…), אז התמ"ג עלול לתת תמונה מטעה. בעוד שערך המוצרים והשירותים בשתי המדינות זהה, רמת הרווחה שנגזרת מהתמ"ג השווה איננה שווה. במדינה שבה אין תאונות כל המוצרים והשירותים תורמים רק לכיף ולאספרסו, בעוד שבמדינה ידועת התאונות חלק מהמוצרים והשירותים רק מתקנים משהו שבמדינה הראשונה כלל איננו מקולקל מלכתחילה. לכן, אותו התמ"ג מייצג רמת חיים גבוהה יותר במדינה שבה אין תאונות. זה גרגרון האמת בטענות שציטטתי בתחילת הפוסט. אלא שהבעיה איננה שתיקון המכוניות נספר באופן חיובי בתמ"ג. אילו בשתי המדינות היו תאונות דרכים, אבל רק באחת מהן היו די משאבים לתקן מכוניות מרוסקות, התמ"ג במדינה המתקנת היה גבוה יותר, ובצדק, ולאף אחד לא הייתה עם זה בעיה. הבעיה היא שהתאונות עצמן אינן נספרות באופן שלילי בתמ"ג.

במילים אחרות: הבעיה היא לא שתאונות דרכים טובות לתמ"ג (אם כבר, התיקון של המכוניות הוא מה ש"טוב לתמ"ג", וזו לא בעיה), הבעיה היא שהן לא רעות לתמ"ג. לכן עלול להיווצר קושי בהשוואות בין מדינות שונות (או בין תקופות שונות באותה מדינה). זו לא רק התפלפלות. זה הבסיס לטעויות שמצוטטות בתחילת הפוסט.

מאיפה באה הטעות?

אז למה אנשים מתבלבלים לחשוב שתאונות דרכים טובות לתמ"ג ושרעידות אדמה הן אירוע משמח לתמ"ג? נראה שהם עושים את המהלך הזה:

1. תיקון מכוניות נספר לתמ"ג

2. אם אין תאונות, לא יתקנו את המכוניות

….

4. לכן, אם אין תאונות, התמ"ג יהיה נמוך יותר

הבעיה בטיעון הזה היא שהוא מדלג על צעד מספר 3. צעד סמוי, קריטי, ושגוי. הנה הוא לפניכם:

3. אם לא יתקנו מכוניות, אז לא יעשו שום דבר אחר עם המשאבים (עובדי מוסך, מכונות, מתכת) שיתפנו

זה כמובן כשל החלון השבור. אם יחלפו תאונות הדרכים מן העולם, ולא יהיה צריך לתקן מכוניות שהתרסקו, אותם משאבים שפעם היו משמשים לתיקון מכוניות ינוצלו בדרכים אחרות, ואין שום סיבה לחשוב שהדרכים האחרות יניבו ערך נמוך יותר. עולם שבו אין תאונות, ולכן לא צריך יותר לתקן מכוניות לא מאד שונה מעולם שבו לא צריך יותר לייצר כפכפי קרוקס, כי נעלם לפתע הרצון לנעול אותם. האם הרצון הבלתי מוסבר לנעול ספוג-גומי צבעוני "טוב לתמ"ג"? האם עולם שבו הרצון הזה לא קיים הוא עולם עם תמ"ג נמוך יותר?

אם לא יצטרכו יותר מוסכניקים, הם יעברו למקום עבודה אחר שמשלם להם, כנראה, פחות או יותר אותו דבר כמו ששילמו להם במוסך. למעשה, זו דרך לא רעה לחשוב על איך נקבע השכר שלהם במוסך – לפי האלטרנטיבות שעמדו בפניהם. אם לא יצטרכו יותר רופאים לטיפולי סרטן? הם יעברו להיות רופאי ילדים. אם לא יצטרכו לתקן גשרים? המהנדסים שעסקו בתיקון גשרים ייצרו גשרים או כבישים חדשים. ההשפעה על התמ"ג של שימוש שונה במשאבים תהיה אפסית. כן, נו, אל תהיו נודניקים. ברור שאם יום אחד, פתאום, לא יהיו יותר תאונות, התהליך של ההתאמה למצב החדש ייקח זמן, והוא לא יהיה חלק ולא נטול עלויות. הכל נכון. אבל הטענה שתאונות דרכים "טובות לתמ"ג" לא עוסקת בעלויות של מעבר בין מקצועות. היא טיעון על מצב נתון, על הפרשנות הנכונה לתמ"ג. זה לא טיעון על תהליך ההתאמה במעבר בין מצבים (ובטח שלא טיעון קיינסיאני).

הקפיצה מכך שתיקון מכוניות נספר בתמ"ג (נכון) ל"תאונות טובות לתמ"ג" (לא נכון) נשענת על הנחה סמויה שגויה. תאונות דרכים לא טובות לתמ"ג בשום מובן סביר, ואין שום משמעות סבירה לפיה "על פי הסטנדרט המוזר של התמ"ג, המאורע השמח ביותר הוא רעידת אדמה".

crocks
תאונת הדרכים הגדולה מכולן

עד כאן תיאוריה. ומה עם נתונים?

קצת קשה לדבר על נתונים כי הטענות עצמן – "תאונות טובות לתמ"ג" או "רעידות אדמה הן ארוע משמח לתמ"ג" הן לא בדיוק טענות על קשר סיבתי, אלא על פרשנות של מושג. אבל, במשיכות רחבות מאד של המכחול, אפשר לדבר על המבחן ההיסטורי של הטענות האלו. במחצית הראשונה של המאה העשרים מדינות אירופה, וגם כמה מדינות מחוץ לאירופה,  סבלו שתי תאונות דרכים בקנה מידה אפי: שתי מלחמות העולם. האם התמ"ג שלהן במחצית השניה של המאה העשרים סבל מכך שאין עוד מלחמות עולם? ההיפך הגמור – העשורים שאחרי מלחה"ע השניה היו עשורים של צמיחה מהירה במיוחד בכל קנה מידה, גם הרבה אחרי שכבר תוקן הנזק הישיר של המלחמות. חיסונים, אנטיביוטיקה, ושיפורים בהיגיינה ובתזונה שיפרו לאין ערוך את הבריאות בכל העולם, ובעולם המפותח בפרט. נראה לכם שהתמ"ג של מדינות מפותחות סובל מזה? וגם, כן. תאונות דרכים. המכוניות של היום בטוחות ואמינות יותר מהמכוניות של לפני 50 שנה. האם השיפור הזה היה "רע לתמ"ג"?

בקיצור, וקצת עלייה להתקפה

תמ"ג הוא מדד רווחה מוגבל מאד, ובעייתי מהמון סיבות. אף אחד לא חולק על כך, וזו בטח שלא טענה שתפסול מישהו מלהתקבל ללמד איפשהו (ובאופן כללי, כלכלנים אקולוגיים הם סחורה חמה מאד בשוק האקדמי). אבל הטענה שתאונות דרכים "טובות לתמ"ג", על הנימות הקונספירטיביות שלה, היא טענה שגויה. הטענה הזו נובעת מאי הבנה בנוגע לטענה אחרת, נכונה, שמופיעה בכל ספר לימוד למבוא לכלכלה – העובדה שמדינות שונות ניצבות בפני קשיים שונים, מקשה על הפרשנות של השוואות בין מדינות על בסיס תמ"ג בלבד.

במחילה, הניסיון לשוות מראה מהפכני ועמוק לטענה השגויה שרעידות אדמה משפרות את התמ"ג, כאילו מדובר בחשיפה של סוד נורא שהכלכלנים הסתירו מכם, הוא ילדותי ומרגיז. הפופולאריות של הטענה הזו נובעת מהסנסציוניות המדומה שלה – מה שהכלכלנים אומרים לכם שהוא טוב הוא אולי בעצם נורא ואיום! אבל, מתברר שוב, סנסציוניות זה מדד די חלש לאמת.

מודעות פרסומת

21 תגובות בנושא “התמ"ג המרושע”

  1. עוד על חיכוך…
    מר ישראלי הוא בעל מקצוע המשתכר יפה למחייתו. בוקר אחד נסע ישראלי, כדרכו, לעבודה, כאשר מכונית אחרת הגיחה משום מקום ופגעה בעוצמה במכוניתו. שני הנהגים נפגעו ופונו לבתי החולים, בהם החלו תהליך שיקומי ארוך. עברו מספר חודשים בטרם חזרו שני הנהגים לעבודתם.
    שאלה: האם התוצר שנגרע בעת העדרם לא נספר בחשבון התמ״ג?…

    אהבתי

    1. תודה על ההערה הזו.
      זו נקודה חשובה, ונכונה, והיא אפילו הייתה בטיוטה הקודמת של הפוסט הזה. תאונות דרכים ורעידות אדמה גורמות לתוצאות שליליות שבהחלט משפיעות לרעה על התמ"ג – אובדן ימי עבודה היא אחת מהן. לכן, באופן כללי, אם בכלל, מדינות שיש בהן מגפות, מלחמות, ושאר כולרע נוטות להיות בעלות תמ"ג נמוך יותר (בגלל מה שאתה מתאר), ולא גבוה יותר.

      אהבתי

  2. נכון, אם כי ההתקפות על התמ"ג אינם דווקא בגלל התוקף האקדמי שלו אלא נובעות מאחיזתו המשמעותית בקבלת ההחלטות כיום בעולם. ברור שאין מדד מושלם ושהתמ"ג הוא סה"כ לא רע כשלעצמו. אבל ברור גם שחייב להעשות שימוש הרבה יותר משמעותי במדדים משלימים כמו מדדי אי שיוויון ומדדי רווחה נוספים בכדי לייצר מדיניות כלכלית טובה ומאוזנת, ולא להשען על מדד יחיד הסובל מהטיות כאלו ואחרות (ולא הזכרת את העובדה שהמדד אינו מודד ערך של זמן פנוי אותו כולנו מוקירים).

    אהבתי

    1. האם אתה בטוח שבמדינות כמו צפון קוריאה או מיאנמאר שבהן מדדי אי השיויון נמוכים נחמד יותר לחיות מאשר בארה"ב או בישראל בה מדדי אי השוויון גבוהים יותר?

      אהבתי

      1. @אור: קח שתי מדינות עם אותו תמ"ג, ובאחת מהן השוויון גדול יותר. לא יהיה מופרך לטעון שעדיף לחיות בזו שמנצחת במדד השוויון.

        אהבתי

  3. בוא ננחשוב על סיטואציה היפותטית ונניח כי בסוף מלחמת העולם השניה יפן נכנעה לארה"ב לפני שהוטלו פצצות האטום על הירושימה ונגסקי. נניח שלאחר כניעת גרמניה הבינו היפנים שלא יוכלו לנצח ונכנעו. היות וההרס שיצרו פצצות האטום היה נמנע בסיטואציה כזו, הרי שהתמ"ג היפאני היה קטן יותר, כי לא היה צורך בעבודות השיקום המסיביות בערים הללו ובטיפול הרפואי האינטנסיבי בעשרות אלפי הפצועים, שלא לדבר על קבורת המתים. נו? אתה לא רואה את האבסורד?

    אהבתי

    1. גיל, אני לא כל כך מבין את התגובה שלך. נראה שאתה מבצע פה בדיוק, אבל בדיוק, את הכשל שהפוסט מדבר עליו. בהינתן שיפן הופצצה, בוודאי שהם הפיקו תועלת עצמוה מהשיקום. ואילו יפן לא הייתה מופצצת, ולא הייתה צריכה לשקם את עריה שנחרבו היו לה הרבה יותר בנאים ומהנדסים שהיו פנויים לייצר מכוניות, מצלמות, גשרים חדשים, וטלויזיות עם מסך שטוח. האם ארה"ב שלא הופצצה סבלה מתמ"ג נמוך בשנים שאחרי המלחמה? האם אתה חשוב שבארה"ב התמ"ג היה גבוה יותר אילו הוטלו עליה פצצות אטום?

      אז לשאלתך, לא. אני לא רואה שום אבסורד.

      Liked by 3 אנשים

    2. גיל, אם ניקח את הסיטואציה ההיפותטית שלך במצב של כן-פצצות-אטום, הרי במאזן שלנו יש:
      א. תוספת לתמ"ג בדמות עבודות שיקום להשבת העיר המופצצת למצבה הקודם.
      ב. תוספת לתמ"ג בדמות טיפול רפואי לנפגעים, תוספת עבודה לקברנים, וכו'.
      ג. גריעה מהתמ"ג בדמות אנשים שנהרגו, אנשים שנפצעו ואינם יכולים לעבוד, מפעלים שהושבתו, בתים ששימשו אנשים למגורים ונעלמו, וכו'.
      ד. גריעה מהתמ"ג בדמות הקצאת משאבים – במקום ייצור מכוניות, נאמר, מופנים משאבים לפי סעיף א' כדי לשוב ולבנות מה שכבר היה בנוי קודם.

      אם סעיף א' וד' מאזנים זה את זה, בערך, הרי שבין סעיף ב' לסעיף ג' נוצר מאזן שלילי נכבד. במובן זה, המאזן כמעט תמיד וכמעט באופן הכרחי יהיה שלילי.

      Liked by 1 person

  4. נקודה נוספת ושאלה ממי שצריך ריענון בחשבונאות לאומית:
    הדרך להביא בחשבון את תאונות הדרכים, המלחמות, ורעידות האדמה, היא על ידי ספירה של מלאי ההון והבאה בחשבון את הפחת. תאונת דרכים היא פחת להון, התיקון הוא פעולה יצרנית המפצה על הירידה הזו. לכן צריך להביא בחשבון גם את הפחת (כמינוס) וגם את התיקון (כפלוס). האם המקור לבלבול הוא בכך שהתמ"ג רק מודד את היצרנות של המשק, צד ההכנסות במאזן, ולא את השינוי הכולל במאזן העושר הכולל גם פחת?
    כנ"ל לגבי בריאות. היינו רוצים מדד רווחה כולל, המביא בחשבון את ה"הון הבריאותי" של כלל האזרחים. מחלה היא סכנה לפחת בהון הזה, טיפול בריאותי מתקן אותו.

    Liked by 2 אנשים

  5. ינאי,
    המכוניות ההרוסות בדוגמה שלעיל אמנם ייגרעו ממלאי ההון (חסר הערך השיורי שלהן) אך לא עבודתם העתידית של מר ישראלי ושותפו לתאונה.
    ההערה שלך מעניינת כיוון שיש בה להסביר כיצד תושביהם העצלים של מספר מדינות עתיקות ושלוות נהנים מרמת חיים כה טובה

    אהבתי

  6. Would be capitalist,
    המדינות השלוות שאתה מדבר עליהם דומות למדינות שאסף מתאר אותן כ"מדינות ללא תאונות". לדוגמא איטליה מול ישראל – גישה בלתי מוגבלת לים, בלי בעיות בטחון, מדינות שכנות עשירות וכו'. הבעיה היא לא במדידת התמ"ג.

    אהבתי

  7. תודה על המאמר המעניין, כהרגלך. הזן העיקרי של הטיעון הזה, עם זאת, לא זכה להתייחסות, להבנתי – כלומר, הטיעון שבניית פירמידות, או חפירת בורות ומילויים (או, בגרסה עדכנית, הערכות לפלישת חייזרים ממאדים) טובה לצמיחה וטובה לתמ"ג.

    הטיעון הזה, ביסודו, אינו שונה כלל מטיעון תאונות הדרכים בגרסה המורחבת והנפוצה של מלחמה-זה-טוב-לתמ"ג. בשני המקרים נטען כי השקעת משאבים בפעולה נוספת א' מגדילה את התמ"ג. ההבדל היחידי הוא שכנגד התשובה המתבקשת — שהשקעת המשאבים בפעולה נוספת א' באה על חשבון גריעת משאבים מפעולה ב' (כלומר, מאזן אפס או שלילי) — התשובה היא שאפשר להדפיס את הכסף, כך שגריעת המשאבים מפעולה ב' מומרת בגריעת משאבים עתידית (חוב).

    אהבתי

    1. תודה, תודה.
      זו נקודה שכמה אנשים העלו גם בפייסבוק, ויש בה הרבה אמת. כלומר, צריך להיזהר כי יש דקויות וכל זה, אבל יש בה הרבה אמת. למעשה, יש בה מספיק אמת כדי שאנסה להתייחס אליה ברצינות בפוסט שלם. סטיי טיונד.

      Liked by 1 person

  8. אסף, אתה אמנם מתייחס לזה בשולי הדברים (בפסקת הסיום), אבל נדמה לי שהבעייה האמיתית עם התמ"ג כמדד לרווחה היא לא כל הדברים שהוא מתחשב בהם (והם לא טובים), אלא כל הדברים שתורמים/פוגעים ברווחה שלנו והתמג לא מתחשב בהם. ואתה צודק, נכתב על זה כבר לא מעט על-ידי כלכלנים מאוד מרכזיים ועדיין מעמדו של התמ"ג כמדד הכלכלי-פוליטי החשוב ביותר איתן מאוד.

    אהבתי

  9. אסף, שלום,
    לגופו של הפוסט שלך (נגעת בחלק משמעותי, אך מאוד ספציפי בטיעון שניסינו להעביר) –
    נכתוב את טיעון מס׳ 3 מהמהלך הלוגי שכתבת, באופן שאתה מציע:
    3. אם לא יתקנו מכוניות שניזוקו, הרי שישתמשו במשאבים שיתפנו לעבודה יצרנית אחרת (והתמ"ג ימשיך לגדול)

    ובכן, הנחה זו מסתירה בתוכה הנחה אחרת – שהצמיחה היא בלתי מוגבלת. נשמוט את ההנחה הבלתי אפשרית הזו, ונניח שהצמיחה דווקא כן מוגבלת, אזי במקרה הזה, יכול להיות שלא יהיה צורך לתקן (או אפשרות), ואנשים לא בהכרח יצרכו או ייצרו עוד ועוד. מה שהופך את האמירה הפרובוקטיבית בסגנון "התמ"ג טוב לתאונות הדרכים" ללא בלתי סבירה או מוטעית בעליל.

    ובאופן כללי –
    השאלה המרכזית היא – מה המטרה? קשה מאוד להעריך גדלים כמותיים מורכבים לא כל שכן איכותיים, ועדיין התמ"ג עושה זאת, וזה סה"כ כלי טוב במוגבלותו. אולם נדמה שהמשוואה צמיחה=טוב היא מוטו דרמטי בשיח הכלכלי והפוליטי בישראל ובעולם. מוטו, שיישומו, משמעו להעמיד את הצמיחה כמטרה העיקרית. וזו בעיה בגלל המגבלות של המדד, מכיוון שהוא מייצר העדפה פנימית כלפיי מי שהם בד"כ עשירים, וזאת מכמה כיוונים – המדד עיוור לחלוקת ההכנסות, המדד עיוור ל"תיקונים" הנגרמים מפגיעה סביבתית (ועשירים בד"כ חיים במקומות בהם הפגיעה הסביבתית קטנה יותר) והמדד עיוור ל"תיקונים" הנגרמים מתחושת אי-בטחון פלילי ובטחוני (ושוב, עשירים חיים בד"כ במקומות יותר בטוחים).

    להגיד שהראיון שנערך איתנו ייכנס לספר הנאומים ששינו את העולם זו תהיה הפרזה פרועה (לא שכרנו יועץ תקשורת, ההכנות לראיון הצטמצמו לכדי שעתיים בחדר בספרייה של האונ', וכמובן, זה היה ראיון ראשון שלנו בנושא כזה), יש שם הרבה דברים שהייתי משנה את אופן הניסוח שלהם, אבל אני עומד מאחורי הטענות.

    האם מסתירים מאיתנו דברים? אני מאמין שהרוב המוחלט של האנשים פועל בתום לב ואין מדובר בקונספירציות. אולם זמן רב המלך הולך עירום, ואם תפרסם את פוסט הביקורת הרחב יותר שלך עלינו, אשמח להרחיב.
    ואגב, תודה על הפוסטים, אני נהנה לקרוא.

    אהבתי

    1. תודה על התגובה, אבל קשה לי להבין אותה.
      האם הכוונה באמירה "תאונות טובות לתמ"ג" הייתה שהתמ"ג הוא בעייתי בגלל שכבר הגענו לעולם שבו הצמיחה הייתה נעצרת אלמלא תאונות הדרכים? או שאנחנו עומדים להגיע אליו? ואם הטיעון תלוי בצורה כל כך קריטית בהנחה כל כך ענקית, למה היא לא מוזכרת בכלל? וכשאומרים שרעידת אדמה היא הדבר הכי שמח לתמ"ג, זה גם קשור לזה שהצמיחה לא יכול להימשך לנצח? אני לא רואה איך התוספת של סופיות הצמיחה משנה משהו לנכונות של האמירה המקורית "תאונות טובות לתמ"ג".

      המלך ערום וכל זה – אני שומע את זה הרבה. לא השתכנעתי עד עכשיו, אבל נראה. בינתיים, נדמה לי שצריך להזכיר שלפעמים הילד הצועק הוא ערום. אני לא בטוח שאפרסם את הרשימה שאתה מתייחס אליה, כי קצת התעייפתי מהדיון הזה. אני מעדיף לתרום לדיון על ידי זה שאני אפרסם תובנות כלכליות ודברים שכלכלנים עושים, ופחות על ידי לנהל את הויכוח האבסטרקטי. אבל, נראה.

      אהבתי

      1. כפי שאתה אמרת, ואינני מסתייג מכך, האמירה ״התמ״ג טוב לתאונות הדרכים״ היא אמירה מקצינה, שמטרתה לחשוף את הקשיים הטמונים במדד הזה.

        הנחת הצמיחה האינסופית, אשר משתמע ממך, שאתה לא מוטרד ממנה בכלל, היא הנחה מאוד בעייתית, שבד״כ לא מוזכרת כשמדברים על תמ״ג (וכשאני כותב ׳בד״כ׳, נדמה לי שאני מאוד נדיב).

        על הוויכוח מי ערום… במידה ותחליט להתייחס לדיון, נסה לבסס אותו על המכתב הפתוח שכתבנו במאי (כנס ל isipe.net), אני חושב שהוא מבטא את הקריאה שלנו בצורה נכונה יותר.
        שבת שלום!

        אהבתי

      2. אגב, אם לא היה ברור לך או למי מהקוראים, אני חבר בפורום סטודנטים לכלכלה באונ׳ חיפה, וכן בארגונים Rethinking Economics, והיוזמה החדשה – ISIPE.

        אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s