תרגיל בפיקוח מחירים

(680 מילים)

לכבוד הראיון עם האחראית על פיקוח המחירים במשרד הכלכלה, ולכבוד הרעיונות החדשים של שר האוצר, הערה על פיקוח מחירים. למעשה, לחם אחיד, המוצר שעמד בלב השערוריה האחרונה, זו הדוגמה הקלאסית. למרות המשמעות הסמלית שלו, אזרחי ישראל בכלל, ואזרחי ישראל העניים בפרט, לא כל כך צורכים לחם אחיד. בשנת 2011, החמישון התחתון בישראל הוציא על לחם אחיד חמישה שקלים ושישים אגורות בחודש. סכום זה היווה באותה שנה 0.3% (במילים – שלוש עשיריות האחוז) מתוך ההוצאה על מזון של משק בית בחמישון התחתון, ו 0.06% (שש מאיות האחוז) מתוך סך ההוצאות. כמה בדיוק סייע להם הפיקוח על לחם אחיד?

bread
אולי דווקא עדיף לפקח על פיתות?

ועכשיו לנקודה הכללית יותר. תרגיל מחשבתי: פיקוח על מחירים מפסיק להיות רעיון מופשט, והופך להיות צעד מדיניות קונקרטי. אתם מוניתם להיות האחראים על פיקוח מחירים, ואין עליכם שום מגבלה פוליטית. כלום. מה שאתם אומרים – הולך. איזה מחירים תכניסו לפיקוח? אני אפילו לא שואל איזה מחיר תקבעו להם. רק איזה מוצרים. כדי לסייע לכם בהחלטה, גשו לקישור הזה:

הוצאה חודשית לתצרוכת לפי חמישוני הכנסה

שימו לב גם שההגדרה של מוצר מהסוג של מוצרים שנכנסים לפיקוח היא אפילו יותר צרה מהקטיגוריות שמוצגות בסקרי ההוצאות, כך שההחלטה למעשה עוד יותר קשה ממה שהקישור הזה משקף. עכשיו, אין לי שום בעיה מיוחדת עם התערבות במחירי השוק, ואני לא נכנס פה לכלל הטיעונים בנושא פיקוח על מחירים (ובלי עין הרע, יש). אני רוצה להגיד רק דבר אחד: מבט זריז בגיוון העצום של סל הצריכה של משקי בית בישראל, אפילו של משקי בית עניים, מראה כמה שפיקוח מחירים הוא צעד חסר תוחלת במאבק על יוקר המחיה. סל התצרוכת כל כך מגוון, שאין אפשרות באמת לעזור למישהו על ידי בחירה של כמה מוצרים והכנסתם לפיקוח. בשביל שיהיה לצעד כזה משמעות צריך להכניס לפיקוח עשרות מוצרים. ההצעה החדשה של לפיד לא כל כך מפורטת, וחישוב רציני של ההשפעה שלה צריך לקחת בחשבון כל מיני גמישויות תחלופה, אבל אפשר לעשות חישוב גב מעטפה קצר, תחת הנחות קיצוניות. אם המחירים של כל המוצרים ברשימה שהציע לפיד (שמן קנולה, לחם מחיטה מלאה, יוגורט, מעדני חלב, חלב סויה, ירקות קפואים ונייר טואלט. אגב, חלב סויה?!) יוזלו בחמישים אחוז, ואם כל המוצרים בכל הקטגוריה שלהם יוזלו גם הם בחמישים אחוז (כלומר, אם "שמן קנולה" מוזל בחמישים אחוז, אז כל קטגורית "שמן חמניות, תירס ואחרים" תוזל בחמישים אחוז, אם "לחם מחיטה מלאה" אז כל קטגורית "לחם מיוחד", וכו') , משק בית בחמישון התחתון יחסוך – אתם יושבים? – 54 שקלים בחודש, שהם כחצי אחוז מסך ההוצאה של משק בית בחמישון הזה. משק בית בחמישון הרביעי, שהוא סוג של מעמד ביניים, יחסוך 82 שקלים בחודש (שגם הם, אגב, בערך מחצית האחוז מכלל ההוצאה החודשית). אם אתם לרגע מתפתים לחשוב ש54  או  82 ש"ח זה דווקא אחלה כסף (למרות שזה לא. זה חצי אחוז מסך ההוצאה החודשית), זכרו שאפילו זה מתקבל רק תחת הנחות מאד קיצוניות. במציאות, מן הסתם, ההשפעה תהיה נמוכה בהרבה. לפעמים נראה לי שאם פשוט יחלקו לציבור את המשכורות של מי שדן כרגע במה להכניס לפיקוח וכמה כל מוצר יעלה תהיה לזה השפעה פחות או יותר דומה.

ברגע שמנסים לחשוב ברצינות על פיקוח מחירים, כלומר מסתכלים על מה אנשים אשכרה צורכים, וחושבים קונקרטית מה אפשר לעשות, קשה להימנע מהמסקנה שזה פשוט לא צעד מדיניות רציני. לא רע במיוחד, לא טוב במיוחד. בעיקר לא רציני.

אפרופו

בפייסבוק, עומר מואב מעלה טיעון, משכנע לדעתי, על כך שעבור מחיר ממוצע נתון, התנודתיות במחיר של מוצר מסוים דווקא טובה לצרכן. בגדול, בגלל שהוא יכול להגיב למחיר המשתנה – לקנות קצת פחות כשיקר, לקנות קצת יותר כשזול. לכן, מי שחושב שפיקוח על מחירים של מוצרי צריכה יכול להועיל לצרכנים על ידי הפחתת התנודתיות כנראה טועה.

זה יישום מוצלח של תוצאה מפורסמת בתורת הצרכן, הישר מעמוד 56 במסקולל (הספר הקנוני בלימודי כלכלה מתקדמים). לפי התוצאה הזו, תחת תנאים די כלליים, קחו אויר – פונקצית התועלת העקיפה היא quasi-convex  במחירים. בטח כבר הבנתם, אבל רק ליתר ביטחון יובהר: הטענה היא שאם שני וקטורים של מחירים נותנים את אותה תועלת עקיפה, אז וקטור שהוא קומבינציה ליניארית של שני הוקטורים האלה ייתן תועלת נמוכה יותר. כן, אני יודע. אם יש קריקטורה של כלכלן שכולם נהנים לחבוט בה, הרי הוא הכלכלן שחושב במושגים כאלה על העולם. אבל, תאמינו או לא – זה בדיוק הטיעון של עומר.

האם מחשבות על קוואזי-קונווקסיות עמדו לנגד עיניו של עומר כשהוא הסביר את העניין? אני לא יודע. אולי כן ואולי לא.  אבל כך או כך, זו דוגמה למצב שבו היכרות טובה עם המתמטיקה מקנה אינטואיציות שימושיות, ומהניסיון האישי שלי – האינטואיציות נשארות גם הרבה אחרי שכבר כמעט שכחת את המתמטיקה. ועוד משהו: כמה אנשים ניסו לערער על התקפות של הטיעון, למשל בטענה שדרושה הנחה שמלפפונים הם תחליף מושלם לעגבניות (לא משנה). בכל מקרה – זה לא נכון. לא צריך את ההנחה הזו כלל. אם מישהו רוצה לדעת בדיוק מה הם התנאים שדרושים כדי שהטענה הזו תהיה נכונה, הוא יכול לגשת לעמוד 56 במסקולל ולבדוק. שקוף למהדרין.

Advertisements

15 תגובות בנושא “תרגיל בפיקוח מחירים”

  1. נכון מאוד. סל המוצרים מורכב מכל כך הרבה מוצרים שכדי לייצר אפקטיביות במונחי משקל בסך ההוצאה הממוצע צריך מערך פיקוח נרחב יחסית. אלא אם כן הבעיה אינה נעוצה ביצרנים אלא ברשתןת השיווק שהן מעטות ובהן לכאורה ניתן לטפל. רק לכאורה כי זה בכלל לא פשוט.

    אפשר לגשת לאבנים הגדולות בסל הצריכה – שירותי דיור. ובכן ראינו איך 'טיפלו' בזה בשש השנים האחרונות…

    המאבקים עם הכסף הגדול כמו המאבק על הגז מורכב דיו כדי להיות מתחת לרדאר באופן יחסי (למשל יחסית למילקי..)

    ולסיום המאבק על יוקר המחיה לטעמי מתחיל דווקא בהעלאת השכר של החמישון התחתון. חלק מזה עלול להישחק תחת מחירי חברות בעלוצ כוח מונופוליסטי גבוה. אבל לא נדע עד שלא ננסה

    אהבתי

  2. חלב סויה! חה! האמת היא שלא הייתי מודע לכמה המספרים האלה נמוכים, אבל זה בהחלט עושה הגיון (שפיקוח לא עושה הגיון כי אתה לא תצליח לכסות מספיק קטגוריות והוצאות הדיור הן גם ככה העיקר).

    שמע, עבר קצת זמן ובטח זה אני, אבל לפי מה שזכור לי העדפות שהן convex אומרות שדווקא הקומבינציה הלינארית עדיפה (כלומר התועלת גבוהה). בגלל תועלת שולית פוחתת אתה מעדיף סל עם 2 עגבניות ו-2 מלפפונים על פני סל עם 4 עגבניות בלבד או סל עם 4 מלפפונים בלבד. אבל אולי אני עושה סלט (חה! מנסה להתחרות בבדיחה של חלב סויה מפוקח)
    ואני גם לא הבנתי את פתרון בית הספר של עומר. חשבתי שפתרון בית הספר הוא שאנשים מעדיפים להחליק צריכה. בכל מקרה, כשהמוצרים אינם תחליפיים או משלימים (כמו בקוב דאגלס) עליה במחיר העגבניות לאו דווקא אומרת שתקנה עכשיו יותר מלפפונים. אתה תמשיך להוציא את אותו חלק מההכנסה שלך על מלפפונים ופשוט תקנה פחות (או יותר) עגבניות.
    בקיצור, איפה טעיתי?

    אהבתי

    1. או, סוף סוף מישהו מגיב למה שבאמת חשוב בפוסט הזה!

      אז ככה: פונקצית התועלת (תועלת כפונקציה של כמויות נצרכות) מתנהגת כמו שאתה אומר בנוגע לכמויות. אבל פונקצית התועלת העקיפה (תועלת כפונקציה של מחירים והכנסה) מתנהגת הפוך בנוגע למחירים. כלומר, 2 מלפפונים ו 2 עגבניות עדיף על 4 מלפפונים. אבל, אם כאשר המחירים הם [עגבניה בשקל ומלפפון בשלושה שקלים] התועלת (העקיפה) שלך שווה למצב שבו [המלפפון הוא בשקל, והעגבניה היא בשלושה שקלים], אז התועלת שלך במצב שבו מלפפון ועגבניה עולים שני שקלים תהיה נמוכה יותר.

      במונחי זמן, אם מבחינתך עולם שבו [המחיר של מלפפון היום הוא שקל, ומחירו מחר הוא שלושה שקלים] זהה לעולם שבו [המחיר של מלפפון היום הוא שלושה שקלים ומחר הוא שקל], אז עולם שבו המחיר הוא שני שקלים גם היום וגם מחר ייתן לך פחות תועלת (באופן חלש).
      וזה נכון גם אם לקנות שני מלפפונים היום ושניים מחר עדיף בעיניך על מלפפון אחד היום ושלושה מחר. ההסבר של עומר בפייסבוק דווקא מוצלח: נניח שההכנסה שלך היא 8 שקלים. כאשר המחיר הוא קבוע, 2 שח, אתה תקנה שני מלפפונים היום ושניים מחר. כאשר המחיר תנודתי (1 היום, 3 מחר) אתה יכול לקנות שניים היום ושניים מחר, אבל אתה יכול גם לקנות 3 היום ו1.6 מחר. כלומר, מיצוע של המחירים לא אומר מיצוע של הכמויות. לכן אין סתירה בין הקמירות של התועלת לקעירות של התועלת העקיפה. זה מפתיע ומלא אינטואיטיבי בהתחלה, אבל בשביל זה בדיוק כל המתמטיקה הזו שווה משהו.

      (זה עובד גם בקוב-דאגלס. אפילו אם התגובה היחידה שלך היא שינוי כמות העגבניות – עדיין אתה תעדיף מחירים תנודתיים. מספיק שאתה יכול לקנות היום קצת פחות ומחר קצת יותר כתגובה לשינוי במחיר, כדי שהטיעון יהיה תקף.)

      אהבתי

      1. ואללה! עכשיו אני רואה את זה. באמת התועלת העקיפה שלך יורדת כשזה (2,2) במקום (1,3) או (3,1) ואני יכול להבין את מה שעומר מדבר עליו. אני חושב שאלמנט הזמן קצת מבלבל (ואגיע לזה עוד שניה), אבל אם באמת מדובר במלפפונים ועגבניות, איכשהו העובדה שאתה יכול להשתמש בשונות בין המחירים כדי לעשות אופטימיזציה לסל נכנסת איכשהו באופן עקיף. זו נראית כמו רציונליזציה של המתמטיקה במבט לאחור ולא באמת ברור 100% למה זה עובד ככה אבל זה עובד.
        כשאתה מכניס את אלמנט הזמן אני חושב שאי-ודאות יכולה לטרוף קצת את הקלפים. זו לפחות האינטואיציה, לא בדקתי. זה כנראה תלוי גם בשנאת הסיכון שלך.

        אבל תרגיל יפה.

        Liked by 1 person

    2. הטיעון של עומר מואב לא מוצלח בעיני.
      האינטואיציה המתימטית מובנת והגיונית, מה שלא הגיוני הוא הקישור למציאות.
      במציאות, מחירים בד"כ עולים ולעתים נדירות יחסית יורדים.
      (וזה לא אומר שאני בעד פיקוח מחירים, אני מקבל את דעתך שזה צעד לא רציני.)

      אהבתי

  3. ברשותכם, אני מוסיף בצל.

    תנודתיות במחירים לעתים משקפת תמחור שרירותי על ידי המשווקים או היצרנים. בחלק מהמוצרים, לעתים אפילו ברמת הסופרמרקט הבודד, יש מבצעי מכירות. בין השאר, זה משקף ניסיון ליצור אפליית מחירים בין קונים הרגישים למחיר, ויקנו יותר כאשר המוצר נמכר במחיר מבצע, ובין קונים שאינם רגישים ויקנו כמות דומה בין אם המוצר במבצע או לא. כשאני הולך להול-פודז ובוחר גבינות, אני מתמקד אך ורק בגבינות שנמצאות בסייל. תמיד יש 3-4 כאלה שמתחלפות כל כמה ימים, ומביניהן אני בוחר את זו שאני מעדיף. כך גם כשאני קונה חולצות במייסי'ז, שם חצי מהחנות בסייל של 40%, וכו'.

    האפשרות לעשות זאת טובה קודם כל ליצרנים, אשר יכולים למכור במחיר גבוה יותר לאלה שאינם רגישים למחיר, ולהגדיל רווחים מצרכנים רגישים למחיר באמצעות הוזלת המחיר והגדלת הכמות. האם זה טוב לצרכן? אני צריך לפשפש במחברות, יכול להיות שאפשר לחשוב על מודל שבו רווחת הצרכן, או חלק מהצרכנים, נפגעת כתוצאה מתמחור המשתמש בכוח שוק. אבל נראה לי שבהינתן מבנה השוק, התוצאה הזו תתקבל במקרים יוצאי דופן, ובכל מקרה הראשונים להיפגע יהיו הצרכנים שאינם רגישים למחיר. בדרך כלל האפקט שעומר מדבר עליו יגבר. הקונה שאינו רגיש לאורך זמן יוציא את אותו הסכום על אותה כמות, והקונה הרגיש למחיר יהנה מהאפשרות לקנות יותר כשהמחיר זול, בפרט כאשר יש אפשרות לאגור וכאשר יש תחלופה בין מוצרים קרובים, שתזמון המבצעים שלהם עשוי להיות בלתי מתואם.

    הנקודה החשובה היא שהרגישים למחיר, בדרך כלל אלה בעלי ההכנסה הנמוכה שהפיקוח נועד להגן עליהם, האם אלה שיהנו הרבה יותר מהתנודתיות הזו.

    רפרנס שווה: פייפר של מוריי ורביי הנדל ונבו, אקונומטריקה 2006, Measuring the Implications of Sales and Consumer Inventory Behavior

    http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/j.1468-0262.2006.00721.x/abstract

    Liked by 1 person

    1. אם אני זוכר נכון, אפליית מחירים אוכלת מהמשלוש של עודף הצרכן ושמה את השטח הזה בכיס של היצרן. אבל בהסבר הפשוט הזה לא נכנסים להבדלים בהכנסה.
      בכל אופן, אם אתה מרשה לאנשים לאחסן, אז אפשר פשוט לחשוב על דלק: אם היית יכול לחזות את מחיר הדלק אנשים היו בהחלט מעדיפים תנודתיות על פני ממוצע קבוע כי היו ממלאים את הטנק ברגע שהמחיר יורד (אבל אז המחיר בעצם יעלה!! אההההההה)

      אהבתי

      1. כן, אוכלת מהמשולש, אבל בראש ובראשונה מעודף הצרכן של אלה שקונים בכל מקרה. אני חושב שרוב המודלים יתנו לך שהמחיר הקבוע יהיה גבוה מהמינימום של המחיר תחת תנודתיות, כך שהצרכנים הרגישים יצאו מבסוטים.

        Liked by 1 person

  4. כן, זו בעצם cross-subsidization. הפראיירים שקונים גבוה מסבסדים את אלה שקונים נמוך. בתחרות משוכללת המוכר גם ככה אדיש בין מחיר משתנה לבין מחיר קבוע ממוצע אז זה נכון להשוות ביניהם. אבל אם אין תחרות משוכללת המוכר עלול לנצל את השונות כדי לקבל יותר מהרגישים פחות מבלי שזה באמת יסבסד את אלה שרגישים למחיר יותר.
    אגב, זה לא רק הנחות תקופתיות. גם כל מודל ה-freemium בשירותים שונים (דרופבוקס, ספוטיפיי וכו׳) בנוי על משתמשים כבדים שמשלמים יותר ממשתמשים קלים וכולם יוצאים מרוצים (עד שמישהו מחליט להעלות מחירים)

    אהבתי

  5. הפיקוח מחירים אכן נשמע לא רציני, אבל ברמת העיקרון אם אני זוכר נכון, במקרה של מונופול (ונראה לי שיש שווקים בארץ שמתנהגים כך) אחד מהפתרונות הוא לקבוע מחיר מקסימום שמתאים לשיווי משקל בתחרות משוכללת. לא?

    אהבתי

    1. כן, זה נכון. קביעת מחיר תקרה ברמה של המחיר התחרותי הוא טיפול יעיל במצב מונופוליסטי. צריך פקדים מאד חכמים, ומאד ישרים, עם המון אינפורמציה כדי להשיג את ה, אבל עקרונית- זה צעד שיכול לפתור את בעיית הנטל העודף של מונופול. אולי, ואני בספק, אבל אולי, הצעדים שנידונים עכשיו יעזרו במשהו עם כוח השוק שמופעל בתחומים מסוימים.
      מה שהצעדים שמדברים עליהם עכשיו בוודאי לא יכולים לעשות זה לשנות בצורה משמעותית את יוקר המחייה. זה היה עיקר המסר בפוסט.

      אהבתי

  6. היי,
    אני מסכים שהפיקוח מחירים פה על הפנים (!), וספק אם הוא יכול לעזור למישהו…
    אבל התבוננות כ"כ צרה על הנתונים היא פשוט חוטאת לאמת.. אי-אפשר לנסות ולהסיק על צעדי מדיניות מתוך הסתכלות על ממוצעים.. למשל, אם אתה מעוניין לסייע למשפחות עם 2 ילדים קטנים (מתחת לגיל 3), האם נראה לך נכון להסתכל על הטבלה הזו שמדברת על הוצאה של עשרות שקלים בלבד (מניסיון- זה רחוק עד מאוד מהמציאות)… ממליץ לך להוציא את הראש מכתלי האקדמיה ולהתחיל להתבונן בעולם סביב.

    אהבתי

    1. אבל הרי כל הקטע של פיקוח מחירים הוא להיות לא ממוקד. כל הקטע של פיקוח מחירים הוא שהוא אמור לעזור לכולם, או לפחות לקבוצות רחבות. זה מאד מאד משונה לנקוט במדיניות שתאפשר לכל המדינה לקנות חלב בזול רק כי אנחנו מעוניינים לעזור למי שיש לו שני ילדים או יותר בגיל מסוים. כשמדברים על פיקוח מחירים זה בדיוק המצב שבו כן צריך להסתכל על הממוצעים, כי המדיניות עצמה פועלת על כל האוכלוסיה. אז לשאלתך, כן, בכל הנוגע לפיקוח מחירים אני בהחלט חושב שצריך להסתכל על ממוצעים.

      אהבתי

      1. אני לא חושב שפיקוח אמור לעזור לכולם (מסכים שבמקרים מסוימים לקבוצות רחבות)… הפיקוח מחירים אמנם שיווני במובן של מי שיכול להשתמש בו- אך הוא לא רלוונטי לכולם..
        למשל, אם אני מפקח על מחיריהם של תחליפי החלב לתינוקות- האם זה אמור לעזור לכולם..אם אני אפקח על מחירי המוצרים ללא גלוטן- סביר להניח שהדבר ישמש בעיקר את חולי הצליאק ועוד ועוד.
        לכן, כשאתה מסתכל על הממוצע (או האגרגט או כל סכימה אחרת) ומדבר על הוצאה על לחם אחיד בסך 5.6 ש"ח (כמובן, שזוהי רק דוגמא), הדבר מעוות את התמונה ומפספס את המטרה.. כיוון שהפיקוח על מחיריהם של המוצרים הללו נועד לעזור למשפחות שמצויות בחלקו התחתון של החמישון (מבחינת הכנסה) ו/או למשפחות מרובות ילדים הנדרשות לרכוש כמויות מזון גדולות..
        אסכם ואומר (כיוון שלמדתי (לצערי) שוויכוח בין כלכלנים, לרוב, אינו מגיע לשום מקום), שאינני תומך נלהב של פיקוח מחירים, וסביר להניח (כפי שכתבתי מעלה), שהצעדים החדשים לא יעזרו לאף אחד.. אבל המסר החשוב שרציתי להעביר הוא שנתונים אגרגטיביים אינם מהווים חומר טוב לקבלת החלטות מדיניות. אני לא חושב שמי מאיתנו היה רוצה לקבל מרופא שאמרנו לו "נפלתי על היד והיא עכשיו כואבת לי" תשובה ש "סך הכל (בממוצע/באגרגט) אתה נראה בסדר- אז אני לא חושב שצריך לעשות משהו". חובה לזהות את המקומות "הכואבים" ולטפל בהם.

        * אני רוצה להתנצל אם השורה האחרונה בפוסט הקודם שלי נשמעה מעליבה (לפחות מהתגובה של רועי, קיבלתי את התחושה הזאת). בתור מי שלמד (תואר שני) ב"אחת האוניברסיטאות המובילות" (אנשי אקדמיה מתים על המונח הזה), ועוסק כבר מספר שנים בתחומים מאקרו כלכליים במשק הישראלי ובעולם בכלל, הייתי שמח לראות שבוגרי כלכלה מסתכלים על הדברים אחרת, ומנסים באמת להבין איך וכיצד לסייע למי שצריך. הכניעה בדמות "צריך לפעול לפי הנתונים הטובים ביותר שיש לנו" עושה עוול. בסופו של יום, אלו שאמורים לגבש תוכניות, ולקבל החלטות, יכולים להשיג (או לפחות לנסות) נתונים רבים יותר ואיכותיים יותר מגופים שונים- מס הכנסה, ביטוח לאומי, לשכות התעסוקה, חברות כרטיסי האשראי, בנקים, רשתות מזון, מכס, מע"מ ועוד ועוד.. כולם אוספים נתונים (מי יותר מסודר ומי פחות) שיכולים להביא לניתוח איכותי יותר. שימוש בכלים מעולם ה-Big Data יכול לסייע בגיבוש המלצות ממוקדות ורלוונטיות.

        יום טוב!

        אהבתי

    2. אולי הנתונים אינם משקפים את המציאות. אם כך, איך אנחנו אמורים לתפוס את המציאות? צריך לפעול לפי הנתונים הטובים ביותר שיש לנו: הם תפיסת המציאות הטובה ביותר. אגב, הנתונים הללו אינם נאספים בתוך כתלי האקדמיה אז הביקורת על מגדל השן אינה במקומה.
      הנתונים הממוצעים של החמישון התחתון אינם ״מייצגים את המציאות״ אם, נניח, היו לך שתי קבוצות בתוך החמישון התחתון: אחת שלא שותה חלב סויה בכלל ואחת שמוציאה 400 ש״ח בחודש על חלב סויה. אם קבוצת שותי הסויה היו 2% וקבוצת הלא-שותים 98% היית מקבל בממוצע שההוצאה על חלב סויה היא 8 ש״ח. פיקוח מחירים על חלב סויה היה, אם כך, משפר משמעותית את מצבם של שותי הסויה, אבל צריך לזכור שאלה מייצגים רק 2% מהחמישון התחתון.
      אז הממוצעים אינם מייצגים את המציאות של שותי הסויה, אבל הם נותנים תמונה לא רעה. אתה יכול להמשיך לשחק עם הנתונים ולראות איזה שיעור מתוך החמישון התחתון הוא אותה ״מציאות״ שאתה מכיר.

      אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s